ההבדל העיקרי בין האדם לבעלי החיים הוא שהאדם כל הזמן בשינויים. מתעוררים בו רצונות חדשים, האגו מתפתח ולוקח אותו לכל מיני כיוונים. מה נרצה ברגע הבא, בעוד שנה, בעוד עשר שנים? מצחיק לעסוק בניחושים. עם זאת, יש מגמה כוללת של התפתחות שאותה כדאי לחקור ולהבין. זה יעזור לנו להתכונן לשינויים הצפויים, ולזכות למקסימום הצלחה בחיים.
לפני הכול, נתבונן במבנה הרצונות שלנו. בגדול, אפשר להבדיל בין שני סוגי רצונות. הראשון הוא רצונות גופניים שיש גם לבעלי החיים, רצון לאוכל, למין, למשפחה וכיוצא בזה. השני הוא רצונות אנושיים, כמו הרצון לעושר, לכבוד, לשליטה ולידע.
ברצונות הגופניים כמו הרצון לאוכל למשל, אנחנו רואים שהפרזה מזיקה לנו מאוד, פוגעת בבריאות. אנחנו עושים עם הגוף שלנו המון דברים מיותרים, שאין להם שום הצדקה. כאן מגיע העניין של צריכה מאוזנת, רציונלית, שאליה רצוי להתקדם.
במקביל, כדאי להעביר את תשומת הלב שלנו לפיתוח רוח האדם שבנו. האדם שבאדם מתפתח כשמגיעים לחיבורים טובים עם אחרים, לקשרים הדדיים, משלימים, וכאן יש לנו המון עבודה לעשות.
אמנם כבר מילדות בדרך כלל מחנכים ליחס טוב לזולת, אבל בגלל שהעולם נעשה אגואיסטי יותר מיום ליום, הדור הצעיר רואה מכל עבר דוגמאות הפוכות. בכלי התקשורת, במדיה, בפוליטיקה, ברשתות החברתיות, בעסקים, בכבישים, בכל מקום. כך נוצרת באדם תפיסה צרה, שמובילה אותו לבנות את הצלחתו על חורבנם של אחרים. העושר, האושר, השמחה, כולם נמדדים בהשוואה, וחיינו הם תחרות הרסנית אחת גדולה.
במבט כולל, ההתפתחות שעברנו משך ההיסטוריה מביאה כיום את העולם למבוי סתום. לכל אחד יש נשק קטלני ביד לצד אגו ענק, הכלכלה העולמית מאיימת להתפוצץ כמו בועה, מכדור הארץ שאבנו כמעט את כל אוצרותיו, את הסביבה זיהמנו, לאחרונה גם את החלל אנחנו ממלאים בפסולת רבה.
והעיקר, האדם המודרני לא מרוצה מחייו. ייאוש ודיכאון שוטפים את העולם, מערכות יחסים מתפרקות, בבתי הספר מתרחשות אינטראקציות איומות. בכל מקום יש יחס רע, מאבק, מלחמה.
בסופו של דבר צריכה להיוולד החלטה שזהו, אין ברירה, מוכרחים לשנות תפיסה. לשדרג את טבע האדם, כך שירגיש את עצמו לא כנבדל, אלא כחלק אינטגרלי מכולם. מחובר מלב אל לב, עם כל בני האדם. זה מה שייחשב לכך שאנחנו מתקנים את עצמנו, מחנכים את עצמנו מחדש, מתעלים מעל האגואיזם הצר ומגדלים מהפרא – אדם.
שיטת החינוך האינטגרלי תוביל אותנו בתהליך הזה, תלמד מה צריך לעשות, מדוע, ואיך. ככל שניישם אותה נראה, שהיא מצילה את המין האנושי מהכחדה עצמית שאליה הוא מתקדם.
ומעבר להצלה מהרע שמתקרב, השיטה האינטגרלית גם תרומם אותנו אל טוב מרמה חדשה. החיבור שנבנה בינינו בהדרכתה יעלה אותנו לדרגה האבולוציונית הבאה, ובה נתקשר אל פנימיות הטבע. אנחנו נגלה בעומק הטבע מנוע שמפעיל את כל תהליך ההתפתחות שלנו, מין מחשבה עליונה, כוח גדול ביותר שנמצא ביסוד המציאות כולה. נתחיל להרגיש את הנצחיות והשלמות שלו, ניכלל מזה, נתמלא מזה, נחיה מזה.
משום כך, חשיבותה של השיטה הזו היא מעל כל חכמה או מדע אחר.
יישום השיטה האינטגרלית יביא לכך שאנשים יתנו דוגמאות טובות זה לזה. כל אחד ישפיע טוב על האחרים, יראה להם איך להתייחס יפה לזולת, להתחשב, לאהוב, לתת, וכך תיווצר לנו רשת של השפעה הדדית חיובית.
רשת זו תעטוף כל אחד בחום ואהבה. ילדים יגדלו בסביבה טובה, בתוך מעגל של תמיכה שיתרחב בהדרגה. אהבה בבית, מהמשפחה, אהבה מהחברים בגן, אחר כך בבית הספר, בצבא, באוניברסיטה, במקום העבודה. בכל מקום התחשבות, עידוד, תמיכה.
כך הרגשת האהבה תלווה כל אחד מאז היותו תינוק בידיה של אימו, ועד שירגיש את האהבה שבכלל החברה ככוח עליון ממש, כחוק הכללי של הטבע. זה יביא אותו להרגשת ההרמוניה שנמצאת בכל מערכת הטבע, לגילוי האהבה שמתוכה כוח הטבע הכללי בונה את תהליך ההתפתחות שבו אנחנו נמצאים.
אם כן, עבודת האדם מסתכמת כך: אני צריך לפתח אהבה כלפי בני האדם האחרים, ומתוך כך להשיג את האהבה הכללית שבטבע. אגב, אדם שילמד להתייחס באהבה לאנשים אחרים, ממילא יהיה טוב לכול וישמור גם על הטבע. ייקח מהדומם, מהצומח ומהחי רק את מה שהכרחי לקיומו ולא יותר, ובכך יאפשר לטבע לחזור לאיזון ולשקם את עצמו.
בתיקון היחס לזולת, מיחס אגואיסטי ליחס של אהבה, יש מחשבה, דיבור ומעשה. שלושתם צריכים להיות מכוונים לבניית חברה חדשה, מאוזנת, אינטגרלית.
ברמת המחשבה אדם צריך לברר בתוכו, בהשפעת החינוך שהוא מקבל והדוגמאות הטובות סביבו, שמטרת החיים היא להגיע לאהבה כללית. ברמת הדיבור, עליו לשכנע בכך קודם כל את עצמו, ולאחר מכן להסביר זאת גם לאחרים. ברמת המעשה, להשקיע את כל מרצו בבניית החברה החדשה, עד שלא יישאר בעולם מישהו מקופח או מוזנח.
האיזון בינינו, בני האדם, יביא אותנו לאיזון עם כוח הטבע הכללי, עם החוק הכללי שמקדם את כל פרטי המציאות לאינטגרציה מלאה. כך ניצור מערכת עגולה, שלמה, ונסיים את כל ההתפתחות שהתחילה מהיווצרות החיים לראשונה. במצב של הרמוניה מלאה, לא נרגיש שום לחצים מצד הטבע, ונחיה בצורה מושלמת.
בשונה מההתפתחות בדרגות הדומם, הצומח והחי שנמשכה מיליוני ומיליארדי שנים, מעתה ואילך קצב ההתפתחות נתון בידינו. הכול תלוי בבנייה של סביבה טובה שתקדם אותנו, תיצור בנו את התפיסה האינטגרלית במקום התפיסה האגואיסטית.
ואם ברצונות הגופניים-אישיים הדגש היה על מניעת הפרזה, ברצונות האנושיים-חברתיים הכיוון הוא הפוך. כדאי להתחבר כמה שיותר לאחרים, קודם לקרובים אלינו ודאי, אחר כך ליותר רחוקים, במעגלים הולכים ומתרחבים. להתקדם יחד מהתחשבות, לאחריות, לערבות הדדית, עד שתהיה בנו אהבת עולם, אהבה כללית.
ככל שזה יקרה אנחנו ניכלל מהזולת, נספוג רגש ושכל מכל בני האדם, יכולת הקליטה שלנו תתרחב ותיפתח בפנינו מציאות חדשה לגמרי. אנו נצא מגבולות עצמנו אל הרגשת החיים מתוך הכלל, ונגלה את פסגת ההתפתחות שהכין הטבע עבור האדם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 11 – bit.ly/3Q7RmhV