חיים חדשים

1140

למצוא את הייעוד שלי

שיחה 18.07.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1140 והנושא הוא ייעוד. ננסה להבין מהרב לייטמן איך אדם יכול למצוא את הייעוד שלו בחיים כדי לממש את כל הפוטנציאל שיש בו בצורה הכי טובה.

טל: היום הרבה מאוד אנשים מחפשים את הייעוד שלהם. הרבה מאוד אנשים קמים בבוקר ומרגישים שהם לא יכולים להמשיך ולעשות את אותם דברים בלי להבין מי הם באמת, מה יש להם לתת לעולם ולגלות את הפוטנציאל שבהם, את הייעוד שלהם.

אנחנו יודעים שמילדות לכל ילד יש איזו נטייה מיוחדת, יש ילדים שהם טובים יותר במדע ויש בספורט ויש שאוהבים לאפות וכן הלאה. ובאמת כל אדם יודע שיש בתוכו איזשהן תכונות מיוחדות, והיום הרבה מאוד אנשים לא מוכנים להתפשר על למצוא את הדבר הנכון שהם צריכים לעשות בחיים האלה. יש אפילו שאומרים שמרגישים שקוראים להם, שהם נקראים לעשות משהו אחר, משהו גדול, משהו חשוב, ומחפשים. לצערנו הרבה אנשים לא מוצאים את הייעוד שלהם ומרגישים לא מסופקים ולא ממומשים, כי למצוא את הייעוד שלי זה ממש הולך יד ביד עם להיות מאושר וממומש.

אנחנו רוצים לברר מה זה באמת ייעוד של אדם, האם באמת לכל דבר בטבע, בעולם, בכל הדרגות, יש איזה ייעוד שהוא רק שלו?

מה הייעוד של כל בהמה?

טל: של חיות?

כן. של כל חי.

טל: אנחנו יודעים שלכל חיה בטבע יש תפקיד. יש סימביוזה, למשל יש דבורים שצריכות לעשות תפקיד מסוים. זאת אומרת הטבע תלוי בכל החלקים שלו.

זאת אומרת, כל אחד חי כדי לקיים את עצמו ולהתרבות.

טל: כן. אבל גם יש לו איזשהו תפקיד.

הוא לא יודע על התפקיד.

טל: נכון.

ככה זה. כך חיו בני אדם במשך מאות אלפי שנים, ובסך הכול לא שאלו שאלות, אלא היו חיים וקיימים. למה אני כך? מה אתה רוצה ממני? אני נולדתי לאבא איכר, אני ממשיך אחריו, או אם אבא שלי פחח, אני ממשיך אחריו וכן הלאה. זאת אומרת לא הייתה בכלל שאלה לא מבחינת המקצוע, לא מבחינת הבית, איפה אני חי ואיך אני חי, הכול ברור.

פתאום במאה התשעה עשרה, אפילו קצת לפני זה, אבל במיוחד, התחיל איזה בלגן, משהו לא מובן, מה קורה. אנשים רוצים לנסוע, להחליף מקצוע, התחילה התעשייה ובני אדם התנתקו מכל מיני חיים כפריים והתחילו לנוע לכיוון העיר, למפעלים, לכל מיני דברים. מדענים התחילו לגלות כל מיני תופעות, האוניברסיטאות התחילו. כלומר חיים חדשים לגמרי. נכנסו לזה ואז התחילה הבעיה. לפני זה לא, לפני זה כל אחד היה במקומו.

אבל אז התחילה שאלה של ייעוד, מי אתה רוצה להיות, איפה אתה רוצה לחיות, עם מי אתה הולך להתחתן אפילו, איזו משפחה אתה רוצה שתהיה לך, דברים שקודם לא שאלו עליהם. מה, לא ברור לי עם מי אני מתחתן? עם איזו בחורה שחיה באותו כפר או בכפר הסמוך. לא ברור מי אני אהיה? אם אבא שלי פחח, גם אני פחח, אם אבא שלי עובד אדמה, גם אני עובד אדמה. ככה זה היה. לא, הייעוד שלך.

זאת אומרת כל אחד התחיל להרגיש מבפנים, מתוך שהאגו שלנו, הרצון לקבל שלנו גדל ודורש יותר מילוי, יותר מימוש, כל אחד ואחד שואל מה אני רוצה להיות. אני מסתכל על זה, "לא, לא רוצה". על זה, "לא רוצה", כן, לא, איך. התחילו גם לחשוב, והיום יש מבחנים, את פסיכולוגית, את צריכה להגיד, לְמה אדם מיועד.

טל: יש מכונים.

כן. ואיזו תעשייה יש בזה, איך לכוון אותו ואיך להכין אותו. הנכד שלי נכנס לאוניברסיטה בשנה הבאה, והוא כבר הולך כמה שנים לקורסים מיוחדים, כל הזמן לומד מתמטיקה מהבוקר עד הלילה.

עד כדי כך נעשה הדבר, למה? כי האגו שלנו דורש מימוש, אנחנו דורשים מעצמנו ייעוד, וזה טוב מאוד. רק הייעוד שלנו היה שייך למקצוע, לסוג משפחה, לאופן החיים איכשהו, ובכל זאת היה מיוחד, אחד הלך לכיוון התרבות, אחד לחינוך, אחד למדע, אחד לעוד איזו השכלה. היום זה נגמר. אנחנו כבר רואים בכמה עשרות השנים האחרונות, שהייתה תקופה והיא נגמרה בשנות השבעים, אולי השמונים, אולי גם היום, תלוי בשטחי החיים, אבל בעצם הייעוד נגמר. כי כל המקצועות הם כבר מטשטשים, הכול הופך להיות דרך האינטרנט, דרך מחשבים, דרך מכונות, לא נשאר לנו הרבה מקצועות חוץ מלתכנת את המחשב ושתעבוד במקומנו איזו מכונה. ומה הייעוד שלנו? אנחנו נשארים כאילו עם ידיים ריקניות, אבל יחד עם זה עם השאלה הגדולה מה יהיה איתי. אם אני אשב בבית עם הטלפונים, כך אנחנו יכולים לטמטם את עצמנו באמת עד הסוף, ושוב נחזור להיות כפריים כאלה או לא?

החיים שלנו לא יתנו לנו לעשות זאת, אלא אנחנו נצטרך באמת לבחור מה הייעוד הנכון שלנו, לברר אותו. ואז נגלה שהייעוד שלנו זה לא שאנחנו במשך החיים הקצרים שלנו נתעסק בכל מיני דברים קטנטנים פשוטים, אני צייר ואני מוזיקאי ואני כותב וההוא כך ויש אלף ואחד מקצועות, ובסך הכול כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה". אלא אין כבר צורך. ישנם שמונה מיליארד אנשים ואין בהם צורך בצורה כזאת. אלא יש כבר צורך אחר, להתעסק ברמה אחרת של ייעוד.

הייעוד של בני אדם בעולם הזה הוא להתחבר ביניהם למעלה מהאגו שלהם, ומתוך החיבור למצוא שם חיים חדשים, ברמה חדשה. לא כפריים כמו שהיו קודם ולא כמו היום שאנחנו נמצאים בג'ונגל המודרני, אלא ברמה הרוחנית. מה זו רמה רוחנית? שלא כל כך חשובים לי התנאים וההגבלות הגשמיים שאני נמצא בהם, אלא יהיה חשוב לי עד כמה אני חי את החיים הרוחניים. רוחניים זה לא תרבות, לא מוזיקה ולא פילוסופיה, זה משהו שלמעלה מהטבע. הטבע נקרא גשמיות, גשם, והרוח זה מה שנמצא למעלה מהטבע. הגשמיות נקראת כוחות שמקבלים, אגואיסטיים, רוחניות נקראת כוחות שנותנים, אלטרואיסטים. אנחנו נצטרך להיות גם בתוך העולם הזה עם כוחות האגו שלנו הרגילים, ולהיות למעלה מזה גם בקומה השנייה. ולזה, רוצים או לא רוצים, הטבע מקדם אותנו.

לכן עברנו את תקופת הייעוד בעולם התעשייתי ואחר כך בעולם המודרני שהוא עכשיו נגמר, וכל הדורות החדשים, X, Y,Z וכן הלאה, אלפא, ביתא, לא יודע איך סופרים אותם, זה כבר דור שאין לו ייעוד במסגרת העולם הזה, נשאר לו רק לשחק בעולם הזה עד שיראה במשחק הזה ריקנות. הוא גם יראה ריקנות בסמים, הוא יבין שלא מתאים לו להתנתק, כי בסך הכול הוא בזה ממית את עצמו, מתנתק. ואז הם ירגישו צורך למצוא באמת את הייעוד האמיתי שלהם, שזה באמת התעלות לדרגה הבאה של הקיום.

אורן: הדרגה המתקדמת יותר, הגדרת אותה כחיים בנתינה, חיים בצורה אלטרואיסטית.

כן.

אורן: אז שמת לי פה תנאי ראשון, שמימוש הייעוד הגדול של האדם בחיים הוא קודם כל חייב להיות בכיוון של נתינה, הבנתי עד כה?

כן.

אורן: מכאן אני רוצה להתקדם הלאה. בתוך המרחב הזה של נתינה אדם יכול למצוא הרבה דברים, אבל לא בטוח שהם שלו ממש. יכול להיות שהנתינה של טל אמורה להיות בזה שהיא תהייה מורה גדולה של הרבה אנשים. יכול להיות שהייעוד שלה הוא שהיא תהייה משהו אחר בכלל. איך היא יודעת בתוך המרחב הזה של נתינה מה זה באמת טל, ואיך אני אורן, אדם אחר, מוצא בתוך מרחב הנתינה מה זה באמת אורן, כדי שאני ארגיש שאני באמת מוצא את הפוטנציאל הייחודי שהטבע נתן לי? הרי אני לא טל וטל היא לא אורן, כל אחד ברייה בפני עצמה. איך כל פרט מאתר את הפוטנציאל הייחודי שלו כדי לממש את הייעוד שלו בנתינה בצורה הכי טובה שיש? קודם כל, האם באמת לכל אחד יש ייעוד משלו ספציפי מיוחד לו?

אמת.

אורן: אם כן, איך אני מאתר אותו, איך אני יודע שאני לא חיי חיים כאילו ממומשים אבל זה בעצם ייעוד של מישהו אחר, לא שלי בכלל?

אני אשמח להסביר. אומרת חכמת הקבלה, שכל העולם נברא ממשבר גדול, מהשבירה, וכל החלקים של העולם שלנו הם כולם אגואיסטיים, מושכים לעצמם. כוחות הטבע תמיד כאלה, עוד ועוד לקבל ולקבל. אומנם בחיים שלנו זה נקרא שאני מוסיף ומוסיף, אבל בחכמת הקבלה הם נקראים דווקא כוחות שליליים ולא חיוביים.

יש עוד מציאות אחרת, הפוכה. אפשר להגיד חומר אפור, אנרגיה אפורה, יש כל מיני [תאוריות כאלה] לאלו שמתעסקים באסטרונומיה, בכל חכמת החלל, אבל חכמת הקבלה היא למעלה מזה. אבל בכל זאת יש משהו הפוך, שרק עכשיו אנחנו מתחילים לגלות קצת במדע, אבל צורה חיצונה. צורה פנימית לא נוכל לגלות, כי אפשר לגלות זאת רק על יד הכוחות הפנימיים שלנו, של בני אדם.

וכאן אנחנו מגיעים למצב שיש גם כוח הפוך, שזה כוח ההשפעה חוץ מכוח הקבלה. ואם אנחנו מרגישים בתוכנו שאנחנו רוצים לגלות את כוח ההשפעה, ישנם אנשים שהם מרגישים שזה הייעוד שלהם.

אורן: מה המילה השפעה אומרת?

נתינה, התחברות מעל האגו. זה החצי השני של הטבע.

אורן: אם אנחנו מרגישים בתוכנו נטייה לגילוי של כוח נתינה והתחברות, מה אז?

אז יש לי ייעוד שונה מאחרים. אני מתאסף עם כאלו אנשים יחד, ודווקא הארגון שלנו עוסק בזה, ואנחנו עושים מהאנשים האלו חיבור. חיבור לא על ידי כוחות דקבלה כמו שבכל המקומות, אלא על ידי כוחות דהשפעה מה שנקרא, שרוצים להגיע ללהשפיע, לצאת מהאגו שלהם, להתעלות מהאגו שלהם. כי אני בתוך האגו שלי סגור בדרגת בהמה, חי, אני כל הזמן דואג איך אני מקבל ומקבל וכל החיים הם רק שיהיה לי טוב. אלא אני אתעלה מעל זה במקצת ואתחיל לראות את החיים שלי לא מהגוף הפיזי, אלא אני אראה את החיים שלי למעלה מהגוף. ומה יכול להיות אז, אם אני אראה אותו למעלה מהגוף, בצורה חוץ גופית?

אנחנו יכולים לעשות כאלה תרגילים ולהגיע לכזאת ראייה שאני לא תלוי בגוף. אומנם אני נמצא עדיין בגוף החי, אוכל, שותה, ישן, מקיים משפחה, ילדים, עובד והכל, יחד עם זה אני יכול להרגיש מציאות על.

אורן: כשכל "העל" הזה, אם אני מבין אחרי המילים, זה בעצם להיות בלקבל הכול לעצמי ולחשוב רק על עצמי, או להיות בכיוון הפוך, של נתינה, להוציא מעצמי טוב לאחרים.

כן.

אורן: בתוך הנתינה הזאת, בתוך להוציא טוב מעצמי לאחרים, איך אני מוצא את הייעוד המיוחד שלי וטל את הייעוד המיוחד שלה?

זה לאנשים שיש להם כזאת נטייה.

אורן: אני שואל טכנית, איך הם מוצאים?

לזה ישנה שיטה שהיא כבר התגלתה לפני אלפי שנים, והיא נמצאת ביסודו של עם ישראל, ואנחנו כבר לא משתמשים בה אלפי שנים.

אורן: שהיא מאפשרת לאדם לאתר את הייעוד המיוחד שלו בתוך הנתינה?

כן.

טל: במה זה בא לידי ביטוי הנתינה של אורן לעומת של מישהו אחר?

אתם מאזנים את היחסים ביניכם, כמה שכל אחד מקבל, כמה שכל אחד נותן. כי בלי קבלה כל אחד מהשני גם אין קשר, לא רק נתינה שכל אחד דוחף משהו לשני וזהו. זה ברור. אלא אנחנו מגיעים למערכת מאוזנת, שכוחות הקבלה וכוחות הנתינה הם מאוזנים. ואז המערכת נמצאת באיזון והיא מתחילה לגלות את כוח האיזון הכללי ששורה בה, שכל אחד ואחד מתחיל בזה להרגיש את כל המערכת ולא רק את עצמו, וכך כל אחד ואחד. ואז הם מתקשרים עוד יותר ועוד יותר בהדדיות כך שכל אחד מאבד את האני שלו.

אורן: למה לאבד?

כי במקום זה הוא מרגיש את כל המערכת, זה שלו. אימא במשפחה מרגישה קצת שהיא מאבדת את עצמה, היא כולה נמצאת בכל המשפחה.

אורן: כאילו מוסרת את עצמה? מה זה לאבד?

כן, על ידי מסירות.

אורן: ואז היא בעצם מתרחבת, היא הופכת להיות כל המשפחה.

נכון.

אורן: אז כשאדם מממש את עצמו בכיוון של נתינה, הוא בעצם מאבד את הפרטיות המצומצמת שלו ואת גבולות הגזרה הקטנים שלו ונפתח כמו אימא לכל המשפחה.

אתה מרוויח את כל העולם.

אורן: אם הוא מפתח שאיפה להיות בהתרחבות כזאת אז הוא מתחיל להרגיש מה הייעוד המיוחד שלו בתוך הנתינה?

כן.

אורן: ואז אני מוצא את שלי המיוחד וטל מוצאת את שלה המיוחד.

ואף אחד לא מפריע לשני, לכל אחד יש העולם כולו.

אורן: יש משפט מאוד יפה שאמר פאולו קואלו, שאם אדם רוצה למצוא את הייעוד שלו, כל היקום נחלץ לעזרתו.

כן.

אורן: אתה חושב שזה באמת כך, או שזה רק מטאפורה?

זה באמת כך.

טל: איך אדם יכול להרגיש שהיקום עוזר לו, במה הוא עוזר לו?

שיתחיל לנוע לקראת היקום ויראה עד כמה שהיקום הולך לקראתו.

טל: במה אנחנו יכולים לראות שהיקום עוזר לנו, באיזה דברים?

בנתינה. שאת רוצה להטיב לכולם, שאת רוצה כך לחשוב על כולם, שאת רוצה כך להתקשר לכולם, את תרגישי בזה עד כמה שזה הולך לקראתך.

טל: יש ביטוי לנתינה של האדם לא רק ברובד הבלתי נראה, הנסתר, יש לזה גם ביטוי ברובד הנגלה?

לא. הכול הרי מדובר על הרגשה. את פסיכולוגית, איפה אפשר לראות את זה? לא במכשירים מסוימים, בחברה אפשר.

אורן: רציתי לשאול על תופעה שקורת היום הרבה. אני פוגש לאחרונה הרבה אנשים שעבדו ועשו קריירה והרבה כסף והגיעו למעמד גבוהה והיה להם הכול כאילו, והכול כאילו נראה מושלם, ואז הם הרגישו שהם לא מממשים את עצמם והם עזבו משרות רמות, הרבה כסף, מעמד וכן הלאה ועברו לעשות דברים שאולי הם מרוויחים בהם הרבה פחות, אבל הם מרגישים שהם מממשים את עצמם.

הרבה אנשים באזור גיל הארבעים עוזבים את ההיי טק, הם נתנו שם עשרים, חמש עשרה שנה שבהם קרעו את עצמם, והם מרגישים שלא יכול להיות שהחיים מסתכמים בזה. למשל פגשתי חבר'ה שהלכו להקים סטארט אפ, שהמחשבה שלו, זה לייצור דבר טוב בעולם. לא חשוב אפילו מה, לא נרד לפרטים כי יש כאלה אלפי סטארט אפים שמוקמים, אבל הם עזבו עולם שכולו מסודר והכי טוב שרק יכול להיות והלכו להקים מאפס, כאילו לבנות מחול, משום דבר, כי יש להם רעיון לעשות טוב מסוים.

אני חושב שאלה שפגשתי, זה היה בתחום החינוך. הם הלכו להקים מיזם, כשהם לא יודעים אם יצליחו, ואף אחד לא משלם להם על זה משכורת כמובן. אולי אם הם יצליחו והם יתעשרו, אבל הם לא הלכו לזה בשביל הכסף, הם הלכו בשביל להרגיש שהם עושים משהו עם כל הידע שהם צברו, בעולם הזה של תכנות ובניית דברים.

אתה יכול לבנות כל מה שאתה רוצה, אתה יכול לבנות דברים הרסניים, אתה יכול לבנות דברים חיוביים, הם הלכו לבנות משהו בתחום החינוך שיעזור לילדים להתפתח ואני פוגש כאלה לאחרונה המון.

מה זה אומר על הייעוד של האדם? זאת אומרת התחושה הזאת שאנחנו חיים כדי לעשות משהו טוב לאחרים, היא מתחילה כאילו לנבוט, למה זה קורה, למה היום?

זה עניין של הדור. כמו שאמרתי שאחרי כל הדורות האלה X, Y, Z, אלפא, ביתא וכן הלאה, אנחנו באים למצב שאנחנו לא יכולים להסתפק [בקיים]. יש לנו מספיק אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה לא חשוב, חשוב שאני לא מסופק. האגו שלי, הרצון לקבל, הוא כבר התפתח למעלה מכל התאוות האלה הגשמיות ואני פשוט לא רוצה אותן. אני רואה שאפילו שאני לא יכול לברוח מהן, אבל הן בשבילי כמו בית סוהר, הן מחזיקות אותי באזיקים ואני לא יכול לעשות שום דבר, אפילו זה. ואם אני יכול לברוח מהן, מה טוב.

טל: השאלה היא, אם אדם בורח מהן ולא מממש את התפקיד שלו פה בחברה ואומר אני אלך לפתח את עצמי במקומות רוחניים, האם זה לא באמת בריחה מהמציאות?

איזה בריחה. אנחנו נמצאים בזמן המעבר, אז מחפשים כך וכך אבל הזמן שלנו הוא מאוד מיוחד, כי אנחנו רואים שהדור הצעיר מאבד את ההתעניינות בחיים האלו הגשמיים, שכל האבות היו כך. אז [היום זה] מחשבים, קודם זה היה טכנולוגיה, טכניקה, ברזלים ולפני זה היתה חקלאות.

טל: היום ברשת האינטרנט הרבה מאוד אנשים מלמדים, עושים כל מיני פרויקטים ביחד.

זה הולך ודועך. עוסקים בזה, אבל זה כבר איבד את המשיכה שלו.

אורן: אם אני מבין את הסרגל שאיתו אתה מודד, האם בן אדם מתקרב למצוא את היעוד שלו או לא, זה בכלל לא תלוי במה שהוא עושה. יכול להיות שהוא רופא, יכול להיות שהוא מורה, יכול להיות שהוא אינסטלטור, אלא חשוב באיזה יחס הוא עושה את זה. האם הוא עושה את זה כדי להיות בספיגה של סיפוק פנימה לתוכו, או שהוא רוצה להיות בנתינה לאחרים. וזה לא חשוב באמת במה הוא בוחר לעסוק, אלא מה שמגדיר האם זה יביא לו סיפוק אמיתי או לא, זה תלוי האם זה מכוון רק לתוך עצמו ונסגר בתוך הגבולות הקטנים שלו, או כמו אימא כלפיי אחרים, יוצא החוצה בנתינה.

הבנתי נכון את המדידה?

כן. אבל יש כאן עוד הרבה דברים.

אורן: לסיכום הדברים, לכל בן אדם יש ייעוד?

כן.

אורן: אם הוא רוצה למצוא אותו זה, צריך להיות בכיוון של נתינה?

כן.

אורן: היקום עוזר למי שמנסה לחפש את הייעוד שלו לכיוון של נתינה?

כן.

אורן: איך אני מזהה את הסימנים האלה, שהיקום מכוון אותי?

אתה צריך לבוא לחברה שתעזור לך.

אורן: ואז מה יקרה?

בהשתלבות בחברה, שהיא הולכת בצורה נכונה לקראת מימוש של האדם בעולם הזה, וזה חברת מקובלים, שם אתה יכול למצוא את הדרך הסלולה והיא לא פשוטה. בכל זאת אתה תצטרך להיכנס לחברה, להתכלל בה, לוותר על עצמך בהרבה דברים ואז אתה מגיע למימוש.

מימוש של כל אחד ואחד, לבנות מכל האנושות מערכת אינטגרלית כמו שכל הטבע. שגם האנושות תיכנס לטבע ותתכלל בתוך הטבע ותגיע עם כל הטבע להזדהות בחיבור, בדבקות. זה הייעוד של כל אחד להביא את עצמו למצב כזה וכולנו יחד.

(סוף השיחה)