שיעור בוקר 09.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 486, דף תפ"ו, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו". אותיות ב' – ג'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק ז', "ז' מלכין קדמאין". דף תפ"ו, עמ' 486 דברי האר"י, אות ב'.

אות ב'

"וכשהמאציל העליון התחיל לברוא העולם האציל וברא ויצר ועשה ד' עולמות אבי"ע, והתחיל לברר המלכים הנזכרים דמיתו, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. ואמנם עיקר כל הסיגים האלו והמלכים האלו, שרשם הוא שם ב"ן א', והוא פרצוף אדם אחד מראשו ועד רגליו, ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו."

יוצא שאחרי שבירת המלכים יש פעולה, הרבה פעולות בעצם, אבל פעולה שהיא בונה אבי"ע דקדושה וכנגדה אבי"ע דטומאה. זאת אומרת, כבר יש לנו שתי מערכות, מדברים על זה. מכאן רואים ששבירת הכלים היא דבר הכרחי וטוב, כי אחריו, אחרי המצב הזה, אחרי השבירה, יכולים לעצב שני עולמות, שתי מערכות, אבי"ע דטומאה ואבי"ע דקדושה, וביניהן בעתיד תהיה הנשמה, הנברא שכבר ידע איך להתקשר גם לקליפה וגם לקדושה, ולהיות בבחירה חופשית ובהכרת הא-לוהות דרך העבודה הזאת בין שתי המערכות.

קריין: אור פנימי, אות ב'.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"הסיגים האלו והמלכים האלו שרשם הוא שם ב"ן: וצריכים להבין היטב את הסיגים הללו מה הם. גם איך הם הושרשו ובאים משם ב"ן.

והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס ריקנים מאור, הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים בהאורות של התחתון, כנ"ל דף שי"ח באו"פ ד"ה וכבר ביאר עש"ה.

ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק, המה הם הכלים של הנקודים דא"ק המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים דנה"י דפרצוף הכתר דא"ק. (כנ"ל דף תכ"ח באו"פ ד"ה והטעם), שהבחי"ד נתערבה בכל ספירה וספירה עד החכמה, ע"ש. הרי שיש עירוב דבחי"ד בכלים דס"ג בכל בחינה ובחינה מהם. גם נתבאר לעיל (דף ש"צ ד"ה וס"ג) הטעם שלכן יכלו האורות והכלים של הס"ג להאיר במקום הבחי"ד דא"ק, משום שעל אור הס"ג לא היה צמצום, שהוא אור הבינה, והצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד. עש"ה. ונמצא לפי זה אשר אח"כ כשעברו כלים אלו אל ז"ת דנקודים כנ"ל. ואו"א של הנקודים נזדווגו בזווג דגדלות פב"פ, והמשיכו קומת חכמה במקומם ממטה למעלה בבחינת ראש, ואח"כ, השפיעו אור החכמה הזה אל הז"ת של הנקודים, ששמה היה מעורבת הבחי"ד בכל בחינה מהם, הרי האור ההוא לא היה יכול להתלבש בהכלים הללו כי הבחי"ד כבר מצומצמת שלא תקבל אור החכמה, וע"כ, כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד המעורב בהכלי, הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא מיתה.

והנך מוצא אשר זה העירוב של הבחי"ד בהכלים דס"ג שהם בחי"ב, גרם שבירה ומיתה בהכלים, וע"כ נבחן העירוב הזה בשם סיגים בהכלים, אשר הם חלקים בהכלים שאינם יכולים לקבל את האור העליון, ומחמתם נפל הקלקול בכל הכלים, גם בהחלקים שהם ראויים לקבל האור דהיינו בכלים דס"ג שהם מבחי"ב.

וזה אמרו, כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו לעלמין דפרודא לבי"ע, הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון, שהם השייכים להכלים דס"ג, כנ"ל, והם פרצופי אצילות בחלקם מצד הב"ן. ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו, המה נשארו בבי"ע בתוך הקליפות. הרי נתבאר שהסיגים הם חלקי הבחי"ד שנתערבו בהכלים דס"ג, ועירוב זה הושרש בהכלים דנקודים, שנקראים ב"ן, וזה אמרו, שהסיגים ומלכים הושרשו בשם ב"ן, דהיינו בנקודים.

ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו: כי הז"ת בכללם נבחנים לפרצוף אחד שלם בראש וגוף, והוא מצד שקבלו אור הג"ר וראש מזווג של גדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ו'. ולכן כיון שכל הז"ת נשברו פנים ואחור, כמ"ש בהמשך חלק זה, וכיון שבחי"ד היתה מעורבת בכל בחינה ובחינה מן הכלים של הנקודים, כנ"ל, לכן יש בו קליפות מראשו עד רגליו, דהיינו הסיגים שנשארו בתוך הקליפות. כנ"ל."

התוצאה היפה מאוד מהשבירה היא שבחינה ד' נכנסה לכל חלק וחלק של הכלים דהשפעה שלא שייכים לנברא, ועכשיו התערבבו כלים דקבלה עם כלים דהשפעה, ואז על ידי הברורים והתיקונים יכולים להביא את הרצון לקבל לכך שבאמת יהיה מעורב עם כוונה על מנת להשפיע, וכך יגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: הוא כותב שבחינה ד' מצומצמת התערבה בכלים דס"ג. אם היא מצומצמת אז למה היא כן התערבה איתם?

היא הייתה מצומצמת, אבל על ידי זיווג דגדלות דאבא ואימא דנקודים, הצמצום ירד והאור דחכמה עבר את הפרסא ושבר את הכלים.

תלמיד: למה ירד הצמצום על בחינה ד'?

כי היה זיווג על בחינה ד'. היתה החלטה בראש הנקודים שאפשר לקבל בעל מנת להשפיע את כל אור החכמה.

תלמיד: אז ראש דנקודים החליט שהוא מוריד את הצמצום מבחינה ד'?

כן.

תלמיד: הוא כותב "ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו,".

לא היו מרגישים שיש דבר כזה. לא היו מרגישים שבבחינה ד' ישנם רצונות שלא יכולים לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זה לא אמור להיות שמה שאפשר לברר, כלפי זה בונים את העולמות?

אבל אתה לא יודע שיש כאלה שאי אפשר לברר. שיש כאלה רצונות, הבחנות שאי אפשר לברר. אתה לא יודע את זה.

תלמיד: אבל אחרי השבירה כן יודעים מה אפשר לברר.

לא. אחרי השבירה לא יודעים כלום. אחרי השבירה עוד צריכים בירורים, בניית עולמות אבי"ע, מערכות שעל ידן תהיה אפשרות בדיוק לברר מה כן ומה לא. זאת העבודה משך שית אלפי שנין. ששת אלפים שנה זה אחרי שבירה, ואחרי התקנת העולם האצילות, ועולמות בי"ע, אחרי נשמת אדם הראשון, אחרי שכל זה ישנו אז מתחילים לברר וזה לוקח ששת אלפים שנה.

שאלה: הוא כותב פה בהתחלה ב"אור פנימי" שעשר הספירות של העליון נשארות ריקות, רק אחר כך הן עוברות לתחתון, ואז מתמלאות באורות של התחתון. האם אפשר להסביר את זה?

"והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס ריקנים מאור," האור הסתלק מהם. "הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים בהאורות של התחתון," נניח גלגלתא התרוקנה, הע"ב ממלא אותה. "ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק," מה זה ט' תחתונות? כתר זה טעמים וט' תחתונות זה נקודות. "שנתרוקנו מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק," שהיה צמצום ב' ואז הזדכך והרשימות עלו מלמטה מטבור לראש דס"ג "המה הם הכלים של הנקודים דא"ק המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים.." הוא עושה לנו כאן את כל הסקירה בקיצור.

שאלה: האם אפשר להגיד שמדובר על תיאור היחסים המתוקנים בחברה שלנו, לפחות בחלק הראשון.

קודם כל מדובר על השבירה, איך יחסים מתוקנים?

שאלה: הוא מזכיר פה איזה פרצוף אדם, הוא אומר שיש לו קליפות מהראש עד הקצה. מה זה הדבר הזה?

כל המבנה נקרא "אדם", כל הבריאה נקראת "אדם". תראה בחלק א' "תלמוד עשר הספירות" שכך הוא קורא לזה. מקצה לקצה, מאין סוף עד העולם הזה, כל המבנה הזה נקרא "אדם". למה? כי זאת המערכת שצריכה להידמות לבורא כולה, ולכן היא נקראת על שם "אדם". אדם זה כינוי מיוחד.

תלמיד: כן, אבל פה הוא מזכיר את זה לגבי ז' תחתונות דנקודים.

משם צריכה להיבנות מערכת שתיקרא "אדם" במיוחד כי משם תהיה נשמת האדם, החלק הפנימי שלו.

תלמיד: איך יכול לצאת משהו טוב ממשהו שיש לו קליפות מההתחלה ועד הסוף?

אני חושב שאתה לא צודק, כי בלי קליפות לא יכולה להיות קדושה. הגוף שלנו, אתה יודע כמה חיידקים, כל מיני חלקים, חלקיקים, יש בו? וכולם נמצאים במין איזון ביניהם. מידת האיזון נקראת "בריאות", אבל יש מלא [חלקים], והייתי אומר שהם כולם מזיקים. אבל הם מזיקים זה לזה וזה לזה וכך בסופו של דבר יש חיים.

תלמיד: בראש שלי זה לא נתפס.

מה זה לא נתפס? איפה ראית משהו טוב בלי רע?

תלמיד: בעולם אצילות, בררו את כל הדברים הטובים ולקחו לשם.

וכנגדו יש לך מלא קליפות. זה לא נכון, הכול צריך להגיע לקו האמצעי. אין טוב בלי רע, ורע בלי טוב, ורק האיזון ביניהם מסביר לנו את דרגת הפרצוף או המישהו הרוחני. רק מידת האיזון.

תלמיד: זאת אומרת, יש עוד למה לצפות מהאדם הזה, מהמערכת הזאת?

אני אגיד לך יותר מזה, המערכת הזאת שבורה רק כלפינו. אתם לא זוכרים את זה, שוכחים מזה. המערכת כולה היא מערכת, ובכלל, גם אנחנו כולנו, לא יצאנו מאין סוף, לא יצאנו מהשלמות. אנחנו נמצאים בזה, אנחנו רק צריכים לגלות את זה בעצמנו. כל השבירה היא רק כלפינו.

שאלה: מה זה "סיגים", ומה ההבדל בין סיגים לקליפות?

"סיגים" מהמילה "ס"ג", שכבר בהם, מס"ג ומטה בענפים שלו מתחילים להיות מעורבים רצונות שדורשים תיקון. קליפה זה ממש קליפה, זה רצון על מנת לקבל שמיועד להיות מול הקדושה. וסיגים עדיין צריכים לברר אותם. לא יודעים בדיוק כן, לא, כמה? האם באמת רוצים על מנת לקבל או לא, וכן הלאה. סיגים זו תוספת לא מבוררת.

שאלה: מה זה שהכלים הריקנים של העליון עוברים לתחתון?

אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את זה ועל איזה מצב אתה מדבר.

תלמיד: בדרך כלל נשמע שהעליון ממלא את התחתון, ופה זה נשמע שהעליון מתמלא על ידי התחתון.

כן. העליון מתמלא על ידי התחתון. אנחנו ממלאים את הבורא, כי אנחנו דורשים ממנו מילוי. למטה ישנם חסרונות, החסרונות האלה מעלים מ"ן, העליון, כדי למלאות אותם במ"ד חייב עם החסרונות האלה לעלות עוד יותר למעלה. זאת אומרת התחתונים גורמים עליה לעליונים והעליונים חייבים למלאות את התחתונים, ובזה שהם ממלאים את התחתונים הם מתמלאים בעצמם.

תלמיד: האם בעת השבירה ראש דס"ג ביטל צמצום א' וצמצום ב' או רק צמצום ב' ואיך זה אפשרי?

בזמן השבירה שנעשה זיווג על ד'/ג' זה היה זיווג על צמצום א', כי חשבו שאפשר לבטל את הצמצום ב'. צמצום א' אי אפשר לבטל, צמצום ב' אפשר לבטל, ואז נעשה זיווג על כל אור החכמה ועל כל הכלים, כי היו בטוחים שזה אפשרי.

זו הייתה הטעיה, זו הייתה טעות שבלבלו כך את הראש דנקודים כדי שתהיה שבירה. מי יודע על זה? מלכות דאין סוף שהיא בכוונה עושה את זה, אחרת היא לא תגיע לתיקון, החיסרון הוא בעיקר בה. ולכן היא נותנת פקודה לעשות את הזיווג על ד'/ג', על ד' בעצם, מפני שהמערכת מסוגלת לעשות זאת.

זאת אומרת, מלכות באין סוף, ביד אחת היא מחזיקה את הצמצום וביד השנייה מאפשרת שיפרו את הצמצום. למה? אני כבעל הבית לא מעוניין שאתה תגיד לי "לא רוצה", כי אני רוצה דבקות. אני מעוניין שאתה תטעם את זה, שתראה עד כמה אני נתתי לך, מה הכנתי בשבילך, שכל הטעמים ייכנסו בך, ואז תגיד אם אתה רוצה או לא רוצה.

אבל אחר כך, אחרי זה, אתה תשתוקק כמו משוגע אחרי הטעמים האלה. נכון, זה מה שאני רוצה, שהתיקון יהיה שלם ולא שיש צמצום ואתה קדוש. זאת אומרת, השבירה מכוונת מלמעלה.

שאלה: מה זה אומר שבחינה ד' התערבה בשאר הבחינות?

רצון לקבל נכנס לכל מיני תכונות.

תלמיד: מה זה אומר?

אני לא יודע, יש לך כל מיני תפקידים בכל מיני מקומות בעולם הזה, עכשיו אתה הולך ומכניס את האגו שלך בכל מקום איפה שאתה מעורב.

תלמיד: ואז?

אז אתה פסול מלעסוק בכאלה פעולות.

שאלה: בטור ב' שורה רביעית הוא כותב "כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד המעורב בהכלי, הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא מיתה."

איך זה שאור החיים גורם למיתה, אם הוא ינקה מאור החיים? הוא צריך לתת חיים.

אם אתה מקבל אותו על מנת להשפיע זה אור החיים, אם אתה מקבל אותו על מנת לקבל הוא הופך להיות אור המוות.

תלמיד: אבל תמיד אנחנו מדברים מצד הכלי, אז כלפי הכלי הוא קורא לו אור החיים.

נכון, אז הכלי קובע אם זה חיים או מוות. אם אתה מקבל למעלה מהיכולת שלך להשפיע, זה נקרא "מוות". ככה זה.

קריין: דברי אר"י אות ג'.

אות ג'

"ואף על פי שהם שבעה מלכים הם עשרה, דוגמת מה שאנו אומרים, כי שבעה היכלין הם ואינם אלא עשרה, כי היכל הא' כלול מג' ספירות ראשונות, ונקרא היכל קודש הקדשים, וכן היכל האחרון כלול מב': יסוד, ומלכות. שהוא לבנת הספיר. כן הוא כאן, כי יו"ד ספירות הם ונקראים שבעה מלכים."

כח"ב מלאך אחד, יסוד מלכות מלאך אחד, וכל היתר כל אחד מהם מלאך, סך הכול לא עשרה אלא שבעה.

קריין: אות ג' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"שבעה מלכים הם עשרה: כלומר, כי לא לבד שז"ת חג"ת נהי"ם של הקטנות כוללים ג"כ ע"ס, דהיינו ע"ס שבכל אחת יש בה חג"ת נהי"ם, אלא עוד היה בהם זווג דגדלות שיש בהם ג"ר ממש, דהיינו גם חב"ד. כמ"ש להלן."

צריכים רק להבין איך אנחנו מכנים את הפרצופים האלה, גדלות, קטנות, חלק למעלה למטה, גלגלתא עיניים, אח"פ. תמיד זה עשר ספירות רק כינויים ששייכים לעוצמת ההפעלה של עשר הספירות.

שאלה: לא ברור מה זה מלאכים, מלאך?

מלאך זה מהמילה מלכות. מלכות שמתערבת בכל הספירות שלמעלה ממנה, הספירות האלה נקראות מלאכים.

שאלה: מה זה לבושים?

לבושים זה כלים חיצוניים. בדרך כלל זה כלי דחכמה לאור החכמה. או לבושים זה לאור הרוח והיכלות לאור הנפש. למדנו את זה במיוחד ב"בית שער הכוונות".

שאלה: בשבירה מה נכנס לתוך הכלים?

אור חכמה לתוך כלי דעל מנת לקבל.

שאלה: איך חיסרון של העליון שזה ה-ו-י-ה אחת מתחבר לגלגלתא ועיניים של התחתון וביחד הם בונים את ב"ן שזה ב' ה-ו-ו-י-ו-ת?

זה נקרא גדלות דמין הא', שהעליון נכלל מהתחתון ובונה יחד עם התחתון פרצוף משותף.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-08-09_lesson_bs-tes-07_n1_p2