חיים חדשים

שיחה 857

ענישה וכפרה

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 17.18.05 אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו נרצה ללמוד מהרב לייטמן מה המשמעות הפנימית של המושגים, ענישה וכפרה. אנחנו שומעים על כל מיני מושגים כמו חטאים, עבירות, עונשים, אבל גם אפשרות לכפר על הדברים ולהתקדם בחיים. נרצה להבין על מה הדברים האלה מרמזים בדרך שלנו אל חיים חדשים.

ניצה: בתכנית הקודמת הבנו שאדם נולד למעשה כשהוא כבר בתוך חטא, כי יש בתוכו יצר הרע. היצר הזה הוא כל הזמן מכוון אותו לניצול הזולת.

אלא מאיפה האדם קובע איזה פעולה? מתוך הטבע שלו. הוא לא ברא את עצמו, ולא סיבב את עצמו לאיזו צורה מיוחדת. הוא לא תכנן את עצמו, ולכן כשהוא כבר נמצא בחיים, אנחנו רואים את זה על הילדים, על תינוקות אפילו, ילדים קטנים איך שהם גדלים, שיש להם לכל אחד טבע משלו.

הם לא בוחרים באיזה משפחה להיוולד ובאיזה חברה להתפתח, ולכן כשהוא כבר מגיע לגיל הבגרות, איך אנחנו יכולים לדרוש ממנו שיהיה טוב או רע. הוא יכול להגיד "לך לאומן שעשני". אתם עשיתם אותי בצורה כזאת, ולכן, איך אתם יכולים לדרוש היום שאני לא אהיה עברין? אני נולדתי בשכונה, באזור כזה ידוע, אז מה אתם רוצים ממני? אני כך נולדתי, קיבלתי מהם ערכים כאלו וכאלו, ולפי זה אני פועל.

למה לא דאגתם לי קודם כשלא ידעתי איפה אני נמצא? אתם גרמתם לי שאני אהיה שם, או לפחות לא עזרתם לי לצאת משם, לא העברתם אותי לאיזה מקום אחר, אז ככה יצאתי. והיום מה אני? היום אני הרגתי מישהו, גנבתי משהו, זה טבעי למה שעברתי, איך שהתחנכתי, אז למה אני אשם, למה אני עשיתי עבירה? אולי את העבירה עשתה המדינה, החברה, ולא אני.

ניצה: פה נתת הסבר לגדילה בתוך סביבה שהערכים שלה הם ערכים של פשיעה ואלימות. אבל קודם הבנתי שגם אם אני גדלה במקום שיש בו ערכים לכאורה מאוד טובים, וערכי מוסר מאוד גבוהים, עדיין בתוכי שוכן איזה יצר רע שרוצה לנצל תמיד את הזולת.

כן. זה ברור. חוץ מזה אנשים מלכתחילה נולדים יותר טובים, או פחות טובים. עם נטיות טבעיות.

ניצה: בעצם גם אדם שגדל בסביבה שלכאורה נחשבת סביבה איכותית וטובה כלפי חוץ, עם ערכים יפים, עדיין קיים בו איזה גורם שהוא כל הזמן מבצע חטא.

ודאי.

ניצה: ומה זה החטא? האם החטא הוא בעצם הרצון שלי לנצל את הזולת לתועלתי, זה בעצם החטא?

נכון.

ניצה: בתכנית הזאת אני רוצה קצת להתמקד על העניין הזה של ענישה. אנחנו מאוד שונאים ומפחדים מהעניין הזה של עונש. לענישה יש ספקטרום מאוד רחב, כפי שאדם רגיל רואה אותו. יש מה שנקרא "ענישה שהחברה מענישה", זאת אומרת ענישה בידי אדם. ויש מה שנקרא "ענישה בידי שמים" שזה עוד יותר מפחיד, כי אתה אפילו לא יודע מתי זה יגיע, איך זה יגיע, באיזה עוצמה זה יגיע, איך זה יתפוס אותך.

כל הדברים האלה.

ניצה: זה כל הזמן גם נמצא. גם פעמים רבות אנחנו נוטים לתת פרשנויות כאלה ואחרות. נניח אם פתאום חלילה קבלנו איזו מחלה, תאונה, או איזה משהו נורא, אז עולה לך מיד מחשבה "מה עשיתי רע"? "מה עשיתי לא בסדר"? "אולי חטאתי".

לפי איך שדברת קודם, אז השאלה היא איפה עשיתי משהו טוב? העונש מגיע לי תמיד כאילו.

ניצה: כן בדיוק. עכשיו זה משהו שהוא כל הזמן נמצא סביבנו. לכן אולי השאלה הראשונה הכי בסיסית שאני כאדם הייתי רוצה להבין, האם א-לוהים מעניש אותנו?

אני לא מכיר את המושג הזה.

ניצה: לא מכיר?

לא.

ניצה: זאת אומרת, א-לוהים הוא לא מעניש?

אני לא מכיר, אני לא רוצה לדבר על מושג הא-לוהים, כי בעיני זו מערכת, ולא שיושב בשמים מחליט שהוא רוצה להעניש אותך או לא.

ניצה: נניח שיש איזו מערכת כללים וחוקים. האם אותה מערכת כללים וחוקים מענישה אותי, אם עשיתי משהו שהוא בניגוד לחוקי המערכת?

אם אנחנו מדברים על מערכת, איך מערכת יכולה להעניש?

אורן: אז על מה מדבר המושג ענישה בידי שמים?

ניצה: בדיוק מה זה ענישה בידי שמים?

זה פשוט מאוד, אדם שעשה איזו פעולה לא נכונה, הוא צריך לקבל תיקון. תיקון.

ניצה: תיקון. לא ענישה, תיקון.

ולכן הוא מקבל את התיקון הזה. סובבים אותו, מעבירים אותו דרך כל מיני מצבים שהוא בעצמו גרם בעצם כלפי המערכת הכללית הזאת, והוא מרגיש שזה עונש. כך הוא חושב שזה עונש, אבל זה לא עונש, זה תיקון.

ניצה: מה ההבדל באמת? ננסה להבין כלפי האדם, מה הבדל בין עונש לבין תיקון?

אני הכנסתי יד לתוך האש, נשרפתי, זה עונש או לא?

ניצה: לא.

למה לא?

ניצה: כי יש פה איזו חוקיות, זאת אומרת בגלל שלא ידעתי.

זה בדיוק. כל הטבע הוא כך, חוקים.

ניצה: הבנתי. בעצם אדם חווה לפעמים מצבים מסוימים בחייו כעונש, רק כיוון שהוא לא מכיר את החוקים?

כי הוא משייך את הרגשות שלו, האישיות שלו לכל הטבע, וחושב שכך הכל מתנהג. אבל בעצם אם הוא היה רואה את המבנה שלו, הוא היה רואה שהוא פועל לפי החוקים, "חוק נתן ולא יעבור" בצורה מאוד מאוד חוקית, פשוטה, דידקטית, ואין שום דבר ששייך למשהו שרוצה כך או רוצה אחרת, אלא הכל מתפקד בצורה מאוד מאוד מדויקת.

ניצה: כאילו שיטתית. האם יש פה איזו שיטתיות שעובדת כל הזמן?

ודאי, יש תחילת הבריאה, סוף הבריאה, מאיפה, באיזה מצב אנחנו מתחילים, ולאיזה צורה אנחנו צריכים להגיע. אנחנו צריכים להגיע לאהבה חלוטה בין כולם, כולם יחד, לכן אין כאן ענישה, אלא יש רק תיקון.

ניצה: נדבר אם כך על תיקון. אני יודעת שבתורה יש מקומות שבהם מוזכר עניין של מיתה בידי שמים, ויש כרת, ושניהם נחשבים לאיזה תיקון?

זה לא חשוב איך אנחנו נקרא לדברים האלה, בכל זאת אנחנו אולי לא מבינים אותם הצופה שלנו, או את. אנחנו פשוט נקרא לזה שאדם עושה כל מיני פעולות שיכול היה לעשות אותם בצורה יותר טובה, והוא עושה אותם בצורה יותר רעה. כדי להשלים, מפעילים עליו איזה לחץ המיועד ללמד אותו איך לעשות פעולות בצורה יותר טובה. זה הכל. זאת אומרת, אין עונש, יש תיקון.

ניצה: אני מבינה שיש תיקון, אני רק מנסה להבין כל מיני מונחים כאלה שמוזכרים בתורה שלנו תורת ישראל.

אני לא רוצה להיכנס לזה. לא. בין מי אנחנו יושבים, בין אנשים שהם בית דין שמבינים בזה? על סמך זה שאת נזכרת, אני לא רוצה לדבר. נדבר על דברים יותר מציאותיים שנמצאים לידינו. אז אין עונש יש תיקון. גם אין כפרה.

ניצה: גם אין כפרה?

אין כפרה. מה זו כפרה?

ניצה: זו שאלה, מה זה באמת?

אורן: שעשיתי משהו לא טוב, ואז יש תהליך. הרמב"ם מפרט תהליך של ארבעה שלבים, שבו האדם יכול כאילו לעזוב את החטא שלו, להתוודות עליו, ולקבל לעתיד שהוא לא יחזור אל זה, ואז הדבר מתכפר לו.

גם תיקון זאת אומרת. אמרת עכשיו שאני הכרתי בזה שמה שעשיתי זה חטא, שגרמתי בזה רע לבן אדם, לאנושות, לטבע באגו שלי, ולכן אני עכשיו יכול.. מה זה להתוודות? אני צריך לבדוק את עצמי מה הייתי צריך לעשות טוב, לעומת זאת מה עשיתי רע, מה הנזק שגרמתי, ואיך אני יכול עכשיו להשלים. זה נקרא "כפרה", להשלים את זה.

ניצה: אני אדם הגיוני, שאני אומרת אוקיי, אני מבינה שאני עושה כנראה עבירות וחטאים.

כל אחד, כל הזמן.

ניצה: האם יש דרך להימנע מתיקון. אני מבינה שתיקון בעצם חייב להתבצע, אז אין לי איך להימנע מהתיקון עצמו או מהכאב שזה יגרום?

מתיקון? לא. תיקון חייב להתבצע זה בטוח, כמו שכל חטא וחטא חייב להתבצע.

ניצה: האם הוא תמיד חייב להיות כואב? כי בדרך כלל אנחנו מרגישים את זה כסוג של כאב, חטפנו מכה, תיקנו אותנו וזה כואב.

את שאלת עכשיו כמה שאלות בדרך. מה את שואלת?

ניצה: אני שואלת כך, כשאני מדברת למשל על מונח שנקרא "ענישה", אני יודעת שכשאני מקבלת עונש זה לא נעים לי, גם בתיקון לא נעים לי.

אז כל החיים שלך את מקבלת עונשים, מפני שאת לא יודעת, לא מודעת לכך שאת כל הזמן עושה עבירות.

ניצה: האם יש לי דרך להימנע מזה? או אולי לעשות את זה בצורה יותר נעימה, פחות כואבת?

לא נעימה, לא. יש דרך להימנע מעבירות, זה נקרא כמה שיותר מהר בכל הפעולות שלך לבצע את התנאי "ואהבת לרעך כמוך".

ניצה: זאת אומרת, אם אני בעצם אומרת כך, אוקיי הבנתי, אני מכירה בזה שיש בי יצר הרע.

יש שנאה ויש אהבה, ויש איפה את נמצאת בין זה לבין זה? בהתאם לזה את יכולה לראות עד כמה טעית, עד כמה פשעת, ועד כמה את צריכה להשלים. אנחנו כל הזמן בכל החיים שלנו, כל רגע ורגע נמצאים בעבירות, כי אנחנו לא מכוונים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", לא מכוונים להתקשר טוב לאנשים, ולכן אנחנו כל הזמן עושים עבירה. לכן החיים שלנו הם כל הזמן כל כך קשים, כי אנחנו כל הזמן מקבלים עונשים קטנים, כל הזמן, כל הזמן, אף פעם לא מרגישים טוב. אנחנו כבר את המצב שבו אנחנו מקבלים עונשים קטנים, חושבים שזה טוב.

ניצה: נכון. אתה אומר מזל, קבלתי מכה קטנה ולא גדולה.

עד ש"אדם מת וחצי תאוותו בידו".

ניצה: נכון. עכשיו אמרת משהו שפתאום הדליק לי נורה. אמרת שאם האדם הוא בכלל לא מכוון כלפי השגת האהבה, אז הוא חוטף כל הזמן?

כי אנחנו עזבנו את התורה, שכתוב שם "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", ואף אחד לא מטפל בזה, לא דואג לזה, ולכן כולנו נמצאים בחטא ואף אחד לא דואג לתקן את עצמו.

ניצה: אם אני מכוונת, זאת אומרת שיש לי כבר רצון להיות מכוונת לאהבה, זה עוזר לי באיזה אופן להתגבר על חלק מהתיקונים?

אין יותר תיקונים, חוץ מהשגת האהבה.

ניצה: אני מכוונת לשם, אבל זה לא אומר שאני עדיין יודעת לאהוב.

בסדר, אבל להתקרב לזה.

ניצה: אני לפחות רוצה להתקרב לזה.

זה מספיק.

ניצה: מספיק הרצון שלי, הכוונה שלי להיות מחוברת?

מספיק הרצון. לא שאת רוצה להסתפק בזה, אבל אם את מכוונת לזה, כבר את הולכת בשביל הנכון.

אורן: כשדברת נזכרתי כשהייתי ילד, אז אהבתי מאוד לשחק במכוניות מתנגשות. האלמנט שם שאתה כל הזמן מתנגש, כי יש המון מכוניות על מגרש קטן, וכל הזמן אתה מתנגש. ולמה הזכרת לי את זה, כי אמרת, "אתה לא מודע לזה, אבל כל החיים שלך אתה מקבל עונשים, כי אתה בכלל לא מכוון נכון". מה ההבדל? יש אחד שמקבל מכות גדולות, ויש אחד שמקבל מכות קטנות. מי שמקבל מכות קטנות חושב שזה טוב, שהוא חי בטוב.

יש מצב של לחיות בלי לקבל מכות בכלל, בלי לקבל עונשים בכלל אפילו לא קטנים, יש מציאות כזאת?

לא.

אורן: למה?

לא, אף פעם, למה? כי אתה מלכתחילה רע בכול הרצונות שלך, ואפילו שאתה הולך לתקן אותם, אבל אתה מתקן את מה שמתגלה לך כרע "אין עושה אדם עושה דבר מצווה אלא ניכשל בה". אתה קודם צריך לעשות עבירה, לראות אותה, להתנצל עליה, לעשות וידוי "לשלם עליה" מה שנקרא, לעשות תיקון. אבל אם אתה יודע שכול הדברים האלה שמתגלים, הם מתגלים מהטבע שלך המקורי ולא שאתה עשית את זה, אלא זה מתגלה כדי שאתה תתקן את זה, אז זה כבר משהו אחר, כי אז אין לך עבירות.

אורן: לא הבנתי את המשפט האחרון.

אם אני עכשיו, מרגע זה והלאה כל הזמן נמצא בשמירה עצמית כזאת בכיוון שלי, שאני הולך לגלות את הטבע שלי. הטבע שלי מלכתחילה כולו רע, על מנת לקבל, רק לטובת עצמי, לרעת הזולת, ואני צריך לתקן אותו, את הטבע הזה לטובת הזולת לאט לאט. אז אפילו שמתגלים הדברים הרעים אני מסתכל עליהם בחיוך, בסיפוק, בשבעות רצון, בשמחה, כי מתגלה משהו ש"שים עיניך עליהם ויהיו גל של עצמות" מה שנקרא.

אורן: כלומר?

שהם מתגלים כדי שאני אתקן אותם, כדי שאני אהפוך אותם לטוב.

אורן: כמו דיאגנוזה מדויקת של מחלה שלא ידעת מה היא. שאתה יודע כבר איך להתחיל תהליך של ריפוי.

נניח כן.

אורן: אם אני מבין את מה שאתה אומר, המשמעות היא כזאת. היחס למכות שאתה מקבל בחיים גם הוא משתנה ברגע שאתה מגדיר את המטרה נכון. אם אתה מגדיר נכון את המטרה שהיא להגיע לאהבה, אפילו אם בדרך אתה מקבל עונשים, תיקונים, וכל הדברים השפלים שדיברנו קודם, אתה כאילו מפרש אותם אחרת כי הם מכוונים אותך.

זה נקרא "אני שמח ברשעים שמתגלים".

אורן: כי הם מכוונים אותך יותר מהר ומדויק למטרה?

וודאי.

אורן: מכול התכנית שלנו עד כה אני בתחושה של "וייז", כאילו שיש איזו מערכת ניווט שהיא כאילו מפעילה בעצם אותי ואת כולם, בלי שמספרים לי מה היעד הסופי שאליו צריך להגיע. כאילו נתנו לי אוטו ואמרו סע, צא לדרך כל הכבישים לפניך. אני נוסע מכה מימין, מכה משמאל, מכה מלפנים, מכה מאחור, למה? כי אתה לא נוסע למקום הנכון. אני בכלל לא יודע לאן נוסעים.

אתה למדת בישיבה, לימדו אותך "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה" כלל. זאת אומרת, זה כולל את כל מה שאתה צריך לעשות.

אורן: איך הוא קשור ליעד?

היעד הוא שאתה מגיע לאהבת הזולת בצורה חלוטה.

אורן: ולמה זה היעד שאליו כולם צריכים לנסוע בסוף?

כי אז אתה גורם לכול הטבע להיות עגול, אינטגרלי, מחובר, כללי, שבו אתה מרגיש שלמות. ובשלמות הזאת אתה מגלה כוח השולט בטבע כולו, שהוא נקרא "א-לוהים".

אורן: אני רוצה לחזור שוב למושג של "כפרה". אחרי התמונה הגדולה, אני רוצה עוד פעם לרדת לפרטים. העניין הזה של כפרה הוא כבר שלב מתקדם, אם אני מבין נכון את ההסברים שלך, אדם מבין שהוא היה לא בסדר ורוצה לתקן.

השלמה, פשוט מאד, "כפרה" זה "השלמה".

אורן: כלומר?

שהתגלה איזה פגם בהתנהגות שלי כלפי הזולת לרעה, ואני עכשיו השלמתי אותו בטוב, לכן זה נקרא "לכפר על העוון".

ניצה: הכרתי בו, התחרטתי עליו, אני לא אבצע את זה יותר, זה נקרא ש"השלמתי תיקון".

כן.

ניצה: זה נקרא ש"השלמתי תיקון"?

לפעמים יש גם ענישה, שאני צריך להרגיש עד כמה זה רע ולא לחזור על זה. יותר מכפרה, צריכה להיות גם ענישה. זה ים של דברים וזה מאוד מעניין, שאנחנו בדרך התיקון לומדים על עצמנו.

ניצה: הבנתי שכפרה הוא תהליך שאדם עובר ומגיע לאיזושהי השלמה ותיקון. דיברת גם על ענישה שזה אלמנט נוסף. לא מספיק שהבנתי ותיקנתי, אלא יש פה עוד איזה עומק. על מה אני מקבלת ענישה?

זה כדי לא לחזור על אותו הדבר. אם אנחנו מרגישים רע ויכולים מייד לכסות אותו בטוב, אז אנחנו יכולים לראות שזה רע, אני מתחרט עליו, מכסה אותו בטוב, וזה שכיסיתי אותו בטוב עשיתי מצווה. אז למה שאני לא אגלה את הרע שוב?

ניצה: זאת אומרת שהכפרה יכולה להיתפס על ידי האדם כלא מספיק חזקה ומשמעותית, ואז הוא יכול לעבור את זה פעם נוספת ושוב לכפר על זה.

לכן אני צריך להשלים את החטא שלי שגרמתי לאדם זר או לטבע וגם לכללות המערכת. יש בזה חשבונות קצת יותר ממה שאנחנו חושבים על פני השטח.

אורן: אתמול התנהגתי לא בסדר למישהו, זה נקרא בהגדרות שלנו ש"עשיתי חטא". מה יקרה לי עכשיו?

זה כבר רשום במערכת הכללית.

אורן: מה רשום?

בכול המחשב הגדול הזה שאנחנו קיימים, בכול המטריצה הזאת, רשום שגרמת נזק למישהו.

אורן: אתה אומר שקודם כול זה נרשם.

נרשם שגילית את הרע, שאתה גרמת רע למישהו ספציפי, גרמת רע לכול המערכת הכללית שכולה צריכה להיות שלמה, ועכשיו אתה צריך לדעת איך אתה מכפר על כל הדברים האלה.

אורן: אתמול עשיתי לזולת רע. האם אני יכול לכפר על זה?

וודאי. בעניינים האלה ברוחניות, אין זמן.

אורן: מה זאת אומרת "אין זמן"?

אין זמן. זו מערכת כללית שחייבת להגיע כולה לטוב פעם, לשלמות, ולכן מה שעשית באיזה מקום מתישהו ואיכשהו, זה נרשם ונישאר.

אורן: אם הכול נירשם ונישאר, איך יכול להיות שאני מתקן את הרע שעשיתי אתמול?

מה ההבדל בין אתמול להיום?

אורן: כבר נרשם שעשיתי רע.

זה נרשם. כבר מלכתחילה שנולדת, אתה יוצא עם ארגז מלא רע, מלא נחשים.

אורן: אתמול עשיתי רע. אתה אומר שבמערכת היה ידוע מלכתחילה שאני אעשה רע.

אין רע חדש בעולם. הכול מתגלה מחטא עץ הדעת, רק לאט ובמנות קטנות.

אורן: זה מצד המערכת הגדולה, שאני לא מבין איך היא עובדת. אני רוצה להבין את החיים טוב יותר, לקבל פחות מכות ולהיות מכוון לטוב. נניח שעשיתי רע למישהו, איך אני יכול לגרום שתיקון הכיוון, כאילו התנגשתי בקיר ומחזירים אותי לכיוון הנכון, שהוא יהיה הכי עדין שאפשר, באהבה ולא במשהו שירסק אותי. האם יש לי על זה השפעה?

כן.

אורן: זה משמח שיש לי. איך אני יכול למזער את הנזקים?

קודם כל אתה צריך לבדוק את עצמך בשביל מה אתה צריך לכפר, שלא יהיה לך נזק, שלא יחכה לך "גיהינום".

אורן: שלא ייפול משהו, אני נוסע בכביש עם הילדים, משהו יכול לקרות בכל רגע.

לא איכפת לך שגרמת נזק לזולת, אלא איכפת לך שעל ידי הנזק שגרמת לו אתה לא תינזק.

אורן: אם להודות על האמת זה קצת יותר חשוב. לא נעים לי שעשיתי לזולת רע, אבל אם חס ושלום יקרה לי איזה אסון, זה יותר חשוב. אני לא רוצה להיות רע אבל יצא לי להזיק.

מכאן והלאה צריך ללמוד איך לעשות תיקונים, ועל כל התיקונים האלה מדברת חכמת הקבלה. אני לא מסוגל לפרט לך, אבל זה משהו מאוד מעניין, שמביא את האדם לשלמות ופותח לו דרך להכרת הא-לוהות וכול מערכת הבריאה, לעולמות ממש, לחיים מעל המוות וכן הלאה.

ברגע שאנחנו מתחילים לתקן את הנשמה שלנו, כל הרע הזה שנקרא "יצר הרע", שזה הנשמה המקולקלת, כשאנחנו מתחילים לתקן אותה ומתחילים לקבל במקומה נשמה מתוקנת, שם אנחנו מתחילים להשיג "מציאות על", לא דרך יצר הרע, אלא דרך יצר הטוב, ואז אנחנו חיים.

אורן: מה זו "מציאות על"?

מה שאדם מרוויח, איתו הוא מגיע לאהבת הזולת.

אורן: אם אדם מצליח להגיע לאהבת הזולת, הוא מתחיל להרגיש מציאות על?

כן.

אורן: באיזה מובן היא "על"?

שהיא מעל האגו, לכן זה נקרא "על". על פני האגו שלנו. אבל זו מציאות שאין בה שום דבר רע, לא נזק ולא כלום, אלא האדם נמצא בשלמות, שהיא אף פעם לא פחות אלא רק מתגברת ועולה יותר ויותר. ולכן ההרגשה הזאת מקנה לו הרגשת החיים הנצחיים.

(סוף השיחה)