פרשת שבוע 07.08.2012 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה.

פרשת השבוע - עקב

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

heb_o_rav_2012-08-07_lesson_parashat-ashavua_ekev

גלעד: פרשת "עקב" היא פרשה שבה משה ממשיך את הנאום לעם ישראל, כהמשך לפרשה הקודמת. הוא מציין שבמידה ועם ישראל ישמור ויקיים את המשפטים והחוקים שציווה עליהם הבורא, הוא יזכה לאושר, לבריאות ולניצחון על האויבים.

הבורא מבטיח לעם ישראל ארץ טובה. מתוארות בפרשה המעלות והייחודיות של ארץ ישראל, ארץ נחלים, מעינות, מי תהום שיוצאים בבקעה ובהר, וגדלים בה שבעת המינים. ארץ שכלום לא חסר בה, "ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצב נחשת"¹. במידה ועם ישראל ישכח את הבורא ולא ישמור על אותן מצוות, אז הם יאבדו את הארץ הזאת, והם בעצמם יאבדו מן הארץ.

משה מזכיר את חטאי בני ישראל במדבר, שלמרות כל אלה העלה אותם הבורא לארץ ישראל. וכמובן מזכיר גם את סיפור שבירת הלוחות ונתינתם המחודשת.

בסיום, עם ישראל מצווה לירוא ולאהוב את הבורא, לשמור את מצוותיו. אם הם יעשו כן, יהיה להם כל טוב ושקט, ואם לא, אז יעצרו הגשמים והגויים ילחמו בהם וירשו את ארצם. עוד הם מצווים ללמד את כל הדברים האלה לבניהם ולחקוק אותם על המזוזה בפתח ביתם.

זאת אומרת, זו מין אריזה כזאת, האם כל סיפור הוא ממש הכנה לכניסה לשלב הבא?

כן. ובכלל כל התורה כולה כאן, כי מה הפרשה מציגה? את השמירה על המצוות, המשפטים והחוקים. מהם החוקים והמשפטים? הרצון שלנו, חוץ מדרגת החי שבנו שאנחנו צריכים לשמור על הגוף שלנו, כל היתר שייך לדרגת האדם. אנחנו כאילו מחולקים לשניים, "אדם ובהמה תושיע ה'"². אז על האדם שלנו אנחנו צריכים לשמור בצורה כזאת שהגוף שלנו יתפקד בצורה נורמאלית, ויאפשר לנו לגדול לקומת האדם. צריך שהבהמה שלנו, שהוא הגוף שלנו, יהיה בריא. וכל היתר, כל החוקים והמשפטים שמדובר עליהם בתורה, הם על אותו חלק האדם שבנו, אותם הרצונות שאנחנו צריכים לכוון אותם בלהשפיע לבורא.

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שהנשמה מתחילה מזה שהבורא ברא אותה, ומילא אותה בכל טוב. המצב הזה שהנשמה היא מלאה, שלמה, מקבלת מילוי ונמצאת בדבקות עם הבורא במצב הטוב ביותר, נקרא "עולם אין סוף". ובעולם אין סוף אנחנו נמצאים בדבקות, אבל כל המצב הזה נבנה על ידי הכוח העליון.

ובזה האדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, כי כל מה שקיבל הוא קיבל מלמעלה, את הרגשת הבושה, הכאב, הצער. הנשמה הזאת נקראת "מלכות דאין סוף", של עולם אין סוף, היא עושה צמצום, היא לא רוצה לקבל. על כך מסבירים לנו המקובלים, ובעל הסולם מביא לנו כדוגמה את "האורח ובעל הבית".

כשאיש אחד, שהוא איש מאוד מצליח בחיים, פוגש את החבר שלו מילדות ומגלה שהוא עני, הוא מזמין אותו אליו, ואז הוא מאכיל ומלביש אותו, עושה לו כל טוב, ורוצה לגרום לו יותר ויותר מילוי, נחת, אושר ושמחה. המארח רואה שחברו אמנם נמצא אצלו, אבל לא מרגיש מזה שמחה. ואז הוא שואל אותו, למה אתה לא בשמחה? וחברו עונה, "אני מרגיש בושה. לא כדאי לי לקבל את כל הדברים האלה, כי הצער שאני מרגיש כשאני מקבל, הוא ממש מבטל אותי ואני לא מסוגל להמשיך כך, אלא אם את מה שאני מקבל כאן הייתי מרוויח בעצמי, אז הייתי שמח".

אם מדברים על זה כלפי היחס בין שני אנשים, העני והעשיר, אז אולי העני יכול לתקן את זה כשגם הוא מצליח כמו העשיר, כי הוא יכול להחזיר לו ולהיות שווה איתו. אבל אם אנחנו מדברים על בורא ונברא, איך אפשר כאן לתקן את המצב, כשהוא ברא אותנו ואנחנו כבר נמצאים תחתיו. איך להעלות את הנברא לדרגת הבורא, שיהיו כשניים, כחברים, בחיבור ביניהם, בדבקות?

גלעד: אלה הן תכונות ממש הפוכות זו לזו.

כן, גם כתוצאה מזה שאנחנו המשניים והוא הראשון. ולכן אחרי עולם אין סוף, אנחנו מגיעים לעולם הזה בצורה כזאת שאנחנו מרוסקים, מרוחקים זה מזה. אותה נשמה נחלקה להרבה מאוד חלקים, שהם כל בני האדם שבעולם הזה, ואנחנו נמצאים באגו שמפריד בינינו. ואם אנחנו מסוגלים בעצמנו, על ידי היגיעה והעבודה שלנו, להתחבר בינינו כך שנגיע לאותו איחוד כמו שהיה לנו בעולם אין סוף, אז אנחנו מגיעים בעצם לאותו מצב כמו שהבורא עשה אותו, ברא אותו ומילא אותו. אנחנו מגיעים מצידנו, ובזה אנחנו מרוויחים את כל אותו המצב, כל אותו המעמד. ואין לנו בושה, אלא כבוד ואותה דרגת הבורא הנצחית, השלמה.

לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה, וכל הרצונות שלנו שנמצאים בכל אחד מאיתנו, הם רמ"ח רצונות עשה ושס"ה רצונות לא תעשה. אנחנו צריכים בצורה כזאת לטפל בכל האגו הכללי שלנו, הכלול בתרי"ג הרצונות האלה. אנחנו צריכים לכוון את כל הרצונות האלה, לא לטובת עצמנו כמו שאנחנו מגלים שהם קיימים, אלא לטובת הבורא. ואם אנחנו משתדלים לעשות את זה, אז אנחנו מגיעים לכל טוב.

לכן כל החוקים והמשפטים, וכל התורה היא כמו שכתוב, "בראתי יצר רע". זאת אומרת, כל תרי"ג הרצונות האגואיסטיים שהם רק בלמלא את עצמם, אותם אנחנו רוצים. ואם אנחנו מתקנים אותם, כך שעל ידם אנחנו רוצים למלא את בעל הבית, את הבורא, להחזיר לו מה שהוא נתן לנו בעולם אין סוף, אז יוצא שבהדרגה, בכל רצון ורצון אנחנו כך מתקנים אותו. זה נקרא לעשות תרי"ג מצוות, לקיים. וכך אנחנו מגיעים לתיקון הכללי שלנו.

כל אחד מתקן את עצמו וכולם יחד מתקנים את עצמם בחיבור בינינו. לכן אנחנו מתחברים בקבוצה, שמהווה לנו איזו תבנית כמו עולם אין סוף. ואז בעזרה הדדית אנחנו רוצים לבנות לפחות איזה קשר במצב מוגבל, לא עם כל האנושות, אלא לפחות בין עשרה, או בין כמה עשרות אנשים. אם אנחנו עושים זאת, אז אנחנו מתחילים לתקן את עצמנו, עד שהתיקון הזה בזמננו, בימינו, כבר צריך להתפשט לכל העולם, וכולם יגלו את הבורא, כמו שכתוב, "כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם"³.

וכשאנחנו בונים את זה, אנחנו בונים את המקום המחובר הזה, שהיה אגואיסטי ועכשיו כולו מסודר בהשפעה הדדית בינינו, בתקווה להגיע בהשפעה הדדית לבורא. לכן יוצא שזה קורה "מאהבת הבריות לאהבת ה'"⁴. אם אנחנו מתקדמים בצורה כזאת, אז יוצא שכך אנחנו מתקנים את עצמנו בתיקון תרי"ג רצונות שנקרא קיום תרי"ג מצוות, על ידי האור שמחליף את הכוונה מעל מנת לקבל לעצמי לעל מנת להשפיע לזולת ודרכם לבורא. זה נקרא "על ידי המאור המחזיר למוטב" שמשנה את הכוונה. כך אנחנו מגיעים לדבקות בינינו ובדבקות לבורא.

אם אנחנו לא משתדלים לעשות זאת, אנחנו יכולים להיכנס לכל מיני בעיות, כמו שגם מוזכר בפרשה על שבירת הלוחות, על כל מיני בעיות שאנחנו נתקלים בהן. אבל בבעיות אנחנו נתקלים תמיד, כי בכל פעם שאנחנו מגלים רצון מתוך תרי"ג הרצונות, אנחנו מגלים אותו בצורה המקולקלת. וזה נקרא בתורה שכאילו עושים חטא. זה לא חטא, אלא אנחנו מגלים תמיד, רק בפעם הראשונה כל רצון ורצון עד כמה שהוא מקולקל, ורק אחרי זה אנחנו יכולים לבוא לתיקונים.

אמנם נראה לנו שבתורה כל הזמן אוסרים עלינו עבירות, אך אלה הן לא עבירות, זהו גילוי היצר הרע שהבורא ברא. כמו שכתוב "בראתי יצר רע". ואז כשאנחנו נתקלים בזה ומגלים את העבירות, אנחנו נזקקים ל"תורה תבלין", ואז בא המאור המחזיר למוטב ומתקן את הרצונות האלה. הרצון עצמו, אין בו מה לתקן, אלא רק את השימוש בו, או לטובת עצמי או לטובת הזולת. כמו בדוגמת "האורח ובעל הבית" או "העני והעשיר".

ולכן אם אנחנו מתחברים יחד ברצון משותף אחד, הרצון הזה נקרא נשמה. זאת אומרת, אם אנחנו מאחדים את רצונותינו בהתכללות בינינו, כך שכל אחד רוצה לדאוג ולעזור לאחר בחוק הערבות בינינו, כי בלי ערבות הדדית אנחנו לא יכולים לבנות את הכלי המשותף הזה לגילוי הבורא בינינו, אז יוצא שאנחנו צריכים כאן עזרה הדדית. והרצון המשותף שאנחנו בונים, הוא נקרא "ישראל", "ישר א-ל", והרצון עצמו נקרא "ארץ", רצון. לכן אנחנו נקראים, נכנסים לארץ ישראל, באים לארץ ישראל, כובשים את ארץ ישראל.

בינתיים הרצונות האלה הם כולם אגואיסטיים. הם נקראים שבעה עמים השולטים בארץ ישראל, לפני שאנחנו באים לרצון הזה ומתקנים אותו. אלה כל תרי"ג הרצונות האגואיסטיים שלנו, המחולקים בסך הכול לשבע קבוצות. כשאנחנו מתקנים אותם, זה נקרא שכובשים את הרצונות האלה, נותנים להם כוונה על מנת להשפיע זה לזה. בזה אנחנו בונים מארץ ישראל את מקום השכינה. הבורא שוכן בארץ ישראל, ואנחנו מגלים אותו. וכך אנחנו מתקדמים.

את זאת בעצם משה אומר, שיש בזה ברית מיוחדת, שמלכתחילה אנחנו קבענו אותה וצריכים כל פעם לשמור אותה על פני כל הרצונות שמתגלים כהרוסים ואנחנו צריכים לתקן אותם. זאת אומרת, בכל פעם לחדש את הברית, את הקשר בינינו. וכמו שמסבירים לנו מקובלים, וודאי שאנחנו צריכים לעשות את זה קודם כל בזה שאנחנו מתחברים בינינו יחד, שעם ישראל יהיה באהבת ישראל, "כל ישראל חברים"⁵, "שבת אחים גם יחד"⁶, "ואהבת לרעך כמוך" הכלל של כל המצוות. ומ"ואהבת לרעך כמוך" ל"ואהבת את ה' א-לוהיך"⁷. שבזה בעצם אנחנו עושים את הכול.

כאן אנחנו מבינים שקיום תרי"ג מצוות זה לא קיום בידיים, ברגליים ובאמירה בפה, אלא שהוא הקיום הפנימי של הרצונות שלנו, של תכונות האדם. וכך אנחנו צריכים להתקדם.

בסוף הפרשה כבר מדובר על "ואהבת את ה' א-לוהיך", שצריכים להגיע לאהבת ה'. מה זה אהבת ה'? זו תכונת ההשפעה והאהבה שנקראת "הבורא", זו לא דמות, אלא תכונה שמתפשטת בנו, ממלאה אותנו ושולטת בנו, אבל מתוך זה שאנחנו משליטים אותה כשאנחנו מעלים אותה מעלינו. כל הפעולות שלנו הן למען ההשפעה ההדדית, ואז האדם יוצא מעצמו, הוא מפסיק להרגיש שהוא כל הזמן דואג לעצמו, אלא מתחיל להרגיש את הזולת, את כל מה שנמצא מחוץ לו. ואז "כל העולם כדאי לו"⁸, "מכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות"⁹. ואז הוא מגלה בכלים האלה, שזהו כל העולם, מגלה בהם איך הבורא ממלא את העולם. זאת בעצם הפרשה.

גלעד: זאת אומרת, יש דבר נפלא בפרשה הזאת שהיא עושה סיכום של כל מה שקרה. אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו, איך זה רלוונטי לְמה שקורה לנו היום. אם דיברת על הכרת הרע או על הכרת האגו, נראה לי שיותר מזה לא יכול להיות, מה שקורה היום בעולם.

נכון. וזה בעצם מה שמשה אומר, "היתה שבירת הכלים, לוחות הברית ועוד חורבנות, ואתם נמצאים עכשיו לפני הכניסה לארץ ישראל, לפני התיקונים". וגם עכשיו אנחנו נמצאים בעולם במצב השבור לפני התיקונים. עכשיו מתגלה בדיוק השבירה שבנו, כי יש אגו שלא יכול להיתקן ואנחנו לא יודעים מה לעשות. כל המערכות שלנו נמצאות ממש בהידרדרות והמצב מסוכן, לא רק מבחינת השגשוג, אלא ההיפך. יכול להיות שאנחנו יורדים מתחת לקו העוני ממש, אצל כולם, בהמוניהם, וזה מצב מסוכן לכל האנושות. כך מתחילים להתעורר באנשים, מתוך הרגשת הרע, חוסר סדר וחוסר תקווה לעתיד, כל מיני נטיות וכוחות שיכולים לבוא לידי ביטוי בהתנקשויות, במלחמות אחים וכן הלאה.

לכן אנחנו צריכים להבין שמהמצב הזה נימנע רק על ידי זה שאנחנו נביא לעולם את שיטת התיקון. עלינו להסביר שהדברים האלה קורים בצורה הנכונה, ההדרגתית, באבולוציה שאנחנו עברנו עשרות אלפי שנים בהתפתחות שלנו, והגענו למצב שעכשיו אנחנו נמצאים בו. הזוהר וכל חכמת הקבלה מדברים על כך שזהו "העידן החדש", לכן חכמת הקבלה מתגלה והיא מסבירה לנו מה אנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים להתחיל להתחבר בפועל בינינו.

ולכן העולם הגלובלי הזה, המשבר הגלובלי הזה, הם רק מראים לנו באיזה מצב אנחנו נמצאים, בקשר הרע בינינו. וצריכים להתחיל לסדר את הקשר הטוב.

גלעד: אבל היום זו משימה של כל העולם, לא רק של עם ישראל או אלה שנקראים ישראל.

לא, זו דווקא קודם כל משימה לעם ישראל, כי אנחנו קיבלנו את השיטה הזאת, שיטת התיקון, אנחנו מחויבים לעשות את זה, להיות "אור לגויים"¹⁰, ולהעביר אותה לעולם. קודם עלינו דווקא לממש את זה כאן וכמה שיותר מהר, עם ישראל בארץ ישראל, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ואם זה יהיה כדוגמה לכל העולם, בכך אנחנו כבר מיצינו את הכל. כי מה שיש בעם ישראל, זה בדרכים פנימיות כאלה, מתפשט לכל העולם.

מפני שאנחנו היינו במשך אלפיים שנות הגלות האלה, במצב שהיינו מעורבים זה בזה, אנחנו כאילו עשינו איזה סלט בינינו לבין כל התרבויות, אנחנו קלטנו אותם והם קלטו מאיתנו. לא חשוב שזה בא בצורת דתות ואמונות, מדע, פסיכולוגיה, לא חשוב במה, הם לקחו את זה מאיתנו בסופו של דבר, כולל היוונים הקדמונים, ויש על זה את כל ההסברים.

כל מה שיש באנושות בצורה האגואיסטית שהיא משתמשת בו, הם קיבלו מאיתנו, מתוך החורבן שלנו. ולכן אנחנו צריכים עכשיו לתקן את עצמנו, אבל התיקון שלנו כבר יורגש בהם, הם יבינו את מה צריכים לעשות. ללא חורבן וללא התכללות בזמן הגלות, הם לא היו יכולים להבין ולקבל מאיתנו איזו השראה. ואם אנחנו מתקנים היום את עצמנו, אז ממש בצורה מובנית מאליו, אוטומטית זה גם קורה בהם.

משה: באמת תמיד חיינו כעם, בצורה שחיו ביחד בקהילה. מושגים כמו "אהבת ישראל" ו"כאיש אחד בלב אחד", היה מה שאפיין את הקיום גם כשהיינו בגולה. היום אם מסתכלים על הדברים האלה, זה לא נראה ריאלי. מה אתה אומר, "בוא נתחבר", יש משבר, יש פתרונות רציניים, יש כלכלה, יש כל מיני דברים כאלה, ולא ברור איך אפשר להגיע לאנשים.

נניח דווקא אצלנו בעם ישראל, אם אנחנו נחזור לאותם ערכים, לאותו חיבור, הדבר הזה יפתור בעיות גם אצלנו ובכלל בכל העולם. הקשר בין האיחוד שלנו, צורת החיים הזאת של עם מאוחד בקשר לבבי, ואיך זה יפתור לנו את המשבר, זה כבר לא ברור, זה לא נראה רציני.

זה לא נראה רציני מפני שבצורה האגואיסטית אנחנו מזלזלים בחיבור. אנחנו לא מבינים, לא מקבלים בחשבון שהחיבור בינינו הוא ההצלה וחוסר החיבור שאנחנו מרגישים הוא הסיבה לכל הריחוק. אנחנו נמצאים בשתי מערכות, כדור בתוך כדור. הכדור הפנימי הוא האנושות שנמצאת בהתנגשויות וכל פעם בתחרויות ובדחייה ובריחוק זה מזה, כל אחד לצורך עצמו שלו בלבד, לנצל את הכל העולם, ומה יהיה עם כל העולם, לא אכפת לו.

לדוגמה, לא אכפת לו מה שקורה עם הטבע. אנחנו לא יכולים לחשוב על מחר, וזה ממש לא הגיוני איך אנחנו גורמים לטבע כזה נזק, אלא בינתיים אני יכול להסתתר בבית, לא אכפת לי מה יהיה מחר, "נאכל ונשתה, כי מחר נמות". ממש כך, זו הצורה האגואיסטית הברורה שמתגלה.

אז אנחנו גם הורסים את החברה האנושית, גם הורסים את הטבע, ונמצאים בניגוד לכל אותה מערכת האינטגרלית, הגלובלית שמתגלה ודורשת מאיתנו להיות מחוברים בצורה הטובה. אם עכשיו מתגלה בעולם שכולנו מחוברים יחד, וזה ברור לכל הפוליטיקאים, פוליטולוגים, סוציולוגים, לכל האנשים, לכל בר דעת, אז ברור שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו.

אנחנו רואים את זה דרך המשבר, אם כאן קורה משהו, אז בטוח שזה יקרה גם שם. צחקו פעם ברוסיה מהמשבר באירופה, עכשיו הם אומרים שסובלים עוד יותר מזה. סין חשבה שהיא כל הזמן יכולה לעלות ולא אכפת לה מה קורה עם אמריקה, עכשיו אמריקה לא קונה, אז סין נמצאת כבר בירידה. כשאני הייתי לפני שלושה חודשים בדרום אמריקה, דיברתי שם עם בני אדם, אפילו דיברתי עם סגן נשיא צ'ילה, עם אנשים גדולים והם אמרו "אצלנו אין משבר", בברזיל במיוחד אמרו, "אין משבר, אנחנו משגשגים". ועכשיו, בגלל שסין לא צריכה, לא יכולה למכור לאמריקה את התוצרת שלה, ולא צריכה חומרי גלם שקונים מברזיל, ואז ברזיל נופלת. וכך זה עם כל אחד. וזו שרשרת שאי אפשר לעצור והם מרגישים את זה כבר בצורה מאוד מאוד ברורה, כי הקשר הוא כל כך הדדי.

הדוגמה היא באירופה, אם רק יוון, מדינה אחת, תצא עכשיו מהשוק האירופאי, מה זה מדינה אחת ומי היא סך הכל לעומת כל היתר, הכל נופל. הם מפחדים מזה. למה? דווקא מהצרות זה בא לידי הגילוי, והם מגלים שהם כל כך קשורים זה לזה ש"אני שונא אותו אבל אני חייב אותו". אני חייב עכשיו לדאוג שהם יתקיימו ויחיו כי אחרת יהיה לי רע מאוד.

זאת אומרת, אנחנו מגיעים להכרת החיבור בינינו בדרך הרעה ולא דרך הטובה. ואם כבר הגענו לזה בצורה כזאת שבה אנחנו נמצאים עכשיו אז בואו אנחנו נשב ונחשוב מה אנחנו עושים אז. לְמה באה כל הצורה הזאת, כל התמונה הזאת? והיא הולכת ויותר ויותר מתחילה להיות צמודה בכל החלקים האלה, המערכת מתחילה להיות יותר ויותר אינטגרלית וגלובלית ביחד.

אז אם כן, יש לנו עוד אפשרות לעשות משהו חוץ מלהיות מחוברים בצורה טובה? אין ברירה, זה כמו במשפחה שאתה נמצא בין ארבעה קירות אז אתה כל הזמן חי בשנאה, בפחד, בעצבים עד מלחמת עולם ועוד ועוד או שכדאי לנו כמו לבני אדם לסדר את היחסים בינינו. אז כאן, לכן, ניתנה השיטה הזאת, שיטת התיקון שנקראת "חכמת הקבלה", שעל ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו מתקנים את היצר הרע שלנו ואז מגיעים לעולם שכולו טוב. ולכן, התפקיד הזה מוטל על בני ישראל ואנחנו חייבים להביא "אור לגויים", לכל העולם.

משה: אז זהו, פה יש איזה פער. אני מנסה לחשוב כמו אדם ישראלי שהוא לא כל כך איש מין הישוב, שהוא לא מאמין. שאתה בא אליו עם הידע הזה.

הוא לא צריך להאמין.

משה: המשבר ברור לכולם.

מאיפה זה ברור, כי הוא נובע מהאגו של האדם?

משה: גם על זה מסכימים, אבל מפה ועד שאתה אומר לו "אבל זה תלוי בעם ישראל, אם אתם תתחברו ותהיו באהבת הזולת ואהבת אחים כמו שהיה פעם", הדרך ארוכה.

כשאני פונה כך לעם ישראל?

משה: כן. יש פה איזה פער שבן אדם מסתכל וזה לא נראה לו פרקטי, לא נראה לו רציני.

אם אנחנו לא נעשה את זה עכשיו אנחנו נגיע למצב שכל אומות העולם יפנו אלינו עם אצבע מאשימה. וזה יהיה באנטישמיות שמתגברת כבר עכשיו והיא תתגבר ותפרוץ בצורה שלא כדאי לנו בכלל לחשוב עליה. זה יכול להיות הרבה יותר גרוע ממה שהיה קודם, אי פעם בהיסטוריה, ממש כך.

כי קודם זה לא היה בגלל שהייתה לזה סיבה אלא סתם שנאו, או עקב הדת או עקב כל מיני דברים אבל לא שזה היה ב"אוכל נפש" מה שנקרא, לא בלחם. עכשיו הם עלולים לגלות שכל המשבר הזה וכל הרע שיש בהם וכל החיים הרעים שהם מגיעים אליהם ומתדרדרים, כל זה תלוי ביהודים. אתה חיית בחו"ל הרבה זמן, גם אני. אתה יכול לתאר לעצמך איזו שנאה תפרוץ אז נגדנו, כלפינו? אני מתאר לעצמי שיכולה להיות פתאום כזאת שנאה ויחד עם השכנים שלנו, מה אז יוכל להציל אותנו?

וכתוב בספר נביאים על כמה שהדברים האלה יכולים לבוא בצורה של "בעיתו". זאת אומרת אם אנחנו לא "נחזור בתשובה" מה שנקרא, לא נתקן את עצמנו בחיבור, אז זה יקרה. ובצורה כזאת ילמדו אותנו לקח, זה לא טוב.

גלעד: אז אולי ננסה רגע להבין את הלוגיקה של הדבר. אתה ציירת מצב שאמריקה מפסיקה לצרוך ואז סין ואז ברזיל מפסיקות לצרוך וכן הלאה.

לא, אני דיברתי על זה שהעולם עגול.

גלעד: העולם עגול. בסדר.

אבל עכשיו הוא עדיין לא מגלה את הסיבה אמיתית.

גלעד: או, מה יביא לכִוונוּן הקרן אל היהודים, מה זה קשור בכלל?

הם עלולים לגלות שכל הדברים האלה תלויים באגו, ברצון האגואיסטי שלהם.

גלעד: נניח שהם כבר גילו.

בכך שהם יגלו את האגו והרצון האגואיסטי הם ירצו לעשות כל מיני פעולות כדי לתקן את הקשר ביניהם, לעשות אותו יותר רך, יותר נעים, יותר טוב, יותר יפה, לעשות איזה בלמים לאגו ביניהם. וכאן הם יגלו שהם לא מסוגלים ויחד עם זה ירגישו שכאן דווקא ישראל שהם כן מסוגלים לעשות את זה והם אשמים, יש להם איזה סוד כמו שהם אומרים תמיד, יש להם שם איזה מין ארגון "חכמי ציון" בקיצור, זה יתגלה בכל מיני צורות מאוד מאוד לא נעימות לנו, באנטישמיות נוראית, בכל מקום, ואף אחד לא ילחם בזה.

גלעד: אתה אומר שזה משהו יצרי פנימי שיעלה בלי שנבין אותו?

כל מדינה ומדינה, כל ממשלה וממשלה יהיו רק בעד זה, ממש בעד זה. כי אם אתה לא מביא את שיטת התיקון זה נקרא שאתה "גורם" את זה ואתה מביא להם את כל הקלקול הזה, אתה האשם, אתה נמצא בתוך המשבר, בתוך זה, בחוסר לחם, אתה גורם לחוסר לחם. תאר לעצמך, אין לך מה לאכול, מה לתת לילדים, והם מגלים שאתה גנבת בדרך את האספקה שלהם שצריכה להגיע אליהם.

זאת תהייה הרגשה מאוד פשוטה, כזאת רגשית. זה לא יהיה מהשכל, שמשהו מבלבל להם את המוח עם אנטישמיות, עם כל מיני דברים, אלא ממש כל אחד ואחד ירגיש. זה לא כמו אצל הפוליטיקאים, שכדאי להם לעשות את זה, כמו שלהיטלר היה כדאי או כדאי לעשות משהו כזה, אלא ממש זה יהיה מורגש בכל אדם ואדם שבעולם.

גלעד: שהיהודים אשמים, פשוט בדברים הפשוטים ביותר.

כן. כן. בצורה פשוטה, ישירה.

משה: ואז, שאני בא לאותו ישראלי או יהודי ומספר לו את הדברים האלה, אז אני צריך לסדר לו את תמונת העולם שהכל קשור והכל עגול? האמת היא שבאינטרנט יש המון קליפים שמסבירים את זה נהדר, איך המשבר והחובות וזה שהמדינה הזאת חייבת לזאת, זה הכל מסודר, אני מבין, זה מתיישב לי בלוגיקה. אבל עדיין יש פה פער.

איך אנחנו עושים שהיהודי או הישראלי ירגיש את המחויבות שלו, את התפקיד שלו, את הקשר בינו לבין כל שאר העולם לפני שאומות העולם ירגישו את זה כבר על הבשר? איך אנחנו יכולים להרגיש את התפקיד הזה לפניהם?

רק בהפצת שיטת התיקון, בתעמולה, אין עוד מה לעשות. רק לצאת להסבר וכל הזמן לפרסם אותו ולפרש אותו ולקרב אותו לעם. אין לך ברירה, אתה עומד כאן בעבודה קשה מאוד. זה מה שמשה רבנו עשה בתוך מצרים. חייבים למשוך את האנשים קדימה אחרת המקל הנוראי הזה יגיע אלינו, אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל. אני קצת חשתי את זה בחו"ל. בכל זאת, זה נורא מה שיכול להיות.

גלעד: וכאן יש שאלה בעצם, אז הדור שלנו יתמודד עם זה ובטוח שגם הדור שבא אחרינו. שהוא בעצם יחיה לתוך המציאות הזאת שתהייה הרבה יותר ברורה והרבה יותר ממוקדת ממה שקורה היום. כי המשבר כבר יהיה יותר גדול.

כן.

גלעד: איך מכינים את הדור הבא לדבר הזה?

לכן אנחנו צריכים לגשת לעם, למי שמעוניין לשמוע, למי שמסוגל לשמוע, מי שמסוגל לקלוט, בצורה כזאת. או לגשת בצורה אחרת, פשוט לחיבור ביניהם. כדי להגיע לחיים יותר טובים כדאי לנו להתחבר, כי בחיבור בינינו אנחנו יכולים יחד להתגבר על המחסור, חוסר אספקה, חוסר כל מה שאנחנו צריכים. ואם נעשה זאת, אז העם יתחיל להרגיש שבאמת החיבור הוא בסדר, הוא נכון, הוא טוב, הוא לטובתנו.

ובכלל, בתוך ישראל יש נכונות לחיבור כי היה לנו את זה בעבר. אנחנו תמיד חושבים שכולנו שווים. אתה גדול או קטן, אין דבר כזה שאתה לורד ואני לא שווה כלום ועוד. אלא אנחנו חושבים שמלכתחילה כך היה אצלנו תמיד, ולכן גם בצבא, בכל מקום, כולם מרגישים שווים. לכן אני חושב שיש לנו כאן יסוד טוב להצליח להביא את הציבור לחיבור. בתנאי שאנחנו פונים אליו ומסבירים שבצורה כזאת אנחנו מקלים על החוסר, על המשבר, על הירידה באספקה, על היכולת של כל אחד ואחד להשלים לעצמו את צרכיו.

בפרט שבחודשים הקרובים אנחנו נגלה שיש יותר ויותר מובטלים. הממשלה תיכנס לקיצוצים, ממה היא תקצץ? כמה היא יכולה עוד לקצץ? כי אם אין לך מה למכור לאירופה אז אתה נמצא כאן במחסור בכסף, אין לך מאיפה להביא את הדולרים, את היורו.

גלעד: אז רמת החיים תרד.

לא רק רמת החיים, אתה נמצא במצב מסוכן. אתה תספק לעצמך דברים הכרחיים, אולי כן, זו גם שאלה, כי היום אף מדינה לא יכולה לספק לעצמה מה שהיא צריכה, אפילו בצורה המינימאלית. היום עד כדי כך כולם קשורים זה לזה שאפילו לחם, נראה לך ש"כאן יש לי תבואה וכאן יש לי את המפעלים", לא, יש אלף ואחד מרכיבים שאנחנו צריכים לקבל מכל העולם, זה לא עובד כך. זה מצד אחד.

מצד שני, אתה צריך להחזיק צבא, אנחנו נמצאים במצב בעייתי, זה לא פשוט. אז כאן אנחנו צריכים להבין שהכוח העליון, התכלית הכללית, לא יעזבו אותנו. אנחנו נצטרך לקיים את תוכנית הבריאה, אנחנו נצטרך לתקן את עצמנו ולהביא את התיקון הזה לכל העולם. אנחנו לא סתם בורחים כדי לעשות איזה תיקון למצב שלנו, כדי שלא נרגיש את המשבר, אלא אנחנו צריכים לקבל את המשבר כקרש קפיצה, כמנוף לעלייה לדרגה עליונה יותר. אנחנו מחויבים כולנו להגיע למצב של אדם, הדומה לבורא, ובזה אנחנו ממש נמצאים בפיגור.

אנחנו צריכים להבין שבשבילנו המשבר הוא נקודת ההתקדמות, היפוך לדרגה הבאה. מה שאין כן כשאנחנו מגיעים לעם, אנחנו צריכים להגיד להם, "בואו נתחבר מפני שיהיה לנו יותר טוב. אנחנו בזה נחסוך הרבה צרות ונוכל לספק לעצמנו הרבה יותר מאשר ללא החיבור". ואז העם מתחיל להרגיש שכדאי להיות מחובר, ומתוך הרגש החדש הזה לחיבור, הם מתחילים להבין שיש מצב יותר עליון, שמעלה אותם, שממלא אותם במצב רוח, באספקה יותר טובה, בהדדיות, בביטחון, בכל דבר.

מתוך זה הם כבר מתחילים לשמוע על השיטה, הם מתחילים להבין שזה התיקון, שכך הטבע מקדם אותנו. הא-לוהים בגימטריה הטבע, שכך הוא מקדם אותנו למטרה שלו. וכך אנחנו נוכל, אפילו בלי הסברה, להביא לו את ההרגשה הזאת שהחיבור הוא השלב הבא בחיים שלנו, בקיום שלנו, ומתוך זה הם מבינים יותר את הפנימיות. בזה נוכל להיות דוגמא לגויים, לאומות העולם, ואז באמת נהייה "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". זאת אומרת שנוכל ללמד את כל אומות העולם את החיבור, כי בלעדינו הם לא מסוגלים להתחבר. כי בנו יש את הניצוצות מהשבירה, משבירת הלוחות, מבית המקדש הראשון והשני, אז היינו בגובה הרוחני, היינו מחוברים כאחים, ונפלנו בחורבן בית המקדש השני, מ"ואהבת לרעך כמוך" לשנאת חינם. אנחנו נוכל להסביר להם איך לעלות לדרגה הזאת. כי בלעדנו אין להם שום אפשרות, אין להם את זה בשורשם.

משה: הידיעה הזאת על תפקיד עם ישראל, על האחריות שלי כלפי שאר האומות, זה משהו שבא בצורה הדרגתית, זה לא משהו שאתה תספר לי עכשיו בימים האלה, בתקופה שאנחנו נמצאים בה, שנייה לפני המשבר, או שאתה מספר לי, "יש לך תפקיד, אנחנו עם ישראל, יש לנו שיטה"?

לא, מה שאנחנו אומרים כאן זה לא שאנחנו צריכים לצאת אל כולם, כי זה ברור. כדי לצאת לכולם אתה צריך לסדר את התהליך, את התוכנית, ולבצע אותו לאט לאט. לכן זה נקרא "תורה", הוראה, איך אתה מחדיר את הדברים האלה לתוך העם ועוזר להם לקיים אותם, עד שהם מגיעים לחיבור ביניהם ובזה מגלים את הא-לוהות. כל המטרה שלנו היא לגלות את הכוח העליון בנו.

משה: זאת אומרת, יש שלבים, קודם כל אתה מראה לי, בלי להגיד קבלה, אני מביא לך שיטה לחיבור, אתה מסתדר במשפחה, בחינוך, בעבודה, בכל תחומי החיים.

נכון.

משה: אחרי שאתה מרגיש טוב, אני מספר לך שזאת שיטה של העם שלנו. אחרי זה אני מעלה אותך לרמת הכוח העליון, אתה מרגיש את הטבע, ואז מתוך זה אני מספר לך על האחריות שלך כלפי העולם?

כן.

משה: זו תוכנית העבודה.

זו תוכנית. זה באמת לא פשוט לחשוב איך לבצע את זה. אבל נתחיל, ומזה אנחנו נקבל את כל העַם, כל ישראל, אנחנו נקבל מזה הרגשה והבנה פנימית, זה יגדל בנו, זה יתגלה בנו. אותו המאור שאנחנו רוצים למשוך כדי להתחבר,הוא יפעל בנו וייתן לנו רגש ושכל חדשים.

גלעד: המושג הזה "ושיננתם לבניך". לך יש נכד, יש ילד שנולד היום, איך אתה רואה אותם חיים בעוד עשרים שנה מהיום, באיזה עולם הם חיים, איך הם יגדלו, למה הם יתחנכו?

זה הכל תלוי בנו.

גלעד: נאמר שהכל הולך כמו שאנחנו רוצים עכשיו, כל התוכניות שאנחנו רוצים מתממשות. בהדרגה מחנכים את העם, עוזרים לכולם, איך הנכד שלך או ילד שנולד היום, יחיה בעוד עשרים שנה, באיזו מציאות הוא יחיה?

בעזרת ה', זאת אומרת בעזרת הכוח העליון, האור המחזיר למוטב, העולם יהיה כמשפחה אחת טובה, בקשר הדדי פנימי וחיצוני, שתתקיים צורת חיים אחידה בעולם ואנשים יפרסמו את עצמם בצורה הכרחית לפי צרכיהם הגופניים, וכל יתר המאמצים יהיו כדי להתחבר יותר ויותר עד המצב הסופי, עד גמר התיקון, עד הישועה השלמה, וכך אני מקווה מאוד שהנכדים שלנו יחיו ויקיימו את זה.

גלעד: זאת אומרת, הם יחיו באווירה של חיבור, של שיתוף פעולה.

וודאי, כמו שזה היה בחלק מהזמנים של בית המקדש הראשון והשני. בזמן בית המקדש הראשון וקצת בשני, היו יודעים מה זה נקרא להיות "מחוברים" וגילו ביניהם את העולם הרוחני. הכוח העליון, הבורא, היה אז נגלה לעם ישראל, לכל אחד לפי הדרגה שלו. וכאן אנחנו אומרים שיהיה ממש גילוי, עד הגילוי השלם. אחרי הגילוי השלם כל העולם שלנו יאבד את הערך שלו, ההרגשה שלו, הוא מיצה את עצמו, ואז אנחנו נתחיל להרגיש לא את העולם הזה והעולם העליון אלא רק את העולם העליון.

גלעד: הם איבדו את המצב הזה. ואפשר להגיד שהייתה תוכנית, היו צריכים להתערבב. איך אנחנו בונים עכשיו מנגנון שישמור שלא נאבד את המצב הזה, שהילדים שלנו לא יאבדו ושוב יכנסו לאותו מצב.

זה לא יכול להיות, אנחנו כבר לא נאבד, כי זה בתוכנית הטבע. או שהטבע דוחף אותך מאחור על ידי הייסורים ואתה חייב לבצע את הפעולות האלה, לממש את התורה על הקלקולים שלך, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", או שאתה עושה את זה בעצמך, בהבנה, בהכרה שלך. אז תחליט מה אתה עושה, או בטוב או ברע, אבל אתה חייב לבצע.

כי העולם שלנו נעשה עגול בכללות. קודם היו רק הכנות ולכן היו חייבים להישבר שני בתי המקדש, ועכשיו כבר חייבת להיות גאולה שלמה. זה הכל לפי התוכנית כמו שאנחנו לומדים בעץ חיים של אר"י, בתלמוד עשר הספירות.

גלעד: זה לפי תוכנית, זה ברור. השאלה מה צריך לבנות מצידנו כדי שבאמת המצב ישמר, שהוא רק יתחזק?

רק מערכת חינוך והפצה. לא יותר. הכל חינוך. "ממלכת כהנים" זה נקרא שאתה חייב לחנך, אין לך יותר מה לעשות בעולם. כל יתר הדברים זה זניח, זה יגדל כל מה שאתה צריך כדי למלא את הגוף שלך, זו לא תהיה בעיה, אלא הבעיה היא איך אתה מגדל את האדם שבך.

משה: זאת אומרת, אתה רואה שהילדים של היום צריכים לגדול עם הידיעה הזאת של תפקיד עם ישראל, של המהות שלנו, האחריות כלפי העולם?

כמו שכותב הרב קוק, והגר"א, ובעל הסולם, ורב"ש מורי זצ"ל, שאין שום הגבלות היום. נשים, ילדים, גדולים, קטנים, כולם ממש מיועדים לתיקון הזה וכולנו יחד צריכים לגשת אליו.

גלעד: אנחנו לקראת סיום, אני רוצה לקרוא קטע מס' 1, ואולי כך לסכם.

"כשעולות אלו הברכות מלמטה, אין פתח ופתח מלמעלה, ואין ממונה מלמעלה, שאינו פותח כל אלו הפתחים. ומכריזים ואומרים בכל אלו הרקיעים, זו היא מתנה למלך שפלוני שלח. זו היא מתנה במילואה כראוי. ומי היא ברכה במילואה? היא ברכה שענו עליה אמן. כי כל ברכה שענו עליה אמן, היא ברכה במילואה כראוי." ¹¹

קטע 4. מתוך כתבי רב"ש.

"מהן עניין תרי"ג מצוות? המצוות שבתורה נקראים: א) עיטין [עצות], אחור, נעשה. ב) פקודין [פקדון], פנים, נשמע. הכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים."¹²

סך כל הרצונות שלנו, אם אנחנו מתקנים אותם, אנחנו מגיעים למצב כזה שאחרי התיקון, יגיע הגילוי. בתוך אותו הרצון המתוקן מגלים את הופעת הכוח העליון וכך מתמלאים באותו אור העליון. נקווה שזה יקרה מהר ובצורה קלה ורכה.

גלעד: עכשיו זה לכל האנושות, לא רק לעם ישראל. זו לא איזו קבוצה קטנה.

עם ישראל יעשה את זה ראשון, לכן הוא נקרא "ישראל", "לי ראש", והוא חייב למשוך אחריו את כל האנושות. יש לנו משימה.

גלעד: משימת חיים.

כן.

גלעד: אז בנימה אופטימית זאת אני רוצה להודות לך הרב לייטמן ולך משה אדמוני ולכם הצופים בבית. שבת שלום ושנגיע לאן שדיברנו היום.

שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. "ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצב נחשת." (דברים, פרק ח', ט')↩

2. תהילים, פרק ל"ו, ז'.↩

3. "ולא ילמדו עוד, איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו, את ה':  כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם," (ירמיהו ל"א, ל"ג).↩

4. "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'" (מוזכר בספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר: "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא")↩

5. "ויאסף כל איש ישראל, אל העיר, כאיש אחד, חברים." (שופטים, פרק כ', י"א)↩

6. "הנה מה-טוב, ומה-נעים--  שבת אחים גם-יחד." (תהילים, פרק קל"ג, א')↩

7. "ואהבת, את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאדך." (דברים, פרק ו', ה') ↩

8. "שחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, כי כל העולם כדאי לו," (מוזכר בספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "סוד הכף דאנכי")↩

9. "מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות" (תוספתא, סדר נשים, מסכת קידושין, פרק א', י"א)↩

10. "ואתנך לברית עם--לאור גוים." (ישעיהו, פרק מ"ב, ו')↩

11. פרשת "והיה עקב", מאמר "כוונת הברכה", אות ה'.↩

12. כתבי רב"ש, ב', מאמר "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה".↩