חיים חדשים

שיחה 979

איך לתת ואיך לקבל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן-13.3.18- אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד מהרב לייטמן כמה דברים חשובים לגבי מעשים טובים, לגבי נתינה, לגבי אינטראקציות חדשות בין אנשים בדרכנו אל חיים חדשים.

יעל: אנחנו יודעים שנוצר משהו מאוד מיוחד בין אדם שעושים בשבילו מעשה טוב, לבין אדם שעושה את המעשה הטוב. ברגע שאנחנו עוזרים למישהו, מושיטים לו יד, זה פותח לנו את הלב ונוצר בינינו קשר מיוחד. את הקשר הזה ננסה להבין קצת בתכנית שלנו, מה קורה בין אדם שעושה מעשה טוב, בין הנותן, לבין האדם שמסייעים לו, זה שמקבל? מה נוצר בין שני החלקים האלה?

נוצר קשר.

יעל: איזה סוג של קשר, קשר מיוחד, קשר רגיל?

מה זה מיוחד ומה זה רגיל? קשר. עכשיו הם כבר קשורים זה לזה. אם היינו רואים את המערכת הפנימית שבטבע, היינו רואים שיש ביניהם קשר, ודרך הקשר הזה הם יכולים לפתח ביניהם עוד קשרים. והקשר הזה, אפילו שהם נפרדים ולא זוכרים את הדברים האלה, המערכת הזאת בכל זאת קיימת. המרחב שלנו מלא בחוטים של קשרים זה לזה.

אורן: האם כשאני לוקח משהו ממישהו לא נוצר בינינו קשר?

גם כן. וודאי.

אורן: האם סוג הקשר שונה כשאני נותן משהו למישהו?

וודאי שזה שונה, או שהקשר שלילי או שהקשר חיובי.

אורן: תגדיר בבקשה קשר שלילי וקשר חיובי.

נתינה זה חיובי וקבלה זה שלילי.

יעל: מה חיובי בנתינה?

אם אני נותן, אני מספק לשני את מה שהוא רוצה.

יעל: למה זה טוב, מה הופך את זה לקשר טוב?

כי זה קושר אותנו יחד. כשאני נותן לו מעצמי זה קושר אותנו יחד. מה שאין כן, אם אני מקבל אז מי שנותן מתקשר אלי בנתינה ואני מתקשר אליו בקבלה. בוא נגיד שהקשרים האלה הם קשרים לא מאוזנים, גם זה וגם זה. אם אנחנו רוצים להגיע באמת לקשר בינינו, אנחנו צריכים לאזן בינינו את היחסים לא בקבלה ונתינה, אלא בהשפעה זה לזה.

יעל: מה ההבדל?

ההבדל הוא בכוונה.

יעל: מה זה השפעה?

השפעה של טוב.

יעל: להשפיע טוב לאחר.

כן.

יעל: כלומר סתם לתת זה לא מספיק לקשר טוב?

יכול להיות שבנתינה אני מתכוון לדברים רעים. סתם נתינה זה לא אומר כלום. הכול הולך אחרי הכוונה, השאלה היא למה אני מתכוון בנתינה או בקבלה, במעשה עצמו שאני עושה עם הזולת.

אורן: איזה סוגי כוונות יכולות להיות לי?

כוונה על מנת להטיב לעצמי או כוונה על מנת להטיב לזולת. אין יותר חוץ משניהם.

אורן: הכוונות האלה, להטיב לעצמי לעומת להטיב לזולת, בונות איכות שונה בקשר ביני לבין הזולת?

כן.

אורן: לזה קראת קודם קשר חיובי וקשר שלילי?

כן.

אורן: כשהכוונה שלי להטיב לזולת, נבנה בינינו קשר חיובי, וכשהכוונה שלי להטיב לעצמי נבנה בינינו קשר שלילי.

כן.

אורן: האם הקשרים האלה נבנים באינטראקציות בין אנשים כל הזמן, גם כשאנחנו לא מודעים לזה?

כן.

אורן: איך הקשרים האלה משפיעים אחר כך על המשך החיים שלי? נניח שהייתה אינטראקציה מסוימת בינינו ואחר כך אני ממשיך את חיי, האם זה שבניתי קשרים חיוביים ביני לבין האחרים, או לחילופין קשרים שליליים, ישפיע אחר כך על המשך הדברים שיקרו לי בחיים?

וודאי.

אורן: באיזה אופן?

באותו אופן שעשית את הקשרים.

יעל: נניח שהייתה בינינו אינטראקציה חיובית מתוך כוונה טובה, נתת לי משהו, ואחר כך נפרדו דרכנו ולא ראינו אחד את השני יותר.

זה לא חשוב, הקשרים האלה בטבע קיימים, הם לא נעלמים.

אורן: איפה הם קיימים? איפה זה בטבע?

בכל הרצון לקבל הכללי שאנחנו חלקים ממנו. במרחב שבינינו.

אורן: אפילו שהאינטראקציה הסתיימה?

כן.

אורן: כלומר, יש לי מעין חשבון בנק שיש בו את המספר שלי, ושם אני צובר במקום שקלים קשרים, כמו פלוס ומינוס, ואני מכניס לשם קשרים חיובים וקשרים שליליים. וגם לך יש חשבון כזה וגם ליעל יש חשבון כזה, לכל אחד יש חשבון כזה?

כן.

יעל: אני רוצה שנדבר על איכות הנתינה. אמרת שיש נתינה איכותית ויש נתינה לא איכותית, כלומר שאני נותן עם כוונה שהיא לא לטובת הזולת. האם יש עוד פרמטרים שהופכים את הנתינה לאיכותית, למשל מידת המאמץ, מידת ההשקעה שלי או התגובה של הצד השני?

וודאי. אבל קודם כל השאלה היא "לטובת מי?".

יעל: איך אני יכולה לבדוק אם המעשה שלי מכוון לטוב או לא?

האם רצון הזולת קובע את מה שאת עושה, או הרצון שלך קובע מה שאת עושה.

6.46

אורן: למה אתה מתכוון?

אני מתכוון לזה שנניח הגברת רוצה כוס מים, אז אתה מביא לה כוס מים. זו השפעה טובה.

אורן: כי היא רצתה כוס מים.

כן.

אורן: אז הרצון שלה, של הזולת, קבע את הפעולה שלי.

כן.

אורן: הבנתי.

לא, זה לא הכל. ומאיפה אתה לוקח כוס מים? אולי אתה לוקח את זה מעצמך? כמו שהתורה מספרת לנו, שאם חבר צריך כרית אז אתה תיתן לו כרית משלך, אפילו שיש לך רק אחת וכן הלאה.

אורן: אז פה הרצון של הזולת קבע את הפעולה שלי.

כן. זאת אומרת לא הרצון שלך. אתה לוקח את היכולות שלך, מחבר לרצונות של הזולת ומספק לו את כל הרצונות, זה נקרא שאתה משפיע לו.

יעל: מה כדאי לתת? קודם אמרת ש"כדאי לתת משהו שהוא שלי", האם דרגה יותר גבוהה זה לתת משהו שהוא שלי או פשוט לרצות אותו, לתת לו באמת להקשיב למה שהוא רוצה ולתת לו באמת את מה שהוא רוצה עם הכוחות שלי?

את לוקחת את זה מעצמך או את סתם מרשה שזה יזרום אליו?

יעל: כן, אני פותחת ברז מים ונותנת לו, כי אין לי בעיה לתת, זה מקרה אחד. ואם אנחנו במדבר ואני צריכה לתת לו את כוס המים שלי זה אחרת לגמרי.

נכון.

יעל: יש הבדל מבחינת מה אני נותנת?

וודאי.

יעל: מה כדאי לתת לאדם?

קודם כל מה שהוא רוצה.

יעל: ואחר כך?

זאת אומרת לטובתו. איך מודדים שזה לטובתו ולא לטובתך? זה לפי כמה שאת צריכה אותו דבר שנניח נמצא בצורה מוגבלת, ובזה מודדים.

יעל: יש איזשהו גבול, יש מקום שבו אני לא צריכה לתת לו?

יש, לתת לו את החיים שלך.

יעל: שם אסור לי לתת?

לָמה?

יעל: או שכן?

כן.

יעל: אז יש גבול של מקום ששמה אתה אומר לי תעצרי?

אחרי החיים זה הגבול.

יעל: אז אין גבול.

אם את חושבת שאחרי החיים אין כלום, אז אין גבול.

יעל: אני לא כל כך הבנתי.

זה לא חשוב. מספיק לנו עד כאן.

יעל: בחיים הפשוטים שלנו אתה אומר לתת את הכול לבן אדם השני, לפי הרצונות שלו לתת הכול. למשל לא לעשות שום חשבון עם עצמי?

אני לא אומר לך מה לעשות, חס ושלום, אני לא אומר לך שתעשי כך, אלא את שואלת בצורה תיאורטית, אז אני מסביר לך.

יעל: יש דבר כזה שנקרא נתינה מוגזמת שמזיקה לצד השני?

זה כבר לא נקרא נתינה. נתינה זה נקרא כשאת עובדת לפי הרצון שלו ולא לפי הרצון שלך. כמו אימא שרוצה לדחוף לילד שלה מעל מה שהוא רוצה, זה לא נקרא נתינה, זה נקרא אונס.

יעל: אז אין נתינה מוגזמת אם אני הולכת בדיוק לפי הרצון של הצד השני. כמה כדאי לי לתת?

כמה שהשני רוצה. ברפואה יש מושג כזה שנקרא "קוואנטום סטיס", הכמות הדרושה. זאת אומרת כמה שהוא מכיל, כמה שהוא רוצה.

אורן: נסובב עכשיו את מערכת היחסים. עד כה היינו מרוכזים בזה שנותן, בכוונות שלו, בחשבונות שלו, ועכשיו נשים אותו רגע בצד, נלך אל האחר, אל המקבל. כשיש נתינה יש בצד השני גם מקבל, בוא נדבר על המקבל. נניח שאתה נותן לי משהו ואתה עם כוונות ממש טובות וטהורות ונקיות, אתה כולך איש טוב. אני קיבלתי ממך משהו, לא חשוב, זה יכול להיות שנתת לי מתנה, נתת לי חיוך, נתת לי עצה, לא משנה באיזו רמה, מהרמה החומרית ועד הרמה הנפשית המנטלית. מה עכשיו קורה איתי? הבנתי שאתה הסתדרת, לתוך חשבון הבנק שלך של הקשרים נכנסו עכשיו קשרים חיוביים, מצוין, הסתדרת. אבל מה איתי? אני קיבלתי.

אני צריך לדאוג לך.

אורן: אתה הנותן צריך לדאוג לי המקבל?

כן.

אורן: איזו דאגה?

אני צריך לדאוג שאתה לא תתבייש. ואם אתה זקוק מאוד למה שאני נותן לך ואין לך ברירה ואתה מקבל את זה מאין ברירה, אז אתה מקבל בצער.

אורן: אני.

כן, זה לא נקרא שאני נותן לך. אם אני רוצה לתת לך, להנות לך, אני צריך לדאוג שאתה תהנה מזה ללא שום הרגשה שלילית.

אורן: אז מה תעשה לשם כך?

כאן זו כבר עבודה.

אורן: איזו? תן כיוונים כללים.

העבודה שאני צריך יחד איתך להיות במערכת אחת ושאנחנו שנינו נהנים מאותה הפעולה ולא אתה יותר ממני ולא אני יותר ממך, אלא פשוט יש לנו הדדיות בפעולה הזאת.

אורן: עכשיו עוד פעם חזרתי אלייך, הנותן.

כן.

אורן: עוד פעם סיפרת לי על איזו עבודה בכוונות שאתה עושה כדי לדאוג שהנתינה היא באמת גורמת לי הנאה ושאני לא אתבייש וכל מיני כאלה דגשים.

כן.

אורן: אני רוצה בכל זאת להחזיר אותך אליי, המקבל. תעבור רגע לצד שלי, אני עכשיו מקבל. אתה נתת לי, אני מקבל.

כן, אני צריך לגרום לך שאתה תרגיש כבוד בזה שאתה מקבל, שאתה לא תרגיש שאתה מקבל, שאתה עושה לי טובה שאתה לוקח ממני, שאתה לא מקבל, אלא אתה נותן לי.

אורן: כלומר, מה אני נותן?

שאתה גורם לי בזה תענוג. איזה תענוג עושה ילד שפותח את הפה הקטן שלו כשאימא רוצה לתת לו?

אורן: כן, הוא גורם לה הנאה, וודאי.

אבל אם הוא היה גורם לזה בכוונה.

אורן: באיזו כוונה?

שהוא רוצה לעשות לה את הטובה הזאת, זו כבר פעולה מאוד גדולה. ואם הוא היה עושה את זה לא בגלל שהוא נהנה מהנתינה שלה, אלא הוא מבין שהוא רוצה לקבל ממנה כדי לגרום לה תענוג ולכן מחפש מה הוא צריך, איזה חיסרון שיהיה לו כדי לקבל ממנה ולגרום לה תענוג.

אורן: אני אגיד לך מה הבנתי, אני המקבל, אתה בא לתת לי משהו, עד כה דיברנו על הכוונות מצד הנותן עכשיו התחלנו לדבר על כוונות מצד המקבל. כדי להיכנס איתך לקשר הדדי ובאמת ליהנות אפילו ממה שאתה הולך לתת לי, אני צריך להיות גם בכוונה שבזה שאני אקבל ממך מה שאתה בא לתת לי, אני בזה אגרום לך טוב. הבנתי?

וודאי. אני הבנתי. רק אתה מבין איזה יחס צריך להיות בינינו? אהבה.

אורן: איך האהבה קשורה לכאן?

איך יכול להיות שאני נותן לך ונהנה מזה שאתה נהנה, ואתה מקבל ממני ללא שום חשבון ובזה אתה גורם לי תענוג רק בזה שאתה מקבל, כי היחס בינינו הוא יחס אהבה ולכן אין חשבון.

אורן: אהבה היא מבטלת חשבונות?

"על כל פשעים תכסה אהבה".

אורן: אמרת שאני המקבל צריך לחשוב על זה שאני לוקח ממך דבר כלשהו כי אני רוצה בזה לגרום לך טוב. זאת אומרת, היה לך רצון לתת לי ואני כדי למלא את רצונך לתת לי, מקבל את זה ממך בכיף, אפילו נהנה מזה מכל הלב כי אני יודע שבזה אתה תשמח.

כן.

אורן: עכשיו מה קורה כשזה לא ככה. זאת רמה מאוד גבוהה מה שתיארת לי עכשיו, אדם ברמה מאוד מאוד גבוהה. שהוא מסוגל לקבל כל יחס טוב ממישהו אחר מתוך מחשבה בכלל לא על עצמו, אלא על השני שרוצה להיטיב לו.

כן.

אורן: נניח שאני עוד לא ברמה כזאת ואתה נותן לי מכל הלב. אתה נותן לי מכל הלב ואני לא בכאלה עמקויות. מה קורה איתי בחשבון בנק שלי עכשיו?

אתה מתבייש.

אורן: אני מתבייש.

כן, עד שאתה מתחיל לשנוא אותי כי אני גורם לך בושה. אני כאילו לא נותן לך תענוג, אני גורם לך ממש קנאה, שנאה, זה אי נעימות.

יעל: כן, זה מקטין אותו כביכול.

אורן: עכשיו הובלת אותי לדבר הבא שאני רוצה שתסביר לי. יש מושג שנקרא "מתן בסתר" והרמב"ם אומר שהמתן בסתר הוא צריך להיות ברמה הגבוהה שלו כזה שהנותן לא יודע למי ספציפית הוא נותן ושהמקבל לא יודע ספציפית ממי הוא מקבל. מה זו האינטראקציה של מתן בסתר ואיך היא קשורה לכל המרחב הזה של היחסים וההדדיות? לכאורה אין שם הדדיות.

זה יכול להיות בתנאי שיש כוח עליון, מושג כזה מדרגה עליונה, שלטובתה אני עובד, גם נותן וגם מקבל. ואז באמת לא חשוב לי למי לתת ולא חשוב לי למי לקבל כי כולם קשורים לאותה מדרגה עליונה.

יעל: האם יש איזו חשיבות לאדם שנותן שהוא ידע עם מי הוא מנהל אינטראקציה?

חשיבות ודאי שישנה, זה תלוי באיזו רמה הם נמצאים. אבל אם אנחנו מדברים על זה שהכתובת שלי למה שאני נותן או מקבל, זו דרגה יותר עליונה, אז לא כל כך חשוב לי מי הוא המקבל כאן והנותן סביבי. כולם חשובים כאחד.

יעל: אני חוזרת לשאלה של אורן. ואם אני מהצד זה שמקבל בצורה כזאת, האם זה מבטל לי את ההרגשה של הבושה ושל הקטנות הזאת?

שאנחנו קשורים לכוח עליון, מדרגה יותר עליונה?

יעל: כן.

ודאי.

יעל: המנגנון שתיארת כרגע.

כן ודאי. כי אנחנו פועלים כדי לעשות נחת רוח למדרגה יותר עליונה, לגרום שם להתפתחות השפע.

יעל: איך זה מבטל את הבושה? מה בעצם המנגנון שמבטל?

כי אף אחד לא עובד לפי הרצון שלו כדי להיות הכתובת לקבלת התגמול, אלא מי שמקבל הוא מקבל מעלינו.

יעל: זאת אומרת, שגם זה שנותן וגם זה שמקבל, שניהם כביכול נותנים, זאת המידה?

כן. רוצים לגרום נחת למדרגה יותר עליונה. נניח כמו ילדים כלפי ההורים, כלפי אימא.

אורן: אז למי אנחנו רוצים לגרום נחת?

לאימא.

אורן: אבל נניח שאנחנו לא אחים, מה זה לאימא?

מה זה חשוב? אם רוצים לגרום למישהו משותף בינינו.

אורן: אז זה מה שאני שואל, מי המשותף בינינו? אנחנו אנשים זרים לא בני אותה משפחה.

מדרגה יותר עליונה רוחנית.

אורן: מה זה אומר?

אני לא יכול להגיד לך מה זה אומר. זאת אומרת, זו המדרגה שהולידה אותנו רוחנית, אותך ואותי ולכן אם אנחנו עושים פעולות הדדיות בנתינה זה לזה, אנחנו גורמים לו נחת.

אורן: נראה אם הבנתי. כשאני רוצה לבצע פעולה של נתינה, אני צריך לכוון את הטוב הזה שאני שולח ממני, לא רק לאדם שאותו דבר יגיע אליו, אלא לעוד מישהו לעוד כתובת כמו שאמרת קודם.

ודאי.

אורן: מה היא הכתובת הנוספת?

הכתובת הנוספת לכוח עליון.

אורן: איך אני צריך לתאר אותו?

המקור של כולם.

יעל: אתה יכול לעשות איזה סיכום קטן, מה היא נתינה נכונה? מה התפקיד של הנותן בתוך הסיפור הזה, ומה התפקיד של המקבל בתוך הסיפור הזה?

שניהם נמצאים בתפקיד אחד. אם הם רוצים להשפיע לכוח העליון, לא חשוב לנו מי מקבל ומי נותן, מה זה חשוב? אנחנו לא מדברים על הפעולה עצמה מי מקבל ומי נותן, מֶקַח וּמִמְכָּר, אלא למי זה שייך, למי הם רוצים לשייך את התוצאה מהפעולה שלהם? לכוח עליון. לכן הוא הכתובת ולמענו הם עובדים.

אורן: מה זאת אומרת תוצאה מהפעולה שלהם?

תוצאה, למי הם רוצים לגרום תענוג.

אורן: שזה כמו הדוגמה של האימא והילדים?

כן.

אורן: שהילדים רוצים בעצם להיות באינטראקציה טובה כי הם יודעים שבזה הם משמחים את אימא שלהם.

נכון.

אורן: דברנו באופן כללי על נתינה, עכשיו אני רוצה להיות יותר ספציפי. האם יש הבדל בין נתינת משהו חומרי, לבין נתינת יחס? לפי הדוגמה שנתת אם מישהו צמא או רעב ואני מגיש לו כוס מים או מכין לו ארוחת ערב, אלה דברים שמלובשים בחומר. אבל ישנה נתינה שהיא נתינה של יחס שאינו מלובש בחומר, זה יכול להיות חיוך או מבט שמחיה אותך, או חלילה הורג אותך.

האם בדיוקים האלה של כוונות ועמקויות בכל הקשור בעולם הנתינה יש הבדל בין נתינה של חומר לבין נתינה של יחס?

אצלי זה תמיד נתינת היחס.

אורן: תסביר.

החומר לא אומר כלום. אם אנחנו יודעים למדוד נכון את היחס בינינו אז העיקר הוא היחס, והחומר לא משחק שום תפקיד. אלא בדרגות שאין לנו אפשרות למדוד את היחסים בינינו, מה שנקרא כוונות, אז אנחנו מודדים את היחס. למשל נתתי לך 10 שקלים אז אתה חייב להחזיר לי 10 שקלים. זאת אומרת, יש לנו חשבונות חומריים. אבל אם אנחנו יכולים למדוד את החשבונות שלנו בדרגת הכוונות אחד כלפי השני, שם זה חומר רוחני ולא חומר גשמי. אבל תמיד אנחנו מודדים.

אורן: כל שנה כשמגיע יום ההולדת של אשתי, אני רוצה לחגוג לה בצורה מיוחדת, ואני אף פעם לא מצליח. אני מבין שזה לא תלוי במתנה כזו או אחרת, ואני לא יודע במה זה תלוי. הבנתי ממך עכשיו שיש לך יחס אחר לנתינה, תעשה לי קצת סדר ותן לי עצה.

תתלבש בה.

אורן: מה זה תתלבש בה?

כשאתה כביכול נמצא בתוכה. איך היא מסתכלת על מה שיש לה בבית, בעבודה, עם הילדים, מה היא צריכה, זה דבר שהוא חומרי. תשמע איך היא רוצה שתתנהג, מה היא דורשת ממך בהתייחסות שלך לילדים. כלומר כלפי עצמה, כלפי ההתנהגות שלך, וההתנהגות שלך כלפי הילדים. תבדוק את הדברים האלה, איך היא מעבירה ביקורת, ואיך היא כל הזמן יורדת על משהו שלא מוצא חן בעיניה. תנסה לתקן את זה ולא צריך לחכות ליום ההולדת.

יעל: אני רוצה לשאול על היחס לילדים, אמרת להתלבש ברצונות שלהם. יש לי ילד שאוהב מתוק, אני יודעת שזה לא טוב לבריאותו. אם אני אתלבש ברצון שלו זה לתת לו קופסה גדולה של שוקולד כל יום. מה זו נתינה נכונה במקום הזה, האם זה לתת לו או לא לתת, להסתכל על הצד הבריאותי שלו?

נתתי כאן דוגמה של ילד, אבל זה נכון בהרבה מאוד מובנים אחרים בחיים. נניח שכבר הצלחתי להתלבש ברצון שלו, אני לא חושבת שהרצון שלו עושה לו טוב. מה לעשות, האם ללכת עם הרצון שלו או עם מה שאני חושבת שטוב לו?

לעשות מה שצריך.

יעל: מה צריך לעשות?

לפי הבריאות שלו לא לפי הרצון שלו. הרצון שלו מוכן להרוס את עצמו, ברור. רק לפי הבריאות שלו.

יעל: אם כך, איזה מהחוקים שדברת עליהם איתנו כאן עובד?

את צריכה להתייחס אליו כמו לחיה קטנה שאת מטפלת בה, ואת קובעת מה טוב לה ומה רע לה, וגם לא לפי הרצון שלך אלא לפי מומחים שמבינים בהתנהגות החיה הזאת.

יעל: ואם זה לא הילד שלי, אלא אדם מבוגר שרוצה ממני משהו ואני יודעת שזה יזיק לו?

אם את באמת בטוחה שזה כך, אסור לך לתת לו את זה.

יעל: אז במקרה הזה אני לא הולכת לפי הרצון, אלא לפי מה שנכון וטוב בשבילו.

כן, ודאי.

אורן: דברנו הרבה על כוונות, ויש פתגם שאומר "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות". איך בן אדם יודע שהכוונות שלו הן באמת טובות?

בשביל זה הוא צריך להתעלות קודם מעל האגו שלו, אז הוא לא יימצא בגיהינום. הוא צריך לעשות צמצום על הרצונות שלו, כך שלא יהיה לו מזה שום דבר, לא טוב ולא רע, ממה שהוא הולך לעשות, אלא הוא עושה באמת רק לפי טובת הזולת.

אורן: האם הכוונה שאין לו נגיעה עצמית?

כן.

אורן: האם אדם יכול להגיע לכל הרמות הגבוהות האלה שהסברת?

הוא חייב.

אורן: מה זאת אומרת חייב?

חייב, אין ברירה.

אורן: הדברים נשמעים כל כך עמוקים וטהורים.

זה עדיין בהתחלה.

אורן: זו התחלה, ואני שואל האם אדם מן הישוב יכול להגיע לרמה כזאת של התפתחות?

נצטרך לעשות זאת, כולם.

אורן: למה?

כי זה תיקון הבריאה. אנחנו נכנסים עכשיו לפתח התיקון. וכולנו נצטרך לעסוק בזה ולבצע.

(סוף השיחה)