חיים חדשים

שיחה 1213

קורונה: בין חששות לתקווה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.3.20– אחרי עריכה

אורן: אנחנו נמצאים בשני אולפנים שונים ומדברים קצת מרחוק לרגל משבר הקורונה. אני באתי לאולפן עם שאלות גדולות לרב לייטמן, ואני מקווה שהתשובות שלו יוכלו לתת לנו הסתכלות נכונה על מה שקורה לנו.

השאלה הראשונה היא מאוד פשוטה, איכשהו מצאנו את עצמנו במצב לא ברור, שכל מה שהיכרנו קודם מתפוגג מרגע לרגע יותר ויותר, והמציאות הזאת שבה חוץ מהדאגה לבריאות ששוטפת את כולנו, הדאגה לבריאות של הילדים שלנו, והדאגה לבריאות של ההורים שלנו, חוץ מזה יש דאגה מאוד גדולה לפרנסה שלנו, כי בעצם כלום לא ברור. זאת אומרת גם אם במגפה הזאת שפתאום נפלה על העולם, כמות החולים או המתים היא לא כזו גדולה, הקריסה הכלכלית והחרדה הקיומית היא שמחר בבוקר לא ברור אם יהיה לך כסף לקנות בסופר, לא ברור גם מתי בסופר ייגמר האוכל.

כל המציאות הזאת שהתהפכה לנו ממש מן הקצה אל הקצה וגורמת איזו הרגשה של חורבן כללי היא משתקת, היא מלחיצה מאוד. אני יכול להגיד זאת כאבא לילדים, בעיקר למי שיש לו ילדים, איך אתה רואה את החיים האלה?

אני מסכים איתך במאה אחוז, זה באמת ככה שהאדם הרגיל מן השורה, חי מהמשכורת ויש לו משפחה, ילדים שהוא צריך להאכיל ולדאוג להם. פתאום נסגר גן הילדים ובית הספר, והאישה אולי לא יכולה לצאת לעבוד, וכל יציאה לסופר או לאיזו קנייה, הופכת להיות ממש כאיזה מבצע שלא יודע איך שזה ייגמר, ומכל הצדדים הוא רואה הרבה מאוד תופעות שמפחידות אותו ומאיימות. אני מבין שהאנשים בינתיים לא כל כך מעכלים את זה אולי, יש כאלה שיותר יש כאלו שפחות, אבל זה מצב שונה מאוד ממה שהיה קודם, והוא עומד לשנות את כל החיים שלנו, מסכים איתך.

אורן: איך אתה מתייחס לתחושות המשתקות האלה של הפחד, של החרדה הקיומית? אדם היה רגיל להתפרנס ברמה מסוימת, אז אולי הוא לא גומר את החודש, ואולי אין לו כסף לדירה, אבל הוא מכיר את היכולות שלו, מכיר את התקציב שלו. אז הוא לא עשיר גדול אבל הוא גם לא עני מרוד, חי לו, מעמד הביניים. והלחץ הזה שנכנס, אני לא מדבר כבר על בעלי עסקים, אני לא יודע איך הם ישנים ואיך הם קמים בבוקר, באחת אתה בהתרסקות, זו אפילו לא התרסקות, זה כאילו שהמונה התאפס. הייתה איזו מציאות מסוימת ופתאום כאילו איפסו אותה לאפס, כתוב שם אפס.

לא רק, אפילו למינוס, כי מה יקרה אם היו לך המון ספקים והמון קשרים ואתה חייב לקבל מהם ולמסור להם, ופתאום הכול קורס, אז אתה לא יודע איפה אתה נמצא, מי עכשיו מנהל את העסק שלך, איך זה יקרה הלאה? בעלי עסקים נמצאים במצב הכי גרוע.

ומבחינת המדינה, אם זה לאדם הרגיל, אז יש ביטוח לאומי וכל מיני משרדי ממשלה שיכולים איכשהו לתת משהו לאדם הרגיל כדי להתקיים, אבל לבעלי עסקים, שיש להם חובות, יהיו משפטים, בעיות ותביעות ואם זה יהיה כמו שתמיד היה, זה פשוט עסק שהוא בלתי נגמר. בכמה שבועות האלה שכבר הכול נעצר, נצטרך לתקן את זה אולי במשך כמה שנים. אתה יודע איך זה עובד אם זה נכנס למשפט, דרך עורכי דין, אנחנו לא נצא מזה.

לכן אנחנו צריכים להבין שזו מכה מאוד מיוחדת. זה לא שיש איזו רעידת אדמה שאין לנו למי לפנות, ולך תפנה לאדמה, אלא אתה נמצא כאן בבעיה שנשבר הקשר הקודם שהיה בינינו והיה מובן לנו. על ידי איזו רגולציה אנחנו היינו קשורים זה לזה, גם הילדים, גם המשפחות, גם הפועלים, המעסיקים וכולם. ועכשיו כול זה מתמוטט, ובפרט במצב שלנו שאנחנו בנינו את החברה האנושית ככזאת שהיא מתפרנסת ברוב המקרים זה מזה, כמו תיירות נגיד, עם בתי המלון, עם הנופש, עם כל הטיסות בחברות התעופה למיניהן. זה פשוט לא יאומן, מה יעשו בני האדם? אפילו אם איכשהו אנחנו נמצא איך לספק להם מזון, וגם כן מדובר על מזון לנפש, מה הלאה, מה הם יעשו? אין לאנושות תשובה.

אורן: איך מהמקום הזה שתיארת אותו ממש בצורה מדויקת, האדם, אני כהורה, שומר על עצמי שלא לקבל נגיד לא קורונה, אלא התקף לב?

ודאי, אני אגיד לך עוד יותר מזה, אני שומע מהרבה אנשים, ואתה יודע שאני קשור להרבה אנשים, שהם מפחדים לשבת בבית עם האישה, עם הילדים, מאחורי דלת סגורה. אני נמצא בין ארבע קירות ואני לא יודע מה ייצא לי מחר מכל הישיבה הזאת, זה ממש גרוע. אני רוצה לברוח לעבוד, לעשות משהו, לנסוע בין הלקוחות לקבל אנשים. כל אחד שעבד במשהו יצא מהבית, גם האישה שהייתה יוצאת מהמשפחה לזמן מה, היום היא לא יכולה, אפילו לסופר, לאיזה קניון, היא לא יכולה לצאת.

ילדים שהיו הולכים לשחק בכל מיני משחקים, חוץ מבית הספר, היום הם לא בבית הספר, ולא משחקים. אנחנו פתאום מרגישים את עצמנו יותר גרוע מבית סוהר. ועוד מיום ליום הממשלה מכבידה עלינו בהגבלות יותר ויותר נוקשות.

ובזמן כזה אתה שואל אותי, בצדק, "מה קורה לנו?" ואני רוצה להגיד לך שאני מתפוצץ משמחה, חס ושלום לא בגלל שאנשים נמצאים בחוסר אונים ושרע להם, אלא אני מתפוצץ משמחה מזה שאנחנו "החיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה". לזמן המיוחד שהאנושות עכשיו חייבת להכיר עד כמה החברה שהיא בנתה היא חברה אנושית מקולקלת, שכולם נמצאים בעויינות זה לזה, בהתנגשות, ואנחנו אוכלים עכשיו, אם אפשר כך להגיד, טועמים עכשיו מה שבנינו משך מאות ואפילו אלפי שנים. בנינו חברה אגואיסטית, חברה בורגנית, חברה אינטרסנטית, וגם הילדים שלנו, איפה הם נמצאים ומה הם מקבלים מהחברה שבנינו. זאת אומרת שאנחנו צריכים כבר לעשות חשבון נפש, עכשיו כבר הגיע הזמן, וזה מה שאני רואה במכת וירוס הקורונה.

אורן: מהי כוונתך כשאתה אומר "חשבון נפש"?

בשביל מה חיים, לָמה חיים, מה התועלת מהחיים, לשרוד את מספר השנים שאנחנו נמצאים כאן? אז אחרי עשרים השנה הראשונות איכשהו סיימנו עם הצבא, והתחלנו עם כל הדברים הרגילים בחיים. אחרי גיל חמישים שישים אנחנו כבר מתקרבים לסיום. מה יש לנו באמצע? עבודה קשה, גם לי, גם לאשתי, אנחנו מולידים ילדים, צריכים לחזק אותם, לתת להם כניסה לחיים. אני לא רואה מתי אנחנו בכלל רואים את החיים. אנחנו בנינו לעצמנו כזאת מערבולת, קפצנו לתוך המערבולת הזאת ואנחנו רק שומרים על עצמנו כדי לא לטבוע בה.

אורן: אתה מדבר על מה שנקרא "העבדות המודרנית", שהאדם עובד מבוקר עד לילה המון שעות, ואין לו זמן לא למשפחה, לא לילדים, לא כלום.

כן.

אורן: כן, זה ברור, אבל עכשיו תראה, אז אם זה היה לא טוב, ואני חושב שהרבה אנשים יסכימו איתך שהאדם המודרני, יהיה מי שיהיה, המוצלח ביותר, הוא סוג של עבד, זה ברור. ומה עכשיו? עכשיו כלום, אז על מה יש לשמוח? עכשיו אתה לא יודע אם יהיה לך אוכל לשבוע הבא, חזרנו כאילו לימי קדם, אני צריך לצאת לצוד איזו חיה, שיהיה אוכל. כאילו מה, חזרנו לתקופת האבן? אם קודם הייתה לך בעיה שאין לך מספיק זמן להיות בבית עם הילדים, כי אתה עובד עשר שעות ביום, אז עכשיו זה לא שאין לך זמן להיות עם הילדים, ועכשיו זה הדבר הכי לא מצחיק שיש, אתה פשוט שואל את עצמך אם יהיה לך מאיפה לקנות אוכל בסופר.

זה ברור. יש לך כאן שתי בעיות עיקריות, אוכל לנפש ואוכל לגוף.

אורן: מה זאת אומרת ''אוכל נפש''?

''אוכל נפש'' זאת אומרת בשביל מה אני חי, למה אני חי, למה הגעתי לחיים האלו? מה הטבע דורש מאיתנו שאנחנו הגענו לכזו התפתחות שאנחנו לא יודעים איפה חיים, למה חיים ומה קורה לנו. זה מה שאנחנו רואים.

חוץ מזה, במקרים כאלה שכולם יושבים בבית, שאני אפילו לא יכול לנסוע לבקר את ההורים, החברים, לצאת לקפה, לתיאטרון, למשהו, הילדים שלי גם נמצאים איתי כולם בארבע קירות, אנחנו צריכים תמיכה גדולה, אנחנו צריכים טיפול, טיפול פסיכולוגי, טיפול ממערכת החינוך, ממערכת הבריאות. עוד מעט אתה יודע איזה התפרצויות יהיו, איזה בעיות יהיו, איזה מקרים יהיו.

אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו חיים, הילדים ביניהם, הילדים עם ההורים, ההורים עם הילדים, ההורים ביניהם, איך אנחנו מסתדרים בין ארבע קירות. חוץ מזה, איך אנחנו צריכים לקבוע את היחסים החדשים בינינו, בחברה האנושית, אנחנו כבר לא נוכל לחזור אחרי שיעבור הקורונה ווירוס הזה, הוא לא יעבור סתם, הוא יעבור רק בתנאי שהוא יהרוס לנו את כל התשתיות הקודמות.

אורן: למה אי אפשר יהיה לחזור? היו משברים, הגל בא, מורידים את הראש, מי ששורד מרים את הראש וחוזרים למה שהיה לפני שהגל הגיע. אבל אתה אומר לי עכשיו, שלא נוכל לחזור לחיים שהכרנו? זאת אומרת זה לא עניין של זמן בעינייך. כאילו יש היום תחזיות לתקופה קצרה, לתקופה בינונית ולתקופה ארוכה, ואתה אומר, למה שהיה, לתמונה שהייתה, אי אפשר יהיה לחזור. למה לא נוכל לחזור?

אני מקווה. אני לא רוצה להגיד שאני צודק, אני הייתי מעוניין אפילו קצת לטעות, קצת. אני חושב שבכל מכות הטבע, שהטבע בא ללמד אותנו, כי אנחנו נמצאים במערכת כללית אינטגרלית של הטבע ואנחנו חלק ממנה, יש בטבע דומם, צומח, חי, מדבר, ארבעה שלבים של התפתחות החומר. ובשלבים של דומם, צומח וחי הטבע מתנהג כמו גוף אחד, שכולנו תלויים זה בזה, כולם תומכים זה בזה, חוץ מהאדם. דרגת המדבר, זה האדם, והוא מנוגד לכול, הוא מוכן להרוס את הכול רק שיהיה לו כביכול טוב. הוא לא יכול להיות אינטגרלי עם כל חלקי הטבע.

וכאן אנחנו רואים את זה שהקורונה ווירוס הוא בא לשבור אותנו, הוא בא כדי להראות לנו שאנחנו לא יכולים להמשיך להתקיים בצורה כמו שמתקיימים, שאנחנו פשוט חייבים לשנות את ההתנהגות שלנו, לקבל את האנושות כמו מערכת אחת, מערכת אינטגראלית שכולנו תלויים זה בזה, אז כולנו צריכים לדאוג זה לזה, ואם לא, יהיה לנו רע מאוד.

אורן: הטבע בא ללמד אותנו פה בעצם איזה שיעור, שכל הרכיבים של הטבע הדומם, הצומח, החי, מתנהגים כמו גוף אחד גדול, שהחלקים השונים תומכים זה בזה, למעט המין האנושי שבו אנחנו יותר אוכלים זה את זה מאשר תומכים זה בזה.

כשאני מתבונן על הטבע ממבט על ורואה באמת את כל החלקים השונים, הדומם, הצומח והחי, אני רואה תהליכים של מנגנון אחד, של גוף אחד, של איזו השלמה. למשל בשרשרת המזון, שזה אוכל את זה, שאוכל את זה, שאוכל את זה, שמת והופך להיות האוכל של זה, וזה נרקב, וזה מזין את זה, ממבט על אני יכול לראות את האינטגרליות וההשלמה הזאת. אבל ממבט של פרט אחד בתוך הטבע, שהוא חי בדיוק כמו האדם, פרט אחד בתוך הטבע קם בבוקר, דואג למה שאני דואג, מה הוא אוכל היום, בודק סביבו את מי אפשר לאכול כדי לשרוד? אוכל אותו, שבע.

מסכים איתך במאה אחוז.

אורן: אז מה הטענה לבן אדם שהוא שונה? הוא לא שונה בכלום. איך אומרים, הבן אדם הוא ''פרא אדם''.

המילה הזאת "פרא", זאת אומרת הוא אגואיסט. אף אחד מהדומם, צומח וחי לא אגואיסטים. הם אוכלים זה את זה בגלל שהם צריכים לאכול, צריכים להתקיים. אבל אם הם שבעים הם עוצרים ולא גורמים רע זה לזה. האדם נהנה מזה שהוא גורם רע לזולת, שהוא מוכן ש"יוציאו לי עין אחת אם להוא אתה תוציא שתי עיניים".

אורן: האם זו הנקודה שמבדילה בין אדם לחיה?

זו הנקודה. כי אני רוצה לגרום רע לטבע, לסביבה, לכולם.

אורן: האם האדם נהנה מזה שהוא גורם רע לזולת?

מזה הוא נהנה.

אורן: זה מה שהופך אותו ליצור אגואיסט?

כן. זה נקרא האגו.

אורן: זאת אומרת רק המוטיב הזה של ליהנות מזה שהזקתי לאחר הוא שמבדיל את האדם מין החיה.

כן.

אורן: וזו החריגה שאותה היום אנחנו נדרשים לתקן, כדי להיכנס למערכת הזאת האחת של הטבע.

כן.

אורן: יש לי על זה שאלה קשה. אני מכיר המון אנשים אגואיסטיים שנהנים מזה שהם גורמים רע לזולת, בעיקר אני רואה את זה באנשים שמגיעים לעמודת מאוד מאוד גבוהות, ששם מובן שכדי לשרוד באיזה מקום מאוד גבוה, אדם שהגיע לשם חייב להרוג את כל מי שסביבו.

רגע, מפני שהוא רוצה להרוג את האחרים, לכן הא מגיע לדרגה כזאת גבוהה.

אורן: נכון. מובן.

לא להפוך זה את זה, סיבה ותוצאה.

אורן: זאת אומרת מי שדרך לכולם על הראש טיפס למעלה.

כן.

אורן: ברור. זאת אומרת התופעה הזאת של האגואיזם הצר, וליהנות מזה שאתה מזיק לזולת, היא מוכרת, ידועה ואני מסכים איתך שהיא באמת הורסת את החברה שבה אנחנו חיים.

אבל הרבה אנשים שאני מכיר לא מתנהגים כך, הם לא נהנים מזה שהם גורמים רע לזולת, ולהיפך, הם אפילו חיים בצורה שהם משתדלים עד כמה שאפשר לעשות טוב. במיוחד במדינה שלנו אם אתה בודק עובדתית, המגזר השלישי של עמותות ושל אנשים שתורמים מזמנם הפרטי בלי לראות מזה שקל, כדי להיטיב, הוא ברמה מאוד מאוד גבוהה. איך הציבור הזה, נקרא לו ''הציבור הטוב'', שהם רבים וטובים, פה בארץ במיוחד צריך להתייחס לאמירה הזאת שבגלל שיש המון אנשים אגואיסטיים באה לנו עכשיו המכה? האדם, הפרט הזה, או האנשים הטובים סביבו, הם לא מוצאים את עצמם בתוך התמונה. אז איך לכלול את כל ההיבטים האלה?

אנחנו צריכים קצת ללמוד על זה, אבל אני אגיד לך מראש, כסיכום, אחרי שאתה תלמד את "טבע האדם", אתה תראה, תכיר, ש''טבע האדם רע מנעוריו'' והוא רוצה רק רע לזולת. וזה יכול להיות מהתינוק הקטן ועד האדם הגדול, גם גברים, גם נשים, זה הטבע שלנו, כך אנחנו נולדנו, התפתחנו, ולכן אין לנו שום ברירה אלא להתקיים בצורה כזאת.

אלא אם כן אנחנו נכנסים למערכת חינוך שהיא מתקנת אותנו ועושה מאיתנו טובים זה לזה, אבל זה על ידי עבודה קשה, תרגילים, שאנחנו באמת מקבלים אותה המערכת ואותם התרגילים בצורה רצינית.

אורן: סיכום ביניים, קיבלנו את מכת הקורונה שבאה למחוק את העולם שהכרנו, וכמו שאמרת, "לא תהייה חזרה אליו", כדי שנבנה לעצמנו עולם טוב יותר שבו אנשים יהיו טובים אחד לשני?

אם לא מכת הקורונה אז תהיה המכה הבאה, יותר חזקה והיא תעשה את העבודה הזאת. אבל באמת התוצאה צריכה להיות כזאת שאדם מרים ידיים ואומר אצבע א-לוהים היא, אני חייב להשתנות, אני חייב לצאת מהאגו שלי.

אורן: "יצר לב האדם רע מנעוריו", זאת נקודת הפתיחה. הטבע יצר את האדם כיצור אגואיסט. המהות של ההתפתחות שלו בחיים זה לפתח יכולת להיטיב עם הזולת.

הטבע האינטגרלי הפוך מטבע האדם, הוא כולו טוב ולכן מפתח דומם, צומח, חי, מדבר, בצורה טובה. והדומם, צומח, והחי לא משתמשים בצורה רעה בטבע, אלא רק ניזונים זה מזה, זה הכרחי. האדם רוצה להזיק לכולם ולשלוט על כולם ולכן הוא הרע.

אורן: את הרע הזה, שכך הטבע יצר את האדם, האדם צריך בכוחות עצמו ובכוחות הסובבים אותו לשדרג. זאת אומרת הוא לוקח את עצמו מיצור שהטבע יצר אותו כאגואיסטי, ובונה את עצמו כאדם חדש שיודע להתייחס בטוב לאנשים סביבו.

כן. צריך את זה לעשות.

אורן: באמצע, בין זה שטבע האדם הוא אגואיסט, לבין זה שהוא צריך להתפתח להיות אדם שמיטיב עם הסובבים אותו, באה מכת הקורונה כדי למחוק לנו את העולם שהכרנו. במשך מאות שנים, דור אחר דור, בנינו אותו על בסיס התפיסה האגואיסטית, כדי להוליד בעצם עולם חדש.

כן.

אורן: תן לי כמה קווים, העולם החדש הזה נבדל מכך שיש בו אנשים טובים שרוצים לעשות טוב אחד לשני, זה כל השינוי?

כן. לא צריכים יותר. אבל ביחס החדש זה עם זה, כשאנחנו מתחילים כך להתייחס זה עם זה, אנחנו מתחילים לגלות שהטבע שבו אנחנו קיימים הוא טבע אחר לגמרי, טבע נצחי, שלם. אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו חיים בלי לחצים, בלי פחדים, אנחנו חיים בגן עדן. אנחנו לא מרגישים את עצמנו שאנחנו חיים חיים אומללים, קצרים. שגם החיים שלנו, אפילו על פני האדמה יכולים להימשך עוד ועוד זמן. כי כל הרע שאנחנו גורמים לעצמנו, חיים קצרים, מחלות, בעיות, זה הכול נובע מתוך הטבע הרע שלנו. אם נשנה את עצמנו משנאה לאהבה נגלה שאנחנו נמצאים בגן עדן.

אורן: איך אתה מגדיר את גן עדן? באגדות מכרו לנו גן עדן.

אני לא יודע. אגדות תלוי איך כל אחד קורא ומברר.

אורן: אז איך אתה מגדיר את גן העדן הזה?

גן עדן זה מצב שהיחס בין בני האדם שנמצאים באהבה זה לזה, נקרא "ואהבת לרעך כמוך".

אורן: אתה מאמין שזה אפשרי?

אני לא מאמין שזה אפשרי. אני יודע שלזה הטבע יביא אותנו במוקדם או במאוחר ואנחנו נהייה בהכרחיות, פשוט באין ברירה אנחנו נרצה או לא נרצה, אבל נאלצים להגיע לרמה כזאת של קשר.

אורן: אהבה זה רגש, רגש שמתפתח בלב האדם כלפיי הסובבים אותו. איך מתוך הרגש ששולט בנו עכשיו, פחד, סוג של שיתוק, יכול לצמוח רגש חדש, כמו נבט של אהבה?

מתוך שנאה מגיעים לאהבה. אומרים שזה לא קשה, שזה קרוב מאוד זה לזה. אם יש בנו שנאה יכולה להיות אהבה.

אורן: ואם אני לא מזהה בתוכי שנאה, אני מזהה פחד ושיתוק?

אתה תרגיש את זה, אל תדאג. אתה תרגיש, הטבע יפתח בך את כל הצורות האלו, בעד ונגד, ואתה תגלה גם שנאה וגם אהבה, גם שנאה וגם אהבה, גם שנאה וגם אהבה, וככה אתה תעלה בסולם הכרת הטבע.

אורן: השנאה שאני מזהה בתוכי עכשיו, זו שנאה למצב הזה שפתאום כאילו בא והשתלט על החיים. אף אחד לא הזמין אותו, אף אחד לא חזה אותו, ופתאום נפלה עלינו כזאת מכה. אני מאוד שונא את המצב הזה ורוצה שהוא יעלם, שהוא יתפוגג. כאילו שאני אתעורר בבוקר ופתאום אני אגלה שכל זה היה חלום.

לא. זה בא כדי ללמד אותנו שזה לא חלום. זה דבר מציאותי מאוד שמביא אותנו למציאות ש"היינו כחולמים", שאנחנו דווקא היינו בחלום. היינו יכולים להתקיים בצורה אגואיסטית כזאת בשנאה הזאת זה לזה, ועכשיו אנחנו מגיעים להיות "כאיש אחד בלב אחד", כמנגנון אחד בטבע אינטגרלי. אנחנו עוד נדבר על זה. אבל לא יקרה לנו שאנחנו נתעורר מחר ונרגיש שהייתה לנו תוכנית טלוויזיה כאילו, אני ואתה, והיינו בחלום בינינו, דיברנו על איזה מצב הזוי כזה. לא. חס ושלום. אני רואה את המצבים העתידיים שאנחנו יכולים דווקא להשיג על ידי קורונה ווירוס, זה מה שמחכה לנו רק שאנחנו נשמע קצת מה שאומרת חכמת הקבלה, זה משהו מיוחד, עולם הפוך וכולו טוב.

אורן: עד לתוכנית הבאה שלנו הייתי רוצה שתכוון אותי ואת כל הציבור, כדי קצת להפחית את הלחץ, החרדה, השיתוק הזה הפנימי, על מה כדאי לחשוב?

אנחנו חיים בעולם שכולו טוב, ורק אנחנו בני האדם מייצבים את העולם הזה ככולו רע. בוא אנחנו נפסיק בינינו לייצב את הרע, נשתדל להתייחס אחד לשני בסבלנות וביחס יפה ותראה עד כמה זה יועיל לנו. לפנינו חיים טובים. אחרי שהקורונה תעבור אנחנו נראה עולם נאור, לנו, לילדים, לכל האנושות. אז בוא אנחנו, כמה שיותר מהר, נשתדל להגיע לזה. אנחנו נדבר אולי גם בתוכניות הבאות שלך איך להגיע לזה מהר, בצורה יפה, טובה ונכנס בשמחה לעולם החדש.

(סוף השיחה)