יש בעלי חיים שמתקיימים במסגרת חברתית, מה מיוחד בקשרים החברתיים של האדם? מה בין רצון לכוונה? איך עובדת אהבה? על רשתות חברתיות, ועל האושר שנמצא מעבר לגבולות התפיסה.
כל פרט שקיים בטבע, בדומם, בצומח, בחי ובבני האדם, תכונתו היסודית היא רצון ליהנות, רצון לקבל הנאה ותענוג. רצון למלא את עצמו בכל מה שמורגש לו כטוב, ברמה הפנימית, הנפשית, הפיזיולוגית ועוד. הרצון ליהנות תמיד חושב: איך להרגיש את עצמו בנוח, איך להתקיים בטוב. האדם שייך גם הוא לעולם החי, אבל יש בו תוספת ייחודית שהיא הכוונה. כתוצאה מכך, האדם יכול להשתמש ברצונות שלו בכל מיני צורות ערמומיות, מתוך כוונה לנצל את הזולת עוד יותר להנאתו.
לצורך השוואה, אריה שטורף איילה כדי להשביע את רעבונו, אין לו שום כוונה לנצל אותה. המעשה והרצון עולים אצלו בקנה אחד, ולכן הוא אף פעם לא מתבייש, לא מסתתר מאחורי מישהו או משהו. רעב, טורף, אוכל, ומספיק לו. לאדם, לעומת זאת, יש אלף ואחד חשבונות, יש כל מיני כוונות, גלויות ונסתרות, יש נימוסים והליכות, יש פוליטיקה, יש דיפלומטיה. כל אלה מתפתחים כדי להסתיר את הרצון האגואיסטי שגדל כל הזמן, ודוחף אנשים לנצל את כולם להנאתם. בלי גבול, בלי סוף, בלי צורך קיומי כלשהו. לשם הגאווה, לשם הכבוד.
לא נעים לאדם לחשוב כך על עצמו, ודאי, ולכן הוא מתעטף בכל מיני צידוקים והצדקות לכל מיני פעולות שהוא חושב לעשות. כך נוצרת תסבוכת אנושית בין רצונות ובין כוונות, והיא מקשה על השגת אושר.
לאורך ההיסטוריה היו ניסיונות לשנות את טבע האדם, לגרום לו להפסיק לרצות ליהנות לעצמו ולפעול לטובת הכלל. קומוניזם, סוציאליזם, אוטופיות שונות. כולם כשלו, בשורה התחתונה, מפני שאת החומר הבסיסי שלנו, רצון לקבל תענוג והנאה, אי אפשר לשנות. רק את הכוונה אפשר לשדרג, כלומר את צורת השימוש ברצון ליהנות – מכוונה אגואיסטית טבעית, לכוונה לגרום הנאה לזולת.
נתבונן למשל ביחס של הורים לילדיהם הקטנים. מתוך אהבה, ההורים נותנים לילדים כל מיני דברים. האפשרות לממש את כוונתם להיטיב, גורמת להורים לקבל הנאה גדולה יותר מזו שחשים הילדים מאותם הדברים. לו יצויר שאימא לא הייתה נהנית מזה שהיא נותנת משהו לילדיה האהובים, לא הייתה לה אנרגיה לעשות בשבילם דבר. כלומר, הרצון ליהנות של האימא חייב להתמלא, אבל האהבה מוסיפה עליו כוונה: שהילדים ייהנו.
באינטראקציה הטבעית הזו, טמון סוד האושר. אילו יכולנו לשנות את הכוונה שלנו כלפי הזולת והחברה, אילו יכולנו לפתח כלפיהם אהבה, הרי שאז היינו מסוגלים למלא את הרצון ליהנות שלנו בדרגה איכותית חדשה.
במצב כזה הייתה נוצרת התאמה בין הכוונה שלנו להיטיב לסביבה, לבין החוקיות האינטגרלית שקיימת במערכת הטבע הגדולה. הביטו סביב: מארג החיים מבוסס על חיבור בין ניגודים, על הדדיות, על איזון ועל השלמה. בטבע זה קורה מאליו, כמובן, ולאף יצור אין חופש בחירה, רק לנו בני האדם ניתנה היכולת לפתח בעצמנו הכרה וכוונה.
בעולם המקושר של היום התלות ההדדית בין כולם עולה. במקביל, האגו המתעצם מרסק כל מערכת יחסים ושם את העולם בסכנה קיומית גדולה. זה מצביע על כך שהכוחות האבולוציוניים מחייבים אותנו בשינוי, בהתאמה, בבירור של הכוונה. בסופו של דבר נהיה מוכרחים לתפקד כמו חלקים שונים במנגנון אחד, כל השאלה היא כמה סבל נעבור עד להפנמה.
כך או אחרת, העתיד נמצא בפיתוח קשר אינטגרלי בין אנשים. לאדם של מחר יהיה ברור שאת האושר מוצאים דווקא בקשר נכון עם החברה, והוא יתפקד כספק של אושר כלפי כל אחד ואחד. הכוונה שלו תהיה לעשות את כולם מאושרים סביבו, ודרך הנתינה לזולת הוא יממש את כל המיוחד שבו.
בהדרגה, נעבור מעידן הרשתות החברתיות להתקשרות פנימית, רוחנית, עם כל הדומם, הצומח, החי ובני האדם. אנחנו נרגיש איך בכוונות שלנו אנו קובעים את מה שיקרה בעולם. ככל שנרכוש יחס של אהבה נגלה שאין לנו שום מגבלה, ונהפוך לצינורות שדרכם יושפע כל טוב למערכת כולה. ברשת הקשר הרוחנית יתגלה מקור של כוח חיים, כוח אהבה ונתינה שממלא את כל הבריאה. הוא ישפר את הכוונות שלנו עוד ועוד, ויזין אותנו בחיות עליונה.
האושר הבלתי מוגבל תלוי בחיבור נכון בינינו. שיהיה לנו בהצלחה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 243 – bit.ly/3QIjsPr