חיים חדשים

תכנית 1247

איך להישמר בגל השני של הקורונה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 01.06.20 – אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1247, והנושא הוא שינוי הרגלים. ניתן לראות הרב לייטמן שבתקופה האחרונה, בתקופת הקורונה וההסגר רכשנו כמה הרגלים חדשים, ויש כאלה שמרגישים שהיה כדאי שההרגלים האלה יישארו איתנו. קודם כל עבדנו פחות שעות, היינו קצת יותר איטיים, פחות בריצה המטורפת של החיים, פחות בזבזנו כסף, אני חושב שהרבה פחות בזבזנו כסף על דברים שאנחנו לא באמת צריכים, למדנו לבשל טוב בבית, לאכול טוב בבית, להתפנק קצת עם המשפחה, עם הילדים. הרבה דברים טובים. הרבה דברים טובים שלפני כן במרוץ המטורף הם לא היו בחיים שלנו.

והנה תקופת הסגר נגמרת, אנחנו יוצאים בחזרה אל השגרה, ונראה שכל ההרגלים החדשים שהיו אצלנו בחודשיים האחרונים הולכים ונעלמים להם. איך אתה כמקובל רואה אותנו מבחינת הרגלים. איזה הרגלים חדשים רכשנו בתקופת הסגר לתפיסתך?

אני לא חושב שרכשתם הרגלים חדשים, אני חושב שפשוט הייתם בלחץ, ומאין ברירה הייתם נמצאים כך תחת פחד, איום, לחצים. גם הסתכלתם אחד על השני ש"צרת רבים חצי נחמה", אף אחד לא יוצא מהבית נגיד, אפשר ללוות את הכלב שלי שעה ביום מקסימום, ועוד משהו כזה, לכן לא קרה כאן שום דבר כשינוי מהותי בהתנהגות, בתפיסת האדם, ובמנהגי בני האדם, החברה בעולם ההוא.

אורן: היית מצפה לשינוי מהותי שיקרה, ואם כן איזה שינוי בדיוק?

לא. בפעם הראשונה הזאת אני לא חשבתי שזה יכול לקרות, כי אנשים היו צריכים לתפוס את העניין הזה שהם יכולים לשבת בבית ולא לעבוד, ולא לצאת, ולא זה, ולא זה, וככה זה. זאת אומרת הטבע מחייב. וזה שהטבע מחייב זה כבר לימוד בפני עצמו, והוא חשוב וטוב. אבל אנחנו עם קשה עורף, ואחרי כמה זמן פתאום ראינו בזה הצלחה, התחלנו לשבור את כל הכללים. זאת בעיה גם של משרד הבריאות, משרד החינוך, ומשרד זה או אחר, שככה הממשלה נתנה לנו הקלות. לָמה, למה הקלות, מה יש בזה?

אורן: המספרים ירדו.

אז מה?

אורן: והכלכלה נהרסה.

אתה צריך לחשוב על הכלכלה בצורה אחרת. אבל מה היה לך טוב בחיים שלך הקודמים, שאתה רוצה לחזור אליהם? אני שואל, מה היה טוב שאתה עכשיו שמח שאתה חוזר אליהם? ומה חסר? חסר רק לפתוח מספרות, בארים, מסעדות למיניהן, וכמה שיותר מהר בתי מלון וטיסות לחו"ל. מה הבעיה? תתחיל לפתוח דברים הכרחיים לחיים, אוכל, זאת אומרת חקלאות, כל מיני דברים, אבל שיש בהם הכרחיות. מה אתה פותח את הפונדקים האלו, מה יש בהם? זה מה שמסמל לך את החזרה לחיים הטובים? לכן אני לא חושב שיש כאן עניין של ווירוס, כמו שאנחנו חושבים שהעברנו את הווירוס זה לזה, אלא ההתנהגות שלנו בכלל, היא לא נכונה, ולכן היא סימן לזה שגדל מספר הנפגעים, נפגעי הקורונה.

אורן: מה לא נכון בהתנהגות שלנו בעינייך?

מה עשינו? חזרנו להיות בפאבים, בברים, במסעדות, בחופי הים, בכל מיני דברים. אני לא נגד.

אורן: זהו, זה נשמע שאתה נגד. אלה הנאות החיים.

לא, אני לא נגד. אבל לא בצורה כזאת שאדם מתפרע. הוא צריך ללמוד התנהגות חדשה, וזה לא היה. הוא צריך ללמוד איך לנגוע בשני, איך לא לפגוע בשני, וזה לא היה. נכנסים לתוך איזה מועדון ואי אפשר להיכנס, אתה ממש לחוץ בכולם מכל הצדדים, וזה נקרא "טוב", "חיים טובים". אני לא חנג'ה.

אורן: מה זה חנג'ה?

חנג'ה, זה שאני כאילו צדיק מיוחד.

אורן: כאילו לשבת, לשתות עם חברים.

זה אפשר. אבל קודם חשבתי איך אני לא אדבק מאחרים, עכשיו כשאני הולך להתקשר עם אחרים, אני לא חושב איך אני לא אדביק אותם. וכאן זו הבעיה. זו הדרגה השנייה של ההתקשרות שלנו.

אורן: מה הראשונה ומה השנייה?

הדרגה הראשונה הייתה, שאני יכול להידבק מווירוס הקורונה מאחרים, ולכן שב בבית ואל תעשה עדיף. הדרגה השנייה, שאני יוצא להיפגש עם האחרים, אז אני צריך לדאוג איך לא להעביר להם אולי, אם יש לי אותו ווירוס הקורונה.

אורן: זו רמה של התפתחות מתקדמת יותר.

בטח, ועוד איך.

אורן: מה משתנה בין שתי הרמות?

מה זאת אומרת? דאגה לחברים, דאגה לזולת, דאגה לחברה, שאני תמיד חושב איך אני אטפל בהם, איך אני אסדר איתם יחסים יפים, שאני דואג להם כמו לילדים שלי, אומנם אני לא מכיר אותם. אני יוצא לאיזה מועדון, מה, אני מכיר שם אנשים?

אורן: לא.

זהו. אז יוצא שאנחנו צריכים כאן להכין את עצמנו, ולא הכנו את עצמנו לכזה מגע עם הזולת. ווירוס הקורונה בא כדי לסדר לנו קשר נכון, חדש.

אורן: איך תגדיר קשר נכון, קשר חדש, מהו בדיוק?

דאגה לזולת. דאגה לבריאות הזולת, בריאות גופנית, ואחר כך בריאות רוחנית.

אורן: אז שחררנו את המגבלות של הסגר לפני שהתכוננו מבחינה תפיסתית.

תפיסתית, שכלית, נפשית, רוחנית מכל.

אורן: לפני שהתכוננו להתקשרות מאיכות חדשה?

כן.

אורן: כשדיברת קודם, הרגשתי שכאילו אתה מחליף את מוקד תשומת הלב. אם כשפרצה המגיפה מוקד תשומת הלב היה איך אני שומר את עצמי ואת הילדים שלי, נסגר בבית וששום רע לא יתקרב אלינו, עכשיו ביציאה מהסגר אני צריך לבוא עם מחשבה עוד יותר מתקדמת.

וודאי. זה לא יותר מתקדם, זו ממש דרגה חדשה לגמרי שלא הייתה קודם שאני דואג לזולת, איך אני לא מעביר לזולת את הווירוס שלי. אתה מבין עד כמה זו מהותה של הדרגה השנייה הזאת.

אורן: לא. זאת בדיוק השאלה שלי, מה חדש בה?

דאגה לזולת. איזה מילים אפשר עוד למצוא. שהזולת הזה ממצב שלא אכפת לי, אני צריך להגיע למצב שאכפת לי, כי אני מרגיש את עצמי לעומתו שאני יכול להיות מקום הסיכון בשבילו, ולכן אני דואג שלא יתקרב אליי כי אני זה הרע. הדרגה השלישית היא, שאני ארגיש שאני מעביר לו את הרע שלי בצורת האגו שלי, השנאה שלי.

אורן: שוב דרגה שלישית.

אני צריך לבדוק איך אני מתייחס אליו, לא פיזית, אלא פנימית נפשית האם אני מתייחס אליו טוב או לא? כי אם אני לא מתייחס אליו טוב, אני כבר מעביר אליו את הווירוס שלי.

אורן: איזה ווירוס אתה מעביר לו?

שנאה.

אורן: ווירוס של שנאה?

כן, דחייה.

אורן: דחייה ממי?

ממני. שאני דוחה אותו, שאני לא אוהב אותו, שאני שונא אותו.

אורן: אבל אני לא מכיר אותו, הוא זר נגיד לצורך העניין.

זה לא חשוב. זה לכל אחד.

אורן: לא, אני אומר, אני לא שונא זרים.

כן, את זה אנחנו צריכים לבדוק ולברר.

אורן: אני רוצה רגע לחזור לרמה השנייה, כדי לברר את השלישית. הבנתי שרמה ראשונה הייתה הפחד הטבעי שאני יכול להידבק, ולכן אני נסגר, שומר את עצמי ושומר את הילדים שלי. רמה שנייה היא שאני צריך פתאום להעביר את מוקד הדאגה ממני לזולת, איך אני צריך להישמר כדי לא להדביק אותו, לא להזיק לו.

תשמור שני מטר בכל מקרה, לא בגלל שזה אסור או מותר, אלא בגלל שאתה עושה על עצמך את ההגבלות האלה.

אורן: בגלל שמה?

בגלל שאתה לא רוצה לגרום לזולת חס ושלום רע.

אורן: זו רמה שנייה.

כן. אבל אתה בוחר בזה. לא אומרים לך שאסור לך, אלא אתה קובע שזה אסור.

אורן: למה?

כי אסור לי להתקרב לזולת, מפני שאני לא יכול לשמור על טובתו. רק תבין, קודם כל שומרים על המרחק הפיזי, אחר כך שומרים על המרחק הנפשי שאני לא רוצה לגרום רע לו, ולכן אני שומר, ואחר כך רוחני, שאני מפחד מאוד כי שמעתי שאנחנו כולנו קשורים יחד, ויכול להיות שאני ביחס שלי אליו אגרום נתק בקשר היפה בינינו שיש לנו מלמעלה. ועוד, ועוד.

אורן: המרחק הנפשי שאותו אני שומר, איך אתה מגדיר מרחק נפשי, ועל מה אני צריך לשמור? ולמה אני צריך לשמור מרחק? חשבתי שצריכים להתקרב, פתאום אתה אומר צריכים לשמור מרחק.

למה אתה רוצה להתקרב אליו? כשהיו לך עסקים אגואיסטיים, היית מתקרב אליו כדי איך להרוויח ממנו. עכשיו כשאתה מבין שלכל העסקים האלה אין מקום, הם מבוטלים, אתה רוצה לפחות לבטל אותם בצורה אגואיסטית שלהם, לכן אתה לא רוצה להתקרב אליו.

אורן: אז אני צריך לשמור על מרחק נפשי.

זה כבר השלב הבא.

אורן: מה זה המרחק הנפשי הזה?

אני רוצה כל הזמן לשמור את עצמי, לא לחשוב רע. לבדוק את עצמי כל הזמן, איך אני לא גורם לו רע.

אורן: זאת אומרת הביטוי הזה של לא להעביר ממני רע למישהו אחר, ברמה הפיזית, זה לא להדביק אותו חס ושלום בווירוס שאולי אפילו אני בעצמי לא מודע שיש לי. זו רמה אחת. ורמה עוד יותר עמוקה, זה שאני לא רוצה אפילו לחשוב עליו רע.

וודאי, לחשוב. מחשבה זה הכי גרוע.

אורן: מה גרוע במחשבה?

מחשבה זה יותר גרוע מווירוס ביולוגי.

אורן: למה?

כי היא לא יודעת מרחקים, היא פועלת לכל כיוון.

אורן: אז מה אני צריך לשמור ברמת המחשבות?

שאתה תמיד תחשוב עליהם טוב, בקיצור תאהב אותם. זאת השמירה שלא תהיה לך עליהם מחשבה רעה.

אורן: לאהוב זרים?

כמו התינוק שלך.

אורן: זה בלתי אפשרי.

בלתי אפשרי? אז אל תצא מהבית.

אורן: למה?

כי אתה תגרום להם רע, אתה תעביר להם ווירוסים וגם הם יעשו אותו דבר, אז איזו חברה זו תהיה? אנחנו עכשיו הגענו למצב שאיזה כוח שקיים בטבע הוא מעלה אותנו לשלב ב', לקומה שנייה של ההתפתחות האנושית שבה אנחנו מתחילים להתפתח כמו בני אדם ולא כחיות, ואתה צריך להתחשב עד כמה אתה מרגיש את עצמך טוב או רע כלפי הזולת.

אורן: מה שונה בשלב השני הזה של ההתפתחות שלנו כבני אדם, ממה שהיה עד כה? מה מהות השינוי?

עד כה לא התחשבת ברצונות שלך, במחשבות שלך, בכוונות שלך כלפי הזולת. אפילו ידעת שאתה שונא אותו, דוחה אותו, וגם הוא. כמו שכנים נגיד.

אורן: ועכשיו, מה צריך להתחדש בזה?

ועכשיו אתה מבין שכל הדברים שיש עכשיו בעולם הם בנויים על המחשבה שלך, על היחס שלך לשכן, לאחרים.

אורן: איך אני מבין?

קודם זה היה תלוי במעשה, ועכשיו במחשבה.

אורן: מה תלוי במחשבה שלי עכשיו?

כל הדברים. בריאות, הצלחה, הכול.

אורן: איזה מחשבות יכולות להביא לי בריאות?

מחשבות טובות. כי אתה מתחיל להרגיש שאנחנו כולנו נעשים קשורים זה לזה. הבריאות בגוף תלויה בעד כמה כל החלקים שלו, כל התאים שלו כולם קשורים זה לזה, ועובדים בצורה אינטגרלית, אז אני צריך להבין עכשיו שאני צריך להיות עם השכן, עם כולם בצורה אינטגרלית, יפה, טוב. איך יכול להיות? אז אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שנמצאים יחד כאיש אחד בלב אחד, בגוף אחד, ממש בכזאת אחריות, בכזאת ידידות, בכזאת דאגה הדדית. איפה אני נמצא? כנראה שעוד מוקדם לי לצאת מהבית.

אורן: למה מוקדם?

אני עוד לא הרגשתי את התלות שלי באחרים ואת התלות של כולם בי, שאני יכול לשמור על זה.

אורן: איזו תלות אתה צריך להרגיש, כדי להתפתח לרמה הזאת היותר מתקדמת?

שכולנו תלויים בכולם. שנמצאים כולנו בעשירייה אחת.

אורן: נמצאים במה?

בעשירייה אחת. במבנה אחד. בנשמה אחת.

אורן: לפני שתי דקות נתת תיאור מדהים של גוף האדם, אמרת לי, המערכת הזאת שנקראת "גוף" היא מערכת אחת, והכל מתפקד בהרמוניה, אז המערכת בריאה. אבל אם נגיד איבר אחד, חלק אחד יתפקד לא בהרמוניה, הבריאות תיפגע. את זה אני מכיר ומבין על בשרי. אבל אחרי שנתת לי את הדוגמה הזאת של הגוף שלנו, אמרת לי, "אתה והשכן שלך, אתה ואנשים זרים", למה? הרי אנחנו לא גוף אחד.

אני לא מבין אותך. למה אתם לא גוף אחד כשאתם מעבירים מאחד לשני חיידקים, אז למה אתם לא גוף אחד?

אורן: אז איפה הגבולות של הגוף הזה?

אני לא חושב שיש לו גבול, אבל נגיד כדור הארץ.

אורן: העובדה שבני אדם מעבירים ווירוסים אחד לשני.

זו עובדה שהם נמצאים קשורים בגוף אחד.

אורן: מה זה אומר על הבריאות?

שכל אחד אחראי על הבריאות של הזולת.

אורן: אם נחזור לאלגוריה של הגוף שלי הפרטי, אז כדי שהוא יהיה בריא, כל המערכות וכל האיברים בו צריכים להיות מאוזנים.

נכון.

אורן: מה צריך לקרות בגוף "הכלל אנושי" אם נקרא לו כך, כדי שהוא יהיה בריא?

שירגיש שהוא שייך לגוף אחד, כולם, כל בני האדם שייכים לגוף אחד, והם צריכים להיות רק בקשר הדדי לטובת הזולת.

אורן: מה זה לטובת הזולת?

שאני חושב על הזולת שהוא חלק מהגוף שלי, ואני חושב, דואג לו איך לא להעביר לו ווירוסים, איך לעזור לו להיות בריא.

אורן: קודם דיברת איתי על שתי קומות, שני שלבים בהתפתחות האדם, בהתפתחות האנושות.

אנושות, לא אדם.

אורן: בהתפתחות האנושות.

כן. עכשיו אנחנו עולים לקומה שנייה.

אורן: אז תגדיר מה היה השלב עד כה, ומה השלב שלפנינו, ומה צריך להשתנות כדי שנעלה.

השלב הראשון הוא, שאני דאגתי לעצמי. פשוט דאגתי שלא יכנסו בי כל מיני מזיקים. השלב הבא, אני צריך לדאוג שדרכי או ממני, לא חשוב איך להגיד, לא יכנסו מזיקים לאחרים.

אורן: איזה הרגלים שיש לנו במחשבה, בהתנהגות, צריכים להשתנות במעבר בין שני השלבים האלה? מה הם ההרגלים שצריכים להשתנות?

את זה אתה תגיד. זה צריך להיות ברור. לא להזיק לזולת, לפתח הרגשת הזולת שאנחנו שייכים לאנושות האינטגרלית גלובלית. איזה חוקים יש במערכת כזאת מצד הטכניקה, מצד הביולוגיה, פסיכולוגיה, וכן הלאה. אנחנו צריכים את כל הדברים האלה ללמוד.

אורן: איך תגדיר את השינוי הזה, האם זה שינוי מחשבתי, שינוי רגשי, מה בדיוק צריך להשתנות?

זה שינוי רגשי ומחשבתי יחד.

אורן: בוא ניקח נגיד את הרגש, מה צריך להשתנות ברמת הרגש?

שאני ארגיש את הזולת, כמו שאני מרגיש את עצמי.

אורן: מה זה להרגיש את הזולת כמו את עצמי?

אני יכול לחתוך לי את הרגל?

אורן: וודאי שלא.

לא. אז אני צריך כך לחשוב על השני גם כן.

אורן: אבל ברור לי שאני לא אלך לחתוך רגל גם לשני.

אתה יכול.

אורן: אני לא יכול, אני צריך להיות מטורף בשביל זה.

בסדר, מטורף. אתה יכול להזיק לשני, במה שאתה לא יכול להזיק לעצמך. כי יש לך כלפייך הרגשה שזה אתה, ולשני אתה לא יכול ככה לשמור.

אורן: בטוח שלא.

וכאן אומרים לנו, אתם קשורים יחד כולכם בגוף אחד. אתם נמצאים יחד במרק, והמרק הזה ביניכם מלא ווירוסים, ואז אתם נמצאים ביחד בצורה כזאת מקושרים, שכל אחד מעביר לשני או דברים טובים או דברים רעים. עכשיו תחליטו מה אתם רוצים, וכל רגע ורגע תבדקו. זה העולם שבו אנחנו חיים, וזה מה שאנחנו עכשיו מגלים. קודם גם היינו בזה, אבל קודם המערכת הגדולה הזאת הכללית שנקראת "הטבע" לקחה על עצמה את התפקיד הזה ושמרה עלינו, ועכשיו היא לא שומרת.

אורן: למה היא לא שומרת?

תגיד לי אתה, איך אתה מגדל את הילדים שלך בגיל שנה, שנתיים, ובגיל שלוש עשר אתה מתרחק מהם ונותן להם יותר עצמאות.

אורן: נכון, זה כך. אז נותנים לנו עצמאות?

כן.

אורן: בתוך העצמאות הזאת, מה אנחנו צריכים לפתח?

קשר שכלי, רגשי ביננו שלא בא לנו מצד הטבע, אלא אנחנו צריכים לפתח את זה בעצמנו.

אורן: מה צריך להתפתח בנו מבחינת קשר שכלי?

שאנחנו כולנו במערכת אחת.

אורן: איזה מחשבות חדשות בשכל צריכות לרוץ?

שאני תלוי בכולם.

אורן: ואז בהתאם לזה, מה זה אומר שאני תלוי בכולם? יש לזה איזה השלכות?

וודאי, אז אני צריך לספק לכולם את מה שהם צריכים ממני.

אורן: אנחנו נמצאים בימים שגם בישראל וגם ברחבי העולם מתחיל כמו גל שני. יש מדינות שעוד לא יצאו מהראשון, אבל יש מדינות כמונו שהם לקראת חס ושלום גל שני. מה הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים להכין, כדי להיות מוכנים לגל השני בצורה טובה לתפיסתך?

רק לדעת שאנחנו תלויים זה בזה, ו"איש את רעהו יעזורו".

אורן: "איש את רעהו יעזורו" זה משפט שאני זוכר אותו מהתנ"ך. במה בדיוק להיות מוכנים לעזור אחד לשני?

אנחנו צריכים לעזור אחד לשני להינצל מהאגו שלנו, להישמר, להיות במערכת אחת אינטגרלית גלובלית.

אורן: דיברת קודם על זה שאנחנו מעבירים אחד לשני מחשבות לא טובות. האם אנחנו יכולים להעביר גם מחשבות טובות? אם כן, איזה מחשבות? ואם כן, איך הם ישמרו על הבריאות שלנו?

רק דאגה לזולת, בכמה שאתה מסוגל.

אורן: אני יכול להעביר דאגה לזולת שהיא תהיי גם אצל אנשים נוספים?

מה זה נוספים?

אורן: אני יכול להעביר מחשבות על כיוון כזה חיובי של דאגה לזולת, לאנשים אחרים?

כן, וודאי.

אורן: איך אני מעביר מחשבות טובות?

פשוט חושב עליהם טוב.

אורן: זה יגרום להם לשינוי, להתפתחות בהם גם?

כן. "הכול במחשבה יתבררו".

אורן: זאת אומרת, הדבר המרכזי שאנחנו צריכים להכין לקראת הגל השני הוא איזה הלך רוח חדש כללי שיעבור בין כולנו כמו גל?

כן.

אורן: מה צריך להתפשט בינינו?

שדה שאנחנו מברכים זה את זה, דואגים זה אל זה. זה מה שצריך להיות, ואז יהיה טוב.

(סוף השיחה)