"פרשת השבוע"
כי תבוא
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.07.2015 – אחרי עריכה
שמואל: אנחנו בפרשת השבוע. בשבוע שעבר היינו בפרשת "כי תצא", ועכשיו ב"כי תבוא".
כי תצא ממצרים ומכל הרע שלך, מכל האגו שלך, ועכשיו כי תבוא, כי אתה מגיע למצב הטוב, למצב החדש, כניסה לארץ ישראל.
שמואל: הפרשה נפתחת בתיאור כניסתם של בני ישראל לארץ המובטחת, "והיה, כי-תבוא אל-הארץ, אשר יהוה אלהיך, נתן לך נחלה; וירשתה, וישבת בה. ב ולקחת מראשית כל-פרי האדמה", ביכורים. מה זה "ביכורים" ברוחניות? איזה ביכורים אני מביא? כשהייתי ילד אני זוכר שהיינו מביאים מלוא הטנא, זה במציאות הגשמית.
זו המציאות המקולקלת. המציאות האמתית היא שאנחנו יוצאים מהאגו שלנו, מהרצון לקבל המקולקל שלנו שנקרא מצרים, מיץ רע.
שמואל: מיץ רע?
מיץ, essence. מהריכוז של הרע.
שמואל: מתמצית הרע.
תמצית הרע זה מצרים. אנחנו יוצאים, ואז אנחנו ארבעים שנה במדבר. זה ההבדל בין הרמה שנקראת מלכות לרמה שנקראת בינה, מרמת הקבלה לעצמי, לרמת ההשפעה לזולת שזו בינה.
שמואל: מקבלת הרצון לעצמי, מהמלכות אני עולה לבינה בארבעים שנה.
זה נקרא ארבעים. יש גם ארבעים יום. המספר ארבעים מופיע בהרבה מקומות.
אנחנו מגיעים לארץ ישראל. מה זה ארץ ישראל? הייתה ארץ מצרים, יצאנו מארץ מצרים, מרצון שנקרא מצרים, מיץ רע, שזה על מנת לקבל האגואיסטי, ואני רואה שהוא רע מפני שהוא כל הזמן דוחף אותי לעשות את כל החשבונות לעצמי. לא שרע לי מזה, אלא רע לי מפני שאני בזה מתרחק ממטרת החיים, כשבמשך החיים האלו אני יכול להגיע למצב אחר לגמרי, לחיים נצחיים, יפים, טובים, שאת זה משיגים רק ברצון להשפיע, לתת. אנחנו לא תופסים את זה כל כך.
שמואל: לא תופסים את זה בכלל.
כן. אבל צריכים לאט לאט להתרגל לזה, להתחיל לראות שאם יהיו לך נטיות להשפעה, לאהבת הזולת, ואתה מתחיל מהקרובים, מהחברים, שאיתם יחד אתה משתוקק לאותה המטרה, אז כשאתה מתחיל לגלות איתם את העניין הזה של החיבור, אז אתה מתחיל לראות ש"בחיבור הזה אני מתחיל לגלות רצון משותף". הרצון המשותף בינינו, כשאנחנו מגלים אותו, הוא נקרא ארץ, רצון, ישראל, ישר אל, ישר לעליון. למה לעליון? כי העליון נקרא השפעה ואהבה, והתחתון נקרא קבלה ושנאה.
שמואל: אני יוצא מהשיעור, מקבל תובנות, והבנתי שלבד אני לא יכול להוציא את עצמי מבית האסורים, אני צריך קבוצה, עשירייה. אני רוצה לבוא לחברים שלי, לאנשים שאני מכיר.
איזה חברים?
שמואל: חברים, חברה שאני מסתובב איתה.
אלו שאתה משחק איתם בערב?
שמואל: שמשחק איתם בערב או חברים שלא קשורים לתאטרון. אני רוצה להקים קבוצה, עשירייה.
אתה צריך קודם כל למצוא אנשים שיש להם דחף לזה.
שמואל: בדיוק. אני בא לאנשים ומדבר איתם.
אתה צריך לראות שהאדם מחפש את זה. מתחילים מזה שיש באדם איזו נקודה בלב.
שמואל: ניצוץ.
כן.
שמואל: אז אני מחפש כאלה שיש להם את הניצוץ, שהם מתחזקים, מחפשים להתחזק.
לא להתחזק, אלא הם רוצים אמת. הם רוצים בחיים שלהם להשיג בשביל מה חיים, למה חיים, מאיפה חיים, מה מטרת החיים. שיש משהו נצחי, שלם, שבשביל זה באמת כדאי לי לחיות, או שאני חי כמו בהמה והולך להירקב בעוד כמה שנים בקבר וזהו. אני רוצה לדעת דבר נצחי ושלם, זה נקרא מטרת החיים, להשיג את החיים, שזה למעלה מהחיים שלנו, למעלה ממה שאני רואה. אני לא רוצה סתם ליפול בשנות האלפיים האלו לאיזו תקופה, לחיות כמו כל חי ולגמור עם זה. אני רוצה להשיג את החיים למעלה מהחיים בדרגת חי.
אם ישנם כאלו שזה בוער בהם, אנשים כאלו אתה צריך לאסוף. לא סתם כאלו שאתה משחק איתם או יושב איתם בפאב. אתה לא יכול לבחור אותם כי הם הקרובים שלך למקצוע, או שאתה הולך איתם לשפת הים.
שמואל: אני מסתכל על זה כמו הכוח שנקרא משה.
לא, אתה לא משה. כשאתה תהיה משה, אז תוכל לגשת לעמך שאין לו אפילו את הנטייה הזאת ולהתחיל אתו לעבוד.
שמואל: באופן אגואיסטי נדלק בי ניצוץ שאומר "אני מחפש את מטרת החיים". יש לי את הניצוץ, לכן אני פה. אבל צריך עוד משהו לחבר כדי שיידלק המנוע.
אתה צריך למצוא מקום שבו יש אנשים כמוך שמחפשים, שממש הולכים בחושך, כך הם מרגישים, והם רוצים למצוא לאן הם באים, לאיזה מועדון. המועדון הזה הוא המקום כאן, בבני ברוך, הם באים לכאן.
שמואל: אתה אומר לבוא לכאן, ופה אמצא אנשים.
תראה לי איפה יש עוד מקום, גם אני אלך לבדוק.
שמואל: אני בא לאנשים שאני מזהה בהם את הניצוץ הזה ואומר להם, "בואו נתחבר לעשירייה".
אתה כבר הרבה זמן מדבר איתם, אבל אין למי לפנות, אין את זה בהם. הם אנשים טובים, הכול בסדר גמור, נוח לבלות איתם, לנסוע לנופש, אבל זה לא בוער בהם.
שמואל: מה הפירוש הרוחני של ארץ זבת חלב ודבש?
אם אתה הופך את הרצון שלך ממצב שנקרא מיצ-רע-ים לרצון שמחובר, מכוון ישר אל, לעליון, להשפעה ואהבה, אז הרצון הזה מתחיל לתת לך את כל הפירות הגדולים שבארץ ישראל, שבעת המינים וכל מה שיש שם.
שמואל: מה זה אומר שישראל יהיו עליון על הגויים? הרבה פעמים אני אומר לאנשים "אנחנו עם סגולה, יש לנו תפקיד".
מי? אנחנו? אנחנו עם סגולה ב-ההפך.
שמואל: ברור שעכשיו אנחנו ההפך, כי ברגע שיש לך את הפוטנציאל ואתה לא מממש אותו, וככל שיש ממך ציפייה יותר גבוהה, ככל שאתה בתפקיד יותר ראשי, כך הנפילה יותר גדולה.
לכן אתה לא רוצה להיות עם סגולה.
שמואל: אני רוצה להיות עם סגולה.
למה? אני רואה על ישראלים שאומרים, "לא, אנחנו כמו כולם, למה אנחנו לא כמו כל העמים, מה רוצים מאיתנו? אנחנו רוצים ממש להיעלם בין כולם שלא יראו מאיתנו שום דבר, אלא אנחנו עוד מדינה אחת כמו מאתיים המדינות. וכל הגויים אומרים, "לא, אתם מיוחדים, לרעה, אבל אתם מיוחדים".
שמואל: אני אומר את המשפטים האלה, אני כבר יודע לצטט אותך, את כיוון החשיבה, אבל אנשים מבטלים את זה.
הם לא יכולים לבטל, כי כל העולם שם אותך במצב מיוחד.
שמואל: אבל זה כמו שבעל הסולם אמר, "הולכת להיות פה שואה, בואו נעלה לארץ ישראל", והוא נפל על אזנים ערלות, אנשים החרימו אותו.
אותו דבר איתנו. אתה לא רואה מה קורה איתנו, עם הפעילות שלנו בארץ ישראל. אם היה אפשר, היו מוחקים אותנו.
שמואל: ממש כך, ועדיין אנחנו לא מתעוררים. אנחנו לא אומרים, "אני בוחר ביציאה ממצרים ואני עולה לארץ ישראל. אני ממיר את הרצון שלי לעצמי ומתחבר לחבר ולרצון הזה ישר אל". הרי אני אמור לפקוח עיניים, ואני לא פוקח עיניים.
אם אתה הולך להתחבר עם אנשים כאלו, שיש להם רצון להגיע לאהבת הזולת, לחיבור בינינו, אז נקרא שאתה נמצא במצב "כי תבוא". ואז יחד איתם אתה מתחיל לחבר את הרצונות למעלה מהאגו שלך, למעלה מדחייה, למעלה משנאה, ולאט לאט אתה בונה את דרגת הבינה. בינה זו דרגה חדשה. ההבדל בין מלכות לבינה הוא, שבינה נמצאת ארבעים מדרגות למעלה יותר, אלו ארבעים שנות המדבר. משה שעולה על הר סיני הוא נמצא שם ארבעים יום וארבעים לילה, הוא רוכש את דרגת הבינה, ואז הוא זוכה לקבלת התורה.
אם אנחנו באים אחרי ארבעים שנות המדבר לארץ ישראל, אז יוצא שאנחנו מוכנים לזה, ואנחנו מגיעים ל"כי תבוא". אבל מה זאת אומרת לבוא לארץ ישראל? זה לא לחצות את סיני, אלא זה לעלות למעלה משנאה לאהבה. אז אתה מגיע לרצון המשותף עם האחרים, אתם מתחברים יחד, הופכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", באהבת אחים, בחיבור, ובחיבור הזה אתה מגלה את הפירות, את התוצאות מהחיבור. ובאמת התאנה כזאת, הענבים כאלה, הכול פי כמה וכמה ממה שאתה יכול לטעום באגו האישי שלך. כשאתה הולך לעשות את זה בצורה משותפת, אתה מגיע למצב שאתה מקבל עולם הבא.
שמואל: אתה מקבל את "להיות עם סגולה".
כן, אבל לא סתם. אתה מתחיל להרגיש מציאות אינסופית, מציאות נצחית. אתה מתחיל להגיע למצב שאתה רואה איפה אתה באמת נמצא, ושקודם, כל זה היה נסתר ממך. עכשיו יש לך רצון חדש, לא רצון שלך אישי, קטן, כמו פיקסל אחד נניח בתמונה, אלא הפיקסלים האלה מתחילים להתחבר יחד לתמונה אחת. נניח שמיליוני פיקסלים מתחברים יחד ואז אתה רואה תמונה, ואתה נמצא בתמונה הזאת, זאת תמונה שאתה נמצא בה. ואז אתה בן עולם הבא. וכשאתה נכנס לשם אין לך גוף, אין לך כלום, אתה לא מרגיש את הגוף הזה, אלא הגוף שלך זה נקרא "הרצונות שלך" שעל ידם אתה מתחיל להתחבר לכל דבר, וכל ההבחנות הן חדשות, רוחניות. לכן כתוב, אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שעבוד מלכויות1.
שמואל: שעבוד מלכויות?
זאת אומרת, אתה מחליף את המלכות, את הרצון שלך, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ואז אתה רואה חיים בלתי גבוליים. כי זו השפעה, זה החוצה, אתה לא מוגבל בקופסה הקטנה שלך.
שמואל: זה יפה מה שאמרת.
כדאי?
שמואל: לחלוטין כדאי, אני קונה את המסע הזה.
אז באים קצת ללמוד איך לעשות זאת. אנחנו קיימים כאן כדי ללמוד איך לממש, לא שום דבר אחר.
שמואל: אז במידה והם יקיימו את זה, הם יהפכו להיות "עם סגולה".
כן, והלויים מספרים לך בפרשה הזאת שאתה מגיע או לקללה או לברכה.
שמואל: תיכף נגיע לקללה ולברכה. אבל לפני כן מתואר כאן טקס, שעם כניסתם לארץ ישראל הם עוברים את הירדן, ואז הם מקימים אבנים יפות וכותבים על האבנים. מה זה כתיבת דברי תורה על אבנים?
אבנים הם רצונות, ל"ב האבן, אבנים הם כאלה רצונות, הבנות בסיסיות כאלה שאותן אנחנו צריכים לעבור.
שמואל: אני הבנתי שאת ל"ב האבן אנחנו לא מתקנים.
לא מתקנים. אבל אתה צריך לעבור אותו, אתה מעמיד אותו והולך מעליו.
שמואל: אז אתה כותב עליו את דברי התורה האלה?
ואתה גם בונה שם את המזבח לה'. זאת אומרת, אתה עושה פעולות שמעלות אותך, מקרבות אותך לבורא, לכוח השפעה חלוטה.
שמואל: מהי החלוקה של העם לשני חצאים, כשחצי אחד יהיה אחראי על הברכה, והחצי השני על הקללה?
אלה בסך הכול שני קווים, שהם למעשה כל שניים עשרה השבטים שמתחלקים לחצי, חצי.
שמואל: על פי מה?
אלו כביכול שייכים יותר למידת הדין ואלו יותר למידת הרחמים. אלו לימין, ואלו לשמאל.
שמואל: מה פירוש המילה "אמן"?
אמת.
שמואל: אמת?
כן. כשאני אומר "אמן" אני רוצה למעשה להגיד, "כן, אמת", וכך גם מקובל בכל העולם. את המילה "אמן" כולם מבינים. אבל נוכחתי לדעת כמה פעמים שאנשים לא מבינים את המשמעות האמיתית ואת פירוש המילה אפילו.
שמואל: נראה שגם אני לא כל כך הבנתי. חשבתי שאם אתה מברך על משהו ואומרים "אמן", פירושו שזה יתגשם.
כן, אמת, מסכים, נכון.
שמואל: מה זה "ארור" ומה זה "ברוך" ברוחניות?
זה באמת או קללה או ברכה. מה המצב הכי גרוע? הכול כלפי האדם. נניח אם אני ילד ואני כל כך אוהב ללמוד, ואז אני מגיע לבית הספר, ופתאום המורה אומרת לי, "היום אני לא מרשה לך להיכנס לשיעור".
שמואל: במציאות של היום, במקרה הזה הילד מאוד ישמח. הוא יגיד למורה "תודה רבה".
אני מדבר על ילד שרוצה ללמוד, אז בשבילו זו תהיה קללה. ולילד שלא רוצה ללמוד, זו ברכה. הוא יגיד, "תודה! איזו מורה טובה".
שמואל: כל הכבוד למורה.
או נגיד אם היא חולה ואין שיעור ובמקום זה עושים שיעור ספורט. זאת אומרת, ברכה או קללה, הכול כלפי האדם. אם אני רוצה להתקדם למטרת הבריאה שהיא חיבור ואהבת הזולת, ומאהבת הזולת להגיע לאהבת ה', אז אנחנו בונים בתוך החיבור בינינו את דמות הבורא, שם הוא מתגלה, במרכז הקבוצה, ובמידה שאנחנו מגלים אותו, אנחנו כבר נמצאים עימו יחד בחיבור שנקרא "אהבה". "אהבה", זאת אומרת שאנחנו פועלים יחד ללא הבדל בינינו. ולכן קללה או ברכה, זה תלוי בהכנה שלנו. על אותם הדברים אני יכול להגיד "ברכה", ובלי הכנה אני יכול להגיד "קללה".
לכן אומרת התורה, יש לפניכם תמיד או ברכה או קללה. זאת אומרת, אתם צריכים להכין את עצמכם כדי לראות שהכול בא בצורה של ברכה, מבורכת. אתם צריכים לעשות כך, אתם צריכים להכין כך את עצמכם, שכל העולם הוא ברכה אחת גדולה, כל המציאות כולה מלאה באור אין סוף, אהבה ממלאה את כל המציאות, אין שום דבר רע, מה שנקרא "אין אכזר בבית המלך". העולם פשוט מושלם, אם תכין את עצמך לראות את הברכה הזאת.
שמואל: לראות את העולם מושלם.
ואם ההיפך אז ההיפך, כמו שעכשיו אתה רואה.
שמואל: אז יש לנו חופש בחירה?
לפי זה אתה צריך להבין מה זה "כי תבוא לארץ ישראל". זו ההכנה, אם אתה מכין את עצמך, אז אתה נכנס, ואתה באמת רואה כמה הרצון הזה שאתה בונה מחיבור בין כולם, לא היה קיים קודם. קודם הכול היה מצרים, הכול היה שממה. אתה בונה מהרצון הרע את הרצון הטוב, מקללה לברכה, ואז אתה נכנס ונהנה מכל הפירות.
שמואל: אומרים לך כביכול מראש, אם לא תקיים, אם לא תכוון את עצמך לברכה, אז תקבל קללה.
מדובר על דרך ייסורים, שהבורא נותן מכות ואנחנו סובלים וסובלים, והמכות האלה בסופו של דבר מחייבות אותנו לצאת ממצרים, מהשנאה, מהכול, מהאגו שלנו.
שמואל: למה הכול מלווה באיומים, בצרות? למה הכניסה הזאת היא כל כך קשה?
כי אתה לא עושה את התיקונים בזמן המתאים שנותנים לך. הגעת מבית הספר והיית צריך לעשות שיעורי בית.
שמואל: אם אתה לא עושה מה שאומרים לך, אז אתה מקבל מכות. נורא פשוט.
אז מה אתה שואל?
שמואל: כי אני מקווה.
אתה חושב שמשהו השתנה מאז?
שמואל: אצלי, לצערי הרב לא, נשארתי אותו חמור שהייתי כנער צעיר.
כן, לא קורה שאשתך אומרת לך למה לא עשית שיעורי בית להיום?
שמואל: אל תכניס את אשתי לכאן בבקשה. עד היום עושים בחינות בבתי ספר, בתור ילד חוץ מלכתוב את השם ואת התאריך לא כתבתי כלום, הגשתי כך את הבחינה ואחר כך התפללתי שיקרה נס, שיבואו בלילה וימלאו אותה. ידעתי שלא יקרה כלום, אבל כשחילקו את התוצאות הייתי בטוח שמשהו יקרה, על אף שידעתי שאין שם שום דבר. כך אני מרגיש, לא עשיתי את שיעורי הבית.
ומה?
שמואל: אז חטפתי מכות, אז זרקו אותי מבית הספר, אז לא קיבלו אותי.
לכן התורה מזהירה שיש לך או ברכה או קללה, מה לעשות? אבל אפשר בקלות לעשות את שיעורי הבית האלה. בקלות.
כל העם, כל העולם נמצא באותו מצב. האם רק אתה מסכן מטומטם שלא יכול ללמוד מזה משהו? כל העולם. תראה מה שקורה עם העולם, מכה אחרי מכה, אף אחד לא רוצה לעשות שיעורי בית. אף אחד לא רוצה להוציא כזה מוסר.
שמואל: תמיד הייתי אומר, "המורה, עשיתי כמיטב יכולתי".
אז מגיע לך לקבל מכות.
שמואל: לא מגיע לי לקבל מכות.
למה?
שמואל: כי לא מגיע לי מכות, צריך לחפש כיוון אחר, לא מכות. ראינו את המכות, משה הכה בסלע ויצאו ממנו מים, כי העם ודרש. הם לא ראו שאלוהים כבר עשה ניסים לפני זה? הם ראו שהוא עשה ניסים, אז אנחנו לא לומדים.
אני לא יודע על מה אתה מדבר. אנחנו צריכים ללמוד את חוקי העולם, כי על ידי זה אנחנו מגיעים למצב שיהיה לנו טוב. אם נהיה ילדים טובים, אז גם לנו יהיה טוב וגם לאחרים, ונגיע לעולם שכולו נצחי ושלם. זה לא שאתה סתם בורח מהמכה, אתה נכנס למשהו מצוין.
בוא נתאר כך, אם היית מגיע הביתה מבית הספר, והיית לוקח את עצמך בידיים, אז תוך חצי שעה היית גומר את כל השיעורים, לא צריך יותר. אבל להשקיע את החצי שעה הזו אתה לא מסוגל, ובמקום זה אתה נמצא במצב ש"אני לא רוצה", ואחר כך אתה אוכל את עצמך ואת חצי השעה הזו אתה לא יכול להשקיע. נכון או לא?
שמואל: אני אעשה כל דבר חוץ משיעורים. אנקה את הבית, אשטוף כלים, אצבע.
ואתה סובל כל היום ולמחרת בבית הספר, ובמבחן שיש אחר כך, רק מפני שאתה לא יכול להשקיע חצי שעה ולגמור עם זה.
שמואל: אתה יודע מה האסון? שהילדים שלי הם אותו דבר.
זה נקרא "יצר הרע", זה הנחש שבנו.
שמואל: אתה מבין, זה עבר בגנים.
אז יופי.
שמואל: מה יופי? הילד לא יודע חשבון, אני גם לא יודע.
בשביל מה הוא צריך?
שמואל: גם אני שואל בשביל מה הוא צריך. שולחים אותי לעשות לו אבחון, אני יודע שזה עולה 3000 שקל ואם אתה עושה אותו לפני כיתה ו', זה לא שווה אחרי כיתה ו'. אז מראש אני יודע שאין לילד צ'אנס.
למה?
שמואל: אין צ'אנס שהוא ידע חשבון.
בשביל מה?
שמואל: אני לא יודע, כי במשרד החינוך רוצים שהוא ידע חשבון.
זאת אומרת רק במשרד החינוך יש להם כזה רעיון?
שמואל: לא.
זאת אומרת, יש משהו שכדאי ללמוד.
שמואל: כן, יש דברים שכדאי ללמוד, ודאי.
אז אנחנו נמצאים בעולם שאם אנחנו לא לומדים, חוטפים מכות.
שמואל: כן.
אז אין ברירה, על זה אתה לא יכול לבוא ולהגיד אני רוצה עולם חדש, תביאו לי עולם אחר. אין דבר כזה. אתה נמצא במערכת חוקים, רוצים ללמד אותך את החוקים שנמצאים כאן, כדי שיהיה לך יותר טוב. כמו שאתה הולך לעורך דין, לפסיכולוג, לכל מיני חכמים, כדי לדעת איך לא לסבול, כך אנחנו.
כדי לא לסבול, איך אני מרכז כוחות? אם הייתי חוזר מבית הספר ובדרך היו תופסים אותי חברים ואומרים, יש לנו משחק כדורגל ואנחנו הולכים לים אחר כך, בורחים, אבל חצי שעה אנחנו חייבים ללמוד. מחר יש מבחן, אין ברירה. הכול כבר מוכן, רק חצי שעה, אני לומד איתם יחד.
שמואל: יחד.
כן.
שמואל: בדיוק.
זה לא נורא. זאת אומרת תבוא לקבוצה, תשב עם כולם, תראה כמה זה נעים וטוב, כמה אתה מתקדם, מקבל ציון טוב.
שמואל: ולא חוטף מכות.
יש לך ארץ מלאה, גלידות, ממתקים, מה שאתה רוצה.
שמואל: אנחנו בדרך לארץ ישראל, שיהיה לנו רק טוב.
אז "כי תבוא".
(סוף השיחה)
-
"אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות דף לד, ע"ב)↩