חיים חדשים
שיחה 786
מציאות ווירטואלית
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .1601.11 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על מציאות רבודה, מציאות מדומה, נושא מרתק.
יעל: הנושא הזה של מציאות מדומה תופס תאוצה טכנולוגית מאוד מאוד גדולה החל מ-2015. אנחנו מכירים את המשקפיים התלת ממדיות של גוגל שמאפשרות לראות סרטים ולחוות ממש חוויה כאילו אתה נמצא בתוך הסרט עצמו, כאילו אתה טס לך בחלל, כאילו נמצא בטיול באפריקה, מבלי שזזת לרגע מהכורסא שנמצאת אצלך בבית.
מה זו בעצם מציאות מדומה? זו האפשרות לחיות מציאות וירטואלית מדומה שהיום גם מאפשרת לשלב כל מיני אלמנטים מדומים בתוך המציאות האמיתית. כלומר, אנחנו חיים וחשים וכל החושים שלנו עוברים איזו חוויה של מציאות אמיתית, כשלמעשה המציאות הזאת לא קיימת לחלוטין בתוך החיים שלנו אלא רק מחשב מדמה לנו את אותה המציאות.
יש לזה הרבה מאוד שימושים גם בתחום הצבאי, גם בתחום הפסיכולוגי. כדי להתמודד עם פוביות, עם כל מיני פחדים יש אפשרות היום להיות בכל מיני סימולאטורים שמאפשרים ממש הדמיה מלאה של אותה מציאות. אנשים למשל שמפחדים מטיסה, אותו פסיכולוג יושב ומלווה אותך בתהליך הטיסה ונותן לך את הכלים להתמודד עם חוויה של טיסה כדי שהיא לא תהיה מעצור בתוך החיים שלך. אפילו להקת "אבבא" שרוצה לעשות קמבק, הולכת לעשות קמבק אבל להרים הופעה של מציאות מדומה. הם יחזרו להיות צעירים כמו פעם, ומה שנראה על הבמה זה לא מה שקיים באמת, אלא איזו מציאות מתעתעת.
אנחנו בתוכנית שלנו היום רוצים לדבר על כל העולם המרתק הזה, שהיום כל ענקיות הטכנולוגיה רצות ומשקיעות בפיתוחים האלה הרבה מאוד כספים, ומדברים על זה שזה הפיתוח המשמעותי הבא. החיים שלנו כנראה הולכים להראות יותר ויותר חיים מדומים, חיים וירטואליים, אנחנו לא יודעים אבל זה מעלה את המחשבה, עד כמה באמת נתרחק מהחיים של המציאות הקיימת היום.
אנחנו רוצים לפתוח את הנושא המאוד מאוד מרתק הזה בשאלה, למה השימוש במציאות מדומה הופך להיות כל כך פופולארי דווקא היום לתפיסתך, ומה יש מאחורי זה?
קודם כל זו הייתה נטיית האנושות תמיד, וכל התרבות, החינוך, ובתוך התרבות זה ספרות, ריקוד, כל מה שהאנושות פיתחה כולל הדתות והאמונות, פילוסופיות ופסיכולוגיות, הכול היה כדי איכשהו לתקן את המציאות האמיתית ולהביא אותנו להסכמה, לאיזה שינוי של המציאות שאנחנו חווים בחושים הטבעיים שלנו, ולהוסיף לה כל מיני דברים שהם איכשהו מייפים את הטבע, נותנים קצת יופי, קצת צבע, קצת צליל, קצת משהו לחיים שלנו הדי אפורים בוא נגיד.
בהתאם לזה האנושות כל הזמן נמשכה לעשות את החיים שלה יותר יפים, גם בבית, גם בתוך הבית, גם במשפחה, גם בביגוד, בכל מיני חגים ופסטיבלים למיניהם בתוך החיים שלנו. זה טבעי לאדם, כי באמת אם הוא לא מוצא לחיים שלו מטרה אמיתית שכדאי לחיות, אז הוא רוצה לייפות את החיים האלו, לעשות אותם יותר יפים, יותר צבעוניים, בתוך החיים, בכל זאת קצת להמתיק את המצב שלו. אם אני לא יכול לצאת מהכלא, אז לפחות אני עושה את החיים שלי בכלא יותר יפים.
אנחנו רואים שכך אנחנו עושים. במיוחד הצלחנו לעשות זאת בעבר בחיי המשפחה, היום אנחנו סתם מתגרשים. אבל בעבר הקרוב עדיין אלינו, עשינו כל מיני פעולות. יש מועדונים לגברים, מועדונים לנשים, תכניות טלוויזיה לנשים וגברים. זאת אומרת, אנחנו מחפשים איך פחות לסבול בחיים שלנו.
את כל הדברים האלה אנחנו צריכים בתנאי שאנחנו לא מבינים בשביל מה בכלל אנחנו חיים. ברגע שהשאלה על מהות החיים ומטרת החיים, הצורך לחיות היא שאלה שמתחילה לעמוד לפנינו ולדרוש באמת פתרון, אז אנחנו כבר לא יכולים להסתפק בכל הציפויים והכיסויים שאנחנו מוסיפים לחיים שלנו. ואז לא עוזר לנו כלום, אנשים נכנסים ליאוש, העולם נמצא בדפרסיה כללית, וצריך סמים, כלומר ניתוק מהמציאות. כי ניתוק מהמציאות, את הרצון להתנתק קצת מהמציאות יש לכל אחד ואחד, כי המציאות ללא מיתוק היא גורמת למתח רב, ליאוש, לעצבנות, לטרור, לכל דבר. ולכן אין לנו ברירה אנחנו חייבים את המשחקים האלה.
אנחנו רוצים להיות כמו ילדים שיש להם במה למלא את זמנם והם רואים בזה ממש חיים שלמים, יפים, שמחים, ואנחנו רוצים גם כן כך. לכן מה אנחנו עושים בחופש? אנחנו מאוד מתקרבים לילדות, מטיילים, צוחקים, הולכים לטייל בחוף הים, לגני חיות, לכל מיני דברים, מה אנחנו יכולים לעשות? זה בעצם הזמן הכי נוח יפה וטוב. אם היה אפשר לעשות את זה יום יום אולי זה היה טוב, למרות שאני לא בטוח שנוכל להחזיק בזה הרבה זמן.
לכן באים לנו כל מיני משחקים עם הטכנולוגיות החדשות, תלת ממדיים ועוד, שם אנחנו מוצאים את עצמנו. אני לא צריך לצאת לשדה גולף ולשחק גולף, אני יכול אצלי בבית לראות את המסך ולשחק בזה וממש לראות עד כמה אני מצליח, ואני עוד מזמין אנשים. כך גם בסקוטש, בכל מיני משחקים כאלה. אני יכול אפילו לשבץ את עצמי בתוך מגרש כדורגל או כדורסל ואני אהיה השחקן בין השחקנים העולמיים שם, אני איתם יחד ומשחק. בקיצור, אפשר למלא את זמננו.
השאלה היא כזאת, האם האנושות בכך נכנסת לחלום, וגם זה אולי טוב אני לא אומר שזה רע, אבל זה אולי איכשהו מנתק אותנו ממטרת ההתפתחות שלנו אם היא קיימת. כי כשאנחנו מזלזלים ועוזבים את אותה מטרה, אז יכול להיות שאנחנו גורמים בכך נזק לכל האנושות, לנו, לכולנו. צריכים לראות. לפי חכמת הקבלה וודאי שכן. כי כשאנחנו רוצים "לשחק אותה" מה שנקרא כל החיים האלו באיזה משחק, ולהכניס את עצמנו לאיזו הדמיה תלת ממדית ולשכוח שם מהכול, זה לא מוסיף לשום דבר חוץ מבילוי הזמן.
האם אני יכול כך לעשות עם כל החיים שלי? אנחנו יכולים לעשות כך עם בן אדם, לתת לו לכל החיים כזה משחק ושיהיה בתוכו עד שהגוף שלו ימות. אז בשביל מה בכלל אנחנו צריכים אם כך להחזיק את החיים האלו בגוף, אפשר מראש כך לעשות. השאלה היא האם זאת בריחה ובאמת משחק שאנחנו מפתחים, כדי שמישהו ירוויח כסף ומישהו יפסיד את הזמן ואת החיים שלו.
אני לא מדבר על השימוש הנכון בכל הטכנולוגיות האלו, שזה משמש לתכנן בניינים, ערים שלמות, למלא מקומות במטוס ועוד. יש הרבה, אני כמהנדס בעבר בביו קיברנטיקה מבין שיש שטחים רב שימושיים בטכנולוגיות התלת ממדיות ועם המשקפיים והקסדות האלו. אבל השאלה היא, האם משתמשים בזה לטובת האדם, או כדי לבלבל אותו יותר ולסחוב ממנו יותר כסף ולעשות ממנו עוד יותר עבד בעבודה שלו, או שסתם כך שישחק כל החיים עד שילך. כאן האנושות צריכה לתת לעצמה דין וחשבון.
אני כמקובל לא רואה בזה שימוש טוב, חוץ מדברים טכניים שאנחנו יכולים על ידם באמת נכון יותר לטפל, לפתח, לשמור את עצמנו משגיאות, מבעיות. אין ברירה אנחנו מתכננים טנקים, אנחנו מתכננים מטוסים, אנחנו מתכננים בניינים, דירות, כל מיני דברים, אז איפה שיש תכנון, ראיית העתיד ללא השקעה בו אלא על ידי תוכנות חדישות כאלה, וודאי שזה כדאי.
יעל: יש לזה די הרבה יתרונות רפואיים. כבר היום משתמשים בזה לכל מיני דברים רפואיים.
יכול להיות, אני מאוד סקפטי בזה. כי במקום לתת תרופות צריכים לשמור את האדם שלא יהיה חולה. הגישה שלי היא לכיוון הפוך. כי חושבים על תרופות, חושבים איך להרוויח, זאת אומרת רוצים שאנשים יהיו חולים. צריכים לחשוב על ההיפך, להכניס את האדם לכאלו חיים שהוא לא יהיה חולה ויממש את החיים שלו בצורה טובה.
יעל: אני חוזרת לזה שאמרת שיש לזה שני שימושים, האחד זה השימוש הנכון לטובת האדם, והדבר השני שזה בעצם יכול לבלבל את האדם, והאנושות צריכה לבחור האם ללכת לכאן או ללכת לכאן. אני רוצה ללכת למקום שבו דיברת על לבלבל את האדם, ולהבין איזה סוג של בן אדם יכול לצאת מהנטייה שלנו להיכנס יותר ויותר לחיים מדומים? הכניסה הזאת לחיים של עולם וירטואלי איך היא יכולה להשפיע על האדם מבחינת המחשבות שלו, מבחינת התחושה הפנימית שלו? איך זה ישפיע על הבן אדם הפרטי ואיזה מין בן אדם ייווצר לנו כאן בעולם?
אנחנו לא יכולים להגיד. אני יכול להביא אותו למשחק עם דינוזאורים, ואחר כך הוא ייצא לרחוב ואני לא יודע איך הוא יתנהג עם אנשים. אני יכול להביא אותו למשחק עם הגיבור הזה בסרטים שקופץ מעל הבתים, סופרמן, והוא יחשוב שגם הוא סופרמן, ומי יודע מה אולי ייכנס תחת מכוניות, וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות מה זה נותן לאדם, האם זה מוציא אותו מהמציאות הרגילה שאנחנו נמצאים בה, וכאילו מרגיל אותו לאיזו מציאות מדומה, ואחר כך מה יקרה כשהוא ייצא לחיים הרגילים, כשהוא ייצא לרחוב, לקהל, לעבודה שלו. אנחנו יכולים לראות אנשים שהם כבר מסוממים בגלל המשחקים האלו, וההתנהגות שלהם היא התנהגות מאוד מוזרה.
אנחנו רואים זאת לפעמים בדור הצעיר, שהם מתנהגים מאוד מוזר. ומאיפה זה? אני זוכר שהבנות שלי שהיו קטנות, היו מסבירות לי שהתנהגות הזאת והזאת שאנחנו רואים לפעמים בגיל הצעיר, גיל הטיפש עשרה מה שנקרא, היא נובעת מהסרט הזה, וזו מהסרט הזה, זאת אומרת, מזהים אפילו מאיפה זה בא.
זה טוב לילדים אולי באיזושהי צורה, ואחר כך זה עובר. אבל אם זה יהיה כך עם כל המבוגרים, וכל הזמן הם יהיו תחת הסיאנס הזה, תחת כמה השעות שהם יהיו באיזו השפעת מחשב, בהדמיה, ואחר כך ייצאו לחיים הרגילים וימשיכו את ההדמיה הזאת, אני לא יודע מה אני צריך לחכות מהאדם הזה.
יעל: איך זה יכול להשפיע מבחינה רגשית על בן אדם?
זה יכול לסובב אותו לגמרי. כי הפסיכולוגיה של האדם היא מאוד מאוד עדינה. אנחנו רואים עד כמה אדם משנה את דרכו, את דעתו, ואפשר לעשות בו מניפולציות לכל הכיוונים. בוודאי יהיו אנשים, חברות, מפלגות ומדינות שישמחו לעשות זאת.
יעל: אחת הביקורות על כל הנושא הזה, היא שיש אפשרות לעשות שטיפת מוח לבן אדם, לאיזה מקום שרוצים. אפשר לקחת אותו ולנתב אותו מבחינה מחשבתית ורגשית לפי אינטרסים שונים כאלה או אחרים.
אין ספק. וודאי. לכן אני לא חושב שאפשר למנוע זאת, ואני לא חושב שהאנושות תשמח מזה בסופו של דבר, אבל היא תצטרך לעבור כמה שנות התפתחות בזה והכרת הרע.
יעל: הביקורת הנוספת שנמתחת סביב הנושא הזה, היא בעצם פגיעה ביחסים בין אנשים, בתקשורת בין אנשים. מה דעתך על הנושא הזה? איך יראו היחסים בין אנשים במצב כזה?
ודאי, כי אנחנו רואים שככל שאנחנו נעשים יותר ויותר עולם אינטגרלי, שכביכול דורש שאנחנו כולנו נהיה קשורים יחד בקשרים טובים, ידידותיים, אינטגרליים, יחד עם זה במקום לעשות מאמץ להתקשר זה עם זה, יש לנו טלפונים, ויהיו לנו כאלה מכשירים שאיתם אנחנו נמצאים כאילו בהתקשרות הנכונה בינינו.
זאת אומרת, אותן הדמויות שאנחנו "נברא" אותן, נגיד אפילו בצורה כזאת, בתוך מחשב, הן יתקשרו ביניהן זו עם זו. במקום שאני ואת נתקשר, אז אנחנו נתקשר דרך הדמויות האלו, וכך אנחנו נעשה את החיים. אדם יכנס עוד ועוד יותר לבדידות, שזו הבעיה הגדולה כבר בימינו, וכך הוא ישמור את עצמו לא להיות פגוע, ולא להיות מחויב לאחרים. מה שהאגו שלו באמת דורש ממנו.
יעל: העניין הזה של הולוגרמות, של לייצר איזו דמות שמייצגת אותך באותו עולם וירטואלי, מדברים על זה שהדמות הזאת תצא בסופו של דבר גם למציאות, איכשהו תהיה מחוברת למציאות. מה זה אומר על הבן אדם, מי אני? איך זה קשור לזהות האישית שלי כבן אדם? איפה זה פוגש את הפרטיות שלי?
אנחנו נצטרך כאן לתת תשובה מאוד מאוד ברורה, לאן פנינו? כי לא יכול להיות שאנחנו נמשיך כך לבלבל את עצמנו בחיים שלנו, כי כאן זה פתח כניסה לבית קברות. אנחנו בעצם לא מתים, אבל אנחנו קוברים את האדם שבנו, והופכים את עצמנו להיות כילדים קטנים שכל הזמן משחקים. אני כבר עכשיו מזהה את זה.
עכשיו זה קצת עבר, אבל אני זוכר תקופה כזאת, שאנשים מבוגרים היו קונים תמורת כסף רב, במחשב שלהם, כל מיני רובים, תותחים, טנקים, כדי להילחם אלו עם אלו ואלו עם אלו בתוך המחשב. והם היו מדברים על זה, עוד מעט תהיה לי משכורת, ואני אקנה גם את זה וגם את זה. ואני הייתי מסתכל עליהם, ומדובר על בני ארבעים וחמישים, לא על ילדים, והם היו מדברים על זה בצורה רצינית. זה עבר, לא שומעים על זה, זה היה אולי לפני עשר שנים, חמש עשרה שנה. אבל זה היה ובצורה רצינית. אני פשוט הייתי מסתכל עליהם, וזה היה בשבילי משהו מיוחד. לכן אני מפחד שכאן אלה יהיו דברים בלתי הפיכים.
זה לא משחק כמו שהיה אז, אלא אנחנו נמצא את עצמנו בחשיבה אחרת, ביחס חדש לחיים, למציאות המדומה. זה יכניס אותנו לא למשחק, שזה אני וזה המשחק, ואמנם אני נמצא בזה, אז מה אם אני נמצא. אני גם נמצא בכדורגל, מכור גם לכדורגל, וזה אותו דבר היה. מה שאין כן כאן, המציאות משתנה.
זאת אומרת, המציאות משתנה, והיא משנה אותי. ולא שאני מתחיל להיות קשור איתה, אני מתחיל להשתנות, והיא בונה אותי. במקום שאני בונה לעצמי איזה תחביב, התחביב הזה כביכול מתחיל לשנות אותי ולתכנת אותי. ואז אחריו אני כבר יוצא לא אותו בן אדם כמו שהייתי.
יעל: איזה חלקים באדם נפגעים כתוצאה מהכניסה לתוך העולמות שדיברת עליהם כרגע? כי אמרת שהאדם כבר לא יהיה אותו אדם. איזה חלקים בבן אדם יפגעו כתוצאה מהכניסה לתוך מחשבה כזאת, וחיים בתוך עולמות וירטואליים שלשם נראה כרגע שזה הולך?
אם לאדם לא הייתה מטרת חיים, אז לא הייתי שם לב לזה בכלל ומתייחס. שימשיכו לשחק, כי יש לנו שמונה מיליארד בני אדם, ויש צורך אולי בקושי בשליש מהם, אז שכל היתר ישחקו, עד שימותו.
יעל: יש בהם צורך למה, לשליש הזה?
צורך להמשיך בחיים, לעשות כל מיני פעולות שאנחנו צריכים, לגדל מזון, לטפל בנו כרופאים, להחזיק את הטכנולוגיה שלנו, לבנות בתים, וכן הלאה. יש לנו צורך בשליש מהעולם, כל היתר הם נטל עד שהם ימותו. ואנחנו רואים שאירופה, רוסיה ואמריקה, כל המדינות הפחות או יותר מפותחות, הן מתקדמות, ואסיה בעיקר ואפריקה הן גדלות. לכן עתיד העולם הוא מאוד מאוד לא נראה לי סולידי, מתורבת ומחונך. אבל בכל זאת, לאותם המיליארדים המובטלים, שיהיה להם משחק. שישחקו בזה, במקום לצאת לרחובות ולהרוג את כל האנשים האלה, שיהרגו זה את זה במסכים וירטואליים, זה יותר טוב, זה דבר אחד.
דבר שני, אם אנחנו כן חושבים על מטרת החיים, ואם אנחנו מבינים שלכל בן אדם יש תפקיד, כי הוא חלק מהנשמה הכללית, וצריך לתקן את עצמו, ולהביא את עצמו למצב המיוחד, המתוקן, והוא צריך להיות חלק מהאנושות האינטגרלית, אז המשחקים האלה כבר הופכים להיות לשונא ולאויב שלנו. כי הם ממש קוברים את בני האדם כבר עכשיו בעולם המשחקים הזה, בבית קברות של התלת ממד, ואין משם יציאה. האדם יהיה מכור לזה, כי זה יותר נוח וטוב לאגו שלו, הוא יקבל מזון הכרחי, וכל היתר הוא יהיה במשחקים.
אנחנו מבינים שפוליטיקאים וכולם, יעשו להם כל מיני תחרויות, פרסים, כל מיני דברים, רק שישחקו בזה כל הזמן ללא הפסק. הם ידרשו קצת מזון, ואיזו פינה כדי לחיות, וכל יתר החיים שלהם יהיו במציאות המדומה.
יעל: טבע האדם בנוי כך שיכול להתבלבל בין אמיתי ללא אמיתי?
ללא ספק. זו איזו מין מחלה פסיכולוגית, שאנחנו לא נגדיר אותה כמחלה. כי בעצם האדם הבריא נכנס ומשחק בה, והוא אולי אפילו יצטרך לחתום על זה שהוא עושה את זה מטעמו כאדם בריא ומבין. אני חושב שאנחנו נראה כאן טיפול מאוד מיוחד באוכלוסייה. וודאי שממשלות מחכות לזה.
יעל: ינצלו את זה.
כן.
אורן: בינתיים נסכם את הדברים שדיברנו עליהם עד כה לגבי המציאות המדומה, וההשפעה שלה על החיים שלנו.
אני הייתי מסיים רק בדבר אחד. וודאי שהטבע, והכוח העליון שבטבע שמפתח אותנו לדרגה עליונה, כדי שאנחנו נגלה את כל העולמות, והכוחות העליונים שבטבע, ונשלוט בהם ונביא את עצמנו לפסגת ההתפתחות האנושית, הוא לא ייתן לזה להתקיים. כי בסך הכול התוכנה שאנחנו לפיה מתקדמים, האבולוציה שלנו, היא כוללת את ההתפתחות שלנו הפנימית, הרגשית, השכלית, בהכרה ובהבנה של כל הממדים, לא רק את התלת ממדיות הזאת הקטנה איפה שאנחנו קיימים. ולכן, אפילו שאנחנו ניכנס לתוך העולם המדומה הזה, השפעתו תהיה השפעה קטנה, ונעזוב אותה, ונמשיך הלאה לכיוון הנכון.
(סוף השיחה)