חיים חדשים

שיחה 623

תוכנת החיים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.09.2015 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו בסימן של התפתחות, אנחנו רוצים להתבונן על החיים שלנו כמין האנושי עברנו כבר המון דורות, כנראה לפנינו מחכים לנו עוד כמה דורות. היום נדבר לאן אנחנו הולכים, ואיך ייראה האדם העתידי?

יעל: אנחנו לקראת סוף שנה ותחילת שנה חדשה. מסתכלים על מה שהיה ואנחנו רואים שזו לא היתה מציאה גדולה, יש לנו מהגרים באירופה, ובכלל האיחוד האירופאי, שם יוון בבעיה, יש שם הרבה מאוד בעיות ומורכבויות מאוד קשות, אם נסתכל על תמונת העולם על דעאש.

האם אלה הבעיות שלך? כי כשאת מדברת על שנה שעברה, אז את לא מספרת על מה שהיה לך. איך עברה השנה, האם היה כדאי לחיות אותה או לא, או יותר טוב למחוק אותה כאילו שהיא לא הייתה? אם עכשיו היית לפני שנה בראש השנה הקודם והיית יודעת מראש מה היה בשנה שתהיה, האם היית רוצה לחיות את השנה הזאת או לא?

יעל: כן.

במה?

יעל: המשפחה שלי, הילדים שלי, כן יש לי איזו תקווה. יש לי הרגשה, יש לי עבודה שאני אוהבת.

שום תקווה, אני לא רוצה תקוות, זה מה שאני שואל, אם את היית יודעת מראש מה היה קורה.

יעל: יש לי משפחה שאני אוהבת, יש לי חברים, בסך הכל אם אני מסתכלת על החיים שלי אני אומרת שהחיים שלי בסדר. יחד עם זאת, אני מתחילה להרגיש מערכת מאוד גדולה של לחצים כלכליים, חברתיים, איומים מבחוץ של דאעש וכל הדברים האלה. אני מרגישה שבחוץ יש בלגן מאוד גדול שכבר מתחיל לאיים עליי, ואם בשנה שעברה עוד שרדנו את זה כולנו, ועברנו את כל זה בסדר.

אם נזכור בשנה שעברה הייתה מלחמה, השנה המלחמה לא הייתה אצלנו, אבל יש הרגשה שמשהו הולך וניסגר, הולך ומתהדק. יחד עם זה, בתוך כל זה יש עוד הרבה מאוד דברים שאני מרגישה שהם כן משמחים אותי, טובים לי והיה שווה בשבילם לעבור את השנה.

אני רואה שאת אדם נאיבי כזה.

יעל: באתי מבית מאוד אופטימי. אבל יש כאן הרגשה שמשהו הולך וניסגר, כולם נגד כולם, יש הרגשה כללית כזאת. אז בשביל מה כל הסיפור הזה, מה כל הסרט הזה, בשביל מה כל הדבר הזה?

זו כבר שאלה יפה מאוד. זה מה ששאלתי אותך קודם, אם היית יודעת שנה מראש, אז אם היה אפשר אולי לא היית מתחילה את השנה.

יעל: אז אני לא עד כדי כך פסימית והיו בה חלקים מאוד טובים, אבל אני מרגישה שיש כאן איזו מגמה שהולכת ומתחזקת. אז בשביל מה כל הסיפור הזה?

קודם כל זה לא תלוי בנו. כמו שכתוב "על כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת" זה דבר ראשון. דבר שני, אנחנו לא יודעים כל רגע ורגע מה מתרחש ברגע הבא וזו הצלה גדולה. זאת אומרת, זה שאני נולד וחי בהכרח וזה שכל רגע ורגע יורד עליי כל העולם הזה בהכרח כך זה צריך להיות, אחרת היה בלגן אחד גדול. זאת אומרת, אדם חי במסגרת שבעצם הוא לא בוחר בה שום דבר.

אני לא יודע עם מי אני נפגש בחיים, אפילו במשך היום מה קורה לי בדרך לעבודה ובחזרה הביתה וגם עם הילדים והקרובים. זאת אומרת, אנחנו נמצאים באי ודאות קבועה ואם זה לפחות נגמר בלי סבל, אז אני כבר שמח. כך זה יום יום.

אז אם אנחנו מדברים על מהות החיים למה אנחנו מתפתחים, לאן אנחנו מתפתחים, על ידי מה אנחנו מתפתחים, מה הצורה העתידה שאליה אנחנו צריכים להגיע, יכולים להגיע. האם אנחנו יכולים לבחור את הצורה העתידה שלנו, שלי, של המשפחה, העם שלי אולי המדינה או מדינות בכלל העולם, זה תלוי איך אנחנו מסתכלים על זה.

אם אני מסתכל עלי היקום הגדול הזה עם אין סוף כוכבים ופלנטות וכל מיני דברים, אז השאלה שלי בכלל נעלמת בתוך הגודל שלו. מי אני ועל מי אני שואל, על פני כדור הארץ יש איזו נמלה קטנה ושתי רגליים. וגם החיים שלנו זה רק הקיום שלנו איך לשרוד. לכן תלוי באיזו רזולוצייה, באיזה גובה באיזה דיוק אנחנו שואלים על עצמנו. אז כשאת שואלת "לאן אנחנו מתפתחים", אז מה השאלה. או שהאדם עובד בבורסה או שהוא עובד בשוק או שהיא עקרת בית, אז על הם שואלים, מה זה "לאן אנחנו מתפתחים", על מי אנחנו מדברים, על התוכנה הכללית שמדברת על המין האנושי, אז על זה אני יכול לדבר.

יעל: מה זה "התוכנה הכללית"?

התוכנה הכללית זאת אומרת, שאני מסתכל על החיים שלנו ואני רואה שאני לא קובע בהם כלום. אלא אני נמצא בתוך איזו מטריצה בתוך איזו תוכנה. והתוכנה הזאת עובדת עליי, כל הזמן נותנת לי נתונים חדשים חיצוניים, שמבחוץ אני רואה אותם כך, אני מגלה שהם כביכול נמצאים מחוצה לי. וגם אלו נתונים שמתרחשים בי כל רגע ורגע. ואז באמצע בין מה שאצלי בפנים במוח, בלב ובכלל בהרגשת הגוף, במה שאני רואה מבחוץ מה שמתרחש, נמצאת המודעות שלי, וכך אני כל הזמן מתפתח מתוצאות פנימיות וחיצוניות שאני מעבד אותן גם לפי התוכנה שאני לא בדיוק יודע איזו. שנולדתי איתה, התפתחתי איתה, נתנו לי אותה, כך חינכו אותי. זאת אומרת, אני בזה לא קובע שום דבר. יוצא שאני חי בצורה כזאת שבעצם אני לא קובע כלום.

אנחנו רואים איך במקרה פוגש בחור בבחורה והם הולכים להקים יחד משפחה. ואפילו חיים הרבה שנים יחד, למרות שזה לא כל כך הולך היום. אבל באיזו צורה, למה זה כך, אף אחד אפילו לא יודע איך לקבוע כאלו יחסים. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו מתפתחים. אם אנחנו מדברים כבר על החכמה שיכולה להראות לנו את כל הדרך שלנו, את התוכנה הגדולה שנמצאת בטבע שמפתחת אותנו לקראת איזו מטרה מיוחדת, לראות את המטרה לזהות אותה, קצת ללמוד עליה עד כמה שאפשר אז זה משהו אחר, לכן אנחנו זקוקים לחכמת הקבלה. כי יש מדע בין כל מדעי העולם שמלמד אותנו על ההתפתחות האנושית, מעבר למוגבלות של כדור הארץ והיקום שלנו.

החכמה הזאת מדברת על כוחות ההנהגה וההשגחה שבאים מחוצה ליקום שלנו ומשפיעים עלינו. דווקא על כדור הארץ הקטן, על האנשים האלו של כדור הארץ שמסתובבים כמו איזה ג'וקים קטנים. והיא אומרת שדווקא כן לאדם יש בעולם הזה תפקיד מאוד מיוחד והוא צריך להתפתח. הוא מתפתח על ידי כוח שמחייב אותו, אבל בשלבי ההתפתחות הזאת מגיע המין האנושי למצב שהוא חייב לבחור בעצמו האם הוא רוצה להגיע להתפתחות הכרתית.

יעל: שזה מה?

בהכרה, בהבנה, בהסכמה, בתוספת רצון משלו. על ידי זה שמתחברים יחד, אז שיהיה כוח לכולם יחד להגיע לאותה מטרה שהטבע קבע מראש.

יעל: מה ההבדל בין אותה התפתחות הכרתית שדיברת עליה כרגע, לבין התפתחות רגילה?

אנחנו פה מתפתחים בצורה לא הכרתית. אנחנו מתפתחים כל הזמן על ידי לחץ שלילי עלינו מאחור כאילו דוחפים אותנו להתפתחות על ידי ייסורים, על ידי חסרונות, על ידי רצונות, על ידי זה שחסר וחסר. אפילו בזמן האחרון אנחנו לא רואים שום דבר טוב קדימה, בכל זאת הלחצים מאחור יותר גדולים. מינוס מאחור יותר גדול מהמינוס מקדימה, כבר אין פלוס מקדימה. אני כבר יודע שמחר לא יהיה יותר טוב, אבל לפחות לעומת היום, זה יהיה אולי פחות גרוע וכבר בשבילי זה טוב.

רק שימי לב באיזו מגמה אנחנו מתפתחים. אנחנו מבינים שהעולם נמצא בנסיגה בירידה בזה שהוא מאבד את כל הדברים הטובים שהיו לו קודם ולא יהיה לנו יותר טוב. ובכל זאת, אנחנו הולכים לזה מפני שהמצבים הרעים שאנחנו עכשיו מרגישים, נראים לנו יותר גרועים ממחר. אחרת לא הינו יכולים לעשות איזה צעד כלפי מחר. וזו צורת התפתחות מאוד ניבזית שלילית ולכן לאן אנחנו מתפתחים בצורה כזאת, אנחנו מתפתחים רק לרע. ורק שימי לב עד כמה שאנחנו מבינים שהולכים לרע, ובכל זאת הולכים לרע.

יעל: אתה חושב שכבר מבינים שהולכים לרע?

אנחנו רואים שמחר לא יכול להיות יותר טוב. מה יכול להיות יותר טוב באירופה, במזרח הרחוק, במזרח התיכון. מה יכול להיות אפילו באמריקה, בדרום אמריקה, ברוסיה, באף מקום בעולם. מאיפה את רואה שיכול להיות יותר, לאיזו מדינה אפשר לברוח, לאיים הקריביים האלה או ניו זילנד, נחכה נראה מה יהיה שם. אבל בטוח שלא תשאר פינה אחת בכדור הארץ שאפשר יהיה להימנע שם מכלום. באף אי באוקיינוס לא נמצא שום שקט ורוגע.

אז לאן אנחנו מתפתחים? אנחנו מתפתחים לרע, זה ברור. לכן האנושות נסגרת, לא רוצים ילדים, לא רוצים משפחות, זה עדיין בתהליך, אבל בכל זאת אנחנו רואים איזה דברים קורים. וכמו שאומרת לנו חכמת הקבלה, זה מצד אחד הכל כדי שאנחנו נחליט מה לעשות. ומצד שני באה חכמת הקבלה ואומרת, אם אתה לא רוצה להגיע למטרה בצורה טובה יפה, אז אתה תתקדם בצורה כמו שאתה עכשיו מתקדם.

אורן: קודם דיברת על כך שלמין האנושי יש אפשרות לבחור בעצמו להגיע להתפתחות הכרתית. להבין ולהסכים להגיע לאותה מטרה שהטבע הגדיר לו מראש כפיסגת האבולוציה שלו. מה זאת אומרת למטרה? מהי אותה מטרה שאתה מדבר עליה שהיא נקובה מראש?

סליחה באמת אני לא מספיק עיקבי. אותה המטרה שהטבע הכין לנו, זו מטרה שנמצאת למעלה מהיקום שלנו, למעלה מהטבע שלנו. היא מטרה שאנחנו המין האנושי צריך להתפתח בצורה בלתי מוגבלת לא בזמן, לא במקום, לא בשום הגבלה. כשאנחנו קיימים על פני כדור הארץ הקטן בתוך כל היקום הזה, ובאמת זו צורת קיום זמני מאוד מוגבל.

ואחרי התפתחות מסוימת אנחנו צריכים להחליף את התכונות שלנו, שבהם אנחנו מרגישים את החיים שלנו, את עצמנו, את העולם שלנו בצורה כמו שאנחנו מרגישים ועל ידי קניית התכונות החדשות להרגיש תמונה חדשה. את העולם בלתי מוגבל, את עצמנו בלתי מוגבלים, לא בזמן לא במקום לא באפשרויות, אלא רק כדי לעבור מהתמונה הזאת הנוכחית לתמונה השנייה, אנחנו צריכים לעבור שינוי פנימי גדול.

אורן: דיברת על כך שאנחנו צריכים להחליף את התכונות שלנו.

זה בדיוק.

אורן: איזה תכונות בדיוק אנחנו צריכים להחליף? לכל אחד יש גם תכונות אחרות.

התכונה שלנו הכללית היא תכונת הרצון לקבל, כשאנחנו כל הזמן חושבים איך יותר ויותר למלא את עצמנו. ובתכונה הזאת אנחנו נמצאים, קיימים ולא רוצים לעזוב אותה, כי לא יודעים שום דבר חוץ מזה. רצון ליהנות, למלא את עצמנו כמה שיותר בכל מה שאפשר. וכל מה שאני רוצה, אני רוצה שיהיה לי מלא מלא, וכל מה שאני אראה באחרים, אני אקנא בזה וארצה שגם לי יהיו כאלו רצונות ויהיו לי כאלו מילויים. וכך אנחנו מתפתחים. זו ההתפתחות של העולם שלנו. ועכשיו ההתפתחות הזאת היא בעצם מסתיימת. אנחנו מפסיקים לרצות, אנחנו לא רוצים את זה, אנחנו רואים בזה סיום, חוסר מטרה, חוסר כדאיות.

אורן: במה?

בזה שאני כל הזמן יותר ויותר ארצה דברים חדשים, ועם השגת הדברים החדשים אמלא את עצמי, וכל פעם ארצה שוב ושוב כמו מישהו שמסתובב בתוך גלגל.

אורן: ומה הלאה?

אני מתחיל להיות מיואש מזה, אני לא רוצה, אני רואה שעובדים עלי. אני רואה שעובדים עלי אלו שממציאים דברים חדשים, בטלוויזיה, בכל מיני מקומות, בפרסום וכולי. עובדים עלי כל הזמן, כל החיים. אני חי ולא יודע בשביל מה ובשביל מי, אלא אני חי עבור מי שצריך את זה וכבר נמאס לי, אני לא רוצה. אז תן לי כדור הרגעה או איזו סיגריה עם מילוי טוב בפנים, ואני לא צריך שום דבר חוץ מזה, רואים את זה. זה העתיד של האנושות.

אם אני מגיע לייאוש מכל הדברים האלה, אז אני בסופו של דבר מחפש. צריך שתתגלה לפני מטרה חדשה, יכולת חדשה, הזדמנות חדשה. הזדמנות שתגיד לי, "טוב שהגעת לייאוש, טוב שאתה רואה שהעולם הזה לא שווה כלום, אני מציע לך עכשיו להיכנס לעולם אחר. זה שהיית כאן וחיית עשרות שנים זה היה סתם, הכניסו אותך לאיזה מקום שאתה תחיה בו, ותתחרט על כל הדברים האלה. אני יכול לספר לך על מה שיש ליד זה. עכשיו אתה נמצא בגיהינום, אבל יש עולם שני, אחר, שנקרא גן עדן. אתה יכול להיכנס לשם, הכניסה היא פשוטה, אתה צריך לפתוח את הלב שלך לאחרים, לכולם, ולהתחבר עם כולם. תתחיל בינתיים להתחבר לאותם אנשים שכמוך ירצו להיכנס לאותו עולם יפה, טוב. ויש לי כאלו אנשים".

אורן: מה זאת אומרת לפתוח את הלב שלך לאחרים? מה זה לפתוח את הלב?

להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות מחובר יפה ולבבית עם האחרים.

אורן: זה כרטיס הכניסה לעולם העתידי?

כן, זה התנאי.

אורן: דיברת על החלפת תכונות, ממה למה אני מחליף?

זאת התכונה שאותה אתה צריך לשנות, מזה שאתה סגור בתוך הלב שלך לאחרים, לזה שאתה תפתח את הלב שלך לאחרים.

אורן: זו הנקודה, זה שאתה סגור לאחרים וזה שאתה פתוח לאחרים?

בלבד.

אורן: אתה מדבר על היחסים בין האנשים?

כן. לא בין כולם מיד, אלא יש עוד כמה אלפים כמוך, תתקשר אליהם, אני אתן לך כתובת, גם הם כמוך הולכים לקראת זה.

אורן: המטרה הגדולה של ההתפתחות האנושית זה שכל בני אדם יעברו את השדרוג הזה, מזה שהם סגורים לאחרים לזה שהם פתוחים לאחרים. האם זאת המטרה שהטבע הגדיר למין האנושי מראש?

נכון.

אורן: זה נמצא באופק שלנו כמין אנושי, זה היעד הסופי?

זה היעד הסופי לכולם. כי בזה אתה פותח לעצמך חוש חדש, וזה נקרא במקום "רצון לקבל", "רצון להשפיע". בחוש החדש הזה, ביחס החדש שלך שאתה נפתח, אתה מתחיל לראות את העולם אחר.

אורן: מה זה רצון להשפיע?

רצון לתת, להתחלק, לדאוג.

יעל: אתה מדבר על בן אדם, מין בן אדם עתידי כזה שהוא שונה מהאדם שאנחנו מכירים.

הוא שונה ביחס לעולם, לְמה שמחוצה לו. כי הוא רוצה להיות קשור בלב ונפש למה שמחוצה לו. אבל לא לכולם ולא מן הסתם, כי האחרים בינתיים נמצאים בחושים הפוכים, בחוש האגואיסטי, ולכן הוא מתקשר כך רק בתוך החברה שלו. בתוך החברה הקטנה הזאת, שהיא כמה אלפי אנשים, הם יחד מבטלים את האגו שלהם, מתקשרים ביניהם יפה וטוב, ומתחילים להרגיש את העולם החדש בחוש המשותף הזה, ברצון המשותף היפה ההדדי.

יעל: אנשים שחושבים על האדם העתידי, נראה להם שהוא יהיה מן אדם כזה של מדע בדיוני, כמו חייזר.

לא, האדם לא משתנה, ישתנה רק היחס שלו לאחרים לעולם, לדומם, צומח, חי ובני אדם. ישתנה היחס שלו כך שהוא ירגיש אותם כמו שהוא מרגיש את עצמו. אבל בהדרגה. אני לא יכול להתייחס אליך יפה, כי אז אתה תשב לי על הראש. אני מתייחס יפה, פותח את הלב שלי רק לאותם אנשים שיכולים גם להתייחס אלי כך. בצורה כזאת אני והם מתקשרים יחד, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד". ואז ברצון הזה, בלב המשותף שלנו, אנחנו מתחילים להרגיש את העולם חדש.

אורן: כשמדברים על העתיד, אומרים שבעתיד לא יהיו לך משקפיים, ישתילו בעין משהו שיסדר לך את הראייה. יש לך טלפון ביד, אומרים שבעתיד זה לא יהיה, ישימו לך צ'יפ פֹה, צ'יפ שם. אומרים שההתפתחות הטכנולוגית תשכלל ותפתח את היכולות שלך כאדם. אם נקפוץ עשר שנים קדימה מהיום, עשרים שנה מהיום, האדם הולך ומשתכלל, מרכיבים לנו צ'יפים בכל מקום, זה סוג אחד של התפתחות שהיא מבוססת על ההישגים הטכנולוגיים שלנו כמין אנושי.

אתה בזה לא מתפתח, אתה נותן לאחרים לשלוט בך.

אורן: לא מבחינת המניפולציות, אלא מבחינת היכולות שלך, אם ישתילו לך סמארטפון בתוך המוח, מחשב בתוך הכף יד, האם זו התפתחות?

יכולים עכשיו לחבר לי חוט ולהקרין לי איזה סרט, ואני אשכב כל החיים ואחשוב שאני נמצא באיזו הרפתקה בלתי נגמרת, עם כל מיני תענוגים, עם כל מיני דברים, בבקשה, אין בעיה, אז קח סיגריה, קח מריחואנה, גם תרגיש כך.

אורן: לא בקטע של הזיות, בקטע של להקל על החיים.

אם שמים לך צ'יפ, מאיפה אתה יודע אם אלה הזיות או לא? גם העולם הזה עכשיו, בלי צ'יפים, מאיפה אתה יודע אם זה הזיה או לא? זו אחת מהמטריצות שאתה חי בהם וזהו. תוכנה שבה אתה נמצא.

אורן: מה שאני מנסה להבין מתוך הדברים שאתה אומר, האם האדם העתידי הזה שאתה מצייר אותו, הוא מתפתח בעזרת טכנולוגיה?

על ידי הטכנולוגיה הפנימית שלו. על ידי חכמת הקבלה, על ידי שיטה שנקראת איך לקבל את המצב החדש, עולם יותר עליון, נצחי, שלם, על ידי השיטה הזאת הוא פותח את החוש החדש שלו שנקרא חוש של "אהבת הזולת", ובתוך הנטייה הזאת לקראת הזולת הוא מתחיל להרגיש את העולם החדש. יש כאן מחסום פסיכולוגי לא גדול, כמו לאלה שרצים משוכות. זו לא חומה אלא משוכה פסיכולוגית, ויחד אפשר לעבור אותה ולהתחיל להרגיש את העולם החדש. אז אתה תתחיל לגלות שהכל תלוי ביחס שלך. אתה יכול מהעולם ההוא לחזור לעולם הזה על ידי זה שתקלקל את היחס שלך לאחרים, ואתה יכול לתקן שוב את היחס שלך כלפי אחרים ולהתכלל בעולם ההוא.

אורן: שאתה אומר ללכת ולחזור, במה אני עושה את המעברים?

בהרגשה.

אורן: בדרך כלל, בכל ההתפתחות הטכנולוגית בתקופה האחרונה ישראל מובילה כמדינת סטארט אפ. איפה המקום של ישראל בהתפתחות לעבר האדם העתידי? ימציאו אותו בישראל?

אין מה להמציא, זה נמצא אצלנו כבר אלפי שנים, אנחנו בזה הסטארט אפ היחיד בעולם. וכולם יצטרכו לבוא וללמוד את זה מאיתנו, לקבל את זה מאיתנו. נתחלק בזה, בלי למכור.

אורן: האדם העתידי הזה שצריכים לפתח פה בישראל, אם היית מביא אותו לישראל של היום הוא לא היה שורד עשר דקות. היו הורגים אותו, אוכלים אותו חי, בלי מלח.

הוא חי במצב שאף אחד לא יודע עליו. אנשים כאלה חיים בינינו.

אורן: ישראל של היום היא כל כך אכולה בשנאה ופרוד ובסגירות. השנה ראינו דוגמאות מזעזעות של תמונות הפוכות מהתמונה שאתה מתאר, שהלב של האדם פתוח לאחרים לגמרי. אבל אתה אומר שדווקא פה צריכים לפתח את האדם העתידי הזה. אתה חושב שזה יתכן?

כן. אנחנו הכי גרועים בעולם מפני שאנחנו צריכים קודם, לפני כל העולם, להבין ולהרגיש עד כמה שזה גרוע וצריכים לשנות את המצב. לכן גם העולם ילחץ עלינו, יהיו עוד לחצים מהשכנים, יהיו לחצים מאירופה, מאמריקה, מרוסיה ומכולם. יהיו גלים אנטישמיים גדולים, יהיו בעיות גדולות כל עוד לא נחליט שזהו, גמרנו, אנחנו צריכים לממש את התוכנה החדשה הזאת ולהראות את זה לכל העולם.

אורן: מה אתה מאחל לנו?

כניסה לעולם החדש בשנה הקרובה.

(סוף השיחה)