חיים חדשים
שיחה 849
תפילה לעילוי הנשמה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.04.17 – אחרי עריכה
אורן: אנחנו רוצים לדבר היום עם הרב לייטמן על כל מיני נושאים שקשורים לחיים, למוות, לפטירתו של אדם, לאבלות, לקבורה, שמגיעים אלינו מידי פעם בחיים בלי שאף אחד הזמין אותם, אבל כשהם באים הם משתלטים על כל הדבר הזה שנקרא ההרגשה של האדם, המחשבות שלו, ההרהורים שלו. אנחנו רוצים להתבונן על הדברים קצת יותר לעומק, לראות מה אפשר ללמוד מהם להמשך החיים שלנו כאנשים שעדיין חיים ויכולים לקחת את החיים שלהם למקום הכי טוב שרק אפשר, אם רק נדע איך. זה מה שאנחנו מנסים ללמוד מהרב לייטמן.
ניצה: הנושא הזה הוא באמת מאוד מרתק, וכבר בתכנית הקודמת דיברנו והבנו שטקס הקבורה הגשמי והחיים הרוחניים הם שני דברים שונים ממה שאנחנו רגילים, ובכל זאת אני רוצה להתחיל במה שאנחנו מכירים כאן ועכשיו. הייתי רוצה להתייחס לברכות שנוהגים לברך את המת, למשל, "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים". זו אחת הברכות שגם חורטים על הקבר. מה המשמעות של המשפט הזה?
כי בנשמות שלנו, היינו ברצונות המתוקנים בהשפעה לזולת, וזה בעצם מובן מתוך הנטייה להשפעה לזולת, אנחנו כולנו קשורים זה לזה. בצורה האגואיסטית אנחנו מתרחקים, ובצורה אלטרואיסטית אנחנו מתקרבים זה לזה. החיבור הרוחני בינינו, זאת אומרת שאנחנו מתכוונים להשפעה טובה זה לזה, מגיע למצב שכל הנטיות המתוקנות שלנו מתקשרות יחד למה שנקרא "צרור החיים", שלפי מידת החיבור בינינו אנחנו מגלים בתוך אותו חיבור את כוח ההשפעה הכללי שנקרא "הבורא". הכוח הזה נקרא גם אור, אור עליון, הוא ממלא אותנו, מחבר אותנו עוד יותר ומחייה אותנו בחיים רוחניים.
חיים רוחניים נקראים חיי השפעה, שאז כולנו מתחברים בינינו כמערכת אחת, ואותו אור עליון או הבורא זורם בינינו לפי מידת הקשר בינינו עד כמה שאנחנו מסוגלים על פני האגו שלנו להיות מחוברים בהשפעה הדדית. באגו שלנו יש חמש דרגות אגו, הם נקראים, שורש, א', ב', ג', ד'. ועל פני האגו ברמות האלה, שאנחנו מתעלים ומשפיעים למרות האגו, בהתאם לזה אנחנו מרגישים שזורמים בנו זרמי החיים שנקראים נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. זו הרגשת עוצמת החיים רוחניים.
ניצה: אלה חמש דרגות של עוצמות שונות של הרגשת החיות?
כן, החיות הרוחנית. לפי זה אני מרגיש את עצמי חי בעולם יותר נצחי, יותר רחב, בלתי מוגבל, מורכב וכן הלאה. עד שאני מגיע למצב שאני מתקן את כל הרצון האגואיסטי שלי שיהיה בעל מנת להשפיע, ואני מתמלא באור שנקרא "יחידה", אור שכולל את כל הרצון. ואז אני מגיע לגמר התיקון שלי, לאותו מצב בו אני לגמרי דומה לאור העליון, לבורא, ונמצא עימו בהשתוות הצורה או בדבקות. כך בעצם צריכה להיות הסתכלות האדם על החיים.
כך בכל פעם הרצון לקבל האגואיסטי שהיה בי נקבע כמת על ידי הבירור שלי, ואני מתקן ומחייה אותו. "מחייה אותו", זאת אומרת כולו היה על מנת לקבל, על מנת ליהנות לעצמו על חשבון הזולת, אני השתמשתי בו ובזמן הזה בעצמי נקראתי "מת", "רשע", "רשעים בחייהם קרויים מתים"1. אחר כך, על ידי לימוד חכמת הקבלה, עבודה בקבוצה ובכל ההמלצות של המקובלים משכתי על עצמי אור מיוחד שנקרא "תורה", זה נקרא "מאור המחזיר למוטב", המחזיר את הרצון לקבל האגואיסטי שנקרא "מת" לרצון להשפיע, לכן תורה היא מחייה את המתים, ואז הרצונות האלה שקמו לתחייה נעשו "בעל מנת להשפיע", מתחברים בצורה הדדית זה לזה להשפיע. אני מגיע למצב שאני מקבל נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, מקבל את האורות האלה בתוכי, בתוך הרצון להשפיע, וכך אני מגיע להזדהות עם הבורא בחמשת המדרגות האלו עד שאני מגיע לגמר התיקון. גמר התיקון זה שאני מתקן מבחינתי את כל מערכת האדם הראשון.
ניצה: מה המשמעות של מערכת האדם הראשון?
האדם הראשון זה כל הרצון לקבל שהאור ברא, שהבורא ברא, וכל הרצון לקבל הזה התחלק לשש מאות אלף חלקים או שישים ריבוא נשמות. וכשאני מגיע למצב בו אני מתקן אותם, מבחינתי, כי אני חלק מאותה מערכת, מתקן את כל המערכת, לא את המערכת כולה, אלא במה שאני יכול לגרום לה להיות מתוקנת.
ניצה: את החלק שלי בתוך המערכת.
כן.
ניצה: זה מאוד מעניין מה שתיארת. יש נניח מסה כזו שקראת לה "שישים ריבוא נשמות". מה הקשר שלי באותה מסה?
אני חלק ממנה, חלק אחד משישים ריבוא, משש מאות אלף. זה שש מאות אלף ועוד חלקים שונים נוספים, אני חלק אחד מכל המערכת.
אבל אם אני הולך לתקן את עצמי, אני מתקן את עצמי כלפי המערכת המתוקנת, במידה שאני מתקן אותה. כמו שאנחנו אומרים לילד, אתה הולך עכשיו לגן הילדים, אל תריב עם אחרים. "אבל הם מתחילים איתי, למה הם כאלו וכאלו", אז אנחנו אומרים לו, אם תתחיל להתנהג יפה, אתה תראה שכולם יתנהגו יפה אליך. זה בדיוק אותו דבר.
אם אנחנו מתחילים כך להתייחס לכלל הנשמות, לכל האנושות בכלל, אנחנו מתחילים לגלות שחוץ מאיתנו כולם נמצאים בתיקון, כולם מתוקנים. ואז אני רק צריך לתקן את עצמי, ובמידה שאני מתקן את עצמי כולם מתחילים להתיישר, כולם מתחילים להיות מתוקנים. וכך אני מגיע לתיקון שלי הפרטי, וכך כל אחד ואחד. ואחר כך יש גמר התיקון שנקרא "רב פעלים מקבציאל", שכל הנשמות, כל אחת תיקנה את עצמה בקשר עם הנשמות האחרות והכול מתחבר יחד.
ניצה: זאת אומרת, הוא אוסף אותן לצרור החיים?
כן, זה כבר לא אנחנו, אלא האור העליון.
ניצה: יש כוח כזה.
כן. כל אחד צריך להגיע לגמר תיקון שלו הפרטי.
ניצה: זאת אומרת, כל אדם, בזמן שהוא חי, לא בזמן שהוא מת, יש בו חלק מתוך הנשמה הגדולה הזאת שאותה הוא צריך לתקן, לתקן את היחס שלו.
לא את החלק עצמו מתקנים, אין שם מה לתקן, אלא את היחס של החלק הזה לכל יתר החלקים.
ניצה: זאת הסיבה שבגללה יש את הביטוי "ואהבת לרעך כמוך"? זאת אומרת, הדרך שלי לתקן את הנשמה היא בעצם בזה שאני מתייחסת יפה לאנשים אחרים כי גם בהם יש בעצם את חלקי הנשמה האלה?
כן, בדיוק.
ניצה: מה המשמעות של "לצרור את הנשמה בצרור החיים"?
אותו גוף כללי נקרא "צרור החיים".
ניצה: בעצם יש בו את מכלול הנשמות האלה.
כן. ואני צריך להתייחס אליהם שכולם מתוקנים חוץ ממני. כך זה קורה, כי באמת אם אני מתקן את עצמי, אני רואה אותם כולם מתוקנים. לכן כתוב, "כל הפוסל במומו פוסל", שאני רואה קלקולים, הם לא של אחרים, אלא הם הקלקולים שלי.
ניצה: ומה זה הביטוי שאומרים על הנפטר "שתהיה מנוחתו עדן"?
"עדן" זה אותו אור עליון הממלא את הרצונות שלנו המתוקנים בעל מנת להשפיע זה לזה. אור החכמה שממלא את כל הרצונות האלה המתוקנים הוא נקרא "עדן".
ניצה: זה איזה מצב שהרצון כבר עשה את כל התיקון והוא יכול לנוח? מה זו "מנוחה נכונה"?
מנוחה נכונה מהאגו שלו.
ניצה: לנוח מהאגו?
כן, אבל גם כתוב שאין לצדיקים מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא2. לכן את הכול צריכים לפרש נכון והכל מסתדר. אלה פסוקים מהחיים הרוחניים. אדם שרוצה להשפיע באמת אין לו מנוחה, אבל מצד שני, כל הפעולה הזאת בשבילו זו מנוחה גדולה, הוא אוהב את זה. אדם שאוהב להשפיע, ההשפעה עצמה בשבילו היא תענוג.
אורן: כשאומרים "תהא מנוחתו עדן", למה הכוונה?
שהוא יוכל לגלות בכל הנשמה שלו את האור שממלא את הנשמה שנקרא "עדן", אור הנרנח"י, היחידה.
אורן: כשמישהו נפטר נניח אבא או אמא, קורעים את הבגד. כתוב גם בתורה, "ויקרע יעקב את בגדיו"3. מה העניין הזה של קריעת בגד?
זה סימן של עצב. כי מה קורה במקרה של אבא ואמא, או חס ושלום ילדים או נכדים? אנחנו מאוד סובלים מזה. הורים שנפטרים, אפילו שאנחנו סובלים, זה לא כל כך כי הם כבר עשו את שלהם, אנחנו הצאצאים, אבל זה סימן של אובדן, שבכל זאת אנחנו מפסידים, מאבדים. בגד נקרא "לבוש" שהוא על הנשמה שלנו, משהו ששייך לנו, מאוד קרוב אלינו, כי גוף מסמל לנו את הנשמה כביכול, בעולם שלנו זה הסמל, ולכן אנחנו קורעים את הבגד, גם לובשים בגדים צנועים, בגדי אבלות.
ניצה: הסברת שהגוף הפיזי של האדם זה בעצם כאילו הלבוש שלו, הלבוש של הנשמה.
זה כלום, זה חתיכת בשר. כמו לכלב, ככה לי.
ניצה: אז מה זה הלבוש שתיארת קודם?
לבוש של נשמה זה אור חוזר.
ניצה: הקריעה של הבגד, מה היא מסמלת?
קריעה של הבגד מסמלת שגיליתי עכשיו על ידי המוות הזה, חוסר שלימות בלבוש החיצון שלי, לבוש של הנשמה, זה סימן.
ניצה: זאת אומרת, שדווקא רגע המוות הוא רגע שגורם לאנשים שנשארו בחיים לעשות מעין חשבון נפש של משמעות החיים? בשביל מה אני פה?
כן, ודאי.
ניצה: האמת שזה נכון. זה משהו שבאמת קורה, ואגב לא רק ברגע הקבורה עצמה, אלא בכלל איך שנכנסים לבית קברות יש משהו כזה שפתאום גורם לך לשאול את עצמך את השאלות הגדולות של החיים.
כתוב, אם אדם חושב על החיים כדאי שילך לבית קברות וישב שם על איזו מצבה ויחשוב על החיים. אבל גם לפני שנפטרים, אם נפטרים בצורה כזאת שיכולים, אז אומרים וידוי וכן הלאה. יש על זה הרבה חומר לקרוא ולחשוב, זה גם כתוצאה מהמצבים רוחניים שאנחנו עוברים.
אורן: נהוג להדליק נר, יש גם פסוק שאומר "נר ה' נשמת אדם"4, מה העניין עם נר?
נר מסמל לנו אותו הכלי, כמו כד, ובו שמן ופתילה ואש דולקת, זה נקרא "נר". זה לא נר משעווה, אלא יש כאן מבנה שלם, ביטוי מאוד מיוחד שזה רצון לקבל. שמן זה אור החכמה שהוא קשור לפתילה, ופתילה זה התנגדות, ודווקא בגלל שיש פתילה בין השמן לבין האור שמעלה מהפתילה, אז יש כאן פעולות רבות.
יש הסבר שלם בחכמת הקבלה על הרצון לקבל, על המסך והאור חוזר, איך שזה מגיע למצב שהנשמה שלנו, הנר שלנו מסמל נשמה "נר ה' נשמת אדם", שבזה אנחנו מדליקים את עצמנו באור ה'. אנחנו עושים כאלו תיקונים, רצון לקבל שזה כד ושמן, ופתילה שזה מסך, ואנחנו מגיעים לכזה מצב שאנחנו כן מדליקים את עצמנו, ונעשים כמעיין המתגבר.
ניצה: נניח שאני הולכת להדליק נר נשמה לזכרו של אבי, על מה אני צריכה לחשוב כדי שהכוונה תהיה לפי ההסבר שנתת, ולא רגילה.
לפי ההסבר זה לא יעזור, את זה צריכים ללמוד והעיקר להשתנות על ידי הלימודים. אי אפשר לקפוץ סתם מכמה מילים.
ניצה: זאת אומרת, הפעולה עצמה לא עושה שום דבר.
הפעולה כן, אבל פעולה שעושים אותה, שמכינים את עצמם בלהתקדם אליה. זו פעולת ההשפעה, שבשביל זה האדם צריך להשקיע את עצמו בלימוד ובקבוצה, כי כל עם ישראל נולד מזה שהוא מתקשר לאיזה אוסף אנשים, ואז ביחס בין כולם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו.
אורן: הפעולה הזאת של להדליק נר, משפיע במשהו על הנפטר, או שזה משהו שאמור לכוון אותי לאיזה מקום? מה כל העניין פה עם הדלקת נר?
כולנו קשורים זה לזה. אי אפשר להגיד שאת זה אתה עושה לבד, והוא עושה לבד, אף אחד לא עושה לבד שום דבר. אנחנו כולנו חלקי הנשמה האחת, ואנחנו קשורים זה לזה עד אין סוף פרטים.
אורן: כשאני מדליק נר לעילוי נשמתו של מישהו, האם בזה אני גורם בו משהו, או שאני צריך לגרום בי משהו, מהי בדיוק הפרוצדורה?
אני לא יודע מה זה להדליק נר לעילוי נשמתו. זאת אומרת שאתה רוצה בכוח ההשפעה שלך, לחבר את הכלים הלא מתוקנים שלו, ולתקן אותם בעבודה שלך דלהשפיע.
אורן: הפעולה הגשמית של להדליק נר נשמה, אם אני מבין את התפיסה שלך, היא באה לכוון אותי לאיזו פעולה פנימית שאני צריך לבצע בתוכי, ביחס שלי לזולת, ביחס שלי לנפטר. יש פה שתי רמות. יש לקחת נר ולהדליק אותו ולשים ליד הקבר נניח או בבית, או לא משנה איפה, שזו הפעולה הגשמית. האם היא באה לכוון אותי לפעולה פנימית שאני צריך לבצע? ומהי הפעולה הפנימית שאני צריך לבצע שנקראת "הדלקת נר נשמה לעילוי נשמת הנפטר".
אין שום בעיה, כי אתה מצרף את הרצונות שלך המתוקנים, שהם כבר נמצאים בהארה מיוחדת בעל מנת להשפיע, ואז בוער בהם אור העליון בתוך הרצון שלך עם המסך, עם האור חוזר שהוא כנר דולק, ואתה מצרף אותו לרצון של הנפטר, כדי להחיות אותו.
ניצה: כדי להעלות אותו, להחיות אותו?
"להחיות אותו". לצרף הרצון המתוקן לרצון הנפטר שצריך תחיה, ואז אני על ידי זה מעלה אותו.
ניצה: מה זה "תחיה"? הזכרת עכשיו מונח מאוד מעניין, "תחיה".
"תחיה" זה חלק מתחיית המתים. שאנחנו מספקים לרצונות מתים, מתים מרצון לקבל, שיהיה להם כוח על מנת להשפיע. אנחנו מחיים זה את זה. כי אם אנחנו קשורים כולנו במערכת אחת, אז כל אחד יכול לתקן את עצמו כלפי האחרים, אבל כל אחד שמתקן את עצמו כלפי האחרים, הוא מתקן את האחרים.
ניצה: זאת אומרת שעם הרצון שלי עכשיו בעודי חיה, עשיתי איזו פעולה קטנה והפכתי את הרצון שלי לחי, זאת אומרת הפכתי אותו ל"ואהבת לרעך כמוך", לאהבת הזולת, החייתי אותו במשהו. האם הרצון הזה יכול להחיות רצון מת של מישהו אחר?
ודאי.
ניצה: איך?
כי אנחנו במערכת אחת. את לא יכולה לעשות מעצמך חי, אם לא על ידי זה שאת מחיה את מישהו.
ניצה: בעצם אני חיה מתוך זה שהחייתי מישהו?
בטח. זה נקרא "מערכת אינטגרלית".
ניצה: מה זה אז בעצם תחיית המתים?
"תחיית המתים" זה נקרא שישנה פעולה מיוחדת, שהיא תלויה בזה שיש בכל אחד חלק שאפילו שהוא מתקן את האחרים, נשאר בו ולא יכול להיתקן. ואז מגיעה הפעולה המשותפת של כולם, שכולם כך תיקנו כל אחד את האחרים בכמה שאפשר, ואז הם יחד מתחברים לפעולה המשותפת כולם, כולם יחד. זה נקרא "תחיית המתים". את החלק האחרון שהם לא יכולים לתקן אותם בזה שמתקשרים לאחרים, גם הוא נכנס לתיקון.
ניצה: זאת אומרת, שאם כך בתפיסה שלנו הפשטנית, חשבנו שתחיית המתים זה זמן כזה מיוחד שהמתים יקומו לתחייה.
אוי ואבוי, כמה מיליארדים יצטרכו לקום. בשביל מה? מה יש בעולם הזה שבשבילו הם יקומו?
ניצה: זו עוד שאלה.
בשביל מה קברנו אותם, בשביל מה שמנו אפילו סיד, כדי שהכול יתפרק.
ניצה: בעצם תחיית המתים שחכמת הקבלה מדברת עליה, היא בעצם הרצונות הכלליים של כולם שמגיעים למצב של חיוּת.
כן. זאת תחיית המתים. תחיית הרצונות, העצמות. העצם זה מפני שיש מוחא, נשמה, גידין, בשר ועור. מוח זה מח עצמות.
ניצה: על מח העצמות.
כן.
אורן: אמרת שאתה יכול להפוך להיות חי מבחינה רוחנית, רק אם אתה מחייה מישהו אחר.
המושג הזה של כולנו, בכלל בכל התכנית שלנו אתה מדבר על זה שיש מערכת אחת, שקראת לה "הנשמה הכללית" או "צרור החיים" שכולנו חלקים בתוכה, וכל אחד צריך לתקן את החלק שלו בתוך המערכת, שהתיקון הוא לא באיזה פגם שנמצא בו בתוך עצמו, אלא ביחס שלו לחלקים האחרים. האם זה התהליך באופן כללי, מיחס אגואיסטי נצלני, ליחס של אהבה ונתינה טהורה?
כן.
אורן: אם אני רוצה לגרום לעילוי נשמתו של מישהו, אני יכול לעזור לעילוי נשמתו של מישהו? אם כן, איך, במה? יש משהו שאני יכול לעשות כדי לגרום לעילוי נשמתו של מישהו שנפטר? הוא גם חלק מהשיטה הזאת, מהמערכת הזאת, למרות שבגופו הוא כבר לא נמצא בינינו. המערכת הזאת היא כאילו מעל הזמן, היא מעל חיים ומוות.
אני לא מסתכל על הגופים, כי הגופים האלה זה דרגת חי, וכל העניין הוא לתקן את עצמנו בדרגת המדבר, בדרגת האדם, בנשמה. כי ההבדל בין אדם לבין בהמה בעולם שלנו, זה האם יש באדם נשמה. "נשמה" זה נקרא "רצון להשפיע לזולת,. לכן אני מדבר רק על אלו אנשים שהם רכשו כוח להשפיע לזולת, לאהוב את הזולת, ואיתם אני מדבר, כי אצלם ישנה הנשמה.
אורן: אבל כל אדם צריך להגיע אל המצב הזה, שהוא מפתח את עצמו מאגואיסט ליצור אוהב.
כל אחד חייב להגיע, אבל השאלה אם הוא נמצא בזה.
אורן: אני מבין ממך שאני עכשיו צריך לקחת את זה שמישהו יקר לי עכשיו נפטר כתזכורת למשימה הגדולה של החיים שלי, שהיא מעל חיים ומעל מוות. אני צריך לעבור מיצור אגואיסט ליצור אוהב. גם הוא היה צריך לעשות אותו דבר. וכמה הוא הצליח או לא הצליח, אני לא יודע, האם אני יכול לעזור למישהו אחר בגלל שכולנו ברשת ואיך אני יכול לעזור? מה העזרה הכי אפקטיבית שאני יכול להעלות את נשמתו של מישהו אחר?
בינתיים רק תחשוב על זה.
אורן: על מה?
שאתה רוצה לעזור לכולם, והוא גם בכללם.
אורן: ומה העזרה המדויקת שאני רוצה?
המדויקת, אתה לא יכול עדיין. כשתהיה לך נשמה, כלי מיוחד עם מסך שאתה יכול לכוון את הכלי הזה לתיקון, אז תוכל לראות איפה הוא נמצא במערכת הכללית, ואולי תוכל לעשות לו תיקון המיוחד.
אורן: זה ברור. אני שואל על המילה "לעזור". אני לא שואל עליו הפרט הספציפי. תדייק לי את המילה "לעזור", שאני רוצה לעזור, או מה זה לעזור?
זה נקרא לצרף לעצמי את הכלים שלו. כמו שאנחנו לומדים "עליון ותחתון". שעליון כולל בתוכו את התחתון, זה נקרא אולי "עיבור נשמת הצדיק".
אורן: זה כבר נשמע מורכב מאוד. בפשטות, אם אני רוצה לעזור באופן כללי לכך שכל הנשמות יתעלו. לעזור, מה זה לעזור?
למשוך אותו ללימוד.
אורן: נניח שהאדם כבר נפטר, ואני רוצה לגרום לעילוי נשמתו בתוך המערכת שהיא מעל הזמן, כמו שהבנתי.
מספיק שאתה כולל את כל המערכת. אתה לא יכול, אחרת הרצון האגואיסטי שלך עובד.
אורן: אז אני כאילו מאחל משהו טוב לכל המערכת, זו הכוונה?
לאחל לכל המערכת.
אורן: אבל מה לאחל שיהיה הכי מועיל?
הכי מועיל זה שאתה עושה את זה למען זה שהבורא תתגלה בכולם.
אורן: מה זה? תגדיר לי את הביטוי הזה.
כוח ההשפעה הכללית שימלא את כל העולם. כוח האהבה שישרה בכל העולם.
אורן: ואני לא צריך כאילו לפתוח את העיניים ולראות, ההוא כבר נפטר לפני עשרים שנה, זה חי, זה נולד.
אלה גופים.
אורן: אני לא מסתכל על זה, כאילו עוצם על זה עיניים.
אלהה גופים, זה לא שייך.
אורן: אז מה המדויק?
רק שיהיה רצון על מנת להשפיע, שבו ישרה כוח ההשפעה והאהבה בין כולם. וכל העולם הזה שהוא העולם המדומה, יעלם מההרגשה שלנו.
ניצה: אמן.
כן יהי רצון.
(סוף השיחה)