פרשת השבוע - עקב

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 24.07.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

heb_o_rav_2013-07-24_lesson_parashat-ashavua_ekev

גלעד: שלום לכולם. אנחנו ב"פרשת השבוע", השבוע פרשת "עקב". שלום לך, הרב לייטמן.

שלום.

גלעד: שלום משה אדמוני.

משה: שלום.

גלעד: בפרשת "עקב", משה ממשיך את הנאום לעם ישראל, שהתחיל בפרשה הקודמת. הוא אומר, שבמידה ועם ישראל ישמור ויקיים את המשפטים והחוקים שציווה עליהם הבורא, הוא יזכה לעושר, לבריאות ולניצחון על האויבים.

הבורא מבטיח לעם ישראל ארץ טובה. מתוארות המעלות המיוחדות של ארץ ישראל, ארץ נחלים, מעיינות ומי תהום שיוצאים בבקעה ובהר. גדלים בה שבעת המינים, ארץ שכלום לא חסר בה, אבניה ברזל ומהרריה חוצבים נחושת.¹

במידה ועם ישראל ישכח את הבורא ולא ישמור על החוקים, הם יאבדו מן הארץ. משה מזכיר את חטאי בני ישראל במדבר ושלמרות כל אלה העלה אותם הבורא לארץ ישראל, והוא מספר שוב את סיפור שבירת הלוחות ונתינתם המחודשת.

בסיום, עם ישראל מצווה לירוא ולאהוב את הבורא, לשמור את מצוותיו. אם יעשו כן יהיה להם כל טוב ושקט, ואם לא, אז יעצרו הגשמים, והגויים ילחמו בהם ויירשו אותם. עוד הם מצווים ללמד את כל הדברים האלו לבניהם, ולחקוק אותם על המזוזה בפתח ביתם.

הרב לייטמן, פרשת "עקב".

הבעיה היא, שעובר הרבה זמן עד שאדם מתחיל להבין מה זה פנימיות התורה ומה נקרא הקיום הפנימי האמיתי והיסודי של התורה והמצוות, אפילו שלומד את חכמת הקבלה. כי אנחנו רגילים מאוד ודבוקים לתמונת העולם הזה בלבד ולא רואים עוד עולם אחריו, הרוחני.

אם כתוב שם שאתה צריך לקחת משהו ביד ימין, אז אני רואה שזו יד ימין וכך אני עושה. ואני לא רואה את התמונה שאחרי העולם הזה, שיד ימין זה חסד ויד שמאל זה גבורה.

גלעד: אלה תכונות.

תכונות, כוחות, מחשבות, רצונות, ולא גופים פיזיים. לא החומר שלנו, אלא חומר נקרא רצון ואז לעבוד עם הרצון.

כל התורה ניתנה כדי לתקן את היצר הרע, הרצון הרע המקולקל, ובמה הוא מקולקל? בזה שהוא לא מכוון להשפעה ולאהבה. כי כל התורה היא, "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה"². בכל פעולה, בכל רצון ובכל מחשבה, אנחנו צריכים להגיע עד אהבת הזולת הטוטלית, ממש ללא גבול.

ואם זה "כלל גדול בתורה", זאת בעצם הפעולה שצריכה להיות בכל הפעולות הפרטיות שלנו. זה כלל גדול, כולל הכל, זאת אומרת, כל פעולה ופעולה היא אותה פעולת "ואהבת לרעך כמוך" שאתה מבצע בצורה פרטית בסך הכל כדי להגיע לכלל הזה.

ולכן כשמדובר בתורה על שמירת הבהמות החיות, והשחיטה, איך לעשות מקווה, עבודת בית המקדש, שמירת שבת כהלכתה ועוד דברים, אנחנו רואים את הדומם, צומח, חי ובני אדם שבעולם הזה, כך אנחנו רואים בתפיסה שלנו. אנחנו תופסים את זה לפי זמן, תנועה ומקום ובמסגרת הזאת אנחנו מבינים מה עושים.

אבל אנחנו לא תופסים את זה שהתורה מתחלקת לדומם, צומח, חי, מדבר, ולזמן, תנועה ומקום, בצורה הפנימית, המהותית, שאנחנו צריכים לקיים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ממש מהרצון שלנו, מהמחשבות שלנו כלפי הכוחות, כלפי הפנימיות של הדברים, זה משהו מעורפל. "תגיד לי מה לעשות, להשתמש בכוס כך או להשתמש כך, זה מותר לאכול וזה אסור לאכול, את זה כן ללבוש ואת זה לא". דברים שאני רגיל אליהם, שאני חי בתוכם.

גלעד: או שמדמיינים שתופסים את זה. זאת אומרת, כשאתה אומר כוחות או כשאתה אומר מושגים פנימיים, אז לכל אחד יש איזו פנימיות. הוא מדמיין שהוא מבין מה שאתה אומר.

כן. ולכן לאדם שרוצה להגיע לפנימיות התורה לוקח הרבה זמן להבין במה מדובר. אילו רצונות, אילו כוונות? חכמת הקבלה היא כוונות, אילו כוונות, ומה זו כוונה? על מנת להשפיע, על מנת לקבל לא לעצמו, כן לזולת? זה מאוד קשה.

לוקח הרבה זמן עד שאנשים מתחילים להתקרב ולהבין מה באמת עניין המצוות וקיום תורה. שלתקן את הפעולות על ידי המאור זה נקרא מצוות שהבורא ציווה, ולכך צריכים חינוך מיוחד. האדם צריך להתחיל לחשוב ולבדוק את עצמו ולראות עד כמה הוא באמת מסוגל לזה או לא.

ככל שהוא מתקדם בזה ובודק את עצמו, הוא רואה שלא יכול שום דבר. "איך אני יכול לאהוב את הזולת, איך אני יכול להתייחס יפה לזולת? תגיד לי מה לעשות ותגיד לי שאני מרוויח על ידי זה עולם הבא, בריאות, כסף, כבוד, שליטה". לזה הוא מוכן, זאת אומרת, שיש תמורה ברורה בעולם הזה. אבל שיש לנו תמורה שנקראת עולם הבא, "אדם מגיע לזה אחרי מאה ועשרים". לא, התורה מתכוונת שהעולם הבא זה דרגת הבינה, זה השפעה. כשתגיע לצורת ההשפעה, זה יהיה בשבילך השכר. ו"לא בשמים היא"³, אתה חייב לתקן את עצמך כאן, ואתה צריך לקבל את השכר הזה כאן, להגיע לתכונת ההשפעה. שתהיה באותה התכונה כמו הבורא, באהבת הזולת. תקבל מזה מילוי וזה יקרא שכר. ותרגיש שהמילוי מושלם ולא צריך כלום יותר.

הדברים מאוד מעורפלים, לא מציאותיים, די קשים, וזה תלוי בעדינות הנפש. גם עניין האמונה, זה שאנחנו אומרים שאמונה זה נקרא השפעה. "אני מאמין במשהו שאמרו לי שקיים", זה דבר שלא כל כך מתקבל על הדעת. ואנחנו רואים שאדם חי עם זה, אבל לא בודק את זה, הוא לא ממש נמצא בזה. אלא מה שמחזיק אותו הוא עניין שכר ועונש מהסביבה או בעולם הבא, זה מה שמכוון אותו פחות או יותר.

להגיע לדרגת אמונה שזה נקרא בינה, אמונה או אמונה שלמה, אור חסדים, אור החסדים בהארת חכמה, דרגת משה, דרגה שכולם צריכים לשאוף להיות בה, זה דבר שאי אפשר לפרש לאדם, כי זה לא מושך אותו. זה אומר שחייבים התפתחות קודמת לזה בדרגה גבוהה, הכנה.

ולכן פרשת "עקב" מגיעה אחרי התפתחות רבה. התורה לא מספרת לנו מיד על כל החוקים והמשפטים שצריכים לקיים כדי להגיע לדבקות בבורא, שזאת מטרת הבריאה, מטרת קיום תורה ומצוות.

שכל תרי"ג הרצונות שלנו הם מלכתחילה מקולקלים, היינו כולם מכוונים לתועלת העצמית של האדם. אותם צריכים לתקן על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי לימוד תורה וקיום שלה בתוך קהל, בתוך סביבה נכונה. אנחנו צריכים למשוך את המאור המחזיר למוטב ממש בכוונה, שנקרא "אור מקיף" או תורה, שכל תרי"ג הרצונות שלנו יתהפכו מהכיוון לטובת עצמי לקיימם לטובת הזולת.

כל היפוך כזה שאנחנו עושים, כל תיקון כזה נקרא תיקון מצוות, עשיית מצוות. וכשגומרים את המצוות האלה, זה נקרא שמגיעים לגמר התיקון. ויש לנו מאה עשרים וחמש מדרגות שבהן אנחנו מקיימים אותן לאט. בזה שאנחנו מתקנים את עצמנו, דרכנו מחולקת לשני שלבים. מגיעים ללהשפיע על מנת להשפיע, לדרגת החסדים בלבד. זה נקרא דרגת הטהרה, שמגיעים לדרגת הבינה, השפעה בלבד או קטנות, גלגלתא עיניים. ואז זדונות שלנו מתהפכים לשגגות ושגגות למצוות.

ואז עוברים לשלב ב', ממשיכים לתקן את תרי"ג החלקים שלנו. ובעיקר מתקנים שם שס"ה גידים, ולא רמ"ח אברים שמתקנים בשלב א'. ואז ממשיכים אור דחכמה, כי אלה כלים דקבלה שמכוונים אותם כבר לעל מנת להשפיע, ומגלים אז אור חכמה. ואור החכמה הזה שמתלבש באור החסדים שרכשנו קודם מביא את הדרגה שלנו לדרגה שנקראת אמונה שלמה. וכך מגיעים לתיקון השלם, לקיום של כל תרי"ג הרצונות שלנו. הכל על מנת להשפיע, לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת לאהבת הבורא.

ואז מגיעה עוד פעולה מיוחדת מאוד מלמעלה, שנקראת "רב פעלים, מקבצא-ל"⁴, שהיא סוגרת את כל התיקונים. האור מגיע, אור של יחידה, והוא מתגלה ועושה זיווג גדול בין כל הרצונות שלנו, מה שנקרא כלים, ומתקן אותנו סופית. ואז אפילו הזדונות שלנו שעברו בשלב הראשון לשגגות, עוברים עכשיו להיות מצוות. וכך אנחנו מגיעים לתרי"ג מצוות שלמות שמתקיימות בנו, שאנחנו מקיימים אותן.

על זה אומר משה בפרשת "עקב", שאתם בעצם קיבלתם על עצמכם את כל הדרך הזו. ועל ידי לימוד התורה אתם מגלים, אם זה לימוד נכון, קודם כל את היצר הרע, גילוי הרע, אחר כך "סור מרע", במידה שאתה מגלה אותו. ואחר כך כבר "ועשה טוב"⁵, להפוך את הרע הזה לטוב. וכך עושים תיקונים על ידי תורה ומצוות. תורה זה המאור שמתקן, מצוות אלה הפעולות שהמאור הזה מבצע בהדרגה. אבל באדם תלוי מה שנקרא העלאת מ"ן. זאת אומרת, חיסרון, תפילה.

זאת אומרת, שאם אנחנו רואים את כל תרי"ג הרצונות המקולקלים שבנו, שכולם הם לטובת עצמי, אז בהתאם לזה אני מתפלל ומבקש. כי אני רואה שזה רע, רע לי, רע לאחרים, רע לכולם, ואני מגלה בושה שאני לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא, דרך זה שאני משפיע נחת רוח לכולם, קודם לעם ישראל ואחר כך לכל האנושות.

אם אני מגלה את זה, אז אני מתקן את זה בתפילה, והתפילה הזו היא קודם כל תפילת רבים, זה עבור הרבים, איך אני מסוגל להשפיע להם כל טוב. לדוגמה, אני מגלה עכשיו שהבורא משפיע להם כל טוב, אבל השפעת הבורא לא מגיעה אליהם, אלא רק דרכי, ואני הופך להיות כמזיק. ואז אני ממש בפחד, ברעדה, מבקש מהבורא לעשות אותי דווקא כחלק המועיל, הטוב להם. ובהתאם לזה נכנס אתו לשותפות, לידידות ולחיבור.

וכך אני גם כלפיהם, מתחיל להיראות כמשפיע, כמועיל, וכך כל אדם ואדם צריך להיות. עד שכל אחד צריך להגיע לדרגה כזו, שהוא נמצא באמונה שלמה, דרגת משה רבנו. אמונה שלמה, זאת אומרת, אור חסדים שמתגלה בו גם הארת חכמה, התיקון השלם של כל היצר הרע שלו, שמתחברים בדרגה הזו יחד. המצב הזה נקרא השכינה המתוקנת, שבה מתגלה הבורא, והמצב הזה נקרא המצב של העולם הבא, או עולם אין סוף.

לזה צריכים להגיע ולזה יש תנאי. לפי העולם הזה, אנחנו מגיעים לזה תוך ששת אלפים שנה. ברוחניות זה נקרא, ששת אלפים מדרגות, שהנשמה שלנו נמצאת שבורה בעולמות בריאה, יצירה ועשייה, ואנחנו צריכים, על ידי התיקונים, לגרום לעלייתה לעולם האצילות. עלייתה לעולם האצילות מתרחשת קודם מעולם הבריאה, שהוא הקל והגבוה, ואחר כך מעולם היצירה, ואחר כך מעולם העשייה, שהוא הכי כבד, עם הכלים הכי שבורים. ואז בכל עולם ועולם יש אלפיים מדרגות, שנקראות אלפיים שנות העולם.

ולכן כשאנחנו מתקנים את עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה, אלפיים, אלפיים, אלפיים, זה נקרא שאנחנו מתקנים ששת אלפים מדרגות, ששת אלפים חלקים של הנשמה שלנו, שהיא נפרשת כך בכל עולמות הבריאה, היצירה והעשייה האלה. וכשאנחנו גומרים אותם זה נקרא שגמרנו את גמר התיקון. לכן אומרים שגמר התיקון יהיה בסוף ששת אלפים שנה.

אנחנו נמצאים בחמשת אלפים שבע מאות שבעים ושלוש, ולכן כאילו יש לנו עוד מאתיים ומשהו שנה. אבל אנחנו נמצאים גם בתנאי שזה יקרה על ידי בעיתו. זאת אומרת, אם אנחנו לא נעשה כלום, אז הכוחות שמתגלים לפי התכנית הכללית הזו של ששת אלפים שנה, התכנית הכתובה, יחייבו אותנו על ידי ייסורים, מכות, וכל מיני בעיות, ויביאו אותנו לתיקון בעל כורחנו. שעל ידי כל מיני ייסורים, נצטרך לקיים אותם, נרצה לקיים אותם כדי לברוח מהייסורים.

ויש דרך אחרת, כשאנחנו מראש, כמו היום, נמצאים במשבר הכללי, שזה כבר הגילוי הראשון של אותו מצב מקולקל, שדוחף אותנו דווקא לחיבור. לכך שיתגלה שהעולם שלנו הוא גלובאלי וכולו מקושר, והגילוי הזה כבר מתחיל להזמין אותנו לתיקון, לחיבור, לאיזו השתתפות. עוד לא לאהבה, אבל בכל זאת כבר מתגלה הצורך לחיבור הנכון בין בני האדם.

אז יוצא שאנחנו יכולים לעשות את זה, כמו שהתורה אומרת, בדרך אחישנה, זאת אומרת, שאנחנו מזרזים את הזמנים. כך זה גם נקרא, "שישראל מזרזים את הזמנים", כשאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו עוד לפני שבאים עלינו ייסורים, ובזה אנחנו מקצרים את הדרך, וכך במקום ששת אלפים שנה, לא צריכים את אריכות הזמן הזה, אלא מגיעים לכל טוב, לחיי העולם הבא, מה שנקרא, בהשפעה, באהבה הדדית בין כל הבריות, בגילוי הבורא בינינו.

מתי זה יקרה? מתי שנרצה, בקצב שנעשה את התיקונים. על זה אומר משה, שאם תשמעו לכל הדברים האלה, אז יהיה לכם כל טוב, והאור העליון, המחזיר למוטב, יסייע לכם, ויהיה יחד אתכם בהשתוות. ואם לא תלכו בצורה כזו, האור העליון בכל זאת מאיר, הוא כל הזמן מאיר יותר ויותר ויותר, כי הוא כאילו צריך להאיר על הרצונות שלכם שאתם רוצים לתקן, כי התכנית העליונה לוקחת בחשבון שהאדם בכל רגע ורגע, מגלה את הרע שבו יותר ויותר ורוצה לתקן אותו לטוב.

ואם אנחנו למטה, תחת האור המתגבר הזה, לא מכינים את הכלים שלנו לתקן יותר ויותר, וכאילו אין לנו בעיות עם עצמנו, אנחנו לא צריכים ולא רוצים את זה, אז האור המאיר לא מאיר על הכלים שמוכנים לתיקון, אלא הוא מאיר על הרצונות שלנו, הכלים השבורים שלנו, האגואיסטים. ואז אנחנו מרגישים בזה הכבדה, אנחנו מרגישים בזה כבדות שמתגברת בכל מה שאנחנו עושים, בבריאות, במשפחה, באקולוגיה, בכלכלה, בכל דבר.

ואין לנו מנוס מזה, בסופו של דבר הצרות האלה מתגברות ומצטברות למצב שאנחנו בכל זאת נרצה לתקן את עצמנו מאין ברירה. אבל בוודאי שרצוי שנפתח את הספרים הנכונים שמדברים על התיקון של האדם, פנימיות האדם, ונגיע לזה כמו שמשה מצווה לנו כאן.

גלעד: כשמסתכלים על האנושות כעל כנשמה אחת גדולה שיש לה הרבה חלקים, אז יש חלק קטן שכבר נמצא בהשגה רוחנית.

אלה המקובלים מכל הדורות.

גלעד: יש חלק שנמצאים בדרך לזה, שכבר רוצים, אפילו שלא ברור להם בדיוק מה, אבל הם בשלבים ראשונים.

נניח שזה הארגון שלנו.

גלעד: ויש חלק שעוד לא.

יש חלק שעוד לא הגיע, אבל בכל אחד יש אותו ניצוץ, נקודה שבלב מה שנקרא, ובסופו של דבר כמו שכתוב, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם"⁶.

גלעד: אז השאלה היא, למי בדיוק כתובה התורה, מי כאן צריך לקרוא וצריך לעשות עם זה משהו, ומה הוא עושה?

התורה כתובה לכולם. אין עוד מלבדו, רק רצון אחד פועל מלמעלה, והבורא בכל זאת, בכל מיני צורות לא ישירות, מביא את התורה לכל האנושות, בכל אחד עד כמה שהוא שומע. הדרכים האלה נסתרות מאתנו.

אחרת איך אפשר להסביר, שקמים אנשים בדרום אמריקה, באוסטרליה, ביפן ובסין, ופתאום מגלים דרך האינטרנט, שהוא ים של מידע והכל יש בו, דווקא את האתר שלנו, ונתפסים אליו. הם בקושי מבינים מה קורה שם, מה כתוב, ובכל זאת נדבקים אליו, ובמשך כל השנה, או אפילו כמה שנים חוסכים כסף כדי לבוא אלינו ולבקר אצלנו כאן בישראל, ולא בגלל משהו אחר, אלא בגלל שמושכת אותם דרך התיקון. הם מרגישים שהם צריכים להגיע לזה, לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. כמו שמוסבר לנו, שחכמת הקבלה היא שיטת גילוי הבורא בעולם הזה.

זאת אומרת, שבחיים שלנו כאן ועכשיו, או מתישהו קצת יותר מאוחר, אני יכול לגלות את הבורא. אני לא יודע מה זה ומי זה הבורא, אני לא יודע מה זה לגלות אותו, ואני לא יודע בדיוק מה זה העולם הזה, אבל סך הכל, אני מדבר על איזה גילוי כלפיי, בי, לפניי. מדובר על משהו שאני נמשך אליו, שאני רוצה את זה ולא פחות מזה. בלי זה אין לי חיים. בלי זה אני בהמה, ואני לא מסוגל כך לחיות. ואם אני מסוגל לחפש, יש לי כבר בשביל מה לחיות. כך הם מרגישים ומגיעים.

תראה מאילו מקומות ואילו סוגי אנשים מגיעים אלינו כשאנחנו עושים את הכנסים שלנו בסיביר או בדרום אמריקה. כבר הייתי בכנסים בכל המדינות והשנה אנחנו מתכננים עוד כנסים כאלה. בעוד חודש אני טס לשוודיה, בסקנדינביה יש הרבה יהודים, אבל מגיעים גם מאומות העולם. והם כולם כל כך דבקים שזה פלא, אז איך אתה יכול להסביר את זה.

אחרי השבירה, אחרי החורבן מתעוררת הנקודה שבלב, וכתוב "יצאו עם ישראל לגלות כדי לצרף להם נשמות הגויים". היציאה לגלות זה לא סתם שיצאנו וחלק אחד ברח לספרד ואחר כך לאשכנז ולכל יתר המקומות, וחלק שני חזר לאפריקה ולאסיה. אלא כאן מדובר על כך, שבזה הכנסנו לאנושות איזו הארה קטנה. וכשבית המקדש נשבר, החורבן שלו נקרא שההארה שהיתה, כאן בעולם הזה, התרסקה להמון חלקים, האור הזה, הניצוצין, ניכנס לכולם. בישראל ודאי שהוא היה, ורק כבה קצת, אבל הוא נכנס גם כניצוצין לאומות העולם.

ולכן כתוב "לא יצאו בני ישראל לגלות אלא לצרף להם נשמות הגויים". עכשיו אפשר על ידי הגלות להיות ביניהם ולגרום אחר כך למצב שאנחנו מתקנים אותם. קודם אנחנו מתקנים את בני ישראל וחוזרים בתשובה, זאת אומרת לאותו מצב כמו בית המקדש, הפנימי, הרוחני, שבו אנחנו מגיעים לאהבת אחים, ואחר כך אנחנו גם עוזרים להם לעשות זאת. זה נקרא "ונהרו אליו כל הגויים, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

וזו בעצם הסיבה לכל מה שקרה לנו במשך כל אלפי השנים, עם ישראל עבר את המצבים הגדולים, הרוחניים האלה ואחר כך הייתה שבירה, חורבן והוא התפזר בכל העולם. הוא סבל כל כך במשך כל אלפי השנים האלה, כדי שיתכלל בצורת השבירה, שהיא מאוד לא נעימה. מה שהיה לנו, כל המצבים האלה, שזה לחיות בצורה ממש נוראית היה כדי שבצורה כזאת נתקשר אליהם, ונוציא אותם מהמקום שלהם בעצם בכך אנחנו מבצעים את המסר הזה, להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אנחנו צריכים לטפל בכל העולם, כי לכוהנים אין נחלה, הם כאילו חיים לא לעצמם, אלא רק לטיפול באחרים, וזה התפקיד שלנו, לכך אנחנו צריכים להגיע.

לכן עכשיו, שאנחנו כבר נמשכים לתיקון, שנכנסים כבר לימות המשיח, לגאולה השלמה, אנחנו צריכים לדעת את כל השלבים שצריכים לעבור, כי בכך אנחנו גם נקל את התיקון על עצמנו, וגם נגרום לזירוז שלו בין כל בני האדם שבעולם. אחרת, אני אפילו לא רוצה לחשוב באילו צורות ודרכים אנחנו נצטרך לעבור כדי בכל זאת לקיים את זה, כי אלה יכולים להיות מצבים מאוד קשים כמו שכותבים הנביאים על ימות המשיח.

זה שהיום מתגלה העולם העגול שכולם קשורים זה לזה ואנחנו בינינו לא יכולים להיות בקשר, זה בעצם אומר שאנחנו חייבים את התורה, המאור המחזיר למוטב, אין לנו כוח אחר שיתקן את היחס בינינו, לכן כשאני מסתכל על הועדות שעושים כמו ה-⁷G-8, G-20⁸, זה ממש מצחיק, הם כמו ילדים קטנים, אנחנו רואים כבר כמה שנים שהם נפגשים ובאפס תקווה ובאפס תוצאה.

גלעד: אם הם יעשו ואנחנו נחשוב שהם יצליחו?

זה בסדר, זה לא חשוב, יכול להיות שאנחנו נשתדל והם יצליחו, כן זה יכול להתגלות בצורה כזאת, אתה צודק. העיקר שאנחנו צריכים להבין שאם אנחנו לא רואים בתיקון העולם, יותר יחס בין בני האדם, התקרבות ביניהם, חיבור ביניהם וכן הלאה, זו הבעיה שלנו שאנחנו עדיין לא פועלים כמו שצריך. וזה בעצם מה שמשה אומר, בפרשת עקב "אם תשמעו, אם תרצו, אם תעשו, הכל יהיה בסדר, ואם לא, אז זה יבוא דרך ייסורים⁹.

גלעד: אני אסכם את תשובתך אם אפשר במילים שלי. אתה אומר, שמבין כל חלקי האנושות אלה שעכשיו בדרך בכיוון הם האחראים, כי המקובלים בעלי ההשגה כבר יודעים הכל, הם לא צריכים את זה. אלה שעוד לא בהכרה לנושא הזה במילא חושבים שהפעולות עם הידיים והרגליים יעשו את הפעולה. ובעצם האחריות על כל העולם הם על אלה שעכשיו לכיוון של התיקון.

נכון.

משה: התחלת לדבר על להיות שותף של הבורא.

אני הרשיתי לעצמי לחזור על כל הסיפור כי זה מה שמשה עושה בעצם, למדתי ממנו.

משה: דיברת על להיות שותף של הבורא, לבקש ממנו לא להפריע, להיות החלק המועיל. אחרי זה דברת על התפקיד של עם ישראל שיצא בעצם והתפזר בין כל העמים. ויש היום גם את האקטואליה שלנו, התפקיד שלנו שאנחנו צריכים לממש, כמו שאמרת, לצאת מהמסתור.

לא "ויש היום", זו חובתנו קודם כל, אנחנו נמצאים בזמן מעבר בהמתנה. אם לא נתחיל ממש לבצע את זה , אומות העולם יתחילו לפנות אלינו בצורה מאוד לא נעימה.

משה: השתמשת במילים "אנחנו צריכים לצאת מהמסתור". ובאמת כאילו עד היום לא היה קשר כזה ברור בין המצב של העולם, הקהל, העם, ובין המצב שלנו. לא הייתה הרגשה של שותפות, אלא אנחנו יצאנו, העברנו משהו, כאילו לכאורה הייתי מעביר משהו לקהל. לא היה קשר בין הקבוצה לקהל לא היה צריך שם קבוצה כביכול, כשהייתי חוזר לקבוצה ורוצה להתחבר עם חברים ולהתבטל וכל העבודה, הקהל בכלל לא היה קשור לכך, הקהל "שם" ופתאום, יש הרגשה שזה נקשר אחד בשני.

איך זה קורה שזה נקשר, איך קורה הקשר הזה?

כי גם כשאתה שם, כשאתה מתחיל לארגן אותם ורוצה להראות להם עד כמה שהחיבור הוא טוב, אתה בונה קבוצה. מה זה "שולחן עגול", "עשירייה" או אפילו כיתת ילדים שאתה בונה מהם משהו אחד, שיהיו יחסים טובים ביניהם ובהידברות, בהתכללות, אתה בונה קבוצה או אתה בונה עם, אומה. אנחנו, כעם ישראל, צריכים להגיע לאותה צורה שכולנו נקשרים זה לזה, כולנו אחים, באהבת אחים, ב"איש את רעהו יעזרו"¹⁰ וכו', באהבת אחים חייבים להיות, ולכן שם פועלים אותם החוקים.

אנחנו בסופו של דבר רואים לפי הניסיון שלנו שאת אותו היחס אנחנו צריכים לגלות בין סתם אנשים ברחוב או במשרד או באיזה מפעל שאתה עובד איתם ואתה מראה להם עד כמה שהחיבור פועל לטובתם בכל, בבריאות, שלום בית, חינוך ילדים. אנחנו עוד נגלה עד כמה שזה פועל על האקולוגיה, על מזג האוויר, על כל דבר, עד כמה שהחיבור שלנו הוא בעצם כוח הבורא בעולם הזה. הוא לא יכול להתגלות בצורה אחרת.

או שהוא מתגלה כמשהו מאיר מרחוק בניגוד לעולם הזה, ואם אנחנו מתחברים אז בעצם דרך החיבור הזה, האור הזה, הכוח הזה, פועל. ואתה על ידי החיבור, על ידי הקבוצה, על ידי העשירייה, על ידי שולחן עגול, יכול לתקן את העולם, כמו עִם כלי, אתה הולך ומתקן. זה בעצם הגילוי.

משה: אבל למה אני צריך את הקבוצה, את החברים, כדי לצאת החוצה ולעבוד עם קהל. ויותר מזה, למה כאשר אני רוצה לעבוד עם החברים ולהתחבר ולהתבטל, אני צריך בכלל קשר לקהל החיצון, מה זה עוזר לי, בשביל מה צריך את זה, מה הקשר ביניהם?

"עם ישראל" לא קיים, אפילו האנשים חושבים שהגענו מאיזה כוכב, שאנחנו לא מכל העמים, מוזר, זכור לנו שגם בלעם אמר את זה. זה עם מיוחד. גם המן אמר לאחשוורוש שיש עם אחד¹¹.

גלעד: "עם לבדד ישכון"¹².

כן, וזה באמת כך. אנחנו עם מיוחד שהתנתק מבבל כדי להיות אור לגויים, זאת אומרת שדרכנו עובר האור לכל העמים, אנחנו צריכים לקיים את זה, ולכן רק אנחנו מסוגלים לכך. לכן הגורל שלנו הוא כל כך מר, מפני שאנחנו לא מקיימים את זה, וההפך, אם נקיים את זה אז יהיה כמו שכתוב בישעיהו הנביא, שאומות העולם ייקחו אותנו על הידיים ויביאו אותנו לירושלים¹³, רק על ידי זה, אנחנו בעצמנו לא.

אנחנו חושבים שאנחנו כבר נמצאים בארץ ישראל ובירושלים בירת ישראל, זה לא נכון. רק כאשר נצא לכל אומות העולם והם ידעו בשביל מה אנחנו קיימים וכמה הם תלויים בנו ומה שאנחנו צריכים לעשות כלפיהם, אז כמו שהם גרמו להסכמה על הקמת מדינת ישראל כך הם ורק הם יוכלו להחליט על כך שירושלים היא הבירה, ובכלל שבאמת המקום הזה שייך לנו.

זה שאנחנו עכשיו נלחמים, זה שלנו, לא שלנו, רוצים, לא, שטחים, זה הכל לא רלוונטי אם לא נראה לכולם למה אנחנו נמצאים כאן. דווקא בגלל כל העולם. אם אנחנו לא נפתח את זה, לא נגלה את זה, אף פעם לא נקבל את ארץ ישראל ולא נהיה עם ישראל בארץ ישראל.

משה: לעם ישראל יש אופי כזה, קצת מזכיר את יונה הנביא. תן לי לשבת במקום שלי, בשביל מה אני צריך עכשיו לצאת החוצה. יש איזו הרגשה של דחייה, שישבו שם, אנחנו פה. איך מתגברים על ההרגשה הזאת, מה יוציא אותו החוצה?

גם הוא לא רצה, אבל ביום הכיפורים כשעושים חשבון נפש אז קוראים ה"מפטיר יונה", משלמים על זה הרבה כסף. זאת אומרת, צריכה להיות התגברות גדולה לאדם, שהוא מוכן להשקיע בזה הרבה וזה לא פשוט וקשה לזכות להיות כיונה הנביא.

אנחנו צריכים להבין את זה, זה כמו שהבורא אמר ליונה על תושבי נינווה, שהוא חייב לקבל את הכיוון הזה להיות אור לגויים ולצאת לכולם, כי תכנית הבריאה היא ש"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"¹⁴.

ודאי שאנחנו עדיין לא מרגישים את זה, כי הגלות וכל היחסים בינינו לאומות העולם עשו את שלהם, אבל צריכים קצת להתעלות ולראות את התכנית הכללית. יש לנו כוח עליון אחד שאנחנו צריכים על ידו לתקן את עצמנו, להביא את כולם לאדם אחד, לאותה הדמות האחת שכולנו מקושרים יחד ונמצאים בדבקות עם הכוח העליון.

גלעד: בואו נסכם את כל פרשת "עקב". הייתה פה סקירה מאוד רחבה. דברנו על אקטואליה, דברנו על קשר בין הקבוצה וההפצה, אולי אפשר במשפט מסכם לאסוף את פרשת עקב.

האדם בכל זאת צריך קצת להתרומם, זה מה שאנחנו מגלים עכשיו, שכל אחד ואחד קשור לאינטרנט, קשור לכל העולם, שומע מה שקורה. זה לא כמו פעם שהיו חיים באיזה כפר ולא שומעים כלום ולא היו יוצאים מהכפר ויודעים רק מה שקורה לשכנים, היום כל אחד נמצא בין העולם כולו.

לכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו תלויים באמת זה בזה, וכל העולם הופך להיות כמו הבית שלי. עוד מעט נתקדם לזה בצורה עוד יותר ברורה, עוד יותר מוחשית, ולכן אנחנו בהרגשה הזאת, בתלות ההדדית הזאת שמתגלה, אנחנו צריכים להבין שאנחנו בני ישראל חייבים להגיע למצב שאנחנו מתקנים את עצמנו, מגיעים לתיקון של אומות העולם, זה הכל. עלינו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש"¹⁵, רק דרכנו האור המחזיר למוטב יכול להשפיע על כולם. אנחנו חייבים להיות אור לגויים, ואז באמת אנחנו נזכה להיות עָם ה'.

גלעד: עם האחריות הזאת שאנחנו לוקחים על עצמנו, תודה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני ולכם הצופים בבית, ושבת שלום.

(סוף השיעור)

3

---

1. "ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצב נחשת." (דברים, פרק ח', ט')↩

2. "ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה." (תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת נדרים פרק ט', דף ל',ב')

   1↩

3. "לא בשמים, הוא: לאמר, מי יעלה-לנו השמימה ויקחה לנו, וישמענו אתה, ונעשנה." (דברים, פרק ל', י"ב)

   2↩

4. "ובניהו בן-יהוידע בן-איש-חי (חיל) רב-פעלים, מקבצאל" (שמואל ב', כ"ג, כ')↩

5. "סור מרע, ועשה טוב" (תהילים ל"ד, ט"ו)↩

6. "ולא ילמדו עוד, איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו, את ה':  כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם," (ירמיהו ל"א, ל"ג)↩

7. ארגון המדינות המתועשות (The Group of Eight)↩

8. פורום בו חברים שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים של 20 כלכלות: 19 מבין הכלכלות הגדולות בעולם, וכן האיחוד האירופי.↩

9. "והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אתם--ושמר ה' אלהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבתיך." (עקב, זי, י"ב)↩

10. ישעיהו, מ"א, ו'↩

11. "ויאמר המן, למלך אחשורוש--ישנו עם-אחד מפזר ומפרד בין העמים, בכל מדינות מלכותך; ודתיהם שנות מכל-עם, ואת-דתי המלך אינם עשים, ולמלך אין-שוה, להניחם." (אסתר ג', ח')↩

12. "כי-מראש צרים אראנו, ומגבעות אשורנו: הן-עם לבדד ישכן, ובגוים לא יתחשב." (במדבר כ"ג, ט')↩

13. "והביאו בניך בחצן, ובנתיך על כתף תנשאנה" (ישעיהו מ"ט, כ"ב)↩

14. ישעיה נ"ו, ז'↩

15. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩