שיעור צהריים 18.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 630

מאמר ק"ג, "זמרו לה', כי כי גאות עשה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 630, "שמעתי", מאמר ק"נ, "זמרו לה', כי גאות עשה".

קנ. זמרו לה', כי גאות עשה

שמעתי י"ד שבט

"בפסוק "זמרו לה' כי גאות עשה".

נראה לומר, ש"זמרו" פירושו, כמו "עזי וזמרת". והיינו, שצריכים לזמור תמיד ולהכרית הקוצים מן כרם ה'. ואפילו בו בזמן שמרגיש בעצמו שהוא שלם, ונדמה לו שכבר הכרית את הקוצים, על זה מסיק הפסוק "כי גאות עשה". פירוש, כי כביכול עשה בעולם הזה ענין בריאה של גאות, שהאדם אוהב להיות נאמן וישר בעיני עצמו. וזה שמרגיש בעצמו, שכבר הכרית הקוצים, והוא כבר האדם השלם, זהו מין גאות.

אלא האדם צריך תמיד לפשפש במעשיו, ולבדוק בעשר מיני בדיקות, ולא לסמוך עצמו על הרגשה זמנית, כי זה רק מין גאוה. על דרך שאומרים בשם הצדיקים על פסוק "נרפים אתם נרפים, על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה' אלקינו". פירוש, שאמר לבני ישראל: "מה שאתם אומרים, נלכה נזבחה וכו', ואתם מרגישים עצמכם, שהנכם כבר מוזמנים להקריב את עצמכם למזבח לפני ה', זהו רק כמו עצלות ורפיון ידים. שאינכם רוצים לעבוד עוד, ולבדוק עצמכם תמיד, שתהיו מוזמנים להעבדות הגדולה הזו. ולכן נדמה לכם, שאתם כבר מושלמים בעבדות הזאת, על דרך שפירשו בסוף הפסוק 'כי גאות עשה'"."

זה מאמר מאוד חזק, קצר ולעניין.

שאלה: מה זה אומר בעבודה שלנו לזמור את הקוצים מכרם ה'?

אנחנו צריכים קודם כל לראות בעבודה שלנו בהתקרבות לבורא היכן יש קוצים שמגיעים אלינו ומפריעים לנו לבצור את הענבים בכרם, ולהשתדל לעבור אותם.

שאלה: שם המאמר הוא "כי גאות עשה", מצב של הקוצים, מצב של גאווה. מתוך גאווה האדם יכול לראות שהוא כבר כרת את כל הקוצים והוא נמצא במצב עליון, וכבר יכול לקרב את עצמו לה'. האם אסור להאמין שנגמרו הקוצים, כל עוד לא גדלו הענבים, וצריך להיות חיסרון לגדל את הענבים האלו, ולשם כך להיפטר מהקוצים?

יפה אמרת.

שאלה: מהן עשר הבדיקות שעליהן מדובר פה?

מהן עשר הבדיקות אני לא יודע. אבל בעיקרון פשוט טוב לבדוק את אותם הכלים, הרצונות, שאיתם אנחנו ניגשים אל כרם הענבים. והענבים הם לא ענבים, זה ריכוז אור הבורא, יין.

שאלה: כתוב במאמר, "אלא האדם צריך תמיד לפשפש במעשיו, ולבדוק בעשר מיני בדיקות, ולא לסמוך עצמו על הרגשה זמנית, כי זה רק מין גאוה". איך אני יודעת אם אני עושה את העבודה נכון, אני צריכה בסיס שאוכל לסמוך עליו, אז איך אני אשיג ביטחון בעבודה שלי?

לכן אומרים לך, שאם את כבר מגיעה לכרם, ונשארה לך רק עבודה בכרם, אז קודם כל את צריכה לכרות את כל הקוצים.

שאלה: מהם הקוצים בכרם של הבורא, ואיך עלינו להסיר אותם כדי שלא ניפול לגאווה?

זו נניח אותה הגאווה ועוד כל מיני תכונות שעל ידן אנחנו יכולים לגלות את האגו שלנו, ואז לא נוכל להגיע לענבים.

שאלה: אם זוכרים מצב קודם שלם, זו יכולה להיות שיטה לחזור ממצב לא שלם למצב הבא של שלמות, או שלא צריך לזכור דברים כאלה? ואם כן נזכרתי, אז להשתוקק למצב הבא השלם?

בדרך כלל אנחנו שואפים להיות במצבים חדשים.

תלמידה: אז אם היה מצב שלם ונשאר לי הטעם הזה, הזיכרון הזה, אני לא חוזרת אליו?

את לא חוזרת.

תלמידה: אני יכולה בכלל לזכור אותו?

אפילו אם את יכולה להיזכר, זה לא ייתן לך שום דבר ברגע הנתון כי בכל פעם הכול מחדש.

תלמידה: השמחה שלי והתענוג שלי ממעשים טובים שהבורא עשה דרכי, זה תענוג מגאווה?

יכול להיות, בטח.

תלמידה: איך מיד להיזכר שאת הכול עשה הבורא?

לא תזכרי או תיזכרי בכלום, אלא רק הבורא יזכיר לך.

שאלה: למה נהפכת הגאווה אם אנחנו משתמשים בה נכון בעשירייה?

כאילו נפתחת דלת נוספת לבורא.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעבוד בעשירייה ולכן להשתוקק לקירוב ולא לקורבן?

כן. אבל כדי להשתוקק לחיבור צריך להביא קורבן. את מקריבה את האגו שלך, אולי כל מיני תכונות שלך, את האהבה שלך למשהו גשמי אולי, כדי לעלות לבורא.

תלמידה: זה קשה, אבל אנחנו משתוקקים לזה.

שאלה: מהי הסיבה שחברה לא מרגישה טעם בעבודה במשך זמן ארוך, ואיך לעזור לה?

לחבק אותה במחשבה, וכך שיעשו עוד חברות, ולרצות ביניכן לברר את מה שכתוב. שהיא תשתתף איתכן ואפילו שאין לה מה להגיד והיא לא מבינה, שהיא תתכלל איתכן.

שאלה: במאמר מדובר על כריתת הקוצים כמו על תיקון הגאווה. האם הגאווה היא תכונה של כל הקלקולים שלנו?

כן, זאת בעיקרון תכונה אינטגרלית של הקלקולים שלנו.

תלמידה: זאת אומרת, על זה צריכה להיות ההתגברות העיקרית?

כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים לחוות את הייסורים בעקבות מכה שמגיעה, האם יש לייסורים עצמם תפקיד וחשוב שנחווה אותם, והאם אפשר לקצר את זמן הייסורים?

לייסורים יש תפקיד גדול, הם מכוונים אותנו יותר נכון למטרת הבריאה. כשאנחנו מרגישים את הייסורים, אנחנו רוצים לברוח מהם. לאט לאט בצורה כזאת הבורא מכוון אותנו אליו, וצעד אחר צעד אנחנו מתקרבים אליו.

שאלה: תעזור לברר מהן עשר הבדיקות האלו. האם העשירייה יכולה להעריך את המעשים שלנו או שזה בירור אישי של כל חברה?

זה יכול להיות אישי וזה יכול להיות קבוצתי, אבל אתן חייבות לערוך את הבדיקה הזאת ויותר מפעם.

תלמידה: הקוצים הם הקלקולים שלנו שמהם מתייחסים לעשירייה?

נכון.

שאלה: בפרק פ"ט מתהילים שמשתמש במילה "גאווה", הוא אומר כך, "אַתָּ֣ה מ֭וֹשֵׁל בְּגֵא֣וּת הַיָּ֑ם בְּשׂ֥וֹא גַ֝לָּ֗יו אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם׃". בטבע אנחנו יודעים שיש גאות ושפל. ואני פשוט ניצלתי באותו יום מטביעה והבנתי שגאות ושפל זה מה שהבורא שולח, כי זה הטבע, נכון?

כן.

תלמידה: אז אולי לבורא כן מותר להיות בגאות ושפל, כי הוא יודע לנווט את עצמו, אבל אנחנו לא מושלמים, ואין לנו את הכניעה שיש בטבע, שמגאות הופכים לשפל. אז איך הוא מסביר את זה שלבורא כן מותר ולנו אסור אפילו טיפה להגיד משהו טוב על עצמנו? כי זה גם עין הרע על עצמנו? איך מתמודדים עם זה בחיים הגשמיים? אסור להגיד משהו חיובי?

קודם כל, על הבורא אין לנו שאלה, כי הוא למעלה מן הטבע. וגאות ושפל הוא שולח בעצמו אלינו כדי שאנחנו נדע איך נכון להתנהג גם בגאות וגם בשפל.

שאלה: מה זה הכרם שאנחנו עובדים בו וצריכים לנקות אותו קוצים?

כרם זה החיים שלנו שאנחנו צריכים לקבל אותם ולהשתנות בהם בצורה כזאת שניתן יהיה לטעום את כל פירות חיינו מבלי לפחד, לא מהקוצים, ולא משום דבר אחר.

תלמיד: בקשר לפירות האלה או הסבתא, שהתוצאה מהעבודה היא שאנחנו צריכים לשתות את התרכיז הזה של אור הבורא, את הנקטר הזה, מה זה התרכיז הזה?

מיץ ענבים, יין.

תלמיד: מה זה בעבודה שלנו הרוחנית בעשירייה?

זה שאתה בוצר ענבים, אתה מוציא מהם את המיץ ושותה.

תלמיד: מה זה אומר שאני בוצר אשכול ענבים ומוציא ממנו מיץ?

בצורה כזאת אתה מוציא את התרכיז של כל אותם הוויטמינים שהכרחיים עבורך.

תלמיד: ובחיים האלה שלי, בכרם, מה זה אומר?

כשאתה מקבל מהעולם את כל הטוב ביותר ויכול להשתמש בו.

תלמיד: ובעבודה שלנו לקחת מהעולם את הטוב ביותר, מה זה אומר?

זה כשאנחנו מתאספים יחד, וכשמתחברים יחד מתוך נקודת החיבור הזאת פונים לבורא.

תלמיד: ואנחנו סוחטים את הענבים?

כן. כדי להתחבר יחד אנחנו סוחטים את הענבים, ופונים לבורא, והתשובה מהבורא היא בזה שהוא ממלא אותנו.

שאלה: בטקסט כתוב שזו עצלות אם אנחנו רוצים ללכת לנצחיות ולהקריב קורבן לבורא. הרי זו העבודה שלנו, אז למה כאן זה נקרא "רפיון ידיים", או "עצלות"?

רפיון ידיים ועצלות זה כשאנחנו לא יכולים לקבל מה שהבורא נותן לנו, אלוהים בגימטרייה - הטבע, שהבורא נותן לנו. ואם אנחנו לא מסוגלים לקבל את זה, אז אין לנו כוח לעבודה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרחיק את הגאווה מהקבוצה או איך לשמור את הקבוצה מפני גאווה?

אם אנחנו כל הזמן חושבים רק על החברים, ורק אחרי שאנחנו מחוברים אנחנו פונים לבורא, אז אנחנו שומרים את עצמנו מגאווה.

שאלה: האם הגאווה היא התגלות של הקליפות כדי להזכיר לנו שרק הבורא שולט בכל הבריאה, ואם כך איך העשירייה יכולה לעזור לנו לראות את זה ולתקן את הגאווה שלנו?

הגאווה היא בעצם התכונה הגרועה ביותר באדם, כי אין לו לגמרי במה להתגאות. אלא מפני שהוא לא מרגיש, לא רואה, לא נמצא בשום קשר עם הבורא, לכן הוא מתגאה כי חושב את עצמו ליחיד בעולם ויכול להיות מעל כולם. אין אף אחד בעצם בטבע מעליו.

אני לא מדבר על יתר בני האדם, שוודאי שיכולים להיות כמוהו, או אפילו יותר ממנו, אבל בעצם, כדי לא להתגאות, יש רק פתרון אחד, לגלות את הבורא. אך ורק לגלות את הבורא. כי באמת, מעל לאדם יש רק בורא.

שאלה: מה זה אומר שהוא כבר מוזמן לעבודה?

אם אדם מקבל איזה רצון, אפילו הכי קטן, איזו הזדמנות, אפילו הכי קטנה לעבודה הרוחנית, זה נקרא ש"הבורא מזמין אותו".

תלמידה: בכולנו יש גאווה במידות שונות. איך להשתמש בגאווה כדי להתקרב לבורא?

רק אם תלחצו עליה, בזה תשתמשו בה וזה כוח אדיר. אם תוכלו להשתמש בה בצורה נכונה, תעלו מעל כולם. ואז תהיה לך בעיה, שעלית מעל כולם.

שאלה: האם גאווה היא איזו דרך שלנו לצאת, או לא לעשות את עבודת הגיזום שאנחנו צריכים לעשות, כי זו איזו בריחה מהעבודה?

כן, גם כן. גאווה יש לה הרבה מאוד אופנים וזו עבודה גם לגברים וגם לנשים. גם אצל גברים וגם אצל נשים היא מתגלה, כמו שאנחנו רואים, בצורה שונה, וכל אחד חייב לעבוד נגדה. ממש יש הרבה חומר על גאווה, אבל יותר טוב אם אדם יחטט בפנים ויבדוק את עצמו ואז הוא יוכל להוריד את עצמו, להקטין את עצמו ולהכניע את עצמו כלפי אחרים.

שאלה: כשהאדם בודק את עצמו ואת הפעולות שלו, איך הוא יוכל למצוא עצות כדי לדעת אם הוא בודק את עצמו נכון?

הוא צריך לקרוא את הספרים, המאמרים, ומשם מקבל עצות. יכול לשמוע גם מחברות, חברים, גם יכול לפנות לבורא. אבל הכי נכון שיקרא את החומר שאנחנו לומדים. אנחנו כבר לומדים אולי שנה, ואז הוא יוכל לקבל משם המון חומר.

שאלה: נזכרתי באותו זקן שהולך ומחפש. האם אפשר להגיד שבמצב העלייה טוב לנו להיות כמו אותו הזקן שהולך כפוף ומחפש?

גם זאת אחת האפשרויות של חקר האגו שלך.

תלמיד: נאמר שהחברים מבטלים את הגאווה שלהם והופכים אותה לגאווה בעד העשירייה. כלומר לא מתגאים בעצמם אלא בעשירייה.

אז קודם כל שיבטל את עצמו טוב טוב ואחרי זה כבר נדון בזה.

שאלה: כשחברה רוצה לראות את החברות שלה, שהן יותר מתקדמות ורוצה רק טוב עבורן ולא משתוקקת, לא רוצה להביע בקבוצה איזו התפעלות יותר מדי גדולה של רגשות מיותרים, זה נראה מבחוץ כמו גאווה. אז איך נכון, זה באמת כך או שצריך לשנות את ההתנהגות?

צריך לנסות ולפתוח את הלב. פשוט לפתוח את הלב.

שאלה: האם הבורא תמיד מזכיר לאדם?

כן.

שאלה: מה מפריע לאדם לשמוע?

הגאווה שלו.

שאלה: אם אנחנו מרגישים את המצב של הגאווה והתגובה הראשונה שלנו זה הודיה לבורא. האם זה מנטרל את הגאווה?

לא. אפשר להודות ויחד עם זה לא לצאת מהגאווה.

שאלה: אם אני בודקת את עצמי ונדמה שעשיתי עבודה מאוד טובה, ומיד יש רגש של גאווה עצמית, ואז מיד שוב אני מתבטלת ומבקשת מהבורא, ומבינה שהבורא הראה לי את הגאווה הזאת. האם אז לבקש לתקן אותה?

כן, בטח.

שאלה: וזה בסדר לבקש?

כן.

שאלה: האם בזה שאדם מתגאה בעצמו הוא בעצם מזלזל בבורא ובסביבה?

בטח. "גאוות אדם תשפילנו".

שאלה: האם תוכל להסביר את הכתוב "גאוות אדם תשפילנו"?

זה ברור, אם הוא נמצא בגאווה אז זה משפיל אותו, זה דווקא הפוך.

שאלה: הגאווה באמת מאוד מתעתעת באגו. כשאני מרגיש גאה לגבי משהו, אני תמיד אומר לעצמי שאני רק כלי קבלה, שאני לא עושה שום דבר מזה, ולא חלק בכל מה שקורה. אבל אז אני כן מודה על הנקודה שבלב, שזה כל מה שניתן לי. האם זו גישה נכונה?

זה בסדר. הכל יסתדר.

שאלה: האם אפשר להגיד שגאווה זה ההיפך מענווה, והאם אפשר כל הזמן לבקש על זה מהבורא?

אפשר.

שאלה: איך גאווה בעבודה יכולה לעזור לפתח את הענוותנות?

כדי להרוג את הגאווה שלו, האדם צריך להתגאות בזה שהוא הורג אותה.

שאלה: כשאדם רוצה לאחוז בשלמות הזאת שהוא השיג, אז הוא בעצם נכנס למצב של גאווה. האם יהיה נכון לנסות להחזיק בטוב הזה?

שיחזיק.

שאלה: רב"ש כתב במאמר שגם אפילו בזמן שאדם מרגיש עצמו שהוא שלם הוא מוסיף אחר כך שהאדם צריך תמיד לפשפש ולבדוק במעשיו, זה מזכיר לי את העבודה בשני קווים. האם בעצם כך הוא מתאר את העבודה בקו ימין ושמאל?

יכול להיות שזה קשור.

שאלה: ובעצם הגאווה זה קליפת ימין?

גאווה זה קליפה.

שאלה: קליפת ימין זה שאם הוא לא בודק את עצמו עם קו שמאל, אז הוא נופל לגאווה?

וגם ההיפך. גאווה היא כקליפה משני הצדדים.

שאלה: כשאנחנו מתקנים את הגאווה, האם זה מוביל לצניעות?

לא, אנחנו פשוט מתקנים את הגאווה. אנחנו חוזרים לאיזשהו מצב ממוצע. כדי להיות בצניעות צריכים לעשות עוד כמה פעולות.

שאלה: לפעמים הגאווה יכולה להתחפש לענווה. כאילו האגו מפחד ולא מכבד את מה שהבורא נותן לנו. איך לצאת מהמצב הזה?

הכי טוב זה להיכנס לחברה שלך ולהשתדל להתבטל כלפי כל החברות. ואז את בטוח תרגישי את כל הרוח הפנימית שלך, ותצאי מהגאווה.

שאלה: האם הקרבה עצמית או ביקורת עצמית, זה גם סוג של גאווה?

כן.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו קוראים ושומעים ממך שאין שום דבר טוב, שהאדם צריך לבטל את עצמו, ושהוא כביכול מתחזק במחשבה הזאת. איך העשירייה יכולה לעזור לאדם במצב כזה?

החברים צריכים להיות פתוחים ביניהם. העשירייה צריכה להשיג מצב שבו כולם מרגישים אחד את השני ומתחילים לעבוד זה עם זה באופן של עזרה לכל אחד לעלות גבוה יותר ויותר, וכך העשירייה עובדת על עצמה. כך שצריך ללמוד איך לעשות את זה, אבל אפשר ללמוד איך לעשות את זה רק מתוך מעשה.

שאלה: אם אני רואה את החברות שלי בעשירייה שלמות וגדולות, ואני אומרת שהשלמות הזו היא גם שלי כי אני חלק מהעשירייה, האם זו גאווה?

לא. אם את קיבלת הרגשה כזו מהעשירייה ורק רוצה לדבוק בהן, אז זו לא גאווה.

שאלה: במאמר כתוב "נדמה לכם, שאתם כבר מושלמים בעבדות הזאת" וה"נדמה" הזה זה כמו קרום על הלב שלא רוצה לפתוח את האהבה. אתה מבחינתנו הכי שלם כי כבר הגעת למצב הזה, אז איך אתה מוריד את הקרום הזה מהלב שלך?

איך את עושה את זה כעקרת בית, כשאת מנקה כל מיני פנימיות של הלב?

שאלה: לי יש הרבה תפקידים שונים ורק על ידי הדאגה לזה שאני משרתת, אני מצליחה.

הניקיון הטוב ביותר של הלב מהקרום העוטף אותו, זה לשפשף לב בלב.

שאלה: כתוב, האדם צריך תמיד לפשפש במעשיו ולבדוק בעשר מיני בדיקות. מה זה אומר?

אנחנו עוד לא יודעים את זה. נלמד.

שאלה: יש אצלנו בעשירייה חברה שנמצאת איתנו בהפצה, ובהכול, אבל יש לה איזה עניין עם הבורא. היא כותבת ככה, "היצר הרע שלי כל הזמן מתקדם לבורא, נמצא כל הזמן כנגד הבורא, אני לא רואה את הבורא כטוב ומטיב, למרות כל המאמצים להיות מחוברת בעשירייה". מה לעשות, למה ניתנים כאלה מצבים לאדם? ומה אנחנו כעשירייה יכולים לעשות, מה לבקש?

הייתי מבקש ממנה לכתוב אפילו כמה דפים, איזה טענות בדיוק יש לה כלפי הבורא. בצורה שהיא תשפוך הכול על הנייר, ואחר כך נראה. בסדר?

שאלה: מה לעשות במצב כשמרגישים שלשרת את התלמידים שלנו, ולהכיר להם את חכמת הקבלה, זו זכות מאוד גדולה עבורנו. האם דווקא הפצה יכולה להיות שיטה טובה עבור הגאווה שלנו?

כן, תנסו.

שאלה: אמרת קודם שעצלות זה כשאנחנו לא יכולים לקבל את מה שהבורא נותן לנו, ואז אין לנו כוח לעבודה. מה המצב הזה, למה אנחנו לא מצליחים לקבל את מה שהבורא נותן?

כי אתן לא מחוברות ביניכן.

שאלה: בטקסט כתוב על הקורבן שאדם עושה, וזה רפיון ידיים. האם זה בגלל שאנחנו צריכים לרומם את העולם הפיזי, כדי להגיע לעולם הרוחני, או האם זה גם כשהקורבן נעשה בשם של אחרים, כשאחד פשוט מוסר את עצמו לאחרים?

לא, את צריכה עוד לחשוב, ולברר.

שאלה: האם יש קו משותף בין גאווה לביטחון?

לא. אין קו משותף.

תלמיד: כי בכל זאת כל מי שמתגאה יש לו איזה ביטחון, שמה שהוא עושה הוא מעל ומעבר.

אבל זה ביטחון שקרי. אתה מבין, זה ביטחון שקרי.

שאלה: כתוב במאמר שאנחנו כל הזמן צריכים לבדוק את עצמנו, אבל יחד עם זה כתוב שאנחנו לא יכולים לסמוך על הרגשות שלנו לגבי ההתקדמות שלנו. איך אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו, ומה הקו המנחה אותנו בבדיקת המעשים שלנו?

חיבור בעשירייה, והחלטה בעשירייה.

שאלה: אפשר להגיד שעם כל תחושה טובה או עליה מופיעה כתוצאה מכך שפניתי לבורא, זה 100% לא גאווה?

לא, זה לא אומר כלום.

תלמידה: אז מה יכול להבטיח שזו לא גאווה?

תרכיני ראש בפני החברות בקבוצה.

תלמידה: נניח שאיזו מחמאה או הודיה הגיעה אליי מחברה, ומזה גדלה הגאווה, מה לעשות עם זה? זה הגיע דרך העשירייה, דרך הקבוצה, אבל בכל זאת זה כמו מלכודת.

את צריכה לעבוד על זה הרבה, אחרת הגאווה הזאת תאכל אותך.

תלמידה: איך לעבוד עם זה?

כל הזמן תחשבי איך, אבל עדיף לא לגעת בזה, עדיף שתתעסקי בחברות.

שאלה: כלפי הגאווה, הבורא כל הזמן מדבר איתנו דרך החברות. האם אנחנו יכולים לשמוע את הבורא דרך החושים שלנו, או האם זה דרך שקט ושתיקה?

גם וגם.

שאלה: האם עלינו להרוג את הגאווה, או לאלף אותה כמו שמאלפים חיה?

כן, זה תלוי בעבודת האדם. יותר קל להרוג, ויותר קשה לאלף. אחר כך נצטרך לעבוד איתה בג' קווים. אז זה יותר קשה.

תלמיד: אני מניח שהשאלה הבאה היא, איך אנחנו עושים את זה אז ביחד?

לא יודע. אני מבין שגאווה צריכים להרוג. ואחר כך, אחרי שהאדם גמר עם כל הגאווה, אפשר להתחיל להוציא אותה לאט, לאט ולהשתמש בה כקו שלישי.

שאלה: אפשר להגיד שגאווה זה ההיפך מאהבה?

במשהו, לא לגמרי.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה בודקים, שאנחנו לא משקרים לעצמנו?

זה לא פשוט. ליתר ביטחון תתאספו יחד, ותהיו פתוחות וגלויות אחת עם השנייה. תבדקו עד כמה אתן יכולות להיות פתוחות אחת כלפי השנייה, תתחברו ביניכן כך שלא ייוותר שום דבר איפשהו, שלא נמצא בחיבור ביניכן, מחוץ לגדר או תחום החיבור ביניכן, ותדרכו על האגו.

תלמידה: ובזה אנחנו לגמרי מבטלים את עצמנו.

בעיקרון כן.

שאלה: כתוב בטקסט "נרפים אתם נרפים, על כן אתם אומרים לכה נזבחה לה' אלוהינו". האם להיות עובד ה' זה אומר, שהלב שלך שבור, ואתה כל הזמן בודק את עצמך בין ההצלחות והטעויות. אז אולי אנחנו לא צריכים לפחד מהגאווה, כי הוא יכול לעזור לנו לבנות בעבודה?

כן. לכן כל הדברים הרעים ביותר, הם לאט לאט נעלמים מאיתנו, בדרך הם עוזרים לנו.

שאלה: מה ההבדל בין הגאווה על כך שנבחרנו על ידי הבורא, לבין שמחה?

שמחה זו הרגשה שמגיעה אלינו כתוצאה מכך שאנחנו קרובים לבורא. וגאווה זו הרגשה של שליטה על אחרים.

שאלה: כתוב, "נלך נקריב קורבן לפני ה'". איך להיפטר מהגאווה שכבר הקרבת לבורא משהו נכון, והוא קירב אותך, כאילו שהבורא חייב לך משהו?

אם האדם מרגיש שהבורא חייב לו, זו ההרגשה הכי גרועה, וצריך להתחיל מההתחלה. תהיו בריאים, עד מחר.

(סוף השיעור)