חיים חדשים
שיחה 799
הרצון שמאחורי החושים
שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן - 16.06.12 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על איך עובדים החושים שלנו. ולא סתם איך עובדים החושים שלנו, אלא מה קורה במצבי חיים ומוות.
יעל: אנחנו רואים שלאורך כל החיים שלנו החושים שלנו משתנים. אנחנו נולדים עם יכולת ראייה מאוד מוגבלת של כמה סנטימטרים, עם השנים יכולת הראייה הזאת הולכת ומשתפרת, ולאחר מכן, עם השנים הולכת ויורדת. גם חוש הטעם שלנו משתנה במהלך השנים, דברים שמאוד לא אהבתי בתור ילדה, אני אחר כך אוהבת בתור מבוגרת, אפילו ממש לשנות את חוש הטעם שלי.
על ידי הרגל.
יעל: יכול להיות שעל ידי הרגל, אבל יש גם דברים שאנחנו רואים שילדים למשל לא אוהבים ומבוגרים כן אוהבים. יש משהו שקשור להתפתחות שלי לאורך כל השנים ביחס לחושים שלי. ואנחנו רוצים להבין, מה תפקיד החושים בשלבי החיים השונים. אם ניקח את הקיצוניות, עם איזה מצב חושי אני נולדת ועם איזה מצב חושי אני בעצם מסיימת את חיי?
עם אותם החושים, הבעיה היא רק שיש חלק מחושים שמתפתחים משך החיים, וזה יכול להיות עד איזה גיל מסוים ואחר כך הם מתחילים לרדת, לאבד את הרגישות שלהם. ויש חלק מהחושים שלא מתפתחים, אלא הם הכי טובים ואז משך החיים הם יורדים. ויש חלק מהחושים שאולי בכלל לא כל כך משתנים. אלו יותר ואלו פחות.
אורן: אתה יכול לתת דוגמה. למשל, אומרים שכשתינוק נולד, חוש הראייה שלו מפותח לרמה כזאת שהוא יכול לקלוט מרחק מהפנים של האמא שלו עד החזה שלה. זה המרחק שהוא מסוגל לראות. הוא לא צריך יותר אז הוא גם לא קולט יותר. עד גיל חצי שנה, חוש הראייה שלו הולך ומתחדד עד שהוא רואה כמו בן אדם מבוגר. אם אני לוקח אחר כך, בקצה השני של החיים, אדם מבוגר הוא כבר רואה פחות ופחות. אני לא מדבר על מישהו שיש לו בעיות ראייה, אלא על בן אדם נורמלי, כאילו זה עוד פעם הולך ודועך.
נכון.
אורן: הכלים האלה שנקראים החושים שלנו, כמו הדוגמה שנתתי עכשיו של ראייה, איך הם משתנים לאורך הקיום שלנו?
יכול להיות שהם לא משתנים בכלל, אמנם שיש בהם שינויים, שהם מאבדים את הרגישות שלהם. ניקל לדוגמה את אותם החושים שיש לנו בעין, הם משתנים בעצמם, אבל בעיקר זה הרצון לקליטה שעומד אחרי החושים האלה, הוא משתנה. ולכן הרצון הזה הוא בעצם אומר לי מה לעשות, ועד כדי כך לראות וכמה לראות וכולי. העין שלי לא מתעייפת, אני סוגר עיניים ואני נרדם, זה לא בגלל העין, זה בגלל שהמוח שלי נותן פקודה שכך אני עכשיו צריך להיכנס לשינה. אותו דבר, המוח שלי נותן פקודה שאני צריך לראות עכשיו רק את הפנים ואת החזה של האמא. כי אלה שני דברים ה החשובים לי עכשיו שאני תינוק.
יעל: האם אתה יכול לאפיין את תפקיד החושים בשלבים מסוימים של החיים, נניח לתינוק יש צורך אחר בהתפתחות. לאדם בגיל העשרה יש צורך אחר ואז זה מתפתח אצלו בהתאם לאותו רצון. וגם אצל אדם מבוגר הרצונות משתנים. האם יש קשר בין התפתחות החושים לבין אותה התפתחות של הרצון לאורך כל השנים?
החושים לא מתפתחים, כך אנחנו אומרים. אבל הרצון שאחרי החושים הוא זה שמתפתח, והוא זה שדורש שאנחנו בצורה כזאת או אחרת נשתמש בחושים.
יעל: מה הרצון של תינוק למשל?
הרצון של תינוק הוא להיות קשור לאמא, לקבל ממנה את כל המידע, להרגיש אותה בריח שלה, לקבל ממנה מזון וכל מה שהוא זקוק לחיים, טיפול. אז הוא רואה אותה, הוא לא רוצה לראות שום דבר חוץ ממנה.
יעל: פונקציונאלי, אתה אומר.
כן, וודאי.
יעל: ואם אנחנו הולכים רגע לקצה השני, במקרה של מוות, מה קורה לחושים במצב של מוות?
אני לא רוצה לראות שום דבר, אני לא רוצה להיות קשור בכלל עם כל המציאות, אני רוצה לסגור עיניים מה שנקרא, וזהו. "לסגור עיניים" בכל החושים, זאת אומרת לא להרגיש שום דבר. את המציאות הזאת אני כבר לא רוצה להרגיש, היא מביאה לי צרות, בעיות, אני לא מסוגל לקלוט אותה, לעבוד איתה, יותר טוב לא להרגיש, ואז אדם סוגר את החושים שלו ומת.
יעל: האם יש איזו מודעות לקראת המוות לעניין הזה של הרצון?
אנחנו רואים שכל החושים בגיל מבוגר הופכים להיות יותר ויותר כהים.
יעל: יש פחות כוח?
כן, פחות כוח רצון.
יעל: מה זה אומר שיש פחות רצון?
אני לא רוצה כל כך לראות כמו שאחרים רואים. ילדים הם עם עיניים גדולות, מסתכלים על העולם, הכול הם צריכים. אני לא רוצה כלום, מספיק לי מה שיש לי, קצת. החיים הופכים להיות מוגבלים, אבל בשבילי זה לא מוגבל. כי אני כבר ראיתי את כל העולם הזה, ואני לא זיהיתי בו שום דבר מיוחד, ואני יכול לא לראות אותו, אלא מה שטוב לי כך. הרצון לקבל שנמצא באדם, הוא זה שקובע אם החושים יהיו פתוחים או סגורים.
יעל: מה הרצון של אדם מבוגר בסוף חייו?
לשרת את עצמו בצורה הנוחה ביותר. אז אני לא צריך לשמוע ולראות את כל העולם, מספיק לי להיות ברוגע. והכוח ההגנתי שיש לי בגוף, אומר לי, סגור קצת עיניים, סגור קצת את החושים, תרגיש את עצמך טוב, תהיה שמח בחלקך וזהו.
יעל: יש איזה חוש שמרגיש שהמוות מתקרב?
ודאי, אנחנו מרגישים את זה עם אנשים מבוגרים. בסגירת החושים כך האדם מרגיש.
יעל: זאת אומרת יש לנו שליטה על היכולת הזאת לקבוע מתי אנחנו רוצים למות, כשנרצה נרצה למות נמות?
כן.
יעל: זאת אומרת שאדם שולט על החושים שלו ובאמצעות זה הוא שולט על המוות שלו?
אני לא רוצה לדבר על זה, כי בכל זאת אנשים רגילים לא יכולים את זה לעשות. הם לא שולטים בזה.
יעל: אז מה יש במודעות שלהם, מה הם כן יכולים לעשות? אדם רגיל שמגיע לקראת המוות, האם הוא יודע או מרגיש משהו?
כן ולא. אנחנו רואים מהמקרים האלה, כן ולא. אבל זה לא שייך לחושים, שוב, זה שייך לרצון הפנימי שלו. האם הרצון הזה נותן לו פקודה לסגור את הכול ולמות, או לפתוח את עצמו ולהמשיך להתקיים.
יעל: ומי שולט על הרצון שלו, האם הוא?
לא. הרצון שולט על האדם.
יעל: הרצון מניע את האדם בכל שלבי חייו?
ודאי. הרצון הוא הראשון בבריאה.
יעל: והוא זה שמכתיב לנו בעצם לפי מה שאתה אומר איך ייראו חיינו מכל ההיבטים, החל מהתפתחות החושים ועד למותנו.
ודאי.
יעל: האם יש חושים שממשיכים לפעול אחרי שהאדם מת, במקום חמשת החושים האלה?
אנחנו לא מדברים על אחרי המוות, זה לא הנושא. אני לא רוצה לדבר על זה, כי בן אדם בכל זאת לא מבין, לא מאמין, לא יודע. זה עניין של דת, שידברו מה שהם חושבים. אני מדבר מתוך המציאות שהיא נראית לכולם, או יכולה להיות פתוחה לכולם.
יעל: אז אני רוצה ללכת להיבט אחר של החושים. במהלך החיים שלנו יש לנו הרבה מקומות שאנחנו מרגישים שכאילו אנחנו מרגישים מעבר לחושים הרגילים.
מעין ניחוש כזה.
יעל: כאילו חוש ניחוש. אבל יש הרבה פעמים הרגשה מאוד חזקה, אפילו בניגוד להיגיון החיצוני הזה, ואנחנו קוראים לזה אינטואיציה. מה היא אותה אינטואיציה שמאפשרת לנו להרגיש מעבר לחושים הרגילים שלנו?
דבר ראשון, זה גם נקלט ברצון שלנו, רק אנחנו עדיין לא יכולים לעבד את זה בצורה נכונה, לא בסטטיסטיקה ולא בלגלות בזה איזו סיבה ומסובב, קודם והמשך, ולכן אנחנו לא מסוגלים להגיע להחלטה מה זה. ודבר שני, אנחנו לא יכולים להעביר את זה לשני, אנחנו לא יכולים לדבר על זה, כי זה עדיין לא התלבש בחושים שלנו בצורה ברורה. כדי שאיזו תופעה תתלבש בצורה ברורה בחושים שלנו, היא צריכה להופיע בחושים ולעבור שם כמה שלבי קליטה, וגם לחזור אולי כמה פעמים על עצמה, אז לא תמיד אנחנו נמצאים בקליטה כזאת ברורה. ולכן מה שנמצא בקליטה לא ברורה אנחנו חושבים שזו אינטואיציה, ניחוש וכן הלאה.
יעל: אבל מה זה באמת הדבר הזה?
באמת זה מופיע בחלק מהחוש, בחלק מהרצון ולא בכולו. ולכן אנחנו כך אומרים.
אורן: לא הבנתי. הסברת עד כה שהרצון של האדם לקבל מהחיים כל מיני דברים, מפעיל את חמשת כלי הקליטה שלו של חמשת החושים. יש לאדם רצון, אדם מזדקן הוא כבר לא רוצה דברים, כאילו הרצון הפנימי שלו כבר קטן ודועך, הוא נותן פקודה לחושים, תתחילו להיסגר, להצטמצם. ואילו בשנים הטובות שלו הוא רצה לבלוע את העולם, הכול עובד, כל המערכת עובדת במלואה. עכשיו כשאנחנו מדברים על אינטואיציה, אתה אומר, יש פה קליטה של משהו, אבל לא דרך החושים. אז איך זה נקלט? או שלא הבנתי.
איך זה נקלט אם זה לא דרך החושים? זה נקלט בחושים. אבל החושים האלה לא מספיק מבוררים. כי ברצון לקבל שלנו יש חמש שכבות, ואנחנו קוראים להן כך, 0, 1, 2, 3, 4. ואם ההתפעלות שלי לא מגיעה למלאות את כל השכבות האלה, אז אני מרגיש את ההתפעלות הזאת שהיא לא מספקת, ואז אני קורא לזה ניחוש, דמיון. כאילו משהו קורה, שנדמה לי וכן הלאה, זה מפני שאיזו השפעה חיצונה לא ממלאה את כל הרצון שלי.
אורן: אתה יכול לתת לי דוגמה?
כאילו שאני שומע איזה צליל, ואני לא יודע בדיוק, האם אני שומע אותו או שהוא נמצא אצלי בראש. זאת אומרת, יכול להיות שהחוש שלי נפעל ומביא לי את הצליל הזה מאיזה מרחק, אבל אני לא מזהה מאיפה ומה, ואפילו אני לא יכול להבחין בו, מה זה בדיוק, או שבדיוק אצלי מנגן בראש איזה זיכרון. זאת אומרת זה עדיין זה לא הגיע, התופעה הזאת לא הגיעה למלאות לי כל הרצון לקבל שלי ששייך לאותו נושא, לאותה התפעלות.
אורן: אתן לך דוגמה שנתת באחת התוכניות הקודמות, ואולי אם תסביר לי אותה, אני אבין קצת יותר טוב. אמרת למשל, אמא נמצאת מרוחקת מהתינוק שלה, שהיא מאוד אוהבת והוא מאוד חשוב ויקר לה, ומרגישה מה קורה איתו. איך היא מרגישה? באיזו מערכת? מה, מו? מאיפה זה?
זה ברור מאיפה היא מרגישה.
אורן: אולי לך זה ברור, לי זה לא ברור.
למה לא ברור?
אורן: תסביר לי.
היא הרגישה פעם את התינוק?
אורן: כן.
מתי?
אורן: כשהייתה עימו ביחד, בידיה.
כשהוא היה מחובר בתוכה. הייתה מערכת משותפת ביניהם, היה שיתוף מלא, עד כדי כך שכל הזמן היא הייתה עובדת בשבילו. עכשיו חתכו את הקשרים הגשמיים ביניהם, כמה צינורות. אבל רגשית ביניהם, הקשר נשאר. אנחנו לא מבינים עוד מיליארדי סוגי קשרים שאנחנו קשורים זה לזה, אבל בין אמא לתינוק, ודאי. אלא עכשיו במקום למלא אותו בדם, בסירקולציה הזאת של הדם, היא ממלאה אותו בחלב. אולי אפילו לא בחלב שלה, אבל הקשר הרגשי נשאר. היא מרגישה אותו, היא גם עובדת בשבילו אפילו שהוא נולד, נמצא לידה, ולא בתוכה. לכן אין כאן שום בעיה, אלה תופעות ידועות בכל העולם.
יעל: ובמערכות יחסים אחרות? הרי זה לא קורה לאימא רק עם הילד שלה, זה קורה הרבה פעמים שיש איזו אינטואיציה מאוד מפותחת לגבי מישהו.
יש אנשים שיש בהם אינטואיציה מאוד מפותחת, והם מרגישים מה שהיה, מה שיהיה, ואפילו את העתיד הם מרגישים. הם מרגישים כל מיני אנשים, הם מגלים לפי תמונה מה קורה עם האדם. ודאי, כי העולם שלנו הוא לא פשוט כזה שטחי, שטוח כמו שאנחנו חושבים בחמשת החושים הרגילים שלנו.
יש אלפי אלפי קשרים בינינו, ומידע עצום ללא הגבלה שנמצא סביבנו, ואנחנו בעולם הזה חיים. אנחנו חיים בו, וכמה שכל אחד קולט, הוא קולט. למה חכמת הקבלה נקראת כך, "חכמת הקבלה"? כי היא מלמדת אותנו איך לקלוט את המידע האינסופי הזה שנמצא בינינו, וממלא את כל האוויר.
יעל: אתה אומר שהמידע קיים. הקשרים האלה, יש הרגשה שכאילו יודעים פתאום דברים, או במצבים מסוימים או על אנשים מסוימים או אפילו מה לעשות. יש פתאום משיכה למשהו מסוים, למרות שזה בכלל נוגד את כל ההיגיון וכל מה שאמרו לך. אבל בכל זאת יש איזו משיכה פנימית, כאילו הם מרגישים ששם האמת. זאת הרגשה של אינטואיציה.
וכאילו שיש איזו אמת מכוסה, ופתאום נפתח לך מין חלון פנימי לתוך האמת הזאת. פתאום יש הבזק כזה, פתאום אתה יכול כן להרגיש לפחות שאתה הולך למקום נכון, למקום של אמת.
זה הכול ניחושים בתוך האדם. יש שיותר מרגישים, יש שפחות מרגישים, אני לא משחק בדברים כאלה. כי איפה שאין מדע, אני מעדיף לא לשחק בזה כי זה ללא בסיס ריאלי.
יעל: הרי יש המון מחקרים על זה.
בסדר, אתם הפסיכולוגים אוהבים לעשות כל דבר שבא לכם. זה לא מדע, לכן אני מתייחס למה שכל אדם יכול לרכוש. לעבוד לפי זה, לתקן את כלי הקליטה שלו ולהגיע לתיקון המציאות שלו, למה שמתגלה לו בזה שהוא מגלה את המציאות האמיתית. אם יש לאדם כזאת נטייה, אז כדאי לעבוד איתו. ואם זה סתם כדי להרגיע קצת את הרצון שלו, בזה אני לא עוסק.
יעל: אותם כלי קליטה אינטואיטיביים, הם מיוחדים או שזה משהו שיכול להיות לכל אחד?
כל אחד.
יעל: במה זה תלוי?
ברצון של האדם. אם הוא כבר בשל לפתח בתוכו את הכלי קליטה החדשים האלו מעל החושים הרגילים שלו.
יעל: אלה כלי קליטה חדשים?
כן, אלה חמישה כלי קליטה נוספים על פני חמשת כלי הקליטה הרגילים שלנו, שהםך ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, ומעליהם יש גם כלי קליטה חדשים.
יעל: לאן שייכת האינטואיציה, לכלי קליטה הישנים או החדשים?
לא לזה ולא לזה.
יעל: לאן? לאיזה אזור?
זה מין ניחוש מעבר, אינטואיציה היא לא כלי קליטה.
יעל: אלא? זה לא חוש שיש? לפחות ככה זה מרגיש לי, כמו איזה חוש.
כן, אבל זה רק מרגיש. זה מרגיש בתוך הרצון שעומד מאחרי כל החושים, והרצון הזה במקצת מרגיש איזו התפעלות. זו לא עובדה וזה לא בדרך של איזה חושים. יכול להיות שזה בא כנגד איזו שמיעה כמו שאמרתי, יכול להיות שנדמה לו שהוא שומע משהו, או רואה משהו, או מריח. פתאום אני מרגיש איזשהו ריח. בכלל אין שום ריח, רק כך אני מתאר לעצמי, כי כל הריחות גם קיימים בעולם מסביבי. לא הריחות קיימים, אלא הגלים האלה. הכל תלוי בי, אני יכול לשבת באמצע שממה, מדבר, אפילו לא מדבר, ולתאר לעצמי שאני נמצא באיזו מסעדת יוקרה צרפתית עם כל ההתפעלויות, עם כל המוסיקה, הריקודים ועם כל מה שיש.
אורן: משתמשים בזה הרבה ברפואה בדמיון מודרך, שאתה מתאר לעצמך כל מיני דברים.
בסדר. כן, אפשר.
אורן: אתה סומך על האינטואיציה שלך? אומרים "תחושת בטן".
לא.
אורן: לא סומך. למה?
כי אלה תופעות שלא מתלבשות בצורה שלמה בתוך הרצון.
אורן: ולמה קוראים לזה "תחושת בטן"?
כי זה בטן, זה עדיין לא ראש.
אורן: אז אתה לא סומך.
לא. רגע, בחיים שלך אתה יכול בכל זאת לקבל אותן בחשבון, להיזהר ממשהו, זה בסדר. אבל להתייחס לזה כמו לעובדה, לא.
אורן: אני רוצה להתקדם אל מה שהתחלת לומר קודם. אמרת שיש לאדם אפשרות לפתח כלי קליטה חדשים ולגלות מציאות בלתי מוגבלת. הבנתי את המשפט הזה? יש אפשרות כזאת לאדם לפתח מערכת חישה נוספת בעצם?
כן, אבל זו לא מציאות בלתי מוגבלת. ולהתחיל לגלות שם את מה שעכשיו אנחנו לא מגלים פה. שם המציאות בלתי מוגבלת, אבל מה שאדם מקבל משם, הוא מקבל את זה בכל זאת בצורה המוגבלת משלו.
אורן: אז בוא נלך צעד צעד. אני מפתח מערכת חושים חדשה? מה אני מפתח בעצם, מה זה החדש הזה?
אתה מפתח מערכת חושים חדשה.
אורן: איזו מין מערכת?
היא נקראת "נשמה".
אורן: נשמה? מה זה אומר "נשמה"?
משהו שאתה תופס מהמציאות שנמצאת מחוצה לך.
אורן: מה אומרות המילים האלה, "מציאות שמחוצה לך"?
מחוצה לך נמצאת מציאות שאתה מקבל ממנה חלק מאוד מאוד קטן, מזערי. והחלק הזה שאתה מקבל, שאתה יכול לקלוט ממנה, בו אתה מצייר את העולם הזה שקיים בך בצורה סובייקטיבית בלבד. ואם אתה רוצה לקלוט את המציאות האמיתית שנמצאת מחוצה לך, בלי להגביל אותה בכל מיני ההגבלות הסובייקטיביים שלך, אז אתה צריך לפתח יכולת להרגיש מחוצה לחושים שלך, מחוצה לרצון שלך. את זה מפתחים, יכולת כזאת מפתחים על ידי חכמת הקבלה. אתה מתעלה מעל החושים שלך ורואה כמה שאתה מסוגל פתאום להרגיש מציאות שנמצאת מחוצה לך. המציאות הזאת היא שדה כוח, של כוח ההשפעה.
אורן: שדה של מה?
של כוח השפעה.
אורן: מה זה "כוח השפעה"?
כוח השפעה, השפעה, כמו שיש לך יכולת לקלוט רק קבלה, מה שאתה קולט בתוכך, אז כדי לגלות את השדה החיצון אתה צריך להיות בכוח השפעה, בכוח נתינה, באהבה לזולת, מחוצה לעצמך. להשתדל לצאת מהרצון שלך, כלפי רצון הזולת על ידי תרגילים. שאתה מתחבר לזולת ורוצה להיות בתוכו, על ידי התרגילים האלה אתה קונה יכולת להיות בזולת. ואז בתוך זה אתה מתחיל לגלות עד כמה שיש סביבך עולם מיוחד. בעצם סביבך אין שום עולם, יש רק רצון גדול מאוד של השפעה. אבל במידה שאתה מזדהה עם אותו רצון דהשפעה שנקרא "אור", אתה בונה בך כל מיני צורות, בכמה שאתה דומה לו, והצורות האלה נותנות לך צורות שנקראות "העולם העליון".
יעל: ומה המטרה של כל זה? מה התפקיד של החושים במצב הזה?
המטרה של כל זה היא להביא את האדם למצב שהוא יקלוט את המציאות העליונה הזאת בצורה בלתי מוגבלת. הוא יוצא מהחושים המוגבלים שלו וקולט את המציאות הבלתי מוגבלת שמחוצה לו, ואז הוא מגיע לקיום נצחי, בלתי מוגבל, והוא זה שדווקא נקרא "המטרה לקיום שלנו".
אורן: מה מגביל היום את התפיסה שלי, את קליטת המציאות שלי?
זה שאתה כל הזמן רוצה רק לקבל בתוך עצמך. אתה רוצה לקבל בתוך עצמך ולא רוצה לצאת מתוך עצמך. מה שאתה מקבל זה טוב לך ואתה רוצה רק לחיות בזה, בתוך הקופסה הסגורה שלך.
אורן: ובסטטוס הבלתי מוגבל מה אני רוצה?
בסטטוס הבלתי מוגבל אתה רוצה דווקא להשתוות עם אותו עולם שנמצא מחוצה לך, מחוצה לרצון לקבל שלך, מחוצה לעור שלך. אתה רוצה פשוט להתעלות מעל עצמך.
אורן: לאן?
לכל המציאות הזאת החיצונה.
אורן: ולמה הרצון הזה הוא בלתי מוגבל?
כי אתה לא מגביל אותו בחושים שלך, אתה לא מגביל אותו ברצון שלך.
אורן: כשאתה אומר להרגיש בלתי מוגבל מה זה אומר?
אנחנו לא יודעים לדבר על זה, אין לנו מילים כאלה בלקסיקון שלנו.
יעל: אתה אומר שמה שמגביל אותי זה בעצם הרצון שלי, נכון? לפי מה שאני מבינה אותך.
כן.
יעל: איך אני יכולה לצאת מתוך מגבלת הרצון שלי?
על ידי תרגילים, חכמת הקבלה בדיוק מלמדת על זה.
יעל: מה זה אומר, איזה מין קיום יהיה לי מחוץ לרצון שלי? איך אני ארגיש את עצמי למשל מחוץ לרצון שלי? איך אני ארגיש את המציאות מחוץ לעצמי?
אני לא יכול להעביר לך את הדברים האלה כי אין לך את זה בחושים, ולכן אני לא יכול להגיד לך איך תרגישי.
יעל: מה ישתנה בתפיסה שלי, או באופן מהותי בכל תפיסת המציאות שלי?
על זה כתוב "טעמו וראו"1. אי אפשר להעביר את זה. אי אפשר, אפילו בעולם שלנו לתינוק אי אפשר להעביר הרבה מאוד מידע שהוא יידע כשהוא יגדל.
יעל: מה תפקידם של החושים באותו עולם חדש?
החושים שלנו האלו?
יעל: גם אלה וגם החדשים.
את החושים האלו אני צריך כדי להתקיים בינתיים בגוף שלי, עד שאני לא מגיע לקליטת העולם החיצון הזה במלואו. והחושים הרוחניים שאני מפתח, הם כדי לקלוט את כל המציאות העליונה. נחיה ונראה.
(סוף השיחה)
-
"טעמו וראו כי טוב ה'" (תהילים ל"ד, ט')↩