נשים בעולם החדש

היריון ולידה

שיחה 09.07.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ניצה: אנחנו נמצאים כאן בסדרה של "נשים בעולם החדש", ואנחנו נרצה היום לדבר על נושא שהוא קרוב לכל אישה. גם אישה אם היא כבר חוותה לידה ויש לה ילדים, וגם אם היא אישה שעדיין לא חוותה לידה, בכל מקרה הנושא של היריון ולידה הוא אחד הנושאים המרכזיים שתופס חלק מאוד גדול בחייה של אישה.

כשאנחנו מסתכלים על המצב שאנחנו נמצאים בו היום, אנחנו רואים שהעולם משתנה לנגד עינינו, דברים שהיו מקובלים עד שהגיע וירוס הקורונה היו כאילו חיים מסוימים, ופתאום בעקבות הווירוס הזה אנחנו כולנו, כל האנושות, נקלעים למצב חדש, מצב שכרגע נחווה כמשבר גדול, שרק הולך ומעמיק ולא ברור לאן הוא מוביל. אבל ברור דבר אחד, שהוא מוביל לעולם חדש שאנחנו עוד לא מכירים אותו, לא יודעים מה טבעו, לא יודעים איך להתנהל בו.

ולכן אנחנו מזווית הראייה שלנו כנשים, היינו רוצות לשאול אותך, מתוך ההיכרות שלנו של תהליכים של משברים, של היריון, של לידה, איך אתה רואה את הקשר או את האנלוגיה בין מצב כזה של לידה לבין המצב הנוכחי שאנחנו חווים אותו כרגע כמשבר מאוד גדול?

אני רואה את זה ממש אחד לאחד. קודם כל, המילה משבר היא מגיעה מלידה, כי "משבר" זה נקרא אבן מיוחדת כזו, שעליה הייתה יושבת האישה ויולדת, זאת אומרת המשבר הוא מקום הלידה. וגם זה שאנחנו קוראים עכשיו למצב שלנו משבר, זה לידה של עולם חדש. זה פשוט, וככה זה בעיניי נראה בצורה חד משמעית.

ניצה: מה מיוחד במשבר הזה? הרי משברים היו בעולם לאורך כל ההיסטוריה הרבה פעמים.

הם לא היו משברים כאלה שהיו משנים את העולם ממש, היו משנים קצת את החברה האנושית בצורה מסוימת. עכשיו זה משבר. אמנם הוא נראה בינתיים שזה לא כל כך נורא, סך הכול זו לא מלחמה, לא נופל משהו מהשמים, אנשים לא מתים ממש בכמויות, אין דבר כזה, כמה שזה מזעזע אותנו הדברים מאוד קטנים, אבל בכל זאת אפשר לקרוא לזה משבר דווקא לשם זה שנולד עולם חדש ממש לנגד עינינו. עוד מעט אנחנו נראה ממש עד כמה החברה האנושית, אנחנו, המשפחות, היחס שלנו למציאות, הכול ישתנה. תשתנה הפנימיות של האדם, תפיסת המציאות תשתנה, ואז אנחנו נראה מציאות חדשה.

אנחנו עוד לא רואים את זה. כמו תינוק שהוא נולד, מה הוא ראה באימא? כשהוא נולד, מה הוא רואה מבחוץ? גם שום דבר. עד שמתחילה להתפתח אצלו השמיעה, הראייה וכן הלאה, עד שהוא מתחיל לעכל את הדברים. אנחנו יודעים איך הוא קופץ, לא יודע לענות, לא יודע מה רוצים ממנו, כך זה התינוקות שנולדים. אחר כך כשהוא גדל הוא מתחיל להכיר את העולם ולתפוס את העולם, ובאמת הוא רואה משהו מסוים. גם אנחנו כך צריכים להיוולד, אנחנו הגדולים, צריכים להחליף את התפיסה שלנו, הראייה שלנו לעולם החדש. וזה יקרה בקרוב.

נורמה: אפרופו שינויים, למה התהליך הזה של לידה צריך להיות מלווה בשבר ובכאבים נוראיים, אפילו בלתי נסבלים. כאבים שהגברים לא מכירים אבל כנשים אנחנו יודעות שזה כאב שאין כמוהו.

נכון, זה כאב מאוד גדול ובאמת זו הרגשה שכל הגוף הולך להתפוצץ, וזה בלתי אפשרי בכלל לדמות למשהו, צירי לידה זה מצב מאוד קשה, קריטי ומאיים על החיים, מצד אחד. ומצד שני, אנחנו רואים שאין ברירה, שהטבע כך עשה, שאנחנו חייבים לעבור את זה.

נורמה: אז באנלוגיה למצב שלנו בעולם, איך אתה יכול להשוות את הסיטואציה?

אי אפשר להשוות. כי להוליד ילד יש באישה רצון. יש גם הסכמה חברתית סביב האישה שדוחפת אותה להיכנס להיריון ולהוליד לא פעם, אלא עוד פעם ועוד פעם אפילו כמה פעמים, זה טבעי. והטבע נותן לאישה הרבה כוח סבל יחד עם זה שאלה מצבים קשים ואפילו מסוכנים.

מה שאין כן אנחנו כאן נמצאים, כל האנושות, גם הגברים הפעם יחד עם הנשים. ותמיד האישה אומרת כאילו לגבר, "חבל שאתה לא יודע מה זה ללדת", אז עכשיו אתן יכולות להיות מרוצות, רגועות, הגברים יעברו את הלידה הזאת בצורה אמיתית קשה באמת כמו שצריך. הם ירגישו עד כמה הם חנוקים, שהם לא מסוגלים שום דבר לעשות, זה כמו שאתה מתפוצץ מבפנים ולא יכול לעשות שום דבר. ואחר כך אתה בכל זאת מתפלא ומתפלל ועושה כל מיני פעולות של חיבור ואז אתה משתתף בלידה. הלידה מאוד מאוד קשה, מאוד מיוחדת, אתה מוליד את עצמך בעולם החדש. אתה עובר את המחסום, אתה עובר את השלב שאתה נולד בעצמך בצורה חדשה.

נורמה: להוליד את המצב החדש, למה צריך להיות באמת עם כל כך הרבה סבל או כאבים? לא הייתי אומרת סבל, כי להוליד זה גם תענוג, להביא משהו חדש, זה משלנו. אבל למה זה צריך להיות עם כל הכאבים האלה הנוראיים? מה התועלת, מה זה נותן לבן אדם ולכל האנושות לעבור את התהליך של כאבים?

הכאבים האלה הם הופכים להיות אחר כך לכוח. וזה שאישה עוברת את הכאבים בזמן הלידה זה מחזק אותה ונותן לה אחר כך הרבה כוח להמשיך לחיות, לטפל בתינוק ובכלל להשתתף בכל העולם. אישה מזה רק מתחזקת. דווקא אותם כוחות הסבל, אותם הייסורים שהיא עוברת בזמן הלידה זה הכול פועל על הגוף של האישה כדי לחזק אותו. ולכן האישה היא יותר חזקה אחרי הלידה מאשר לפני הלידה והיא יותר חזקה מהגבר, היא יותר סבלנית, בכל דבר.

ניצה: זאת אומרת, בעצם כוח הסבל, אותו כוח שאנחנו חווים אותו כולנו היום כאנושות, לפחות התחלנו לחוות אותו כסבל באמת, אתה אומר דווקא הכוח הזה הוא כוח שמעניק אחר כך כמו שהוא מעניק לאישה, מעניק איזו הרגשה שהכול אני יכולה. את זה אני יכולה להגיד על עצמי, אני זוכרת על עצמי אחרי הלידה, אמרתי לעצמי זהו, אחרי סבל כזה, אחרי כזאת עוצמה הכול קטן עלי, הכול אני יכולה. זו בעצם המהות של הסבל שאנחנו עוברים היום כולנו באנושות כדי להעניק לאנושות כוח להתפתח?

כן, כוח להתפתח.

ניצה: זה בעצם כוח ההתפתחות, כוח הסבל הוא הופך להיות מועיל.

כן. זה מאוד מועיל לבריאות, לסבלנות, להחזיק בחיים.

ניצה: הזכרת קודם שאנחנו עוברים כאנושות כרגע איזה מחסום. מה זה המחסום הזה, איזה מחסום עוברים?

מעולם לעולם. כמו שתינוק נולד מהרחם של אימא והוא היה לפני זה בצורת עובר, שזה תפקוד אחר לגמרי ממה שאחרי הלידה, כי הגוף לוקח על עצמו ומתחיל להכיר את המציאות ואת העולם החדש מחוצה לרחם של אימא. הגוף של התינוק הנולד לוקח על עצמו תפקוד עצמאי והוא כבר בוכה, צוחק, הוא מתחיל לשמוע, אחר כך לראות, הוא עוד מעט יתחיל לדבר וכן הלאה. אנחנו יודעים שכל הדברים האלה הם ממש דווקא דרך אותו הסבל שגם התינוק עובר, וגם העובר עובר.

ניצה: העובר עובר גם את הסבל בתוך התהליך של הלידה?

כן. לא כמו האימא אבל הוא עובר את זה.

נורמה: באיזו צורה?

הוא מאבד את כל ההרגשה שלו שהייתה בתוך הרחם, שזה על ידי צירי הלידה מצד האימא וגם על ידי מאמץ משלו, אבל לא שהוא עושה את זה בעצמו שהוא מבין, אלא הטבע מחייב אותו כך לעשות, לכן הטבע מסובב אותו עם הראש למטה ונותן לו כוחות גם לעשות מאמצים לצאת מצוואר הרחם, וכך הוא נולד. בסך הכול הוא גם עושה עבודה גדולה מאוד.

נורמה: אז בנושא שלנו, העובר באנלוגיה.

זה אנחנו.

נורמה: זו החברה?

לא, זה אנחנו.

נורמה: אנחנו, כל האנושות?

לא כל האנושות, כל אחד מאיתנו הוא עובר והרחם שאנחנו נמצאים בו זו הסביבה שלנו. ואנחנו צריכים לכן להיוולד מתוך הסביבה שלנו, בעזרת הסביבה ולהתחיל להיות בה, בסביבה החדשה הזאת שאנחנו נולדים, שלפני זה לא מרגישים את הסביבה כמו שאחרי הלידה הרוחנית, שאנחנו נתחיל להרגיש אותה ממש כפרצוף של הנשמה שלנו.

ניצה: כשאתה אומר סביבה, רחם זה בעצם סביבה, אתה מתכוון לסביבה האנושית או גם לסביבה נוספת של הטבע החי, הצומח והדומם?

לא.

ניצה: אנושית, כחברה.

כן. לא נתבלבל, לא ניקח הכול בחשבון, זה יותר מדי.

נורמה: אז הכאבים הם בגלל שהיינו במקום שהיו בו חום, ביטחון, הגנה, ואנחנו יוצאים לעולם שלא יודעים מה זה?

כן.

נורמה: איך אנחנו כאנושות יכולים לעבור את המצב הזה, את המחסום שאתה מדבר עליו בצורה הכי קלה? אנחנו יודעים שגם בלידה יש כמה דרגות של פתיחה.

כן.

נורמה: אז באיזה שלב אנחנו בפתיחה?

את זה אני לא יכול להגיד. קודם כל זה לא ניתן בינתיים לראות את זה באנושות. אני עדיין לא רואה שום פתיחה ברחם, עדיין הכול סגור. אמנם יש כבר לחצים, אבל הלחצים האלו בתוך הרחם מהאנושות שצריכה להיוולד, הם לחצים לא מכוונים. העובר עדיין עם הראש למעלה, לא עם הראש למטה ועוד יש לנו זמן עד שניוולד.

ניצה: נבין רגע מה זה אומר שהאנושות כרגע עם הראש למעלה, ומה זה אומר שאחר כך הוא מתהפך. מה ההבדל בין המצבים?

ההתהפכות הזאת היא התהפכות בחשיבות. שמה שהיה לו קודם, האגו שלו והקיום שלו בצורה כזאת כמו שזה היה, זה היה עם הראש למעלה. עכשיו הוא רוצה לוותר על זה, לבטל את זה, לשכוח על זה, לקבל על עצמו צורת התנהגות חדשה ולכן זה סימן שהוא מתהפך עם הראש למטה.

ניצה: כשהוא עם הראש למטה, מה חשוב לו יותר?

מה שהיה חשוב קודם כבר לא חשוב והוא כבר מקבל חשיבות חדשה. מה שהיה לא חשוב קודם, שזה השפעה, חיבור, אהבת הזולת וכן הלאה, זה נעשה חשוב.

ניצה: ובאנלוגיה לחברה האנושית שלנו היום, מה שהיה חשוב לנו קודם, זה שהתפתחנו כאינדיבידואלים.

אוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות.

ניצה: להצליח, בעיקר הצלחה אישית כמובן. ובעולם החדש הזה שאנחנו כולנו הולכים ביחד להיוולד?

זה אחרת לגמרי. אנחנו נתחיל להבין שמה שחשוב לנו זה שאנחנו נתחיל להתחבר בינינו ובקשר בינינו נגלה את המציאות החדשה, כוח עליון ונזדהה עימו ונרצה כל הזמן להיות קשורים אליו יותר ויותר.

נורמה: נשמע שהתהליך הזה די מהיר ולא היה מעבר למודעות.

למה? קודם כל אנחנו עוד לא נולדנו, עוד לא עברנו, עוד לא כלום. אנחנו עוד לא מרגישים שאנחנו עם הראש למטה. עוד אין את זה. זה כמו בתהליך ההיריון, מתי העובר מתהפך?

ניצה: בערך לקראת חודש שמיני.

שביעי, שמיני.

ניצה: כן.

אנחנו עוד לא נמצאים בזה. לכן כשאת אומרת שאנחנו כבר עברנו, אנחנו לא עברנו.

נורמה: הכוונה שלי שאנחנו עברנו מהמצב הקודם.

כן, את זה עברנו.

נורמה: עברנו את המצב של לקבל ולקנות ולבלות בלי הפסקה, ועכשיו אנחנו במצב שמרגישים את המשבר, שמשהו חדש צריך לקרות, אבל עדיין לא יודעים בדיוק איך ומה.

אז לא נקבל את זה כמשבר. אני מבין שזה כמו שאיזו בחורה שלא רצתה להיכנס להיריון אבל יצא לה ככה ועכשיו היא נמצאת במצב שלא יודעת מה לעשות.

אז בוא לא נחשוב עלינו בצורה כזאת. אנחנו כן נכנסנו כעובר ללידה, שהטבע, הבורא בעצם, מי שנמצא בהיריון זה הבורא, הוא צריך להוליד אותנו, והוא יעשה את זה. אבל אנחנו צריכים בהתאם לזה להבין את עצמנו עד כמה צריכים בזה לסייע לו, להסכים עם התהליך, להתחבר יותר ויותר, להיות מוכנים יותר ויותר ללידה שלנו. אז ודאי שבזה נוכל לזרז את ההתפתחות שלנו, כי אין כאן זמן קצוב אלא עד כמה שנתחבר, ואז נהיה מוכנים.

ניצה: בלידה גשמית בדרך ככל מקובל ללכת בשלב מסוים בהיריון לעשות איזשהו קורס הכנה ללידה. בדרך כלל מלמדים שם הרבה מאוד את האישה על כל התהליכים שהיא עומדת לעבור וכל זה. ולמה בעצם עושים את זה? כי אומרים לה, זה שהטבע בסוף מביא את הצירים זה בסדר אבל את חייבת להשתתף בתהליך הזה, את חייבת להיות שותפה לתהליך הזה. אז כרגע במצב שאנחנו באמת מרגישים אולי התחלה של צירים, כאב, לחץ, משבר, מה אנחנו יכולים ללמוד על מצבנו כדי להשתתף בפעולה הזאת של הטבע?

מה אנחנו צריכים להסביר לעצמנו בפעולה הזאת שאנחנו עוברים? רק חיבור. רק חיבור, ולאט לאט מתוך החיבור בואו נלמד מה חשוב לנו, שאנחנו צריכים כל הזמן להיות מחוברים יותר ויותר ואז נבין מה לעשות הלאה לקראת הלידה. אנחנו עוד רחוקים מהלידה.

רק תביני שאם אנחנו לא מתחברים כולנו יחד זה יהיה פגם חס ושלום בתינוק שנולד. נגיד יהיו חסרים בגופו חלקים, שלא התחברו כולם יחד.

ניצה: זאת אומרת החיבור פה הוא ממש איזשהו תנאי.

זה הגוף של התינוק.

ניצה: זה ממש הכרחי להמשך הקיום.

אנחנו צריכים להתחבר בינינו ואנחנו צריכים להיות בצורה כזאת שניוולד בצורה נכונה, יפה, בכל החלקים שלנו. חס ושלום שלא תהיה באמת תאונת לידה. החיבור בינינו חייב להיות חיבור נכון. אם לא יהיה חיבור נכון אז הטבע, הבורא, יפעיל עלינו כאלו צרות, כאלו לחצים, שאנחנו נצטרך להתחבר.

כי כמו שדיברנו, צוואר הרחם, היציאה היא מאוד צרה. זה כמו אגס, היציאה היא מאוד צרה ואנחנו נצטרך לעבור אותה יציאה, בצורה מאוד [לחוצה]. אם אנחנו מתחברים יחד אין שום בעיה. אנחנו צריכים סך הכול להתחבר יחד בינינו ולהשתדל להפוך את הערכים שלנו, שמה שהיה קודם חשוב לא חשוב. ומה שהיה קודם לא חשוב שיהיה חשוב, זה נקרא שאנחנו כבר מסתובבים עם הראש למטה וכולנו מחוברים בדעה הזאת. ואחר כך צירי לידה, צירי לידה אתן יודעות מה זה.

ניצה: יודעות.

נורמה: יודעות.

כולנו נצטרך לעבור את זה בצורה רוחנית, וזה יחייב אותנו להיות מוכנים ללידה.

נורמה: זה אומר שאנחנו עדיין לא שם. אתה אומר שאנחנו נצטרך.

לא, ודאי שאנחנו עוד לא שם. אנחנו עוד לא אספנו את עצמנו לצורת עובר.

ניצה: זה מדהים מה שאמרת עכשיו, כי פתאום אני חושבת מה עשה לנו וירוס הקורונה. מה הוא בעצם עשה? הוא בא ואומר לנו, רק מה שחיוני, רק מה שהכרחי, את כל השאר אני מזיז הצידה.

כן.

ניצה: רק חיוניות. זאת אומרת, כבר יש פה איזו הכנה מצד הטבע נקרא לזה, שכבר מתחיל לחנך אותנו מעכשיו לשים בצד את כל מה שהתעסקנו בו, ולהתמקד רק במה שחיוני לקיומנו ממש.

כן. לכן זאת תרופה ולא מכה. זה כתוב, במה שהבורא מכה הוא מרפא, כך אנחנו צריכים לראות את זה. הכול הפוך, הכול הפוך יהיה.

נורמה: אז מסקרנים אותי כמה דברים. קודם מה זה טיפת הזרע בתהליך הזה האנושי?

רשימו. רשימו מהעולם החדש שהוא מתעורר בנו, על רקע שאנחנו כבר מיצינו את הכול מהמצב הקודם.

ניצה: מה בדיוק הכוונה של רשימו במילים פשוטות?

רשימו זה גן, גן רוחני חדש שמתעורר.

ניצה: כלומר זה איזה גן רוחני חדש שלא הכרנו אותו קודם?

לא, הוא עכשיו מתחיל להתפתח.

ניצה: והוא מתפתח בכולנו?

בכל אחד מאיתנו ובכולנו יחד.

ניצה: מה יש בו בגן הרוחני הזה, שאנחנו לא מכירים אותו. מה הוא בפנים, איזה פוטנציאל יש בו?

יש בו רשימו, יש בו רושם, נתון, אינפורמציה על המצב החדש. כמו בתא שממנו מתחיל העובר.

נורמה: וזה גן משותף?

כן, טיפת זרע.

נורמה: אני חושבת עכשיו על הסמל של המים, איפה שהתינוק נמצא. זה נותן לו חיים ומים זה חיים. בתהליך הזה שמדברים על האנושות, מה הסמל של המים האלה?

מי רחם זו חובה שיהיו, אחרת התינוק לא היה שורד שם. הם מחזיקים אותו, הם עוטפים אותו, הם נותנים לו את הכול, יש בהם מלא חלקיקים שאנחנו צריכים. אנחנו בודקים את מי הרחם, ואחר כך התינוק, אם הלידה נכונה, הוא ממש יוצא עם המים. ויש לנו בזה לידה נכונה, טובה.

ניצה: מה זה אומר המים האלה בדיוק באנלוגיה שלנו?

חסדים. שהוא כולו נמצא באור החסדים, העובר הרוחני שלנו. אם אנחנו נתנהג נכון ונתחבר בינינו לעובר הבריא בעזרת ה', אנחנו נרגיש את עצמנו שנמצאים באור החסדים. אנחנו עוד נרגיש את עצמנו איך אנחנו נמצאים ברחם. כי אם אנחנו נלך לחכמת הקבלה, שם כתוב חודש בחודשו איך העובר מתפתח, מה הוא שומע, מה הוא רואה, מה הוא מרגיש, איך הוא מרגיש את העולם. הרי מדברים עלינו, שאנחנו מרכיבים את העובר הזה, אנחנו החלקים שלו, איך אנחנו רואים את העולם החדש לעומת העולם הישן, שאנחנו עומדים להיוולד בו. יש כאן מהפכה בתפיסה.

ניצה: אתה קודם תיארת מצב שאם אנחנו לא נתחבר בינינו, חס וחלילה תהיה בעיה קיומית כמו ממש מלחמה קיומית. ובאמת יש איזו הרגשה היום שמתחילה לחלחל לתוך החברה האנושית שיש ממש בעיות קיומיות, הן מתחילות להיות מורגשות בנו היום. יש את הקשר הזה, הסיבה שבגללה אנחנו מרגישים מלחמה קיומית? אנשים מובטלים, לאנשים אין אפילו את הבסיס.

זו עדיין התחלה. חס ושלום, אבל יכולים להיות מצבים ממש כמו בצנע.

ניצה: אבל מה התכלית של המצבים?

לשכנע אותנו להחליף את הערכים בחיים שלנו. שחוץ מחיבור אין כלום, זהו או "חברותא או מיתותא", או חברה או מיתה.

נורמה: אז אנחנו עוד לא במקום של לידה, אלא של הריון?

אנחנו כן, עדיין עוד בתחילת ההיריון, עוד לא הריון אפילו.

נורמה: באיזו נקודה אנחנו באמת?

אני חושב שאנחנו עדיין לא התחלנו ג' ימי קליטה.

ניצה: עוד לא השתרשות אפילו מה שנקרא, עוד לא הגענו להשתרשות.

לא, עוד לא תפסנו את המקום שלנו בדופן הרחם.

ניצה: כן, זה נקרא כך השתרשות.

נורמה: מה חסר כדי להגיע לזה?

להתחבר, שום דבר חוץ מזה. רק חיבור מעל הכול.

ניצה: מה התפקיד שלנו כנשים בתהליך המסקרן הזה שתיארת עכשיו שקורה לנו?

להתחיל להסביר מה שאנחנו דברנו, לכל הנשים בעולם. שאנחנו צריכים כעובר לעבור עכשיו בעצמנו את כל התהליך שכל אישה ואישה מבינה ומכירה ויודעת שהיא עוברת בזמן ההיריון. אנחנו צריכים להיכנס לעיבור בתוך אימא עילאה שזה כל הטבע. הבורא הוא בעצם המקום שלנו שבו אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו מחוברים בינינו וקיימים בו ומתחילים להתפתח בו. וכך אנחנו נזכה ללידה.

נורמה: לאישה בגלל הייחודיות שלה, שהיא היחידה שיכולה להוליד, יש לה יתרון גם להבין את התהליך הזה וגם להסביר אותו?

כן, ודאי. מי יותר מכן מבין, מרגיש, עבר את זה, מרגיש את זה בפנים, בפנים בתוך הרחם שזה מקום כל כך רגיש, איך זה קורה.

נורמה: יש נשים בזמננו שלא יכולות להוליד, אבל כל הנשים צריכות לעבור את זה ולעזור לכולם?

כל הנשים צריכות לעבור את זה, והגברים יחד עם הנשים יצטרכו להרגיש שהם נמצאים בתוך הרחם ומתפתחים בתוך הרחם. אמנם זה מקום חשוך כלפי האגו שלנו, אבל כלפי הרצון להשפיע ולהתחבר זה עולם מלא אור שנותן לנו התפתחות וחיים חדשים.

נורמה: אז לכל אישה יש את הפוטנציאל אם עדיין היא לא אימא, יש לה את זה בטבע?

כן, ודאי. והגברים גם ירגישו במשהו, גם ירגישו. אני הרגשתי פעם ראשונה כשהייתי צעיר, כשהייתי סטודנט בביו קיברנטיקה. לקחו אותנו לכל מיני מחלקות, אז היינו גם בלידה, אני זוכר עד כמה זה ממש השפיע עלינו. אז נעבור את הכול.

נורמה: במה זה השפיע?

קודם כל התחלתי לכבד נשים על הסבל הזה שראיתי שם. התחלתי לזלזל ברופאים, ראיתי עד כמה הם מזלזלים בנשים. וזה בגיל 19 שרואים כזה דבר, וזה היה בסנט פטרסבורג לפני כמה שנים. אבל אני הייתי ממליץ לכל הבחורים והבחורות, לכל הצעירים לעבור את זה, לראות את זה. זה מאוד מנענע מבפנים את הבן אדם ומעמיד אותו בצורה רצינית לחיים.

נגדל, נעבור את הכול, ניוולד לעולם החדש.

(סוף השיחה)