חיים חדשים

שיחה 1005

הגישה הנכונה לחיים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.29.04 – אחרי עריכה

אורן: היום ננסה ללמוד מהרב לייטמן כמה גישות לחיים. נציג בפניו כל מיני רעיונות מתקדמים, ונראה איך הוא מכוון אותנו אל המקום הכי מדויק בדרך לחיים חדשים.

יעל: יש לנו כל מיני גישות שאיתן אנחנו יכולים להסתכל על החיים שלנו והמטרה היא לאמץ את הגישה שתאפשר לנו להסתכל על החיים בצורה שיהיה לנו הכי טוב, שנוכל לעכל אותם ולהתמודד איתם בצורה הכי טובה, ולחיות באמת בשמחה ובאושר. בתוכנית היום אנחנו רוצים להציג כמה גישות ולראות מה דעתך על הגישות השונות שקיימות היום באנושות.

הגישה הראשונה היא ש"הכול לטובה", אנחנו יודעים שלא כול מה שקורה לנו הוא טוב ובכל זאת אנשים אומרים שכל מה שקורה במציאות הזאת, זה הכול לטובה.

למה? כי זה נגמר.

יעל: מה נגמר?

כולם מתים. לכן הכול לטובה. אי אפשר אחרת.

אורן: אני רוצה להציג זווית אחרת. "הכול לטובה" בגלל שאני לא רואה את התמונה השלמה ובטח יש איזו כוונה עליונה לעשות סדר בחיים, אז גם אם אני "הקטן" לא רואה שהכול לטובה, בדרך אני אראה, אם לא עכשיו אולי בעוד שנה, או שנתיים, או יותר מאוחר שהכול לטובה.

כי כך אתה חושב, יש לך פילוסופיה משלך וכך אתה מרגיע את עצמך, אולי הלכת לאיזה קורס פסיכולוגי ומשם קיבלת את הגישה הזאת. אני מקנא בך שזה השפיע עלייך ואתה ממתיק במשהו את החיים שלך. "יש לי חברים אחרים שעושים את זה עם גראס, ואחרים עושים את זה עם אלכוהול".

אורן: אל תתקדם לגישות נוספות כי אנחנו רוצים קודם לפרק כל גישה בנפרד.

יעל: אני רוצה לתת דוגמה. אני יועצת תעסוקתית ואני רואה לא מעט אנשים שפוטרו מהעבודה שלהם. היום עולם התעסוקה מאוד לא יציב, ואנשים מפוטרים בדרך כלל לא בגלל שהם היו לא בסדר, אלא בגלל כל מיני שיקולים ארגוניים.

כשמפסיקים לתת לאדם משכורת, במיוחד אם יש לו משפחה ויש לו אחריות מאוד גדולה זה מאוד מלחיץ. אנשים רואים בזה אסון גדול מאוד שקרה להם בחיים. אני יודעת שאחרי תקופה מסוימת חלק גדול מהאנשים שפוטרו, מוצאים בסופו של דבר עבודה, ולפעמים עבודה הרבה יותר טובה מזו שהייתה להם. זאת אומרת שהדאגה והקושי הגדול שהיה להם כשפוטרו ונראה להם כאסון גדול, בסופו של דבר לא היה אסון כזה גדול ויצאו להם מזה הרבה מאוד דברים טובים, ולכן אני חושבת שזה חלק מהעניין ש"הכול לטובה".

וכמו שאורן אמר, שכנראה אנחנו חיים בתוך איזה ספר, שאנחנו לא מכירים את כול התוכן שלו, אלא רק עמוד מתוכו שבו אנחנו חיים כרגע, ויכול להיות שבדפים הבאים העלילה תשתנה. והאמונה הזאת בבסיסה אומרת שבסופו של דבר כל מה שקורה לי מוביל למשהו טוב יותר בשבילי.

אני מקנא בכם.

אורן: מה דעתך על גישה כזאת, ומה חכמת הקבלה אומרת על זה?

אני לא נוגע עכשיו בחכמת הקבלה, חכמת הקבלה זה משהו אחר. אני מסתכל על זה כאדם אחר שרואה שהכול מתקלקל, שהעולם הולך לאבדון ומיום ליום מדברים יותר ויותר על מלחמת עולם שלישית, והדור שלנו לא יוצא מהטלפונים האלו, לא מוציא את האף החוצה, והכול נגמר במוות כרגיל. ועד כמה שהאדם משתדל לעשות מאמצים בחיים שלו, מה הוא עושה? הוא סך הכול בורח מהבריחה, מוליד ילדים עד שימותו, עושה את כל הפעולות שלו בעבודה, ובכל מקום, וזה הכול בשביל מה? כדי להחזיק את הגוף הזה שנידון למיתה.

אני לא רואה שמיום ליום זה נעשה יותר טוב והכל נגמר בטוב, ואתם רוצים להגיד לי " אתה יודע, זה כל כך יפה וטוב, בואו נסגור את העיניים ולא נראה מה קורה בצורה אמיתית, ונחייה באיזה סרט" גם זה טוב. אנשים הולכים לסרט כדי להיות באיזה חלום אפילו שעתיים, אז תקנה אותו בזה שיהיה לו חלום טוב, למה לו להיות [בחלום] רע? אני מסכים. אני מבין גם את היועצת התעסוקתית שכשבא מישהו שאיבד עבודה יפה וטובה, והוא חשב שיישאר שם עד סוף החיים ויצליח כמה שאפשר, או לפחות [יפרנס] את המשפחה, ויחזיק את הילדים, ופתאום אין לו כלום.

והיועצת אומרת לו, " אל תדאג, יהיה לך הכי טוב". אתה שואל אותה, "יש לך עבודה בשבילי?" "לא, אבל יהיה לך טוב, אל תאבד את התקווה". "אבל מה אני אעשה עם הילדים שלי מחר, עם המשפחה, איך אני אחזיק אותם?", "תאמין לי שזה יסתדר". "על סמך מה אני אאמין, תתני לי צ'ק?" בקיצור יש כאן איזה מין חלום. אני לא רואה ולא יכול לקרוא לזה משהו אחר, אנחנו נמצאים בתוך חלום.

אנחנו בנויים מהרצון לקבל, הרצון ליהנות, ולכן הרצון ליהנות שלנו רוצה לטשטש לנו את האמת ולא כדאי לי לראות רע, כדאי לי להתנתק מהרע, כדאי לי לבלבל את עצמי וכך זה יסתדר ואני "אסחוב" עוד. זה באמת נכון, כי אם נראה בעיניים בריאות, אמיתיות וביקורתיות את החיים שלנו, נראה שמה שקורה בעולם ובמשפחות ובכלל בכול על פני כדור הארץ זו זוועה. לראות אותו מהצד זה פשוט בית משוגעים אחד גדול ועגול. לכן מה זה נקרא "הסתכלות נכונה על החיים"? השאלה היא איך אנחנו מפתחים את הגישה כדי לשרוד בחיים כדאי להיות בחלום.

אורן: הבנתי שלגישה הראשונה ש"הכל לטובה", לא התחברת, אני אציע לך גישה נוספת ונשמע את דעתך.

מה זה "הכול לטובה"? אני לא רואה שהכול לטובה.

אורן: אתה לא רואה שהכול לטובה, אתה אומר ש "החיים הם זוועה" וזה לא מתאים לך.

לא, זה מתאים.

אורן: לזה שפוטר יש מבט ריאלי מידי, "אתה אומר לי שהכול לטובה, אבל אני רואה שאין לך צ'ק לתת לי מחר".

אני יכול לקבל את הגישה הזאת, אבל אני צריך לדעת אם אנחנו הולכים על האמת או שאנחנו הולכים על זה כך שבינתיים יהיה לי טוב? צריכים להחליט, אחרי שמחליטים אני הולך איתך, אני סוגר חצי עין.

אורן: אני לא יודע עכשיו לענות לך על השאלה, אבל אם הבנתי נכון, אתה לא מתחבר לגישה ש"הכול לטובה", נכון או לא?

וודאי שלא, אני חושב שאף אחד לא.

אורן:, אני שם את הגישה הראשונה בצד ומביא לך גישה אחרת שאומרת, שום דבר שקורה לך בחיים לא מקרי, פטרו אותך מהעבודה, יש לך ילדים ואתה לא יודע איך תאכיל אותם מחר, זה לגמרי לא מקרי. כל דבר שקורה לך בחיים בא ללמד אותך שיעור מסוים, כל דבר שקורה מכוון אלייך בול כדי ללמד אותך דבר מסוים ומה שאתה צריך לעשות בתוך החיים שלך זה להתבונן טוב וללמוד את השיעור המדויק שאתה צריך ללמוד. ועד שלא תלמד אותו, לא תצא מהסרט הרע, ואם תפצח אותו ותלמד את השיעור, תוכל להתקדם למקומות יותר טובים. אני אקרא לגישה הזאת לצורך הדיון, "כל דבר שקורה לך הוא מדויק והוא בא ללמד אותך משהו, כי כל החיים הם שיעורים", מה דעתך על גישה כזאת, האם יש בה מין האמת?

לא.

אורן: למה לא?

זו גישה שמבלבלת אותי, היא אומרת משהו עוד יותר גרוע מהגישה הקודמת, שאתה תדע שאתה נמצא תחת השפעת התוכנה העליונה כדי ללמד אותך את החכמת החיים.

אורן: אתה לא מאמין בזה?

אני לא מאמין בזה.

אורן: למה?

כי אני קודם כל לא מאמין שאדם יכול ללמוד בעצמו את חכמת החיים. אני לא ראיתי את זה, לא ראיתי דוגמאות כאלה. זה טוב לגברת שהיא צריכה להרגיע את אלו שפיטרו אותם מהעבודה, אבל לא אחרת.

אורן: אז מה שקורה לנו בחיים הוא מקרי או מכוון?

אני לא יודע, מקרי או לא מקרי, אין לי לזה שום גישה, אני אדם מהרחוב, מה אתה בא אליי?

יעל: האם זה באמת מקרי, והאם יש כאן שיעורים מתוכננים, האם אני יכולה לזהות אותם? שזה שני דברים שונים. כי אתה אומר האדם הפשוט, גם אם הוא יאמץ את הגישה הזאת, אין לו יכולת להבין תוך כדי החיים שלו מה באמת השיעור כאן.

הוא יתבלבל ויביא לך אין סוף תופעות ותיאוריות, כאלו סיסמאות ונוסחאות.

יעל: אתה אומר "אין לו שום סיכוי לקחת את זה ולהוביל את זה למקום נכון".

באיזה שכל הוא יעשה את זה, באיזה כלים?

יעל: אין לו את הכלים.

בטח.

יעל: האם בבסיסה התפיסה היא נכונה, האם התפיסה שכל מה שקורה לנו בחיים יש לו איזו מטרה, גם לדברים הלא טובים יש איזו מטרה כדי לקדם אותנו בסופו של דבר כדי שנלמד משהו שיכול לעזור לנו בחיים?

זה שזה קיים אולי כן, אבל מה אני שייך לזה שהעולם מסתובב לפי איזו תוכנה?

יעל: אני זה בעצם האדם בתוך כל המערכת הזאת.

כן. אלא רק בתנאי שאני הולך להתחבר לאותה תוכנה על ידי שיטה מיוחדת, ואז אני מתחיל לאמץ את עצמי בתוכנה לאיזה שילוב בינינו. אבל זה בתנאי שאני יודע איך עושים את זה ולא מהשכל שלי שגמרתי בקושי בית ספר או אפילו אוניברסיטה, ומה יש לי מזה?

יעל: אם יהיו לי את הכלים הנכונים, תהיה לי אפשרות לעשות את זה בצורה שגם תועיל לי?

חכמת הקבלה מסבירה לנו איך אנחנו יכולים לעשות את זה. אבל זה בתנאי שאדם באמת מרגיש שאין לו ברירה הוא חייב לחקור את מהות החיים, סוד החיים, ולפצח אותם.

יעל: מה הגישה הנכונה לחיים לפי תפיסתך?

לגלות את הכוח העליון שמנהל לנו את החיים. פשוט מאוד.

יעל: נניח שהצלחתי לגלות אותו כוח עליון, מה זה אומר לגלות אותו כוח עליון, מה אני ארגיש?

לדעת מה מפעיל אותי, לפי איזו תוכנה מפעיל אותי הכוח העליון הזה, מה הוא רוצה ממני, לאן הוא מוביל אותי, איך אני יכול לסייע לו או להתנגד לו, בקיצור באיזו אינטראקציה להיות איתו כדי לסבול פחות, כדי להגיע לאמת. אולי אני אגלה עוד כל מיני אפשרויות, הזדמנויות להתפתחות שלי, אבל לגלות קודם כל את הכוח העליון שמנהל את הכול. אם אני מכיר אותו, אם אני מגלה אותו במשהו שאני מתקדם אליו, אני כבר יותר ויותר מבין את החיים שלי, מאיפה הם התחילו, בשביל מה, לאיזה צורך, מה התהליך שאני עברתי ועוד אצטרך לעבור, לאיזו מטרה סופית, לאיזו צורה סופית אני צריך להגיע? ואז אני כבר מתחיל להתייחס לחיים שלי בצורה אחרת, לא ספונטנית ש"זה קורה וזהו".

אורן: למה קורים לי דברים מסוימים בחיים שלי?

את זה אני אוכל לדעת רק אם אני אחקור את הכוח העליון, כשאני אדע בשביל מה הוא מפתח אותי.

יעל: זה נשמע מאוד מדעי מה שאתה אומר, זאת אומרת שאני צריכה לחקור את מה שמפעיל כאן את כל החיים האלה, ומתוך זה שאני אבין ואדע ששניהם קשורים לשכל ואיך כל הסיפור הזה עובד, אני אולי אדע איך להתנהל בצורה יותר נכונה בתוך כל המציאות הזאת, אני אבין מה האינטרסים שעומדים מאחורי זה. ואז אני אבין מה האינטרסים שעומדים מאחורי זה, תהייה לי איזו מפת דרכים ללכת בה בצורה יותר נכונה. עד לכאן הבנתי נכון?

נניח שכן.

יעל: המקום הזה נשמע לי מאוד שכלי.

לא, הוא קשור לרגש. כי זה משפיע על הרצון ליהנות שלי, וזה הדבר היחידי שנמצא בי. אז אני מתחיל לחלק את הרצון ליהנות שלי וגם את האור העליון, למשבצות, לכל מיני דרגות השפעה עלי, על הרצון ליהנות, ואז מתוך זה אני בונה ממש טבלה, נוסחאות ושרטוטים. אבל מתוך זה יש לי רגש גדול מאוד.

יעל: אולי התוצר הוא רגשי, אם אני אפעל בצורה הנכונה.

הכול רגשי. לא התוצר בסוף אלא הכול רגשי. את לא יכולה להגיד כי את לא עברת את זה. אין דבר כזה. הכול רגשי.

יעל: גם המחקר עצמו הוא רגשי, גם ההבנה?

הכול. כי הכול אני עושה עליי, על עצמי. איפה אני רואה את הרצון ליהנות והאור שפועל עליו? הוא לא נמצא באף מקום, רק בי.

יעל: אני מסתכלת על זה מבחוץ.

אני לא יכול להסתכל מבחוץ. איך אני אצא מחוצה לרצון ליהנות? זה הטבע שלי. זה אני כולי.

יעל: אז אני בעצם יודעת מה אני אחווה בכל אחת מהמשבצות שחילקתי?

אם את יכולה לחלק, כן.

יעל: השלב הראשון הוא לדעת לחלק והשלב השני זה באמת לדעת, להבין כל משבצת ומשבצת.

כן.

אורן: אני עכשיו יושב אתכם פה בתכנית טלוויזיה, יש אותך, יש אותה, יש לי משפחה, יש לי עמיתים לעבודה, יש אנשים בעם שבו אני חי" יש בעולמי, בסרט של החיים שלי כל מיני אנשים. למה דווקא הם נמצאים שם, מה התפקיד שלהם כלפיי?

הם החלקים שלך.

אורן: מה זאת אומרת?

ברצון לקבל שלך, אם אתה לא תסתכל על הגופים אלא על הרצונות, אתה תראה שיש המון רצונות שנמצאים, מסתובבים סביבך, קרובים רחוקים אליך. והחלקים האלה של הרצונות הם מתקרבים, מתרחקים בסופו של דבר לפי תכנית הבריאה, ואתה צריך לגלות אותם שהם כולם צמודים אליך, והופכים להיות לרצון אחד של כל בני אדם לאדם אחד, שגם ייקרא כך, "אדם".

אורן: זה שבחיים שלי יש אנשים מסוימים, מה התפקיד שלהם כלפיי?

שאתה תחבר אותם אליך "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: מה זה אומר, לחבר אותם אלי?

שלא תרגיש אותם כזרים.

אורן: איך אני מחבר אותם אלי, ולמה זה חשוב בכלל?

כדי להגיע לאמת.

אורן: איך אני מחבר אותם?

על ידי אותו האור העליון שפועל עליכם.

אורן: מה זה האור?

כוח השפעה.

אורן: כלומר?

שאתה מזמין אותו על ידי זה שאתה בכוח רוצה להתחבר עם האנשים האלו הזרים.

אורן: אם אני רוצה לחבר אותה אלי, אז?

עד כמה שאתה פועל כדי שאתם תהיו יותר קרובים בהשפעה הדדית טובה זה לזה, אתה בזה מעורר את האור שיחבר אתכם.

אורן: שזה איזה כוח נעלם, מה זה האור?

זה כוח החיים, כוח שפועל על כל המציאות.

אורן: יופי. אז נגיד שבחיים שלי יש שני אנשים, יש אותה, ויש אותך. זה לא מקרי ששניכם בחיים שלי.

זה לא מקרי. אנחנו חלקים ממך.

אורן: שונים. אתה שונה ממנה. אז נגיד שיש בחיי שני אנשים, כדי לפשט את הדברים. התפקיד שלכם כלפיי ומה שאני צריך לעשות ביחס אליכם, זו אותה עבודה. אני צריך לקרב אתכם אלי למרות שאתם שונים.

כן.

אורן: אז הפעולה היא אחת כלפי האנשים השונים בחיי?

פעולות שונות, אבל מגמה אחת.

אורן: מגמה אחת, לקרב אותם אלי. בעצם ברצון שלי לקרב אתכם אלי, אני מזמין את הכוח הזה שקראת לו "האור", או "כוח החיים" שהוא מקרב ומאחד את החלקים.

אמת.

אורן: לגבי רגשות שמתעוררים בי. ברגע הבא יתעורר בי רגש כלשהו, לפני רגע התעורר בי רגש אחר. האם הם מקריים?

אין מקרה, כי הכול נמצא במערכת.

אורן: למה מתעורר בי עכשיו רגש מסוים?

זו התכנית הכללית, שאני לא יכול להגיד למה.

אורן: יש סיבה?

ודאי שישנה סיבה, כי הכול עובד בצורה מאוד דידקטית, מאוד מדויקת, ואין שום דבר שהוא מקרה.

אורן: זאת אומרת, לא רק שאנשים בחיי הם לא מקריים, והאירועים שקורים לי הם לא מקריים, גם מה שמתעורר בתוכי פנימה הוא לא מקרי.

ודאי.

אורן: יוצא שלקחת את כל מה שיש סביבי אנשים ואירועים, ואת מה שיש בתוכי רגשות. אני מניח שאם הייתי שואל אותך, מה לגבי המחשבות שמתעוררות בי?

גם כן.

אורן: זאת אומרת שום דבר לא מקרי, לא סביבי ולא בתוכי. אם שום דבר לא מקרי, איך אני מתחיל ללמוד את השכל הזה שמנהל פה את כל החגיגה?

יש פה איזה שכל שהוא נעלם ממני, שמנהל אותי מבפנים ומבחוץ. איך אני מתחיל ללמוד מה הוא רוצה ללמד אותי, מה התכלית?

התכלית היא שאתה תלמד אותו.

אורן: איך נגדיר "אותו"?

הטוב ומיטיב.

אורן: מה זה, הטוב ומיטיב?

שרוצה לטובתך. מה זה לטובתך? שאתה תתחבר עם כולם ללא שום הבדל.

אורן: אבל מיהו האובייקט הזה שעליו אתה מדבר שהוא הטוב, שהוא המיטיב, שהוא רוצה בטובתי?

הכוח העליון, האור העליון.

אורן: איך אני מתחיל ללמוד מה הוא רוצה?

הוא רוצה רק חיבור בינך לבין יתר החלקים.

אורן: אז אני חוזר על כל הרביעייה שאמרתי קודם, על כל האנשים שהוא שם לי בחיים, כל המקרים שהוא שם לי בחיים, כל הרגשות שהוא מציף בתוכי, כל המחשבות שהוא מזיז לי בראש, הכול למטרה אחת?

כן.

אורן: איך נגדיר אותה?

איחוד.

אורן: איחוד? איחוד בין מה למה?

בין כולם.

אורן: איחוד בין כולם, זה משהו שמצפה שאני אייצר את זה, או הוא הולך לייצר את האיחוד הזה?

הוא מייצר את זה לפי ההזמנה שלך.

אורן: הוא ייצר את האיחוד לפי ההזמנה שלי. למה חשוב לו שייווצר פה איחוד?

כי אז באיחוד הוא מתגלה.

אורן: למה הוא לא יכול להתגלות לפני?

כי הוא כוח אחד, שמתגלה באיחוד.

אורן: הבנתי. אז זו המטרה באופן כללי? אפשר להגדיר אותה כהמטרה באופן כללי?

כן.

אורן: עכשיו, אם אני לא מסתכל באופן כללי אלא על פריים מסוים. עכשיו אתה פה יושב איתי באולפן, יש לפנינו כוס תה, אנחנו מדברים על משהו, עוברות לך ולי מחשבות, רגשות. כשאני חותך מהסרט של החיים שלי או שלך פריים אחד, משהו בו קורה. ברור לי כבר עכשיו מכל מה שסיפרת לי עד כה, שא' זה לא מקרי, וב' שזה בא ללמד אותי משהו. ברור לי שאני לא מבין מה זה בא ללמד אותי, אבל הבנתי את המגמה באופן כללי. מה עכשיו אני עושה כדי לממש נכון את הפריים הזה בסרט? עכשיו יש סביבי אנשים ויש בתוכי מחשבות ורגשות. מה התגובה הכי מושכלת מצידי כשהסיסטם פה לא מגולה לי?

לעשות את כל פעולות החיבור האפשריות.

אורן: תסביר טיפה.

תנסה לקרב בין בני אדם כמה שאפשר.

אורן: מה זה אומר, לקרב?

זה נקרא ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

אורן: המילה "לקרב", מה היא אומרת?

לקרב, שיהיו יותר קרובים בנפש, בהרגשה. שיתעלו למעלה מהאגו שמפריד ביניהם ויתחברו מעליו ביניהם.

אורן: ואם אני לוקח את הקו הזה, לוקח את העצה הזאת שלך לחיים, ואני אומר אני שם אותה פה בכיס, אני אעתיק מהמחברת שלי את המשפט, אני אשים אותו לפני, אני אכתוב אותו על היד. בכל דבר שקורה לך בחיים, לא חשוב מי בדיוק האנשים, מה הם בדיוק המקרים, איזה מחשבות עברו לך בראש, איך אתה מרגיש כלפי זה, עזוב אותך מכל זה כי אתה ממילא לא מבין כלום. רק תיקח את הפתק האחד הזה, שבו כתוב "תנסה לקרב בין בני אדם כמה שאפשר, שיהיו קרובים ברגש, בהרגשה אחד לשני". אם אני לוקח את הכלל הזה ואיתו אני פועל בכל רגע נתון, אני אצליח תמיד, בכל סיטואציה, בכל מצב?

כן ולא.

אורן: תסביר את ה"כן ולא".

כן, כי בכל זאת אתה בדרך כלל תייצר סביבך אווירה נעימה, טובה, ידידותית, זה ברור לנו, מצד אחד. מצד שני, אם אתה רוצה באמת להתקדם עם המשפט הזה ולממש אותו בחיים, כדאי לך למצוא אנשים שגם להם יש מגמה כזאת. ואז אתם יחד בצורה הדדית מארגנים את החברה, שבה כולם משתוקקים להתחבר זה בזה, ואז בחיבור ביניכם אתם תגלו את הכוח העליון, האור, שישרה ביניכם.

אורן: עכשיו, את המשפט האחרון אני רוצה לפרק. אם אני לוקח את הכלל הזה, של תנסה לקרב בין בני אדם כמה שאפשר, שיהיו יותר קרובים אחד לשני כי המטרה של כל הסרט הגדול זה להביא לאחדות כללית. נניח שאני אתחיל לפעול ככה בחיים, ברגע הבא, עם האנשים שיהיו סביבי, בסיטואציה שתהיה סביבי, אני אתחיל לגלות את הכוח הזה שאתה קורא לו הטוב והמיטיב, שרוצה לטובתך ומסריט פה את כל הסרט?

כן.

אורן: מה זה אומר, "לגלות" אותו?

לגלות את כוח ההשפעה והאהבה שבאמת שורה בעולם, ורק מפני שאנחנו אגואיסטים ומנוגדים זה לזה, אנחנו לא יכולים לגלות אותו אלא מגלים את ההיפך.

אורן: ואיפה אני אגלה אותו?

בינינו. הוא יתחיל להתחבר בינינו, יתגלה בינינו כעוצמת חם, טוב, רגשי, חיבור, ביטחון, הרגשת חיים אינסופיים, שלא זקוקים ולא תלויים בפרנסה או במשהו, שהיום חיים ומחר מתים. כך אנחנו נרגיש את עצמנו כי אנחנו בעצמנו נזמין את האור הזה, אנחנו כאילו מייצרים אותו. ואז נהיה כמוהו נצחיים.

אורן: בתהליך הזה שעכשיו תיארת, האם חשוב שאני אבין את המניעים שלי, את הכוחות שפועלים בי?

כן, בדרך אתה תכיר את הכול.

אורן: גם בתוכי וגם סביבי?

כן. את הכול, מסוף העולם ועד סופו.

יעל: מה יהיה אז היחס שלי לחיים?

חיים שלמים, נצחיים, שכדאי לחיות, יהיה לך מה לספר לאלה שבאים אליך.

אורן: ניסינו היום בתכנית ללמוד משהו על הגישה הנכונה לחיים. איך תגדיר אותה, מה הגישה הנכונה לחיים?

לגלות את סוד החיים, שהוא השפעה ואהבה. ואת הכוח הזה שממלא את העולם צריכים לגלות לשרות בו.

(סוף השיחה)