חיים חדשים

שיחה 986

מהי אומנות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.03.18 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו מדברים על אומנות. נרצה לשמוע מהרב לייטמן על אומנות קצת יותר לעומק מההסתכלות הרגילה שלנו על התחום הזה, ננסה להבין מה המקור והשורש של האומנות, ואיך כל אדם יכול לפתח את היצר האומנותי בתוכו ברמה הגבוהה ביותר כך שנתקדם כולנו גם יחד לחיים חדשים, טובים ומספקים הרבה יותר.

יעל: האומנות תופסת חלק מאוד נכבד בחיים המערביים, בחיים של כולנו. שלחו אותנו לחוגים לאומנות, אני התחלתי מחוגים למוזיקה, שם לא הייתי כל כך מוצלחת, אחר כך עברתי לחוגי ציור ופיסול, בזה הייתי קצת יותר מוכשרת.

אני רוצה להקריא הגדרה לאומנות. אחת ההגדרות אומרת, ש"זה שם כולל לפעילויות אנושיות שלא נעשות על פי תבנית פעולה קבועה שמחייבת ומוגדרת מראש אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתו של האומן ומתבססת על כישרונו המיוחד". אנחנו יודעים שיש ציורי מערות כבר מהתקופה הפרהיסטורית. גם במצרים העתיקה הייתה אומנות כדי לפאר את המקדשים ואת הקברים של הפרעונים. הם האמינו שאם הם יתעדו את החיים שלהם בעולם הזה, משם הם יכולים להמשיך באופן ישיר לעולם הבא. יש את אומנות יוון העתיקה שמשפיעה מאוד עלינו עד היום, ומאז התפתחו הרבה מאוד סגנונות של אומנות, כשהאומנות היום נראית שונה לחלוטין מהאומנות הקלסית.

השאלה, מה ההבדל בין סתם עשייה ליצירת אומנות?

אני חושב שקשה להבדיל, כי אדם הוא בכל זאת יותר מרומם מדרגת חי, מדרגת בהמה. דרגת בהמה פועלת אך ורק לפי אינסטינקטים. אנחנו רואים שמגיעה איזו תקופה מיוחדת בשנה ואז איזו חיה מתחילה לדאוג לקן שלה ולכל מיני דברים. הכול אצלה לפי פקודות הטבע, ואין בזה שום אומנות, למרות שנראה לנו מאוד מסובך האופן שהיא בונה. הכול נעשה על ידי דחפים פנימיים, ואפילו אם יש בזה קצת שכל ורגש, בכל זאת הכול נפעל על ידי אינסטינקטים.

מה שאין כן, אדם מאותו רגע שנפרד מהדרגה שעוד לפני קוף, כי לקוף יש כבר איזו אומנות, הוא דרגת ביניים בין החי לאדם, אז אדם בכל דבר שהוא עושה הוא רוצה לבטא את עצמו. הדחף הזה הוא בעצם דחף להידמות לבורא, זה המניע של האדם, וזה היסוד של האומנות. אנחנו לא מבינים אבל הדחפים האלה להתקרב ליצירה, לבורא, לבריאה, להיות בזה החלק הפעיל, לחדש משהו, זה בעצם דוחף את האדם קדימה, ולא חשוב איפה הוא נמצא.

ודאי שישנם אנשים שיותר נמשכים לזה, ישנם כאלה שפחות, זה גם קשור לכל מיני עיסוקים שלנו במה אנחנו רואים את עצמנו, אם זה ציור, פיסול, ריקוד, מוסיקה, ועוד מאות ואלפי תחומים שבהם אדם מבטא את עצמו, שבהם הוא רוצה לבטא את עצמו, את עצמיותו, את התפיסה שלו בעולם, עד כמה הוא מרגיש את העולם, עד כמה הוא רוצה לתת לעולם. אלה באמת דברים מאוד מאוד מיוחדים. ישנם כאלה שמבטאים את זה בבנייה, בארכיטקטורה. אני יודע שישנם אנשים שעושים עבודות כמו חרט במחרטה שלו, שבכל זאת הוא משייך את עצמו לעבודה שלו ורוצה להיות כחלק המעצב, כחלק האומן בזה.

בכלל, אומנות לפי חכמת הקבלה זו התפעלות בתוך האדם ששייכת לאמונה.

יעל: אתה יכול להסביר.

אמונה זה כבר החלק המשפיע, חלק שנמצא למעלה מהחומר. אנחנו רוצים להידמות לבורא ולכן אנחנו רוצים שהיצירה שלנו תהיה עם ניצוץ של התחדשות שלא הייתה כקודם. בזה אנחנו רוצים לבטא תפיסה חדשה, מבט חדש על העולם, לפתוח איזה פרגמנט בטבע שלא היה קודם. כלומר, יחס לחיים בצורה שאנחנו פותחים את החיים האלו, שאנחנו מולידים את החלק הזה בבריאה, זה נקרא אומנות. וזה שייך לפי חכמת הקבלה לכוח האמונה שיש באדם. "אמונה" זה נקרא השפעה, יצירה, יציאה מעל האגו שלו, כשהאדם מתאר לעצמו כבר אופקים חדשים, רחבים יותר מקודם, הוא מתעלה כל פעם יותר ויותר מדרגת חי, לדרגת המדבר, הדומה לבורא.

לכן ודאי שאפשר להגיד שקפיצה גדולה עשתה האנושות עם הדת, כשהתחילו להתפתח דתות, כי זה נתן להם יכולת ליצירת ציורים, מוזיקה, כנסיות למיניהן, גם בבגדים, בספרות, בכל דבר. כי אותה האמונה הא-לוהית שהייתה בעם ישראל אפילו כשהיא ירדה לדרגות האמונה הגשמית, "סגור עיניים ותיקח את זה כמו שזה", בכל זאת זה נתן קשר לכל מיני סוגי האומנים של אומות העולם והם גם נכנסו לאומנות החדשה. ולעומתה קודם כל היצירות היו מאוד מאוד פרימיטיביות.

יעל: גם היו תקציבים פתאום בשביל לפתח את כל הסיפור הזה.

כן ודאי, זו כבר תעשייה שלמה.

אורן: האם האומנות היא ביטוי לפנימיות של האדם?

ודאי, מזה זה נובע, אחרת לא. אפילו שהאדם עושה איזה בורג חדש, משהו, הוא מבטא את עצמו איך הוא רואה את העולם, איך הוא רוצה להטיב לעולם, איך הוא רוצה לראות את ההמשך שלו אפילו באיזו חתיכת ברזל.

יעל: דיברת על חרט, אני אקח את הדוגמה של חרט או מסגר. יש מסגר או חרט שעובד בצורה יותר טכנית, אנחנו אומרים שהוא לא אומן בעבודה שלו. ויש בן אדם שהוא באמת עושה אומנות באופן שבו הוא עובד בין אם הוא חרט, בין אם הוא מסגר. היום מדברים על זה גם בעולם הבישול, יש את אומנות הבישול, ויש בן אדם שהוא סתם מבשל. יש כאן איזו הפרדה. מה ההבדל בין סתם חרט או סתם בן אדם שמבשל לבין אומנות?

זה הבדל בהתפתחות האדם, אי אפשר לקנות את הדברים האלה. אפשר לפתח טכנית, ואז הוא יהיה שף באיזו מסעדה, אבל הוא לא יהיה אומן.

יעל: מה יש באותו אומן שאין בשני שהוא טכני למשל?

דחף וסוד היצירה.

יעל: דחף לְמה?

דחף לעיצוב החדש, שכל פעם אצלו זה משהו חדש. מי שנכנס פעם למרתף יין ראה איך מערבבים את היין, איך בודקים אותו, נושמים אותו, זו אומנות מאוד מאוד עדינה, לא מובנת לכולם. אבל אני יכול להגיד בלי לפגוע בגברים ונשים, שלגברים וודאי שיש דחף לאומנות הרבה יותר ממה שיש לנשים. אנחנו רואים, אישה אפילו שהיא מבשלת בבית, אין לה מספיק אומנות להיות השף במטבח הגדול המיוחד. שם יש רק גברים, כי נטייה לאומנות, נטייה לפנטזיות, להתפתחות, לפריחה כזאת, שייכת יותר לגברים מאשר לנשים. וזה על פי חכמת הקבלה, בגלל שכל מין ומין מצליח במה שבטבע שלו.

יעל: זה מעניין, כי מצד אחד אישה יוצרת חיים, יוצרת מציאות חדשה.

אין בזה אומנות, זו דרגת חי.

יעל: והגבר לעומת זאת, אתה אומר שיש לו את היכולת לייצר פנטזיה חדשה, מציאות חדשה, התחדשות.

בואו נספור מימי העולם ועד היום, כמה יש מחדשים ואמנים למיניהם בין הגברים ובין הנשים.

יעל: זה ברור. אפילו בעיצוב אופנה מי שהיום שולט בטופ והוא שעושה את האמנות, זה בדרך כלל גברים, אפילו בבשמים. זאת אומרת, שבכל תחום שאנחנו ניקח, שכביכול הוא נשי, אז בסופו של דבר מי שנמצא בטופ הוא גבר. אלא שחלק גדול מהאנושות אומרת, "כי בכלל הנשים היום לא תופסות מקום גבוה בהרבה מאוד מקומות". וכאן אתה אומר, שזה לא נובע מזה, זה הטבע של האדם בכלל.

וודאי.

יעל: ולמה גבר מייצר?

כי מצד היצירה, מצד המבנה שלו, הוא יותר שייך לחלק המשפיע, לחלק האמונה, האמן, ולכן זה השטח שלו, וכל החידושים הם בעיקר באים מהגברים.

אורן: אני רוצה מכאן להתקדם להיבט נוסף, יש יצירות אמנות, בעיקר היצירות הגדולות, היותר משמעותיות, ולא חשוב מאיזה תחום הן באות, שברגע שאתה מתבונן בהן, אתה מרגיש רגש מאוד מאוד חזק ותחושה שהיא גבוהה מהיום יום והשגרה, מההילוך הרגיל של החיים, כאילו סוג של התעלות. מה יש ביצירת אמנות שהיא יכולה לתת לנו תחושה כזו?

זו קודם כל השפעה פסיכולוגית עלינו ואין בה אני חושב שום דבר מיוחד. אנחנו רואים את זה נגיד ביוון את האקרופוליס וכל המבנים המיוחדים, עד כמה שהם רצו להרשים את כולם, או שהם בנו מנזרים בגובה כזה שאי אפשר בכלל להגיע, או הפירמידות במצרים ועוד ועוד. אלה יצירות מאוד מאוד מיוחדות, כי רצו לקשור אותם לרוח, לא-לוהות ולהשפיע על בני אדם בגודל שלהן, כי על מה עוד אפשר להשפיע על בני אדם?

מה שאין כן ביהדות ובחכמת הקבלה, בהן זה בכלל לא נחשב, כי שם נחשב לא כמות וגודל, אלא האיכות. ולכן אם היית רואה את בית המקדש היית חושב, "איזה צריף זה ואיזה גודל זה ומה יש בו?".

אורן: מה זאת אומרת צריף? כתוב זהב וכל מיני דברים מחומרים משובחים שהביאו ממצרים, לא זוכר אפילו מאיפה.

כן.

אורן: פחות מפואר.

לגמרי לא [מפואר].

יעל: אני רוצה לקחת את מה שאורן אמר למוזיקה או לציור. יש למשל יצירות שפתאום אתה מרגיש שהן נוגעות בך, שעושות משהו שהוא מעבר, הוא גורם לאיזו התרגשות או הרגשה פנימית מאוד רחבה, התרחבות כזאת.

כן. נכון.

יעל: יש ציורים, וזה לא צריך להיות ציור ענק, אבל יש בהם איזה עדינות כזאת.

אומנות גם קשורה למקצוע, זאת אומרת עד כמה שאנחנו מבינים, עד כמה שאנחנו מרגישים, עד כמה שאנחנו לומדים יותר, אז אנחנו לומדים איך להתפעל, ממה להתפעל, מה הוא רצה להגיד. וזה כמו שאני מסתכל בספר שכתוב בסינית ולא יודע על מה הספר, ומישהו אחר קורא ובוכה או צוחק, אותו הדבר לראות תמונה או משהו אחר, מוזיקה נגיד.

יעל: מה יש ביצירה [המוזיקלית] שעושה לנו את זה, שמצליחה לגעת, לעומת ציור שפחות נוגע, מה ההבדל ביניהם?

רגש וידע יחד.

אורן: של מי?

של האדם שמתפעל מזה.

יעל: ומבחינת האמן שיוצר, יש הבדל?

האמן צריך להתלבש בבני אדם שיראו את זה, שיסתכלו על זה, הוא צריך בכל זאת להבין את נפש האדם שהוא כביכול שולח לו את זה, אולי לפעמים דרך אלפי שנים, ושהאנשים יתפעלו ממנו וידבקו ליצירה שלו.

יעל: אם אנחנו מסתכלים על אמנות בעולם, מה היא נותנת לנו, מה התפקיד שלה ביחס לחברה?

להרחיב האופקים, ללמד אותנו שהאדם צריך להתעלות למעלה מהבהמה שבו, בכל מיני כיוונים, מוזיקה, ציור, פיסול ועוד ועוד. וגם במיוחד, אחרי כל אלה, לאמנות האמיתית שזה נקרא "אמונה", היינו, יציאה למעלה מכל ההגבלות האלה, למעלה מכל התנועות והצלילים וכל הציורים וכן הלאה. לכן ביהדות זה לא מקובל כל כך, אלא הכל מכוון לזה שהאדם יוכל לייצר בפנים, לייצב בפנים צורות כאלה שלא מגיעות לביצוע בעולם החומרי שלנו.

ואז ביצירות האלה הפנימיות, הוא ימצא את עצמו בדבקות עם הכוח העליון. והיצירות הרוחניות שהוא מצייר בתוכו, הן יהיו דומות ליצירות של כוח עליון, לצורות של כוח עליון שמיועד להתחבר עם בן האדם. בזה אנחנו מתחילים להשיג את הבורא כאמן, שהוא "צור צורה בתוך צורה" וכך הוא בונה אותנו כדי שאנחנו נשיג אותו כמייצב אותנו.

יעל: אמרת שלחקות את הצורות של הכוח העליון, זה חלק מההתפתחות של אמנות האדם ברמה היותר גבוהה. מה זה אומר, מה זה לחקות את הצורות של הכוח העליון, מה זה הצורות של הכוח העליון?

הצורות של הכוח העליון הן הפוכות מאיתנו. זה צורות של השפעה, של אהבה, יציאה מעבר להגבלות של העולם הזה. לא צורות גיאומטריות, פיזיות למיניהן, לא הצורות שאנחנו בונים מחומר ומכניסים אותן בגבולות של העולם החומרי לפי הגודל, לפי כל מיני צורות. לא מהחומר של העולם הזה, אלא כל החומר של עולם הרוחני זה רצון, ועד כמה שאנחנו יכולים מהרצון שלנו לבנות משהו הדומה לא-לוהות, לבורא.

זאת אומרת, נגיד אם אני כמיכלאנג'לו מצייר תמונה, אז אני צריך לקחת את הרצון שלי ולעצב אותו בצורה כזאת שהוא ייתן לי צורה של בורא, של כוח עליון, כזה שהם לא מסוגלים לעשות ואני מעצמי כן משתדל ומתקרב לצורה כזאת.

יעל: זאת אומרת, התפקיד של האומנות בכלל כפי שאתה מתאר אותה, הוא רק איזו מדרגה? מדרגה שמאפשרת לנו לראות שיש אפשרות להרחיב מעבר, שיש אפשרות לתחושה של יותר, אבל בעצם היא לא אמורה להיעצר בשלב הזה?

לא. התפקיד של אומנות הוא, באמת לפתח לנו את יכולת הדמיון, אבל לא שנשקיע את עצמנו בכל מיני יצירות מהחומר הגשמי של העולם הזה, אלא שנעצב את עצמנו מהחומר הרוחני. החומר שלנו זה רצון לקבל, אבל שאנחנו מגבילים אותו ועושים ממנו צורה מיוחדת שהיא על מנת להשפיע. ואז הצורה שאנחנו מעצבים מעצמנו, שאני כפסל של עצמי עושה את זה, אני עושה מעצמי את צורת הבורא. זאת אומרת, רצון שהוא כולו מלובש בכוונה על מנת להשפיע, ולכן יש לו צורה כזאת. ואז הצורה הזאת נקראת "אדם", הדומה לבורא.

אורן: אני רוצה להבין קצת יותר את האומנות הזאת. אמרת שיש אומנות שהיא אומנות של עבודה עם חומר רוחני, שבה האדם לוקח את הרצון שלו ויוצר בו צורות כמו של הבורא, איזה רצון לוקח האדם, ומה הוא יוצר בו שזה הופך אותו להיות דומה לבורא, לא-לוהים?

האדם הוא רצון ליהנות.

אורן: האדם בנוי מרצון ליהנות.

והוא צריך להפוך את הרצון ליהנות שלו, לרצון ליהנות לזולת, ודרך הזולת לבורא. ויוצא שאם הוא דואג להראות לכל האנושות איך להתקרב בצורתה לבורא,

אורן: מה זה אומר להתקרב לבורא, לחזור בתשובה? כי קודם דיברת הרבה גם על הדתות, שהן נתנו דחיפה.

לא, אין לזה שום קשר. זה בהשפעה הדדית זה לזה, אם אנחנו נשפיע זה לזה באהבה, בהשפעה יפה, טובה, דברים טובים, אז בזה אנחנו נדמה את עצמנו לבורא.

אורן: אז מה האומנות הרוחנית בעצמה, מה האדם לוקח בתוכו ומה הוא עושה עם זה?

הוא לוקח את הרצון לקבל שלו, זה החומר שלו, בודק עד כמה הוא ברצון הזה רוצה רק להטיב לעצמו, ומשתדל על ידי שיטה מיוחדת, ששמה חכמת הקבלה, להפוך אותו לעל מנת להשפיע.

אורן: הוא לוקח את הנטייה שלו לעשות טוב לעצמו ומשתדל לסובב את המנוע הפנימי הזה שלו כך שיתפתח בו רצון להטיב לאחרים, זאת האומנות הרוחנית, לסובב את עצמי מלהיות מכוון פנימה לתוך עצמי, לסובב את עצמי להיות מכוון כלפי האחרים?

כן.

אורן: ואיך זה קשור לזה שהאדם בזה יצר בתוכו צורה שהיא דומה לבורא? מה זה הבורא?

לבורא אין דמות, זה כוח ההשפעה הכללי. אני יכול להידמות לו רק אם אני לוקח את החומר שלי וממנו עושה את הצורה הדומה לבורא.

אורן: תן דוגמה למשל לצורה אחת.

שכל הרצונות שלי שבהם רציתי להטיב לעצמי, את כל הרצונות האלו אני מכוון לעל מנת להשפיע לזולת.

אורן: ואז בזה יצרתי יצירה רוחנית?

כן.

אורן: מה רוחני בה?

הצורה החיצונה. החומר הפנימי זה רצון ליהנות, והצורה החיצונה שלו זה רצון ליהנות את הזולת.

יעל: אם יש לי למשל גוש חמר שאתה אומר שזה אותו רצון ליהנות, זה המצב ההתחלתי שאיתו אני מתחילה לעבוד.

את לא יכולה עם חמר לעשות משהו.

יעל: ה"חמר הרוחני". אני מנסה להבין את זה בצורה קצת יותר מוחשית. אם יש לי גוש שנניח הוא אותו רצון ליהנות, המצב הראשוני שממנו אני מתחילה, מה אני אמורה לפסל מזה, מה אמור לצאת מזה בתור יצירת אומנות חדשה?

בכל הרצון הזה את צריכה להשתמש כדי להשפיע לזולת.

יעל: אם הוא ישתנה, בסופו של דבר אני אראה כאן יצירה אחרת? הצורה של החומר תשתנה, מה יהיה חדש?

החדש הוא, שאם קודם ברצון הזה רצית כרית או כיסא, כמו שנותנים לנו דוגמה בתורה, אז את תרצי לתת את הכרית או הכיסא לזולת.

יעל: ואם אני מסתכלת על זה ויזואלית.

אין ויזואלית, אמרתי לך מראש, אין כאן שום דבר ויזואלי, אלא יש כאן דבר פשוט, שאותו רצון שהיה מכוון אלייך את מכוונת אותו לזולת. ויזואלית אי אפשר כאן לראות שום דבר. התוצאה יכולה להיות, שאת מעבירה לזולת ממה שיש לך את מה שהוא זקוק לו.

אורן: ומה אי אפשר לראות?

לפי המצב החיצון, אתה יכול להגיד על הכוונה שלה הפנימית, אבל לא שיש כאן משהו לפסל.

אורן: האומנות הרוחנית היא דבר הנסתר מהעין?

ודאי. לכן זה נקרא "תורת הנסתר".

אורן: למה זה נסתר?

כי אי אפשר לראות, החומר הזה הוא חומר של רצון, את הרצון אנחנו לא רואים, אנחנו יכולים רק לראות תוצאות מזה. או לוקח או מקבל או משפיע.

אורן: מה בונה האומן הרוחני?

הוא בונה צורות השפעה לכולם.

(סוף השיחה)