חיים חדשים

שיחה 1060

חוק היסוד שחסר לישראל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.9.19– אחרי עריכה,

אורן: היום נדבר על חוקה. אנחנו חיים כאן בישראל כבר כמה עשרות שנים, וחוקה לישראל עדיין אין. ננסה להבין מה היא בכלל חוקה, האם צריך לכתוב חוקה, מה היא צריכה לכלול וכן הלאה, בדרך לחיים חדשים הכי טובים שרק אפשר.

ניצה: כן, למרות שאין לנו חוקה מנוסחת באופן פורמלי, כן יש לנו חוקי יסוד בסיסיים, שיש להם מטרה. המטרה שלהם היא ליצור איזו מסגרת שבתוכה המדינה יכולה להתקיים, שיש סדרים מסוימים ויש מערכת יחסים עם כללים מסודרים, עם עקרונות מסודרים בין המדינה לבין האזרחים, בין האזרחים לבין עצמם וכן הלאה. זאת אומרת, זה נותן איזו תשתית, אמור לתת תשתית לסדר, ליסוד שמקשר ומחבר את החברה.

אבל אין.

ניצה: נכון, אין חוקה, החוקה לא קיימת.

לא רק שאין חוקה, אין בכלל נטייה שתהיה לנו חוקה.

ניצה: גם אין נטייה לזה?

לא, אנחנו מפחדים להתחיל לדבר על זה.

ניצה: נכון יש פחד מאוד גדול, זה נכון. אגב הפחד הזה התחיל ממש מהרגע שהמדינה הוקמה.

כן.

ניצה: זאת הסיבה שאמרו "בואו נשאיר את זה בינתיים ונתחיל לחוקק חוקי יסוד". אגב, חוקי היסוד שהיום הם 13 במספר, גם הם נחקקו לאט לאט במרוצת השנים, לא בבת אחת הם נחקקו, כל פעם נוסף עוד חוק. ובאמת יש רגישות מאוד מיוחדת בעם ישראל, במדינת ישראל, בארץ ישראל, שבגללה אף אחד לא מתנדב לכתוב את החוקה. אגב, במהלך השנים הוגשו כמה הצעות, אבל אף אחת מהן לא התקבלה ובטח שלא מומשה.

ועכשיו נרצה לדבר מעט על העניין הזה של עם ישראל, מדינת ישראל והחוקה. היום אנחנו נמצאים בתקופה שכולנו כבר מבינים, וזה כבר לא סוד שמסתירים מתחת לשולחן, שבאמת אנחנו עם אחד, רוצים להיות עם אחד, אבל לא בדיוק מצליחים. אנחנו חיים באותו מקום, אבל אנחנו לא מצליחים להתגבש כחברה, להתקדם בצורה טובה קדימה.

אנחנו רואים שאנחנו אמנם מתפתחים מכל מיני טכנולוגיות ודברים מסוג הזה, אבל אין לנו התפתחות חברתית המראה שאנחנו מתקדמים למקום טוב יותר, ושהחוקים הם באמת משהו שעוזר לנו להתקדם בצורה טובה יותר קדימה.

ולכן אני רוצה לשאול אותך, איך אתה רואה יצירה של חוקה כזו שתקדם את ישראל, את עם ישראל, לחברה מתקדמת יותר, שממשיכה להתפתח, שהיא הופכת להיות חברה שכולנו היינו רוצים לראות פה.

כבר דברנו על זה בתוכניות הקודמות שאנחנו לא יכולים לקבוע שום דבר כי אין שום דבק, שום קשר בינינו. אין מה שיחבר בינינו.

ניצה: החוקים הקיימים לא מחברים אותנו, את זה אנחנו כבר רואים. איך אנחנו רואים? אנחנו רואים בפועל, בפועל זה כבר ברור לנו שהחוקים הקיימים לא באמת הופכים אותנו להיות לחברה מאוחדת.

החוקים הם טובים אם ישנו איזה קשר בין בני האדם, אבל אם אין קשר אז איזה חוק יקבע את הקשר? אין דבר כזה.

ניצה: זאת אומרת שבעצם אין חוקים שקובעים את הקשר בין בני אדם?

כן, אין. לא יכול להיות. אנחנו עם הכי אגואיסטי שיכול להיות, אנחנו מחולקים להמון תרבויות ופילוסופיות ואנחנו לא יכולים להתכלל בינינו. כמה פארודיות יש על זה. ראינו את זה בין התימנים ליקים ובין צפון אפריקאים לצפון אמריקאיים ומה לא. אני כבר לא מדבר על רוסים וישראלים, שזה בלתי אפשרי בכלל לחשוב שאפשר לחבר כאלו אנשים כה מפורדים, מרוחקים, שבורים, מזלזלים זה בזה, באגו הגדול של כל אחד ואחד. וזה עם ישראל, זו לא איזו אומה אחרת ששם האגו הוא קטן. כאן יש אגו גדול ולכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", יש כאן בעיה גדולה. אפילו למרות שעברו כמה שנים, אנחנו רואים לפי ההיסטוריה, שאולי בעוד 100 או 200 שנה זה איכשהו יסתדר, אבל תוך 80 שנה, בספק.

עכשיו זו תקופה שכנראה יש איזה שינוי בין האשכנזים לספרדים. בין עדות המזרח בינם לבין עצמם, שפעם היה גם ביניהם פירוד גדול, והיום מי מכיר שהאיש הזה מאפגניסטן ופקיסטן והאחר מלוב או ממקום אחר.

ניצה: כן. אבל אז נפערים פערים אחרים שלמשל לא היו בתחילת הדרך.

כן.

ניצה: פערים כלכליים הרבה יותר גדולים, מה שלא היה בתחילת הדרך כל כך.

פערים כלכליים לא שייכים למוצא.

ניצה: לא, לא למוצא. אני אומרת שיש במדינה שלנו פערים בשפע מכל התחומים.

כן. אז כאן זה כבר משהו אחר, אבל אני לא חושב שכל זה בכל זאת יכול לתת אור לעתיד. אנחנו לא נוכל לדלג על כל השינויים, במיוחד אנחנו רואים את זה בבחירות, שם יש שינויים וחלוקות שקשה מאוד לעכל. וזה מה שיקרה עד שהחיים ילמדו אותנו בצורה קשוחה.

ניצה: כן אני חושבת שאנחנו כבר בתהליך, בשלבים מתקדמים בהיבט הזה. אנחנו כבר רואים מצבים שהם לא פשוטים, אפילו הגדירו את חלקם כמצבי חירום, יכול להיות שאנחנו כבר נמצאים ברגעים האלה, ולכן זאת הסיבה שבגללה דווקא מאוד מעניין אותי להבין האם חוקה ישראלית אמיתית יכולה לעזור לנו להתקדם כחברה, כעם. ואם כן, איך אתה רואה אותה? דיברת פה על משהו מעניין, אמרת שאין קשרים בינינו, שום חוקה לא מדברת על הקשרים בין האנשים.

לא. קודם זה צריך להיות, כי אנחנו עם מיוחד שאי אפשר לקרוא לו עם, כי עם זה בכל זאת איזו חמולה, עדה, קבוצה שיש לה קשר ביולוגי, גנים. וכאן אין לנו את זה.

ניצה: נכון.

ומפני שאין, לכן אנחנו לא קשורים זה לזה. פעם היה קשר "ואהבת לרעך כמוך", שאותו קבע אברהם, ולכן סביב העיקרון הזה התלכדו סביבו כל באי בבל, מי שרצה להיות עימו. אבל היום, מפני שאין לנו נטייה לזה ואין בינינו אברהם, שכך ימשוך אותנו ויחייב אותנו, אז אנחנו כל אחד בשלו.

ניצה: אם כך אפשר לומר ש"ואהבת לרעך כמוך" היא החוקה הבסיסית של ישראל?

החוקה הבסיסית של ישראל, שעם ישראל יכול להיות קיים, זה "ואהבת לרעך כמוך" מעל כל ההבדלים.

ניצה: למה, מה מיוחד בחוק הזה?

כי אנחנו אוסף מכל העמים ואנחנו לא עם אחד. ואת זה אנחנו צריכים לקבל כיסוד לכל יתר התהליכים שאנחנו רוצים לעבור. היסוד הראשון של החוקה של עם ישראל הוא, שאין מושג של "עם ישראל" לפני שהאנשים הזרים, השונים, הרחוקים אפילו זה מזה, מבינים ומודעים לכך שהם באים משורשים שונים לגמרי ואין שום קשר ביניהם. אבל הם רוצים להתחבר ביניהם למעלה מכל ההבדלים, זה היסוד לעם ישראל עוד לפני שנעשה לעם.

ואחר כך שיתקיים "היום נעשיתם לעם", שמעל לכל ההבדלים, מעל הדחיות והשנאה שיש בינינו, אנחנו כן מבינים שצריכים להתחבר ולעשות מעצמנו עם. והעם הזה יתקיים אך ורק אם אנחנו נמשוך את הכוחות האלה מהטבע, את כוח האיחוד, כוח החיבור, שאנחנו רוצים להתחבר מעל האגו שבינינו.

ניצה: מעל האגו שבינינו?

כן. האגו שבינינו זה כוח טבעי שקיים.

ניצה: שהוא מפריד בינינו בעצם?

כן.

ניצה: הוא גורם לנו לראות את האחר, לבקר אותו?

לכל דבר.

ניצה: לאחר שהיינו פזורים הרבה מאוד שנים בגולה ועלינו לארץ, התחלנו לכונן את המדינה שלנו והקמנו את הכנסת, החוקים, ואת כל מה שעשינו כדי לבנות את עצמנו כעם, כמדינה. מה החסרנו, מה עוד לא הוספנו לחוקי היסוד הקיימים היום, איזה חוק יסוד משמעותי לא הוספנו, שבגללו לא הפכנו לעם?

דווקא את חוק היסוד אנחנו לא משכנו, לא מימשנו, לא הכרנו בו ולא רוצים להכיר בו עד היום. סך הכל רצינו להקים כאן מקלט שרוב אנשיו היו סוציאליסטים, רביזיוניסטים וכן הלאה, שהגיעו מרוסיה ורצו לבנות כאן משהו בצורה יותר מוצלחת ממה שהבולשביקים לא הצליחו לעשות ברוסיה. ואין בזה שום אידיאולוגיה נכונה ושום יסוד נכון לעם ישראל, אלא קיבוץ גלויות.

אורן: אז איזה חוק יסוד חסר לנו?

חסר לנו חוק יסוד כזה שאנחנו פועלים בתוך כוח אחד, שהוא חייב לייחד בינינו. ואנחנו צריכים ללמוד מהכוח הזה איך להתחבר, ש"על כל פשעים תכסה אהבה" כמו שהיה בזמן אברהם אבינו. שהוא בעצם יסד את העם. אנחנו צריכים ללמוד את אותם חוקי היסוד שאברהם קבע בזמנו כדי לחבר את כל מי שבא אליו בבבל העתיקה.

אורן: האם הכוונה לאברהם אבינו?

כן.

אורן: איזה חוקי יסוד הוא קבע?

"על כל פשעים תכסה אהבה".

אורן: מה זה אומר?

זה אומר שאני הולך להתחבר עם כולם, למעלה מכל הפשעים שלי, מעל האגו שלי. שלי, לא של אחרים, שלי.

אורן: לא הבנתי.

אני לא אוהב אותך ולא אוהב אותה, ובמקרה הטוב אני אדיש אליכם, לא אכפת לי מה קורה לכם ובכלל לא רוצה לחשוב על אף אחד מכם. אז אני צריך לקבל חינוך שיקרב אותי אליכם כך שאני ארצה להיות מחובר אליכם כמו לעצמי. בלי הגזמה, כמו לעצמי כי "ואהבת לרעך כמוך", שכמוך זה בעצם אפילו יותר מעצמך, כי את עצמך אתה ודאי אוהב בצורה טבעית.

אורן: למה שאני ארצה להיות מחובר אליכם כמו לעצמי?

כי זה חוק הטבע שבו אנחנו קיימים וכדי להכיר בחוק הטבע הזה, אז אנחנו מרגישים על עצמנו את הפעילות של כל הכוחות ההפוכים.

אורן: לא הבנתי את התשובה. שאלתי אותך למה אני ארצה להיות מחובר אליכם כמו שאני מחובר לעצמי. אמרת לי "כי זה חוק הטבע שבו אנחנו קיימים". איזה חוק טבע?

אנחנו דיברנו בתכנית הקודמת, כמדומני, שכדי להכיר בטוב אני צריך להכיר ברע, "כיתרון האור מתוך החושך", ולכן אנחנו צריכים להימשך לטוב, ולא לפחד מזה שיתגלה הרע.

אורן: מה זה אומר להימשך לטוב?

לחיבור בינינו.

אורן: למה חיבור בין אנשים זה הטוב?

כי זה החוק הכללי של הטבע.

אורן: ומה הוא אומר?

הוא אומר שכולנו מחוברים במערכת אחת, "כאיש אחד בלב אחד". ו"על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת שעל פני כל המרחקים בינינו, כל השבירות בינינו, על פני כל צורות האגו שקיימות ומתגלות בינינו, אני חייב לכסות אותן באהבה. למרות שאני שונא, למרות שאני דוחה.

ניצה: נדמה לי שהיה ניסיון כזה בהתחלת הדרך. מאחר והיה ברור למנהיגים שיש באמת הבדלים ופערים מאוד גדולים, כמו שציינו, אנחנו באים ממקומות שונים והיה ניסיון ליצור תרבות אחת, ישראליות אחת, שפה אחת, משהו משותף לכולנו. היה איזה ניסיון ליצור מאתנו משהו שהוא יותר מגובש, מאוחד.

ודאי, על ידי זה שמביאים נניח, תימנים, ורוצים למחוק מהם את כל התרבות שלהם. מביאים צפון אמריקאים, ועושים איתם אותו דבר. זה נקרא תרבות אחת וחינוך אחד?

ניצה: זה לא נקרא "ואהבת לרעך כמוך".

זה נקרא שנאה ולא אהבה. "על כל פשעים תכסה אהבה", צריכים לשמור את כל ה'פשעים', כל ההבדלים שבינינו, ודווקא לכסות אותם באהבה, על כל ההבדלים שנשארים, הכול נשאר.

ניצה: אתה בעצם אומר שההבדלים בינינו צריכים להישאר, זה לא משהו שצריך למחוק, לטשטש, לנסות לטייח, או ליצור איזו האחדה.

לא, דווקא ההיפך.

ניצה: ההיפך, דווקא כן צריך לשמור על ההבדלים האלה, ועליהם צריך ליצור חיבור, איחוד מעל לזה.

אפשר לראות עד היום במה מתגאים, ש"נעשה עם אחד". בן גוריון צעק, ואולי עוד מישהו שאמר, שבארץ ישראל "נעשה כאן עם אחד, תרבות אחת" זה שקר והרס. אנחנו היינו צריכים לשמור דווקא על כל מה שיש לכל אחד ואחד, ולכבד את כל ההבדלים שבינינו, ולמעלה מזה לגלות את האהבה למי שהוא שונה ממני, שדווקא את השוני שבינינו, אני מכבד ואוהב. ואז היינו מבינים מה זה נקרא לאהוב.

ניצה: התהליך הזה שאתה מתאר, אתה רואה אותו כתהליך שמגיע מתוך רוח ההנהגה של העם, או מתוך תהליך שהעם עצמו עובר, או אולי ביחד?

זה מגיע רק מחינוך. ולאותה הנהגה שהייתה אז, גם לה היה לגמרי חסר חינוך. אנחנו רואים את זה היום יותר.

ניצה: היום זה בולט, זאת אומרת היום אנחנו רואים את התוצאות. אם הייתי שואלת אותך ואומרת לך, עם ישראל, ההנהגה של ישראל כולם במבוכה, זה כבר די ברור שיש איזושהי מבוכה אצל כולם, לא ברור כל כך לאן מתקדמים ואיך, מה הדבר הראשון שהיית מציע, מייעץ?

הייתי מייעץ לפתוח ממש תהליך מאוד מאוד עקרוני, חשוב, גורלי, שנקרא חינוך העם.

ניצה: ובו בעצם ילמדו אותם עקרונות יסוד?

של הטבע. איך הטבע עובד איתנו בעד ונגד, כדי לחנך אותנו להיות דבוקים בו.

ניצה: אתה אומר שבעצם רק מתוך הלימוד של עקרונות הטבע, רק משם בכלל אפשר להתחיל להתפתח ולהבין איך מתקדמים.

להבין איזו חוקה צריכה להיות.

ניצה: מה צריך להיות, מהי החוקה. זאת אומרת למעשה אתה אומר כזה דבר, אם העקרונות האלה הם לא ברורים, הם סוג של משהו שהוא סימן שאלה נסתר מאתנו, אי אפשר להתוות לא תכניות מדיניות רציניות שיחזיקו לאורך זמן, אי אפשר לבנות שום אסטרטגיה מדינית, דיפלומטית, שום דבר שיכול להועיל לנו באמת כעם וכמדינה.

כן.

ניצה: למה אתה רואה את זה כתנאי כל כך בסיסי שבלעדי זה בעצם אין סיכוי?

כי בלי זה אנחנו לא נהיה עם. ובלי שאנחנו לא נהיה עם לא נוכל לקיים את הייעוד ההיסטורי המיוחד שלנו שהוא לתקן את העולם. ובלי זה אנחנו לא נוכל להתקיים בכלל כעם ישראל במדינת ישראל, בהיסטוריה, ביקום ובכלל. איתנו החשבון אחר לגמרי.

ניצה: אני רוצה לקחת אותך לשאלה של חזון, כי באופן כללי גם מדינאים וגם בכלל הנהגה, היא משהו שרוצה לראות איזשהו חזון. נניח שאנחנו מאמצים את מה שאמרת, יושבים ומתחילים ללמוד קצת את העקרונות של חוקי הטבע כמו שאמרת, איך זה ישליך על המבנה של המדינה, על כל הצורה של ההתנהלות בעצם? איך הבנה וידיעה של החוקים והעקרונות האלה ישפיעו בפועל ברמה המדינית, בכל רמה?

אנחנו נדע איך להתנהג בינינו, אנחנו נדע איך להתייחס לטבע הסובב, אנחנו נוכל להתקשר לכוח הכללי העליון שנקרא הטבע. בזה נדע איך מתוך ההתנהגות שלנו להפעיל אותו, להפעיל, אני אומר בצורה מעשית ממש וקצרה, להפעיל אותו בצורה טובה, נכונה, לטובת האנושות, לטובת הטבע, ואז בטוח יהיה טוב. ונוכל בזה להכין את כל המציאות, לנו, לנכדים שלנו.

ניצה: איך התשתיות שלנו, המערכות שבנינו עד כה, יקבלו איזה צביון חדש, שינוי כתוצאה מהתהליך הזה?

הכול ישתנה. במיוחד ישתנה הטבע הסובב, הוא יהיה הרבה יותר ידידותי. אנחנו לא נרגיש כאלה מכות אקלים.

ניצה: זאת אומרת המערכת האקולוגית תושפע מזה מידית?

כן, ודאי. וגם כל האנושות תתחיל להרגיש שיש משהו חוץ מלהתכונן כל הזמן למלחמה.

אורן: דיברת עכשיו על להתכונן למלחמה, וקודם, אחד העקרונות שאמרת זה שהחוק הכללי של הטבע אומר שכולנו מחוברים במערכת אחת. מצד אחד אתה אומר שכולנו נמצאים בתוך מערכת הטבע, ובתוך המערכת הזאת הגדולה שאתה קורא לה הטבע, כל הפרטים שבה מחוברים במערכת אחת. רוצים, לא רוצים, אף אחד לא שואל אותנו, ככה זה. מצד שני סיפרת קודם שעם ישראל הוא דוגמה לעם שיש בו כל כך הרבה שונות והבדלים וזרות, שכל אחד ממש רחוק ומפולג מהאחר, שונה.

אני רוצה להבין. מצד אחד אתה אומר שאנחנו מחוברים במערכת אחת, ומצד שני החיים מראים שאנחנו הכי רחוקים ושונים זה מזה.

מחוברים על ידי כוח עליון, מרוחקים על ידי הכוחות שלנו.

אורן: תסביר את עצמך.

אנחנו נמצאים בשתי מערכות הפוכות. על ידי כוח עליון, על ידי כוח הטבע, אנחנו נמצאים בו, בתוך הטבע, בכוח אחד. על ידי היחסים בינינו אנחנו דוחים זה את זה ונמצאים במערכת ההפוכה. ולכן המצב שלנו הוא כל כך בעייתי.

אורן: ומה מכאן?

מכאן שאנחנו נמצאים בניגוד עם הטבע, והחיים שלנו מהיום למחר הם רק מתגלגלים לרעה.

אורן: ומה מכאן יכול להתפתח לכיוון חיובי?

חיובי?

אורן: כן. מה צריך להתפתח לכיוון חיובי?

אם נכיר שאנחנו נמצאים בטבע גלובלי, אינטגרלי, אחד, שכל העתיד הטוב שלנו הוא בהתאם לכמה שנזדהה עם הטבע הזה.

אורן: מה זה אומר להזדהות אתו?

להיות בינינו קשורים בצורה יפה.

ניצה: יש פה איזה מודל שהוא הצטייר לי כמו איזה משולש. יש כוח עליון, יש את הכוח המפריד שלנו, ויש את "ואהבת לרעך כמוך". לא הבנתי את כל המודל הזה ביחד.

נגיד.

ניצה: תקשור לי את כל זה כדי שאני אבין מה המודל הזה שעומד בבסיס החוקה הזו?

בבסיס החוקה הזו עובד מודל שלא נגיד שלמעלה זה כוח עליון, אלא למטה אנחנו צריכים להיות ככוח עליון, ואז יוצא לך משולש עליון, משולש תחתון, מגן דויד.

ניצה: זה יפה, זה מעניין. אבל אני רוצה להבין את הקשר בין הכוח העליון, הכוח שמפריד בינינו, דיברת על האגו, לבין "ואהבת לרעך כמוך", שגם מקודם אמרנו שזה עקרון יסוד.

ואהבת לרעך כמוך זה מימוש.

ניצה: של שני הכוחות האלה, של העליון והתחתון?

כן.

ניצה: זה המימוש בעצם?

כי דרך "ואהבת לרעך כמוך" אני מגיע לאהבת החוק העליון הזה, "ואהבת את ה' א-לוהיך".

ניצה: זה מה שמיוחד בחוקה הישראלית?

כן. וזה לא רק ישראלית.

ניצה: אלא?

אני צריך ללמד זאת את כל אומות העולם, להיות אור לגויים, דווקא בזה. לזה הם מצפים מאתנו, ולכן הם נמצאים כלפינו תמיד באיזו מין דרישה.

אורן: נראה אם אני מבין את התהליך. הטבע יצר אותנו מלכתחילה שונים כדי שנלמד בעצמנו לייצור חיבור בין שונים, כאילו היינו אחד?

כן.

אורן: מהו הדבק שיכול לחבר בין שונים?

הדבק נמצא באותו כוח הטבע העליון. שהוא ייכנס בנו, או שאנחנו ניכנס בו, זה לא חשוב, נתחבר עימו וזה יהיה הדבק שלנו. בין כל אחד ואחד אותו כוח עליון ישרה.

אורן: מה זה אומר פרקטית, מעשית?

שכוח האהבה, כוח החיבור ישרה בינינו.

אורן: למה עכשיו הוא לא שורה בינינו וכוח הפירוד שורה בינינו?

אתה לא רוצה. אתה לא מבקש.

אורן: אנחנו צריכים לבקש?

כן.

אורן: מה לבקש?

שהשכינה תשרה בינינו.

אורן: הכנסת גישה דתית?

לא, זה לא דתי.

אורן: אז מה?

שהכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה ישרה בינינו.

ניצה: איך חוקת ישראל תיראה כשהיא תהיה באמת מבוססת על שלושת העקרונות שציינת?

כוח אהבה ישרה בכל העולם, באותו היום יהיה כוח אחד והוא ימלא את הכול.

ניצה: ואיך תיראה המדינה שלנו, איך ייראה העם שלנו?

כמחבר תחת האהבה הזאת את כל העמים ואת כל המדינות.

אורן: בסוף התהליך הזה איך נראה המין האנושי?

כמשפחה אחת. כמו שכתוב בנביא.

אורן: שכל אחד בה שונה?

כל אחד שונה, ודאי.

אורן: אז מה עושה מהם משפחה אחת?

העיקרון, שכולם חייבים לתמוך זה בזה, דווקא בגלל שכולם שונים. מתוך זה יש לך מערכת עשירה מאוד, וכולה מרוכזת באחדות גדולה.

אורן: אחדות מתוך שונות?

כן.

אורן: זה כאילו הפוך.

זה הפוך, זה מה שיש לך בכל דבר. אפילו מכשירים שאתה בונה, אתה בונה אותם בצורה כזאת, אטום כך מתקיים, כל דבר, מפלוס ומינוס, מדבר והיפוכו. וכאן זה ברמה האנושית. אתה מבין איזו עוצמה? אתה מרגיש את האושר, את הנצחיות.

אורן: לסיכום, מה צריך לבקש? אמרת קודם אתה לא מבקש.

רק שיתגלה הקשר בינינו. או בצורה אחרת, שאתה מבקש שאותו כוח עליון יתגלה בינינו. את זה אתה מבקש, שום דבר חוץ מזה. תבוא ותקשור אותנו יחד, כלום חוץ מזה אנחנו לא צריכים. בלעדיך, בלי הכוח הזה, לא יכולים להתקשר, רק שונאים זה את זה, ואיתך בטוח שנצליח.

אורן: אני מכיר הרבה אנשים שהם לא מאמינים בכוח עליון. מה הם צריכים לבקש?

זה לא כוח עליון, זה כוח שנמצא בטבע. אנחנו משתמשים רק בכוח השלילי, בלדחות זה את זה, או להשתמש בערמומיות בשני. תנסה לחשוב איך אתה מושך את הכוח העליון, ותראה עד כמה פתאום אתה מרגיש שכל העולם לפניך.

אורן: אז לחשוב שאיזה כוח בדיוק אני מושך?

כוח החיבור. לא צריכים שום דבר חוץ מזה. על ידי כוח החיבור אתה מקבל עוצמה שכלית, רגשית, מעשית, שאין כמוה, ונפתח לפניך הכול, קודם כל נצחיות וכול יכול.

(סוף השיחה)