שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.02.13 - אחרי עריכה

"הפתרון"

שיחה 11

אופיר: שלום צופים יקרים. אנחנו בתכנית נוספת בסדרת תכניות "הפתרון", בהן אנחנו מנסים לברר ולהבין את המשנה החברתית כלכלית של בעל הסולם. איתי באולפן הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אופיר: שלום לחברי איגור ליטבינוב, כלכלן ויועץ עסקי.

איגור: שלום.

אופיר: הרב לייטמן, בתוכנית הקודמת דיברת בצורה מאוד נחרצת על תפקידם של האליטות השולטות, ועל כך שכרגע השליטה שלהם היא בכל העולם, בכל המנגנון באמצעות התקשורת, מוסדות החינוך, ואפילו על ידי צבא וכוח. הסברת גם שבגלל השינויים הפנימיים שהאדם עובר, השליטה שלהם נמצאת היום בסכנה מסוימת, ושהם צריכים להתחיל להבין את השינויים שעוברים על האדם כדי שהשליטה שמבוססת על כוח ועל תרבות הצריכה תעבור למנגנון שליטה חדש, אחר. הסברת שבמקביל צריכה להתפתח גם תעשיית אושר שלפיה נתחיל לספק את הרצון החדש של האדם.

הפעם אנחנו רוצים להתמקד בשני הנושאים האלה, נמשיך לברר את מעמדם של האליטות, ואת פיתוח תעשיית האושר.

בעל הסולם מדבר על אותן אליטות וכך הוא כותב בעיתון "האומה", "שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם, אם לא הבטחון החזק בכלכלתם, להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו בטחון החזק. ועוד במדה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד באותו המדה בשדה אחרת, כי שערי ההתחרות והכבוד לא ינעלו לעולם."

אם אנחנו מדברים על החומר שלנו, אז החומר של כל הבריאה זה רצון ליהנות, רצון להתמלא בהרגשת החיים. לכן תלוי במה אדם ממלא את החיים שלו. הספורטאי ממלא את עצמו ממדליה, מזה שהוא גדול, מזה שכולם מוחאים לו כפיים, וכן הלאה. האישה, מזה שמסתכלים עליה, כמה היא יפה ואיזו שמלה יש לה. הילד הקטן מתמלא מזה שהוא רוכב על אופניים. זאת אומרת כל אחד שמח ממשהו. ממה בעצם שמח האדם? אם אתה לוקח את כל מה שאנחנו יכולים ליהנות ממנו, אז אתה רואה שהאדם צריך לקבל בעצם איזו מנת מילוי. בסופו של דבר אנחנו יכולים לתרגם את זה, כמו אנשי כלכלה, לכמה קילו חיסרון יש בכל אחד, וכמה קילו ואיזה מילוי צריך כל אחד, מהגדול עד הקטן, ואז אנחנו מבינים אם יש לו בריאות, ביטחון, נחת עם משפחה, הרגשת השליטה, הרגשת תחרות, הרגשת עצמאות וכן הלאה. זאת אומרת, אם נעשה רשימה מה האדם דורש בעיקר, במה הוא יכול למלא את עצמו, אז אנחנו צריכים לראות לאן אנחנו מתקדמים לפי הטבע. כי אם נלך לפי מה שבא לנו, אז לא נצליח, ניכנס לאיזו דרך צדדית ונגיע למבוי סתום, למשבר, כמו עכשיו, אלא אם אנחנו נלך בדרך ישרה, בכביש הראשי והנכון כפי שהטבע מקדם אותנו.

הרי אנחנו רואים עד כמה אנחנו לא מצליחים עם הילדים, עם עצמנו, עם הזוגות הצעירים, עם כל הדברים האלה. לַמה? כי אם נלך בדרך אחרת יכול להיות שהכל יסתדר, ויסתדר לטובה. אותו דבר עם התעשייה, אנחנו כבר לא מסוגלים להביא לאנשים את מה שאנחנו רוצים. אפילו שתעשה כל מה שאתה רוצה, אתה כבר לא יכול לדחוף להם דברים כי כוח הרצון לקנות אזל בהם. אתה מבלבל אותם, הרי 50-60% מהשווי המוצר מיועד לפרסום של המוצר עצמו, וכך זה לגבי כל דבר. אתה לא תוכל יותר לבלבל את האנשים כדי שיקנו עוד ועוד כדי שלך יישאר מזה משהו. אתה גם צריך למכור למיליונים רבים כי הרווח שלך מכל יחידה מצטמצם.

אם אתה לא מנהל את האדם לפי הרצון שלו, ואתה רוצה רק לבלבל אותו כך שאם הוא רוצה דבר מסוים ואתה דוחף לו דבר שני, אם אתה עדיין מצליח לעשות את זה, אז אתה מצליח. אם אתה לא מצליח אז אפילו שאתה הגדול ביותר, אתה מתחיל לרדת מכל הגובה הזה ומאבד את השליטה בחיים, לא שלך, אלא של כל כדור הארץ.

לכן אם אנחנו מדברים ממש על האליטות הגבוהות, אז אנחנו צריכים להעביר אותם לידיעה חדשה שכנראה, כפי שאנחנו רואים, היועצים שלהם לא כל כך מבינים. אתה רואה, ראשי העולם מתחלפים, הם לא מבינים מה קורה. עכשיו זה קורה בסוריה, קודם לכן זה היה במצרים, ולפני כן בלוב. וזה לא דווקא כאן, זה בכל העולם. האנשים לא מבינים את המגמה החדשה, ולכן הם גם לא יכולים לנהל אותה.

כמו שכותב בעל הסולם, האנשים נהנים מתחרות, אז תן להם תחרות. אנשים רוצים להיות גדולים, תן להם להיות גדולים. אבל אתה לא יכול לשלוט על הכל כמו עכשיו, כשיש לך גם תחרות, גם כסף, גם מדליות, גם הערכת הציבור וגם הרגשה אישית, אינדיבידואלית, עצמאית, ועוד. אתה לא יכול.

בקיצור, גם היום כשאתה מוכר משהו לעַם, אתה מוכר לו פחות או יותר משהו מתוך מה שהוא צריך, מכונות כביסה, מזגנים. גם אם הם מתקלקלים מהר, אז כל שנה הוא קונה חדש. אבל אתה בכל זאת מוכר להם משהו מסך כל אותה רשימה שאדם צריך פחות או יותר לחיים. אומנם אתה מבלבל אותו ומכניס אותו ללופ כזה שהוא כל הזמן צריך וצריך, אבל זה מתוך מה שהוא צריך.

אם הרצון הזה, מלבד ההכרחיות לדברים הבסיסיים, יעלם וילך לכיוון של חיבור, של הרגשת המשפחה, הרגשת מהות החיים, הרגשת החופש, אז לא תוכל לשלוט באדם כמו עכשיו. מה שעשית עד עכשיו זה שהוא עובד 12 שעות, ועוד 12 שעות הוא נמצא בבית, או אפילו פחות מזה. אלה החיים שלו. אבל אתה לא תוכל יותר לעשות זאת יותר כי האדם מאבד רצון לדברים שרצה להשיג פעם.

הרצון שלו נעשה עכשיו יותר אוורירי, יותר רוחני. הוא פונה לכיוון שונה, הוא רוצה לדעת את מהות החיים, להרגיש את החיים, להרגיש חופש. למרות שגם עכשיו בקושי עובדים בעבודות, אנשים באים לעבודה, אבל הם לא מסוגלים לעבוד יותר מ40-50% מהזמן, ואנחנו מבינים את זה. כשאני לוקח אדם לעבודה אני כבר מסכים לזה מראש. אני יכול לקחת חצי מכמות האנשים שעובדים אצלי, אבל אין לי ברירה, אם אני אקח חצי מהם אני אקבל תפוקה של רבע.

הרצון נעלם. אנחנו צריכם לקבל את זה כנתון מהטבע, כעובדה שאתה לא יכול לעשות עימה כלום. אתה רואה, אנשים הולכים לסמים, לפרוזק, הם צריכים להרגיע את עצמם עם אלכוהול. אדם נמשך לדברים חדשים. החומריות נגמרת. גם לפי ההתפתחות הטכנולוגית אנחנו רואים שהחומריות נגמרת, הטכנולוגיה עצמה עוברת לעולם ווירטואלי.

במקום לבנות דברים יש מדפסות חדשות שיכולות להדפיס לך הכל. הכל יוצא מהמדפסת, אפילו בית, כלים, בגדים, הכל. אנחנו נכנסים לעידן אחר. זה כבר כאן. הבעיה שאנחנו לא יכולים להשתמש בזה כי אותם אנשים שהם בעל הבית על הטכנולוגיה של היום, עוצרים את הטכנולוגיה החדשה. אבל היא בעצם כבר דופקת לנו בכל הדלתות. אנחנו יכולים להיות היום עם שבב של סמרטפון בראש, בשן או בתוך האוזן. אי אפשר להאמין אילו דברים יש, וזה כבר קיים. למה אני צריך לקבל כל יום איזה כדור, מה פתאום, אני בולע פעם אחת קפסולה ואם אני צריך משהו היא מפרישה כל פעם, משך כל החיים. יש דברים שהם לגמרי מרמה אחרת של הקיום. אנחנו גם לא צריכים את כל המפעלים האלה, יש פטנטים לחסכונות באנרגיה ויצירת אנרגיה חדשה. אנחנו לא צריכים את תחנות הדלק ולא את תחנות הכוח האטומיות, לא פחם, ולא כלום. יש כבר הכל. יש מצבר קטן מאוד שיכול לספק אנרגיה לשנה. אלא שלא נותנים לדברים האלה להתפתח, אחרת ממה אנשים ירוויחו. אבל אנחנו מבינים שזה ימשך כל עוד לא יהיה משבר גדול והחיים ממש יתהפכו. אבל צריך לראות את המגמה הזאת.

אופיר: האם גם באליטות יש איזה תהליך בשינוי הרצון, כמו שאתה מתאר אצל האדם הפשוט?

מאוד קשה. הם לא יודעים ולא מבינים ולא מרגישים שיש כאן שינוי. ואם הם מרגישים ויודעים במקצת שיכול להיות שינוי, הם לא מודעים לאיזה כיוון. אני מדבר עם הרבה אנשים. אני לא קורא את מה שכתוב, הרי אנחנו מבינים שמה שכתוב מדבר רק לקהל הרחב. אבל מה שלא מיועד לקהל הרחב, לא כתוב באף מקום.

לפי השיחות שלי אני רואה שאין להם ברירה. אני מדבר עם אנשים שנמצאים בגובה כזה שהכל נוח, הכל טוב. וודאי שיש חוסר וודאות, יאוש. יש בעיות גדולות, אנחנו רואים זאת, נניח כמו הקונקורדיה שטבעה, או השנייה שהסתובבה בלב ים ללא חשמל, ללא כלום. הנזקים גדולים מאוד, מדובר במיליארדים, אבל הם לא יודעים מה לעשות. אין יותר במה להיאחז, אלא במה שיש, וזה מה שיש.

איך אתה יכול לבוא אליהם ולהגיד, "חבר'ה עוד עשר, עשרים שנה המצב נגמר". בשבילם עשר, עשרים שנה הן תקופות קצרות, כי אלה משפחות שבמשך מאות שנים אוספות את העוצמה הכלכלית ושולטות בעולם. כמו מלכת אנגליה, מאות שנים, גם הרוטשילדים כך. סוג כזה של משפחות. זה לא מאות, זה אלפי מיליארדי דולרים, זו שליטה על כדור הארץ, לא איזה עסק קטן פה ושם. זה מכסה את הכל.

אז עדיין הם לא מגלים כוח אחר, שבו הם יוכלו להישאר כשולטים, כמחזיקים במשהו? כך הכל מסודר, יש להם אלפים ומיליונים עובדים והכל מתקתק. אם יש תקלות, זה חלק מהחיים. יש המון יועצים. רק תגיד, ניתן עוד פרס נובל למישהו, תגיד עוד משהו לעשות, נעשה. אין בעיה. נכנס עוד מפגש כמו G20 באיזה מקום. זה לא אכפת להם, הם יעשו, ידברו, עוד מלחמה באיזה מקום, עוד משהו. אין בעיה, הכל בידיים שלהם. אתה לא יכול להציע להם שום דבר חדש, לא יכול.

אופיר: למה?

כי אתה מסביר להם, "תראו הטבע מקדם אותנו, אנחנו הולכים למצב כזה וכזה". הם יסתכלו על זה ויגידו, "אתה צודק", ומה עכשיו?

אופיר: אז דיברנו שניתן להם כלי שליטה חדשים.

איזה?

אופיר: תגיד אתה.

הם צריכים להבין שהכל נשאר בידיים שלהם, רק בעצם הם זורמים עם הזמן. זאת אומרת, "כוח השליטה נשאר בידיים שלי או לא"? תגיד.

אופיר: בתוכנית הקודמת אמרת שכן.

כן. מה אני צריך לעשות בשביל זה? עכשיו כוח השליטה אצלי, ואני צריך לדעת שכל יום נכנסים אלי עוד כמה מאות מיליונים לכיס. עוד חצי מיליארד, עוד חצי מיליארד, חייב להיות אצלי בכיס. זה יהיה לי או לא? אז אנחנו אומרים, כל יום יהיה לך פחות, כי הכל נסגר, ונסגר. אתה לא יכול להמשיך למכור, ולמכור. אתה לא מסוגל יותר לבלבל את האנשים. כשהכל נסגר, אנשים לא ירוצו יותר בכל העולם כתיירים, הם לא ירוצו לכל הקניות, הכל יצטמצם, כמו בלון נפוח שיוצא ממנו האוויר. הכל יהיה בקטן, בפשטות.

ואנשים לא ירצו יותר. הם ירצו למלא את עצמם במשהו חדש. אתה רוצה לשלוט? תתחיל למלא אותם במשהו החדש הזה, ברצון החדש שעכשיו מתגלה בהם. אם אתה תוכל להיות האינפוזיה שלהם, אז אתה תשלוט. אתה לא תשלוט בכסף, כי הכסף כבר לא אכפת להם. והם לא יעבדו בשבילו. כמו כל הטכנולוגיה שלנו, כמו כל העולם שנכנס לווירטואליות, אתה צריך להבין שעכשיו העולם הופך להיות יותר ווירטואלי.

רצון למלא בתענוג. ולא תענוג שבא על ידי קניית חפצים. על ידי זה שאתה מביא להם הרגשת החיבור, הרגשת האיחוד, הרגשת האהבה, הרגשת השמחה. אתה צריך להביא להם את המילויים האלה שמתעוררים בהם עכשיו. אתה לא בעל הבית, על בעל הבית שלנו. הטבע משנה בהם את הרצון. והטבע מקדם אותי כך שפתאום אני רוצה מים במקום יין, ואתה לא תוכל למכור לי יין. כמה שמכרת לי עד אתמול, היום אני לא קונה. אפילו אם תיקח את המים, אין מים בעולם, אני בכל זאת אחפש אותם, כי זה מה שאני רוצה.

אז כך הם צריכים להבין. במשך הרבה שנים הם יצרו בקהל רצון מלאכותי, לקניות, לצרכנות, ופמפמו אותנו באלף ואחד דברים, שאנחנו נרוץ. והעמידו לפנינו קשיים, תקבל הלוואות, תקבל אוברדרפטים, תקבל זה וזה, העיקר תקנה, תקנה ותיכנס יותר ויותר לעבדות. הם רוצים לראות את כולנו בעבדות אצלם, שכל אחד חותם שהוא עבד. במה? בבנק שאתה חותם על ההלוואה, זה חוזה העבדות שלך.

אז הם צריכים להבין, היום לא יהיה דבר כזה. אנשים לא ירצו. הם רוצים לקנות רק חיים מאושרים, על ידי זה שהם ירגישו את מהות החיים. את המילוי הזה אתה לא יכול למכור בכסף, כמו היום. אתה יכול לספק להם את זה תמורת הנאמנות שלהם, כן, תמורת התמיכה, כן, תמורת ההכרה בך כגדול, כאבא, כזה שמספק להם את החיים, חיות, הם יאהבו אותך, הם יעריכו אותך. אבל הם לא יתנו לך משהו בשווי שמדוד בזהובים.

אתה תוכל לקבל מהם הערכה. אתה תוכל לקבל מהם אהבה, חיבור, הרגשת כבוד. זה המטבע שהעולם פונה אליו. פרוטה ששווה נניח, כבוד אחד, שני כבוד, שלושה כבוד, או כל שם שתבחר, אבל ממש כך. על ידי זה שאנחנו נותנים לאדם באמת אילו סימני גדלות, הערכה.

כמו שהם הבינו שאדם צריך דברים הכרחיים ובשבילם הוא מוכן לעבוד יום ולילה, ואפילו שאנחנו ניתן לו עכשיו הרגשה שהוא צריך עוד ועוד, ויעבוד לא רק מהבוקר עד הערב אלא מהערב עד הבוקר גם כן, העידן הזה נגמר. הצורך הזה לא נגמר באדם, הבהמה שלו נשארה אותה הבהמה. אני צריך להאכיל אותה, להשכיב, לרחוץ וכולי, אני צריך בית, משפחה. אדם לא חושב יותר רק על הדברים האלמנטאריים האלה, יש לו פתאום מחשבות הרבה יותר גבוהות, שבשביל זה לא אכפת לו המשפחה, לא אכפת לו לא לקנות כלום, הוא מוכן לחיות אפילו ברחוב, הוא מוכן לחיות בכל מצב ומצב, העיקר למלא את הרצון החדש.

כי אדם זה רצונות. והרצון החדש זה לדעת שאני שייך למהות החיים, שאני מבין מה זה חיים. איזו ווירטואליות שמתפתחת בנו, כמו שהטכנולוגיה התפתחה בחברה האנושית, כך בי מתפתחת טכנולוגיה חדשה, פנימית אנושית, שממנה אני נהנה, נמשך אליה.

הם יכולים למכור את זה לבני אדם או לא, הם יכולים לעזור לבני אדם? כי רק כך הם יכולים ללכת. הם צריכים להבין, אנחנו גומרים להתפתח בשביל הזה. בשביל הזה שהתפתחנו, תהיה לנו רק אפשרות למכור הכרחיות. אנשים לא ירצו יותר מהכרחיות. המשבר הזה שמגיע ינקה לנו הכל. כי הטבע מסדר את הכל מאוד פשוט. אנחנו עוד נראה. המטוסים לא יטוסו והאוניות לא ישוטו, ממש כך, יהיו בעיות מכל מיני סוגים.

והעיקר, אנשים לא ירצו לקנות מה שאנחנו מוכרים להם, ועל ידי מה שאנחנו שולטים בהם. אם אנחנו ממשיכים לשלוט, אנחנו צריכים לשלוט על הרצון החדש שלהם. לא הרצון לכל הדברים שמכרנו להם קודם, אלא הרצון החדש שנמצא בהם, לפתח אותו ולמלא אותו, שיהיה בידיים שלנו.

זה, מהות החיים, בשביל מה חיים, מטרת החיים, איחוד, חיבור, יחס יפה זה לזה. האנשים יתחילו עכשיו לגלות בהכרח, שזה מה שחסר להם. מתוך התסכולים, מתוך מהפכות פנימיות גדולות, אבל זה מה שפתאום ידבר בחברה.

כבר אפשר לראות בכלי התקשורת. כשאמרתי לפני כמה שנים צחקו עלי, היום מדברים פה ושם על כלכלת האושר, ואושר פנימי. לא אושר בכיס, הרגשת האושר, קודם כל למלא את האדם בהרגשה יפה. באיזה מטבע אני ממלא אותו? לא רק הפוליטיקאים שרוצים למכור את עצמם, מדברים עכשיו על יחסים יפים, על החיבור בין בני אדם, על הערבות וכן הלאה, אלא אנחנו רואים שהכל מתחיל להסתובב לכוון הזה, ודי מהר. רואים את זה ברקע.

לכן, ללא ספק, העסק החדש הוא איך אנחנו מייצרים מילוי לרצון החדש. ואם אני מייצר אותו ומספק אותו לאדם, אז מה אני רוצה תמורת זה? שליטה, זה העיקר, כי כסף בסופו של דבר זה שליטה. אין יותר. שליטה בצבא, שליטה בכסף, שליטה במה שלא יהיה. אז אני יכול לשלוט בהם בשליטה החדשה, בזה שאני יודע איך להביא להם את שיטת המילוי החדשה. על ידי זה שאני פונה אליהם, שאני מסדר אותם, מארגן אותם, את זה הם לא מבינים, הם לא יודעים, שאני מלמד אותם איך להתארגן, שאני הופך אותם כמו משחקים בגן ילדים, לכל מיני דברים, הם מתמלאים, הם מוכנים כל הזמן לתמוך בי ומעלים אותי בהערכה. זאת השליטה החדשה.

זה קצת סיבוב ראש, נראה לנו שאין כאן מקום לאנשים גדולים וחזקים. דווקא כאן נפתח להם שטח עצום.

איגור: אם אנחנו מחפשים נקודת פריצה, בסופו של דבר, להשפיע על האליטות האלה, לדעתך אנחנו צריכים לפנות אליהם בצורה ישירה, או שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהאנשים האלה הם מאוד רגישים לרחשי הסביבה, ואם אנחנו נתחיל לשנות את הסביבה, דרכה הם יספגו את זה וירצו להוביל את התהליכים?

אני חושב שאנחנו צריכים יותר ויותר לדבר על החיים החדשים. מה ייתן כל אחד, מה יתרום כל אחד, ואיך העולם יתנהג, באיזו מערכת. איפה המקום שלהם ואיך הם צריכים להתנהג כבר עכשיו, כדי להיות האליטה בעולם החדש. כי כל ההתפתחות עד כה, נגמרת.

כמו באנגליה ובהרבה מדינות, יש משפחות ששולטות חמש מאות, שבע מאות שנה, וממש כך, מדור לדור. אנחנו אפילו לא מבינים, הם לא יודעים בעצמם עד כמה הגיעה הפלישה שלהם לכל כדור הארץ. לפעמים עושים מלחמות, אז גם מי שנלחם נגדם, זה בעצם הם בעצמם. זה ברור. הם עושים את זה כך.

לכן הם צריכים להבין שהעידן הזה נגמר. הכל נגמר מפני שכל ההתפתחות הזאת הייתה התפתחות אגואיסטית, אגוצנטריסטית. הכל היה רק כדי לשלוט בכוח הכסף, הרכוש. ככל שיש לי יותר רכוש, אני השולט. הצבא שלי, הרי צריכים כסף, הם צריכים לחיות, לכן אני קונה אותם. האנשים הפשוטים הם שלי, כי אני מספק להם עבודה או סתם נותן להם כסף אפילו בלי עבודה. הכל היה על ידי כוח הכסף, אבל עכשיו הכוח הזה נעלם.

בזמן האחרון שלטת מפני שהגדלת בהם את הרצון על ידי הפרסום. בנית בהם רצון מלאכותי וחייבת אותם למלא אותו. אבל זה נגמר, אתה לא יכול יותר להגדיל בהם תוספת רצון ולחייב אותם לעבוד כדי למלא אותו. כבר אין לך שליטה עליהם. יוצא שיש לפניך מיליארדי אנשים, אז או שאתה עושה מלחמת העולם, ואני מבין שזה אחד השיקולים. לא מלחמות קטנות פה ושם, זה ברור, זאת פוליטיקה פשוטה, אלא ממש מלחמה כדי לחסל חצי מהאוכלוסייה, או את אלה שנמצאים ברשותך. אין לך ברירה, כי הרצון משתנה מצד הטבע. זה הנתון היחידי שאתה לא שולט בו.

איגור: אבל הם שולטים על התקשורת.

אבל על ידי התקשורת אתה כבר לא יכול יותר. אם יש לי רצון לרכוש, אז אתה יכול להגדיל לי אותו, אתה יכול לבלבל אותי. לא שאני רוצה סתם משהו, אלא דווקא את זה ודווקא דבר מסוים. אבל זה במידה שיש לי רצון לרכישה, במידה שאני רוצה. אבל מה אם הרצון הזה נעלם, אם אני כבר במצב של ירידה ואין לי כבר כוח לזה, לא בא לי, כמו שאנחנו רואים. חוץ מזה, בא המשבר ומוציא את הצעירים משוק העבודה, הוא לא נותן להם אפשרות להקים משפחה, הוא לא דוחף אותם לקניות.

על איזה כוח קנייה אתה מדבר? אנשים בגיל שלושים וארבעים חוזרים לחיות אצל ההורים שלהם, והם גם לא רוצים. זאת אומרת יש לך כאן בעיה כפולה. הרצון הולך ונעלם, והמשבר לא נותן להם אפשרות לקנות אפילו דברים הכרחיים. אתה לא יכול לשלוט, המשבר הזה חותך את הקשר בינך כשליט, כאליטה, לבין האדם הפשוט. אדם לא שומע היום את מה שאתה מפרסם, הוא לא רץ לעבוד כי אין לו לאן לרוץ. יש כאן פרדוקס מאוד ברור, כאילו מה חסר לעולם.

מה הבעיה, הרי בספרד יש 50% מובטלים, הם יוצאים לרחובות, לָמה לא תספק להם עבודה, תן להם את מה שחסר להם. הם צריכים בתים? שיבנו בתים. הם צריכים מכונות כביסה, מקררים? תן להם לייצר, שיהיה להם. לָמה העולם לא מסתובב בצורה כזאת, זה יותר פשוט. יש הרבה מאוד אנשים רעבים ברחובות, אין להם מה ללבוש, אין להם כלום, תספק לכל אחד מה שהוא צריך. תספקו את זה דרך מפעלים, דרך מקומות עבודה.

אתה רואה שהמשבר הוא בעצם מפני שאין התאמה נכונה, אנשים גם לא רוצים ולא צריכים. הגענו למבוי סתום. יש רצון אחר באדם. אם אנחנו נתעמק יותר במה שקורה, אז נראה שהאנשים שיוצאים לרחובות לא צועקים מפני שהם רוצים לחיות כמו בורגנים, לא. הרצון בהם משתנה. הם רוצים לדעת בשביל מה כדאי לחיות. זה בתוכם, הם עדיין לא מבינים, אבל זה מה שקורה בהם. לכן גם אם הם באים לעבודה, נניח שתיתן להם עבודה, אז הם לא יכולים לעבוד, אין להם כוח לעבוד.

אופיר: הרב לייטמן, דיברת על האזרחים המובטלים, על אותו מעמד. אנחנו יכולים לבוא לאליטות השולטות ולנסות להסביר להם כך שהם יבינו את תהליך השינוי. האם במידה שהם לא מסכימים ולא מתמסרים לתהליך הזה, יש סיכוי, כמו שמרקס כתב, שיהיה פה איזה מעמד פועלים, פרולטריון כזה שיתאחד ויעשה איזה שינוי?

זה יכול להיות, אבל זה לא יהיה כל כך קל כמו שהיה קודם. האנשים היום יותר אינדיבידואליסטים. האגו שלהם איכותי יותר, הם לא כל כך יכולים להתקרב זה לזה. הם לא כל כך יכולים להתאחד, כל אחד ואחד בפני עצמו. אפילו אם ירכיבו כל מיני תנועות, הן תהינה רב גוניות, יהיה להם קשה לשבת יחד. אלף אנשים יקימו 500 תנועות. לָמה? כי ככל שהרצון גבוה יותר ומיוחד יותר באדם, כך קשה לו יותר להתחבר עם האחרים, ויחד עם זה הוא דורש גם פיתרון איכותי יותר.

אתה לא יכול להביא לו סתם משהו לאכול או איפה לחיות. יש להם איפה לחיות, הם חיים הרבה טוב יותר מאשר חיו לפני 50 או 100 שנה. יש להם מה לאכול, הם לא גוועים ברעב, אלא שהמועקה הפנימית היא מסוג אחר והם עדיין לא מרגישים זאת. היא שייכת לסוג השאלות, לָמה אני סובל. האדם עדיין לא מבין לָמה הוא סובל, והסבל שלו הוא לא כתוצאה מזה שאין לו ממה לחיות. הבהמה שלו חיה טוב יותר מאשר פעם, האדם המודרני חי היום כמו שחי מלך לפני 200 שנה. תראה מה יש לאדם. האם אין לו קצת בשר, קצת חלב, אין לו לחם או מים כדי לשתות, להתרחץ, האם לו איפה לישון, עם זה האנשים איכשהו מתסדרים. בעבר, לפני 200, 300 שנה אנשים חיו ברחוב וזה נקרא נורמאלי. ממש כך. הבעיה היא לא בגשמיות שלנו, אנחנו לא מתפתחים בצריכה הגשמית, אלא בצריכה הפנימית. האדם שואל שאלות מהותיות יותר למרות שהוא לא מרגיש אותן.

לכן בזמן האחרון איכשהו דיכאנו את זה על ידי תיירות, שיסעו בכל העולם, שירגישו את העולם, וכולי. נתנו לאנשים אפשרות לפרוח ולעשות, אבל זה כבר נעלם. אנשים כבר לא כל כך ממהרים לטוס לכל הכיוונים ולראות עולם. גם התעשייה הזאת גוועת, ולא מחוסר אמצעים, אלא מחוסר התעניינות. האדם כאילו גמר עם כדור הארץ, לאן ילך, האם תארגן עכשיו טיולים לירח. גם את זה אנחנו לא רוצים. גם תוכנית החלל נגמרה. זאת אומרת, יש כאן חיסרון חדש, יש תסכול פנימי שמלבד סמים אני לא יכול להרגיע אותו.

אופיר: יוצא שאנחנו באיזה מבוי סתום. האזרחים לא יכולים להוביל שינוי כי הם לא מסוגלים להתאחד ביניהם, ולכן הם נחלשים.

הם גם לא מבינים.

אופיר: הם לא מבינים, אבל עוד מעט הם יהיו רעבים, ואולי יתחילו קצת לתסוס.

כן, אבל התסיסה צריכה להיות עם תוכנית, עם הבנה של מה קורה.

אופיר: אבל מצד השני יש את האליטות והפניה אליהם נראית קשה מאוד.

הם צריכים לדעת שלמרות שהם עוצרים את הטכנולוגיה החדשה, כל המערכת, כל הטכנולוגיה הישנה הולכת לאבדון. אין, כבר לא יהיה כמו קודם. הם צריכים להבין שהעולם הקודם נגמר. לכן בסופו של דבר, אם הם רואים קדימה, והם בדרך כלל רוצים לראות קדימה, כמה שיותר רחוק, אז הם צריכים לראות עולם חדש. עולם חדש זה טכנולוגיה חדשה, זו גישה חדשה, זה יחס חדש בין בני אדם, זו שליטה חדשה בבני אדם. זאת התארגנות של כל האנושות בצורה חדשה. הכל חדש. אין לך שליטה יותר. אתה כבר לא תוכל להגיד לאדם, אם אתה רוצה לחיות אז אני אתן לך חתיכת נקניק, כמו לכלב. לא, אין לך כבר שליטה, זה נגמר.

אופיר: איך אנחנו הכלכלנים יכולים לעזור להם להבין את השינוי?

לשם כך צריכים גם כלכלנים וגם פסיכולוגים. הפסיכולוגים והכלכלנים וכל היועצים חייבים לחקור ולהגיע לידיעה שהמרכיב שמשתנה באדם זה הרצון. קודם היה רצון לצרכנות, לִרכוש עוד ועוד, והיום הרצון הזה פוחת ופוחת. הוא לא נעלם לגמרי, אבל הוא פוחת. אנשים רוצים מילוי איכותי יותר. איכותי זה וירטואלי יותר, רוחני יותר. לכן אם הם רוצים לשלוט באדם אז הם צריכים למלא את הרצון החדש שנולד עכשיו בבני אדם.

כמו שהם נתנו קודם לבני אדם מה שהם רצו ועל ידי זה שלטו הם בהם, כך הם צריכים לחקור עכשיו מה אדם ירצה. אני לא יכול לשחק איתו עוד אלף שנה ולהגיד לו, אתה רוצה כל שנה מקרר חדש, מכונה חדשה או עוד משהו. אני כבר לא יכול לשחק בזה יותר, הרי אני רואה שאני כבר במשבר. אם אני דוחף לו את המוצרים שלי, אז הוא דוחף לי אותם חזרה. לכן מה כן, מה הרצון החדש שלו? הרצון החדש שלו הוא יותר וירטואלי. הוא לא רוצה חומר, הוא לא רוצה דברים חומריים. האנשים לא רוצים להתחתן, לא רוצים להביא ילדים, הם לא רוצים כל מיני שטויות בבית. הדברים האלה כבר לא ממלאים את הרצון של האדם.

אם כך, מה כן ממלא אותו, למה הוא נמשך? הוא נמשך לחום, להרגשת המשפחה, להרגשת ביטחון, להרגשת חיבור, להדדיות. זה הרצון החדש. האם אני כשליט יכול למכור לו מילוי או לא? כדי למכור לו מילוי עלי להשליך את כל התעשייה הקודמת ולבנות תעשיה חדשה, אם אני אספק לו את האושר הזה, אני אמשיך לשלוט.

אופיר: האם גם האליטות עוברות שינוי פנימי כזה?

ודאי.

אופיר: האם הם יבינו על מה אנחנו מדברים, האם גם הם מרגישים את זה?

ודאי שהם מבינים, אומנם במקצת, אבל הם מרגישים שינוים. הם עדיין משחקים עם הבנקים, עם כל מיני דברים כאלה, הם רוצים להחזיק את המצב בכל הכוח וכמה שיותר לייצב אותו, אבל זה כבר כמו אוניה שטובעת.

אופיר: אני לא שואל איך הם רואים את השינוי שהקהל עובר, אלא האם הרצון שלהם מתעגל, כי גם הם פתאום מתחילים להרגיש חוסר סיפוק מהשליטה, מהכבוד?

כן, יש בהם הרבה שהולכים למיסטיקה. כמה כאלה פגשתי. אחרי שאתה מדבר עם האדם על דברים מהותיים, כסף, צבא, שליטה, מהפכות, מלחמות, הכל בידיים שלו, פתאום הוא שואל אותך כאלה דברים, על מיסטיקה, וכן הלאה, ואתה מרגיש שזה מאוד קרוב לו, שבלי זה הוא לא יכול. הוא שואל על גלגולים, כי סך הכל הוא אדם, עד כמה שלא יהיה נפוח, עם הכסף והצבא וכל מה שיש בידיים שלו, בסופו של דבר בפנים הוא אדם. אבל "כשאני מוריד את כל הכיסויים הלאה, אני ערום, סך הכל מי אני"?

ואז יש להם המון "גוּרוּאים", מיסטיקאים לידם, הם מאוד מאמינים בכל מיני מגלי עתידות, וכן הלאה. לא נראה לי שבלתי אפשרי לסדר את העסק הזה. הבעיה היא איך אנחנו מגיעים ומסבירים להם את זה. כי להגיע לאנשים האלה זה קשה. אתה צריך לטפס עוד ועוד עד ליועצים ושוב יועצים עד שאתה מגיע ואתה מסביר. כי כל היועצים האלה גם לא מבינים. סך הכל הם יכולים רק למסור אותך מיד ליד.

פעם נפגשתי ברוסיה ובעוד כמה מקומות, עם נציגים של האיחוד האירופאי, גם עכשיו יש לי פגישה בגרמניה עם נציג האיחוד האירופי, נפגשתי עם אחד מהיועצים של פוטין ברוסיה. והוא לא הבין אותי, זאת אומרת הוא הבין אותי טוב, אבל הוא ענה לי בצורה מאוד פשוטה "יש לי כסף, יש לי צבא. על ידי זה אני שולט, אלה שתי המושכות, לשחרר קצת כסף וללחוץ על ידי הצבא. מינוס ופלוס. עם זה אני שולט. אלה הידיים שלי. יש לך מה להציע בזה? לא. אידיאולוגיה, פיזיולוגיה, מורל, חינוך, וכן הלאה, זה לא מדינה. זה לא ממשלה."

היום יכול להיות שיתייחס אחרת. אבל עדיין קשה. אני מבין אותם. קשה לעבור מפרדיגמה אחת לפרדיגמה אחרת, חדשה.

איגור: האם הם בכלל מסוגלים לזה, בלי שיש שינוי מלמטה, והאם אנחנו צריכים לעשות מהתחלה שינוי מלמטה ואחר כך להגיע בסוף לאליטות? כמו שאנחנו עושים מהקל אל הכבד בתיקון הרצון?

אתה שואל עכשיו שאלה שמתחלקת לכמה שאלות. מאיפה יכול להיות שינוי? שינוי ודאי שיכול להיות מלמטה ולא מלמעלה, מפני שלמעלה אנשים מחזיקים במה שיש להם. השליט לא יכול לעזוב את זה, כי כדי לעבור לפרדיגמה חדשה, הוא צריך במשהו לעזוב את הפרדיגמה הישנה. אם הוא מתחיל לעזוב את הישנה גומרים אותו. זה כמו עם סטרוסקן, כמו עם עוד כמוהו.

יש הרבה אנשים שחושבים אחרת אבל נמצאים בשקט בתפקידים הקבועים שלהם בבנקים, בכל מיני ארגונים בינלאומיים, יודעים שאם הם ילכו באיזו צורה אחרת, מייד "אוכלים" אותם. זו חבורה מאוד גדולה, צמודה, ולא יכול להיות שאדם אחד יעשה מה שבא לו. כי כולם תלויים זה בזה. זה לא שכמה משפחות מנהלות את העולם, הכל אצלם בחיבור, בתאום.

לכן אני לא מאמין שיקרה כאן משהו. ואף פעם זה לא קרה כי האגואיסטים הם כל כך גדולים, עוצמתיים, והעיקר שלרגליים שלהם קשורים כל כך הרבה דברים כבדים, כל הכלכלה, כל הצבא, הכל מה שיש. הם לא מסוגלים. אני חס ושלום לא עושה ביקורת על אף אחד. אני מסתכל על הטבע האנושי איך שהוא מסודר.

ולכן השינוי צריך לבוא מתוך העם. ובאמת השינוי הזה לא דורש מהעם להיות במקום המנהלים ההם. כדי לסדר את החיים החדשים שלו, העם לא צריך מנהלים. בפעם הראשונה בחיים, הכל תלוי באנשים. רק בחינוך, הם צריכים לקבל לימוד, חינוך, תוכנית העבודה, איך למלא את הרצון החדש, איך להתארגן בינינו כדי לממש אותו. ולכן זה יכול להיות בעם הפשוט, בשכבות הפשוטות, רק אחרי חינוך קצר.

עכשיו אתה שואל, אחרי שהתחתונים יעשו את זה, האם העליונים יבינו מה לעשות וירצו אולי לנהל את הדברים האלה לכיוון זה? התקווה שלי היא שכן. כי אם אנחנו מדברים על התיקון הכללי, שכדאי שאנושות תתקדם על ידי המשיכה לבד, עצמאית ולא על ידי מכבש ההתפתחות שיכול לדחוף אותנו חזק ובייסורים, אז אנחנו צריכים את האליטות האלה. הם יודעים לארגן את הדברים. הם בעלי ידע, כוח, רצון, התארגנות, יש להם הרבה עוצמות והכנות פנימיות, והם יכולים להיות מאוד מועילים. וְודאי שיצטרכו לקבל על זה פיצוי, על ידי זה שמנהלים, על ידי זה שמביאים את העולם לכיוון החדש.

אז אני חושב שהם יבינו את המגמה וירצו לנהל אותה, ולאט לאט גם הם, על ידי החינוך האינטגרלי, ישתנו ויבינו שזהו, הטבע משתנה, הכל משתנה. כמו שכותב לנו בעל הסולם, שהתחרות נשארת, אותות הכבוד נשארים. ומה עוד אתה צריך כשאתה נוסע בלימוזינה הגדולה, באורך 20 מטר ואתה יושב שם לבד? זה נקרא אות הכבוד או השליטה, החשיבות. אז שיקבל חשיבות, אפילו יקבל אותה לימוזינה. מה זה חשוב לנו שאנחנו ניתן לו את זה, אם הוא מספק לנו חיים טובים?

אנחנו ניתן לו יותר מלימוזינה. אנחנו בעצמנו נרצה לרחוץ לו אותה, מכל הלב כי הוא מביא לנו חיים החדשים ואנחנו לא נרגיש שאנחנו פחותים כלפיו. זה אדם שיודע לארגן את הדברים. ואנחנו צריכים אבא כזה. כך ירגישו אנשים. אז היחסים ישתנו משליט ועבד, לאבא וילד, משהו כזה.

אופיר: אני מנסה להבין את תמונת החברה באופן כללי. האם בסופו של דבר יהיה שוויון או שעדיין יהיו מעמדות של אליטות?

יהיו מעמדות בהתאם לכמה שאדם תורם. בלבד. הכסף יהיה בכמה שאני משקיע ובכמה שאני מקבל תמורת ההשקעה שלי בכבוד, בהערכה.

אופיר: אמרנו שאנחנו רוצים להביא גם את הנושא הזה של האליטות ממש ליום, לתקופה הקרובה שלנו. איך אתה רואה איזו פניה לבעלי ההון, לאליטות האלה, בהקשר למה שדברנו? אנחנו רוצים שעכשיו הם ישבו פה, אנחנו רוצים להיפגש איתם. איך אני יכול לבוא ולשכנע אותם שכדאי להם לעבור מהשיטה הנוכחית, לשיטה החדשה? כי ממה שאני מבין ממך, הרי בלי הסכמה שלהם, אין סיכוי שהשינוי הזה יקרה.

יכול להיות ששינוי גדול לא יהיה, אלא דרך מהפכות גדולות, מלחמות גדולות. או שהמשבר החדש יכול להוציא מהם כל מה שקורה. מה, הבנקים לא יכולים לקרוס? האוניות לא יכולות לטבוע בים? הכל יכול להיות. אנחנו לא יודעים מה הטבע יכול לעשות לנו. ההוריקן, הצונאמי עוברים, מנקים יפה מאוד מה שצריך וזהו.

אופיר: הפרדוקס הוא שדווקא ככל שהמשבר בשנתיים, שלוש האחרונות מתקדם, דווקא אלה שנמצאים למעלה, ידעו להרוויח גם מהמשבר ונהיו אפילו יותר עשירים.

אבל זה לא העושר האמיתי. כי זה הכל נפוח מתוך זה שמדפיסים שטרות. כמות הזהב לא גדלה. זה לא העושר האמיתי. אין לך שווה ערך אמיתי לאושר. זה כאילו שאתה נותן לי צ'ק אבל ללא כיסוי. אז מה? אני שם אותו בזכוכית, במסגרת על הקיר? אין לי מה לעשות עימו. זה סתם. מה זה שווה שיש מיליארדים, יש לך מיליוני אנשים שיש להם מיליוני דולרים. שילכו ויתחילו לדרוש בזה מה שיש. מה הם יוכלו למלא, מה הם יוכלו לקנות בזה בסך הכל? זה הכל לא אמיתי.

איגור: הרי בסופו של דבר האליטות האלה, זיהו בזמנו, בהתחלה, את הרצון של העם ומימשו אותו בצורה הטובה ביותר. העם רצה כסף, העם רצה עוד משהו, אז הם היו בחזית של השינוי תמיד. למה קשה להם לעשות את זה עכשיו?

תוך המאה העשרים הם שיחקו עם העם. משנות העשרים של המאה העשרים, היטלר הלך לכיוון אחד, סטלין הלך לכיוון השני, רוזוולט, וצ'רצ'יל ועוד כמה, כל אחד ואחד רצה ללכת לכיוון חדש עם אותה המגמה. איך אני שולט על ידי כסף בעם? אלה אידאולוגיות, סך הכל. ברוסיה, בגרמניה, באנגליה, באמריקה, אלה היו אידיאולוגיות, וכך הם החליטו, ואז כל אחד הלך פחות או יותר עם האידאולוגיה משלו.

אז הם יכלו לשלוט בתוך האידיאולוגיה הקפיטליסטית, האגואיסטית. זה לא חשוב שזה היה סטלין ברוסיה, זה אותו הדבר. אנחנו מבינים שזו שליטת הכסף, ועכשיו השליטה הזאת מסתיימת. היא כבר לא מחזיקה, היא התחילה להסתיים כבר לפני כמה עשרות שנים. לאלה שמבינים את העולם, מרגישים את העולם, להם היה ברור מה שקרה גם לפני 20 שנה. כשאני נמצא בקשר עם אנשים חכמים, עם כלכלנים גדולים, הם אומרים "מה, לא ידענו לפני 20 שנה שזה כבר לא עובד? ידענו. אבל מה לעשות? אין מה לעשות. ממשיכים. איכשהו כך, כל אחד עם תיאוריה שלו, כל אחד חושב כך, יש אסכולות למיניהן וזהו." זה ברור.

אופיר: היה מעניין מאוד, תודה הרב לייטמן. תודה לאיגור. תודה צופים יקרים, תהיו איתנו גם בהמשך התוכניות, סדרת "הפתרון" להתראות וכל טוב.

(סוף התכנית)