בין נתינה לאהבה

מה מיוחד בפעולה של נתינה? איזה כוח היא מוסיפה לאדם? ומהי הרמה הגבוהה ביותר של נתינה שאותה עוד נצטרך לגלות?

"המדליק נר מנר, זה נהנה וזה אינו חסר". בציור הזה מסבירים לנו החכמים את הייחודיות שיש בנתינה. אנחנו יכולים למסור זה לזה מצב רוח טוב, הרגשת חום ואהבה, ומה שיפה הוא שמי שנותן זאת לאחרים איננו מתרוקן, אלא דווקא מתמלא יותר ויותר. לכן נתינה היא פעולה שאפשר להרבות בה, להגדיל אותה, לאינספור כיוונים, אנשים וסגנונות, בלי שום הגבלה.

עוד מאפיין של פעולת הנתינה זה שהיא יכולה לדבק. לפי גודל הנתינה, היושר שלה והצורה שבה היא נעשית, האדם הנותן יכול לזרוע באחר את יחסו הפנימי לעניין, ואת הרגשת הסיפוק המיוחד שהנתינה גורמת. במקרה כזה, השני כמו יקבל ממנו וירוס חיובי, שיוכל לעורר בו את הרצון לעשות דבר דומה. קנאה חיובית היא מנוע התפתחות רציני, ומההיבט החברתי כדאי שנשתמש בה כמה שיותר.

ועכשיו, נלך קדימה. לו יכולנו לחדור לפנימיותו של האדם הנותן, היינו מגלים שגם אם הוא עצמו לא מודע לכך, פעולת הנתינה גורמת לו להרגיש גדול יותר, חזק יותר, שלם יותר, וזה מה שדוחף אותו להמשיך לתת. המוטיבציה לנתינה כזו מגיעה מהאגו, שמתמלא מכך שהאדם מרגיש חשוב ובעל ערך. כך כולנו בנויים מצד הטבע, עשויים מחומר אגואיסטי.

ויש נתינה ברמה גבוהה יותר, משהו לא מהעולם הזה. נתינה ללא תשלום מסוג כלשהו, ללא שכר, בלי שום חזרה לעצמי. על פניו הדבר בלתי אפשרי כי הוא מנוגד לטבע האדם, אבל אפשר לעשות זאת אם מתקשרים למקור כוח עליון וממנו מקבלים אנרגיה על-אנושית.

במה מדובר? זהו כוח מיוחד שקיים בטבע, כוח של השפעה טובה, נתינה ואהבה, שנקרא האור העליון. הוא מספק לאדם כוח לעשות פעולות בלי לצפות לשום תגמול בחזרה. זאת, אחרי שהאדם מפתח בקרבו רצון חזק מאוד לנתינה טהורה.

איך מגבשים כזה רצון? יש שיטה שלמה שמלמדת לעשות זאת, והיא מפורטת בחכמת הקבלה. בגדול, השיטה מבוססת על לימוד טבע האדם וטבע העולם, עבודה קבוצתית שמרוממת את חשיבות הנתינה הטהורה, ומשיכת האור העליון שמאפשר לממש את "ואהבת לרעך כמוך".

וכשהאור העליון בונה באדם אהבה לזולת, כל תפיסת המציאות שלו משתנה. האדם רואה שהוא והאחר לא זרים, אלא נמצאים כאחד. האהבה מחברת ביניהם, ומאפשרת נתינה טהורה. לתת מפני שאתה אוהב, כמו אימא שמעניקה לתינוק שלה כל מה שרק אפשר.

בתנאים מיוחדים כאלה, מתחילים להרגיש שיש מקור אנרגיה עליון שנמצא בינינו לבין הזולת, ועל ידו אנחנו יכולים להשפיע כל טוב, לתת. ככל שאנחנו אוהבים את האחרים, אנחנו מתחברים חזק יותר למקור האינסופי הזה של כוחות נתינה, של יכולת לתת, של רצון להשפעה. עד ששלושתנו מתחברים יחד: אני, האור והזולת.

והכול אחד.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו

חיים חדשים 634 – bit.ly/2UscXbG