חיים חדשים

תכנית 1205

לחיות בבועה שלי

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 04.2.20 - אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1205, והנושא הוא "לחיות בבועה שלי". אנחנו חיים, סביבנו יש עוד אנשים, לפעמים אנשים מסתכלים עלינו ואומרים עלינו שאנחנו חיים בתוך בועה. לפעמים אנחנו מסתכלים על אנשים אחרים ובטוחים שהם חיים בתוך בועה. ננסה לפרוץ אל תוך הבועה הזאת היום, להגדיר אותה.

יעל: אנחנו מכירים לאורך כל ההיסטוריה, בטח בתקופה שלנו, אנשים שבחרו לחיות מחוץ לפורמט הרגיל, מחוץ לנורמה. בין אם בחרו לחיות להם באיזשהו מצפה בגליל או באיזשהו מקום בדרום, וזה יכול להיות גם במרכז תל אביב, אנשים שבחרו להישאר לעבוד בבית עם העניינים שלהם. היום החברה המודרנית וכל הטכנולוגיה מאפשרת לי להתרחק מכל מיני דברים ולהישאר ולבחור להיות סגורה בתוך הבועה שלי.

האנשים האלה, כשאומרים להם "חבר'ה אתם חיים בתוך בועה", מה הם אומרים? הם אומרים "זה לא נכון, לא רק אנחנו חיים בתוך בועה, אלא בעצם כולם חיים בתוך בועה". כל בן אדם חי את המציאות מתוך נקודת המבט שלו, הוא רואה את הדברים רק איך שהוא רוצה לראות אותם. ואני רוצה לפתוח את הדיון בשאלה, האם לדעתך כל אדם חי בבועה משלו?

זה בטוח. אבל הייתי רוצה גם להגיד כך, שאני למשל חי בתוך בועה, אם אנחנו מדברים על החיים הגופניים שלי. אני כמעט ולא יוצא מהחדר, מהבניין, מהמקום שאני עובד וחי. ככה אני, זה אני, ואני לא מרגיש בזה איזה חוסר, שחסר לי. לפעמים אני כן יוצא ונוסע, אבל אם יש בזה צורך ואני מתכנן מראש. אבל בדרך כלל טוב לי להיות בבועה שלי, במקום הפיזי שלי, כי בזה אני מרגיש שאני מייצב ומייצר את הדברים שאני מסוגל לתת ולהגיש לתלמידיי, לאנושות וכן הלאה.

מה שאם כן, זה לא אומר שאני חי בבועה מבחינת תפיסת המציאות, אינטלקטואליות, קשר עם העולם, קשר עם אנשים באי עולם וכן הלאה. כי אני נמצא עם רדיו, עם טלוויזיה, עם כלי תקשורת, עיתונות, יש לי אלפי תלמידים בכל העולם, אומרים אפילו שיש כמה מיליונים וכן הלאה. אז זו הבועה שלי? יכולים להגיד שכן, זו בועה. אמנם זה כמה מילונים אבל זו בועה. טוב, אז מה אפשר לעשות? אנחנו בסך הכול חיים על פני כדור הארץ הקטן שטס באיזה יקום, אז גם זה בועה. הכול זה בועה. והיקום שלנו גם כן, כי יש עוד הרבה דברים, ומי יודע כמה יקומים יש, אבל זה בועה.

לכן אני חושב שדבר זה הוא טבעי, הוא נכון, הוא טוב. אדם הוא חי בתוך עצמו. בצורה פסיכולוגית את צריכה להבין אותי בזה טוב כי זה המקצוע שלך. והוא חי ודאי בבועה שהוא ייצב לעצמו. אני [כך] לפי האופי שלי, לפי הטבע שלי, לפי ההסתכלות שלי, לפי איך שאני בנוי מבפנים ואיך שאני תופס את העולם. אנחנו רואים את זה בילד מאוד ברור, עד כמה יש לכל אחד תפיסה מיוחדת והוא ניגש ככה לעולם, ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. אלא ההיפך, גם בתורה כתוב "חנך נער על פי דרכו". אז כל אחד ואחד בונה ודאי לעצמו תפיסה מסוימת של המציאות, וזו הבועה שלו, ומתוך הבועה הזאת הוא כך מתייחס להכול. אם זה טוב או זה רע אנחנו לא יכולים להגיד, אלא זו המציאות.

יעל: המבנה הבסיסי של הטבע הוא בועות כמו שאמרת, כל אחד סגור בתוך איזה משהו קטן?

כן. זה גם אצל חיות. כל אחד שמרגיש ומגיב על מה שהטבע החיצון פועל עליו, הוא חי בהתייחסות מסוימת מתוך תכונותיו עם התכונות הטבע הסובב ולכן הוא חי בבועה. זו מערכת היחסים שלו המסוימת עם העולם הסובב.

יעל: מעבר לאופי הטבעי שלו, שאמרת שרואים את זה כבר אצל תינוקות קטנים, שלכל אחד יש באמת איזו תפיסה ייחודית שאפילו איתה הוא נולד, שככה הוא רואה את המציאות, מעבר לעניין הזה, מה זה אומר להיות בתוך בועה? בועה זאת אשליה או שהיא מציאות?

כאן כבר השאלה, עד כמה האדם סגור בבועה שלו ולא רוצה לצאת, ועד כמה הוא נסגר ומפחד לפרוץ את הגבולות האלו, או שהוא עושה זאת בכוונה כדי נגיד לחקור את הדברים, להיות יותר מסור לאיזה אידיאל או מטרה, לא רוצה שיפריעו או ישפיעו עליו דעות שהוא לא רוצה להתכלל בהן וכן הלאה.

זאת אומרת, בבניית הבועה יש לנו בניית בועה אינסטינקטיבית שהטבע כך מחייב אותנו להתפתח. אנחנו רואים איך אנחנו בוחרים לעצמנו חוג, שחוץ מהמשפחה, מהקרובים יש לנו עוד ידידים למיניהם, ואלה במיוחד אנשים שנמצאים באותו יחס כמונו לחיים, לאתגרים וכן הלאה. וכך אנחנו חיים, אין מה לעשות. גם כל האנושות חיה באיזו בועה. אנחנו נמצאים על פני כדור הארץ הקטן שנע במהירות רבה בכל היקום, ויש לנו כאן חיים, שאם מישהו היה מסתכל מבחוץ עלינו הוא היה אומר "תראו באיזו בועה הם חיים".

יעל: אמרת, שבן אדם בוחר באופן אינסטינקטיבי דברים שהוא נמשך אליהם באופן טבעי, אנשים שהם דומים לו, תפיסות עולם שהוא נמשך אליהם, חברה או ארגון או אפילו עבודה היום. אתה יכול ללכת לעבוד בעמותה שמייצגת איזושהי תפיסת עולם שאתה באמת מאוד מאוד מאמין בה, וקצת זה מנתק אותך מכל הדברים האחרים, זאת אומרת אתה חי לך בתוך הדבר הזה. או להבדיל חוקר, שחי וחוקר משהו מאוד מאוד ספציפי וכל האנשים שאיתם הוא מתרועע הם אנשים שהם מאותו ז'אנר שלו. בתוך הבועה האידיאולוגית או הבועה המקצועית או הבועה החברתית, יש בזה יתרון או חיסרון? זאת אומרת זה נכון או לא נכון לחיות ככה?

כשאנחנו מדברים על אנשים שיוצאים לחלל ומסתכלים על כדור הארץ מרחוק, הם חוזרים והם כבר שונים בדעות שלהם ממה שהיו קודם. הם כבר לא יכולים להיות רעים, הם כבר חושבים על כולם בצורה אינטגרלית גלובלית. הם מבינים שבסך הכול אנחנו יצורים קטנים על פני כדור הארץ, ולמה אנחנו כל היום מהבוקר עד הלילה רוצים לעשות רע זה לזה. בזה שהם מתנתקים אפילו לזמן קצר, לזמן מה, הם כבר חוזרים בדעה אחרת איך אנחנו צריכים להיות.

אם היה אפשר את כל האנושות להוציא כך, להטיס מפני כדור הארץ ולהחזיר אחר כך, אני חושב שהיינו משנים בזה את המציאות שלנו, את העולם שלנו.

אורן: יש בזה בעצם יציאה מהבועה של התפיסות הנוכחיות שלנו?

זה בדיוק מה שרציתי להגיד.

אורן: שבזה בעצם אתה מקבל נקודת מבט שהיא מחוץ לבועה הרגילה שלך.

כן. כשאני יוצא מהבועה אני מבין שהחיים הם יכולים להיות אחרים לגמרי, ואז אני מסכים, מסכים לשנות את עצמי. אני כבר משנה בעל כורחי כי יצאתי להסתכלות החדשה. ומהפרספקטיבה החדשה שאני מסתכל על החיים שאנחנו חיים כאן על פני כדור הארץ, אני מבין שאלה חיים מוגבלים, חיים כאלה ילדותיים, שאנחנו כל הזמן נמצאים במאבקים כאלו וכאלו זה עם זה, זה ממש לא מתאים לאדם הבוגר, לאנושות, וכך משתנים.

יעל: לפני שאנחנו הולכים למקום הזה, שאני מבינה שיש רווח מאוד גדול לצאת מהבועה, תכף תעזור לנו להבין מה באמת קיים מחוץ לבועה שלנו, אני רוצה עוד לפני כן להבין. האם זו בחירה להיות בתוך הבועה או שזה כורח להיות בתוך הבועה? בן אדם עושה את זה באופן מודע או שאלה החיים?

לא. כל אחד מעדיף את זה לפי האופי שלו, לפי המקצוע שלו, לפי הנטיות שלו. כי אנחנו לא יכולים להיות סתם ללא גבולות, אנחנו לא יכולים להיות ללא סביבה. אלא אני בוחר את הסביבה בהתאם למה שאני רוצה להשיג בחיים. אם אני רוצה להיות מדען אז אני נכנס בין המדענים. אם אני רוצה להיות חייט אז אני נכנס בין החייטים. וכן הלאה.

יעל: אז יש בזה יתרון גדול מבחינה זו שאני בעצם יכולה להתמקד במה שאני רוצה, ולכוון את כל האנרגיה לשם.

וודאי. בלי זה אי אפשר. רק אנחנו מדברים על איך אנחנו יכולים על ידי יציאה מהבועה הקודמת להגיע לבועה יותר מתקדמת.

יעל: לפני המקום הזה, אני רוצה להבין. אמרת שכל אחד צריך להיות לו איזשהו גבול. לכולנו יש איזושהי בועה, כמו בועת סבון כזאת שמגדירה אותנו, שלא מאפשרת לנו לצאת מתוך עצמנו. מה חשיבות הגבול הזה בשביל כל אחד מאתנו?

הוא מרגיש את עצמו בטוח. הוא מבין, הוא מרגיש, הוא שולט איכשהו. הוא לא מבזבז הרבה כוחות כדי להתמודד כל פעם, אלא המצב הוא ברור, ידוע, מובן. כמו אדם שנמצא בבית, הוא לא צריך לבזבז כוחות כדי להחזיק את עצמו, כי הוא נמצא בבית, בסביבה שנוחה לו וטובה לו.

יעל: ובכל זאת אמרת שיש רווח מאוד גדול לצאת. מה שאמרת עכשיו זה למה שווה לי להישאר בתוך בועה ולמה הגבולות האלה חשובים לי. דברת במהלך התוכנית שיש יתרונות מאוד גדולים ואפשר להרוויח הרבה מאוד מלצאת מתוך הבועה. אפילו אמרת שזו התפתחות יותר גבוהה של האדם. אתה יכול לפרט את זה קצת יותר?

כן, אבל זו כבר בעיה. האדם לא מסוגל לזה, אלא אם כן הוא משתמש בכוחות על טבעיים. בתוך הטבע ככה אנחנו קיימים כמו שקיימים ואי אפשר להיכנס מבועה אחת לבועה השנייה כשאנחנו מחליפים מקצוע, או איזו סביבה. זה דברים קטנים.

אבל באמת איך להתעלות מהבועה, זה רק על ידי "כוח עליון", מה שנקרא. וכאן לחכמת הקבלה אנחנו צריכים. היא נותנת לאדם את הכוח לצאת מהמקום שלו, מהבועה שלו. כאילו להתנתק, כמו אותו אסטרונאוט, עוד יותר מאסטרונאוט, בצורה כזו להחליף את החיים שלו, את הבועה שלו, את המרחב שהוא חי, למשהו שהוא בוחר כסביבה יותר עליונה, נצחית, שלימה. הוא בונה אותה ולא נכנס במקרה או על ידי איזה כוחות זרים ממקום למקום. אלא הוא בונה את המקום.

יעל: המקום של יציאה מתוך הבועה למשהו אחר. מה השינוי שעובר אסטרונאוט בזה שהוא מתרחק מכדור הארץ שמאפשר לו לצאת מהבועה שלו ולראות את המציאות. אתה אומר, "הוא חוזר אדם אחר". זה משפט מאוד חזק.

כולם ככה. הם כבר כולם חוזרים ולא חוזרים.

יעל: מה זה אומר?

חוזרים בצורה פיזית, אבל לא חוזרים בצורה פנימית, נפשית, אינטלקטואלית. יש להם כבר חשבון אחר עם כדור הארץ.

יעל: מה בעצם יש מחוץ לבועה של האדם, איפה הם נמצאים?

הוא ראה אותנו מבחוץ כשלא היה נמצא מכאן. הוא הרגיש עד כמה זה שונה להיות מנותק מהחיים האלו. יש לו איזו הרגשה, השגה של החיים החוץ גופיים האלו. אנחנו חיים בתוך הגוף הזה שנקרא "בני אדם", "אנושות", "האגו" שלנו, ה"הרגל", והם כבר קצת אחרת. הם מקבלים תפיסה חדשה.

יעל: מה זה מאפשר להם?

זה מאפשר להם להתעלות קצת מעל החיים שלנו ולעשות חשבונות יותר אובייקטיביים.

יעל: איפה זה נמצא על ציר ההתפתחות שלהם? זה נשמע מנותק, זה נשמע לא מחובר לחיים במידה מסוימת.

אחרי זה הם כבר חיים בצורה, קצת יותר מעורפלים, נגיד. לא כל כך מרגישים שיש תחתיהם קרקע.

יעל: זו רמת התפתחות יותר גבוהה, יותר נמוכה?

יותר גבוהה, ועדיין לא מספרים לנו על זה כל כך.

יעל: לא מספרים לנו בכלל.

מצד אחד. מצד שני, אנחנו לא רואים את האנשים האלה נכנסים לממשלה, נכנסים לאיזה ניהול, למשהו. אין להם את זה. נותנים להם איזו משרה, פה ושם ככה, וכך הם מתקיימים.

אורן: חיים בתוך בועה.

כן.

אורן: אמרת קודם שכדי לצאת באמת מהבועה האדם צריך כוחות שאין לו, כוחות על טבעיים. והקבלה נותנת לאדם כוח להתנתק מהבועה שלו. מהי מהות הניתוק? אם אנחנו מדברים על אסטרונאוט, אני מבין. נכנס לתוך חללית, יוצא מגבולות כדור הארץ והניתוק ברור.

לירח.

אורן: אבל אמרת שהאדם יכול לקבל כוחות על טבעיים שיאפשרו לו להתנתק מהבועה שלו. מהי מהות הניתוק, מהם הכוחות האלה? ספר קצת על התהליך הזה.

זה הבדל גדול. אם אני נוסע להודו אני "מחליף פרה בחמור", כמו שאומרים.

אורן: כלומר?

חברה אחת אנושית בחברה אחרת.

אורן: כן.

גם שם האגו פועל וקצת בסגנון שונה, לזה מתרגלים. אנשים עושים היום סיבובים סביב כדור הארץ. אין בזה שום דבר חדש.

אורן: אפילו תיקח בן אדם שגר בגוש דן ויעבור לאיזה ישוב בגליל.

זה יותר גרוע מלנסוע להודו, אני חושב.

אורן: הכוחות העל טבעיים, שאמרת כדי להתנתק מהבועה שלך, הם קשורים למעבר של מקום גאוגרפי? למה בדיוק הם קשורים, ממה צריך להתנתק, מהי הבועה שסוגרת אותי, לאן הבן אדם נפתח?

זה שיוצאים לחלל, אני גם הייתי בהודו, וגם הייתי בהרבה מקומות בעולם, אני חושב שההבדל הוא שאתה מתנתק מהאנושות.

אורן: ביציאה לחלל?

כן, מהאנושות. ולא סתם שאתה יוצא לטפס בהרים או לחצות את האוקיינוס. אלא אתה מתנתק מכדור הארץ, מהאנושות. מכל החיים שנמצאים על פני הכדור הזה הקטן, טס במרחב בין הכוכבים.

אורן: אני חוזר לשיטה של חכמת הקבלה. אמרת שחכמת הקבלה יכולה לספק לאדם כוחות על טבעיים שיאפשרו לו להתנתק מהבועה שלו כמו אסטרונאוט. אז בחכמת הקבלה אין כרטיס טיסה אל מחוץ לכדור הארץ, נכון?

נכון.

אורן: מה כן יש בה שהיא נותנת לאדם תפיסה חדשה שמנתקת אותו מהבועה הקודמת? מהי מהות הניתוק, כדי להשתחרר מהבועה שלי, ממה אני צריך להתנתק?

מהאגו שלי, מהחשבונות שלי אני צריך להתנתק. אני צריך לבנות על פני החשבונות שלי חשבונות שונים, אחרים. אין לי שום אפשרות בצורה אחרת להגיע אליהם. אני צריך להתעלות מעל האני, מעל העצמי כמו שאנחנו מדברים מכדור הארץ. כל המציאות שלנו היא מציאות שקיימת בנו. אני צריך להתנתק ממנה. בצורה כזאת אני מגיע רק להיות חופשי.

אורן: מה זה אומר להתעלות מעל האני שלי, מעל עצמי?

מעל החשבונות האגואיסטיים, קודם כל.

אורן: איך נגדיר חשבונות אגואיסטיים? בוא ננסה להגדיר אותם.

לתועלת עצמי. כביכול, כמו שאני מתאר עכשיו.

יעל: ולאן אני מגיעה משם?

מזה יש לפני ממש מעבדה שלמה, אם אני חשוב לטובת הזולת. אבל שהזולת יהיה זולת לגמרי לא שייך לי, אפילו שונא שלי, רחוק ממני וכן הלאה. אם אני מחליף את היחס שלי אליו, אני מתחיל להרגיש עד כמה אני משתנה.

יעל: הבועה הזאת שמקיפה אותי, אם אני מפוצצת אותה, כמו בועת סבון, ואני יוצאת מתוך עצמי, אני מרגישה בעצם את האחר? מה זה? התחושות הפנימיות שלי?

את מרגישה שאת משנה את היסודות שלך, את היוצרות שלך.

אורן: מה משתנה בי?

ההתחשבות עם הזולת וההתחשבות עם עצמך.

אורן: איך זה מרגיש בפנים? מה זה אומר לי?

החשבונות שלך לגמרי משתנים.

יעל: זאת אומרת שכל דבר, כל מצב בחיים שאני פוגשת, כל תחושה שאני חשה, היא בעצם שונה לחלוטין ממה שאני מרגישה כרגע?

כן.

יעל: זאת אומרת שהחלפתי מערכת תכנה אחת, במערכת רגשית, שכלית שונה לחלוטין?

כן.

אורן: זה נקרא "לצאת מהבועה"?

אתה לא יכול לצאת מהבועה, אלא אם כן אתה משנה אותה למשהו אחר.

אורן: זאת אומרת, אי אפשר לצאת מהבועה, אלא אפשר לשנות את הבועה?

כן. וכך אתה יוצא, כביכול.

אורן: יוצא ממה, מהמגבלות של התפיסה בבועה הקודמת? ממה בדיוק אתה יוצא?

מכל מה שהיה לך קודם, גם לטוב וגם לרע. אתה בזה ממש מחליף את ההסתכלות שלך על החיים.

יעל: דברת על חופש. זאת אומרת, יש כאן אלמנט של חופש שלטענתך כרגע אנחנו לא חווים אותו.

לפני שאנחנו יוצאים מהבועה שלנו, מההסתכלות שלנו, מהתפיסה, מהחשבון, מהיחס והכול, אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים. אנחנו מפעילים את עצמנו כמו שהבועה הזאת, הסביבה שלנו מחייבת אותנו, וכך אני חי.

יעל: אז בעצם אני הגבול של עצמי? זה מה שיוצא ממה שאתה אומר?

כן. נכון.

אורן: וביתר דיוק, החשבונות שלי לטובת עצמי הם אלה שמייצרים לי את גבולות הבועה שלי?

נכון.

יעל: ומגבילים את החופש שלי, בסופו של דבר?

בטח. אני עושה את זה לעצמי.

יעל: למרות שזה נראה הפוך.

מי מגביל אותי, מעבד אותי, מי הפרעה שלי, בעל הבית שלי? אני בעצמי.

אורן: הגבולות האלה של התפיסה שקראת לה "לתועלת עצמי", הם שיוצרים לי את הבועה, וליעל הם יוצרים בועה משלה, וכך לכל אדם הם מייצרים בועה משלו?

כן.

אורן: בתפיסה כזאת יש מוגבלות? מה המוגבלות בתפיסה הזאת?

אתה לא יוצא לחשבון חדש, לתפיסה חדשה.

אורן: מה אני מפסיד בזה שאני לא יוצא לחשבון חדש, לתפיסה חדשה?

כי אתה לא חי את החיים שלך. אתה חי את העולם שעיצבת לעצמך מתוך האגו שלך, מתוך היחס בינך לזולת, ובתוך זה אתה חי.

אורן: ואת מה אני מפסיד?

את האמת.

אורן: את האמת? מהי האמת?

לא יודע. אבל, אני עיצבתי לעצמי ממלכה משלי, ובה אני חי.

יעל: שהיא סוג של אשליה, לפי מה שאתה אומר. אלה לא החיים האמיתיים.

וודאי.

יעל: מה זה אומר לחיות באמת את עצמי?

אני קודם כל צריך להפטר ממה שציירתי לעצמי, ממה שעיצבתי לעצמי.

אורן: אם אני עובר מחשבונות לתועלת עצמי לחשבונות לתועלת הזולת, לטובת הזולת, למה בזה אני מתקדם לאיזה מקום?

אין לך ברירה. אתה לא יכול להחליף את הבועה שלך שבנית בצורה אינסטינקטיבית מכל מה שניתן לך, למשהו אחר. יש לך רק אפשרות אחת.

אורן: מהי?

להתעלות מעל הבועה שלך. להיות בבועה אחרת.

אורן: איזו בועה?

של כוח ההשפעה.

אורן: מה זה אומר כוח השפעה?

לעומת זה כשכולי נמצא בכוח קבלה, לעצמי, באגו שלי, וכל מה שאני עושה זה מתוך האגו, אני יכול לשנות את זה, להחליף ולהגיע לחשבון חדש.

אורן: והחשבון החדש הוא לטובת הזולת. לטובת מישהו שהוא בעצם מחוץ לבועה שלי.

תקרא לזה לטובת הזולת. אבל האמת, זה לטובתי.

אורן: זה לטובתי? מה זאת אומרת שזה לטובתי?

כי בזה שאני מרחיב את הבועה שלי, את הכלי שלי, העולם שלי נעשה אין סופי.

יעל: אתה בעצם מרחיב את עצמך? אם אני מבינה אותך נכון, הבועה כרגע סוגרת אותי, מצמצמת אותי. זה כאילו בטוח, זה כאילו נוח, וכאילו חוסך לי אנרגיה.

כמו תינוק בעריסה.

יעל: אבל בעצם המצב הרחב שלי הוא לצאת מהבועה, ולחיות משהו יותר רחב חוץ מאשר אותי.

וזה מה שחכמת הקבלה מאפשרת לנו.

יעל: בעולם העתידי, אם אנחנו הולכים לעולם של אבולוציה יותר מפותחת, חברה יותר מפותחת, יהיו בועות או לא יהיו בועות?

תמיד יהיו, אבל אנחנו כל הזמן נשתדל להרחיב אותן, עד אין גבול.

(סוף השיחה)