חיים חדשים

שיחה 622

שנה חדשה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.09.2015 – אחרי עריכה

אורן: והיום לכבוד ראש השנה, השנה החדשה שבפתח, אנחנו רוצים לדבר על התחדשות. התחדשות זה משהו כיפי שכולם שמחים לעשות אותו, ומתפללים שפעם זה באמת יקרה ויבוא משהו חדש, יבואו חיים חדשים.

יעל: הרבה מאוד אנשים מתחברים לראש השנה כאל משהו חדש, להיבט של התחדשות. אנחנו חיים בחברה שמאוד מאוד מעריכה את הנושא של חדש, של התחדשות. אנחנו רואים שכל פעם ממציאים דברים חדשים, מוצרים חדשים. אנשים רוצים שאנשים שיש להם יכולת התחדשות, להביא חידושים לארגונים, יעבדו אצלם. אנחנו רואים בזה משהו צעיר, משהו תוסס, משהו דינמי, משהו בתנועה. אנחנו מאוד מאוד מעריכים את החדש הזה. אנחנו מסתכלים עליו כמו על איזה סם חיים, זאת אומרת ברגע שאין התחדשות בחיים שלנו, זה מרגיש לנו כמו סוג של מוות, של האטה, של קיפאון כזה. ואני רוצה לפתוח בשאלה, למה אנחנו כל כך מתרגשים מדבר חדש, מה סוד הקסם של החדש, של התחדשות?

אנחנו לא דומם, לא צומח ולא חי, אלא אנחנו שייכים למין החי המפותח שנקרא ה"מדבר" בעולם שלנו. ההבדל בין החיות לאדם, שבאדם יש תמיד שינויים. בחיות ישנם שינויים על ידי הטבע, והשינויים האלה הם שינויים שמתרחשים בצורה מאוד איטית. נניח זאב של היום וזאב של לפני אלף שנה, מה יכול להיות ההבדל? אם אנחנו לא היינו משנים את הטבע, את הצמחים ואת כל מה שהזאב הזה אוכל, אז זה היה אותו דבר. זה כמו שכתוב "עגל בן יומו שור קרי", שהם לא משתנים דומם, צומח וחי.

האדם הוא כל הזמן משתנה. ילד משתנה מיום ליום, ובעוד חודש וחודשיים, ובעוד שנה ושנתיים הוא יהיה משהו אחר לגמרי. וכשהם גדלים במשך חמש עשרה, עשרים השנים הראשונות אנחנו רואים שינויים מאוד גדולים. מה שמעניין, שהשינויים האלה הם לא רק על ידי הטבע אלא הם בעיקר על ידי הסביבה. אם היינו מגדלים את הילד בסביבה של אריות ביער, אז היינו מקבלים אותו דבר. הם אחר כך לא מסוגלים אפילו לחזור לחברה האנושית, הם נשארים ממש חיות. הם לא יכולים ללמוד שפה ולא כלום, הם חיים וישנים על הרצפה ואוכלים אוכל כמו כלבים נניח וכן הלאה. זאת אומרת, את הכל אנחנו מוסרים להם, אנחנו מלמדים אותם מתוך ההתפתחות החברתית.

פעם היינו גם כאלו, אחר כך התחלנו לעבוד עם הידיים, התחלנו לבנות בניינים, התחלנו לפתח כלכלה, תרבות, חינוך, תעשיה ועוד, אלה אלפי שנות התפתחות, ולכן אנחנו בעצם שונים. ואנחנו אוהבים את השוני הזה כי תמיד שוני מביא לנו חיים חדשים, חיים יפים. ההבדל בין אדם לבהמה שאדם אוהב שינוי, מצפה לו, ותמיד קושר את השינוי עם חיים יותר טובים, עם התקדמות.

ולכן כשאנחנו אומרים "שנה חדשה", המילה "חדשה" היא כבר מביאה לי איזה חידוש טוב, כביכול חדש זה טוב. אמנם לצערנו, או לא לצערנו דווקא כפי שאני חושב, אנחנו נכנסים לתקופת היסטוריה כזאת, שכשאנחנו נראה בצורה שטחית את התהליך שאנחנו עוברים בשנים האחרונות, אפילו בכמה עשרות השנים האחרונות, אנחנו נראה את הנסיגה, את הירידה, בכלכלה, בתרבות, בחינוך, בחיי משפחה, בכל המובנים, בכל מה שיש. אנחנו עזבנו את פיתוח החלל, אנחנו עוזבים את התיאטרון והאופרה ויצירות גדולות, ספרות יפה וכן הלאה. אנחנו כאילו נמצאים באיזו מין ירידה כזאת, הכל נעשה יותר זול, הכל נעשה ללא טעם.

לכן אני לא יודע מה אנשים מצפים משנה חדשה, אולי עדיין יש להם איזה דמיון שיהיה טוב. אני שמתסכל על כל המגמה הזאת ורואה, וגם רואים קדימה, שהמשבר יתרחש עוד יותר, ומהמהגרים האלה שמגיעים לאירופה, ומלחמות יהיו יותר ולא פחות, ילדים יתרחקו עוד יותר מהבית, מההורים, וההורים בעצמם יתגרשו יותר ויותר. את העבודה אנחנו בטח נאבד בכמויות, ואני לא יודע אם נגיע לפנסיה, ואם נגיע לפנסיה אז איזו פנסיה תהיה כבר, האם יישאר משהו ממנה. וגם מה שקורה ברחובות עם הכנופיות, ואיך אנחנו נוסעים בכבישים, איך אנחנו מתחשבים אלו באלו, איך הרפואה הופכת להיות יותר נמכרת וקנויה, והתרופות, הסמים והייאוש. בקיצור הכל, איפה שלא נגיד, אפילו איפה שהיו לנו איזה מין בריחות, כמו התיירות למשל, שכל השנים האחרונות בשלושים שנה אחרונות אנשים בכמויות ממש נוסעים ונוסעים כדי קצת לחדש את החיים. אנחנו מדברים על שנה חדשה, ואני לא רואה שיהיו חידושים אפילו בזה, וחידושים טובים.

אבל בכל זאת לי זו כן שנה חדשה. ואני מצפה לחידוש בזה שהאנשים יראו שהם סוף סוף חייבים לשנות את החיים שלהם ולהגיע לחיים טובים חדשים. ואז הם יחפשו, כי אנחנו חיים בצורה כל כך נבזית, שפלה, וישמעו בעצת המקובלים איך לשפר את החיים, ולהגיע לפסגת החיים על ידי שימוש בחכמת הקבלה. אבל באמת ללא זה, כאדם הרגיל אני לא יודע מה הייתי עושה.

מה נשאר לנו מהבריחה מהחיים המתוסכלים האלו? הרבה אנשים מתעסקים בספורט זה קצת מעסיק אותם, ובכל מיני תחביבים מה שעוד יש פה ושם. אבל אדם מתפתח מבפנים בתהתפחות האגו שלו, בהתפתחות הרצון לקבל שלו, ואז פחות ופחות אנשים יכולים להסתפק בזה, בדיג, בטיולים, בכדורגל ובכל מיני דברים. אמנם עדיין אלה מיליונים, ואפילו מיליארדי אנשים, אבל אנחנו רואים לפי המשחקים האולימפיים שהמדינות כבר לא כל כך ששות לקבל אותם, לא רוצות, כי אין כל כך להתגאות בזה ולעשות לזה הכנות גדולות. אין.

יעל: אז אתה אומר שזה מתחיל לדעוך לתפיסתך?

כן, הכל מתחיל לדעוך. אני רואה שממש הכל. אין בחיים שלנו שום ערך לשום דבר שבשבילו כדאי לחיות, ברכושו כדאי לשמוח, שאני שמח, ובכלל, לא בילדים, לא במשפחה, לא מעבודה, לא מתחביב. לכן אנשים נמשכים לסמים.

יעל: מה יכול לחדש אותנו היום?

רק מהות החיים, גילוי של מהות החיים. שפתאום אנחנו מגלים שלחיים שלנו יש המשך יפה. ובתוך החיים פתאום מתגלה איזו דלת כזאת מיוחדת, ואחריה יש עולם של פלאים בתוך החיים שלנו.

יעל: אז אתה אומר שמה שיחדש אותנו היום זה למצוא משמעות?

משמעות לחיים.

יעל: ולפתוח את אותה דלת שתכניס אותו לאותו עולם קסום.

הוא לא קסום, הוא עולם שיש לו תוכן, שיש לו מהות. בואו נתאר לעצמנו איזה עולם זה צריך להיות, אני פותח את כל האפשרויות. קודם כל הוא צריך להיות עולם נצחי. אם כבר שנה חדשה אני רוצה שיהיה כך, עולם נצחי, עולם בלתי מוגבל לכל האפשרויות וההזדמנויות. עולם טוב ללא מלחמות, ללא שחיתויות, ללא כל מיני דברים, לי, למשפחה, לילדים ולכולם. שיהיה בלתי מוגבל, שאני לא אפחד מכלום ואני לא אתרגז על שום דבר.

ואולי יגידו לי "אלה החיים, שאתה כל הזמן תהיה בהם?", לא. אני אומר שאני לא רוצה ליהנות מזה שאני נמצא בריב עם מישהו וזה נותן לי אקשן וטעם בחיים, קצת מלח וקצת פלפל. אני רוצה את הדברים האלה ואפילו מלח ופלפל בהתפתחות יפה, טובה, ולא לריב עם מישהו.

יעל: אז ממה יבוא המלח והפלפל בחיים האלה?

בהשגות, מהתקדמויות, מזה שאנחנו בונים יחד, שיש לנו תמיד אופקים חדשים. לא מתוך הרע אלא מתוך הטוב, מתוך שהולכים להשיג עוד משהו טוב.

יעל: אבל כן תהיה התרגשות?

כן וודאי. יהיה חיסרון, ונמלא את החסרונות האלו, רצונות למיניהם.

יעל: מה זה חיסרון?

רצון, שחסר לי משהו. תמיד יהיה לי חסר וחסר, ואני כל הזמן אמלא ואמלא. זה כמו באוכל, יש לי תיאבון, חיסרון, ואני ממלא אותו וממלא אותו ונהנה בהתאם לכמה שהייתי יותר חסר.

יעל: רעב?

כן. אני רוצה שנה כזאת. אז האם אני יכול למצוא אותה דלת, אותו פתח לעולם הזה? והוא לא קסום זה עולם טוב. אמנם יכול להיות שאני דורש נצחיות, שלמות, הרמוניה, חיים למעלה מכל החסרונות והבעיות, והחסרונות והבעיות יבואו מטוב, לעוד יותר טוב.

יעל: תסביר.

יש לי משהו טוב ואני רוצה עוד יותר טוב. וזה לא חסר לי כי ראיתי אצלך שולחן יפה, לכן אני עכשיו לא יכול לישון, אני חייב לקנות, וכל עוד אני לא קונה אותו שולחן או אפילו עוד יותר טוב אני לא ישן. אני לא רוצה מזה להיות בחיסרון, אני רוצה להיות מהחיסרון הטוב.

יעל: מה זה חיסרון טוב?

אפילו בזמן שחסר לי אני נהנה. כמו שנניח אני יודע שהיום בעוד שעתיים אנחנו הולכים לאיזו ארוחה מאוד טובה. ואני עכשיו לפני הארוחה, בשעתיים האלו עובר ליד דוכן פלאפל, ליד כל מיני קיוסקים שאני יכול לקנות אוכל, איזו נקניקיה או משהו ואני לא עושה את זה. אני סובל בינתיים, אבל אני נהנה מזה שעוד מעט יהיה לי את זה. זאת אומרת, החיסרון בא מהשלמות שכבר מתקרבת אלי.

יעל: מדוע טוב יותר בהתחדשות שאתה מתאר, מאשר בהתחדשות שיש לנו היום?

כי אני אף פעם לא בחיסרון, בבעיות, אני אף פעם לא בצער. אני אפילו נהנה מזה שאני לא ממלא את עצמי, אני נהנה ממה שמחכה לי. לפעמים לחכות למה שיהיה, זה עוד יותר טוב ממה שאני מקבל. זה ידוע לנו. כשאני מקבל אני מתמלא, באותו רגע מלאתי את הרצון וזהו, אין לי כלום. אבל כשאני נהנה מזה שאני נמצא בחיים נצחיים שהשלמות בהם כל הזמן מתפתחת וממלאת אותי, אז אני כל הזמן שרוי בחוויה הנוכחית והיא נפתחת לי עוד ועוד. החיסרון שלי אף פעם לא מכבה את התענוג הנוכחי. אני לא צריך למלא את עצמי באוכל ואז לא לרצות כלום. אלא ככל שאני מתמלא באים לי חסרונות חדשים, רצונות חדשים, ואני משתוקק לעוד ולעוד אירועים כאלה בעתיד. כל רגע ורגע חסר, ואני משיג, שוב חסר ושוב אני משיג. זאת אומרת החיים שלי מלאים בהתקדמות וברצונות חדשים, בתענוגים, במילויים חדשים. היום אנחנו לא מרגישים כך בחיים שלנו, ואני רוצה שנה כזאת.

יעל: זה מעניין, כי שמצד אחד יש איזה תענוג אינסופי שכל הזמן מרגישים אותו, ומצד שני יש משהו שמושך אותך קדימה לדבר הבא?

זה כמו שהיינו ילדים, חיינו יפה. כל יום היו לי תענוגים, משחקים, החיים הביאו לי המון מילויים. אבל היום, אני מתעורר ולא רוצה לקום.

יעל: היום קיימת הרגשה שהחיים מלאים בחידושים ובשינויים, אבל לפחות לי זה כבר מרגיש יותר מדי, לפעמים אני כבר לא מצליחה להכיל את כל השינויים והחידושים האלה?

אילו שינויים וחידושים את רוצה? אין שינויים טובים.

יעל: הם לא טובים, אבל לפעמים יש שינויים טכנולוגיים, ונראה לי שאני כל היום רודפת אחר עצמי. אני מרגישה שאני רוצה לעצור קצת את גלגל של השינויים ולהגיד, רגע עצרו שנייה, אני רוצה לראות איך אני מתארגנת עם החיים שלי, כי זה כבר מרגיש לי יותר מדי. האם האדם בנוי להכיל ולהתמודד עם כל כך הרבה שינויים, עם קצב התחדשות כמו שאנחנו חווים היום בחיים שלנו?

אנחנו לא רוצים אותם, זו הבעיה. אנחנו לא רוצים את החידושים, כי החידושים האלה באים קודם כל מתוך החיסרון הנוכחי. כי באמת חסר לי, וכשחסר לי, כואב לי.

אני מדבר על חידושים עתידיים, כאלה שאפילו בזמן שיחסר לי אני איהנה. נניח שאני יוצא לחופש בעוד שבוע ימים, אז כבר עכשיו אני נהנה מהחופש שיהיה לי בעוד שבוע ימים. אפילו אם במשך השבוע הקרוב משהו קצת לא מסתדר, לא אכפת לי, העיקר שהזמן עושה את שלו ואני מתקדם לתענוג, אני יוצא לחופש.

אני מדבר על מצבים כאלה, זאת אומרת גם אם הם כביכול רעים ואני לא מקבל משהו, הם מאירים לי מרחוק. כמו החופש שעוד מעט יהיה לי, אני נוסע לטיול וכן הלאה. בחיים הנוכחיים שלנו, היומיומיים, כמעט ואין דבר כזה. אני רץ מהכרחיות להכרחיות, קם, רץ לעבודה, לגן עם הילדים, לבית הספר, בעבודה יש לי כל מיני התחייבויות, ואחרי העבודה יש לי קניות, ושוב אני צריך לקחת את הילדים הביתה. היום עבר ואני נופל. מחר אותו דבר, בשביל מה לקום.

יעל: נכון החיים מאוד מתישים.

לא רק, הם גם כאלה שבשביל מה, מי נהנה מהחיים האלה, אני? לא. הילדים? להם יהיה עוד יותר גרוע. אני לא מכין להם שום דבר בחיים שלי כדי שיהיה להם טוב יותר. ההפך, אני רואה שכל האנושות בנסיגה, אז בשביל מה להוליד ילדים? ואנחנו באמת רואים שלא רוצים.

יעל: נכון, התופעה הזו קיימת עכשיו בעיקר באירופה, אבל גם בהרבה מדינות.

לא בהרבה מדינות, בכל המדינות. חוץ משבטים מסוימים שחיים אי שם, זה קיים בכל העולם, כי אין בשביל מה. מה יש לי בראש השנה הזה, למה אני יכול לצפות. אם לא אותה דלת לעולם היפה והטוב, אני לא רוצה שנה חדשה. מה יהיה בה חדש? תהייה פצצה לאיראנים, עוד מהגרים באירופה, עוד כמה מלחמות בכל מיני מקומות בעולם. אנשים יורדים מהנכסים, יורדים ממש לעניות, לבעיות, והילדים עוד יותר מתרחקים מהבית וכלום לא אכפת להם. כל פעם העולם נעשה יותר ויותר גס. פעם חשבנו שתהיה יותר תרבות, יותר חינוך, אתיקה, מוסר וכן הלאה, אנשים צוחקים מזה, לא רוצים שום דבר.

יעל: אבל בתוך כל המציאות שתיארת כרגע עדיין יש הרבה מאוד אנשים שמרגישים שאם יש משחק מחשב חדש, איזה מוצר חדש, זה עושה להם טוב.

כן. זה כמו ילד שמשחק עם צעצועים. אם תיתני לילד חולה צעצוע חדש, הוא ישכח מהמחלה, גם אם יש לו חום גבוה מאוד הוא בכל זאת יושב ומשחק. לכן אנחנו צריכים לייצר כל פעם משחקים חדשים. קודם כל אלה שמייצרים אותם מרוויחים. זה דבר אחד.

יעל: ברור שזה עניין עסקי.

כן, דבר שני, גם אנחנו רוצים אותם. כי אולי הם יחליפו כמה דקות מהרגשה הרעה שלי להרגשה טובה.

יעל: זה סוג של נחמה?

כן, זה בלבד. אם אנחנו מסתכלים על החיים שלנו אז לא יכול להיות שמשהו טוב יתרחש בהם, אלא אם כן זה יהיה מלאכותי, כמו כדור נגד ייאוש, או כדורגל או צחוק טיפשי בטלוויזיה. זה בעצם כל מה שיש לנו.

יעל: אני רוצה להתייחס לתופעה נוספת. מצד אחד דברנו על כך שהאדם בנוי לשינוי, להתחדשות, להתרגשות מכל השינויים שיכולים לעורר אותו למקום הזה. מצד שני אנחנו רואים שהאדם מאוד מפחד משינויים. אפילו אם הם שינויים טובים, גם אם הוא עומד להתחתן, וגם אם עומד להיוולד לו ילד, השינוי העתידי מלחיץ אותו.

זה מלחיץ בגלל שאדם צריך לעבור את השינוי בתוכו. השינוי הוא פנימי, הוא צריך להתאים את עצמו לסיטואציה חדשה. אני צריך להיות חדש, אני נכנס לאיזו חברה חדשה, למקום עבודה חדש, אני נפגש עם אנשים אחרים. אפילו אם אני רואה אדם ברחוב, אני כבר צריך לשנות את עצמי בהתאם אליו, ואני לא רוצה את זה.

יעל: איך זה יתרחש באותו עולם עתידי שתיארת, אמרת שבעצם כל הזמן יש בו חידושים?

החידושים האלה הם חידושים נעימים. אני לא צריך לעשות שום מאמץ כדי לקבל אותם. אם אני מסדר את התנאים הסביבתיים הנכונים, זה לא עולה לי מאמץ, אני נמצא בהתפתחות. ממש כמו ילד קטן שלא יודע שהוא מתפתח, הוא מתפתח יפה וטוב מעצמו.

אורן: זו דלת הקסמים שהזכרת, האם זאת מטפורה?

אני אראה לך אותה.

אורן: מה אנחנו צריכים לפתוח כדי להיכנס לאותו מקום טוב, מהי אותה דלת, ממה היא מורכבת?

היא מורכבת מההסכמה שלנו לחיים החדשים, מההסכמה שלנו לחיות בעולם החדש.

אורן: למה בדיוק אני צריך להסכים, כי לדברים טובים אני מיד מסכים.

הבעיה שאתה צריך לדעת באילו תנאים אתה יכול לסדר את החיים החדשים.

אורן: מה התנאי הגדול?

התנאי הגדול הוא בחיבור עם אנשים אחרים. עליך להגיע למצב שאתה והם הופכים להיות משפחה אחת.

אורן: אמרת קודם שאפילו אם אדם פוגש אדם אחד ברחוב, כבר לא נוח לו, כי זה דורש ממנו להתאים את עצמו, להשתנות?

נכון.

אורן: אז איך תהיה פתאום קפיצה כזו?

זה לא אפשרי, אבל ישנה שיטה שיכולה לתת לנו כוח להיות יפים, טובים, מוכנים להתחבר עם האחרים. ישנה שיטה שיכולה להביא לנו רצון להיות מחוברים עם האחרים עד כדי כך שלא יהיה שום הבדל ביני לבין האחרים. "כאיש אחד בלב אחד", זה התנאי לפתיחת הדלת.

יעל: מה יעזור לי להתגבר על הפחד שלי ולעשות את השינוי הזה?

הסביבה. מפני שכולם יראו שכבר אי אפשר יותר להמשיך כך בעולם הזה. אנחנו חיים בצורה נוראית. אנחנו צריכים שנה חדשה, חיים חדשים. זה נקרא שנה חדשה. לכן אם אנחנו נחליט אז נוכל לפתוח את הדלת לחיים החדשים. זה נקרא בשבילי "שנה חדשה". אחרת אותו דבר ימשך ויהיה עוד יותר ויותר גרוע. נקוה שאנחנו נגיע להחלטה הזאת ובאמת תהיה לנו שנה טובה ומתוקה.

אורן: מה התחדשות האמיתית בעיניך?

בהחלטה כללית שאנחנו צריכים לשנות את היחסים בינינו. יש כוח ושיטה כדי להגיע לחיבור שלם. בזה פותחים את השנה החדשה, חיים חדשים.

(סוף השיחה)