כולם מחפשים אושר, ואחת השיטות שמציעות דרך היא הבודהיזם. מה נמצא ביסוד השיטה? מהו ההבדל בין הגדרת האושר בבודהיזם לבין הגדרתו בחכמת הקבלה? על הפסקת הסבל ועל התוכנית הגדולה של הבריאה.
מספרים על בודהה שגדל כנסיך בארמון, וכשיצא בבגרותו לעולם החיצון וראה את הסבל האנושי, החליט לחפש פתרון לסבל. מהצורך הזה נולדה השיטה הבודהיסטית, ואליו היא מכוונת. המסר העיקרי שלה הוא שאם לומדים לשלוט בתודעה, אפשר למגר את הסבל ולהגיע לשקט פנימי, לאושר.
בעשורים האחרונים אלמנטים מהשיטה הבודהיסטית מתפשטים במערב. יש המון קורסים וסדנאות, שמלמדים פרקטיקה לעבודה יומיומית. אל תרגולי המדיטציה, החשיבה וההתבוננות מצטרפים גם תרגולים גופניים כמו יוגה, נשימות, תנוחות ישיבה מיוחדות, ועוד. כך נוצר מכלול של השפעה רבגונית על האדם, שמטרתו להביא לרוגע.
באופן כללי, הבודהיזם היא שיטת הרגעה אינדיבידואלית. האדם נכנס לתוך עצמו, לא מתקשר לאחרים. הוא יכול לשבת לבד, להתנתק מהעולם כדי להרגיש את השקט שבו, וכך להיכנס למין הנאה ורוגע, לשוט כביכול באיזה זרם פנימי. השיטה לא מתקנת את החברה, לא מאחדת את האומה כפי שניתן לראות לדוגמה בהודו שמחולקת לקסטות, לא מספקת פתרונות לבעיות של האנושות כולה.
חכמת הקבלה, לעומת זאת, מתבססת על חיבור בין בני אדם, על תיקון היחס של האדם כלפי הזולת והחברה. היא מביאה את האדם להשגת נצחיות ושלמות, דרך גילוי כוח הטבע הכללי, חוק הטבע הכללי. לכוח הזה יש תוכנית, עם התחלה וסוף, מה שנקרא בקבלה מחשבת הבריאה ותכלית הבריאה. הקבלה מלמדת איך לגלות את תוכנית ההתפתחות הזו, ולהשתלב בה בהצלחה.
בשונה מהשיטה הבודהיסטית שבנויה על הפחתת השימוש באגו, פחות להתרגש ממה שסביב, פחות לנשום, פחות לזוז, פחות לחשוב, שיטה שמנסה לנטרל את האגו כדי לחוש רוגע יותר גדול, חכמת הקבלה מתייחסת לאגו כאל מנוע התפתחות. היא מסבירה שמצד הטבע האגו כל הזמן גדל, לא כדי שנקטין או נדכא אותו, אלא כדי שנלמד לעשות בו שימוש נכון ועל ידו נצמח עוד ועוד. כדי להתפתח, האדם נדרש לגלות את האגו כמה שיותר, ועל פניו להתעלות. האגו מתגלה תחת רגליו כמו איזה הר שגדל ומתעצם, והאדם מטפס על פסגתו מעלה מעלה.
האושר, על פי חכמת הקבלה, הוא לא בבריחה מתחושת הסבל, אלא בהרגשת מילוי קבוע בהתפתחות מקסימלית. האושר מושג כשהאגו מתחיל להתמלא בצורה מושלמת, וזה קורה כשהאדם משתמש בכוח האגו לא לצורך מילוי עצמו, כפי שאנו בנויים מלכתחילה, אלא בכדי למלא את האחרים בכל טוב. המילוי עובר אז דרכו לכולם, ובזכות זה לא נעלם. כל הטוב זורם דרכו לעולם, בלי סוף ובלי גבול. "המדליק נר מנר", אמרו על כך החכמים, "זה נהנה וזה אינו חסר". האדם משלים את האחרים, משלים את עצמו, ו"כל העולם כולו, כדאי הוא לו".
גם למושג התבוננות יש משמעות ייחודית בחכמת הקבלה. ההתבוננות היא ביחס לתוכנית הבריאה, שקובעת שהאנושות אמורה להגיע למצב של "כאיש אחד בלב אחד", על ידי מימוש מלא של החוק "ואהבת לרעך כמוך". האהבה לזולת תביא את כל חלקי המציאות לאיחוד, הדומם, הצומח, החי והאדם, והבריאה כולה תימצא בהתאמה לשורשה האחד, כוח הטבע הכללי, שנקרא גם "אור העליון". תכונתו של הכוח הזה היא השפעה טובה, אהבה ונתינה טהורה, וכשנרכוש תכונה דומה לשלו, נגיע לאיחוד עימו. לדרגתו.
שיטת הקבלה מבוססת על לימוד טבע האדם וטבע העולם, ותרגול של החיבור לזולת במסגרת קבוצתית קטנה. דרך תרגילי קשר מיוחדים המשתתפים עושים מאמצים להתקרב זה לזה באהבה, וככל שהם משקיעים בכך מתגלה בהם אגו בעוצמה יותר גדולה. הוא מפריד ביניהם, מעורר חיכוכים ודחייה, כדי להכריח אותם לתת מאמץ גדול עוד יותר להתעלות מעליו ובכל זאת להתחבר. וכך, ככל שהאגו מתעצם ומעליו מגבירים מאמץ לחיבור, נוצרים התנאים לגילוי עוצמתי יותר של האור העליון.
אדם שמתפתח לפי שיטת הקבלה בודק את עצמו כל הזמן כלפי תכלית הבריאה: האם היחס שלו לעולם הוא שכולם יהיו מחוברים בצורה נכונה ושווה? האם הוא רוצה לגלות בזה את תכונת האהבה והנתינה שתמלא את כל הבריאה? הוא מרכז לכך את הרצון ואת המחשבה, את הלב ואת המוח, והקבוצה שבמסגרתה הוא פועל עוזרת לו לשמור כל הזמן על כזה יחס לחיים, מה שנקרא "כוונה".
בכל רגע ורגע הוא רוצה להימצא באותו הגל שבו פועל האור העליון. לנוע בהתאם לו, לתפוס את התוכנית שלו, לסדר את עצמו בהתאם לה, לראות איך היא מסובבת את כולם ואת הכול, כמו על במת תיאטרון. בהדרגה הוא מגלה שמראים לו את כל הסצנות הללו, כדי שהוא עצמו יגלה את הכוח שמנהל אותן, יבין את התוכנית שלו, ויגדל להיות כמוהו.
אם כן, בעוד שבשיטה הבודהיסטית השאיפה היא להיפטר מהסבל הקיומי ולזכות ברוגע פנימי, בחכמת הקבלה המטרה היא השגת כוח עליון. האושר האמיתי הוא פועל יוצא מכך שהאדם נעשה יותר ויותר דומה לו, ובכך עולה לדרגתו. בדרגה כזו לא מדובר על סבל ועל בריחה ממנו, על רע ועל טוב, אלא מתעלים מעל כל ההבחנות הללו, ונמצאים בדרגת השלמות.
כיום, כשהעולם נעשה מקושר יותר ויותר והתלות ההדדית גוברת, כשבמקביל האגו מגיע לממדים כאלה שלא מאפשרים לאף אחד לראות ממטר, האנושות בסכנה קיומית. אנחנו כמו יושבים בסירה אחת שמתקדמת לעבר תהום. הביטויים לכך ניכרים בכל רמה ובכל תחום, מהזירה הבינלאומית והמצב האקולוגי, דרך הפילוג בחברה, האלימות והשחיתות, ועד לקריסת התא המשפחתי והקשר הזוגי. אנשים לא מסוגלים להסתדר אחד עם השני, וזה ילך ויחריף. אבל דווקא מתוך החושך והמצוקה תתגלה חכמת הקבלה, השיטה האוניברסלית לחיבור מעל האגו הגדול, השיטה לבניית אנושות חדשה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 240 – bit.ly/3pltNFH