שיעור בוקר 02.01.14 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף ה', עמ' 5,

פרק א', אות ג'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף ה', כותרת "צמצום וקו כולל ב' פרקים", את האור פנימי של אות נ', בטור א', באמצע הטור.

..."עוד אחת צריך שתדע, שכל התפשטות אור מהמאציל, כמו שהיא כלולה מבחינת רצון הקבלה כאמור, הנה היא מוכרחת להכלל גם כן מבחינת רצון להשפעה, שאם לא כן, היה המאציל והנאצל בבחינת הפכיות הצורה, שהוא פירוד גמור ח"ו, כי הפכיות הצורה היתה מרחיקה אותם זמ"ז כרחוק מזרח ממערב ולפיכך מוכרח כל אור המתפשט מהמאציל להכלל ג"כ מבחינת הרצון להשפיע, כדי שתהיה קרבת צורה בין המאציל לנאצל. ובשעה שמתגלה בנאצל הרצון להשפיע הזה, הנה נמשך לו אור גדול מהמאציל, המיוחס להתעוררות הרצון הזה, והאור הזה מכונה בכל מקום אור דחסדים. אמנם התפשטות הא' מהמאציל, אשר הרצון לקבל כלול בה כמבואר לעיל, היא נקראת בכל מקום אור דחכמה או אור העצמות. וזכור היטב, ב' מיני אורות הללו. ותדע, שהאור הב' שהוא אור דחסדים, שפל הרבה מהאור הא' שהוא אור דחכמה, משום שנמשך עם התגברות והתעוררות הנאצל, מכח עצמו, להיותו רוצה להשוות צורתו עם המאציל, כי על כן מתגבר ומתעורר לבחינת הרצון להשפיע, כמבואר. משא"כ ההתפשטות הא', שהוא אור דחכמה, הנה הוא נמשך ישר מהמאציל, ואין לנאצל שום חלק בהמשכתו, וע"כ הוא נעלה ממנו לאין ערוך, וע"כ "אור החכמה" נבחן לעצמותו וחיותו של הנאצל, ו"אור דחסדים" נבחן רק לבחינת אור של תקונים להשלמת הנאצל."

זאת אומרת, אור החסדים לא בא מתוך הנאצל. הנאצל לא יכול לעשות כאן שום אור, הוא לא גנראטור, הוא לא מקור, הוא לא ספק של האור. אלא מתוך העבודה שלו, מתוך ההשתוקקות שלו להתקרב למאציל, "להתקרב" הכוונה להיות באותם התכונות, הרצונות והכוונות, מתוך זה הוא גורם לכך שמהמאציל מגיע אליו אור חסדים.

מה זה "מגיע אליו אור חסדים"? מגיע אליו אור שבתוכו הוא בונה את תכונת החסד, ואז הוא מסוגל לעשות פעולות בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, אור זה אור, אין בו שום הבחנות, אלא בכוח הנאצל, הנברא, מגיע אליו האור ופועל בו לפי הרצון והדרישה שלו.

וצריכים להבין שאנחנו כל הזמן נמצאים במגע עם הבורא, וכל הזמן אנחנו מעוררים אותו. והשאלה היא איך אנחנו מעוררים אותו שהוא ישפיע עלינו, במה זה מתבטא. לצערנו אנחנו כנראה לא יכולים לעורר אותו נכון, אבל אנחנו מעוררים, כי אין דבר כזה שאני יכול לא לפנות לבורא, אני תמיד נמצא בקשר ישיר, קצר, עימו. אלא אולי אני לא מבין, אולי אני לא מכיר, אולי אני לא מפעיל את עצמי נכון וכולי וכולי. אבל מלכתחילה אין משהו אחר חוץ מקשר הדוק בין הנברא לבורא, למרות שיכול להיות שזה לא ברצון, לא בכוונות, לא בהרגשות הנברא.

זאת אומרת, אפילו שאנחנו לא רוצים, אנחנו בכל זאת מעוררים את הבורא, ומקבלים ממנו בהתאם לחסרונות ולדרישות שלנו, את האור. האופן שבו האור הזה פועל בנו, עד כמה שהוא מביא לנו מצבים שונים שאת רובם אנחנו מרגישים כלא טובים, לגבי זה אין מה לעשות. אבל על ידי הרגשת המצב שהאור מעורר בנו אנחנו מתקדמים, או ב"דרך אחישנה" או ב"דרך בעתו". אבל תמיד אנחנו נמצאים במגע עם המאציל, במגע עם האור, ותמיד, בכל רגע, אנחנו מזמינים את האור אלינו.

אז תיזהרו בבקשה בכל רגע, באיזה מצב אתם נמצאים. ולא רק אתם, אלא בגלל שאתם נמצאים בחברה גדולה, כל אחד אחראי בעצם על כולם. ואז אנחנו לא יכולים לעשות חשבון עבור אדם אחד, פֶר אדם זה לא יעזור לעשות חשבון, כי הוא קשור לכולם. ולכן אם הוא רוצה לסדר נכון את היחס שלו כלפי הבורא כדי להטיב במשהו, הוא חייב לעורר בזה את כל החברה.

יש אנשים שפועלים כיחידים, זה כך עד שהבורא מביא את האדם לקבוצה. אבל כשהוא מביא את האדם לקבוצה, גמרנו, מאותו רגע הוא מקבל דרך הקבוצה קשר עם האדם. ואז כל מה שהאדם גורם עובר דרך הקבוצה לבורא, ובחזרה מהבורא דרך הקבוצה לאדם.

אבל העיקר לא לשכוח כמו שכותב בעל הסולם ב"אחור וקדם צרתני", שהאדם חלילה לא יוצא מהקשר עם הבורא.

קריין: במאמר "אחור וקדם צרתני" כותב בעל הסולם, "וכל הגלגל מתגלגל לבא אל הקדושה לשורשו, ואם כן אף על פי שנראה שהסוס מוביל את הרוכב כחפצו הנבזה כביכול, אבל האמת אינו כן, אלא הרוכב מוביל את הסוס לחפצו. אך אינו מתגלה עתה ב"הוה", זולת ב"יהיה" והבן. נמצא, כי בבחינה זו הוא ג"כ חיבור, אלא "אחור באחור", ז"א שלא ברצון הלובש ושלא ברצון המלביש והבן.

והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הוה", מחוברים בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש והבן, כי דוקא בחינה זו היא רצונו ית'."¹

אפילו שנמצאים בצורה ההפוכה של הקשר, בכל זאת נמצאים בקשר, כי אין מצב אחר.

שאלה: למה כל הזמן מדגישים, כמו בקטע הזה, את הכוח של הבורא, ולא מדגישים את הכוח של הנברא כגורם?

הכוח של הנברא כגורם, הוא אחרי שהבורא משפיע עליו. בדומה לכך שאני מגיע לתינוק, לילד, ואני נותן לו כל מיני תנאים שמתוכם הוא מגיב. מגיב נכון או מגיב לא נכון, נניח בשיעורים או במשחקים ופעולות, אבל אני מסדר לו את כל התנאים הפנימיים והסביבתיים, ואז הוא מגיב.

העבודה שלנו היא בתגובה. "אין עוד מלבדו", אני חייב קודם כל לייצב את עצמי בצורה הנכונה, שמה שאני מרגיש, את עצמי ואת הסביבה בלב ובמוח, זה כל מה שהבורא ייצב בי. ועכשיו איך אני, מתוך זה שיש לי כזאת מחשבה שזה מה שהוא ייצב בי, איך אני מגיב על זה.

אז קודם כל, מה שלא יהיה, התגובה הראשונה צריכה להיות הצדקה, "מברך על הרע כמו על הטוב". כי כל מה שאני מרגיש בכל רגע ורגע בקיומי, זה כדי להגיע בצורה האופטימאלית לדרגה הבאה, להתקרב אליו, כך מכל מערכת הטבע זה מושפע עלי. ואני צריך עכשיו לחפש באיזו פעולה אופטימאלית ממש אני יכול להשפיע בחזרה. זה הכל. לכן זו ודאי תגובת הנברא, אבל לא שהנברא קובע. נכון שהוא קובע את מצבו הבא, אבל לא שהוא הראשון בזה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להראות שהשיטה הזאת של חכמת הקבלה, היא דווקא מדגישה את היכולת של הנברא לשנות דברים, לפעול?

לפי התגובה שלך. יש לך רק הזדמנות אחת, אתה לעומת החברה. זה תלוי איך אתה מתאזן עם החברה, עד כמה שאתה יותר קרוב אליה או רחוק ממנה. עד כמה שאתה יותר קרוב, יש לך עוצמה יותר גדולה, אתה כביכול קונה את החברה, ואז אתה יכול לפעול. דרכה ודאי, אבל אתה יכול לפעול.

עד כמה שאתה רחוק ממנה, זה כמו צעקה במדבר, אתה לא נשמע. זאת אומרת, אז הבורא חייב להוסיף לך כל מיני תנאים כדי להראות לך שחסרה לך חברה, מקום התיקון. ואז מגיעה אליך עוד איזו הכבדה ועוד איזו הכבדה, עד שאתה מתחיל להבין, להרגיש.

כמו שהיה עם בני יעקב, עם כל השבטים. הם מכרו את יוסף, לא רצו להתחבר, לא רצו להיות בחברה, אלא כל אחד לחוד. הם לא מבינים שחייב להיות איחוד, שאיחוד גורם לעליית המדרגה, הם לא מרגישים בזה חיסרון. כי הם בני יעקב, חוץ מיוסף שיכול להביא אותם לדרגת ישראל.

שאלה: האם בני ברוך זה אור החסדים והבורא זה אור החכמה, ומי מקשר ביניהם?

אם בני ברוך יהיו מלאים באור החסדים הבורא יתגלה בהם לפי עוצמת החסדים, ואז יהיה גילוי אור החכמה באור החסדים.

שאלה: כתוב פה שהתפשטות א' זה אור החכמה, ואחרי זה ההתעוררות של הנברא מושכת את אור החסדים שהוא פחוּת ערך מאשר אור החכמה, ועל ידו אנחנו מבצעים תיקונים.

כן.

תלמיד: לגבי אותו אור החסדים, כתוב פה בטקסט שחייבת להיות התעוררות שתמשוך את אור החסדים. אבל אנחנו יודעים ואנחנו רואים גם עכשיו שהבורא מרדים אותנו, אז מאיפה באה ההתעוררות?

הבורא לא מרדים.

תלמיד: אז למה התחושה הכבדה שלנו?

כבדות מגיעה כתוספת גובה למדרגה הבאה. כי כל מדרגה ומדרגה, ככל שהיא יותר גבוהה, יש לה עביות יותר גדולה. אז עכשיו מוסיפים לך עביות של המדרגה הבאה, ואתה נופל, אתה אומר "לא, אני אשב במדרגה שלי".

תלמיד: אז איך אני אאיץ את ההתעוררות ואעורר את כל החברים עכשיו?

על ידי חיבור עם כולם.

תלמיד: אנחנו מנסים לעשות את זה.

אין לך דרך אחרת.

תלמיד: אפשר רק בדרך הזאת.

כן. ופחות פילוסופיות, אחרת אתה תשב כמו פסל "ההוגה" של רודן ותחשוב שאתה חכם. אסור. רק חיבור.

תלמיד: תודה. אנחנו נצליח בכנס, נעשה הכנה עד אז.

נקווה מאוד. חייבים.

"עתה תבין ד' בחינות והמדרגות המחויבות להמצא בכל נאצל כנ"ל. כי מתחילה מתפשט האור ויוצא מהמאציל כנ"ל בבחינת אור דחכמה, אשר "הרצון לקבל" בלבד כלול בו, וזו היא בחינה א'. ואחר כך מתגברת באור הזה בחינת הרצון להשפיע, וממשיך אור דחסדים כנ"ל, והתגברות זו נבחנת לבחינה ב'. ואחר כך מתפשט אור דחסדים הזה התפשטות גדולה, שענינה יתבאר לקמן, וזו היא בחינה ג'. ואחר שיצאו ונתגלו ג' הבחינות הנ"ל במילואן, אז חוזר ומתעורר כח הרצון לקבל הכלול בהתפשטות א', וחוזר וממשיך אור החכמה. וזו היא תכלית השלימות של קביעות הרצון לקבל בפרצוף, להיותו נגלה בבחינת השתוקקות, כלומר, בשעה שלא היה אור החכמה בפרצוף אלא אור דחסדים, דהיינו אחר בחי' ג' הנ"ל, שהיתה לו לנאצל מציאות להשתוקק לקבלת אור החכמה, אשר ההשתוקקות הזו קובעת בו הרצון לקבל, ומשלימה לו כלי הקבלה, מה שלא היה כן בהתפשטות הא' (כנ"ל בד"ה וטעם החיוב ע"ש). ולפיכך, אין כלי הקבלה נשלמים, אלא בבחינה הד' הזאת, המכונה ג"כ התגברות ב', ואחר שלימותה של הבחינה ד' הזאת בא"ס ב"ה, נתהוה בה הצמצום, שפירושו הסתלקות הרצון לקבל מן בחינה הד' הזאת, שזה גרם להסתלקות אור א"ס ב"ה משם (כנ"ל דף ד' ד"ה וז"ש הרב והנה, עש"ה)."

בעל הסולם מסביר כאן את ד' בחינות. הוא מסביר בצורה כזו שהוא עובר עליהן בלי להיכנס לכל העומק, דבר היה דורש ממנו לכתוב עוד ספר כזה רק על ד' בחינות.

שאלה: הוא חוזר כמה פעמים בפסקה הזאת על כך שהתגברות על הרצון לקבל, גורמת למשיכת אור חסדים?

כן.

תלמיד: למה הפעולה הזאת של ההתגברות, מושכת אור חסדים?

איך יצאה לנו בחינה ב' בד' בחינות דאור ישר? על ידי זה שבחינה א' בסופה לא מסכימה שהרצון לקבל שלה יהיה מלא באור החכמה, היא מעדיפה לקבל צורה כמו הכתר. והכתר זה חסדים. לכן היא עושה התגברות על הרצון לקבל שלה, בחינה א'. ומזה באה עביות נוספת, ב' דעביות, בינה. בינה יותר עבה מחכמה. למה? כי היא מרגישה את הרצון לקבל שלה. בחינה א' לא מרגישה את הרצון לקבל שלה, היא קיבלה אור יחד עם הרצון. היא אף פעם לא הרגישה אור לחוד ורצון לחוד. אם הייתה מרגישה רצון לחוד, אז הייתה מרגישה עביות, כבדות, רצון, אני רוצה ואין לי. וכאן היא לא מרגישה את זה, ההפך, היא מקבלת כלי ואור יחד.

בחינה ב', זו הפעם הראשונה שמתגלה רצון שהוא מחוצה לאור. ואיזה רצון מתגלה? דווקא מתגלה רצון להשפיע, להשוות את עצמו עם הכתר. זה הרצון הראשון שהתגלה בנברא. ואז היא מתחילה לממש את הרצון הזה. זאת אומרת, מתגלית תוספת עביות. לכן זה שייך להתגברות הראשונה, זו בינה, גבורה עילאה. ואחר כך יש בבינה עוד התגברות, שהיא רוצה להוליד את זעיר אנפין. כי היא מולידה זעיר אנפין מהרצון להשפיע שלה, שלא בא מהבורא.

הרצון להשפיע שהתעורר בסופה של בחינה א', והתייצב עכשיו כרצון נבדל, עצמאי, בדרגת הבינה, הרצון הזה בורא את בחינת זעיר אנפין. יש כאן שאלה גדולה, זעיר אנפין נקרא הקדוש ברוך הוא, אם כן על ידי מה נברא הקדוש ברוך הוא? על ידי הרצון שהתעורר בסוף בחינה א', והתייצב בבחינה ב', כך שהנברא מוליד את דרגת הזעיר אנפין, הרצון של הנברא, הוליד את הבורא. תחשוב על זה כך, תסובב את הדברים מכל הצדדים ותראה כמה עומק יש כאן.

תלמיד:. אני רואה שבכל פעם שיש התגברות, יש איזו פעולה, קורה משהו, או שנולדת עוד בחינה, או שמצליחים להשפיע.

אחרי בחינה א' אתה כבר יכול לדבר על התגברות, אחרי שיצא י', זהו. הי' הזאת כוללת את הכל.

שאלה: אז זאת התגברות, התגברות על מה?

כל פעם על משהו אחר. זה יכול להיות התגברות נגד הכלי דקבלה, בדרך כלל ההתגברות היא נגד הרצון. אני משווה את עצמי עם דרגה יותר עליונה, ואני לא מסכים להיות במדרגה הנוכחית שלי, מפני שהמדרגה היותר עליונה גדולה בעיני, ואז אני צריך להתגבר. זאת אומרת, להתחיל להשתמש בנתונים שלי, בהתאם לְמה שאני רוצה להשיג. זה נקרא התגברות.

שאלה: האם קורה לפעמים שהרצון מממש את עצמו לפי הרצון שלו ושהמימוש שלו הוא לא תמיד על ידי זה שהוא מתגבר?

אין דבר כזה. זה רק "אכלתי ואוכל עוד", בחטא עץ הדעת, וזהו. אתה רואה עכשיו מה שקורה, אף פעם לא יצאה לנו מהבורא פעולה שבה הרצון לקבל קיבל את המילוי. אתה יכול להגיד, שבבחינה א', יצאו יחד. לא שהרצון לקבל מקבל את המילוי. אין דבר כזה. כבר שם אנחנו רואים שהדבר הזה לא יקרה, ואם זה יקרה זה רק כדי לבנות בתוך הנברא את הרגשת והבנת האיסור, ההיפך, חושך.

שאלה: אז מה מחייב את ההתגברות בכל פעם?

גדלות הבורא. שאלה נכונה. מאיפה באה בינה, בחינה ב', כשבחינה א' מרגישה בסופה שקיבלה הכול ממנו. אבל מי הוא הנותן. ומי אני שקיבלתי הכל ממנו?. זה מה שחסר לי.אם כן, מאיפה יש לה אותה הדרישה, ההרגשה? זו תוספת, זו הנקודה שבלב, להשיג את המדרגה העליונה, את ההשתוקקות הזאת. "מה הטעם בחיי"? תמיד, מקבלים את זה מהִדרגה היותר עליונה. הנקודה הזאת היא נקודת הבריאה, בר, שבאמת בלעדיה לא היה שום דבר קיים. הכל היה נעצר כאן. בחינה א' הייתה וזהו. הבורא ברא רצון לקבל, ועל ידי המילוי היו שניהם כרוכים יחד, וזהו.

"והנה נתבארו, ד' הבחינות המחויבות להמצא בכל נאצל,"

והנה התבארו, איך התבארו? צחוק. אבל כך בעל הסולם אומר, וזה נכון, זה מה שאנחנו לומדים בחלק ו', בחלק ט"ז. כך כתובה התורה. אתה קורא, ויכול להיות שאתה לא מבין בינתיים כלום. במשך הזמן, או עם קצת ידיעות שאתה אוסף, אבל בעיקר על ידי המאור המחזיר למוטב, תבין. הוא חושב שהוא סיפק לך כאן הכל. בקטע כזה קצר, על ד' בחינות. היתר, תשתדל, ויבוא.

"והנה נתבארו, ד' הבחינות המחויבות להמצא בכל נאצל, אשר בחינה א', מכונה התפשטות ראשונה או חכמה. ובחינה ב', מכונה התגברות ראשונה או בינה. ובחינה ג', מכונה התפשטות שניה או זעיר אנפין. ובחינה ד', מכונה התגברות שניה או מלכות. אשר ב' ההתפשטויות נבחנות לזכרים, להיותן בחינת השפע הנמשך מהמאציל: כי התפשטות א' היא שפע אור החכמה, והתפשטות ב' היא שפע אור דחסדים. וב' התגברויות, הן ב' נוקבין, להיותן בחינת התעוררות של הנאצל והתגברות הרצון מכח עצמו, אשר התגברות א' היא ההתעוררות שבנאצל אחר ה"רצון להשפיע", הנעשה שורש אל האור דחסדים כנ"ל. והתגברות ב' היא ההתעוררות שבנאצל אחר ה"רצון לקבל", הנעשה לבחינת כלי קבלה לפרצוף בכל השלימות הרצויה. והוא שנקרא בכל מקום בחינה ד'."

יש לנו (ראו שרטוט מס' 1) שורש ,א', ב', ג', ד'. בחינת שורש, כולה משפיעה. בחינה א', זה אור וכלי, שהם באים ביחד. בחינה ב', דווקא לא רוצה את הכלי הקודם, היא רוצה למלא את עצמה באור חדש, חסדים. בחינה ג', זה כבר רצון שמגיע על ידי בינה, שלא היה קודם, והוא מלא גם באור החכמה, וגם באור החסדים. ובחינה ד', זה כבר כלי גדול, שהוא כולו מלא באור החכמה. בעצם מתוך התכנית שלו, שהיא בבחינת שורש, הבורא ברא את בחינה א' שהיא שלימות האור והכלי. שלימות, הכוונה זה מה שמוקדש לבריאה מלמעלה, כלי חכמה ואור חכמה.

שרטוט מס' 1

וכבר בבחינה ב' אנחנו רואים עד כמה שנעשתה כאן הפכיות מצד הרצון. הרצון התהפך לגמרי. הרצון לקבל בבחינה א' התהפך בבחינה ב' לרצון להשפיע. על ידי מה זה קרה?

איך יכול להיות שאור דחכמה ירצה לצאת מזה, אם כולו רצון לאור וזה מה שנמצא בו? איך יכול להיות שהוא מתעורר מעל זה? איך יכול להיות שהוא מזלזל במילוי? הרי אנחנו מדברים על הבריאה. מאיפה הוא מוציא רצון חדש? מהשורש. אותה בחינת שורש, נמצאת כאן בפנים, בתוך בחינה א', ומחזיקה אותה.

ולכן הכלי שלגמרי מתמלא באור החכמה, מגלה בתוכו את המקור. מאיפה זה מגיע? מהרצון להשפיע, ועם האור דלהשפיע. וכך אנחנו מבינים שתמיד כשאנחנו מגלים איזו מדרגה, אם נתעמק בה, נגיע למשהו הפוך, למשהו יותר גבוה. אנחנו רואים את זה בהיסטוריה של האנושות. בכל פעם שאנחנו מגלים משהו, נניח רצינו להגיע לחברה טובה, יפה, קפיטליסטית, לחלום האמריקאי, שלכל אחד יהיה ארמון, לכל אחד יהיו כמה מכוניות, לכל אחד מה שהוא רוצה, פתאום, הכל נשבר.

למה נשבר? לא בגלל שהתנאים חיצוניים השתנו, אלא רצון האדם השתנה. באותו הרצון שרצינו לגלות עוד דברים יפים, טובים,רצינו לרכוש יותר ויותר, פתאום אנחנו חושבים מה יש לי לרכוש? אני לא רוצה. אני הולך בסמרטוטים, לא צריך את כל הדברים האלה, חוץ מהפלאפון הזה ביד. הרצון משתנה. גם הפלאפון הזה, זו דרישה רצינית לקשר עם העולם, שמתחילה לגדול עכשיו זו דרישה לחיבור. אבל היום אדם לא ילך להשקיע את כל חייו בכל הדרישות לעושר ולכבוד. אנחנו רואים שברגע שמתעמקים במדרגה הנוכחית, מגלים בכל פעם זנב של מדרגה יותר עליונה וכך עולים אליה. זה התחיל מכאן, מתחילת הבריאה, כפי שאנחנו רואים.

שאלה: לפי השרטוט נראה כאילו שבחינה ד' לא מכילה כבר אור דחסדים. מה קורה במעבר מבחינה ג' לבחינה ד'?

נגיע לזה. דיברנו כבר הרבה פעמים על ד' בחינות.

שאלה: מדוע ההתגברות נקראת בינה?

מה בינה עושה?

תלמיד: בינה למעשה נותנת, כל היכולות הן בבינה. מדוע ההתגברות נקראת בינה?

האם בתוך בינה יש אור החכמה?

תלמיד: לא.

אז איך היא יכולה להתגבר ולרצות חסדים?

תלמיד: זאת השאלה.

מפני שיש בה אור חכמה. בתוך בחינה ד' יש בחינה ג', בחינה ב', בחינה א', ובתוך בחינת א' בחינת שורש (ראו שרטוט מס' 1). יש בה הכל. זה כמו בבבושקה, אחד בתוך השני. זאת אומרת בחינת שורש נמצאת בבחינה א', בחינה א' נמצאת בבחינה ב', בחינה ב' נמצאת בבחינה ג', ובחינה ג' נמצאת בתוך בחינה ד'. זה נניח כמו גלדי בצלים, אחד בתוך השני. בחינה ב' לא יכולה להיות בלי בחינה א' בתוכה.

ההתכללות היא תמיד זה בזה וזה בזה. גם אתה שנמצא היום, איפה כל הפרצופים שעשית, זאת אומרת כל הפעולות השונות? הכל נמצא בך, לכן אתה עושה עכשיו איזו פעולה על סמך מה שעברת קודם.

תלמיד: אבל בחינה א' באה למעשה אחרי שורש, עדיין אין את בחינה ב'. בחינה ב' היא סך הכל מרגישה את בחינה א'.

בחינה ב' היא תוצאה, היא נולדה מבחינה א'. דווקא בגלל שיש כלי דחכמה עם אור דחכמה, אז כשאני מגיע להרגשת השלמות המלאה שבה, מה אני מרגיש פתאום בפנים, בתוך בחינה א'? את בחינת שורש, זה מה שמעורר אותי להידמות לו, ואז יוצאת בחינה ב'. אם לא הגרעין הזה או המידה הזאת, אם לא הרשימו מהבחינה היותר גבוהה, המכונה לא עובדת. היא מבינה רק את מה שיש בה.

שאלה: התבנית של הרצון שלנו בנויה מד' בחינות שמתפתחות זו בתוך זו. איך אני יכול לדעת ולזהות גם ברמה הפרטית מהי הבחינה הבאה בכל מקרה ומקרה בחיים שלי כך שאני אוכל לכוון אליו?

אני חושב שזה מובן היום לכולם. למי שחושב, זה למי שרוצה לדעת מובן שאנחנו נמצאים לפני שלב מאוד מיוחד בהיסטוריה של האנושות. הרבה פוליטיקאים, סוציולוגים ומדענים למיניהם מדברים על זה, וכבר ברור שהעולם נמצא לפני איזו התפתחות דרמתית. איך אנחנו יכולים לדעת מהי הצורה הבאה? "ממעשיך הכרנוך"². תסתכל איך כל העולם זה מעשה הבורא, הרי מה הוא מציג לך? שכולנו מקושרים, שכולנו צריכים להיות מאוזנים, שווים, שכולנו צריכים להגיע להיות כאחד, "כאיש אחד בלב אחד", שכולנו נמשכים לחיבור. אבל זה לא שאנחנו נמשכים, אלא שהטבע מחייב אותנו, התוכנה הכללית מחייבת אותנו להיות בחיבור, וחיבור יכול להיות אך ורק בין שווים, דומים. שווים זה לא נקרא שכל אחד חייב להיות שווה בצורה גופנית לגובה של השני, לא. אלא שכל אחד חייב להיות שווה לאחרים בצורה הסגולית שלו. במה? זה יכול להיות רק בכוח השפעה. אם כל אחד חייב להשפיע לאחרים במאה אחוז שהוא מסוגל, אז הוא יהיה שווה לכולם. כי אם אני נותן את מה שאני מסוגל להשפיע לאחרים במאה אחוז, ואתה נותן את מה שאתה מסוגל להשפיע לאחרים במאה אחוז, אז למרות שאתה נתת אלף קילו ואני עשר קילו, אנחנו שווים. כי בצורה הסגולית כמו שאתה נברא ואני נברא, כל אחד נותן במאה אחוז מהיכולת שלו.

לכן אנחנו רואים שהעולם מתקדם לצורה גלובאלית אינטגרלית. גלובאלית זאת אומרת כל העולם, ואינטגרלית זו הצורה שכל העולם יהיה מחובר זה עם זה. ככל שאנחנו נימשך לזה, כי יש לנו כבר זנב מהמדרגה הבאה, וככל שאנחנו נרצה להתקדם לאותה צורה בעצמנו, מה טוב. אם לא, אז יפעלו כוחות הטבע שיחייבו אותנו. זאת הבעיה, כי על ידי מכות אנחנו לא מתקנים את עצמנו, על ידי מכות אנחנו רק מתחילים להיות חכמים יותר כדי לחשוב מה לעשות כדי שלא יהיו מכות. ואז אני בהכרח מפעיל רגש ושכל, מחפש את הסיבה למכות ומגיע לפעולה הנכונה.

לכן דרך אחישנה היא באמת דרך קצרה, אבל דרך בעיתו היא לא דרך. בזה שאתה סוטה הצידה, לא רוצה דבר, רוצה רק לשכב על הספה ושיעזבו אותך, אתה מקבל מכות ואז חוזר ומבצע. זאת אומרת זה רק מאריך את הזמן, לכן זה נקרא בעיתו. אבל זה לא שביל מקביל לשביל של אחישנה. יש רק דרך אחת. כי כל הדרך היא סך הכל כדי להביא לך התפתחות, וההתפתחות היא רק בזה שאתה מדמה את הפעולות שלך לבורא. לכן אי אפשר לעשות את זה על ידי מכות, המכות רק עוזרות לך לפתוח קצת את הלב והשכל.

שאלה: מה ההבדל בין בחינה שמבצעת התגברות לבחינה שמבצעת התפשטות?

בחינה שמבצעת התגברות היא בחינה שמולידה, מה שאין כן בחינה שמבצעת התפשטות היא בחינה שמלמדת, שמטפלת. אנחנו לומדים את זה מ"ירחי לידה". יש הבחנות, ברחם הרוחני כמובן, שמפתחות את הנשמה, ויש הבחנות שמתחילות לעבוד כאשר צריכים להוליד את הנשמה. זה שייך לכוח המצייר ולכוח המֶעָקב, שני הכוחות האלה הם כתוצאה מכוח ההתפתחות וכוח ההתגברות.

שאלה: מה זה נקרא התפשטות, מתי בחינה מבצעת התפשטות?

בפשטות, יש לך זמנים שאתה קולט, אוסף, אוגר את החומר, את הנתונים, את הכוחות, ויש זמן מסוים שכל מה שנאסף בך הופך להיות לפעולה בפועל.

שאלה: האם גם על ידי ההתפשטות היא משפיעה?

כן. יש זמן לאסוף וזמן לפזר, זמן לזה וזמן לזה. יש כאן הרבה דיוקים, אני לא רוצה להגיד משהו שאתם תקבלו את זה כאיזו עובדה, כחוק.

שאלה: לא ברור לי למה הכתר שבינה רוצה להידמות אליו הוא חסדים.

הרצון שלו הוא כזה. האור הוא אור פשוט, מופשט. אלא שלפי הכלי הוא מתגלה כחכמה או כחסדים. זה כמו המ"ן במדבר, אתה רוצה ברביקיו, בבקשה, האחר רוצה קולה, בבקשה, כל אחד בהתאם למה שהוא רוצה. למ"ן הזה אין שום צבע, ציור או טעם מעצמו, הכול לפי התחתון. כך האור העליון, אתה רוצה חסדים, חכמה, גודל כזה, גודל כזה, נרנח"י, אור מקיף, אור פנימי, סובב, חוזר, לא חשוב.

שאלה: האם כתר זה שורש?

כן.

שאלה: לגבי בחינה ב', מדוע כשבחינה ב' רוצה להוליד את בחינה ג', זה לא מכתיב שום תכונה לבחינה ג'?

זה לא כך, אנחנו עוד נלמד חזק על בחינה ג'. בחינה ג' זה ממש סוד גדול. אומנם הוא אומר כאן התפשטות גדולה וזהו, אבל עדיין לא צייר לנו כלום.

השיעור אומנם נגמר, אבל ההכנה שלנו מתחילה עכשיו. אם אנחנו רוצים שבאמת יהיה כנס בעוד שבוע, אז אנחנו עושים עכשיו את כל מה שאנחנו צריכים לעשות. לא מבטלים דבר, מוסיפים כוונות, חום, חיבור ודאגה. חוץ מזה, תבדקו ותבררו האם אתם נמצאים במצב שמגיע לכם להיות בכנס.

(סוף השיעור)

---

1. כתבי בעל הסולם, "אחור וקדם צרתני"↩

2. סידור, שיר היחוד לשבת.↩