מפרידים בין פחמימה לחלבון? 16 שעות בלי מזון? רק ירקות, רק פירות? אלף ואחד טרנדים שוטפים את העולם בתחום המזון, ובעידן הדיאטות הרזון הפך לחזון. במקביל, מתרבות הפרעות האכילה. איך הגענו למצב כזה, ומה אפשר לעשות כדי להקל על המצוקה?
לאורך ההיסטוריה היה האדם טרוד בהשגת מזון לקיומו. אנשים היו רגילים להרגיש רעב, וכמעט לא הייתה בעיה של השמנת יתר. רק באמצע המאה העשרים הגענו לשלב שבו אפשר היה לספק מזון בסיסי לכל בני האדם, והחל שלב התפתחותי חדש של תעשיית מזון מופרזת במסגרת תרבות הצריכה. אינספור סוגים מכל מוצר, אינספור גוונים, אינספור מיתוגים, רק תטעם!
לצד תעשיית המזון, קמה תעשיית הדיאטות והטרנדים. משהפכנו לשמנים, אפשר היה למכור לנו עוד ועוד מוצרים שיעשו אותנו רזים, בריאים ויפים. כמובן, גם תרבות הספורט הלכה והתנפחה. מועדוני כושר, מאמני כושר, חיטוב, עיצוב, קדימה למלאכה. ומי שלא עומד בדרישות השעה, עם קצת צמיגים בבטן וחור רחוק מדי בחגורה, מתבייש להסתכל על עצמו במראה. יותר טוב לא ללכת לים השנה.
ובאו דיכאונות ושלל בעיות נפשיות בקשר למראה שלנו, ולצדם קמה עוד תעשייה של טיפוח היופי. ניתוחים, הזרקות, שדרוגים, מתיחות. גם פסיכולוגים ומטפלים שונים הזדרזו לגזור את הקופון שלהם, לקחת את חלקם בחגיגה. וכך, עומד לו האדם מבולבל מול תעשייה אדירה ששמה לה מטרה לפטם אותו, להרזות אותו, לתת לו הרגשה שמצבו ישתפר פלאים אם רק יצרוך את הדבר הבא.
והאמת היא שבשורה התחתונה עיקר הבעיה של הזמן המודרני די פשוטה: אנחנו מפריזים בכמות האכילה, וממעיטים בכמות התנועה. לגוף שלנו, כמו לכל היצורים בטבע, יש הגדרת פעולה מאוזנת, אבל סגנון החיים שלנו לא מותאם לה.
איך שלא יהיה, על פי שיטת החיבור האינטגרלי, כדי להשתחרר מהסגידה לגוף על שלל צורותיה ומהמועקות שהיא מביאה, האדם זקוק למעגל חברתי תומך שיחזיר אותו לאיזון. יש בזה מתודה שלמה שצריך לחוות ולתרגל במסגרת קבוצתית, כאן נציג רק את עיקרי התפיסה.
במיני-חברה שכזו, האנשים ילמדו להתייחס זה לזה לא לפי המראה החיצון, אלא לפי פנימיותו של האדם. זאת במקביל לדאגה לבריאות, כמובן. האוכל, הפעילות הגופנית, הכול יהיה באיזון שמתאים באופן אישי לכל אחד, ולא מתוך צורך לציית למודלים חברתיים אופנתיים.
בגדול, המפתח לפתרון כל בעיה שנובעת משטיפת המוח שמפעילים עלינו משך שנים אינטרסנטים כאלה ואחרים, הוא למלא את עצמנו במשהו יותר גבוה. לפתח את הפנימיות שלנו, ללמוד איזה דברים נעלים אפשר להשיג במהלך חיינו, איך לגלות את הרוח הנצחית שטמונה בנו. במקום שבו מחשבותיו של אדם נמצאות שם הוא, אמרו החכמים. אדם שמרוכז בהתפתחותו הרוחנית, גם ענייניו הגופניים נכנסים לפרופורציה, מתאזנים.
לצורך המחשת התהליך, נצייר לעצמנו קבוצה של כעשרה אנשים. לכל אחד בקבוצה בעיות משלו, למשל דיכאון או הפרעת אכילה. בעבודה הקבוצתית על פי שיטת החיבור, לא נדבר על הבעיות שיש אלא נלמד לפני הכול על טבע האדם.
מצד הטבע, האדם מונע על ידי רצון לקבל הנאה ותענוג, אפשר לקרוא לו בקיצור רצון ליהנות או אגו. הרצון ליהנות דוחף אותנו בכל רגע ורגע למלא את עצמנו, כדי להרגיש חיות. ככל שאנחנו מלאים כך אנחנו מרגישים חיים. ברגע שרצון מסוים מתמלא הוא כמו נסתם, ותחושת ההנאה מתפוגגת. ואז האדם מחפש, במה יוכל עתה למלא את עצמו.
אם לדוגמה רציתי לאכול משהו טעים והתמלאתי בו, עתה אשקול לנוח על הספה, לראות משהו בטלוויזיה, אחר כך אולי לצאת מהבית לאיזה סיבוב, וכן הלאה. הטבע שלנו הוא לנוע כל הזמן ממילוי אחד למשנהו, לבחור את הכי טוב. כמובן, יכולים להיות לנו מילויים מסוגים שונים: ברמה הבסיסית, אנחנו נהנים מדברים כמו אוכל, מין ומשפחה, ברמה גבוהה יותר מכסף, מכבוד, משליטה, מידע, מהשכלה ועוד.
המילוי הגבוה ביותר שאפשר להשיג מגיע מיחסים חמים בין אנשים. אם אדם מרגיש שהוא נמצא בתוך סביבה טובה, בין אנשים שמקרינים לו תמיכה, חיבור, אהבה, הוא מרגיש ביטחון, מילוי, רוגע. זה מעורר בו תחושה שהוא עצמו יכול לתת אהבה, וכל החיים שלו מקבלים צביון חדש, אווירה חדשה, כאילו נכנס איזה פנס והאיר את החשיכה. במצב כזה, המחשבות שלו משתנות, הרצונות שלו משתנים, והוא כבר לא ממוקד בעניינים גופניים. בהדרגה נעלם הצורך לאכול כדי לפצות על חסכים רגשיים, נעלם הצורך להרזות עד כדי שיגעון, נעלמים הריקנות, הייאוש, המחשבות הטורדניות. למה? כי האדם מפסיק להתעסק עם עצמו, המיקוד שלו עובר למילוי האחרים סביבו והוא מרגיש של ידי זה הוא מממש את הייעוד הגבוה שלו.
וכך, שיטת החיבור האינטגרלי הופכת את הקבוצה להיות כאיש אחד בלב אחד, מעבירה את המשתתפים בה מעולם של אינספור בעיות אישיות, לעולם של דאגה הדדית והרפתקאות רוחניות משותפות.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 307 – bit.ly/36MO8hm