שיעור בוקר 22.01.13 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ט', עמ' תתמ"ד,

לוח שאלות לעניינים, שאלה ק"כ

heb_o_rav_bs-tes-09_2013-01-22_lesson_n21

קריין: חלק ט', שאלה ק"כ, בעמוד תתמ"ד.

"קכ) מה הפירוש שהמ"ן עולים רק ב' פעמים."

תשובה, בעמוד תתנ"א.

"קכ) הפעם הא' לעלי העליון שלהם, שאז מקבלים בחינת הרוחא שלהם בהזווג שעל תוספת מ"ן שלהם. אלא שבזווג הא' הזה, אינם מקבלים שום ציור, והעליון נוטל חלקם. ובפעם ב' דהיינו אחר שיורדים עם העליון שלהם למקום העליון. אז נותן להם העליון הציור של עיבור. (תשל"ה אות ו')."

אם התחתון עולה לעליון, אז העליון חייב לעלות לעלי עליון ולקבל משם את מה שמגיע לו כדי לעשות את הפעולה על התחתון. ואז כשמביא לתחתון, התחתון מתחיל להיכנס לפעולה (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

"קכא) כיצד הם ב' הסדרים שבהמ"ן, ממעלה למטה, וממטה למעלה: שבא' העליון נוטל תחלה, ומשאיר הגרוע להתחתון. ובב' התחתון נוטל תחילה, ומשאיר המשובח להעליון."

קריין: תשובה.

"קכא) ב' סדרים של בירורים נוהגים בהמ"ן בכללות. א', הוא בעת תיקון האצילות בתחלה. שאז עלו כל המ"ן בכללות יחד עם העתיק לראש הס"ג, והוא בירר מהם המשובח ביותר, ומה שנחשב לפסולת בעדו, נתנם לא"א, וא"א בירר המובחר שבהם בעד עצמו לבנינו, והפסולת נתן לאו"א, וכן או"א ביררו המובחר מהם לבנינם, והפסולת נתנו לזו"ן."

אנחנו נתקלים בזה בכל המערכות הטכניות. מלמעלה מגיע משהו שמקבל את התכונה של אותו מכשיר שאליו הוא נכנס, ואז ממנו מקבלים כל היתר, המשתמש התחתון מעביר למשתמש עוד יותר תחתון, וכן הלאה (ראו שרטוט מס' 2). לכן אור היחידה שגם נקרא "עתיק" מגיע לכתר וממנו מעביר לחכמה אור חיה שגם נקרא "אריך אנפין", ממנו עובר האור לבינה, לאור הנשמה שנקרא גם "אבא ואמא", וכך הם מקבלים. זאת אומרת כל אחד מקבל לעצמו אותה מנה, אותה כמות, אותה איכות אור שמתגלה בו בהתאם לְמה שהוא.

כך זה קורה, זאת אומרת כמו בפילטרים, כל פילטר מסנן לעצמו את הדבר היותר גבוה, היותר טוב, ומעביר הלאה את הדברים הפחותים יותר. אבל דווקא מתוך כך שמעביר את הדברים הפחותים יותר, התחתונים ממנו יכולים להתקיים בצורות פחותות. כך זה בנוי מלמעלה למטה.

שרטוט מס' 2

שאלה: מה מאפיין את העיבור רוחני?

זאת שאלה כללית, המאפיין הוא העיבור.

שאלה: אנחנו אומרים "לא החכם למד", אבל כשאנחנו לומדים תע"ס אתה שואל אם הדבר מובן או לא מובן. האם לא מספיק להרגיש בלבד כמו בלימוד הזוהר?

מעניין שבאמת ההתקדמות הרוחנית לא תלויה בידע, זה ברור ובטוח, אלא בהשגה. ההשגה באה מתוך כמה אני משקיע את עצמי בחיבור וברצון להזדהות עם הזולת, בכמה אני יוצא מעצמי ומשכנע את עצמי שבכל זאת מה שאני רואה לפני הכל שלי, כולם חלקי הנשמה שלי. כל העולם זה הנשמה שלי, וכל המזיקים והשנואים והשונאים הם דווקא הכי מועילים וקרובים, הכל הפוך, בזה תלויה ההתקדמות שלי מצד אחד.

מצד שני זה התחיל כבר מהאר"י, האר"י התחיל להסביר את חכמת הקבלה בצורה מדעית. אנחנו מתייחסים להאר"י כמי שפתח לנו את תקופת התיקון, כי מהאר"י והלאה מתחילה תקופת התיקון, למרות שהוא חי במאה החמש עשרה. ממנו והלאה חוכמת הקבלה קיבלה את האפיון המדעי, את צורת המדע. כי את הכל, הפרצופים, הספירות, העולמות, הדירוג שביניהם, לפי הכלים, לפי האורות, לפי החוקים, כתב פעם ראשונה האר"י בצורה ברורה ומדעית. אחרי האר"י היו עוד כמה חיבורים כאלה, כמו של איזק חובר, אבל בעצם אחרי האר"י בעל הסולם היה ממש באותו כיוון. הוא לקח את כל כתבי האר"י ועשה עליהם את תלמוד עשר הספירות בצורה של שאלות ותשובות עם הגדרות מדויקות וחזרה על הדברים, הוא עשה מזה ממש ספר לימוד. אותו דבר הוא עשה גם עם ספר הזוהר, בעל הסולם לקח את ספר הזוהר ועשה עליו פירוש לפי פרצופים, ספירות, עולמות, כמו בתלמוד עשר הספירות.

השאלה האם לא מספיק שנקרא אולי את החומש, את התורה, את סיפור היציאה מבבל, את סיפור יציאת מצרים, ועוד כל מיני סיפורים כאלה? זה לא מספיק, כי רואים שאנחנו לגמרי לא מבינים מה קורה. אמנם מדובר על הפרצופים, העולמות, הספירות, איך אנחנו כבני אדם מתקרבים לבורא, איך מרגישים אותו יותר, אבל איך נבין, איך נרגיש "מצרים", "סיני" וכל מיני דברים, איך אני אבין בזה משהו, אם אני לא מרגיש את עצמי שם, איך אני צריך להשתנות, על ידי מה, זה קשה מאוד.

זה היה טוב לאותה תקופה שבה האנשים היו בהשגת הא-לוהות על ידי הייסורים, צריכים לקחת את זה בחשבון. את התורה ואחר כך את הנביאים והכתובים, כתבו אותם בתקופה שהיה אפשר להשיג את הא-לוהות על ידי מאמץ פשוט של האדם. כמו שכתוב, "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל". ואז כשהאדם קורא ורוצה להשיג את הא-לוהות דרך הקריאה בתנ"ך, הוא משיג.

אחר כך הרצון לקבל קפץ דרגה, וכבר אי אפשר להשיג בצורה כזאת את הא-לוהות. לכן כתבו כבר בצורה אחרת, בצורת משנה ותלמוד. גם המשנה והתלמוד מדברים על אותם הדברים, כמו שמדובר בתורה בנביאים ובכתובים, אותו דבר, רק שהם מדבּרים בצורה יותר חוקית, בצורה של חוקים. אם בתורה מוסברים החוקים בצורת בני אדם, גיאוגרפיה, היסטוריה, וכל מיני דברים כאילו בצורה של מוסר, אז בתלמוד הכל מוסבר בצורה שאתה לוקח, נותן, אם לקחת כך אז אתה חייב בכך, או מגיע לך כאלה ייסורים או מכות, או מגיע לך כך וכך שכר. זאת אומרת אלה אותם החוקים של האורות וכלים.

מה היא סך כל חכמת הקבלה? חוקי התקשרות בין כלים לאורות. בסולם המדרגות נמצא אור אין סוף בכל מקום באותה עוצמה, רק שיש חמש דרגות (ראו שרטוט מס' 3). האור שעובר בצורה ישירה נקרא "אור יחידה", האור שבא אחרי פילטר מיוחד אחד הוא אור יותר שפל ונקרא "אור חיה", והאור שבא אחרי שני פילטרים הוא עוד יותר שפל ונקרא "אור נשמה" וכך הלאה, האור שמגיע דרך שלושה פילטרים נקרא "אור הרוח", ואחריו בא "אור הנפש". באמצע יש עוד ועוד, יש הרבה חוקים, אבל בעצם זה הכל התקשרות בין אורות לכלים, זאת כל חכמת הקבלה, אין שום דבר חוץ מזה.

שרטוט מס' 3

בתורה מדובר על כך בשפה אחרת, במשנה או בגמרא בשפה אחרת, והזוהר מדבר בשפה אחרת, בשפת המוסר. עד שבא האר"י ואמר מספיק, הגענו כבר למצב אחר, הגענו לדור המדע. אחרי האר"י התחיל להתפתח המדע בכל העולם, התחילה ההתפתחות הטכנולוגית, מהמאה השש עשרה והלאה כבר מתחילה להיות התעוררות. האר"י כתב הכל בצורה מדעית, אבל הוא כתב על אותו הדבר, הוא כתב סך הכל על ההתקשרות בין האורות לכלים, ועל החוקים שפועלים במערכת הזאת. כמו שאנחנו לומדים, כל העולמות, הפרצופים, הספירות והמדרגות זה רצון עם מסך והאור שמתאים לו. יש מסך, רצון ואור שמתאים לו, אין יותר מזה, זה הכל.

עד כמה שאנחנו מתקדמים יותר ויותר לתיקון, אנחנו בעצם בפנים נעשים יותר ויותר קפדנים כלפי החוקים. אם אני מדבר נניח על הטלוויזיה ואומר שכאן חסר אור כזה, וכאן חסר אור כזה, אז אני מסביר בצורה רגשית שחסר קצת צבע אדום, קצת ירוק, ואולי עוד משהו. אבל אם יגיע מומחה הוא יגיד שצריך מנורה כזאת וכזאת, עם לומינים כאלה, עם וואטים מסוימים ובאיזו בעוצמה, איזה פילטר ומספר פילטר לשים, וכן הלאה. זאת אומרת ככל שאתה נכנס פנימה אתה מתחיל לשחק במספרים, בטכניקה.

לכן אם אתה רוצה לדבר איתי בדרגות רוחניות, אז אתה צריך להסביר לי בדיוק באיזה מצב, באיזו דרגה, באיזה רצון, באיזה מסך, באיזה אור אתה מקבל. אתה צריך לתת לי מספרים, ולפי המספרים אני אדע על מה אתה מדבר. אתה לא יכול להגיד "אני מרגיש כך וכך", כי אם בדרגות זה לא בצורה מדויקת, זה לא עובד. זה כמו בטכניקה שלנו, ככל שאתה נכנס ליתר דיוק, אתה צריך יותר תדירות, יותר דיוק, ככה זה עובד.

לכן רוצים או לא רוצים, ככל ששפת הקבלה היא שפה יותר מדעית, היא דווקא שפה יותר קרובה לנו. אמנם לא עכשיו, כי עכשיו אתה עדיין לא מבחין בין דרגה למצב, בין כך לכך. אם אני אשאל אותך, היית אתמול במצב אחד והיום אתה במצב שני, מה ההבדל ביניהם? אז תגיד לי, "הרגשתי יותר טוב, היה כך או אולי כך". בצורה כזאת אני לא אבין אותך, אלא אם תגיד לי בדיוק מספר, ואז לפי אותו מספר אני אוכל לחזור אצלי למספר הזה. זאת אומרת אני מבקש ממך, תן לי קוד, תן לי משהו שאני אדע בפנים, בתוכי, לבצע ולהרגיש כמוך. אצלי זה מחשב, ואצלך זה מחשב, לכן תעביר לי את המידע וגמרנו, אבל אם אתה אומר לי "כך וכך הרגשתי" אי אפשר כך לעבוד. אנחנו צריכים בין כולנו להתקשר למערכת אחת, איך אפשר להתקשר למערכת אחת אם לא יהיה בינינו צינור אינסופי בתדירות אינסופית של החלפת מידע שלמה ופתוחה.

שאלה: הכול נכון, אבל אני לא מומחה שמטפל בבעיה בטלוויזיה.

אתה תצטרך להיות המומחה בטלוויזיה שלך. ואחר כך, לא רק בטלוויזיה שלך אלא בכל המערכת, היא שלך, כל המערכת זה אתה.

שאלה: אז החכמים לומדים?

עכשיו הגענו לשאלה, על ידי מה אני משיג את החכמה? על ידי כך שאני מבטל את החכמה שלי. זה נקרא, "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: בבית הספר המורה אומר לי אחד ועוד אחד שווה שניים, אני מאמין לו ואחר כך אני מתחיל לבדוק. גם כאן זו אמונה למעלה מהדעת, שיטה כזאת, זה לא מדע.

לפי השכל שלך אחד ועוד אחד הם שניים. אבל יש אריתמטיקה רגילה ויש עוד הרבה אחרות. נניח של ז'גלקין, ושם אחד ועוד אחד הם לא שניים. יש כל מיני קודים, כל מיני רישומים. האם לא יכול להיות שאחד פלוס אחד הם לא שניים, אלא כבר יכול להיות שבמהות זה משהו שלישי.

שאלה: זו אותה השיטה.

לא, זו לא אותה השיטה, כי הוא קונה תכונות חדשות, הוא כבר שוקל במשקל חדש, לא באותו שכל כמו שהיה קודם. הוא משתנה, לכן הוא עובר למרחב אחר, הוא הולך לחלל אחר, למימד אחר. הוא מתחיל למדוד לא אחד פלוס אחד, אצלו עכשיו אין אחד פלוס אחד. הוא מודד בצורה איכותית ביניהם ולא כמותית. זה לא אותו דבר לגמרי, הוא עובר לעולם הפוך שפועל במישור, בחתך אחר שלגמרי קיים כאן ואנחנו לא מזהים אותו, למה אנחנו לא מזהים אותו? כי הוא לא לפי הרגש והשכל שלנו. ולכן הוא לא מסוגל עם המתמטיקה שלו הנוכחית, לגשת לעולם החדש.

שאלה: לא הוא, אלא אנחנו, זו אותה השיטה, הבורא אומר שאחד ועוד אחד יהיו משהו שלישי, אני מאמין לו ואחר כך אני בודק על עצמי. התלמידים האחרים שעוד לא עברו את זה לא רואים אותי, אבל זו אותה השיטה, אמונה למעלה מהדעת. אז יוצא שהחכם לומד.

לא, לא החכם לומד, אלא מי שמשנה את התכונות שלו ואז מגיע לשכל חדש. השכל הזה מתלבש בתוך התכונות החדשות, הוא מתקן את הרצון ובתוך הרצון החדש הוא מקבל את ההתגלות והגילוי זה נקרא "השכל". לא החכם לומד מפני שהוא מבטל את השכל הנוכחי, כדי לקבל את השכל החדש. הוא מבטל אותו, לא מסכים עימו. יש לו חכמה ושכל משלו, צריך להיות חכם כדי לבטל את החכמה.

שאלה: בדיוק, החכם צריך לבטל את השכל שלו.

לכן "לא החכם לומד" כי הוא חייב לנתק את החכמה שלו. במה הוא מנתק את החכמה שלו, על ידי איזה שכל? השכל צריך רק דבר אחד, הוא חייב להיות תלוי בסביבה, לקבל כל פעם את השכל האינטגראלי, הסביבתי במקום את השכל של עצמו. וזה לגמרי לא מקובל בעולם שלנו. בעולם שלנו אני אלך להתחבר עם המסות? הם בהמות, עם מי אני הולך להתחבר? אני אלך לרחוב להתחשב בהם, או שיש תהלוכה, או מהומות, כל מיני מסות של אנשים, אלף אנשים נמצאים ברחוב ומתחברים יחד. האם אלך להתחבר איתם? ודאי שלא. כמה שיותר אנשים זה נקרא שהדרגה שלהם יותר נמוכה, ככה זה בעולם שלנו. כי הכול בנוי לפי פירמידה נורמלית.

איך זה ברוחניות? ברוחניות ההפך, אני הולך להתחבר עם הקבוצה המיוחדת שלי. נכון שהיא מיוחדת, אבל לא אני אלא הבורא הביא אותי לשם ואמר לי תתחבר אליהם ואני מנטרל את השכל והרגש שלי ומתחיל להתחבר אליהם. איך זה יכול להיות, איך אני מתחבר? עם מי ובשביל מה? אני תמיד מרגיש את עצמי, עבורי זה היה בלתי אפשרי. הגעתי ואני מסתכל ושואל עם מי להתחבר, מה הם מבינים? שום דבר. אני יודע איך ללמוד, פותחים את הספר ולומדים. אבל להתקשר? מה זה? מה יוצא לי מזה? אדם צריך לבטל את עצמו, זה לא פשוט. הוא צריך דווקא. כמו שאצלנו בעולם שלנו, אתה הולך להתכלל באיזו חבורה, כך כאן אתה הולך להתכלל, לאבד את עצמך בתוך החבורה.

שאלה: עם הנקודה שבלב שהתחילה לעבוד, אני מגיע לסביבה שצריך, ושם אני יכול לבטל את עצמי מעל הדעת?

אתה מגיע לזה, אבל האם אתה עושה אחר כך את ביטול עצמך ומתחבר, זאת השאלה. זה שמביאים אותך לשם, שאתה מגיע לשם, זה מלמעלה. כמו שכתוב בסעיף ארבע ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", הבורא מביא את האדם לגורל הטוב, ואומר לו קח לך את זה. אבל האם אדם לוקח את הגורל הזה ולא בורח מזה כל הזמן? האם בכל זאת בכוח הוא ממש נכנס? וזה נעשה ממש בלי שכל.

שאלה: קבלה זו עבודה?

זו עבודה על העצבים, על ההרגלים, על הרצון של עצמו. ובכלל זה לא קשור לכמות הידע. יש חכמים כאלה שלומדים את "תלמוד עשר הספירות", הם מתחילים להבין אותו, להרגיש אותו כביכול, זה לא שווה כלום, זה רק מסית אותם מהדרך, מטעה אותם, מפני שהם לא משיגים את זה בכלים הרוחניים, אלא באותם הכלים הגשמיים. בזה הם מרגיעים את עצמם, מרגישים יותר מקבלים, חכמים, הם מקבלים את הידע ואת הכול, ובזה נגמר.

שאלה: אלה הדתיים?

לא, זה נקרא, "חכמי ירושלים", יש מושג כזה.

שאלה: אתה אומר שאנשים עכשיו קיבלו את האור, שהבורא מגדיל את כמות האור ואנשים יקבלו אותו בלי קשר לכמות הידיעה.

כל הזמן האור משפיע ואנחנו עולים, אפילו באקספוננט. (ראו שירטוט מס.4) ואז אנחנו מתעגלים לאנושות האינטגראלית. זה האור והוא משפיע בצורה לא ליניארית, הייתי אומר שזה דומה ללוגריתמית, כל הזמן קני המידה מצטמצמים כביכול ויוצא לנו אקספוננט. רוצים או לא רוצים, כל האנושות בצורה כזאת הולכת ונעשית יותר חכמה, יותר מבינה, יותר מרגישה איפה היא נמצאת. אבל הכול קורה דרך ייסורים, על ידי לחץ, כל הזמן על ידי מינוס מאחור שלוחץ עלינו ואנחנו מתקדמים. על ידי כך אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לגלות יבשות, ועוד לגלות כל מיני דברים.

מרגע מסוים מתחילה להיות כאן יכולת להתקשר יחד. אני מדבר על האנושות, אני לא מדבר עלינו. אנחנו המקובלים כבר עשינו זאת במשך כל הדורות, ואנחנו נמצאים איתכם, כאן זה "בני ברוך". (ראו שירטוט 4) אבל מכאן והלאה כל האנושות יכולה להתחיל גם להיכנס לעיגול. כמו שאנחנו עשינו לעצמנו עיגולים, אבל אנחנו בנינו אותם, או הבורא בנה אותם ונתן לכולנו להתגלגל בתוך העיגול, בתוך הקבוצה.

שירטוט מס. 4

אז גם כאן הוא בנה קבוצה, את כל האנושות הזאת. ואם הם רוצים או לא, הם נמצאים בתוך קבוצה. עכשיו פועל עליהם חוק הקבוצה. והם שנמצאים בתוך הקבוצה ולא פועלים לפי החוק הזה של הקבוצה, שמוסבר איך לבצע אותו בחכמת הקבלה, מרגישים את עצמם במשבר. זאת אומרת, הם כבר נמצאים בהתקדמות של הקבלה, מרגע שהעולם מתחיל לגלות את עצמו כעגול, הם כבר מתחילים להרגיש שהם נמצאים במצב לא טוב. הם צריכים עכשיו את חכמת הקבלה, הם לא מבינים את זה. כל אחד מהם צריך לדעת איך להתקשר לקבוצה, כי קבוצה היא כל האנושות. איך אני יכול יחד איתם להגיע ולמה להגיע. כי היום פועלים עליהם החוקים של העיגול, עיגול זו קבוצה, עיגול זה א-לוהות, עיגול זו רוחניות.

שאלה: זאת בדיוק השאלה, קבלת האור, הרגשת התענוג מהחיבור, יכולים לעצור בזה? הם צריכים את חכמת הקבלה כדי לקבל את הכיוון ללכת הלאה לרוחניות.

אתה צודק, אבל הם שייכים לכלים שלא מסוגלים להתקדם לבד, לכן אנחנו חייבים להיות בתוכם, אנחנו, כלומר "בני ברוך", ואנחנו צריכים להביא להם אור ודרכינו כל הזמן הם יקבלו את האור. כי אנחנו עושים את זה בצורה מבוקרת במודע, בדעת. אנחנו יודעים איך לעשות זאת, איך למשוך לפי ההתאמה שלנו להאור והם לא, הם בצורה פסיבית. לכן הם נקראים אח"פ ואנחנו גלגלתא ועיניים, (ראו שירטוט 4) והקשר הזה יישאר תמיד כך, כל הכלי בסופו של דבר בכל זאת יהיה מחולק כך, "ישראל", ישר-אל, ואח"פ. החלק של ישראל נמשך לבורא ויודע איך למשוך בחזרה את האור, ולהעביר אותו למטה.

שאלה: יוצא שמסה קריטית מתמלאת באור, ואז אנחנו מרימים את כל השאר?

כן, ודאי. אנחנו חייבים להתקשר איתם. אנחנו קודם כל צריכים לעשות את התיקון הראשון שלנו. אחר כך אנחנו צריכים לעשות איתם את התיקון השני ואחר כך כשאנחנו נמצאים יחד אנחנו כולנו מזדהים עם הבורא, בלי זה אנחנו גם לא שווים כלום. עכשיו אנחנו בדיוק נמצאים בהכנה, קודם כל להכין את עצמנו. לכן מצד אחד, אנחנו מפיצים כלפי העולם, ומצד שני אנחנו נמשכים לבורא, ואנחנו המעבר בין הבורא אליהם. ובאמת מטרת הבריאה היא להביא אותם לתיקון, את חלק האח"פ, הוא העיקר. ואנחנו רק כמעבר. כל גילוי האור הוא דווקא באח"פ, כל גילוי האור הוא באח"פ. שם מתגלה אור החכמה.

(סוף השיעור)