חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 513

הארה והשגה רוחנית

מטרות:

• מה ההבדל בין הארה להשגה רוחנית

• מה ההבדל בשיטה להגיע להארה לעומת השגה

• מה הגישה של האדם המואר/ בעל ההשגה אל העולם

זרימת התכנית:

• מהי הארה

• השיטה להגיע להארה/השגה

• האדם המואר/בעל ההשגה

פתיחה:

כל המסורות הרוחניות מתארות נקודה מסוימת לאורך דרך ההתפתחות שיוצרת שינוי מהותי באדם. נקודה שפעמים רבות מתייחסים אליה כשיא ההתפתחות, כפסגת ההר. אפילו שדבר זה אינו מדויק, כיוון שלהתפתחות אין סוף, בשל חשיבותה, הופכת נקודה זו, חוויה זו, לנקודה בה משתנה לחלוטין התפישה של האדם.

מהי הארה

הארה היא מושג דתי שמקורו בבודהיזם ומתאר את יציאתו של האדם ממחזור הלידה והמוות הנצחי המקובל בדתות הודו. שבירה זו של המעגל הנצחי של גלגול הנשמות נובע משינוי אישיות חריף (בדרך כלל גם פתאומי ומיידי) המעביר את האדם ממצבו הרגיל למצב תודעתי עליון ונשגב שהוא המושא המרכזי של הדת הבודהיסטית. אדם שעבר הארה מכונה "נאור" או "מואר". ברבות השנים הועתק מושג ההארה ממקורו, אל דתות מזרחיות אחרות כמו ההינדואיזם והג'ייניזם ובשנים האחרונות הפך מושג זה למקובל מאוד בספרות העידן החדש.

...בתפיסה הבודהיסטית המקורית מוגדרת ההארה כשחרור האדם מהתאוות, מהמידות הרעות ומהסבל שאלו גוררות. רק מאוחר יותר התחילה הגדרת ההארה לכלול תודעה כלל יקומית ופרספקטיבה אוניברסלית. בכל מקרה, אין לראות בגרסאות המאוחרות יותר סתירה לתפיסה המקורית של ההארה, אלא העמקה של הרעיון, שייתכן שנבעה מכך שנמצאו יותר נאורים שהעידו על חווית הקיום שלהם.

...מצב ההארה נקרא גם (בוואריציות קלות) נירוואנה בפילוסופיה הבודהיסטית, מוקשה בפילוסופיה ההינדית, סאטורי בזן ופילוסופיה יפנית, או סמדהי בטרמינולוגיות נוספות של יוגה.

...על פי המקורות הבודהיסטים‏^[1] אין קשר בין הארה לבין ביטול העצמיות או הכנעתה. ביטול האני בהקשר זה מופיע לראשונה כנראה בספרות הזן בודהיסטית החל מהמאה ה-12 ביפן ולאחר מכן בספרות המיסטית המודרנית.

… ההארה היא מונח הקשור בתפיסה הפאנתאיסטית הרואה את הבריאה כחלק מהאל. תפיסה מקובלת מאוד בדתות המזרח, כולל האליליות שביניהן. באופן זה ניתן לראות את ההארה כהתעוררות האדם מהאשליה שהוא ברייה נפרדת ואינדיבידואלית והכרתו במציאות קיומו כחלק מכלל האלוהות. מכאן ניתן לראות, כי מושג ההארה אינו מתאים לתאולוגיה המערבית המונותיאיסטית המקובלת בעיקר בדתות האברהמיות.

מושג ההארה הוא חלק מהתפיסה הפאנתיאסטית ולפיכך הוא רחוק מאוד מהמודל התאולוגי המונתיאיסטי של היהדות המסורתית. האל ביהדות נתפס כאידאה מושלמת לעומת האדם הפגום מבריאתו, גם אם הוא צדיק וחשוב. חטאיהם המפורסמים של גדולי האומה כמו משה רבנו, דוד המלך, שלמה המלך וכן הלאה, מהווים אנטיתזה לנאור הפאנתיאיסטי החי תוך התמזגות מוחלטת בחוויה האלוהית. החל מראשית המאה ה-19 חדרו השפעות פאנתיאיסטיות ליהדות שאיפשרו את קיומו של מודל ההארה כחלק מהמיסטיקה היהודית. דוגמה מובהקת למופע הארתי כזה ניתן למצוא בכתבי רבי נחמן מברסלב‏^[3] בייחוד בקטעים המתייחסים להתבטלות האדם והיכללותו ב"אָיִן".

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%94

ההארה הינה חוויה בה האדם מצליח לגלות מי הוא, להזדהות עם האני האמיתי, עם הנשמה שלו, ולגלות שהוא וכל האנשים, הוא וכל שאר היקום, הוא ואלוהים הינם אחד

http://soha.co.il/landingpage.asp?textname=enlightenment

חוויה זו, מצב תודעה זה, כונה בשמות שונים, כגון הארה, תודעה אוביקטיביתת, תודעה קוסמית, נירוואנה, סמדהי, או אלוהים.

http://soha.co.il/landingpage.asp?textname=enlightenment

• מהי אם כן ההארה?

ההארה הינה חוויה בה האדם מצליח לגלות מי הוא, להזדהות עם האני האמיתי, עם הנשמה שלו, ולגלות שהוא וכל האנשים, הוא וכל שאר היקום, הוא ואלוהים הינם אחד. הידיעה השכלית של אמת זו אינה מספיקה. יש לחוות אותה. כאשר חווה האדם את טבעו המהותי, ונזכר מי הוא באמת, שוב חייו לא יהיו כמו קודם. אשליית הזהות ותפישת המציאות בה חי עד היום הוארה באור בהיר.

http://soha.co.il/landingpage.asp?textname=enlightenment

הבנת ההרגשה של מה זאת הארה:

• מה חווה האדם ברגע של הארה?

• מהו הוא אותו מצב תודעתי נשגב?

• המצב הזה גם מכונה "התעוררות התודעה", מהו המצב הזה של התעוררות?

• מה אני עתידה לגלות על עצמי שאני חווה התעוררות התודעה?

• מה מגלה על האנשים שחיים איתי?

• מה אני מגלה על הטבע על העולם?

• מה זאת אומרת שתפישת המציאות שלו משתנה?

• מה בדיוק משתנה? איזה חלק משתנה בו? האם זה המוח משתנה? החשיבה משתנה?

• איך הוא תופס את המציאות ברגע הזה?

ההולך בדרך של עבודה פנימית לקראת הארה, סאטורי, התעוררות התודעה ועוד – מוצא עצמו, במוקדם או במאוחר, ניצב בפני קושי גדול, סתירה גדולה. ושני אלו (הסתירה והקושי)  נעוצים בעובדה שכדי לעשות זאת (להגיע למצב עילאי) על האדם לוותר (בהדרגה בדרך כלל)  על מה שהוא מגדיר כאני או עצמיות, שאינו אלא עצמיות לא מפותחת שניתן לקרא לה: אגו.  

אם העבודה הפנימית להשגת אותו מצב של סאטורי (מעתה ואילך אשתמש במונח זה בלבד, לשם בהירות) – כוללת את זה שהאדם צריך לוותר על מה שהוא תופס כעצמיותו, שזה עבורו – עצם קיומו – אז זה נראה בעיניו לא רק משימה בלתי אפשרית, אלא גם מצב בלתי רצוי לחלוטין מבחינתו. שהרי מה הטעם לעבור מקומה אחת לקומה גבוהה יותר כשלאחר שהמעבר מתבצע – אתה עצמך נשאר בקומה התחתונה? כך הוא תופס זאת ברגע שהוא מגיע לסדרה של תביעות בלתי מתפשרות מצד המסדר, בית הספר האזוטרי או המורה הרוחני.

לשון אחר, במהלך העבודה הפנימית, התלמיד קולט, יותר ויותר, שכדי להגיע לסאטורי  – עליו לוותר בהדרגה ויותר ויותר – על המרכיבים שמבחינתו הם חלק בלתי נפרד מהיותו הוא. והכוונה בין היתר, לויתור על הדומיננטיות העצומה של רגשותיו הלא מרוסנים על חייו ובעיקר על ההזדהות שלו עם רגשותיו. אדם ברמת האגו תופס את רגשותיו כחלק ממנו, ובתהליך של עבודה פנימית לקראת מצב של סאטורי, עליו לוותר על תפיסה זו ולהבין כי רגשותיו אינם הוא ולא רק זה, אלא שהם יכולים להפריע לו להגיע למצב של אני אמיתי, אני גבוה.

http://cw.hagut.net/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%AA/%D7%90%D7%92%D7%95-%D7%95%D7%A1%D7%90%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%94/

ההבדלים בדרך / בשיטה להגיע לאותו מצב תודעתי עליון:

• מה ההבדל בין השיטה הקבלה לשאר השיטות?

• הויתור על העצמי נשמע די דומה בין השיטות. מאיפה נובע הדמיון? והאם יש הבדלים?

• האם הבודהיסט חווה מה שחווה המקובל בדרכו?

• ההגדרה להארה היא (מתוך ויקיפדיה למעלה), מה היא הגדרה להשגה רוחנית?

• האם השגה רוחנית יותר קרובה לאמונה לפי הגישה של תפיסה רוחנית או יותר קרובה לתפיסה דתית בעצם?

השיטה להגיע להארה/השגה

לא בכל הדתות והפילוסופיות המזרחיות, השגת ההארה אפשרית. בדת הג'יינית לדוגמה, רק אנשים מאוד מיוחדים נמצאים במצב שיוכלו לזכות בהארה אי פעם וזהו גם המצב בכתות בודהיסטיות מסוימות. הדתות או הכתות המזרחיות שעסקו בהארה ובנאורים, כללו, על פי רב, גם הוראות למאמינים לגבי הדרכים והתרגולים הנדרשים לצורך השגת ההארה.

• בבודהיזם המוקדם, קיומו של הנאור הוא אחד משלושת עקרונות הדת והדרך להשיג הארה היא דרך שמונת הנתיבים שהיתווה הבודהא, הכוללת בעיקר שליטה מוחלטת על הרגשות, המחשבות והמעשים.

• בזן בודהיזם ההארה היא אירוע קצר ופיתאומי המכונה סאטורי. בגרסאות מפותחות יותר של הזן בודהיזם ישנו יותר מסאטורי אחד, כאשר כל סאטורי מהווה שלב בדרך אל ההארה. הטכניקה העיקרית המשמשת את הזזן בודהיסטים להשגת ההארה היא שימוש בקואנים, שאלות פרדוקסליות באמצעותן אמור המתרגל להתעלות מעל הכרתו הנורמלית ולהגיע אל הבנה חדשה ונאורה. {זן הוא לא פילוסופיה אינטלקטואלית או חיפוש אישי ובודד. מרכזי זן מדגישים את הפעילות היומיומית, ומקיימים התבודדויות מדיטציה חודשיות אינטנסיביות. פעילות יחד עם אנשים אחרים חשובה, ונחשבת כצורה להימנע ממכשולי האגו. כשהם מסבירים את הזן למערביים, מורי זן יפנים הצביעו פעמים רבות על כך שזן הוא "דרך חיים" ולא רק תרגול אופן התודעה. ד. ט. סוזוקי כתב כי ההיבטים של חיים אלה הם: חיים של צניעות; חיים של עבודה; חיים של שירות; חיים של תפילה והודאה; חיים של מדיטציה. מורי זן מדגישים יציאה לחברה לעיסוקי היומיום ומזהירים מהתבודדות. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9F_%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%D7%99%D7%96%D7%9D}

• האושואיזם פיתח את התאוריה הזן בודהיסטית וחיבר אותה עם תורת הצ'אקרות ברפואה ההודית האיורוודית, כאשר לפי אושו יש שלושה סאטורי, שכל אחד מהם מתרחש כאשר שתיים מתוך ששת הצ'אקרות מתאחדות.‏^[2] הסאטורי הראשון מתרחש כאשר הצ'אקרה הראשונה מתאחדת עם השנייה, הסאטורי השני מתרחש לאחר שמתרחש הסאטורי הראשון כשהצ'אקרה השלישית מתאחדת עם הרביעית וכן הלאה.

• בהינדואיזם - מתרחשת ההארה בהתמזגותו של האטמה (או האטמן, או אטמן) שהוא הגוף הנפשי של האדם, עם הברהמן שהוא כלל מציאות היקום, כשהאלים ההינדאיסטיים הם התגלמויות שונות של אותו ברהמן. השגת ההתמזגות הזו מתרחשת במשך מאות גילגולי חיים, כאשר האדם מתעלה ומזדכך בכל מחזור של לידה ומוות.

• בג'ייניזם ההארה מתרחשת רק אחרי המוות והיא תוצאה של הימנעות ממנעמי החיים ומקלט חושי בכלל. עם זאת, מדי כמה מאות שנים נולדים מוארים טבעיים המכונים טירת'נקרות, שתפקידם לחנך את ההמונים בדרכי הדת הנאותות.

• בתורות היוגה ההארה היא התרוממות ספונטאנית של אנרגיית הקונדוליני מהצ'אקרה התחתונה ועד העליונה. תרגולי היוגה השונים מכינים ומכשירים את גוף האנרגטי של האדם לצורך התהליך, איך אינם יכולים ליזום אותו.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%94

• האם שליטה מוחלטת על הרגשות, המחשבות והמעשים כמו בבודהיזם מובילה לרוחניות? האם בשיטת הקבלה לא מנסים לעשות את זה (להתעלות מעל האגו)?

• בזן למשל הפעילות עם אנשים אחרים חשובה כדי להמנע ממכשולי האגו- מה המקום של ההתבודדות ושל הביחד בהגעה להארה?

• יש דבר כזה הארה אחר המוות? או רגע לפני המוות?

• על מנת להגיע להארה יש שלבים מוגדרים, תרגולים. האם אתה יכול להגדיר להשגה נגיד כמה שלבים מוגדרים שאיתם אפשר להגיע להשגה רוחנית?

• בהארה מדברים על כך שהאדם המואר מתאחד עם כלל המציאות- מה זה להתאחד עם כלל המציאות?

• מהם השלבים להשגה הרוחנית?

• במה ההשגה שאתה מדבר עליה שונה מהארה?

• יש גישות כמו זן בודהיזם ששם ההארה באה בבת אחת לאדם. איך זה בהשגה? זה בא בשלבים או בבת אחת?

• האם כל אחד מסוגל להגיע להערה/השגה? או שצריכים נתונים מולדים או נרכשים כלשהם?

הבנת ההבדל בין אדם מואר למקובל:

• אדם שהשיג את המצב התודעתי הזה מכונה "מואר", אז מה זה מקובל?

• האם מקובלים הם "מוארים"?

• מה ההבדל בין אדם "מואר" למקובל?

• מקובלים מדברים על השגה רוחנית, מה זו בדיוק השגה רוחנית?

• מה הם משיגים?

• האם יש ההבדל בין הארה לבין השגה רוחנית?

האדם המואר/בעל ההשגה

מיהו האדם המואר (בודהה)?:

על פי המסורת הבודהיסטית, האדם המואר (בודהה) הוא אדם שטיהר את תודעתו לחלוטין מכל תשוקה והשתחרר ממעגל החיים והמוות הקרוי "סמסרה". אותו אדם מואר,  השתחרר לחלוטין מכל אפשרות לפתח שליליות בתודעתו (פחד, כעס, הדחקה, עצב, גאווה, קנאה, בושה, אשמה וכו…) והוא שוכן תמיד בשלווה אינסופית, קבלה אינסופית וחמלה אינסופית כלפי כל היצורים החיים.

כמו כן, הטקסטים הבודהיסטים מספרים שלהגיע לאותה הארה רוחנית, אינו דבר של מה בכך. העבודה המפרכת נפרשת לעתים על פני כמה וכמה גלגולי חיים ומצריכה התמסרות מוחלטת לדרך, התנזרות מוחלטת מכל פעולה לא מוסרית (ובכלל זה מיניות) ומרוב הנאות החיים והתמודדות בלתי מתפשרת עם כל הפחדים והמשקעים הנפשיים.

http://www.awake.co.il/index/archives/3063

                                           
הם המפורסמים של גדולי האומה כמו משה רבנו, דוד המלך, שלמה המלך וכן הלאה, מהווים אנטיתזה לנאור הפאנתיאיסטי החי תוך התמזגות מוחלטת בחוויה האלוהית.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%94

• נראה שיש הבדל גדול בין הדמות המוארת, הקרובה לאלוהים בבודהיזם לבין הדמויות הקרובות לאלוהים ביהדות. שלווה, חמלה, השלמה של הבודהיסט מול חוטאים, לוחמים כמו למשל דוד המלך. נראה שהדמות המוארת בבודהיזם קרובה הרבה יותר לתכונות האל. האם כך?

שני ציטוטים של רומי מתוך הספר "ההארה":

• כל היום אני מהרהר בזה, ובלילה אני אומר את זה. מהיכן הגעתי, ומה אמור אני להיות עושה?

• נשמתי ממקום אחר, בזאת אני בטוח, ויש בכוונתי להגיע לשם לבסוף. השכרות הזאת החלה בבית מרזח אחר. לכשאגיע שוב לאותו המקום, אהיה פיכח לחלוטין. ובינתיים אני, כמו ציפור מיבשת אחרת, יושב בכלוב הזה. קרב היום שבו אפרוס כנף. אך מיהו זה באוזני כעת, אשר שומע את קולי? מי מדבר מפי? מי מסתכל דרך עיני? מהי הנשמה? אינני יכול להפסיק לשאול. אילו יכולתי ללגום רסיס של תשובה, הייתי פורץ מכלא השכרות הזה. לא הגעתי לכאן מרצוני, ולא אוכל לעזוב כך. זה שהביאני לכאן יהיה עליו להובילני הביתה.

רומי אומר שלכל אדם יש יעוד והוא חייב לממש אותו וזה אפשרי רק באיחוד עם אלוהים. הוא משתמש במושג "אחד".

עוד ציטוט מ"ההארה" שיכול לאפשר דיון בהבדל בין הארה להשגה:

• כך בן אדם יכול להשתנות: ישנו זחל המכור לעלי גפן. פתאום הוא מתעורר, תקראו לזה חסד, לא משנה, משהו מעיר אותו, והוא כבר לא זחל. הוא הכרם כולו, וגם הפרדס, הפרי, הגזעים, חכמה וגיל הגדלים ללא כלות.

מה שמיוחד ברומי זה שהוא מאלתר דרך כל דבר שניבט אליו מהמציאות, בהתחדשות מתמדת, ממש דרך כל מה שהוא רןאה הוא מגיע לתבנית פנימית מאוד של יש ואין שמעורבים יחד, של "אחד" שמנהיג את הכול והכול מתייחד בו, אהבה היא התכלית. משתמש במושגים של אוהב, חבר. אפילו שהוא מדבר על חומוס שמתבשל בסיר.

הוא אומר שהשירים שלו מבטאים רק את הטעם ממה שיש בתוכו שאין בו שום מילה. הוא אומר שכשאנו מדברים על אלוהים זה כמו דגים שדנים בקיום האפשרי של הים. כלומר המילים הם לא תחליף לחוויה:

"מילים ודימויים לעולם אינם יכולים להעניק את החוויה עצמה. התחושה של החברות הזו, פרי אמנות רוחנית, עשויה להיראות מוכרת מאוד, מציאות מדומה כשהיא עדיין לא שלכם. את העדר החיבור שרומי מדבר עליו כאן הכול מכירים. את החיבור מחדש עם האתה, ניתן רק לחיות". {מתוך הספר ההארה}

רבי נחמן מברסלב למשל הדגיש הרבה את השמחה, וגם הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית, על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן.

הדגיש גם את הצורך להשתוקק לקב"ה, ואמר שלפי גדולתו אי אפשר כלל לעבוד אותו בתורה ומצוות אלא בכיסופים וגעגועים‏^[3]. להשתוקקות זו אי אפשר לזכות אלא בעזרת אמונה פשוטה‏^[4].

לאחר מספר שנים שבהן נשא דרשות בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, פסק מלדרוש והחל לספר סיפורי מעשיות. בכך הוא נתן דרור לרוח האמנותית שדבקה בו, שלא מצאה ביטוי בתורות החסידיות המקובלות. סיפורי המעשיות מתפרשות לרוב כאלגוריות ומשלים לתורות ורעיונות שונים.

הדגיש את חשיבות ההימצאות בארץ ישראל. אמר "כל העניין שלי זה ארץ ישראל" הוא ביקר בארץ ישראל וחסידיו טוענים כי חיבורו הידוע "ליקוטי מוהר"ן" נכתב בעקבות הביקור. דבריו בליקוטי מוהר"ן הם דוגמה לאהבת הארץ והערכתה: "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל".

הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה בחיים הדתיים, והחשש מפני ייאוש ועצב אפיין אותו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:

• "ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן מח)

• "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כד)

• "אין ייאוש בעולם כלל" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן עח)

• "כשאדם יודע שכל מאֹרעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא." (ליקוטי מוהר"ן ד', א)

אמרתו "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר - לא להתפחד כלל!" הולחנה על ידי הרב ברוך חייט לשיר "כל העולם כולו", שבוצע על ידי זמרים רבים.

עוד הדגיש את חשיבות ההתקרבות לצדיקים ואמר שאי אפשר לזכות לאמונה אלא על ידי התקרבות אליהם‏^[5] ושהם כלליות הקדושה‏^[6].

את מרבית הכתבים המיוחסים לו כתב תלמידו הבכיר רבי נתן מברסלב, מתוך שיחותיו שנאמרו בעל פה. עם חיבוריו העיקריים נמנים ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, שיחות הר"ן, ועוד.

רבי נחמן הדגיש גם את גודל חשיבות הנסיעה אליו בראש השנה. אמר,

"הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה."

ועוד הוסיף, "לא מבעיא אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי".

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91

• איך יודעים שאדם הוא מואר, או בעל השגה?

• שאדם מגיע להערה/השגה, איך הוא משתנה? איך משתנים החיים שלו, היחס שלו לאחרים?

• האם יש לזה גם ביטוי חיצוני או שרק הפנימיות משתנה?

• מה מעניין אותו בחיים? מה המטרות שלו? אילו ערכים יש לו?

• במה הוא עוסק?

• מה הוא היחס של אנשים אחרים לאדם כזה?

• למה רובם מדברים על "אחד", על "אוהב", על "אהבה", על "שמחה"? האם הם מתכוונים לאותו דבר?

• האם לכל אחד מהם יש תפקיד אחר בעולם?

• הרבה מהמוארים/ בעלי ההשגה כתבו/כותבים שירים, סיפורים, מוסיקה, כלומר פתאום באה להם יכולת כזו. איך זה קשור? ומה מבטאים הסיפורים והשירים? ה

• מהו המצב הפנימי שהם שורים בו? האם הם בו כל הזמן או יוצאים ונכנסים אליו? הם שולטים בזה?