במקום להראות את גדלותו, ייחודו, הבורא נעלם מהאדם. הוא נותן לו הרגשה שהוא לא נמצא ולא קיים, והאדם צריך להתאמץ כדי לראות שכל מה שיש בעולמו מגיע רק מהבורא.
הבורא תמיד עושה חשבון. לפי החישוב שלו הוא קודם מוריד את האדם ונותן לו לראות את הבורא כקטן, ואחר כך נותן לו לראות את הבורא כגדול, ועל ידי שינויי המצבים האלה הוא בונה באדם את הכלים שיוכל לעבוד איתם, לפנות לבורא מכל מצב.
מאור התורה זה כשהבורא מאיר לאדם, כי הבורא הוא מקור כל האורות, כל הכלים, כל השינויים שאנחנו מרגישים בחיינו, הכול מגיע לנו מהבורא בלבד. לכן עלינו לייחס הכול לבורא ולהגיב בהתאם למה שמרגישים את פניית הבורא אלינו.
בכל מקום ומקום להשתדל לגלות את גדלות הבורא, כמו שכתוב, "במקום שאתה מוצא גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו".
עלינו לבקש מהבורא שיגלה לנו את המצב האמיתי שלנו. שנשייך את כל המצבים שאנחנו מקבלים לבורא, ומתוך זה ננסה לבחון איך הבורא רוצה לקרב אותנו אליו.
מה שהכרחי עבורנו הוא גילוי הקשר עם הבורא. על זה אנחנו צריכים לחשוב, את זה אנחנו צריכים לבקש.
גדלות הבורא מתגלה לנו כשהוא משפיל את עצמו בכל המקרים ומתגלה לנו מתוך המקומות השפלים בעינינו, כדי שנוכל לרומם אותו בדמיוננו ובדעתנו לרום המעלות. ככל שאנחנו מתקדמים יותר, כך נוכל לראות יותר עד כמה הבורא למעשה נמצא במקומות, בתנאים, במצבים הכי חסרי חשיבות, לכן אנחנו שוכחים אותו, מזלזלים בו, אבל בעיקרון זה רק כדי לרומם אותו לרום המעלות שבו הוא נמצא באמת.
עלינו להבין שהבורא נמצא בנקודה הגבוהה ביותר בכל תמונה המציאות, ועלינו להעלות אותו עד כמה שאנחנו מסוגלים, לתאר אותו כמנהל וגבוה מעל הכול, וככל שנרצה לגלות אותו, כך זה יעלה אותנו לגובה שלו. זו העבודה שלנו, לתאר את הבורא כגבוה מעל הכול.
לקיים מצוות בשלמות משמע לבטל את עצמי ולרומם את הבורא לדבר הנעלה ביותר בעולם.
ככל שאנחנו מרוממים יותר את הבורא, כך מהמדרגה הגבוהה שלו אנחנו מקבלים את היחס שלו כלפינו.
אנחנו יכולים לנצח את הבורא רק במקרה שאנחנו משפילים את עצמנו. ככל שאנחנו משפילים את עצמנו יותר, כך אנחנו יכולים להיות קרובים יותר לבורא.
איך להשפיל את עצמנו כדי למצוא את עצמנו למעלה? לשם כך עלינו לבטל את עצמנו. להוציא את עצמנו מהמשוואה שאנחנו לא קיימים - לא ברצון, לא בכוונה, לא בפעולה, לא בכלים - וכך נוכל להידבק בבורא ולהיות הן ברום המעלות והן בשפל התחתית.
רק גדלות הבורא תרומם אותנו לדרגתו הרמה ביותר, כמו שכתוב, "מאשפות ירים אביון", מהמקומות הנמוכים ביותר הוא יוכל לרומם אותנו.
"רם ה' ושפל יראה", דווקא מהשפלות שאדם עובד בה, הוא יכול לראות ולגלות את הבורא.
אנחנו לא צריכים להיכנס לירידות, אלא לשאוף כל הזמן להיות יותר קרובים לבורא.
"אני לדודי ודודי לי", בנקודה הזאת עלינו להתחבר, להתחבק, ולגלות את הבורא כמשפיע לנו לחלוטין, עושה בשבילנו ואנחנו מתמסרים לחלוטין ומשפיעים לו.
ענווה רוחנית אפשר לבצע כשכל אחד מבטל את עצמו כלפי הקבוצה, וכל הקבוצה כלפי הבורא.
עלינו לבדוק עד כמה אנחנו קשורים זה לזה, כך שכל הרצונות יהיו מלאים בנו ובבורא.
מודעות בעבודה הרוחנית היא כשאני יודע, מבין, מרגיש ומקבל את המדרגה הרוחנית, ומתוכה אני פונה חזרה לבורא.
אחרי מה הולכת העשירייה? אחרי הרב. עם הרב הם הולכים אחרי הבורא. למה אצלך זה מוחק את זה, וזה בא במקום זה? תבדוק.
גדלות הבורא היא בזה שהוא לא כופה את עצמו עלינו. הוא נותן לנו תמיד אפשרויות לסדר את עצמנו כך שנוכל לגלות אותו ולהתקדם.
תפסיק לאכול את עצמך. תהיה כל הזמן מבסוט מהמקום שאתה נמצא בו ומהמדרגה הבאה שתמיד מתגלה לפניך. כולם אוהבים אותך, הבורא אוהב אותך והרב אוהב אותך. כל זה ערובה לכך שתגיע למטרה.
ביטול עצמי משמע שאני לא רוצה שום דבר לעצמי מאף אחד, אבל אני מאוד רוצה למלא את כולם באהבה. להתקרב לבורא ולמלא את כולם דרכי.
גם גדלות החברים וגם גדלות הבורא צריכים להיות באותה המדרגה.
אין שום דבר יקר ערך בירידה. עליכם לחשוב איך לעלות מתוך הירידה ולהיות יחד, להתחבק בעלייה.
הבורא מסתתר בין החברים. במקום שיש ביניהם הפרעה ותקלה, במצבים האלה מסתתר ומתגלה הבורא.
תודה לכולכם. כמה טוב שאט אט מתחילים להרגיש בינינו יחסים לבביים כאלה אחד כלפי השני וכלפי כולם.