חיים חדשים
שיחה 1027
הגרעין המיוחד שבאדם
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.06.2018– אחרי עריכה
אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על כל מיני רעיונות מדהימים המצויים במאמרו של הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", מאמר "החירות", מאמר שנכתב בשנות השלושים ופורסם ברחבי הארץ. כשקוראים את הדברים הכתובים בו אפשר להבין רבות על החיים, דברים שאנחנו לא יודעים וכדאי מאוד לדעת.
טל: בשיחה הקודמת דיברנו על תפיסת הטבע של המקובל, אמרת שהוא רואה את הטבע ממש שקוף והוא מתאר לנו תהליכים שקורים בטבע, שמהם אנחנו גם יכולים להבין הרבה מאוד על עצמנו, על העתיד שלנו ואיך להשפיע עליו. במאמר "החירות" הוא מסביר על כל מיני גורמים שמשעבדים אותנו, חוקים הנמצאים בטבע שאנחנו משועבדים אליהם, ובסופו של דבר, איך אנחנו נהיים חופשיים.
דיברנו על חוק הסיבתיות הקיים בטבע, שבעצם לכל דבר יש סיבה וגם אנחנו נמצאים באיזו שרשרת של סיבות ותוצאות שלא אנחנו קובעים אותה. בעל הסולם ממשיך ואומר שבעצם לכל דבר יש ארבעה גורמים או ארבע סיבות שמובילות אליו. זה יכול להיות התפיסות שלי, המחשבות שלי ומי שאני. יש למעשה ארבע סיבות למי שאני כמו שיש לכל דבר אחר בטבע. אספר בקצרה על ארבע הסיבות ואז נדבר עליהן.
בעל הסולם נותן דוגמה של החיטה, גרגר של חיטה, שממנו נבין את ארבע הסיבות. הוא אומר שהגורם הראשון זה בעצם המצע, המהות של הדבר, המהות של החיטה, מה שהופך אותה לחיטה ולא לשעורה או לכל דבר אחר. אחרי זה יש עוד שני גורמים פנימיים. אחד מהם זה אותה התפתחות של החיטה, שהיא מתרבה, שיש בה איזה תהליך של שינוי שגורם לה להיות יותר איכותית, או פחות, ומשפיע על מה שקורה לה. הגורם השלישי זה אינטראקציה שיש לאותו גרגר עם הסביבה שלו, עם האדמה, עם המים, עם השמש, כל דבר בסביבה שיש לו אינטראקציה עם החיטה וגם משפיע על העתיד שלה, על ההתפתחות שלה. והגורם האחרון הוא הסיבות החיצוניות, כל מיני דברים שלא קשורים לחיטה עצמה, זה יכול להיות מישהו שעובר, איזו חיה, משהו שקורה בסביבה החיצונית ומשפיע על העתיד שלה ועל מה שקורה לה.
בעל הסולם אומר שארבע הסיבות האלה נכונות גם לנו כבני אדם. אותי הכי סיקרנה הסיבה הראשונה, המצע, המהות, אותו דבר עליו הוא אומר שבעצם קיים בכל אחד, יש לו איזו מהות שיכולה אחר כך לפשוט צורה, ללבוש צורה, אבל בעצם אנחנו תמיד איזו מהות בלתי משתנה. ורציתי להתחיל מזה, מה זה המצע, מה זה הגורם הראשוני הזה, המהות הזאת שקיימת בכל דבר, שהיא בלתי משתנה?
כי אנחנו בני אדם, אם לדבר ברמה הפשוטה, אנחנו בני אדם, וכשאני מתפתח, אז אני מתפתח כבן אדם, לא יצאה ממני איזו חיה, פיזית לפחות, ואני זה אני. הדי.אן.איי שלי וכל הנתונים שבי, מאיפה הם באים? על זה אני לא יכול לקבוע שום דבר, אבל על מה אני כן יכול לקבוע? על זה כבר מדובר. בעל הסולם מסביר שאני צריך להכניס את עצמי, או שהמולידים שלי צריכים להכניס אותי לאיזה תנאים מיוחדים, איך שאני, עם כל אותם הגורמים שיש לי, שהם כך רדומים, כדי שאני אוכל לפתח אותם בצורה הכי נכונה.
טל: מה יש בו במצע הזה שלי, בחומר הראשוני שלי, שעליו אתה אומר שהוא רדום, יש שם דברים רדומים שאולי אפילו אני לא יודעת מהם?
מבחינת חכמת הקבלה ישנו שם המצב הסופי שלי שאולי בעוד כמה וכמה שנים ומצבים אני אפתח אותם, ובטוח שאפתח אותם, רק באיזו צורה אני אפתח? בצורה קצרה, נוחה, שנקראת דרך "אחישנה", או בצורה ארוכה ארוכה ומרה שנקראת דרך "בעיתו"? אבל בכל זאת אני אפתח אותם. זאת אומרת, הם כבר נמצאים בי עכשיו ואני חייב להגיע לצורה הסופית, זה מה שמגלה לי חכמת הקבלה. זה לא שיש כאן איזה מקרה, אלא סך הכל חכמת הקבלה מגלה לי את כל הגורמים ומסבירה לי איפה הטבע, הא-לוהים, לא חשוב איך להגיד, משאיר לי בחירה חופשית שאני יכול להשפיע. על מה אני יכול להשפיע? אני לא יכול להפוך את עצמי ליצור אחר, כמו מחיטה לשעורה, אבל אני יכול להשפיע על עצמי. וודאי שזה תלוי גם כן בגורמים שלי, בהורים ובסביבה, שאני אוכל להתפתח בצורה מהירה מאוד וטובה, יפה, חלקה ורכה, מהמצב שבו אני נולדתי ויש לי כבר את כל הגורמים, התנתקתי מהמולידים אותי, ועד שאני מגיע לצורה הסופית. יכול להיות שכבר בחיים האלו אני יכול לעשות בבת אחת את קפיצת הדרך ולהגיע לצורה הסופית.
טל: מה זה "הצורה הסופית"? אני חושבת שכשאדם נולד הוא רוצה להיות גדול, להצליח בחיים.
זה בכלל לא חשוב לנו מה שהוא רוצה, אין בזה שום עניין ב"אדם רוצה". כשהוא נולד מה הוא רוצה, ומה הוא מבין שהוא רוצה? ואחר כך כשמנפחים אותו בכל מיני תיאוריות וחכמות, אז זה נקרא שהוא רוצה? אלא שהוא מסכן ומבולבל.
טל: האם יש בכל אחד משהו נסתר שהוא יכול לממש?
זהו. לממש את אותו גרעין, את אותו כוח שטמון בנו, ולהביא דווקא אותו להתפתחות, ולא שאני מתרשם מכל מיני צורות חיצוניות, השפעת סביבות למיניהן עליי, ומבצע מה שהן גורמות לי. אני לא רוצה את זה. לפעמים מופיעים לי סוציאליסטים, או פשיסטים למיניהם, פתאום מתחבר למדענים, למוזיקאים, או שאני מגיע לאיזו מפלגה, או שבכלל יוצא לתרבות רעה, סמים ומי יודע מה עוד. אלא שאני לא רוצה להיות מושפע משום סביבה לפני שיש לי יסוד איך לבחור את הסביבה, כי הסביבה משפיעה עלינו מאוד. לכן חכמת הקבלה קודם כל מסבירה לאדם על השפעת הסביבה, על כוח ההשפעה ועל מהות השפעת הסביבה על האדם.
טל: אמרת שבכל אדם יש איזה גרעין, מה זה הגרעין הזה, המהות שלו?
הגרעין שלנו נקרא "שורש נשמה", והוא, כמו בחיטה, שהיא תמיד תישאר חיטה, כך גם בי, יש לי שורש נשמה שאני לא יכול לעשות עימו שום דבר, עם הנתון הזה. אלא שאני רק יכול לשנות את הגורמים חיצוניים, כדי שהם ישפיעו על שורש הנשמה שלי לפתח את השורש הזה בצורה האופטימלית.
טל: מה זה "שורש נשמה", במה זה בא לידי ביטוי אחר כך, כשהוא מתפתח?
זה בא בפשטות, כמו שיש לנו גרעין חיטה או אפילו תפוח ואחר כך צומח העץ ועליו הרבה תפוחים וכן הלאה, כך יש לי שורש נשמה שממנו אני מוציא הרבה מאוד פירות רוחניים.
טל: מה צומח מגרעין של בן אדם?
הגרעין של האדם זה הכלי הפנימי שלו. שורש הנשמה. אין כאן מה להוסיף.
טל: בדרך כלל אדם מרגיש שהמימוש שלו היא איזו יכולת שיש לו לעשות כלפי אחרים, לתרום משהו לאחרים, האם זה קשור לזה, זה קשור למשהו שיש בכל אחד לתת לעולם?
לא, וודאי שזאת נטייה של האדם להביא לעולם, להראות את עצמו, לא שהוא רוצה להביא לעולם משהו, אלא הוא רוצה להוכיח לעצמו שהוא קיים, קובע וחשוב.
טל: ולגלות את הייחודיות שלו, את מה שהוא, המממשות שלו.
בעצם כן, זה הדחף האגואיסטי שקיים בו.
טל: אבל אתה אומר שחוץ מהדחף הזה יש לאדם אופציה יותר טובה אפילו לגלות מה מיוחד בו.
לא, אותו דחף אגואיסטי צריך גם כן לדחוף את האדם להשגת שורש נשמה.
טל: מה הוא מגלה אז, שהייחודיות הזאת שהוא מחפש לגלות בעצמו, איפה היא נמצאת?
היא נמצאת בו. זה הגרעין הרוחני שלו. איפה עוד הוא יכול להיות?
טל: זה מעניין. זאת אומרת, אנחנו נולדים לעולם הזה ומרגישים שיש בנו משהו, מרגישים שחייב להיות בנו משהו מיוחד שאין באף אחד אחר, אבל אנחנו לא תמיד יודעים איך באמת להוציא אותו החוצה, איך לפתח, ואתה אומר שכאן צריכה להיות איזו סביבה שהיא תאפשר את זה.
כן, רק על ידי הסביבה הנכונה אנחנו יכולים לפתח את הפנימיות שלנו. אחרת אנחנו נהייה בכל זאת תחת איזו סביבה שהיא תוביל אותנו, תמשוך אותנו, תדחוף אותנו לפתח דברים אחרים.
טל: אז באיזה אופן אנחנו יכולים להשפיע על המצע? מה זו הסביבה הזאת שמפתחת אותנו ומה קורה באינטראקציה הזאת?
[הסביבה היא של] חכמים, אנשים משכילים, אנשים שמדברים על מהות החיים, מטרת החיים, אנשים שמראים לי דוגמה איך צריכים להתנהג כדי לפתח את שורש הנשמה, את החלק הנצחי שבי. כי אני כלול משני חלקים, אדם ובהמה, אז אני צריך משך הזמן שהבהמה שלי חיה, לפתח את האדם שבי, ולכן אני נמצא תמיד באיזו התנגשות פנימית בין שתי הרמות האלה.
שתי הרמות האלה פועלות בי בצורה מאוד מיוחדת, הבהמה שבי, האגו שלי הגשמי מושך אותי לכל מיני תענוגים, והחלק היותר פנימי שבי, הנשמה שבי, כל הזמן מעוררת אותי שאני צריך להשיג משהו נצחי, שלם, נעלה, ואז אני נמצא בין שני הכוחות הללו ותלוי בסביבה עד כמה אני אעזוב את האחד ואמשך לשני.
טל: הסביבה אמורה להיות כמו אדמה שנותנת לי מזון ומים וכל מיני מינרלים?
כן, הסביבה מחברת אותי לכיוון אחד ומנתקת אותי מהכיוון השני. יש בה גם כוח המושך וגם כוח הדוחה.
טל: היא יודעת לשים את הפוקוס על מה שחשוב לי?
כן. אז הכל תלוי בסביבה. בסופו של דבר זה מה שקורה.
אורן: רציתי לברר משהו לגבי הגרעין הפנימי של האדם, שאתה קורא לו "שורש נשמה". לכל אחד מאיתנו יש גרעין כזה שהוא ייחודי לו?
כן.
אורן: שאין לאף אחד אחר, רק לו?
כן.
אורן: אם כך, איך אנשים אחרים יכולים לעזור לי לפתח את הגרעין הייחודי שלי, שהוא רק שלי?
אם אתה נכנס לסביבה, שהאנשים שם דואגים לפתח את שורש הנשמה ומהשורש הזה לפתח נשמה, זה כמו אותו גרעין ששמים באדמה ואז מתוך הגרעין הזה יוצאת לך הרבה תבואה נגיד. כך משורש הנשמה שלך, שזה רק שורש, אתה צריך לשים אותו, לזרוע אותו [לתוך] סביבה נכונה ואז ממנו יוצא לך פרי שזו הנשמה.
אורן: את זה הבנתי. אבל אם השורש שלי הוא ייחודי לי ושלך ייחודי לך ושל טל ייחודי לטל, אז איך אנשים אחרים שהם לא אני, יכולים לעזור לי בתהליך הזה, להצמיח את הנקודה הפנימית שלי, בו בזמן שהיא נמצאת רק בי ואין אותה לאף אחד אחר.
אין שום בעיה.
אורן: למה?
כי אנחנו לפי שורשי הנשמה שלנו כולנו קשורים יחד לפרי אחד. אנחנו כולנו נמצאים בפרי אחד. וכולנו כולנו, אם אנחנו נתקשר נכון בינינו, אז אנחנו מגיעים למצב, שהחיבור בינינו מביא אותנו לפרי הזה שנקרא "פרי עץ הדעת", שזו ההשגה העליונה, בתוכנית הבריאה וכך צריכים להתקדם אליה.
טל: יש עוד דבר מעניין שבעל הסולם כותב במאמר, שאת אותו גרעין, או אותן נטיות שיש לי, גם אותן בעצם קיבלתי מאבותיי, מהדורות הקודמים. זאת אומרת, שגם הרכוש הכי יקר שלי, שזה הנטיות הפנימיות שלי, גם את זה קיבלתי למעשה משלשלת של דורות. אולי זו גנטיקה, אולי זה משהו אחר, שהצטבר והוא האני שלי.
כן.
טל: זה אומר שאין לנו שום דבר באמת משלנו? כל מה שקבלנו זה משהו שהתפתח מהדורות הקודמים?
מה יש "לנו", אני לא מבין "לנו", מה זה "לי"? מי "אני"?
טל: זו שאלה שגם בעל הסולם שואל במאמר.
זה שורש הנשמה בלבד. חוץ מזה הכול סביב הם נתונים שכבר מלווים את שורש הנשמה. זה כמו שבצורה גשמית, חוץ מהטיפה שמגיעה מהאב ומתפתחת באם, אין יותר שום דבר באדם משלו. וגם זה לא משלו אלא ממולידיו.
אורן: אני רוצה להבין את העניין הזה שהוא קורא לו במאמר "קניינים תורשתיים". אז אם אני עכשיו כאילו עוצר רגע את הסרט הזה הגדול שעובר בין הדורות, ולוקח, חותך את הרגע הזה. יש "אני", בתוכי פנימה. אמרת לי, שיש גרעין פנימי שהוא ייחודי רק לי, ה"מצע" שלי, כמו שבעל הוסלם קורא לו, והוא נמצא עמוק בפנים בתוכי והוא מיוחד והוא רק שלי, הוא מושפע מענייני תורשה, מדורות קודמים?
כן, הוא עבר לך כביכול מהמולידים אותך, ואתה קבלת את זה מהם. אמנם יכול להיות שהם לא מגלים את זה, הם כמעבר.
אורן: מה עבר לי?
עבר אליך אותו הניצוץ שחייב להתגלות בך, והוא עבר דרך המולידים שלך בצורה שהוא עבר. בעל הסולם אומר נדמה לי אפילו שם, שיכול להיות שלהורים יש נטיות הפוכות מלילדים.
אורן: איפה הוא עבר? נגיד שטל זו האימא שלי.
זה לא, אתה מסתכל על גשמיות.
אורן: לא יודע, תסביר לי.
טל: בעל הסולם מדבר על "תת מודע".
כן אבל זה לא ניתן להסביר.
אורן: זה לא ניתן להסביר? תסביר קצת, משהו, טיפה.
זה לא ניתן, אפילו בעולם שלנו, זה לא שייך לחכמת הקבלה. יש דברים שלא ניתן לנו להסביר שאנחנו נמצאים בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, בכל מיני כאלה, אתה יודע, סביב סביב סביב.
אורן: אוקיי, אז מעניין אותי דבר קצת אחר. אם הנקודה הפנימית שלי, הגרעין הזה הפנימי, הוא ייחודי לי, מה זה קשור למולידיי, לדורות הקודמים. אז זה כבר לא ייחודי לי, זה קשור לעוד אנשים, לדורות קודמים ואמרת לי שזה ייחודי רק לי. אז זה לא רק לי, זה בא מאיפשהו.
כן ולא. העניין הוא שנראה לך שהעולם מלא אנשים וכולם נמצאים באיזה בידוד זה מזה, שאין ביניהם קשר זה לזה.
אין בעולם הרבה אנשים. זה הכול תאים של גוף אחד.
אורן: איזה גוף?
שנקרא "אדם".
אורן: איזה אדם?
הכללי, הרשת הזאת, שבה קשורים כולם יחד, היא נקראת "אדם".
טל: אז למה אדם אחד מקבל נטיות מכל הדורות הקודמים, והאח שלו מקבל נטיות אחרות? מה קובע את הנטיות?
שורש הנשמה שהאדם חייב לבצע ואם הוא יבצע את זה נכון, אז יקרה כך. ואם לא יבצע נכון, זה יקרה אחרת.
אורן: אם הבנתי נכון, אז אנחנו הורים ויש לנו כמה ילדים, כל אחד מקבל סט של תכונות מיוחד לו, שמתאים בדיוק לגרעין הפנימי הייחודי לו?
כן. כי זאת העטיפה הגשמית החיצונה על שורש הנשמה.
אורן: שהוא ייחודי.
כן.
אורן: זאת אומרת, אפילו אם יש לי אח או כמה אחים, זה לא משנה, לכל אחד שורש משלו.
ודאי.
טל: ועל זה בעל הסולם כותב, שיש חיוב לשמור מאוד גם בתוך הסביבה הטובה שמפתחת, הוא אומר, "זה הרכוש האמתי של היחיד שאסור לפגוע בו".
כן.
טל: למה זה כל כך יקר, למה אסור לשנות אף נטייה באדם?
כי זה מה שיש בו, והוא חייב לבצע את זה, לממש את זה נכון, לחבר את זה עם כאלו נטיות של האחרים המתוקנים, ולהביא את הכול לתיקון הכללי. כל הנטיות השורשיות האלו, שנקראות "נקודה שבלב" או ה"שורש של הנשמה", הגרעין שלו, כל הגרעינים האלה מתפתחים נכון ומתחברים לנשמה אחת שלמה.
אורן: אחרי שבעל הסולם מדגיש ב"מאמר החירות", שלכל אחד יש משהו מיוחד שאסור לפגוע בו, הוא מדבר על ביקורת, ומעריך מאוד את הביקורת, ואומר שחברה שבה אין ביקורת היא מתנוונת.
מצד אחד, לכל אחד יש נקודה ייחודית משלו. מצד שני, יש ביקורת שבלעדיה אין חיים ואין התפתחות. תסביר את עניין הביקורת הנכונה שצריכה להתנהל, ביקורת נכונה. כי להעביר ביקורת, כל אחד אלוף בזה.
לא נכון, גם זה לא טוב. אנחנו לא מעבירים ביקורת נכונה, ולא יודעים להעביר ביקורת.
"ביקורת" זה נקרא בירור של התוצאות, התופעות הנוכחיות והעתידיות שאנחנו רוצים להימנע מהן. נניח שאני מארגן ועדת ביקורת על המדינה. על כל מה שהמדינה מטפלת בציבור אני צריך להעביר ביקורת. אלה בדיקות, אמצעים למיניהם, המלצות, חוקים חדשים, שינויים. ביקורת זה הכול. הבעיה שלנו שאנחנו לא עושים ביקורת. כולנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי שלנו, ולכן איזה בירור יש לנו, איזו ביקורת? כולנו חשודים. אתה רואה איזה ועדות ביקורת אנחנו עושים, ואיך אנחנו נלחמים אחר כך מי יהיה בוועדה, ומה קורה שם. מראש הכול מעוות.
אורן: אז מהי אותה ביקורת שהיא תנאי הכרחי להתפתחות תקינה של חברה שעליה כותב בעל הסולם?
מה התנאי לביקורת תבונתית?
אורן: ביקורת תבונתית, כי הוא מדגיש שאם תהיה אחידות בדעות וכולם פתאום יהפכו להיות בגודל אחיד, בזה השחתנו את כל הגרעינים המיוחדים של כל אחד ואחד ולכן אסור. חייבת להיות ביקורת שמאפשרת דווקא את הצמיחה וההתפתחות. מהי הביקורת שהיא תנאי לחברה צומחת ומתפתחת בצורה בריאה?
זו ביקורת בעיני בני אדם שרואים את העתיד. "החכם רואה את הנולד". כאלו אנשים צריכים להיות בוועדת ביקורת. הם צריכים לראות ממה שקורה עכשיו, מה יצמח מזה, ומה צריכים לשנות עכשיו כדי שיצמחו הדברים הנכונים, הטובים.
אורן: את זה אני חושב שכל אדם מנסה לעשות אבל לא כולם מצליחים.
מנסים כן, אנחנו רואים שכולם קופצים לזה. כל אחד "יודע" לנהל את העולם.
אורן: ברור, אבל לא כולם מצליחים. מה חסר לנו?
אני רואה שאף אחד לא מצליח.
אורן: כן, אני אומר שכולם רוצים, אני לא רואה שמישהו מצליח לראות קדימה, ולהוביל אותנו לשם בצורה נכונה. מה חסר?
כי אנחנו צריכים לזה מקובל, שרק הוא רואה את הנולד, רק הוא רואה את המצבים העתידיים.
אורן: איך הוא רואה?
מפני שהוא עוסק בחכמת הקבלה, ואז על ידי החיבור בינו לבין האחרים, בקבוצה קטנה, שהוא מייצב את המצב העתידי של האנושות, ומתוך הגילוי של המכשיר הזה, הוא רואה את עתידו של העולם.
אתה רואה, שכשדברנו לפני עשרים שנה, כולם צעקו וצחקו. היום הם לא צועקים וצוחקים, היום הם שותקים. כי כל מה שדברנו, לך לארכיון ותראה, היום הכול מתגלה.
אורן: אז מקובל יודע לבצע אינטראקציה כזאת עם אנשים אחרים, שבה הוא יוצר מצב שהוא דומה למצב שכלל האנושות צריכה להגיע אליו בעתיד, ומתוך כך הוא יכול לראות את העתיד?
כן.
טל: בעל הסולם מתאר דווקא מצב של חברה, לא של אדם אחד שרואה את העתיד, אלא שכבר יש קבוצה של אנשים.
אדרבא, בבקשה נעשה את זה. אבל הוא שואל אותי איך המקובל רואה. ודאי שאם נקבע כאלה קבוצת מקובלים, כמו סנהדרייה, זה יהיה כוח גדול מאוד אמיתי באנושות, שיגלה לאנושות מה צריך לעשות כדי שהעתיד יהיה טוב. אבל היו לנו דוגמאות, שהם אמרו מה צריך לעשות, והעם לא עשה את זה, ולכן הוא הגיע לחורבן ולגירוש.
אורן: אמרת שיש את המצב הסופי, שהוא בעצם טמון בתוך הגרעין הפנימי, גם של כל אחד וגם של כולנו יחד, כי כולנו מקושרים ברשת של מערכת אחת שקראת לה "אדם". מהו המקום הסופי, הכי גבוה, שאליו מתקדמים כולנו כמין האנושי, מה יש שם בתמונה הזאת?
להיות כאיש אחד בלב אחד. חיבור בין כולם, להיות באהבה הדדית.
אורן: כשבעל הסולם פתח את "מאמר החירות" הוא דיבר על חירות ממלאך המוות.
כן, זה בדיוק.
אורן: מה זה "חירות ממלאך המוות"?
מוות זה הפירוד בינינו, הוא מסביר לנו שם, שכמו שיש פירוד בין התאים שאז הגוף מתפרק ומת, כך גם אנחנו, אם אנחנו מחברים את כל התאים יחד, אז בהם מתחילים לזרום החיים, וכך אנחנו מחיים את הגוף שלנו. בינתיים אנחנו מתים.
אורן: אז במצב החירות איך אנחנו חיים?
אנחנו חיים בזה שזורם בנו הכוח העליון, ממלא אותנו, מקשר בינינו, ואנחנו חיים "בדבקות עם הא-לוהות" מה שנקרא.
אורן: ואיך נגדיר את הכוח העליון?
להיות למעלה מזמן, מתנועה וממקום. להיות למעלה מכל הבעיות והצרות. להיות בגן עדן.
אורן: זה באמת אפשרי?
זו חובה. ונגיע לזה. המקובלים רק מסבירים איך לעשות את זה מהר, ואולי אפילו כבר עכשיו.
(סוף השיחה)