האנושות נמצאת בחיפוש אינטנסיבי אחר האושר. נדמה שכל מה שאנו רוצים זה בעיקר להיות מאושרים, אבל מוצאים את עצמנו במרדף חומרי אינסופי. וגרוע מזה – איננו מצליחים להתמלא בהרגשת אושר מתמשכת. מדוע זה קורה, ומה באמת ייתן לנו אושר ומשמעות?
קהלת, הלוא הוא שלמה המלך, לוקח אותנו למסע שבו הוא בוחן תחומים שונים בחיינו. בכל תחום שבו הוא מתנסה, נִגלות לו תובנות חדשות בנוגע להשגת האושר.
אחד הדברים הבולטים שגילה קהלת הוא שאושרו של האדם אינו טמון בעושר וברכוש. ככל שאנחנו רוצים לרכוש לעצמנו, כלומר למלא את עצמנו בהנאות, אנו מגדילים את הרצון שלנו כפליים, וחשים אחר כך פי שניים ריקנות.
על כך אמר קהלת: "אוהב כסף, לא ישבע כסף", והרחיבו חז"ל: "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו. אלא מי שיש לו מאה, רוצה מאתיים. יש לו מאתיים, רוצה ארבע מאות". כלומר, לא רק שאיננו מאושרים לאורך זמן ממה שרכשנו לעצמנו, אלא יתרה מכך הכפלנו את תחושת הריקנות.
בדומה לכך, אפשר להבחין שבעשורים האחרונים האנושות נמצאת בחיפוש אינטנסיבי אחר האושר. לפני כן, עד אמצע המאה הקודמת, חיפשה האנושות דרכי קיום. בראש מעייניהם של האנשים עמדו הבית, הפרנסה, הבריאות והדאגה למשפחה. ומכך היו מאושרים.
כיום, שלא כבעבר, העולם המערבי רווי בשפע חומרי, המתבטא בעיקר במוצרי הצריכה שלנו. רובנו עסוקים במרדף אחרי הנאות החיים יותר מאשר בהישרדות. כל העולם פרוס לנגד עינינו עם אינסוף גירויים ואפשרויות. עם זאת, חסרים לנו הריגוש והחידוש, אשר הולכים ונעשים קשים יותר להשגה.
קהלת מתייחס, בין היתר, לנושא החכמה והידע. הוא חשב שאם ירכוש חכמה וידע, ישיג את האושר הנכסף. הוא משקיע ברכישת ידע ולבסוף מגלה: "רוב חכמה רוב כעס, יוסיף דעת יוסיף מכאוב", ומסכם ב"אין זיכרון לחכם עִם הכסיל", כלומר שניהם מסיימים באותו אופן את חייהם ואין עדיפות לחכם.
בסופו של דבר, כל מה שאנו רוצים זה בעיקר להיות מאושרים, ליהנות מהחיים. ואנו משיגים זאת באמצעות חפצים שאנו רוכשים, אירועים שאנו חווים, ילדים מוצלחים, זוגיות, הישגים ועוד. גם חכמה וידע הם אמצעים להשגת הנאה ואושר.
כיום, באופן כללי, החברה האנושית המפותחת נמצאת בשיאה מבחינת ידע, מדע והתפתחות טכנולוגית, כלכלית ורפואית. עם זאת, עדיין לא מצאנו את הדרך להיות מאושרים. אנחנו מגלים, כפי שגילה קהלת, שיֶדע רב אינו מקנה לאדם אפשרות להרגיש מאושר או מרוצה יותר מאחרים. נהפוך הוא.
ובכן, נשאלת השאלה, האם נוכל למצוא את האושר הנכסף בעבודה?
קהלת מדבר על עמל, על עיסוק, על מעשים ועל יצירה. לצורך ההמחשה נשתמש במושג "עבודה".
אנחנו עובדים לפרנסתנו אך לא תמיד נהנים מהעבודה, וגם לא תמיד יש בה כדי לספק את צרכינו. כיום, בנוסף לעבודה כמקור מחיָה, ישנה חשיבות רבה גם לפיתוח קריירה. המרוץ אחר ההצלחה – הסטטוס, הכסף והכבוד, כל מה שאנו תופסים כאושר, הם שדוחפים אותנו לחפש עוד ועוד סיפוק ואושר בעבודה.
בלחץ החברה, רבים חשים שאם לא יעשו כן, הם יהיו חסרי ערך. הלחץ להצליח עלול לפגוע בבריאותנו הפיזית והנפשית, וכן ביחסינו הבינאישיים. באופן זה תחושת האושר האמיתי הולכת ופוחתת.
ובעניין זה מסקנתו של קהלת: "כי מה הווה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו, שהוא עמל תחת השמש. כי כל ימיו מכאובים, וכעס עניינו. גם בלילה, לא שכב לבו".
האושר אינו מושג בכסף, בידע או בקריירה. אם כן, כיצד אפשר להחזיק בו וליהנות מהחיים? התשובה טמונה בהכרת טבעו של הרצון שלנו.
בכל אחד מאיתנו טבוע רצון כללי – השאיפה ליהנות. כולנו רוצים להרגיש טוב ולהיות מאושרים. כל פעולה בחיינו מתחילה מהרצון הכללי הזה ליהנות. בחכמת הקבלה רצון זה נקרא "הרצון לקבל הנאה ותענוג".
הרצון ליהנות פירושו, לרצות להתמלא בתחושת חיים וחיוּת. יש לנו מגוון רצונות ובמימוש שלהם אנחנו מתמלאים הנאה. הרצונות הבסיסיים הם לאוכל, למין, למשפחה וכדומה. מעבר לרצונות הקיומיים הללו שטבועים גם בבעלי חיים, הטבע מפתח באדם רצונות גדולים יותר. אנו נהנים מכסף, מכבוד, משליטה ומרכישת ידע או חכמה. אלה רצונות אנושיים-חברתיים, כלומר רצונות שגדלים כתוצאה מכך שאנו משווים את עצמנו לאחרים. בכל אדם הרצונות הללו קיימים במינונים שונים.
הבה נבחן כיצד עובד הרצון שלנו. נניח שאני רוצה מאוד להחליף דירה, ולבסוף אני מצליח לממש זאת. במשך חודש, חודשיים אולי אפילו שנה, אני נהנה, אבל ההנאה הזאת הולכת ופוחתת, ולבסוף אני נשאר שוב בהרגשת ריקנות. כך גם כשאני צמא מאוד, בלגימה הראשונה מורגשת הנאה מרובה, ומלגימה ללגימה הולך ופוחת התענוג. לבסוף איני יכול עוד לשתות, אלא עד שהרצון מתחדש. וכך גם בכל דבר אחר שהופך להיות הרגל. הסיבה לכך היא שההנאה שלנו אינה נעוצה בדבר עצמו, אלא בכניסתו של התענוג המסוים, כל פעם מחדש, אל תוך הרצון שלנו. אחרי שאנו משיגים את הדבר הרצוי, הרצון העז שהיה בנו אליו הולך ופוחת, ותחושת ההנאה מתפוגגת בהתאם.
לא אחת אנו שומעים מאנשים את המשפט: "רצינו חיים טובים, ללמוד משהו מעניין, לפתח קריירה, להצליח בעסקים... רצינו להתחתן, ואכן התחתנו ויש לנו הכול, ומדי יום אנו מתעוררים לצדו של האדם שאנו מכירים...".
עם מימוש השאיפות נכנסה גם השגרה, ולכן הם מחפשים עתה ריענון – נוסעים לנופש, עוברים דירה, מרחיבים את המשפחה. אנשים מתקשים להחזיק לאורך זמן את ההרגשה שמשהו חדש נכנס לתוכם ומחיֶה אותם.
ניסיון החיים מביא אותנו לבסוף להכרה, שככל שננסה להיות מאושרים, לא ממש נצליח. כולנו חיים בריטואל קבוע: הולכים לעבודה, חוסכים כסף לחופשה, לבית וללימודים, קונים דברים שונים כדי להרגיש טוב, ובתוך כל אלה גם מנסים להגן על עצמנו ועל ילדינו מכל רע. עד שאנחנו מתעייפים, מזדקנים, או מתחילים להרגיש שכל המרוץ הזה הוא לשווא, ושואלים: "מה התכלית של החיים האלה בכלל?".
מסתבר שלחיים האנושיים יש תכלית. כל מה שאנו עוברים בחיים יפַתֵח בנו בסופו של דבר שאלות קיומיות כמו: "מה משמעות חיינו?", "בשביל מה אנו חיים?", בדומה לשאלות העמוקות ששאל קהלת.
דוד המלך, בספר תהלים, המליץ, "טעמו וראו כי טוב ה'". פירוש הדבר, שאת האושר המושלם ואת הטעם האמיתי בחיים מוצאים עם השגת התכונה האלוהית, תכונת האהבה והנתינה. ואכן, קהלת, בנו של דוד המלך, בתום מסע החיפושים שלו, אחרי שעבר את כל תלאות החיים, מסכם ואומר: "סוף דבר, הכול נשמע, את האלוהים יְרָא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". חכמי הקבלה מסבירים שלדבר על אלוהים או לדבר על הטבע זה היינו הך, ומצוות הן שם נרדף לחוקים (להרחבה, עיינו במאמר "השלום" של "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג).
קהלת, בסוף חיפושיו, גילה כי הרגשת השלמות בחיים היא פועל יוצא של קיום חוקי הטבע. החוק הכללי של הטבע הוא שאיפה לאיזון בין כל הפרטים, שאיפה לאחדות הכול. ברמה האנושית התורה מגדירה זאת בכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך". אם אנו מממשים את הכלל הזה באופן מלא, תוך יצירת יחסי אהבה ונתינה מעל כל ההבדלים שבינינו, אנו משתווים לכוח האהבה והנתינה שביסוד הטבע וזוכים יחדיו לאושר.
מלכתחילה לבו של האדם הוא אגואיסטי, טבע האדם הוא לרצות הכול רק לעצמו, לחשוב רק על טובת עצמו, בין אם הוא מרגיש בכך ובין אם לאו. גם קהלת נולד עם הטבע הזה, ורצה מלכתחילה את הכול לעצמו, אבל גילה שהאושר אינו מצוי במימושו של רצון פרטי כלשהו.
"אין חדש תחת השמש", קבע קהלת, והתכוון לכך שכל ניסיון ליהנות מהחיים באופן אגואיסטי, תמיד יוביל אותנו לריקנות ולצורך לחפש אחר דבר מה להתחדש בו. קהלת השכיל להבין שאפשר להגיע לאושר רק בתנאי שמוצאים את היחס הנכון של אהבה ונתינה לזולת.
מדובר בחיבור מושלם בין אנשים, מתוך רצון להשתוות לכוח העליון שטבעו אהבה ונתינה. כל אחד דואג לאחר ממש כמו שהוא דואג לעצמו ולמשפחתו, וכולם דואגים לו. כל אחד ממלא את רצונות האחרים, והם ממלאים את רצונותיו. רק כך, באופן הדדי, הם יכולים לגרום אושר אמיתי זה לזה.
שנזכה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 187 – bit.ly/3gpNYB9