מאחורי כל מיני מיחושים, כאבים, מחלות, עומד הדיכאון. גם אם לא מזהים זאת עדיין, בסופו של דבר הוא נמצא שם, כגורם ראשון. למה זה בא עלינו פתאום? מה אפשר לעשות? על הדרך שבה הטבע מחייב אותנו לגדול.
מהרמה הגבוהה ביותר במבנה הפנימי שלנו, רמת הרצונות והמחשבות, יורדת הקרנה שלילית לרמת מצב הרוח, אחר כך למערכות הגוף, לעצמות, לרקמות, לעצבים, לעור. גם במערכות היחסים של האדם הדיכאון מחולל שמות, לעיתים אף מביא להתפרצויות.
על פי הגישה האינטגרלית, שרואה את האדם, החברה והטבע כמכלול, הדיכאון מורגש מפני שהאדם רוצה כל הזמן להרגיש בתוכו מילוי, אבל בשלב מסוים בהתפתחותו מגיע למצב שהוא קולט שאינו מצליח וגם לא עומד להצליח בזאת.
חוסר אונים. ריקנות. דיכאון.
מצד הטבע, אנחנו בנויים מרצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. הרצון לקבל מתפתח מדור לדור, משנה לשנה, מרגע לרגע. הוא מעורר באדם מחשבות, איך יוכל להשיג מילוי. רצונות ומחשבות כאלה, שמכוונים יותר ויותר לתוך עצמו, שמים את האדם במצב של חוסר איזון מתגבר עם הסביבה שלו.
לכן, כדי לתת פתרון שורש לדיכאון, צריך להעביר את האדם להתפתחות חדשה, בכיוון של נתינה. כאשר יהיה מכוון החוצה, כלומר ברצונות ומחשבות שיופנו לטובת הזולת, תשתנה כל תפיסת עולמו. ביצוע שדרוג כזה אפשרי, בתנאי שבונים סביבה מתאימה.
תארו לעצמכם שלכאלה ערכים יכוונו אותנו בכלי התקשורת, במדיה, ברשתות החברתיות, בבתי הספר, באוניברסיטאות, בתרבות, באומנות, במקומות העבודה, ממש מגיל ילדות ועד שיבה. במקום ההשפעה שכל אלה מקרינים עלינו עתה, השפעה שבדרך כלל מגבירה את הרצון לקבל עוד ועוד מכולם לעצמך, נהיה מכוונים לנתינה, לעזרה הדדית, עד לרמה של אהבה לזולת ולחברה.
במצב כזה האדם ירגיש מחובר לאחרים, משתתף איתם, יחוש את החיים שזורמים בין הלבבות הפתוחים של כולם. זה יפתור לא רק את מגפת הדיכאון, אלא גם את יתר הבעיות והמשברים שיש בעידן המנוכר של היום.
הגישה האינטגרלית מלמדת שעידן הדיכאון הגיע, כי הכוחות האבולוציוניים דוחפים את המין האנושי לעבור מתפקוד אגואיסטי צר, לתפקוד כמו איברים שונים בגוף אחד. באינטגרציה מלאה, בחיבור, בהשלמה. ואם בגוף או בכלל הטבע האינטגרליות מתקיימת מאליה, כלומר על ידי כוחות הטבע שמארגנים אותה, אז ברמה האנושית נדרשת מודעות עצמית. בירור, הכרה, בחירה.
לא במקרה העולם נעשה מקושר והתלות ההדדית עולה, במקביל להתעצמות האגו שסוגרת כל אחד בתוך אינטרס וקונכייה. אנחנו מגלים את עצמנו באותה סירה, אבל לא מסוגלים להסתדר זה עם זה אפילו שנייה.
העולם של מחר יכול להיות רק מחובר, ולכן האדם חייב לעבור התאמה. מדובר בעלייה לדרגת קיום אחרת לגמרי. איכות שונה. עד כה התקיימנו מתוך תחרות, שעם הזמן נעשתה הרסנית במהותה, ועכשיו צריך לחפש את החיבור, את השוויון, את הרגשת הזולת כמו עצמך.
הקשר האינטגרלי יביא לכך שאף אחד לא יפריע לאחר, לא ילחץ, לא ידכא, אלא כולם יחשבו איך להיטיב זה לזה, איך להשפיע כל טוב, איך למלא. כמו אימא אוהבת, כמו כוח הטבע שאת הכול מחייה.
יוצא שנקודת הדיכאון שמתגלה בעולם היא נקודה של היפוך תפיסה. הזמנה להתקדמות נפלאה. טיפת זרע מקבלת השפעה מהרחם שבונה אותה, ואילו אנחנו מוזמנים לבנות במו ידינו את הסביבה שתוליד מאיתנו אנושות חדשה. זו תהיה יצירה של ממש, אומנות עליונה, והיא היא משימתנו העיקרית כפרטים וכחברה. בריאות, כוח, שמחה, הכול כלול בדרגת האהבה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 91 – bit.ly/3IIJh0c