מריבות בין הילדים, הצקות בלי סוף ושאר עניינים משפחתיים, האם יש קשר בינם לבין מה שקורה היום בחברה בכלל בין אנשים? על טבע האדם, על טבע העולם, ועל הקשר האינטגרלי שאליו אנחנו מתקדמים.
לכל התפתחות יש חוקים. וכמו הורים ששואפים לראות את הילדים שלהם מחוברים, כך גם כוח הטבע מקדם התקשרות משלימה בין כל החלקים: הדומם, הצומח, החי ובני המין האנושי.
עד כה התקיימנו בתפיסה אגוצנטרית, כל אחד עשה לביתו, חשב על עצמו ותו לא. ופתאום, העולם שנעשה מקושר יותר ויותר, מגלה שכולנו באותה סירה. התלות ההדדית גוברת, ומראה לנו חוקיות חדשה: שיתוף פעולה, או שכולנו נטבע.
אבל הראש שלנו עוד לא מותאם לזה. טרם פיתחנו חשיבה אינטגרלית, כלומר יכולת להתחשב בכולם כאחד. והפער הזה שמתרחב, בין טבע העולם המקושר לבין האגו המתעצם של האדם, גורם לכך שכל המערכות שלנו במשבר: היחסים הבינ"ל, היחסים החברתיים, היחסים המשפחתיים. בכל רמה ובכל תחום, יש קשיים בקשרים שבינינו לבין אחרים.
בהשאלה מנקודת המבט של הורים, הטבע כאילו אומר לנו: 'הלו, כולכם אחים. התעוררו, התחילו להתייחס טוב אחד לשני, או שגם ממני לא תראו שום דבר חיובי. ואל תבואו אליי כל אחד בנפרד עם תלונות על זה שהאחר הוא המציק, המזיק, המרביץ. נסו להסתדר, לוותר, להתחבר. רק כשתראו לי שאתם משתדלים להיות אחים טובים, תקבלו גם ממני יחס חם, אוהב ונעים'.
מערכת היחסים שבין אחים יכולה ללמד אותנו רבות על טבע האדם. אנחנו רואים שכל הזמן מתעוררים ביניהם דחפים אגואיסטיים. בהמשך החיים, אותם דחפים מתגלים במערכות היחסים שבין מבוגרים, בכל מיני ביטויים: יש לנו כלי מלחמה, עורכי דין, מאבקי שליטה מגוונים. הקמנו הרבה מערכות חברתיות בשאיפה לסדר קצת את הדברים, לשמור על מרחק מסוים בין אנשים, אבל המציאות מלמדת שמשנה לשנה היחסים נהיים יותר ויותר גרועים.
כדי להצליח בחינוך הדור הבא עלינו לחולל יחד שינוי חברתי מהותי. להוביל מהפכה תפיסתית-תרבותית שתיצור הרגשה שתחרות הרסנית זה פאסה, העתיד נמצא בחיבורים משלימים. לשם מכוונים אותנו הכוחות האבולוציוניים, וככל שנקדים להתאים את עצמנו לחוקיות האינטגרלית שמתגלה, נחסוך לעצמנו מכות גלובליות וסבל נורא. יכול להיות פה ממש נפלא, בתנאי שנפנים שמצד הטבע כולנו גוף אחד.
גם בתוך הבית תהיה לתפיסה האינטגרלית ביטוי מעשי. נניח שאנחנו משפחה עם שני ילדים, והם כל הזמן רבים. כדי לפתח אותם אנחנו נוביל תהליך חינוכי, בהתאם לגילם כמובן, ליכולת התפיסה ולתנאים הנתונים. מטרתנו היא לסייע להם להכיר בכך שהתפתחות פירושה התעלות מעל הדחפים האגואיסטיים הטבעיים ובניית קשר חיובי. אם לא נפתח את היכולת הזו, החיים שלנו יהיו מאבק אלים תמידי, שממנו אף אחד לא יוצא נשכר או מאושר.
אחד הדברים שאפשר לעשות עם ילדים בוגרים יחסית, הוא להראות להם שאם יש יחסים רעים ביניהם, גם אנחנו ההורים נתחיל להתייחס אליהם כאל זרים. הדבר יתבטא ביחס קר, ענייני בלבד, מצידנו אליהם. בנוסף, נפסיק להתייחס אליהם כאל יחידה אחת, "הילדים שלנו", אלא כאילו היו שניים שלא מכירים זה את זה כלל. כך למשל, אם יושבים לאכול ואנחנו צריכים לומר להם משהו, אז באופן מודגש נפנה לכל אחד מהם בנפרד. יהיה זה שיקוף לנתק שהם יצרו ביניהם קודם לכן, באותה מריבה גדולה שלהם.
כתוצאה מקירור היחס אליהם, הילדים יתחילו להבין שאם הם רוצים לקבל מאיתנו יחס חם ואוהב, עליהם להיות בקשר טוב ביניהם. אנחנו מצידנו נעקוב אחר השינויים שיתרחשו ביחסים ביניהם, ובאותה מידה נשנה את היחס שלנו אליהם. ניתן להם להוביל את השינוי, כשאנחנו רק מגיבים בהתאם.
לסיכום, מה שקורה לנו בבית, בין הילדים, דומה מאוד למה שקורה בעולם, בין אנשים. בסופו של דבר נהיה מוכרחים ללמוד להתחבר האחד לשני כמו אחים טובים, כי נגלה שרק זה מביא עלינו השפעה חיובית מכוח הטבע הכללי.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 216 – bit.ly/3LwCqY8