שיעור צהריים 13.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כל תפילות העולם - קטעים נבחרים מתוך "זוהר לעם"

העיקר בשבילנו הוא התפילה, כי על ידי הבקשות שלנו לבורא אנחנו מזמינים אותו להתערב בטבע האגואיסטי שלנו, לשפר את הטבע שלנו. ולכן רק על התפילה אנחנו צריכים בעצם לרכז את כל המחשבות והתקוות שלנו. אז בואו נראה מה שכותב על זה הזוהר.

קריין: מתוך מסמך בשם "כל תפילות העולם", קטעים נבחרים מתוך זוהר לעם, קטע מספר 1.

"אם תבקשו בַקשו, אם תבקשו בקשותיכם בתפילה לפני המלך, בקשו, התפללו ובקשו בקשותיכם ושובו אל אדוניכם. בואו, כמי שמזמין לקבל את בניו ולרחם עליהם. אף כן, הקב"ה, בוקר וגם לילה קורא ואומר, בואו. אשריהם העם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא להם לקרב אותם אליו."

("זוהר לעם". תרומה. מאמר "אמר שומר בא בוקר", סעיף 86)

כך אומר לנו הזוהר, שמי שמרגיש שיש לו נטייה להתקרב לבורא, לגלות אותו, אז רק פעולה אחת נמצאת בידו, לבקש התקרבות והבורא לא יוכל לעמוד כנגד הבקשות האלה ובטוח שיענה עליהן ויקרב אותו. אז נשתדל לבקש.

ובקשר לבקשה, מספיק לאדם לבקש מכל הלב, מכל הנפש שלו, מכל הרצון שלו, ככל האפשר יותר ולא חשוב באילו מילים, במילים שלו. או לשיר, או לדבר, באיזו שפה לא חשוב, ובאיזו צורה לא חשוב, העיקר שיבקש קרבה.

תלמיד: מה לבקש?

קרבה לבורא, יותר לא צריך שום דבר. להתקרב זה נקרא להגיע להשתוות. ככל שהתכונות ישתנו ויהיו כמו תכונות הבורא, כך נרגיש עד כמה אנחנו קרובים אליו.

תלמיד: ואיך לשמוע את התגובה של הבורא לתפילה שלך?

כשנתחיל להרגיש אותו בכל מיני צורות, שמגיב, שמתקרב, שמסובב את עצמו אלינו, לזה אנחנו מצפים.

תלמיד: מה לעשות אם אני לא מרגיש קרבה לבורא, למרות שאני מבקש?

סימן שעוד לא ביקשת, או ביקשת, אבל לא מספיק. זה כול מה שאנחנו צריכים. שום דבר חוץ מזה בחיים שלנו, בעולם שלו, לא צריכים לעשות.

תלמיד: מה הבדל בין בקשה חלשה לבקשה חזקה?

שאתה מכל הרצון שלך, למרות שהוא מלכתחילה אגואיסטי ודוחה אותך מהבורא, כן רוצה להתקרב אליו, ואז אתה מתחיל להגדיל, להבחין שאתה לא רוצה את הבורא, אלא אתה רוצה משהו שאתה מרוויח מתוך זה שאתה תהיה קרוב אליו. עד שהרצונות שלנו ישתנו כרגיל בהבחנות שורש, א', ב', ג', ד', כך אתה מקרב את עצמך לבורא, ואתה מרגיש מה משתנה לך ומה אתה צריך לעשות עוד ועוד עד שאתה תעבור את כל הבחינות הללו ותגיע לדבקות השלימה.

שאלה: הוא כותב כאן ש"הקב"ה קורא ואומר בואו", זה נשמע תיאור מאוד רגשי ומאוד מזמין. יש לנו עבודה מהצד שלנו כלפי הבורא, שאנחנו צריכים לבקש, איך להרגיש את ה"בואו" הזה שדופק לנו על הלב כל הזמן?

אנחנו צריכים להאמין שהבורא כל הזמן קורא לנו ומושך אותנו, שמצידו זאת פשוט פנייה בלתי פוסקת אלינו שבה הוא מזמין אותנו לקרבה.

שאלה: על ידי השכל אפשר להבין את זה מבחינה הגיונית, אבל איך להרגיש את ההזדמנויות האלה להיות ערני? כי לפעמים הרגעים עוברים ומרגישים את ההזדמנות וכאילו אתה לא מצליח לאחוז בחוט הזה ולמשש אותו?

אנחנו צריכים להתאמץ בזה וככל שיותר נפנה ונבקש, נקבל בזה את ההרגשה וכך נתקרב. אין לי כאן מה להוסיף.

שאלה: איך זה אפשרי אם אין לנו השתוות הצורה עם מערכת הבריאה, הוא יכול לשמוע את התפילות שלנו?

לפי השתוות הצורה הוא שומע אותנו, ולפי חוסר השתוות הצורה "כאילו" הוא שומע אותנו. וכך הוא משחק איתנו כדי לחייב אותנו להתקרב בהשתוות הצורה אליו.

תלמיד: זאת אומרת שהתפילה זאת פעולה של חסד, של מערכת הבריאה עלינו?

כן. התפילה שהבורא נתן לנו אפשרות להתפלל ולא להישאר בניתוק ממנו לנצח, היא בעצם החסד הגדול שלו, ואנחנו צריכים להשתמש בחסד הזה וכך להתקרב אליו.

שאלה: הרצונות שיש לאדם בתוך ליבו, נחשבים לתפילות שלו?

כן, אבל אלה לא אותן התפילות שאדם מזמין בעצמו במאמץ שלו. זה משהו אחר. ודאי שכל הזמן אנחנו שמבקשים משהו ורוצים משהו, אבל באמת העיקר זה שאנחנו חושבים ומבקשים בכוח, במחשבה, בהכנה לתפילה. אחרת כל אחד ואחד מבקש, כל אבן, כל דומם, צומח, חי, מדבר, כולם מבקשים כי רוצים משהו לקיום שלהם.

ואנחנו מדברים על תפילה אחרת, שלא באה מדומם, צומח, חי, מדבר, אלא שהיא מגיעה לנו מתוך זה שאנחנו מייצבים את התפילה, שאנחנו בונים אותה, שאנחנו ממש מולידים את התפילה, שהיא נגד הרצון הטבעי שלנו, הפוכה ממנה, לכן התפילה נקראת "עבודה שבלב", ואנחנו צריכים לעשות עבודה, לרצות ההיפך ממה שהלב האגואיסטי שלנו מלכתחילה רוצה.

ככל היותר להיות מכוון עם הלב שלנו לבורא, להשפעה, לאהבת הזולת. לכן כתוב ש"מאהבת הבריות לאהבת ה'", כי אני צריך להכין את עצמי לאהבת הבריות ודרכן אני מכוון את עצמי לאהבת הבורא. אחרת אין לי אהבת הבורא, זה סתם, זה שקר. אם אני לא אוהב לפחות את העשירייה או את קבוצת בני ברוך, אלה שמשתוקקים בסופו של דבר לבורא, אז אני לא יכול להגיד שאני מתפלל ומבקש ומשתוקק לקרבת הבורא, לחיבור עימו.

שאלה: יש לנו כנס גדול שמתקרב והחברים מאוד מתרגשים ומאוד רוצים להיות שם, אבל יש להם כל מיני בעיות, כל מיני מצבים גשמיים שלא מאפשרים להם להגיע. איזה סוג של תפילה עלינו לבנות במצב כזה?

אני חושב שכרגיל, אם אדם מאוד רוצה ומבקש מהבורא שיעזור לו לממש את הרצון שלו, נגיד להגיע לכנס, אז תנסו לבצע את זה. סך הכול במיוחד ששואלים מטורקיה, כאן זה שעה, שעה וחצי טיסה, ואנחנו בשמחה, בחיבוק נקבל אתכם. נזמין אתכם אלינו קודם כל לכאן, למקום שבו אנחנו נמצאים, תכירו את המרכז שלנו ואחר כך מכאן אנחנו ניסע למקום הכנס שזה במדבר. ונשמח להיות שם יומיים. נטייל קצת במדבר, נישן באוהלים גדולים, נעשה שיעורים, נשיר, נעשה מדורה גדולה, ונחזור שוב למרכז שלנו כאן בפתח תקווה ומכאן כבר נתפזר.

אנחנו מצפים לכולכם ככל שתרצו, תבואו. הגברים ייסעו למדבר, ואת הנשים נארח כאן במקום שאנחנו נמצאים, וכך עוד ועוד נתקרב זה אל זה. בדרך כלל כאלו פגישות מועילות מאוד להתקרבות הנשמות ואנחנו מרגישים אחר כך יותר ויותר כמה אנחנו שייכים למערכת אחת של אדם הראשון.

שאלה: עבור מתחילים לא כל כך ברור על מה להתפלל. התפילה מורגשת כמו איזושהי השתוקקות שלא מקבלת מענה, מהולה בכאב. מה צריך לשנות כדי להתקרב, האם זאת הדרך הנכונה לעשות זאת?

כדי להתקרב אנחנו צריכים לייצב לפנינו את דמות מערכת אדם הראשון, שכולנו כמו תאים בגוף שלנו קשורים זה אל זה, ובצורה כזאת אנחנו פועלים יחד למטרה אחת כדי לקיים את החיים שלנו, והחיים שלנו הם להתקרב לבורא ולחיות עימו, ולהתקיים לנצח נצחים כולנו יחד "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: אנחנו מנסים לבנות בינינו נקודת קשר, איך אפשר להעביר בקשה לעליון שהוא יסיים את העבודה עבורנו?

להשתדל להתקרב בינינו, להשתדל להתחבר יותר יותר קרוב אחד לאחר ולבקש מהבורא שהוא יגמור את הקשר שלנו כך שנהיה "כאיש אחד בלב אחד". הוא יעשה את זה, ובמידה הזאת הוא גם יתגלה בנו.

שאלה: יש לנו אהבה לסביבה שלנו, כמו אהבה לגוף של הבורא, אבל גם יש תיקון שעלינו לעשות נחת רוח לבורא בכל מצב. איך אנחנו משלבים את שתי העבודות האלה או שאחת נובעת מהאחרת?

אין שום דבר חוץ מהקשר בינינו, זה נקרא גוף של אדם הראשון, ומה שממלא את הגוף הזה, הכוח שמחבר את כל החלקים, את כל התאים של הגוף הזה יחד, הכוח הזה נקרא "בורא". בסך הכול זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

שאלה: שאלה בנוגע לכנס הערבה. אני כבר קניתי כרטיסים, אבל אני יודע שמרבית העשירייה שלי לא תוכל להגיע. איך לקחת את העשירייה איתי בלב לכנס?

בימינו זאת בעיה, נקווה שזאת בעיה זמנית ובפעם הבאה כבר הכול יהיה כמו פעם ואולי אפילו יותר טוב. איך להביא את העשירייה בלב? פשוט תתחברו, תדברו על זה, תקבעו עוד יותר קשרים, דרך טלפונים וכל מיני קווי קשר, ומי שנוסע שיסע, ומי שלא נוסע שיהיה בקשר הדוק איתנו.

קריין: אנחנו מדברים על כנס הערבה, כנס במדבר שיתקיים פה בישראל בתאריכים 25-23 בפברואר, כלומר בעוד כחודש וחצי. הכנס יתקיים פיזית בדרום ישראל באזור הערבה, הנשים יתכנסו בבית קבלה לעם בפתח תקווה, וברחבי העולם יהיו עוד הרבה כנסי מראה של גברים, של נשים, כנסים מאוד מאוד גדולים, והכול יהיה פתוח לשידור, אנחנו כבר נערכים לקראת האירוע המאוד מיוחד הזה.

מחר בחצי השני של שיעור הבוקר אנחנו נדווח לכל החברים לגבי הכנס, ניתן עדכון מפורט יותר לגבי כל עניין האירוח, האירוע, כל מה שצריך לדעת, וגם נברר מה יהיה התוכן, עם מה אנחנו רוצים לצאת מהכנס, וגם יהיו שאלות של נשים בנושא.

בסדר.

שאלה: אנחנו מדברות הרבה בעשירייה על תפילה. כל יום אנחנו קוראות, יש לנו כזה בסיס לתפילה, והייתי רוצה לברר ברשותך לגבי התפילה שלנו. קודם כל אנחנו משבחות את הבורא, כדי שנבין שאנחנו פונות למישהו גדול. אחר כך אנחנו מודות על העבר, על ההווה ועל העתיד. אבל בתפילה הזאת אני לא מרגישה בקשה לבורא, כי אנחנו ישר מדברות על כך שהוא אחד ואנחנו אחד בשבילו, בשביל ההנאה שלו, ואני מרגישה שאני לא מבקשת משהו מהבורא. מה לעשות?

מאוד פשוט, את צריכה להתחבר עם החברות שלך ואיתן יחד למצוא את המילים הנכונות. זו כבר לא תהיה בעיה אם תהיו כמה נשים ותרצו שהמילים שלכן תשמענה על ידי הבורא. אני מבטיח לכן שאתן תרגישו מזה תוצאות טובות, חיוביות גדולות. תנסו.

קריין: קטע מספר 2.

"לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו, ואח"כ יתפלל תפילתו. מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא?

אע"פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה יגרע סדר שבחו של ריבונו? אלא יסדר שבחו של ריבונו, אע"פ שאינו יכול לכוון, ואח"כ יתפלל תפילתו."

("זוהר לעם". ויחי. מאמר "דן ידין עמו", סעיפים 714-713)

קודם כל, לפני שאנחנו פונים, חושבים, מדברים כלפי הבורא במשהו, אנחנו צריכים להעלות אותו בעינינו, עד כמה הוא גדול, שולט על הכול, מקיף את הכול, עד כמה הוא שולט על כולם, מסדר את כולם ומכין את כולם. וכאשר אנחנו מדברים כך, מסדרים את היחס שלנו אליו כך שהוא ממלא את כל העולם בעצם ומנהיג את הכול, אז אנחנו כבר מתחילים לפנות אליו ולבקש משהו שאנחנו צריכים.

זאת אומרת קודם כל שבח, גדלות הבורא, מזה אנחנו מתחילים, זה נקרא "ברכות". ואחרי זה אנחנו מתחילים לבקש - תעשה איתנו כך, תתקן אותנו כך, תקרב אותנו, אל תשכח וכן הלאה.

שאלה: מה זה אומר "לסדר שבחו של אדונו"?

אם הבורא קובע את כל החיים שלך ומסדר לך את כל הזמנים ואת כל המצבים שאתה עובר, אז קודם כל אתה צריך לזכור את הדברים האלה, לסדר אותם לפניך ולפנות אליו כאל מישהו שמסדר לך את כל החיים מההתחלה ועד הסוף.

תלמיד: ורק אז מגיעה התפילה?

ורק אז מגיעה התפילה, כי אז אתה מגיע אליו בצורה נכונה, ביחס נכון.

שאלה: אם אופן התפילה עבורנו מסובך, האם לשבח את הבורא יעזור לנו להתפלל, יזכיר לנו שצריכים להתפלל?

כן, זה יעזור לנו. כבר דיברנו לפני כמה דקות שכל תפילה מתחילה משבח, מכך שאנחנו משבחים את הבורא הגדול, הגיבור, הנורא, שמסדר לנו את כל החיים, ומושך אותנו, מעביר אותנו דרך כל החיים שלנו שהם כמו מדבר, לעולם העליון, לקשר עימו. על הכול אנחנו צריכים להודות ולשבח, ורק אחר כך באות הבקשות, מה אנחנו צריכים.

שאלה: כשאנחנו בונים תפילה אחרי שיעור הבוקר, יש הרגשה שלא כל החברים משבחים ומודים אלא הם מתחילים עם בקשה. האם כל אחד צריך להוסיף לשבח?

העיקר הוא הודיה על מה שיש. ההודיה יכולה להיות בכלל על כלום. אבל אתה חי, אתה לא איזה יתוש או בעל חיים, אלא אתה אדם, ומכל האנשים קיבלת הזדמנות להיות בקשר עם הבורא, עם מדרגה שהיא גבוהה, עליונה ממך, שאליה אתה יכול לעלות ולעמוד ליד הבורא, להיות יחד איתו. לכן על זה אתה צריך לדבר, ולשמח את הבורא בכך שאתה מבין איזה פעולות מיוחדות מתרחשות איתך, שהן מגיעות ממנו והוא מעלה אותך אליו. אז תרגיש את זה, תפנים את זה ותודה על זה, ואז תראה איך הבורא עוד יותר מעלה אותך.

שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע להרגשה משותפת של גדלות הבורא, של הודיה, לפני שאנחנו פונים אליו בבקשה כאשר אנחנו בונים תפילה יחד?

אתם צריכים להגיע ככל שניתן להרגשה משותפת, למחשבה משותפת, לתכנית הכללית. דברו על זה ביניכם.

שאלה: אנחנו מתחילים תפילה בשבח והודיה, וכשזה קורה, אז הבקשה כביכול מתמסמסת, נעלמת, ואתה כבר מתחיל לחשוב מה לבקש.

זה לא נכון. אם יש לך בקשה אמיתית, אז אתה באמת ממשיך ומבקש. ואם היא סתם כך, טיפ טיפה של משהו, אז היא מתגמדת ונעלמת.

תלמיד: אם אין בקשה, אז להמשיך בשבח?

אם אין בקשה, אז לשם מה יש לך לפנות?

תלמיד: יש לנו תפילה משותפת אחרי השיעור.

אז אתם בהכרח צריכים לדלות עם מה אתם פונים לבורא, ושם צריכים להיות גם שבח וגם בקשה.

תלמיד: האם כל חבר צריך לשבח ואז לבקש?

לא, אתם יכולים לעשות את זה יחד.

תלמיד: כלומר בסדר אחר.

כן, בסדר שונה.

תלמיד: איך לעשות את הבירור של הבקשה, האם קודם מבררים בינינו ואז מבקשים, או הכול קורה בתהליך התפילה?

אתם צריכים מבעוד מועד להכין את עצמכם.

תלמיד: כלומר אחרי השיעור ולפני התפילה אנחנו קודם צריכים לברר מה לבקש ורק אחר כך להתפלל.

נאמר שתלמידיו של רבי שמעון היו יושבים שעה וחצי לפני התפילה וחושבים איך הם יבקשו מהבורא, על מה הם יבקשו מהבורא, ורק לאחר מכן הם התחילו להתפלל.

שאלה: בזמן שאנחנו כבר הכנו את עצמנו לתפילה ואנחנו משבחות ומודות, עד שהתפילה נבנית, את מרגישה שרק את זה את רוצה, יותר עמוק, יותר רחב, שההרגשה הזאת של הבורא תתמלא לחלוטין, ואת רוצה אותו יותר ויותר. גם כשאין שפע בחיים או דברים שאפשר להודות עליהם, אבל בכל זאת את מודה לבורא בפשטות ונכנסת להרגשה הזאת, וההרגשה ממלאה אותך בכזה אופן שברגע אחד את חושבת, האם גם האחרות מרגישות כך, האם גם האחרות הגיעו לזה, האם הבורא נתן להם את זה כבר. מה לעשות כשאת מגלה שאת לבד בתוך זה והאחרות איכשהו מבקשות, או שאולי זה רק נראה לי כך?

את מדברת יפה מאוד ותשמחי שיש לך כאלה הרגשות, ותתפללי שגם החברות שלך יחוו אותו דבר, ובצורה כזאת במהרה תתחילו להרגיש את הבורא שעוטף אתכן ואתן נמצאות בו.

תלמידה : יש רצון שדבר כזה יקרה לכולם.

כך יהיה, זוהי תפילה אמיתית.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו מיישמות את מה שאתה אומר וחוות שינויים יפים של חיבור. לקראת הכנס שהוא עמוק ומעלה את הנשמה ועושה אותה יותר רגישה, קיימת דאגה כלפי אומות העולם. האם צריך לבצע משהו נוסף מלבד תפילה כדי שאומות העולם יתחילו להשתנות?

אנחנו צריכים להתפלל עבורן ולאט לאט הן יתקרבו גם לאותו היחס שיש לנו לטבע ולבורא.

שאלה: כשאנחנו מעלות הודיה לבורא ומשבחות אותו, יש מעין חיבור, האם אנחנו מתחברות איתו על מנת להעלות תפילה?

כן

תלמידה: כשאנחנו נכללות בתפילת הגברים משיעורי הבוקר, וכוללת אותה בתפילה שלנו, האם בזה אנחנו מתכללות עם כל הכלי העולמי ומתפללות יחד?

נכון.

שאלה: התפעלנו מאוד מכך שעשיריית רבי שמעון התכוננה לתפילה, גם אנחנו רוצים לדעת איך לחפש מה לבקש. האם עלינו להגיע לסיכום בינינו בשכל או שבדרך כלשהיא צריך למצוא את התפילה?

דברו על זה ביניכם, תחפשו ותמצאו.

שאלה: אנחנו שומעים שהבורא לא קיים, ושאנחנו מגלים אותו ביחסים בינינו. אם אני לא מרגישה את הבורא, איך לשבח אותו, או שעליי לעשות "כאילו"?

תנסי להתייחס לבורא באופן שאנחנו מדברים עליו, שזהו כוח עליון המטפל בנו, עוזר לנו, נותן לנו מחשבות, ומעביר אותנו בכל מיני צורות. ואז בזמן קצר תרגישי שבאמת הכוח הזה קיים ומטפל בנו ואנחנו קשורים אליו.

שאלה: כשאנחנו מדברות ומנסות לברר מהו החיסרון שלנו לתפילה, האם זו בעצמה תפילה?

כן.

תלמידה: כיצד כתיבת החיסרון שביררנו עוזרת לנו להתחבר לתפילה?

לכתוב זה יותר טוב מאשר לדבר, אמנם זה קשה יותר למי שלא רגיל, אבל כשאנחנו כותבים אנחנו חושבים יותר על איך למסור לבורא את המחשבות והרצונות שבתוך ליבנו.

שאלה: האם כדאי בכל רגע להביא את עצמי למצב של הודיה לבורא, האם זו השוואת צורה לכוח העליון?

אנחנו כל הזמן צריכים להרגיש את עצמנו בקשר עם הבורא, לא להיות בנתק ממנו ואז להתקרב אליו, אלא פשוט לא להתרחק, לא להיפרד ממנו.

תלמידה: אם אני מרגישה שאני סובלת אז התרחקתי, ומצב של הודיה יכול לקרב אותי?

נכון מאוד.

שאלה: אם אנחנו מבקשים מהבורא בהשתוקקות חזקה ובהקשבה פנימית, אז התשובה שנקבל תמיד תהייה אפקטיבית, ללא אגו?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו מוזמנים יחד לבוא אליו, להודות לו, ולהגיד לו ככל האפשר דברים טובים, יפים ונעימים.

שאלה: אם בעשירייה אין אפשרות להתכונן לתפילה כמו תלמידי רבי שמעון שהתכוננו שעה וחצי, איך נוכל למלא את הפער הזה, לכפר עליו?

תחזיקי מחברת ועיפרון ובמהלך כל היום תרשמי בקצרה מה היית רוצה להגיד לבורא.

תלמידה: ואחר כך יחד עם העשירייה?

לא חשוב ביחד או לחוד, אבל מה שרשום זה כבר רשום.

שאלה: אנחנו מתפללים אבל יש הרגשה שאנחנו לא מודים לו מספיק על החברים, על הכלי העולמי, על הרב. האם זה בסדר לקיים בעשירייה יום הודיה, או להודות לו אפילו ברמה של הכלי העולמי?

תנסו, תנסו בכנס או כשתתכנסו יחד, זה טוב מאוד.

שאלה: האם התפילה יכולה לשנות משהו אצל הבורא?

תפילה יכולה לשנות את הכול. אין כוח יותר חזק מאשר כוח התפילה.

שאלה: הודיה לבורא היא מתוך יחס טוב וחיובי אליו, זה יחס אישי. מה לעשות כשאין יחס כזה ובכל זאת צריך להודות לבורא כדי לבנות תפילה, איך נבנה אותה ואיזה רצונות עלינו לעורר בתוך עצמנו?

אתן צריכות להכין את עצמכן לזה. סיפרתי לכן שהתלמידים של רבי שמעון ישבו שעה, שעה וחצי וחשבו בטרם החלו להתפלל. אז תשבו ותחשבו. אתן יכולות לחשוב על זה במשך היום, בכל דרך אפשרית, מה אתן צריכות להגיד לבורא, מה אתן צריכות להעביר לו, למסור לו. אין צורך לרכז את זה לשעה מסוימת ביום, אלא במהלך היום כל הזמן תפנו אליו.

שאלה: למה הבורא כל כך צריך את ההודיה שלנו, האם זה אומר שאנחנו לא מנומסים אם אנחנו לא מודים לו?

הוא אוהב כשאת מודה לו, זה מאוד מוצא חן בעיניו.

תלמידה: אבל למה?

כנראה שהוא מעריך אותך.

תלמידה: אני מרגישה במקרה כזה שאני לא מנומסת.

לחלוטין את לא מנומסת, חסרת הודיה על בטוח. עכשיו תבכי קצת ואחרי זה תודי.

שאלה: מי שמודה לאדונו גם אם לא חש כלפיו הודיה, כלומר זה מצב שפיו ולבו לא שווים, האם יש תוקף להודיה הזאת? ואם כן, איך ההודיה הזאת משפיעה על לבו?

היא משפיעה, היא מרככת את לבו, עושה את הלב שלו רך יותר.

שאלה: בעשירייה, במפגש לפני השינה, כל חבר מודה לבורא ולפעמים ההודיה הזאת מורגשת כהודיה שבלונית כי אנחנו על בסיס יומי עושים את זה. איך להתקדם? האם להמשיך כך? כי בינתיים לא מצאנו תחבולות נוספות איך לשבח את ההודיה כלפיו.

תחפשו פסוקים מהסידור או מתהילים, יש שם הרבה.

שאלה: האם אפשר לאמן את עצמי עד למצב שאני כל רגע אהיה בקשר עם הבורא? ואיך לעשות את זה כשיש הרבה מחשבות מסיחות דעת של העולם הגשמי הזה?

תמשיכי ותראי שיהיה לך כל הזמן יותר ויותר קל לקשור את כל הפעולות שלך בעולם שלנו, בעולם הרוחני, וכל זה בסופו של דבר יגיע לכדי מטרה אחת, בסיס אחד, והכול יהיה בסדר. רק תמשיכו ללא לאות לחזור לבורא.

שאלה: לפעמים גם בעולם שלנו אדם מרגיש לא נעים כשמשבחים אותו יותר מדי. האם אנחנו לא יכולים לגרום מזה אי נוחות לבורא אם אנחנו משבחים אותו יותר מדי? האם זה לא בשביל מי שמבקש?

עוד קצת ונראה עד כמה ההצעה שלך אמיתית.

תלמיד: האם אנחנו לא צריכים לפחד לגרום לבורא אי נוחות מזה ששיבחנו אותו יותר מדי?

לא, אתה לא יכול לשבח את הבורא יתר על המידה אפילו אם תרצה. ואתה לא יכול לפחד לעשות משהו לא טוב כנגדו, זה לא יקרה.

שאלה: אני כל הזמן מאמנת את עצמי להתפלל עבור החברות והדרך, וכשאני נתקלת בבעיות בעולם הגשמי ואני לא יכולה לפתור אותן אני פוחדת לפנות לבורא כי זה כביכול לא שייך. איך מקרבים את שני הדברים יחד?

כל מה שקורה קורה מצד הבורא, "אין עוד מלבדו". לכן אין כאן מה לעשות אלא תמיד לפנות רק אליו, אין לך כתובת אחרת.

תלמידה: האם אני לא פוגמת אם אני מבקשת ממנו פתרונות לדברים שאני פשוט לא יכולה לפתור?

אף פעם.

שאלה: מה ההבדל בין הודיה, שבח ושירה? האם אנחנו צריכות להבדיל בין כל ההבחנות האלה?

לא, זה לא חשוב מה ההבדל ביניהן, העיקר הוא מה מתוך הלב נכנס למה שאת מדברת.

שאלה: אם מתחילים את ההכנה לשיעור בשבח והודיה, אז איך זה ישפיע על השיעור ועלינו?

תנסי, ולא רק לפני השיעור אלא גם בזמן השיעור תעצרי רגע לכזאת תפילה, זה לא רע.

שאלה: בשיעור בוקר הסברת את הקשר הרוחני שקיים בין אימא לתינוק, איך בינה מולידה את זעיר אנפין, וגם כשמנתקים את חבל הטבור האימא עדיין קשורה לתינוק, הקשר לא מתנתק. נזכרתי שבמלחמת ששת הימים הייתה אימא שהרגישה את הפציעה של הבן שלה באותו רגע שהוא נפצע, והיא התחילה לחפש את הבן הפצוע בבתי חולים. כשאתה דיברת בבוקר זה ירד עלי בבום והרגשתי את זה הכי חזק שיכול להיות.

כן, יש כאלה הרבה מקרים אצל כל אחד וגם אצלי, פעם נדבר על זה.

שאלה: האם הכרת תודה לפני תפילה היא בעלת חשיבות חיונית? כי לפעמים אדם לא יכול להודות לבורא, הוא לא יכול לראות את זה כמשהו נעלה, והוא לא יכול לעשות את זה גם אם זה מעל הדעת. איך אדם כזה יכול להתפלל?

הוא צריך לחפש איך בכל זאת ועל מה להגיד תודה לבורא, אבל חייבים לחפש. זה שאתה לא מרגיש זה לא אומר שאתה לא מקבל ממנו כל טוב בכל רגע.

שאלה: כשאנחנו מתפללות בעשירייה הלב שלי מכווץ מזה שאנחנו מבקשות דווקא על מה שאנחנו חייבות, על מה שהכרחי. הייתי מאוד רוצה להשתתף בתפילה המשותפת אבל אני לא יכולה לדבר בכנות כי הלב שלי כל הזמן מרגיש שהוא לא רוצה להתחבר. מה לעשות במצב כזה?

להמשיך והכול יסתדר, "מה שלא עושה השכל עושה הזמן".

שאלה: הבורא הוא הכול יכול אבל בסוויץ' קטן הוא מערער את הביטחון של האדם. יש חברים שמצליחים לשרוד ויש כאלה שלא. למה הוא עושה את זה?

אני לא יודע לענות במקום הבורא. כשאתה אומר לו תודה אתה גם יכול לבקש שיענה, שיסביר. תעלה אליו תפילה ותראה עד כמה אחר כך אתה מבין יותר על מה שביקשת. אתה צריך להיות קרוב לבורא יותר מאשר עם כל אדם.

תלמיד: לבקש זה גם קשה, זאת בעיה.

אז תפתח את הלב שלך קצת יותר, אין מה לעשות, הבורא מצפה לזה.

(סוף השיעור)