מושגי יסוד בחכמת הקבלה

תוכנית 3

הנקודה שבלב

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.02.22 – אחרי עריכה

אורן: התוכנית שלנו תיקח בכל פעם מושג אחד מתוך העולם הגדול והמופלא של חכמת הקבלה ותנסה להגדיר אותו בצורה הכי פשוטה והכי קרובה לרגש של האנשים שמתחילים להתעניין בחכמה הזאת. המושג שלנו היום הוא "הנקודה שבלב".

מאז שהתחלתי להתעניין בחכמה הקבלה אני שם לב שיש אנשים שמגיעים לקבלה מתוך הרגשה שיש להם הכול בחיים אבל משהו בכל זאת חסר, משהו שהוא מעבר. אנשים אחרים שפגשתי מגיעים אחרי משבר, איזו טרגדיה, משהו עמוק שנוגע בהם והם מנסים להבין למה זה קורה, מה החיים רוצים מהם. אצלי באופן אישי מבחינה חומרית הכול בסדר, אבל כשאני מסתכל קדימה אל האופק אני אומר שאם כך זה נמשך, אז זה אפור לי מדי, משעמם לי מדי.

איך אתה רואה את האנשים שמגיעים אליך ללמוד את חכמת הקבלה, מה ההרגשה הפנימית שמביאה אותם?

התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה בשנת 1976. בשנת 1979 הגעתי למורה שלי הרב ברוך שלום הלוי אשלג, הבן הבכור של בעל הסולם. מאז אני נמצא בלימוד עמוק יותר, אמיתי יותר, מקורי יותר, לומד מהספרים ששייכים למקובלים הגדולים שהם בעל הסולם ורב"ש.

התחלתי ללמד לאחר שנתיים בערך כי הגיעו אנשים ששאלו שאלות, לכן התחלתי לדבר על זה. אני לא יודע ללמד ממש, אני לא מורה, אבל מאין ברירה, וגם היום כשאני כבר מבוגר וקשה לי, אני לא יכול להוריד ממני את המשא הזה ואני ממשיך.

אורן: ממה שאני מבין יש לך המון תלמידים בכל רחבי העולם. מה הכי מרגש אותך כמורה כשאתה פוגש תלמיד מתחיל, מה אתה רואה בו בפנים, מה מביא אותו אלייך, עם איזו הרגשה הוא בא?

כל אחד בא בהרגשה אחרת, כל אחד בא מסיבה אחרת, למטרה אחרת, כל אחד הוא מיוחד מאוד לפי שורש נשמתו. לכן אני לא יכול להשוות ביניהם, אני לא יכול למדוד אותם, לשקול אותם בכלי אחד.

אורן: כמו שאמרנו בפתיחה, התכנית שלנו נקראת "מושגי יסוד בחכמת הקבלה", והמושג שבו נרצה להתמקד היום, ואפילו השם שלו הוא מיוחד, הוא "הנקודה שבלב".

חבר שלי שכבר לומד קבלה כמה שנים אמר לי, שאם החיפוש הפנימי, הריקנות הפנימית וההרגשה שבחיים יש מה להציע לי יותר מביאה אותי ללימוד חכמת הקבלה, אז זה סימן שהתעוררה בי הנקודה שבלב.

האם אתה מסכים עם האמירה הזאת, שאם אלה הדברים שהביאו אותי ללימוד הקבלה זה אומר שהתעוררה בי הנקודה שבלב?

תלוי במי. יש אנשים שמגיעים מתוך סקרנות, יש כאלה שרוצים סתם לדעת את העתיד, יש שרוצים להתרפא ממשהו חס ושלום, ומעוד ועוד סיבות. אבל יש אנשים שפשוט רוצים לדעת על מהות החיים, מה אני, מי אני, מה הם החיים שלי, למה נוצרתי כך, מה העתיד שמחכה לי ומה אני יכול לעשות עם העתיד הזה. אלו כבר שאלות יותר מהותיות, וכשאני שומע את השאלות האלה אני שמח.

אורן: איך מזהים את הנקודה שבלב?

זה כאשר לאדם יש הכול, לא חסר לו בחיים כלום, הכוונה בצורה נורמאלית גשמית, ובכל זאת הוא מרגיש שאין לו בשביל מה לחיות, הוא מרגיש ריקנות, והיום היא מצויה כבר בהמון אנשים. ויחסית איך שאנחנו חיים היום לעומת הדורות הקודמים, כל אחד יכול להגיד שהוא מסודר הרבה יותר טוב.

אורן: אמרת שהתחלת ללמוד בשנת 1976, הרבה שנים עברו מאז. היום כשאתה מסתכל אחורה על עצמך, איזו הרגשה הייתה בך שהיום אתה יודע לומר שזאת הייתה התעוררות הנקודה שבלב שלך?

אני לא זוכר מפני שכל החיים רציתי לשמוע רק תשובה אחת על שאלה אחת, בשביל מה אני חי, למה אני חי. הייתי מוכן לעסוק בכל דבר שיכול היה לתת לי תשובה על השאלה הזאת ולא מצאתי שום דבר. למדתי הרבה, הייתי בכל מיני חוגים, ולא ראיתי מהם שום תועלת, שום מילוי, לא מצאתי תשובה.

אורן: השאלה הזאת "בשביל מה אני חי?" היא קשורה לנקודה שבלב?

היא העיקר. הנקודה שבלב היא הנקודה הפנימית של הלב שמפעילה את הלב. היא החיסרון הרוחני לחיות שנמצא בלב והחיסרון הזה מפעיל את הלב והלב מתחיל בפעימות שלו. אבל בשביל מה, עוד פעימה ועוד פעימה? די, מספיק. אם עכשיו אין לי כלום ואני לא רואה לפניי כלום, אז בשביל לי סתם להתאמץ או לסבול מכך שכל הפולסים האלה יעברו עלי. לא הרגשתי דיכאון, כי דיכאון בדרך כלל יש לאדם שלא יודע במה למלא את עצמו, אלא רציתי לדעת על מהות החיים, מטרת החיים, בשביל אני חי, ולא קיבלתי שום גישה לזה.

אורן: ננסה להגדיר את המושג "נקודה שבלב". מה היא הנקודה שבלב?

הרצון הפנימי לדעת בשביל מה אני חי. זו אותה נקודה פנימית שמפעילה את הלב, את פעימות הלב.

אורן: האם הנקודה הזאת היא חלק ממשהו גבוה יותר?

כן. ודאי שהיא לא שייכת לחיים שלנו, היא לא שייכת לגשמיות.

אורן: לאן היא שייכת?

היא שייכת למהות החיים, בשביל מה אני חי. מהרמה הזאת היא מפעילה את הלב הגשמי והלב הזה מפעיל את הגוף, והגוף חי כדי לענות לאדם שנמצא בתוכו בשביל מה הוא חי וצריך לחיות.

אורן: שמעתי שאומרים בקבלה שהנקודה שבלב היא תחילת הנשמה.

כן.

אורן: למה הכוונה, מה זה אומר תחילת הנשמה?

נשמה היא "חלק אלוה ממעל". הוא אותו מילוי שאנחנו צריכים לקבל ושהמילוי הזה יענה לנו על מהות החיים, בשביל מה חיים, למה חיים, לאיזו מטרה, מה קורה כאן בכלל, איפה אני נמצא, מה הוא היקום הזה ואני שנמצא בתוך היקום. אני רוצה לקבל על זה תשובות אבל אני לא רואה לזה שום גישה וזה מתסכל.

אני זוכר את עצמי כילד, היה לנו בית עם חצר גדולה, הייתי יוצא לחצר ומסתכל על הכוכבים ושואל "בשביל מה כל זה? למה אני כאן? מה יש לי מזה?", אלו היו שאלות ללא תשובות. אחר כך הייתי חוזר מהחצר הביתה וכך זה היה ממשיך, והרבה מאוד זמן הייתי בתסכול ולא ידעתי מה לעשות. עברו שנים, קראתי כל מיני ספרים, הלכתי לכל מיני חוגים מדעיים, וכלום, שום דבר אפילו בקירוב לא יכול היה לתת לי הסבר לכל הדברים.

אחר כך אמרו לי בישראל שאני צריך כנראה לפנות לדתיים, אז הלכתי לכל מיני חוגים אצל אנשים דתיים, שאלתי וגם שם לא מצאתי תשובה. אחר כך אמרו לי שאני צריך לשאול את המקובלים, ואז מצאתי את המקום של המורה הרוחני שלי, הרב"ש, ושם מצאתי תשובה. וכשפתחתי ספר זו הייתה לי ממש הפתעה גדולה, איך יכול להיות שבצורה כזאת, שחור על גבי לבן, בדברים כל כך חשובים וזועמים מתוך הלב של כל אדם, מישהו כותב בצורה פשוטה - "קודם שנבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות"¹ וכן הלאה. שורות כאלו אני קורא וממש יוצא מגדרי. לא ידעתי מה לעשות. הייתי כמעט בן 30 ועד היום בגיל 75 אני זוכר - ועברתי כברת דרך בחיים - אבל שורות כאלה לא קראתי באף מקום. זה פגע בי בצורה רגשית, בצורה פנימית. איפה כל החיים שלי? איפה כל התסכולים שלי? הצעקות הפנימיות השקטות מתוך הלב? שאני לא יודע בשביל מה לחיות, בשביל מה אני חי. ועובר יום ועוד יום, ומדובר על ילד, על נער, על בחור שיש לו הכול, אבל אין לו את העיקר, בשביל מה לחיות.

לכן כשהגעתי לחכמת הקבלה מצאתי חיים. זה נקרא "מצאתי חיים". אומנם אחר כך נודע לי שבאמת למצוא את החיים זה לוקח אולי את כל שנות החיים של האדם, עד שהוא מוצא את הדרך, המגע עם הבורא, גילוי הבורא לנברא, אבל בכל זאת הוא יודע שזה נמצא, הוא יודע שזה ישנו, והחיים האלו כבר מושכים אותו. וזה דבר מאוד חשוב.

ולכן כשמצאתי, לא יכולתי להתאפק, כתבתי ספרים למתחילים כדי למשוך אותם, התחלתי לדבר על זה בכל מיני מקומות שהזדמנו לי ועם אנשים שרוצים לשמוע. וכך הגעתי למצב שאלפי אנשים עברו בדרך הזו ואני ממשיך עד היום הזה וכנראה שכך יהיה עד סוף החיים.

אורן: למה עכשיו שכשאתה מדבר על ההתעוררות של הנקודה שבלב אני מתחיל לבכות?

כי זה נוגע גם לך, זה נוגע לחיסרון הכי פנימי באדם. והאדם שמח שיש דבר כזה בחיים ואנחנו לא כמו בהמות, שאין לנו שום דבר בחיים, חוץ מלקיים את עצמנו בכל רגע, אלא אנחנו רוצים גם להיות עם מטרה, עם איזה כוכב שמאיר לנו, ושיש לעולם הזה סיבה עליונה, שזה הבורא שברא את העולם, ויש לעולם הזה מטרה, והיא לגלות את הבורא שברא את העולם בצורה מיוחדת ואנחנו נוכל לגלות אותו.

ולכן אנחנו שמחים שכל הדברים האלה קיימים ומטרת הבריאה היא שכולנו נתחבר, נתכלל, ונצא מתוך האגו שלנו, נגלה את הכוח העליון הזה שנקרא בורא, הבורא שלנו, ובזה גם נשמח אותו.

אורן: אני רוצה שתסביר לי את השם הזה "נקודה שבלב". יש פה שתי מילים "נקודה", "שבלב". ניקח את המילה "נקודה", מה המילה נקודה אומרת?

נקודה זו באמת נקודה, כמו שרק מתחילים לכתוב ונוגעים עם העט בנייר. אז מזה אנחנו מתחילים את מה שאנחנו רוצים לכתוב או להשיג, מהנקודה והלאה. אין לה רוחב, לא עומק ולא כלום, אלא רק התחלה - זה מה שיש.

והלב שלנו זה רצון גדול עד מאוד שהוא כולל את כל המציאות, כל מה שאנחנו יכולים להשיג, להבין, לגלות, זה הכול נמצא בתוך הלב שלנו. זה לא מושג גשמי, כי בגשמיות הלב זה סך הכול שריר שכל הזמן מתכווץ ומספק לגופנו דם, אלא שכאן דרך הלב והנקודה שבלב, אנחנו מתחילים להכיר את המציאות האמיתית.

"לב" בחכמת הקבלה, זה נקרא כל הרצונות של האדם, מ-0 ועד 100% ולא חשוב באיזו עוצמה ובאיזו צורה, אם דברים טובים, או רעים, כולם נמצאים בתוך הלב. ויש בתוך הרצונות האלו נקודה שבלב. הנקודה שבלב קשורה למשהו גבוה מאוד שנקרא "בורא", שברא את הלב שדרכו האדם מרגיש את כל המציאות, ודרכה האדם יכול להגיע להרגשה, לקשר עם הבורא שלו.

לכן מה שחשוב לנו, זה לגלות את הנקודה שבלב ודרכה לגלות את הלב שהבורא ברא. ואז בדרך זו נוכל להבין ולהשיג בשביל מה הבורא ברא, למה ואיך, וכך אנחנו משיגים אותו, מכירים אותו, ומה אנחנו יכולים להחזיר לו.

אורן: למה בחלק מהאנשים הנקודה הזאת מתעוררת בתוך לבם ובחלק אחר לא?

לזה אין תשובה ברורה, כי אנחנו צריכים בשביל זה לראות את כל מבחר הנשמות, זאת אומרת את כל הלבבות, עם כל הנקודות שבלב, ורק אז נוכל להבין את הדרך של כל אחד, למה הוא מתקרב לזה והשני לא, ולמה יחד עם זה יש שינויים כאלה בחיי האנושות, האדם וקבוצות בני האדם.

את כול זה אפשר להסביר, אבל בכל זאת זה שייך להנהגה העליונה, להשגחה העליונה, איך הבורא מקרב את כל החלקים השבורים של הרצון לקבל הכללי, הלב הכללי, שנמצאים בצורה הפוכה ממנו, ואיך הוא מתקן אותם ומעביר אותם לאט לאט לחיבור ולתיקון.

אורן: נגיד שהבן אדם מפתח את הנקודה הזאת למקסימום, אתה יכול לתאר איך זה מרגיש? מה היא מרגישה כשהיא במקסימום התפתחות שלה? מה יש שם?

הנקודה שבלב כל הזמן קשורה לבורא, והאדם צריך לגלות אותה ולגלות את הקשר שלה עם הבורא, ולפתוח את הקשר הזה, עד כדי כך שהקשר הזה יהפוך להיות לצינור, דרכו יהיה קשור לבורא. ואחר כך הוא יגלה, שיש לו לא רק צינור אחד, אלא ג' צינורות, וכך הוא יכול להיות קשור בצורה הדדית לבורא בדו שיח עימו. להבין, להרגיש ולהתקשר עד כדי כך לבורא, שהוא נעשה חלק בלתי נפרד ממנו. ולכן הנקודה הזאת היא כל כך חשובה.

וכל היתר, חוץ מהנקודה שבלב, גם הם רצונות שמלכתחילה הם מקולקלים, אבל האדם יכול לתקן אותם לאט, לאט, אחד, אחד בהדרגה, וכך להרחיב את הקשר שלו עם הבורא מהנקודה שבלב, עד הלב השלם. ובכך הוא מקדם את עצמו לדרגה שהוא נעשה מאוד קרוב, עד שהוא דומה לבורא, ובזה ייקרא "אדם", הדומה לבורא.

אורן: אני יכול להיות דומה לאלוהים דרך הנקודה הזאת?

ודאי. זאת המטרה שלנו המחויבת לכל אחד ואחד.

אורן: מה זה אומר להיות דומה לאלוהים, איזה מין בן אדם אני אהיה?

אנחנו מלכתחילה הפוכים מהבורא על ידי הכנה מיוחדת. הבורא בכוונה ברא את האדם דומה לו ואחר כך שבר את כול הצורות הדומות לו, כדי שנבין את עצמנו מדבר והיפוכו. משתי הצורות ההפוכות מהבורא, ושאנחנו מתקרבים אליו לאט לאט בתיקון שלנו ונעשים דומים לו, משתי הצורות האלה נבין את מהותו של הכוח העליון. לכן הוא נקרא "בורא", "בוא וראה", כי אנחנו מתקרבים אליו מרחוק בצורה הפוכה ולאט לאט נעשים דומים לו, כמוהו.

אורן: מה זה אומר להיות דומה לבורא מבחינה רגשית?

להיות "טוב ומטיב" לאחרים כמוהו.

אורן: הבנתי שבקבלה אומרים, שזה מאוד חשוב לפיתוח הנקודה שבלב, מיהם האנשים שמקיפים אותך. למה זה כך?

זה היינו הך, זאת אומרת, במידה שאני מתקן את הלב שלי שהוא מרכז הרצונות, התשוקות, והמחשבות, ואני מתקן אותם לאהבת הזולת, אז בזה אני מתחיל להרגיש שאני נעשה דומה לבורא, ולכן בפעולה הזאת אני אקרא "אדם", הדומה לעליון.

אורן: מאוד התרגשתי מהדברים שאמרת היום, אתה יכול לעשות סיכום, מה זה הנקודה שבלב?

הנקודה שבלב זו נקודה שאין לה שום מידה ברוחב, בעומק, בגובה, לאף צד, זו רק נקודת הקשר עם הבורא. ואם אנחנו רוצים להישאר בנקודה הזאת קשורים עם הבורא בלבד, אז אנחנו לאט לאט מתחילים לגלות דרך הגישה הזאת, שאין בנו כלום ואנחנו לא רוצים שום דבר חוץ מנקודת הקשר הזו, ואז אנחנו מתחילים לגלות דרך הנקודה הזאת את כל מהות הבורא.

אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו נמצאים בים של יחס הבורא אלינו, בפעולות שלו ברגשות שלו ורק כלפינו הוא קיים, מבצע ועושה הכול. וכול זה מגיע לנו אך ורק דרך הנקודה הזאת, שאין לה שום מידה, רק נקודת קשר בקצה של המחט ממש.

אם אנחנו בצורה כזו רוצים קשר עם הבורא ולא יותר מזה, אז דרך הקצה הזה, הקוף של המחט, אנחנו מגיעים למצב, שנפתחים לנו צינורות גדולים של שפע עליון, של חכמה, הרגשה, הבנה, חיבור ואנחנו נעשים כמעיין המתגבר.

נצליח בזה כולנו ונתכלל בים של אור אין סוף, של האהבה.

(סוף השיחה)