חיים חדשים

תכנית 947

האישה של המחר

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.1.18– אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום הוא "האישה של מחר". נרצה להבין מהרב לייטמן לאן הולך המין הנשי ככלל, בקרב המין האנושי, מהיום וקדימה. ננסה להבין איך זה משפיע על החיים שלנו כאן ועכשיו. איך אנחנו צריכים להתארגן, איך אנחנו צריכים לשנות את נקודת המבט שלנו, תפיסות חדשות, חינוך חדש.

יעל: אם אנחנו מסתכלים קצת על ההיסטוריה של התפתחות התדמית הנשית, היא התחילה כאישה שנמצאת בעולם של גברים, אישה חלשה, עדינה, יפה, פחות בולטת, יותר מכונסת פנימה. ואם אנחנו מסתכלים על 100 השנים האחרונות, האישה באמת עשתה פריצת דרך מאוד גדולה, שונה, להבדיל ממה שהיה בעבר. היום היא מאוד בולטת, מאוד מוחצנת, היא מאוד כוחנית, היא סיגלה לעצמה דברים שבזמנו היו אפילו מאוד גבריים. היא אחראית על הבית ויחד עם זה רוצה לפתח לעצמה קריירה, היא יותר עצמאית, יותר דעתנית. ואנחנו רוצים להבין לאן אנחנו הולכים מכאן והלאה?

דיברנו על האישה של אתמול, דיברנו על האישה של היום, ואנחנו רוצים להבין מי זאת האישה של מחר. כפי כשאמרת לנו באחת התוכניות, באמת אי אפשר לברוח מהטבע, זאת אומרת שהטבע בסופו של דבר מפתח אותנו למקום המאוזן לצורה הנכונה.

מי היא אותה האישה של מחר, לאן הטבע מפתח אותנו?

האישה השתנתה במאה או במאתיים השנים האחרונות במיוחד בגלל ההתפתחות הטכנולוגית, כי היא כבר לא צריכה להשקיע את עצמה כל כך בבית. בעבר היא הייתה צריכה להכין הכול בעצמה לא היו מרכולים כאלו כמו היום.

אני זוכר את סבתא שלי, היא הייתה עושה בעצמה את כל הדברים שעכשיו אני רואה שהם מוכנים בסופר, לא היה שום דבר מוכן, או חצי מוכן, לא מיקרוגל, ולא מכונת כביסה, ולא כלום, הכול היה צריך לעשות מהתחלה ועד הסוף. לכן לאישה לא היה לא כוח, לא זמן, וגם מספר הילדים שהיו במשפחה היה שונה. הגבר היה צריך לעבוד, והוא עבד באמת מהבוקר עד הלילה, כדי לספק צרכים לבית, במקרה הטוב, והאישה הייתה צריכה לעבוד מהבוקר עד הלילה כדי לספק לגבר ולילדים את הבית. באמת היו חיים קשים, ושניהם היו טרודים בזה, והיו מבינים שאלה החיים.

כשהטכנולוגיה התחילה להתפתח יותר ויותר לכיוון המכשור הביתי, גם חינוך הילדים השתנה, [למדו] בכיתות גדולות, בבתי ספר, עם מורים. האב כבר לא היה צריך ללמד את הילדים, והאם לא הייתה צריכה ללמד את הילדים, את הבנות במיוחד, הילדים לא למדו את המקצוע מהאבא או הבנות איך לתפור ואיך לסרוג מהאימא. כל הדברים האלה, איפה הם?

לכן כל זה הרחיק את האישה מהעסק המשפחתי, וגם את הגבר מהעסק המשפחתי שלו, ואת הילדים מהמשפחה. זאת אומרת, הטכנולוגיה כאן בעצם שיחקה איתנו איזה משחק מאוד מאוד מורכב, ואנחנו התרחקנו על ידי הטכנולוגיה, אנחנו התרחקנו מלהיות משפחה.

אישה שאולי מרגישה שהיא לא כל כך חייבת לטפל במשפחה כמו קודם, יכולה לצאת לחצי יום עבודה או איכשהו. כשהיא מרגישה שהיא כבר מרוויחה, היא חושבת לרכוש מקצוע כדי להרוויח יותר. כדי לרכוש מקצוע, להרוויח יותר זה יפה וטוב, אבל זה עושה ממנה כבר משהו יותר מעוזרת בית. ואז היא כבר מתייחסת בצורה אחרת גם לגבר, גם לילדים. היא מרגישה, ורואה עולם יותר חיצון, היא יוצאת מהבית. כי בעבר היא לא הייתה יוצאת מהבית, הייתה כל הזמן בבית, למי לצאת, למה לצאת, מקסימום הייתה מדברת עם כמה שכנות פה ושם, קצת, קרוב, זה היה כל העולם שלה. כל עולמה היה בין ארבע קורות בייתה.

ופתאום היא יוצאת לאוויר העולם, ומקבלת מקצוע, נעשית כמו הבעל, דורשת לעצמה זכויות, ושוויון. ודאי שהאישה עשתה במאה השנים האחרונות קפיצת התפתחות שממש אין כדוגמתה, לא בגברים, ולא בילדים, ולא באף אחד, האישה דווקא.

לכן נשים שהיום אומרות "איפה אנחנו, איפה מקום האישה", כשאני שמסתכל אפילו על חמישים השנה האחרונות, ואני כבר עברתי, ואני היום בן למעלה מ-70 , אני מכיר את החיים האלה מלפני חמישים שנה, ואת [הטענות] של האישה היום, זה משהו אחר לגמרי ויש עוד טענות.

אורן: השאלה, לאן זה הולך קדימה. אני בן 43 ויש לנו צופים עוד יותר צעירים.

מה שעברנו זה מה שנקרא "היה היה" יותר מעניין אותנו המצב היום וקדימה, בעיקר קדימה. התהליך מובן לגמרי, אמרת שהטכנולוגיה בעצם גרמה לנו לצאת מהדפוסים הישנים.

זרקה את האישה מהבית.

אורן: והיום האישה נמצאת מחוץ לבית, והרבה פעמים בהרבה משפחות או לא במשפחות, היא מרוויחה יותר מהגבר, והכול בסדר.

היום יש משפחות שהגבר נמצא בבית, והאישה הולכת לעבוד.

אורן: נכון.

יעל: לא רק זה. אם בעבר להיות אשת בית זה היה משהו מאוד מכובד, זה היה התפקיד של האישה, היום כבר חלק מהנשים רואות בזה משהו אחר.

זה משפיל אותן.

יעל: לא יודעת אם משפיל, אבל זה לא החלום שלהן. הן לא היו רוצות להישאר רק בבית. אנחנו רוצים כן ללכת לאישה של מחר, זאת אומרת הבנו שפעם היא הייתה כזאת, היום כבר יש לה מקום אחר, אנחנו רוצים להבין לאן ציר ההתפתחות מוביל אותנו?

"מחר" נפתח מסך חדש. נשים כמעט ולא עובדות, הגברים גם כמעט ולא עובדים, או במידה אחרת. כולם נמצאים בחינוך וגם יודעים לחנך ילדים, מתוך החינוך שעוברים בעצמם. הכול תלוי בחינוך.

יעל: מי זאת אותה אישה של מחר?

האישה של מחר, היא בעצם אישה, הכוונה "אשת חיל", אימא, והייתי אומר שהיא אותו הדבק שמחזיק את החברה, שלא נותן לילדים, וגם לגברים להתפזר לכל הכיוונים ללא הפיקוח שלה. זה מה שאני רואה מחר בחברה האנושית. וזה לא שזה מחר, ומחר זה יכול להיות משהו אחר, אנחנו לא בורחים מהטבע, אנחנו לא יכולים לברוח מהטבע שלנו, אנחנו צריכים להגיע לאיזון עם הטבע. זו בעצם הנקודה הכי נכונה, נוחה, קונפורטית, שאליה אנחנו יכולים להגיע. ולפי הנקודה הזאת אישה חייבת להיות במשפחה, היא חייבת לנהל אותה, היא חייבת להרגיש אחריות עליה והיא חייבת שכול בני המשפחה יקבלו כזה חינוך, שהם יכירו בשליטה שלה, שכך צריך להיות מצד הטבע. אישה היא הבית.

יעל: אז אני מבינה שקודם כל חוזרים למוסד המשפחה.

לא חוזרים. זה לא נקרא חוזרים.

יעל: אלא?

אי אפשר להיכנס לאותו מצב פעמיים. באים למצב חדש, משפחה חדשה, אישה חדשה, ילדים חדשים, בעל חדש, הכול מחדש. והקשר ביניהם חדש.

יעל: מה המהות של אותה אישה, במה היא שונה מהאישה של אתמול?

האישה של אתמול הייתה מחויבת מאין ברירה, בעל כורחה, לעבוד רק בבית, להוליד ילדים, איכשהו לחנך אותם עד כמה שהיא מבינה בעצמה, כי לא נתנו לה חינוך לזה ולא כלום. הרבה אנשים בכלל לא ידעו קרוא וכתוב. והאישה של מחר תהיה כראש משפחה, כי באמת זה מגיע לה.

יעל: היא תהיה ראש המשפחה?

היא תהיה ראש המשפחה, ודאי, והיא תנהל את הבית. ודאי שבעזרת בעלה והילדים, ועל ידי החינוך הם יחיו בצוותא בצורה נכונה, אבל בכל זאת הכול יהיה תחת הפיקוח של אימא כמרכז המשפחה, והיא תרגיש בזה את המימוש הנעלה שלה. כי בכל זאת אין עבודה, אפילו לגברים.

יעל: כי פחות צריך אני מבינה.

כן. בגלל המכשור, הכול יהיה על ידי הטכנולוגיה. כל השינויים האלה, כבר מימי הביניים והלאה, הולכים לקראת ההתפתחות הטכנולוגית שבעולם. אנחנו סופרים את זה מזמן האר"י והלאה, מהמאה השש עשרה והלאה העולם כבר התחיל להתעורר לזמן החדש.

אורן: אמרת קודם משפט שאני רוצה רגע להתעכב עליו. אמרת קודם שהאישה של מחר צריכה להיות אותו הדבק שמחזיק את החברה.

כן.

אורן: למה אתה מתכוון? מה זה הדבק הזה וכמה הוא מיוחד?

קודם כל היא מחזיקה את המשפחה ומחזיקה את החברה. בתוך הטבע שלה ישנה יכולת לקונסולידציה, לחיבור, לקשר. את זה האישה עושה, כמו אימא אמיתית שמקשרת בין כל הילדים ובין ההורים ובין כל המשפחות והקרובים. הכול עובר דרך האישה, אם זה היה עובר דרך הגבר, אתה לא היית מכיר את הקרובים שלך אפילו, לא היית זוכר אותם וכן הלאה. אישה איכשהו דואגת לקשר, לקשרים במשפחות, לאחיות שלה וכן הלאה. זה משהו אחר, זו דרישה מהטבע להחזיק את המעגל הפנימי.

אורן: ובעולם של מחר, האיכות הזאת של יכולת ליצור דבק וקשר, זה יהיה משאב חשוב לחברה?

לחברה יהיה חשוב שאנחנו נחייה במשפחות, נוליד ילדים, ניתן חינוך טוב לכל בני הבית וכך נתקדם. את המשפחות אף אחד לא יבטל, כי זה מושרש בנו מהטבע, וזה בעצם צד האישה שבטבע. צד הגבר שבטבע לספק את כל ההכרחיות, לחלק את הכול בחברה המודרנית של מחר. להקים מערכת חינוך יחד עם נשים ודאי, אבל בכל זאת במיוחד לגברים. בקיצור, לגבר יש הרבה מה להגיד בזה. בעיקר מה שיישאר לגבר, זה קשר בין כל הגברים שבזה הם מייצרים את הכוח העליון, את הכוח הרוחני של החברה ב"ואהבת לרעך כמוך", ונשים מצטרפות לזה.

יעל: אני קצת מבולבלת, כי מצד אחד אתה אומר החברה המודרנית של מחר, ומצד שני זה נראה לי כמשהו שלקוח מהעבר המאוד רחוק. זאת אומרת יש כאן משהו שמחזיר אותנו לבית, למשפחה, למשהו מאוד סטטי, מאד מיושן בתפיסה. איפה החידוש כאן, במה בעצם זה מודרני, במה זה שונה ממה שהיה?

בקשר בין בני אדם, זה החידוש. שגברים מתעסקים בעיקר בקשר בין בני אדם, ונשים מתעסקות בחינוך הילדים, ובחינוך של החלק הנשי שבאנושות. וכך מתערבבים ודאי יחד, אבל בכל זאת החלוקה בין הגברים והנשים תישאר.

אורן: וכשאתה אומר שהחידוש יהיה בקשר בין בני אדם, איזה סוג של קשר חדש הולך להיות בעולם של מחר שאנחנו לא מכירים היום?

יעל: ועד כמה זה דרמטי, כי זה נשמע ממש לחזור אחורה למשהו שבטי כזה.

כן ולא.

אורן: במה כן ומה לא? אולי קודם במה לא, מה החידוש?

החידוש הוא שכולם חופשיים. החינוך לא נותן למשפחה להתפזר ולברוח לכל הכיוונים כמו שהיום, אבל אין התחייבות חומרית אחד כלפי השני. אני יכול לקום וללכת, כי המשפחה שלי גם כך תתקיים. כולם יקבלו דברים הכרחיים בעולם של מחר, אישה לא תצטרך להיות כל כך תלויה בגבר מבחינת ההכרחיות, מזון וכולי.

אורן: אז למה הם נשארים ביחד?

הם נשארים ביחד מפני שיש להם התחייבות כלפי הילדים ואחד כלפי השני.

יעל: וטוב להם המצב הזה?

זה תלוי בחינוך. כל מילה שנייה שלי היא חינוך ואתם לא שמים לב מה שאני אומר.

אורן: ולאן החינוך הזה רוצה להעביר את בני האדם?

דווקא החינוך הזה משנה את הכול.

אורן: לאן הוא מעביר אותם? לאיזה מצב תודעתי?

הוא מעביר אותם ממשפחה שהייתה חיה במערה, כמו שהיא מתארת לעצמה את המשפחה בעבר, למשפחה של מחר. הכול תלוי בחינוך, אין כאן כלום מאותם היחסים שהיו קודם.

אורן: מה יש שם?

כל אחד מבין שהוא שייך להשגת המטרה הרוחנית העליונה. וכדי להשיג את המטרה הזאת, הוא חייב לקיים גם את המסגרת הגשמית, שהיא כוללת אישה, ילדים, בית ועבודה אם צריך, ונטל חברתי גדול מאוד שאנחנו צריכים להשתתף בו, גם אני, גם אשתי, גם הילדים שלי לפי הגילאים שלהם. כך אנחנו כולנו נמצאים בהתחייבות.

אורן: לבני אדם של מחר יש מטרה רוחנית בחיים שלהם?

כן.

אורן: מה היא המטרה הרוחנית של מחר?

מטרה רוחנית שהיא נקראת מטרת החיים, בשביל מה אנחנו חיים.

אורן: איך תגדיר את זה במשפט אחד.

היום אנחנו חיים כדי לשרוד.

אורן: זה ממש כך.

כן.

אורן: וגם זה הולך קשה מאד.

כן.

אורן: ומה מחר?

מחר אנחנו נחייה כדי ליהנות.

אורן: זה נשמע טוב. מה זאת אומרת לחיות כדי ליהנות? גם היום יש אנשים שאין להם את הצרכים ההישרדותיים.

הם לא כל כך נהנים.

אורן: גם נכון. אז מה מחר?

אני מתכוון גם בזה למשהו אחר.

אורן: תסביר קצת.

הם משיגים את מהות החיים.

אורן: מה זה אומר?

בשביל מה חי אדם, לאיזו צורה הוא צריך להתפתח וממה ליהנות.

אורן: האדם של מחר צריך ללמוד ממה ליהנות?

כן, ודאי, זה עניין החינוך.

אורן: אתה מדבר הרבה על חינוך, אז בוא נתקדם לחינוך. לי יש בת שהיא כבר גמרה את גיל הנערות, אבל נניח שהייתי מתחיל סיבוב מחדש והייתה נולדת לי בת היום, ואני רוצה להכין אותה לעולם של מחר. תיארת לי עכשיו את העולם של מחר, איך אנחנו צריכים לגדל ולחנך את הבנות של היום, שיהיו מתאימות להיות הנשים החדשות כמו שאמרת קודם, בעולם החדש של מחר. קודם כיוון כללי. מהו האידיאל שאני מצייר לה של אישה בעולם של מחר? תן לי כמה קווים שאני אראה את הדמות האידיאלית הזאת.

אני לא יכול לתאר אישה אידיאלית. זה לא שאני חס שלום לא מרגיש את הדמות הזאת, אלא הדרישה הזאת בעצמה היא לא נכונה. אני לא רוצה להגיד שאני מצפה לאישה אידיאלית, אני רוצה פשוט לראות אישה שיש לה נטיות טבעיות לבעל, לילדים, למשפחה, אבל בצורה הכי טובה. טובה זאת אומרת, בריאות, שלום משפחה, והתפתחות הילדים, וחיים שלה ושל בעלה בצורה כזאת שהם חיים נוח וטוב בעולם הזה, ומכינים את עצמם, ובתוך העולם הזה מתחילים להשיג התפתחות נעלה יותר, עליונה. עולם הבא.

יעל: ומה נותנת להם אותה התפתחות נעלה?

נותנת להם הרגשת הקיום הנצחי. הם בזה מתחילים להרגיש שמשיגים את מהות החיים, ומפני שלא הייתה לנו מהות החיים בחיים הקודמים, במשפחה הקודמת, לכן המשפחה נהרסה. מה הייתי משיג במשפחה? כלום, בשביל מה לי ילדים? שום דבר זה לא נותן לי. בשביל מה לי אישה? אני לא הייתי משיג במשפחה הקודמת [כלום], הגעתי למצב שאני לא זקוק להם, אני יכול להתקיים בעצמי. יש לי חדר, יש לי מיקרוגל, יש לי סופר, אני לא זקוק ברוך ה' לאיזה "ראנדי" שם לידי, ולא זקוק היום לשום דבר.

למה? כי לא הייתה לי מטרת החיים שהיא חוץ מנוחיות. אם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו גם מחנכים וגם מגיעים לצורך לגלות את מטרת החיים, אני כבר מתחיל להסתכל על החיים אחרת. איך אני מממש את מטרת החיים, איך אני מגיע אליה, איך אני כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך". איך אני פותח לעצמי חיים חדשים נצחיים בתוך החיים האלה. כאילו יש כאן איזה חדר, או דלת שמתוך הדלת הזאת אני יוצא לעולם הבא, לעולם חדש, נאור. בשביל זה כדאי לחיות.

וכדי להגיע לזה אני צריך לסדר את החיים שלי בצורה נכונה, בצורה טבעית, ואז כביכול יש לנו רגרסיה מהמצב הקודם, אבל זה לא נכון. אנחנו בונים משפחה חדשה שעכשיו היא מתאימה למטרה החדשה שלנו.

אורן: בהתאם לתמונה הזאת, איזה ערך הכי חשוב לי להקנות לילדה הקטנה שלי, שהיא תהיה אישה חדשה בעולם החדש של מחר?

אתה האבא, אז אתה צריך לבוא אלינו וללמוד, להתחנך ואיך לחנך את הילדים שלך, את המשפחה שלך, את עצמך וכן הלאה.

יעל: אני רוצה לדבר על האישה, כי דיברת על כך שהאישה היא צריכה להיות הדבק של החברה. אמרת אפילו שהיא חוט השדרה.

קושרת את כל המשפחה.

יעל: קושרת את הכול וכול אחד בזכותה יכול גם לבצע את התפקיד שלו כמו שצריך.

פעם זה היה כך. את הרגשת את זה עם אמא בבית או לא?

יעל: לא, אני כבר גדלתי בבית פמיניסטי, לא הרגשתי. אבל כדי שהבת שלי למשל תוכל להיות אותו דבק של המשפחה, מה הערכים שאני צריכה להקנות לה, מה אני צריכה ללמד אותה מגיל צעיר? דיברת על אותו חינוך שהוא מאד משמעותי. מה בעצם הבסיס לאותו חינוך לבת, כדי שהיא תגדל להיות אותה אישה שהיא יכולה להדביק את אותה חברה?

צריכים ללמד את זה. הבסיס זה חיבור. לדעת איך להתחבר עם כולם כדי לספק לכולם יחס טוב, אווירה טובה, לפתוח את הלב כלפי אחרים, לעזור להם לפתוח את ליבם.

יעל: וזה התפקיד של האישה.

כן.

יעל: זאת אומרת שהילדה מגיל מאוד צעיר אמורה בעצם לגדול לתוך מקום שהיא זאת שאמורה בסופו של דבר לחבר לבבות.

נכון.

יעל: ולדאוג להיות הדבק של החברה כמו שאמרת.

כן. זה במיוחד בין נשים לילדים, לנערות, לנוער.

יעל: יש ממש איזו תכנית לימוד שמלמדים, הרי החיים הם חיים משפחתיים כאלה?

זה כבר שייך לחינוך, על זה אנחנו נדבר אולי פעם אחרת.

אורן: קודם אמרתי לך, תצייר לי איזו דמות אידיאלית נשית של העולם של מחר, אמרת אני לא רוצה לצייר כזאת דמות. אבל בכל זאת, אני הצלחתי לאסוף מבין המילים שלך כמה דברים שאני רוצה שמהם תעשה לי איזה סיכום, לגבי הכוח של האישה בעולם של מחר.

אמרת דבק. אמרת לעזור לאנשים לפתוח לב אחד כלפי השני, ואמרת חיבור.

כן.

אורן: אז מה האישה של מחר מביאה איתה לעולם של מחר שאין בו היום?

היא מתייחסת לעולם כמו למשפחה. אישה היא הבית, זו מלכות, זו שכינה. היא צריכה להביא את העולם לחיבור בסביבה. זו דמות האישה הכללית כלפי כול המציאות.

יעל: אני יכולה להבין מזה, שכל אחד באמת ירגיש בבית בכזאת סביבה?

כן. בהחלט.

אורן: זה נשמע עולם קסום כזה.

כן.

אורן: איך אדם מרגיש בו?

מרגיש שהוא נמצא באימא, בטבע. במקום הכי בטוח, הכי חם, הכי טוב.

(סוף התוכנית)