חיים חדשים

שיחה 726

התמודדות עם כאב ואבדן

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.05.05 - אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על יחס נכון לכאב ברוח יום הזיכרון. נרצה להבין איך להתמודד עם הכאב בצורה נכונה, כך שהוא יוכל באמת לקדם את החיים שלנו קדימה.

טל: כן, אני רוצה גם להתייחס לתחושה הבלתי נתפסת הזאת שלפני רגע היה בן אדם, פתאום הוא כבר איננו. קשה לנו להבין את החיים בכללם, קשה לנו להבין את הארעיות הזאת.

מסכים עם זה.

טל: להסכים עם זה בטח שאי אפשר, אבל זה מרגיש כמו משהו לא מציאותי.

זה לא אומר על המוגבלות בתפיסה שלנו, על ילדותיות, על איזה חוסר הבנת המצב, חוסר בגרות?

טל: אני חושבת שזה כמו שאתה אומר, פשוט חוסר יכולת לתפוס משהו כאן, כי אין לנו כלים להבין. לכן אנחנו רוצים לשאול אותך.

כנראה שאנחנו נמצאים מול החיים ורואים ממנו משהו, יכולים לתפוס ממנו משהו אחד, כמו ילדים קטנים, ולא את כל הדבר הזה של מה קורה כאן, את זה אנחנו לא יודעים. יש פתאום מוות, משהו, ואין. אתה מסתכל על הגוף ואתה רואה שהוא כבר לא אדם, ולא חבר שלך, ולא חס ושלום קרוב שלך, אלא אין. איך יכול להיות שהיה ואין.

האדם הזה היה חי בי באיזו צורה, בהעתקה שלו בי, בתכונות שלי, ברצונות שלי, בהרגשה שלי, בזיכרון שלי, ופתאום הוא כמעט ונעלם. איך יכול להיות שיש משהו והוא נפסק. זהו. אנחנו באמת לא יכולים לעכל את זה. אני חושב שהבעיה היא לא במציאות עצמה, כי שום דבר לא קיים לנצח, אלא הבעיה היא בתפיסה שלנו.

כי התפיסה שלנו היא מוגבלת, היא לא רואה לפני הלידה. נניח שקצת לפני הלידה אנחנו רואים, מטיפת זרע, אבל זה עד גבול המוות. מה קורה כאן? למה החיים בנויים בצורה כזאת? מה פתאום זה נמצא בתוך גוף מוגבל, תופס איזה נפח קטן במציאות מצד אחד. מצד שני אנחנו מייחסים אליו כאלו דברים מיוחדים, גדולים, הרבה יותר רחבים ומהותיים ממה שהגוף עצמו, מדרגת החי הזה שקיים לפניי.

זה נכון. חוסר בגרות, חוסר תפיסת המציאות. חוסר התמצאות.

טל: אז איך אפשר להתחיל להתמצא ולהקל את הפתאומיות הזאת?

אנחנו התרגלנו לזה, אנחנו חיים בתוך זה, אנחנו כאילו לא מרגישים בזה שום פגם. לא מתוך זה שאין פגם, אלא מתוך זה שאנחנו חיים ואנחנו לא יכולים לראות מעבר לזה, אז אנחנו מסכימים ואיכשהו משלימים, מטייחים את זה באיזו צורה, מכסים את זה, שאלה הם החיים. אבל האמת שבאות דתות ואמונות ומספרות לנו כל מיני סיפורים על מה שכן ומה שלא. אפשר להאמין להם מאין ברירה, כי בכל זאת, זה איזה מין פיצוי למה שאנחנו קוראים "חיים שלנו", שזה פתאום נגמר וכולי.

אבל בהחלט אנחנו צריכים לראות את הדברים בצורה הרבה יותר בוגרת, ויש לנו את האפשרות הזאת.

טל: מה זה אומר, בוגרת?

בוגרת, זה שאנחנו נראה מעבר לחיים ומוות, מעבר למציאות הקטנה שאנחנו עכשיו רואים. האם אנחנו יכולים לראות את המציאות בדרגה יותר גבוהה, זאת אומרת לא להיות חיות קטנות ולראות הכול מתוך הגוף שלנו, דרך חמישה החושים הגופניים שלנו, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. או שאנחנו נפתח חושים חדשים אחרים, חוץ-גופיים, שהם נמצאים לא בגוף שלנו הגשמי הזה שזה בעצם דרגת חי. על כל זה מדברת חכמת הקבלה, לכן היא נקראת "חכמת הקבלה", חכמת התפיסה, איך אנחנו יכולים לפתוח את העיניים שלנו ולראות את המציאות היותר אמתית, רחבה, ולראות אותה כאן ועכשיו. אחרי שהגוף מת אני לא יודע מה קורה.

וחכמת הקבלה מסבירה לנו, שבאמת אנחנו חיים בצורה מאוד מיוחדת. אנחנו נמצאים בדרגת החי כמו כל החיות, במספר שנות הקיום של הגוף שלנו. ובמשך שנות הקיום שלנו יש לנו הזדמנות נפלאה להגיע לדרגה יותר גבוהה, דרגת אדם שנקראת "הדומה לעולם היותר עליון", "לעולם הנצחי", "לעולם השלם". ואנחנו יכולים את זה לעשות, אם אנחנו מתעלים מעל הגוף הגשמי שלנו ומתחילים לבנות לעצמנו את הגוף הרוחני, את הדרגה הרוחנית.

הגוף הרוחני הוא ההיפך ממה שקורה לנו היום, איפה שאנחנו מרגישים את עצמנו. הוא באמת רוח. רוח, זה כוח ללא גוף. מה זה כוח ללא גוף, זה שאנחנו בונים את הכוח הזה, את הרוחניות שלנו מתוך זה שאנחנו מתחילים להתייחס זה לזה בצורה הפוכה ממה שעכשיו. אם עכשיו אנחנו מתייחסים אחד לשני בצורה אגואיסטית, אפילו האהבה שיש לנו נניח לילדים, לקרובים, היא גם אהבה אגואיסטית, מפני שהם קרובים אז אני אוהב אותם, אני מרגיש את התלות שלי בהם וכן הלאה.

אז אם אנחנו מתחילים לבנות, ואפשר לבנות את היחס שלנו למציאות בצורה הפוכה מהאגו שלנו, אז אני מתחיל להרגיש בכוח הזה השני שאני רוכש, בכוח השפעה ואהבה לזולת, מציאות אחרת. רשת קשר שאני בונה ביחס שלי לסביבה. אם אני מתחיל להתייחס לסביבה לא בצורה שאני רוצה להשתמש בכולם, עד כמה שאפשר וטוב לי לטובתי. אם אני מתחיל לשנות את היחס שלי שיהיה טוב לכולנו בצורה שווה, אז אני מתחיל לראות, זו פסיכולוגיה פשוטה, אני מתחיל לראות את המציאות אחרת.

שהמציאות היא אחידה, שכולנו נמצאים בקשר הדדי, והכוח שפועל בינינו זה כוח האהבה, החיבור והשפעה הדדית. ואז אני מתחיל לשנות את התפיסה שלי, את מערכות החשיבה, ההתחשבות, ומרגיש את עצמי הקיים בעולם אחר, ממש. זאת אומרת, הראש שלי משתנה, היחס שלי משתנה, התפיסה, ההרגשה, אני רואה מציאות אחרת.

זאת אומרת מציאות שאם אני מתייחס לכל המציאות, דומם, צומח, חי, בני אדם, שהיא המציאות שלי. לא שלי שאני רוצה לשלוט, אלא שאני רואה אותה כמערכת אחידה, אז אני מרגיש אותה כולה קרובה אלי ושאני שייך להם לכולם. אני תלוי בהם והם תלויים בי. ואז בצורה כזאת אני פתאום מפסיק להרגיש את הזמן, כי הזמן זה תמיד איזה מין חיסרון שאני צריך להשלים, חיסרון להשלים, חיסרון להשלים וכך עובר הזמן. וכאן אין דבר כזה.

טל: שיש לי כאילו צורך במשהו.

כן. וכאן אין לי צורך במשהו, כי כל הצרכים שלי הם רק כלפי הזולת, ולכן נעלם עניין הזמן. נעלם גם עניין המקום, כי המקום זה המרחק ביני לבין מישהו, משהו, שאני מתייחס ומחשב את זה לפי "אני לו והוא לי, כמה אני מרוויח". וכאן זה ההיפך, שלא חשוב לי שזה נמצא בי או בו או בה, וכן הלאה.

זאת אומרת, כשאני לא מסתכל בצורה אגואיסטית על העולם, העולם משתנה למשהו אחר לגמרי, תפיסת המציאות שלי משתנה, ואז המקובלים קוראים לזה "העולם העליון". ואז אני מתחיל להרגיש כי בצורה כזאת שאני מתחשב עם כולם, אני מגיע למצב שאני פחות ופחות מרגיש את הגוף שלי, את החיה הזאת שעכשיו "האני" שלי נמצא בה בתוך החיה הזאת. ואפילו שהחיה הזאת תמות כמו מנהג כל הגופים, אני לא ארגיש בזה שום אובדן, כי אני כבר התקשרתי לכולם ואני חי כביכול בכולם. אני גם עכשיו לא חי בתוך הבהמה שלי, בדאגה דווקא עליה, וכן הלאה. ואז יוצא שכבר אני נפרס בין כולם.

ולכן התפיסה הזאת החדשה של העולם בכוח השפעה ואהבה, היא מקנה לי חיים בדרגה שנקראת "עולם העליון", "חיים נצחיים חוץ גופיים". וזה מה שחכמת הקבלה בעצם מאפשרת לנו. היא מזמינה את כולנו להיכנס לכאלה מערכות קשר ולגלות את העולם הזה העליון, שנקרא "העולם הנסתר". הוא נסתר מפני שעד שאני רוכש את תכונת ההשפעה ואהבה, זה נסתר ממני. אבל באמת הוא כאן. ויש כאן בעולם שלנו גם הרבה אנשים שחיים אולי בגופים כמונו, והם מרגישים את היחס האחר בין כל בני האדם, שזה יחס של השפעה, נתינה, אהבה.

ולכן אנחנו צריכים להבין שזאת השיטה שהיא ניתנה לעם ישראל, אותה פיתח אברהם אבינו, שמסר את זה לקבוצת האנשים שהתקבצה סביבו מכל הבבלים. הוא רצה להעביר את זה לכולם, אבל לא כולם רצו לשמוע, ולא כולם הרגישו שזה דבר כדאי. ולאלו שכן התקבצו הוא מסר את השיטה, והקבוצה זאת היא גם התרחבה במשך הזמן והפכה להיות לעם. ולכן היא נקראת "ישראל", ישר א-ל, זאת אומרת שאנחנו מכוונים את עצמנו ביחסים בינינו, בחינוך בינינו, בהשתתפות בינינו, לאותה מדרגה עליונה מהחיים שלנו הנוכחיים, שאנחנו צריכים להגיע אליה.

ולכן כתוב, "עולמך תראה בחייך", כאן ועכשיו. כל עוד אני נמצא בגוף החי, אני חייב גם להשיג אותה המדרגה, אותו העולם הרוחני. ואז אדם מרגיש שהוא יצא מגבלות הגוף והוא חי כבר עכשיו, כאן ועכשיו חיי נצח. זאת אומרת, העולם הרוחני הוא כאן, רק צריכים להרגיש אותו.

אורן: יש משפחה לצורך העניין שפתאום במפתיע מישהו נפטר. זה יכול להיות בן, בת, אבא וכדומה. איך האנשים האחרים צריכים להתייחס לאובדן הזה, לכאב שהם מרגישים? איך נכון לעבוד עם כל הדברים האלה?

קודם כל אני מבין שהם מרגישים כאב, כי בצורה אנושית זה כך קורה. חס ושלום, במיוחד שאלו ילדים. כשאלו הורים אז זה בצורה טבעית, כי כביכול יש גבול לכל אדם ואדם. זה מובן לי. גם ההורים שלי, גם לי בתור איש זקן, ברור לקראת מה זה הולך. אבל ילדים שהם מתים לפני ההורים שלהם, זו באמת טרגדיה גדולה. אני לא אומר שיש כאן מקום חוץ מאשר באמת להשתתף בצער, מצד אחד. אבל מצד שני, האדם שמתחיל לראות את המציאות בצורה יותר גבוהה, נצחית, שלמה, אז הוא מבין שלכל הפעולות שלנו שאנחנו עושים בעולם הזה, יש חשיבות גדולה. ובאמת אף אחד, אם הוא חי ואם הוא מת, הוא לא נעלם סתם. אלא לכל אחד ואחד יש תפקיד.

ואם אדם אפילו לא מימש את התפקיד שלו במשך החיים שלו כאן, בחיים האלו, והוא הגיע למצב המושלם הזה, לגן עדן שלו משך החיים כאן, בחיי חיותו כאן בעולם הזה. אבל יש לו הזדמנות. כנראה שהוא לעת עתה סיים את התפקיד, ולכן זה כך קרה שבאיזה מקרה הוא סיים את החיים שלו הגשמיים כאן.

ושוב חוזרת הנשמה שלו לקיים את תפקידה, כדי להגיע במשך החיים האלו כאן בעולם הזה לתפקיד הרוחני שלה. שתשיג דווקא מהעולם הזה, על ידי האגו שנמצא. מה זה העולם הזה? זה סך הכול איך שאנחנו רואים את המציאות דרך האגו שלנו, דרך התכונה הזאת שאנחנו רוצים את הכול לרכוש, להגן על עצמנו, לתפוס את הכול. זו תפיסת מציאות כזאת.

טל: למה מלכתחילה יש לנו תפיסה כך כל מוגבלת?

מלכתחילה נתנו לנו תפיסה כזאת. היא מוגבלת, נכון, כדי שעל פניה, על פני התפיסה הזאת אנחנו נבנה דווקא את התפיסה ההפוכה. במקום לתפוס הכול לעצמנו, איך אנחנו יכולים ההיפך, להוציא מעצמנו את כל כוחות הנפש ולחלק אותו הכוח לכולם. לכן אי אפשר זה בלי זה. דווקא ההיפך, העולם הזה הוא עולם נפלא, הוא נותן לנו הזדמנות נפלאה להגיע לעולם העליון ודווקא להשתמש באגו, זה נקרא "עזר כנגדו", כנגד כוח הטוב יש לנו כוח הרע. אנחנו צריכים דווקא בעזרתו לבנות כוח טוב. לא למחוק אותו, אלא מעליו, "על כל פשעים תכסה אהבה". ¹

ולכן ההזדמנות הזאת היא ניתנת לכל אחד. ואם אדם לא הצליח לממש את ההזדמנות הזאת, אז הוא חוזר. ואנחנו רואים שוב ושוב שדור ודור נולדים וכולי. וגם לא רק נולדים, אלא אנחנו רואים עד כמה שהאוכלוסייה היא מתרחבת וגוברת בכמות וגם באיכות. יש הזדמנות לכל אחד ואחד. והדור שלנו הוא מיוחד בזה, שאנחנו הראשונים שמתחילים להשתמש בתיקון הזה של חכמת הקבלה שהיא עוזרת לנו להגיע לתפיסת העולם החדש.

אורן: בהתאם לזה, איך נכון לבני משפחה שמישהו מהם פתאום מת במפתיע בן או בת, איך בני המשפחה שנותרו בחיים צריכים להתייחס לזה? איך הם יכולים להתמודד עם הכאב, עם האובדן?

אני לא יכול להגיד לאנשים שלא רואים את העולם העליון, שלא להצטער ודווקא ההיפך. צריכים לחזק את העניין ועוד יותר ויותר לעזור ביניהם כל אחד לקרובים להשפיע כל אחד על האחרים, כדי להגיע למצב של תפיסת המציאות החדשה הזאת הנוספת, כי בזה הם עוזרים דווקא לנשמות הקרובים להם. וכשהם יבואו שוב למימוש שלהם, הם יהיו כבר בדרגה אחרת. אנחנו לא מרגישים את זה, אבל אנחנו תלויים וקשורים זה לזה, אלו שנמצאים בחיים כאן, ואלו שלא נמצאים בחיים כאן.

אורן: גם אחרי שהאדם מת, אנחנו עדיין קשורים אליו?

כן, ודאי.

אורן: באיזה סוג של קשר ואיך משפיעים על זה?

במעשים טובים כאן, אנחנו משפיעים על הנשמות שהן נמצאים חוץ גופיים שם.

טל: איך?

שם הם כאילו בכוח, לא בחומר.

טל: זאת אומרת שאותן נשמות נמצאות באיזה מרחב פוטנציאלי?

כן, אלו כוחות.

טל: רמה של כוח? אז במה אנחנו יכולים להשפיע?

מה יש בך עכשיו כשאת מדברת, זו "רוח חיים" כפי שאנחנו קוראים לזה. אבל רוח החיים הזאת זה רוח אגואיסטית. אם תוסיפי לזה רוח אלטרואיסטי, אז תקבלי נשמה שלמה.

אורן: אתה אומר שזה שאנחנו מצטערים על זה שמישהו פתאום נלקח מאתנו, זה ברור. זאת לא השאלה, ברור שאנחנו מצטערים. השאלה היא מה מעבר לצער, איך נכון להתייחס לזה? אתה אומר, הייתה רוח חיים והיא נעלמה, אבל היא עדיין קיימת, עדיין יש בינינו קשר.

אורן: תעשה לי סדר. היה מישהו שפתאום נעלם. אנחנו ממשיכים לחיות, ואחד מאתנו נעלם.

אז אתה מפסיק לראות. אבל בדברים האלו שום דבר מעולם לא נעלם, שום דבר. הכוחות הם נמצאים.

טל: אז איך להתקשר עם הכוח הזה, עם הנשמה הזאת?

זה לא ניתן לאדם, וכל ההתקשרויות האלו, כל התקשורת הזאת היא לא קיימת.

טל: רמה של מחשבה אולי, של תפילה?

לא. אלא אך ורק במידה שאנחנו יכולים להיטיב במעשים שלנו.

אורן: אלה שנותרו בחיים?

כן. אנחנו בזה יכולים לעזור לאותן הנשמות להכין את עצמן נכון לתפקיד החדש, לחיים החדשים. שבפעם הבאה שהן חוזרות לחיים בתוך הגוף, הם מתפקדות בצורה יותר נכונה וקרובה לתיקון, ובזה הן גומרות את התפקיד שלהן כאן בעולם הזה. כל הנשמות מגיעות למצב שכולן חייבות להשיג את העולם העליון בזמן חיי חיותן בעולם הזה.

אורן: וכשמישהו מת? זאת בדיוק השאלה.

אז תהיה לו הזדמנות בפעם הבאה. כך, גלגולי הנשמות. יש גלגולים חוץ גופיים, יש גלגולים תוך הגוף.

טל: יש תרבויות שבאמת יודעות לזהות את גלגולי הנשמות?

אני לא רוצה לדבר על זה בכלל. זה הכול כל כך שקר שלא כדאי לנגוע בזה, אפילו לא להזכיר.

אורן: נלך לכיוון האמת. מישהו נפטר, אני ממשיך לחיות. הוא נפטר, הוא היה קרוב לי, בן, בת חס ושלום, אני ממשיך. מה היחס האמתי והמועיל ביותר שאני צריך להתייחס עכשיו לכאב שלי, לתחושה שלי שהוא נאבד ממני?

אתה תשקיע כוחות בתיקון היחס שלך לעולם, כך שתהיה כמה שיותר קרוב לאהבת הזולת, כפי שהתורה דורשת. "ועל כל פשעים תכסה האהבה". ובזה בטוח שגם לכל אלו האנשים שקרובים אליך, אתה בזה עוזר.

אורן: איפה הם עכשיו?

כך אנחנו עוזרים זה לזה. כמו שבחיים האלו יכולים לעזור זה לזה, כך בנשמות אנחנו עוזרים זה לזה.

אורן: זאת אומרת, אני יכול לעזור גם למישהו שנפטר?

כן.

אורן: איך אני עוזר לו?

בזה שבכל זאת אנחנו קשורים זה לזה.

אורן: אבל הוא כבר מת.

אני לא מבין, מה מת? הגוף מת. מה זה שייך לגוף. בנשמות אנחנו כולנו קשורים, אנחנו כולנו נקראים "נשמת אדם הראשון".

טל: האם יש איזה מצב שבו נרגיש שכולנו שוב ביחד, גם מי שנפטר?

כן. נכון. נרגיש.

טל: מתי יהיה מצב כזה?

מתי שתתחילי להרגיש את הזולת, תתחילי להרגיש גם את הנשמות מחוץ לגוף.

טל: אני אדע לזהות אותן?

כן. רק לא בצורה כזו כמו שאת מזהה את האדם.

אורן: אני לא בדיוק תופס את התמונה, אתם נראים לי כבר מתקדמים בה.

אני לא רוצה שאתם בכלל תחשבו לכיוון זה.

אורן: אנחנו חושבים דבר פשוט. אדם מת יש לנו כאב, מה עושים אתו באופן הכי מועיל, הכי נכון, הכי אמתי?

תעשה בזה השפעה טובה לזולת. נקודה. תגיע לאהבת הזולת.

אורן: אני?

כן, אתה.

אורן: וזה ישפיע לטובה על הנפטר?

כן. ושום דבר אחר. שום כסף, ושום כוח אחר, והפעולות שלך. רק טובה לזולת, רק השפעה לזולת בצורה שאתה עוזר לבני העם להיות קרובים יותר זה לזה, או לאהוב זה את זה, בלי כל הפלפולים סביב זה.

אורן: והמחשבות שלי על האובדן, מה איתן?

רק על ידי היחס שלך הטוב לאחרים, שאתה מתקן את עצמך להיות טוב לאחרים, לא סתם. כך זה אגואיסטי. אתה צריך להעלות את עצמך ליחס אחר. זה דרך לימוד הקבלה.

אורן: ואז?

ואז אתה תגיע למצב שאתה תרגיש אותו גם.

אורן: איך אני ארגיש אותו?

ככוח, כמו שאנחנו כולנו כוחות. אבל זה קשור כבר לתפיסת המציאות, איך שאנחנו רואים אחד את השני, באיזה מסך, איך זה נראה לי שאני רואה את המציאות.

אורן: מה זאת אומרת שכולנו כוחות? אני רואה אותך עכשיו מולי, אתה מדבר אליי.

אתה לא רואה אותי. אתה רואה את הנשמות, שנראה לך שאתה רואה גופים.

אורן: ומה עם מישהו שמת?

אז אתה מפסיק לראות.

טל: למה?

הוא נעלם.

טל: זה משהו באורן שקרה שהוא הפסיק לראות אותו?

הגוף נעלם, כי אתם רואים רק גופים. אם הייתם יכולים לזהות את הנשמות. נשמה זה כוח השפעה ואהבה שבתוך האדם היא נסתרת, כמעט ולא פועלת בתוך האדם, כי הוא לא פיתח את זה. ואתה גם לא פיתחת. תפתח את היכולת לראות את הנשמה ותראה.

אורן: לפתח יכולת לראות נשמה, מה זה אומר? מה אני צריך לפתח בקרבי?

רצון להשפיע ולאהוב.

אורן: את האנשים סביבי שחיים?

כן.

אורן: אז אני אוכל לראות גם את אלה שכבר עכשיו אנחנו לא רואים אותם?

כן.

אורן: האלה שאנחנו כבר לא רואים אותם, הם רואים אותנו עכשיו, את החיים?

אני לא יכול להסביר לך את זה. התפיסה דרך הרצון להשפיע, היא אחרת מהתפיסה דרך הרצון לקבל. אנחנו לא מסוגלים על זה לדבר, אתה רק תתבלבל. בקיצור, השפעה ואהבת הזולת, כמו שהתורה ממליצה לנו "ואהבת לרעך כמוך", כלל של כל החיים הטובים. תנסה, תראה איך שאתה לאט לאט תתחיל להבין מה קורה בין חיים ומוות.

טל: ומה זה נקרא ש"על כל פשעים תכסה האהבה"?

שעל כל הפשעים שבינינו אנחנו צריכים לעשות גשר האהבה.

טל: ואז כאילו כל הכאב הזה שהיום מרגישים?

ואז אנחנו עוברים לתפיסת המציאות השלמה, לא חצי.

טל: מה יהיה עם כל הכאב שהיום מרגישים?

אז בהתאם לזה את תראי איך שהכאב נעלם, כי אז את הופכת להיות בוגרת ורואה את החיים לא מבחינת שבעים השנה של חיי הגוף הבהמי, הקטן, אלא חיי הנצח.

אורן: מהי הדרך המוצלחת ביותר להנציח את זכרם של אלה שכבר אבדו לנו?

ללמוד חכמת הקבלה. שום דבר לא יעזור לך, רק ללמוד את זה, ואז אתה תבין על הגופים, על הנשמות, על כל מה שיש.

(סוף השיחה)

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה" (משלי י', י"ב)↩