1. אם תבקשו בַקשו, אם תבקשו בקשותיכם בתפילה לפני המלך, בקשו, התפללו ובקשו בקשותיכם ושובו אל אדוניכם. בואו, כמי שמזמין לקבל את בניו ולרחם עליהם. אף כן, הקב"ה, בוקר וגם לילה קורא ואומר, בואו. אשריהם העם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא להם לקרב אותם אליו.
("זוהר לעם". תרומה. מאמר "אמר שומר בא בוקר", סעיף 86)
2. לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו, ואח"כ יתפלל תפילתו. מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא?
אע"פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה יגרע סדר שבחו של ריבונו? אלא יסדר שבחו של ריבונו, אע"פ שאינו יכול לכוון, ואח"כ יתפלל תפילתו.
("זוהר לעם". ויחי. מאמר "דן ידין עמו", סעיפים 714-713)
3. הקב"ה חפץ בתפילתם של צדיקים, בשעה שמבקשים מלפניו התפילה על מה שהם צריכים. מהו הטעם? כדי שיתגדל ויתווסף משחת קודש ע"י תפילת הצדיקים לכל מי שצריך. כי הצדיקים בתפילתם פותחים את הצינור העליון, ואז, אפילו אותם שאינם ראויים להיענות, נענים.
("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ויֶעְתַר יצחק", סעיף 21)
4. האדם צריך להתפלל לפני הקב"ה, שהיא עבודה אחת גדולה ומכובדת מעבודות אדונו. יש עבודת הקב"ה העומדת במעשה הגוף, כלומר, המצוות התלויות במעשה. ויש עבודת הקב"ה, עבודה פנימית יותר, שהיא עיקר הכול, כלומר, מצוות התלויות בדיבור וברצון הלב. [...]
תפילתו של אדם היא עבודת הרוח, עבודה מבחינה ב', התלויה בדיבור. והיא עומדת בסודות עליונים. ובני אדם אינם יודעים, שתפילתו של אדם בוקעת אווירים ובוקעת רקיעים, פותחת פתחים ועולה למעלה.
("זוהר לעם". ויקהל. מאמר "עליית התפילה", סעיפים 121, 123)
5. כל אדם המכסה חטאיו ואינו מודה עליהם לפני המלך הקדוש, לבקש עליהם רחמים, לא נותנים לו לפתוח פתח תשובה, משום שהוא מכוסה ממנו. ואם הוא מפרש אותם לפני הקב"ה, הקב"ה מרחם עליו, ומתגברים הרחמים על הדין.
כש"כ אם הוא בוכה, כי את כל הפתחים הסתומים הוא פותח, ומתקבלת תפילתו. וע"כ, וידוי חטאיו הוא כבוד המלך, להגביר הרחמים על הדין.
("זוהר לעם". ויקרא. מאמר "חטאתי אודיעךָ", סעיפים 339-338)
6. כל תפילות העולם, תפילות רבים, הן תפילות. אבל תפילת יחיד, אינה נכנסת לפני המלך הקדוש, אלא בכוח חזק. כי מטרם שהתפילה נכנסת להתעטר במקומה, משגיח בה הקב"ה, ומסתכל בה, ומסתכל בעוונותיו ובזכותו של אותו אדם, מה שאינו עושה כן בתפילת רבים, שכמה הן התפילות שאינן מהצדיקים, ונכנסות כולן לפני הקב"ה, ואינו משגיח בעוונותיהם.
("זוהר לעם". ויחי. מאמר "היאספו ואגידה לכם", סעיף 514)
7. בשעה שהאדם קם בחצות לילה ממיטתו לעסוק בתורה, כרוז קורא עליו ואומר, הנה בָּרכו את ה' כל עבדי ה', העומדים בבית ה' בלילות. ובבוקר, כשהוא עומד בתפילה לפני אדונו, הכרוז ההוא קורא עליו ואומר, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
אחרי שגומר תפילתו ברצון לפני אדונו, צריך למסור נפשו ברצון הלב למלכות. וכמה עצות יש לאדם בכל דבר. ובשעה שהוא נמצא בתפילה, כל אלו המילים שהאדם מוציא מפיו בתפילה ההיא, כולן עולות למעלה ובוקעות אווירים ורקיעים, עד שמגיעות למקום שמגיעות, ומתעטרות בראש המלך. ועושה מהן עטרה.
("זוהר לעם". ואתחנן. מאמר "חצות לילה", סעיפים 9-8)
8. כל צבאות השמיים שואלים אלו לאלו, במה עוסק הקב"ה, במה משתדל? אומרים להם, הוא מתייחד בתשוקה בכלים שלו, בנשברי לב. כולם אינם יודעים מה נעשה מתפילת העני, ומכל אלו התרעומות שלו, כי אין תשוקה לעני אלא כששופך דמעות בתרעומות לפני המלך הקדוש. ואין תשוקה להקב"ה, אלא כשהוא מקבל אותן, ונשפכות לפניו. וזוהי תפילה שעושה איחור ועיכוב לכל התפילות שבעולם.
("זוהר לעם". בלק. מאמר "תפילה למשה, תפילה לדוד, תפילה לעני", סעיף 190)
9. תפילת הצדיקים היא שמחה לכנ"י, הנוקבא, להתעטר עם התפילה לפני הקב"ה. ומשום זה היא אהובה יותר על הקב"ה מתפילת העני. ומשום זה הקב"ה משתוקק לתפילת הצדיקים, בשעה שצריכים להתפלל, משום שיודעים איך לרצות את ריבונם.
("זוהר לעם". וישלח. מאמר "תפילותיהם של הצדיקים", סעיף 66)
10. צעקה, פירושה, שצועק ואינו אומר כלום, בלי דיבורים. גדולה צעקה מכולן, שצעקה היא בלב, וקרובה להקב"ה יותר מתפילה ומאנחה, כמ"ש, כי אם צָעוֹק יצעק אליי שָמוֹע אשמע צעקתו.
("זוהר לעם". שמות. מאמר "אנחה שוועה צעקה", סעיף 354)
11. מי שמתפלל ובוכה וצועק, עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, זוהי תפילה שלמה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקה, אלא שמתקבלת. גדולה צעקה, שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו.
גדולה צעקה שמושלת על מדה"ד של מעלה. גדולה צעקה, שמושלת בעוה"ז ובעוה"ב. בשביל צעקה נוחל האדם העוה"ז והעוה"ב. כמ"ש, ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילֵם.
("זוהר לעם". שמות. מאמר "אנחה שוועה צעקה", סעיפים 357-356)
12. ממעמקים קראתיך. פירושו, כל מי שמתפלל תפילתו לפני המלך הקדוש, צריך לבקש בקשותיו ולהתפלל מעומק הלב, כדי שיימצא ליבו שלם בהקב"ה, ויכַוון ליבו ורצונו. כמ"ש, ממעמקים קראתיך. והאם אמר דוד כך, והרי כתוב, בכל ליבי דְרשתיךָ? ופסוק זה די, להתפלל בכל לב, ולמה צריך ממעמקים?
אלא כל אדם שמבקש בקשתו לפני המלך, צריך שיכוון דעתו ורצונו לשורש השורשים, להמשיך ברכוֹת מעומק הבוֹר, כדי שייזלו ברכות ממעיין של כל.
("זוהר לעם". בשלח. מאמר "פרשת הַמָן", סעיפים 410-409)
13. מטרם שברא הקב"ה את העולם, ברא תשובה. אמר הקב"ה לתשובה, שהיא בינה, אני רוצה לברוא אדם בעולם, בתנאי, שאם ישובו אלייך מעוונותיהם, תהיי מוכנה לסלוח עוונותיהם ולכפר עליהם. ובכל שעה התשובה מוכנה לבני אדם. וכשבני אדם שבים מעוונותיהם, תשובה זו, בינה, חוזרת אל הקב"ה, שמשפיעה מוחין לז"א, ומכפרת על הכול. והדינים נכנעים ומתבשמים כולם, והאדם נטהר מעוונותיו.
מתי נטהר האדם מעוונו? בשעה שנכנס בתשובה כראוי. בשעה ששב לפני המלך העליון, ומתפלל תפילה מעומק הלב. כמ"ש, ממעמקים קראתיך ה'.
("זוהר לעם". אחרי מות. מאמר "ממעמקים קְרָאתיך ה", סעיפים 245-244)