חיים חדשים

שיחה 777

תחיית הרוחניות בעם ישראל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.13.10 אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על התחיה הרוחנית של העם היהודי. הרב לייטמן מסביר לנו הרבה פעמים, שהעם היהודי זה לא בדיוק מה שאנחנו מכירים היום, ושיש מקום מאוד גבוה אליו אנחנו צריכים להעפיל, הקשור לאהבה בין אנשים, חיבור בין בני אדם. נרצה להבין את זה. מהי התחיה הרוחנית שאליה אנחנו צריכים להתקדם? מהו היהודי החדש?

ניצה: בתכנית הקודמת דברנו על עניין סוד נצחיותו של העם היהודי. באמת הסברת שלעם היהודי יש יעוד, והיעוד שלו, התפקיד שלו למעשה שומר עליו ומגן עליו מפני השמדה. אבל הוא גם צריך להתחיל להתעורר ולממש אותו היעוד. וליעוד הזה באמת קראת, איזה מעבר של אותו כוח עליון שנמצא בטבע, שהוא צריך לעבור לכל העולם, לכל באי העולם.

אפילו לא לבני אדם.

ניצה: לכולם?

אפילו לדומם, צומח וחי. כולם מתחברים יחד סך הכול לרצון אחד. והכוח העליון הזה שנקרא "בורא", הוא נקרא "בורא" מהמילים "בוא וראה". הוא ממלא את כולם.

ניצה: מה זאת אומרת שמתחברים לרצון אחד, מהו אותו הרצון האחד הזה?

רצון ליהנות מהבורא.

ניצה: להנות מאותו כוח שמחזיק אותם?

כן. רק הוא רוצה שאנחנו נרצה אותו.

ניצה: זאת אומרת, הוא לא יכול לעשות את זה מבלי שאנחנו מביעים את הרצון שלנו.

אחרת לא נרגיש הנאה ותענוג מזה שהוא ממלא אותנו. לכן אנחנו צריכים להצטייד "בחיסרון" מה שנקרא.

ניצה: זאת אומרת, שכרגע הוא מחכה שאנחנו בעצם נתעורר.

נרצה אותו. כן.

ניצה: זה כרגע המצב שאנחנו נמצאים בו?

כן.

ניצה: מאוד מעניין אותנו לשוחח באמת על זה, שאנחנו היהודים עברנו הרבה מאוד שינויים משך ההיסטוריה, וברור לנו שהשתנינו, או לפחות כך כלפי חוץ זה נראה כאילו העם היהודי השתנה. בכל זאת הוא עבר משך כל ההיסטוריה הרבה מאוד מצבים. אבל יש איזה מרכיב פנימי שהוא כנראה לא השתנה, עליו אני רוצה להבין, איך אנחנו מעוררים אותו? או בכלל האם ההתעוררות של אותו מרכיב פנימי שנמצא ביהודי, הוא בעצם אותה תחיה רוחנית?

כן. אפשר לראות על האדם, אם הוא יהודי או לא.

ניצה: מה זאת אומרת?

אפשר לראות. יש אנשים שיכולים לראות. אפילו אנטישמים יכולים לזהות שזה יהודי כן או לא. אפילו עוד יותר מזה, ואני הייתי נוכח בכאלו דברים, שיכולים לזהות שזה או ישראל או לוי או כהן.

ניצה: עד כדי כך.

עד כדי כך. כי הדרגות האלה הן היו אז במצב שהיינו נמצאים בחיבור והשפעה הדדית זה לזה, וזה נשאר באנשים האלו.

ניצה: מהו אותו מרכיב?

זה כוח מיוחד שיש באדם, בתוך הנקודה שבלב שלו, והיחס שלו לבורא, שבכל זאת קיים.

ניצה: אז בעצם אנשים שפוגשים אותנו נניח מבחוץ ואפילו לא יודעים, הם מרגישים את אותו כוח שמוקרן?

שום דבר לא מרגישים.

ניצה: לא, אז מה כן? אמרת קודם שלפעמים מזהים אותנו אפילו מבחוץ.

לא, את זה אני אומר על אנשים מיוחדים. זה לא רגיל. אבל אני אומר שישנו מה שנקרא "רשימו", רושם, איזה מין מרכיב של רצון מיוחד, קטן, שהוא נצחי וקיים בכל יהודי. כי פעם העם הזה היה בגובה רוחני בקשר עם הבורא, אחר כך נפל מחיבור ביניהם ומקשר לבורא בהתאם לזה. ורשימו, או רושם מהמצבים האלה נשאר.

ניצה: כשאתה מסתכל היום על המצב שבו העם היהודי נמצא גם בארץ וגם בתפוצות. איך אתה רואה אותו מרכיב פנימי שנמצא בעם היהודי? באיזה מצב הוא נמצא, האם הוא ערני מספיק, האם הוא רדום?

קודם כל, לזהות אדם שהוא יהודי או לא, אני חושב שזו לא בעיה להרבה אנשים. לא צריכים בשביל זה להיות מקובלים בכלל, או מגלי עתידות אקסטרה סיאנסים למיניהם. לגמרי לא. את זה רואים על ההתנהגות שלו, על היחס שלו, על רצון מוגבר, דחף להבין, להכיר, לייצר דברים, להיות מייצב משהו חדש. את זה רואים. יהודי זה אדם שיש בו יותר רצון מהרגיל, שמתבטא בכל מיני צורות, אפילו לא נכונות ויפות כמו בזמננו. אבל הוא אדם יצירתי. את זה כולם יודעים.

ניצה: מהי אותה תחיה רוחנית? מה בעצם מתעורר?

"התחיה הרוחנית", זה שאנחנו עברנו תהליך של התקשרות והתרחקות, ושוב התקשרות, ושוב התרחקות בחיבור שלנו ובהתאם לכוח עליון עליו דברנו בתכנית הקודמת. וכאלה, אנחנו לומדים מחכמת הקבלה, גלים של חיבור ופירוק חיבור ופירוק, שצריכים לעבור ארבעה, ועכשיו אנחנו נמצאים בסוף הגלות האחרונה. גלות זה נקרא "ירידה", יחסית פירוק של העם, או ריחוק נניח זה מזה. שאנחנו בגלות הזאת מאבדים הרבה מחברי האומה כמו בשואה, ובפוגרומים למיניהם. וזה מסתיים, ואנחנו עכשיו צריכים לעלות דווקא לחיבור.

עליה לחיבור היא לגמרי לא פשוטה, היא יכולה להתלוות בהרבה בעיות, צרות, ואפילו מלחמות עולם. אבל אנחנו נמצאים יחסית בעליה. עם ישראל קיבל את חכמת הקבלה כשיטת החיבור, ויש קבוצה גדולה מחלק מהעם שהיא מעבדת את השיטה הזאת. הקבוצה קיימת גם מבני ישראל וגם מבני אומות העולם במקורם, שכולם כבר נמשכים לחיבור הדדי לממש אותו התהליך, ולהגיע למטרת הבריאה. למצב הזה, לציור הזה של מטרת הבריאה. לכן אנחנו נמצאים עכשיו בעליה האחרונה. שזה נקרא "הזמנים האחרים של הגאולה האחרונה".

היו לנו ארבע גלויות ושלוש גאולות. עכשיו אנחנו נמצאים בגאולה האחרונה שבה אנחנו מגלים. "גאולה", זה מהמילה "גילוי", שאנחנו מגלים את עצמנו כמחוברים. מגלים את הבורא שקיים בנו. במידה שהוא מתלבש בנו, אנחנו יכולים להתקשר לאומות העולם ולהעביר להם גם את גילוי הבורא. כי בתנאי הזה הם מוכנים לחיבור אלינו.

אורן: רציתי לשאול על המונח "גאולה". להגדרתך "גאולה" זה מצב של גילוי שבו אנחנו מגלים את עצמנו כמחוברים, ומגלים את הבורא שקיים בנו. אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של העם היהודי במאות השנים האחרונות, אז אנחנו רואים שהתחיל תהליך שהוא אולי לא היה קודם בהיסטוריה, שבו העם היהודי מתפצל לשני זרמים עיקרים, זרם דתי וזרם חילוני. וגם בתוך עצמם יש אלף ואחד פיצולים.

איך המסה החילונית שקיימת היום בעם, מתחברת לתהליך הזה של חיבור וריחוק לגלות את עצמנו מחוברים, ולגלות את הכוח העליון שקיים בנו. נראה שאנחנו נמצאים על תהליך של התרחקות מהמקום הזה. אתה אומר שהוא מצפה לנו באופק, אז אולי אנחנו לא בדיוק מבינים אחד את השני. תעשה לי סדר.

אנחנו באמת נמצאים היום בפילוג מאוד מאוד גדול, שכל עם ישראל הוא התחלק במשך הגלות לפלגים. במיוחד זה נעשה מלפני מאתיים, שלוש מאות שנה, במה שנקרא "דור ההשכלה" שיהודים התחילו לצאת מלהאמין בכוח העליון. גם מתוך ההיסטוריה הכל כך מרה שעברנו, וגם מתוך זה שעל ידי כל חוקי הטבע אנחנו לא מגלים שיש כאן מקום לכוח עליון, אלא הכול אלה חוקים וכוחות. ולכן הרבה אנשים לאט לאט עוזבים את הרעיון הזה.

גם הייתה מכה גדולה מאוד של התקשרות בין עם ישראל לכל אומות העולם, וכל אומות העולם ביניהם, ובמערבולת הזאת אנחנו התחלנו להכיר תרבויות, ומדע, ופילוסופיות והכול. ועם ישראל הוא מאוד אקטיבי, אז הוא נכנס לשם והתחיל להצליח שם עוד יותר מאותן האומות שיסדו את הפילוסופיות והמדע.

סך הכל אפשר להגיד שעם ישראל נניח בששים, שבעים שנה האחרונות, העם היהודי קיבל יכולת להיכנס לאוניברסיטאות, ללמוד מדע, ללמוד רפואה, ללמוד כל מיני דברים. אבל בשישים השנה האלו אנחנו פתאום השגנו את הטופ שבאנושות. בין אם בפרסי נובל, לבין אם בלהיות המומחים בכל מקום, כך שבאמת כולם מכירים בזה. אי אפשר להסתיר, זה דבר בולט. עם שהוא פחות 1% מהאוכלוסייה, תופס 60% מפרסי נובל. זו תופעה שלא יכולים להסביר.

זאת אומרת, עם ישראל כאן היום נמצא בבעיה גדולה. כי הוא נמצא עקב התקשרות עם אומות העולם, במצב שהוא מרגיש את עצמו מחולק. מחולק לחלק שנשאר עם דתו. שדתו זו לא חכמת הקבלה, אלא זה הפך להיות לקיום יבש של פעולות מכניות גופניות, ובזה אין שום תיקון לנשמה של האדם והתקרבות לבורא.

וחלק שבכלל חי כמו כל האנשים בעולם. הוא לא מרגיש שום צורך לדת כזאת שהיא לא מושכת, ולא תואמת, ולא ממלאה, וממש ללא שום תועלת, אלא חוץ מהחלק הפסיכולוגי שבה. מפני שכל העולם כך מחזיק ואין במה יותר להחזיק, אז ודאי שזה נקרא "יהדות" ו"דת של עם ישראל" וזה נקרא "תורה" וזה נקרא "מצוה" וכולי.

זאת אומרת כל ההבחנות באמת הרוחניות, הן קבלו איזה צביון גשמי, והעם מתעסק בזה כדי להחזיק את עצמו להיות מחובר לאיזה עוגן גשמי, שנותן לו בכל זאת צביון של עם, של קבוצה מאורגנת. כי אחרת יש סכנה שהוא לגמרי יתפזר ויפסיק להתקיים כעם ישראל. מה שכן כמו שאנחנו רואים שקורה עכשיו בארצות הברית, אם זה ילך בארצות הברית כך, כמו עכשיו, אז בטוח שבעוד כמה עשרות שנים אנחנו לא נראה שם אף יהודי.

ניצה: לפי מחקר חדש שעשו. היום לשמונים אחוז מהיהודים אין בכלל הרגשה מיוחדת כלפי יהדותם.

לא. אבל הם עדיין יודעים שהם יהודים.

ניצה: נכון, הם עדיין יודעים שהם יהודים, אבל אין להם שום הרגשה מיוחדת כלפי יהדותם.

בסדר. אבל לפעמים עוד מתחתנים עם היהודים. זה כבר הפוך. לא שלפעמים מתחתנים עם אומות העולם. זאת אומרת, עם ישראל החופשי, הוא הולך ממש להיעלם. אני מדבר בארצות הברית, ששם בעצם עיקר האוכלוסייה.

מה שאין כן החלק הדתי, אז הוא נעשה מתוך זה עוד יותר חרדי, עוד יותר קיצוני, עוד יותר מחזיק את עצמו, כי הוא רואה בזה סכנה. ולכן ההגנה שלו בזה שנעשים חוקים עוד יותר כבדים, "נכניס את עצמנו בגטו, בכאלו רחובות ומקומות אפילו". אני יודע שנניח בקנדה, יהודים פותחים אילו מקומות חקלאות באיזה מקום נידח, והולכים לשם, ומרוויחים, ומצליחים, וחיים את החיים שלהם, של החוקים הדתיים.

ניצה: זאת אומרת בגלל שיש התרחקות מצד אחד, אז הצד השני מרגיש צורך להיאחז עוד יותר חזק במה שיש לו, כדי לא לאבד לגמרי.

נכון. וגם לא רוצה להתחבר כל כך לחילונים, כדי לא לאבד את הילדים שלהם לכיוונו. מה יקרה? אז מתגלה כאן בדיוק חכמת הקבלה, לא היום, אלא בחמש מאות שנה האחרונות. היא מגיעה לנו דרך האר"י, דרך הבעל שם טוב, דרך בעל הסולם ודרך רב"ש. דרך ארבעת העמודים הללו האחרונים. ואנחנו מחזיקים בזה, ומממשים את זה בצורה פרקטית, ומפרסמים את זה בין כל היהודים גם בחו"ל וגם בארץ דרך כלי התקשורת העיקריים שהיהודים צורכים אותם. ונקווה שעד כמה שאנחנו נצליח להיות עוד יותר מחוברים, אז בכל הפרסומים שלנו, בכל היציאות שלנו כלפי הקהל החיצון, היהודי, הם ירגישו בזה שיש בנו פנימיות, האור, הכוח, והם ירגישו אלינו משיכה.

אורן: איפה עומדת חכמת הקבלה בין הנתיב הזה שהולך לחילוניות במאות השנים האחרונות, לבין הנתיב הזה שהולך לחרדיות בתוך העם היהודי?

חכמת הקבלה אומרת לנו לפנות לחילונים.

אורן: אבל מה היא מביאה עמה?

היא מביאה גילוי הבורא.

אורן: שמה זה אומר?

"גילוי הבורא לנברא בעולם הזה". זו ההגדרה של חכמת הקבלה.

אורן: אז זה משהו דתי?

לא.

אורן: תסביר את עצמך קצת. מה מביאה חכמת הקבלה איתה, לעם היהודי שמחולק לשני נתיבים, חילוני וחרדי?

"דתי" זה נקרא שאדם קיבל או מילדות או אחר כך לימדו אותו, לקיים כל מיני פעולות מכניות. להגיד כל מיני מילים לפי מה שכתוב בספר, ותו לא. זאת אומרת, אין בפעולות ואין במילים שום כוח רוחני. והעיקר שלו הוא בפעולות ובמילים. פעולות ומילים זה מילא הם יכולים להישאר, גם אנחנו מקיימים אותם במשהו. כמו כשרות, מי שרוצה לקיים הוא מקיים כמה שיותר. אצלנו זה חופשי אף אחד לא עושה חשבון לשני, ואנחנו לא מחייבים בזה.

אבל עיקר ההבדל בין הקבוצה שלנו לבין גם החילונים וגם הדתיים, זה אהבת ישראל. העיקר בינינו זה חיבור. שהחיבור הוא מעל הכל. שרק בחיבור שאנחנו מתחברים, אנחנו בזה מתקנים אותה המערכת שנקראת "אדם הראשון", שהתנפצה, התרחקה, התפוצצה, ואנחנו צריכים את החלקים שלה, שכל אחד ואחד מאתנו הוא חלק מאותה המערכת, לחבר לאחרים. "על כל פשעים תכסה אהבה".

זאת אומרת על פני כל האגו שלנו שדוחה אותנו זה מזה, אנחנו צריכים להתחבר. וזה בעצם התיקון שאנחנו צריכים לעשות. על זה כל החכמת הקבלה מדברת. לכן היא מביאה אותנו לחיבור. גם החלק החילוני שבעם, גם החלק הדתי שבעם, לא רוצים חיבור. אומנם כך כתוב בתורה, "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". אבל אפילו החלק הדתי לא מעוניין לקיים את זה. כי בו בוער כוח האגו ומרחיק אותם זה מזה, ולכן הם מתחלקים לאין סוף פלגים. ולכן אין לנו למי לפנות, אלא לחלק החילוני.

אורן: בהתאם להגדרות האלה, מהי התחייה הרוחנית שעם ישראל צריך לבצע בימים אלה?

רק חיבור.

אורן: כלומר?

רק חיבור בינינו. שכל יהודי ויהודי הוא חייב לממש את החיבור עם האחרים, עד שעַם ישראל כולו יהיה "כאגודה אחת", "כאיש אחד בלב אחד" בחוק הערבות. ואז, בהתאם לכמה שאנחנו נגיע בחיבור הזה לאיזו אחדות, בהדרגה, אז אנחנו נתחיל להרגיש איך שבינינו שורה האור העליון, כוח העליון. איך שהוא ממלא אותנו.

אורן: עד פה הערכים שדיברת עליהם נשמעו לי מאוד חילוניים ורציונליים. ועכשיו פתאום אתה מתחיל להוסיף לדברים שלך כוחות עליונים.

לא, כוח עליון זה לא דת, "כוח עליון" זה נקרא שהוא עליון מהטבע שלנו. הטבע שלנו זה כוח הפירוד, כוח האגואיסטי שמרחיק בינינו. והכוח העליון הוא מעליו, שזה כוח החיבור, כוח אלטרואיסטי, ולכן הוא נקרא "עליון". ולכן הוא נקרא "רוחני". כי יש בו רוח חדשה, כוח חדש שממלא את מי שנמצא בחיבור.

אורן: עוד פעם, לאט לאט, מה זה ה"כוח רוחני"?

הכוח הרוחני, זה כוח האהבה.

אורן: כוח האהבה. והאדם היהודי הוא צריך להפוך ל"יהודי רוחני"?

כן.

אורן: מה זה יהודי רוחני?

אין יהודי לא רוחני, קודם כל. "יהודי" זה מי שנמשך לאיחוד. לאיחוד. ובאיחוד מגלים כוח העליון, כוח רוחני, כוח האהבה, השתתפות הדדית, התכללות ברצונות, בנטייה הדדית ממש כגוף אחד.

אורן: אז אם אנחנו עוד פעם חוזרים רגע להסתכל מה קורה איתנו, אמרת שאנחנו נעים בגלים של חיבור ופירוק, חיבור ופירוק, חיבור ופירוק לאורך ההיסטוריה. מה הגל הבא?

ארבע פעמים. עכשיו אנחנו נמצאים בגל האחרון, צריכים לעלות לחיבור.

ניצה: שהוא אתה קורא לו ה"גאולה", כן?

כן. כך אנחנו עשינו, אחד, שתיים, שלוש, ועכשיו עולים.

אורן: אז תספר לי מה יש פה, לאן צריכים לעלות?

צריכים להגיע למצב שגם אנחנו, ואחרינו כל הבאי עולם, יהיו כאגודה אחת.

אורן: איך התמונה הזאת של להיות מחוברים כמו אגודה אחת, מתקשרת לך לפיצול הזה שאמרנו שקיים במאות השנים האחרונות. שחלק מהעם הולך לכיוון חרדי, וחלק הולך בדיוק לכיוון ההפוך של חילוניות, עד כדי שביהדות התפוצות יש היעלמות מהעם היהודי והתבוללות.

אז אותם אלה שהולכים בצורה החילונית, "חול" זה נקרא, שלא חשוב כביכול שהם הולכים ומתבוללים, ונמשכים לכל מיני צורות התרבות וחינוך, ומדע ופילוסופיה וכל מה שיש בכל העולם. אנחנו צריכים לפנות דווקא ליהודים האלה קודם כל, כדי לשמור אותם שהם לא יברחו ולא יתבוללו לגמרי, אלא שהם יבינו מהי תורת אמת. חכמת הקבלה שהיא מדברת על החיבור בינינו, ואיזה תופעה, איזה שכר גדול אנחנו מקבלים בחיבור בינינו, שאנחנו מקבלים שם גילוי כוח עליון וחיים נצחיים ושלמים. על זה צריכים עוד לדבר. אבל זה בעצם השכר, המתנה שאין כמוה. ואז, אחרי זה גם החלק הדתי יבין מה קורה כאן ויבוא. אבל זה יהיה בסוף.

אורן: בוא נעשה איזו סימולציה קטנה. נאמר שאני אדם יהודי, ישראלי, חי פה בארץ, חילוני. אני מכיר הרבה אנשים חילוניים בני גילי פחות או יותר, שיש להם כבר ילדים. ואז הדילמה שלהם מגיעה בגיל שצריך לשלוח אותם לגנים ולבתי ספר. הרבה אנשים בני גילי אומרים כזה דבר, "ההורים שלנו שלחו אותנו לבתי ספר דתיים, ואנחנו "חס ושלום" שנעשה לילדים שלנו אותו העוול. "חס ושלום" בית ספר דתי, אנחנו אך ורק לחינוך חילוני". למה? "אני לא רוצה שיכניסו בלבולים למוח של הילדים שלי כמו שהכניסו לי". כך אומרים הרבה אנשים שגדלו דווקא בבתים דתיים.

נאמר שאני אדם כזה שאתה פוגש, ואני אומר לך שלום לך הרב לייטמן, שמעתי שאתה אדם מאוד נאור ומשכיל, מה אתה מאחל לילדים שלי? אני רוצה שהם יהיו אנשים נאורים, מה עלי ללמד אותם, איזה עולם ערכי אני צריך להקנות להם? מה דעתך ביחס לאותה תחייה רוחנית גדולה של העם היהודי עליה אתה מדבר, מה היית מייעץ?

אני מייעץ לך לתאר לעצמך מה יהיה עם הבנים שלך כשהם יגדלו? איזה סיכוי יש שהם ייעלמו לגמרי שם בין מי יודע איפה. שיתחתנו עם צרפתיות, נורבגיות וכל מיני כאלו, או שהם יהיו יהודים אפילו חרדים, חוזרים בתשובה.

אורן: ה' ישמור, מה שנקרא. אבל חכה רגע, אל תרוץ.

מה ה' ישמור? על מה?

אורן: אני לא מעוניין שהם יהיו חרדים.

אלא שייעלמו מעם ישראל?

אורן: לא, לא שייעלמו.

או יבואו אלייך לבקר אותך.

אורן: לא. אני חושב שהם צריכים להיות כמוני, ישראלים חילוני נאורים.

איך תשמור על זה?

אורן: אני מקווה שאני אחנך אותם בצורה שתשמור.

במה? במה שאנחנו רואים. אם זה בישראל, אז זה בסדר.

אורן: אוקי, אז אני שואל אותך. נאמר שאני חי בישראל ואני רוצה לחנך את הילדים שלי כילדים חילונים, האם יש איזה ערך מוסף שהיית אומר לי, "כדאי את זה להוסיף לחיים שלהם"? ואם כן, מהו?

חכמת הקבלה.

אורן: שמה היא, תביא אותם לחזור בתשובה?

לא. חכמת הקבלה, זו לא חזרה בתשובה. חכמת הקבלה, זה שאתה לומד איך להיות מחובר עם אחרים. איך באמת להקים את עם ישראל מחדש. עם ישראל לא קיים בגלות, זאת אומרת בפיזור, הוא קיים רק בחיבור. אז איך אנחנו חוזרים להיות עם ישראל. את זה צריכים ללמוד. ואם תקבל את הגישה הזאת, גם הילדים שלך יהיו בזה, ובאמת יהיה יפה.

אורן: הזמן שלנו נגמר, תגיד לי במשפט אחד אם הבנתי אותך נכון, היהודי העתידי, היהודי הרוחני, זה אדם שלומד איך להיות מחובר עם אחרים.

כן. זה לפי היסוד שלו. וזה לא השתנה משך חמש אלפים שנה.

(סוף השיחה)