חיים חדשים

תכנית 1125

חוסן לאומי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 18.06.19 – אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1125, והנושא הוא "חוסן לאומי". ננסה לברר עם הרב לייטמן איך אפשר לבנות חוסן לאומי שנרגיש שאנחנו חזקים, יציבים, ויכולים לעמוד בפני כל האתגרים שהחיים מזמנים לנו.

ניצה: מתוך ניתוח הנושא, רואים ש"חוסן לאומי" נגרם בעצם משני גורמים. כך מנתחים את זה. מתוך החברה עצמה, מתוך החוסן של הפרט בתוך החברה, מתוך הכוח המשפחתי שלהם, מתוך הקהילה, מתוך החברה, מהכוח שיש לכל ישוב, לכל עיר. בעצם מעגלים מעגלים שהם כל אחד כמו חוליה בשרשרת, ושהכוח מגיע בעצם מתוך הפרט, מהאזרחים.

בנוסף לזה החוסן הלאומי הוא גם מאוד מאוד תלוי מערכת האמון שיש בין הפרט לבין המוסדות, לבין המנהיגות, ההנהגה, עד כמה הם מרגישים שהמדינה יכולה לספק להם את השירותים שהם זקוקים להם, עד כמה הם מרגישים שיש איזו נשיאה משותפת בנטל, איזה שוויון, צדק, וזה בונה גם מהצד השני את החוסן הלאומי.

באופן כללי אנחנו רואים שיש עמים שיש להם אולי חוסן לאומי יותר חזק, ויש עמים שקצת פחות. אז אולי קודם כל ננסה להבחין מהזווית שלך של חכמת הקבלה, איך היא רואה את ההבדלים בחסינות בין עמים? ומה יוצר את החסינות האמיתית בתוך עם, בתוך לאום?

מאוד קשה לענות על זה במשפט אחד. זה תלוי באופי של כל עם ועם איזה חוסן הוא רואה, חושב, רוצה שיהיה לו. איזה חסינות הוא רוצה להשיג. כי כל אחד ואחד הוא חי בתנאים שונים, ולכל אחד ואחד יש לו תנאים שונים פנימיים, אופי. אנחנו גם לא יכולים להשוות בין עם שקיים בצפון לבין עם שקיים בדרום ליד הים, ובכלל בכל מיני תנאי טבע שונים. גם האופי של העם הוא שונה, כי ישנם כאלה שקשורים יותר וקשורים פחות.

אנחנו נראה עמים שהם כולם חיים יחד בהתקרבות גדולה, בצורה כזאת נגיד כמו ההודים, לעומתם אם אנחנו הולכים לצפון, לשבדים, לנורבגים, אז שם כל אחד חייב להיות כמה קילומטרים מהשני, כי הם לא רוצים, לא אוהבים שיהיה ביניהם איזה קשר. זאת אומרת, הם לא מרגישים בזה איזה חסינות, וכן הלאה. זאת אומרת, אי אפשר להשוות. אפשר להגיד רק דבר אחד, שבאמת החסינות האמיתית, החוסן האמיתי לאומה אפשר לקנות אך ורק במידת ההתקשרות האומה בתוך עצמה, עד כמה שהם מרגישים שהם כולם שייכים לעם אחד, לשורש אחד.

הדת הייתה מארגנת אותם, אמנם שבזמנינו זה כבר לא כל כך עובד, אבל זה העיקר. זאת אומרת אנחנו מקבלים ביטחון, חיזוק פנימי, הרגשת הביטחון לעתיד, למחר, רק מתוך הדומים לי. אין לי מאיפה. אני נמצא מול כוחות הטבע מי יודע מי, גם ממשלה, מלחמות, וכל מיני דברים. מה שאני כן יכול, זה מקסימום להיות בקשר יפה עם הסביבה, ועל ידי זה אני מגיע לחוסן לאומי.

ניצה: ציינת שאנשים שמרגישים שהם שייכים לשורש אחד, הם מרגישים מתוך השורש הזה האחד איזה כוח שבונה אותם ונותן להם חוסן. מה יש בשורש הזה שאתה מדבר עליו, שהוא נותן כזאת עוצמה?

לכל אומה ואומה יש שורש משלה, כי כל אומה היא באה מאילו הורים שהיו אי פעם גבר ואישה שמהם התפתחה האומה. ככה זה כביכול. בהתחלה היו שבטים, אחר כך התחלקו יותר, ובכל זאת כך נעשו העמים. ולכן ב"חוסן לאומי" הוא מדבר על הקשר שיש בצורה אינסטינקטיבית בתוך אנשים ששייכים לאותה אומה, או בצורה שהם מפתחים את זה.

היום שיש לנו התבוללות כל כך גדולה של עמים בעמים, והתערבבות גדולה כל כך כמו ממש בארצות הברית, ובכלל בכל מדינות אירופה, שלשם מגיעים מהמזרח הרחוק, מהמזרח הקרוב, מאפריקה וכן הלאה. היום העולם הוא מאוד מאוד מעורבב, אז כשמדברים על חוסן לאומי כבר לא מדברים על דת אחת, ולא מדברים על פסיכולוגיה אחת פנימית שיש לאיזה אומה, אלא מדברים על זה מפני שהם שייכים לאותו השטח

ניצה: כן, שהם גרים ביחד באותו מקום.

כן, אז זו כלכלה ששייכת לכולם, וביטחון ששייך לכולם, ואקלים ששייך לכולם, כל מיני אוצרות הטבע וכן הלאה. זאת אומרת, הם מרגישים את עצמם כמו קודם שזאת הייתה אומה, אז היום זו כבר לא אומה, אלא זה נקרא "לאומי", לאום, אבל זה כבר משהו שונה. לכן אנחנו מגיעים היום למצב שאין ביניהם הרגשה פנימית ששייכים ל"אחים אנחנו", אלא יש היום יותר הרגשה שחייבים אנחנו את זה כדי לשמור על עצמנו. חוסן לאומי כבר איבד אותה הצורה הקודמת, הפרימיטיבית הייתי אומר שהייתה לנו שהיינו שייכים ממש כאחים לאותו שבט, אלא אנחנו יותר כדי לשרוד היום בכל הג'ונגל שלנו בערים הגדולות. ולכן כל אומה ואומה היום, היא תלויה בעד כמה היא יכולה לחבר את עצמה למשפחה, כי זה מקנה לה חסינות.

ניצה: למשפחה הלאומית אתה מתכוון?

כן, למשפחה הלאומית.

ניצה: מעניין מה שעכשיו ציינת, כי אנחנו גם רואים עכשיו תופעה כזאת בעולם, שבאמת יש איזו עלייה של כל העניין הזה של הלאומיות. יש איזה רצון להתכנסות, להתחברות. אתה ציינת משהו מאוד מעניין, וזה שאנשים מקבלים את החוסן שלהם מתוך זה שהם מתקשרים ביניהם. אבל ציינת שהחיבור שלהם לשורש, הוא לא רק בזה שהם מתכנסים ביניהם, החיבור שלהם לשורש, זו ההרגשה שהם שייכים לאותה משפחה, לאותו מקום, לאותו שטח.

למקום אחד, כנגד איום אחד משותף.

ניצה: כן, שזה בונה בהם באמת את הכוח הפנימי הזה.

אורן: אמרת לפני רגע משפט מאוד מסקרן. אמרת שכל אומה תלויה בכך שהיא יכולה לחבר את עצמה כמו משפחה, או למשפחה. לא הבנתי את זה בדיוק. תסביר לי. ולמה זה הדבר שישפיע על החוסן הלאומי שלה.

אנחנו נמצאים באיזה מדינה אירופאית, יש שם בתוך המדינה הזאת נניח עשרים זנים שונים. זה כמו שאתה שמת עשרים מיני עצים, פרחים, שיחים באיזו קרקע אחת. במה הם תלויים? הם תלויים בכמה שהם מקבלים מהקרקע, מהשמש, מהאויר, מהרוח, מכל דבר. מה שמגיע אליהם, מגיע לכולם?

אורן: כן.

כן. זהו. זאת אומרת, אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו כמו על משפחה אחת רוצים או לא רוצים. אמנם שאנחנו מאוד שונים, לכל אחד הרגלים, דתות, כל התכניות, אך אין מה שקושר בינינו. אבל מתוך זה שאנחנו נמצאים במצב אחד, תחת איום אחד מהטבע, מהכלכלה, ממה שלא יהיה, אז אנחנו צריכים להתקשר כמשפחה אחת, למרות שאנחנו לא משפחה אחת.

אורן: לא, אבל מה זה אומר להתקשר כמו משפחה?

שנתחיל לראות שאנחנו תלויים זה בזה.

ניצה: שאנחנו תלויים זה בזה, רק כדי לעמוד מול המצב.

כדי לשרוד לכל דבר.

ניצה: כדי לשרוד?

כן. וזה הכי בטוח, כי אין לי ברירה. אני חייב אם כך להתייחס יפה לשכן, ולכל תושבי העיר, ואפילו לכל תושבי המדינה. כי אנחנו תלויים זה בזה, והעתיד שלנו מובטח רק עד כמה שהקשר בינינו יהיה הטוב. אז מכאן מגיע חוסן הלאומי. זאת אומרת, הלאום שלנו שהוא נגיד מורכב מעשרים עמים, זנים שונים, דווקא אם אנחנו מתעלים כל אחד מעל הזן שלו, מעל השוני ומתקשר לכולם כביכול שאנחנו שייכים רק לזן אחד, הזן הזה נקרא "לאומיות", אז בהתאם לזה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לשמור על היציבות שלנו, על החסינות שלנו.

ניצה: אז אני מרגישה שיש פה כאילו דבר והיפוכו. מצד אחד, אם אני שומרת איזה קשר עם השורש שלי, עם המקום שממנו הגעתי, המוצא המשותף, הגזע המשותף, המשפחה המשותפת, זה נותן לי כוח. מצד שני כשתיארת את אירופה, אמרת, אפילו שתתנתק מהשורש שלך, מהמוצא שלך, מאיפה שבאת, אם תתחברו כולכם ביחד ותעלו דווקא מעל זה, גם תרגישו חיבור.

כאן אנחנו רואים דווקא באירופה, עד כמה שזה לא פשוט.

ניצה: זה לא פשוט, כן.

נמצאים זנים שונים, עמים שונים בכל מדינה ומדינה באירופה, והם ממש קורעים את כל המדינה לחתיכות, לגזרים.

ניצה: כן. מה שתיארת לגבי אירופה, זה נכון גם לגבי עם ישראל?

לגבי עם ישראל, זה הרבה יותר בעייתי.

ניצה: יותר מורכב?

בטח.

ניצה: מורכב למה?

כאן כל אחד ואחד קורע את המדינה לחתיכות ולא רוצה להתקרב לשני, ולא לשמוע את השני, ולא להשמיע, וכן הלאה. כאן זה הרבה יותר בעייתי, כי כאן זה יהודים. ויהודים אנחנו יודעים שהם הכי אגואיסטיים, הכי אינדיבידואליסטים, והם לא יכולים להרגיש שיש להם חסינות בזה שהם מתקשרים זה לזה.

ניצה: הם לא חשים את זה?

לא. בשום פנים ואופן. יותר קל לחבר כל אומה ואומה אחרת, מאשר את עם ישראל. כי אנחנו יצאנו משבעים אומות העולם, ולכן אנחנו לא מרגישים שאנחנו שייכים לעם אחד. אני עכשיו יכול לנסוע לקצה העולם ולהרגיש בבית, ולא רוצה להסתכל על ישראל, לא מרגיש שיש כאן משהו מעמי.

ניצה: אז מה מיוחד באמת אולי בשורש המיוחד של עם ישראל, אם יש כזה שורש מיוחד לעם ישראל?

השורש המיוחד שלנו זה מה שהיה פעם בזמני אברהם אבינו, חיבור בינינו למעלה מההבדלים הגשמיים. שאנחנו באנו אליו כשבעים קבוצות מכל מיני העמים הקטנים שהיו ממלאים את בבל.

ניצה: אם אני מבינה נכון, אז בניגוד אולי לכל אומה שהיא הייתה קשורה לשורש הפרטי שלה, למוצא שלה, לגזע הגשמי שלה, הביולוגי שלה שממנו היא שאבה את הכוח שלה, וממנו היא בעצם קיבלה את החוסן שלה, דווקא עם ישראל בעצם הגיע מכל מיני חמולות, מכל מיני שבטים, ואין להם מוצא ביולוגי אחד.

לא, והם בנו את המוצא הזה.

ניצה: הם בנו את המוצא ביניהם, את החוסן הזה..

בזה שהם התקשרו ביניהם ואמרו, זה שאנחנו מתקשרים כאיש אחד בלבד אחד באהבת החברים בינינו, באהבת אחים, זה המוצא שלנו. זה כאילו הזרע ממנו עכשיו מתחיל להיות העם. זה לא זרע גשמי שבא מאיזה גבר ואישה, אלא זה זרע רוחני שמזה באה עכשיו האומה החדשה שנקראת "עם ישראל".

ניצה: אז בעצם הניתוק שתיארת קודם, ואנחנו רואים את הניתוק הזה שיש בעם בקשרים בינינו בתוך עם ישראל, הוא בעצם מה? הוא ניתוק מאותו שורש רוחני שחיבר בינינו?

אנחנו היינו קיימים בחיבור הזה בינינו שאברהם אבינו ייסד, לכן הוא נקרא "אב האומה". ואחר כך, אחרי כאלפיים שבע מאות, שמונה מאות שנה, אנחנו איבדנו את הקשר בינינו, ובמקום אהבת אחים נפלנו לשנאת אחים. וכך אנחנו לפי השנאה שבינינו התפזרנו בין כל העמים. התפזרנו בין כל העמים, לא היו צריכים לגרש אותנו מכאן, מאדמת ארץ ישראל, אלא אנחנו בעצמנו ברחנו זה מזה. ועד היום הזה כוח הבריחה הזה, השנאה, הדחייה היא קיימת. ואם לא הייתה מתגברת שנאה אלינו, לא היינו אף פעם מגיעים בחזרה לארץ ישראל, ומשתדלים לבנות כאן מדינה. אלא בגלל הפוגרומים הגדולים שהיו ברוסיה, והשואה שהייתה באירופה, הגיעו לכאן ובנו את מדינת ישראל.

ניצה: אפשר אולי להגיד, שמתוך הדברים אני מבינה, שכאילו בניית החוסן של עם ישראל יש לו כללים אחרים, חוקים אחרים, מכל בניית חוסן לאומי של עם אחר בעולם.

וודאי.

ניצה: זאת אומרת, עם אחר יכול להתקיים אולי סביב בנייה משותפת כמו שאמרת..

כי יש להם שורש גשמי, ולעם ישראל יכול להיות רק שורש רוחני אחד שמייחד אותם. ולכן אם השורש הרוחני הזה נעלם, אין עם, יש קיבוץ גלויות במקרה הטוב כמו שיש עכשיו בישראל, קיבוץ גלויות בלבד.

אורן: ואיך מוגדר השורש הרוחני הזה האחד, שיכול לאחד את כל הפלגים השונים שיש בישראל?

"ואהבת לרעך כמוך", זה שאברהם הציב לפניהם.

אורן: אני רוצה להוסיף לדיון מושג נוסף שנקרא "לכידות חברתית". לכידות חברתית מהמילה ליכוד חברתי. אני רוצה להבין ממך עד כמה בעינייך רמת הלכידות החברתית שיש או אין בינינו, משפיעה על החוסן הלאומי שלנו? מה הקשר בין העוצמה של הלכידות החברתית שיש או אין לבין התחושה שלנו שיש לנו חוסן לאומי גבוה או נמוך?

זה קשור למטרת הקיום שלנו. מטרת הקיום שלנו זה להגיע לחיבור בינינו עד כדי כך חזק, שהחיבור הזה ימשוך אחריו את כל אומות העולם גם להתחבר. אומנם שיש להם רק שורש גשמי. זאת אומרת סביב השורש הרוחני שלנו שאנחנו נבנה אותו על פני כל פשעים תכסה אהבה, למרות שהשורש הגשמי שלנו הוא לא נותן לנו שום חיבור, ואנחנו בורחים מהשנאה, אנחנו צריכים לעורר בנו את השורש הרוחני שלנו כמו שהיה אז, וכשאנחנו נתחבר בינינו בשורש הרוחני, במידה הזאת שנתחיל להתחבר, אז אנחנו נמשוך על ידי החיבור הרוחני בינינו את כל אומות העולם גם להתחבר אלינו. כי העולם, כל אומות העולם, עשרה מיליארד אנשים, וכאן זה עשרה מיליון יהודים, ואם אנחנו כך נתחבר כל העשרה מיליארד יתחברו סביבנו.

והם צריכים את זה, כי בלי חיבור בינינו, בתוך ישראל, שאנחנו מגיעים לשורש הרוחני שלנו, אין להם גם שורש רוחני, אין להם קשר עם כוח הרוחני, עם כוח העליון, ואין להם גם את החוסן שלהם הלאומי והכללי. ולכן זה יכול להיות אך ורק בהתחברות בינינו באהבת אחים, "ואהבת לרעך כמוך", שאנחנו מגיעים לחוסן הלאומי שלנו, ואז הם מתחילים להרגיש שזה מה שהם צריכים גם כן, ולא יכולים למצוא את זה באף מקום, באף צורה, אלא שיתחברו לעם ישראל, סביב עם ישראל, ואז כל המציאות היא כך מתחברת. יש לנו שורש רוחני, יש לנו שורש הגשמי, והם מתחברים דרך שורש הגשמי שלנו גם לשורש הרוחני שלנו. כאילו כך עולים גם יחד איתנו, עד הכוח העליון שממנו אנחנו מוציאים את כל החוסן הזה הגדול, העולמי.

אורן: זה קצת היה מורכב. בלב כל המעגלים שציירת פה, יש דבר שקראת לו שורש רוחני. שאלתי אותך, מה זה אומר שורש רוחני? אמרת לי, שורש רוחני פירושו "ואהבת לרעך כמוך", זה נמצא בלב הדברים. זאת אומרת, אם אנשים מתחילים להתקשר בקשרי חיבור ואהבה כמו שאומר המשפט הזה, ואהבת לרעך כמוך, הם מתחילים בהתקשרות הזאת שלהם להרגיש חוסן. ככל שהמעגל הזה של החיבור, הקשר והאהבה מתרחב, כך גדל החוסן שמרגיש כל מי שמחובר להתקשרות הזאת האיכותית. היא צריכה להתחיל פה בישראל, ואם כאן היא תצליח, מיד כל העולם ככה במעגלים מעגלים מצטרף, מקנא בכזה דבר, כי הוא מתחיל להרגיש שגם הוא צריך את החוסן הזה שנוצר פה באמצע, בלב ההתקשרות הזאת.

כן.

אורן: זאת אומרת, יש פה איזו פירמידה כזאת של בניית חוסן בכל רמה, מחבורה קטנה של אנשים, שכונה, עיר, מדינה, עד לרמה הכלל עולמית.

כן.

אורן: שבלב לב המנוע הפנימי שמייצר פה את החוסן, הביטחון והעמידות זה "ואהבת לרעך כמוך". כאילו לא חידשת לה כלום. מה זאת אומרת? "ואהבת לרעך כמוך" אלפי שנים כבר טוחנים לאנשים בראש בכל הדתות, בכל השיטות המוסריות. אתה אומר לי, תשמע, אתה רוצה חוסן לאומי? תעשה "ואהבת לרעך כמוך". תתחיל בין אנשים בכל רמה, שכונה, עיר, מדינה לייצר ו"אהבת לרעך כמוך", תקבל את החוסן הכי הכי חסין שיש.

לא לכל העמים אני אומר את זה לעשות, רק לעם ישראל.

אורן: אמרת שזה צריך להתחיל פה. נשאלת השאלה, למה ה"ואהבת לרעך כמוך" זה כאילו המפתח שיושב על השיבר, האם ירגישו חוסן במדינה הזאת או לא ירגישו חוסן? זה כאילו פשטני כזה.

זה מאוד פשוט, כי אנחנו בזה מתקשרים לכל הטבע שכולו אינטגרלי, גלובלי, שכל המערכות שלו מקושרות יחד. אם אנחנו גם מקושרים בצורה כזאת בהתאמה לטבע, אנחנו יכולים לקבל מהטבע ללא שום התנגדות את הכוח הזה של הטבע שישלוט עלינו בצורה יפה, טובה, וזו החסינות האמתית.

ניצה: אני רוצה לשאול על יחסו של העולם כלפי ישראל. כי אנחנו רואים שככל שישראל מנסה לבנות את החוסן שלה על בסיס של חוסן צבאי, חוזק מדיני, פוליטי, דווקא רוצים לפרק אותנו כל הזמן, לא אוהבים את העובדה שאנחנו חזקים.

נכון.

ניצה: האם כשנהיה חסונים פנימית, החוסן הלאומי ייבנה על פי הגישה שאתה מדבר עליה, לא יהיה רצון גם לפרק אותנו מבחוץ?

לא, כי הם ישאבו מזה את החסינות שלהם.

אורן: איך זה עובד?

הם ירצו את זה. במידה שאנחנו נמשכים לבנות החסינות שלנו בלהתקשר בינינו כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" שזה כוח העליון שישרה בנו, אז הם ירצו גם להגיע לזה ולתמוך בנו, כי הם צריכים את זה.

ניצה: זאת אומרת, הם דווקא מתוך החוסן שלנו ישאבו את החוסן שלהם?

כן. לכן יש להם עכשיו טענה אלינו, שאנחנו מהווים סכנה לשלום העולם.

ניצה: למה? איך זה קשור?

כי אנחנו לא מביאים להם חסינות.

ניצה: זאת אומרת, היום הטענה כלפי מדינת ישראל שאנחנו מהווים סיכון לשלום העולם, האם הטענה הזאת תשתנה ותהפוך למשהו אחר?

לאהדה.

ניצה: לאהדה? אם אנחנו נבנה בנו את החוסן הפנימי הלאומי שלנו דווקא.

מתוך חיבור "ואהבת לרעך כמוך".

ניצה: וזה אז מה? כמו שזה עכשיו מהווה סכנה לשלום העולם, אז זה יהווה..?

זה יהיה שלום, ושלווה, ומקור השפע לכל העולם. ככה זה. כל כך פשוט, יפה, והכול תלוי בנו. וכל העולם אנחנו עכשיו מבינים שהוא בצדק לוחץ עלינו, רק שהוא לא יודע מה בדיוק לעשות, אבל הוא בצדק לוחץ עלינו ורוצה שאנחנו סוף סוף נקיים משהו. מה, הם לא יודעים. משהו הם דורשים, מרגישים, מריחים שכאן זה מקור הבעיה שלהם. הם רוצים לקבל מזה משהו טוב, והם לא מקבלים כלום.

אורן: מה הם רוצים לקבל?

חסינות, הרגשת ביטחון, הרגשת התקדמות, מטרת החיים, מהות החיים, את הכול הם רוצים לקבל, ואין להם.

אורן: ויש לנו לתת?

כן. אם נתחבר בינינו, יהיה לנו מה לתת. בחיבור בינינו, שם יש את כל מקורות הטבע, את כל אוצרות הטבע.

אורן: מה הקשר של הטבע ואוצרות הטבע להרגשת חוסן?

מה עוד אנחנו צריכים, אם אנחנו קשורים לטבע? הטבע זה לא סתם חתיכת אדמה, זה כל מה שאנחנו קיימים, המערכת שבה אנחנו קיימים. שאם אנחנו קשורים למערכת הזאת, אנחנו יודעים אתמול, היום, מחר, את כל מה שקורה עם כל אחד ועם כולם יחד, ואנחנו יכולים להשפיע על זה. אנחנו באמת קשורים לזה, כמו תינוק לאימא.

אורן: אז למה הקשר הזה, כמו תינוק לאימא, לטבע, הוא יבוא דרך "ואהבת לרעך כמוך" ולא דרך חקר הטבע?

כי זה חיבור. חקר הטבע לא נותן לנו כלום, כי זה חיבור. "ואהבת לרעך כמוך" זה חיבור שאנחנו משיגים. דרך החיבור הזה שאנחנו משיגים, אנחנו מתקשרים לכל הטבע. החיבור זה הפתרון.

אורן: בפיסיקה לא מתקשרים לטבע?

גם פיסיקה אומרת לנו על כל דבר שאתה צריך להיות אינטגרלי כמו כל הטבע. שאתה צריך להיות מחובר עם הטבע, פשוט להיטבע בו.

אורן: זאת אומרת, ההתקשרות הזאת של החיבור ואהבה בין אנשים היא נותנת חוסן, בגלל שהיא בעצם מתאימה להתקשרויות שיש בכל המערכת הגדולה של הטבע.

כן.

אורן: איך אתה מגדיר חוסן לאומי?

בכמה שאנשים מקושרים זה לזה בהרגשה יפה, טובה ביניהם, בזה הם מגיעים לחוסן לאומי.

(סוף השיחה)