תקציר שיעור צהריים – 18.1.24
"לזמור קוצים מכרם ה'" זה מצב שבו כל דבר שאנחנו רואים בעבודה שלנו בהתקרבות לבורא הוא קוצים שמגיעים אלינו ומפריעים לנו להוריד את הענבים מהכרם.
טוב לבדוק את הכלים, הרצונות שאיתם אנחנו ניגשים אל כרם הענבים. הענבים הם יין, ריכוז אור הבורא.
אם אתה כבר מגיע לכרם, נשארת לך רק העבודה בכרם - קודם כול לזמור את כל הקוצים.
הקוצים בכרם הבורא הם גאווה ותכונות נוספות שבעזרתם אנחנו מגלים את האגו שלנו, ואז לא נוכל להגיע לענבים.
איך להיזכר מיד שהכול עשה הבורא? תזכור או לא תזכור, הבורא יזכיר לך.
אם משתמשים נכון בגאווה בעשירייה נפתחת דלת נוספת לבורא.
כדי להשתוקק לחיבור צריך להביא קורבן, להקריב את האגו שלך, את האהבה שלך למשהו גשמי, כדי לעלות לבורא.
אם חבר לא מרגיש טעם בעבודה במשך זמן ארוך, אז לחבק אותו במחשבה, וכך שיעשו עוד חברים. לתת לו להשתתף ולהתכלל איתנו אפילו אם אין לו מה להגיד והוא לא מבין.
הגאווה היא תכונה אינטגרלית של הקלקולים שלנו.
לייסורים יש תפקיד גדול, הם מכוונים אותנו נכון יותר למטרת הבריאה. כשאנחנו מרגישים ייסורים אנחנו רוצים לברוח מהם, ואז לאט לאט, צעד אחר צעד, הבורא מכוון אותנו ואנחנו מתקרבים אליו.
אין לנו שאלה על הבורא כי הוא למעלה מהטבע, ואת הגאות והשפל הוא עצמו שולח אלינו, כדי שנדע איך להתנהג נכון גם בגאות וגם בשפל.
הכרם הוא החיים שלנו. עלינו לקבל את הכרם ולהשתנות בו כך שניתן יהיה לטעום את כל פירות חיינו מבלי לפחד מהקוצים.
בעבודה הרוחנית שלנו בעשירייה האדם קוצר ענבים, בוצר ענבים, סוחט מהם את המיץ - לתרכיז של כל אותם ויטמינים הכרחיים עבור האדם - ושותה.
כרם הוא כשהאדם מקבל מהעולם את הטוב ביותר ומשתמש בו.
כדי להתחבר יחד, אנחנו סוחטים את הענבים ופונים לבורא, והתשובה מהבורא היא במילוי שלו אותנו.
רפיון ידיים ועצלות מגיעים כשאנחנו לא יכולים לקבל את מה שהבורא (א-להים בגימטריה הטבע) נותן לנו. אם אנחנו לא מסוגלים לקבל זאת, אין לנו כוח לעבודה.
אם אנחנו כל הזמן חושבים רק על החברים, ופונים לבורא רק אחרי שאנחנו מחוברים, אנחנו שומרים את עצמנו מהגאווה.
הגאווה היא התכונה הגרועה שבאדם. אין לאדם במה להתגאות, אלא מפני שהוא לא מרגיש, לא רואה, לא נמצא בקשר עם הבורא, הוא מתגאה. הוא חושב שהוא היחיד בעולם, שהוא יכול להיות מעל כולם ואין אף אחד מעליו בטבע.
כדי לא להתגאות יש אך ורק פתרון אחד: לגלות את הבורא. מעל האדם יש רק בורא.
אם אדם מקבל רצון הכי קטן, הזדמנות הכי קטנה לעבודה הרוחנית, זה הבורא שמזמין אותו.
איך להשתמש בגאווה כדי להתקרב לבורא? רק אם תלחצו עליה ותשתמשו בה, גאווה היא כוח אדיר. אם תוכלו להשתמש בה בצורה נכונה תעלו מעל כולם. ואז תהיה לך בעיה, כשעלית מעל כולם.
לגאווה יש הרבה אופנים, זו עבודה גם לגברים וגם לנשים. היא מתגלה בצורה שונה, וכל אחד חייב לעבוד נגדה. יש הרבה חומר על גאווה, אבל טוב יותר אם אדם יחטט בפנים ויבדוק את עצמו, ואז יוכל להוריד את עצמו, להקטין את עצמו ולהכניע את עצמו כלפי האחרים.
איך אדם בודק את הפעולות שלו? עליו לקרוא ספרים ומאמרים ומשם לקבל עצות. הוא גם יכול לשמוע מהחברים וגם לפנות לבורא, אבל הכי נכון לקרוא את החומר שאנחנו לומדים.
כדי להרוג את הגאווה, האדם צריך להתגאות בזה שהוא הורג אותה.
גאווה היא קליפה משני הצדדים - גם משמאל וגם מימין.
האם כשמתקנים את הגאווה זה מוביל לצניעות? לא, אנחנו מתקנים רק את הגאווה וחוזרים למצב ממוצע. כדי להיות בצניעות צריכים לעשות עוד פעולות.
הכי טוב להיכנס לחברה שלך ולהשתדל להתבטל כלפי כל החברים, כך בטוח שתרגיע את כל הרוח הפנימית שלך והגאווה תצא.
החברים צריכים להיות פתוחים ביניהם. העשירייה צריכה להשיג מצב שבו כולם מרגישים אחד את השני ומתחילים לעבוד אחד עם השני כך שכל אחד עוזר לשני לעלות גבוה יותר ויותר. אפשר ללמוד איך לעשות זאת רק מתוך מעשה.
הניקיון הטוב ביותר של הלב מהקרום העוטף אותו זה לשפשף לב בלב.
ככל שיש לחבר טענות לבורא, כדאי לבקש ממנו שיכתוב כמה דפים וישפוך את הטענות על הנייר.
למה אנחנו לא מצליחים לקבל את מה שהבורא נותן? כי אתם לא מחוברים ביניכם.
כל מי שמתגאה יש לו ביטחון שכל מה שהוא עושה זה מעל ומעבר, אבל זה ביטחון שקרי.
מה הקו שמנחה אותנו לבדוק את המעשים שלנו? חיבור והחלטה בעשירייה.
מה יכול להבטיח לנו להימנע מגאווה? להרכין את הראש בפני החברים בקבוצה.
גאווה צריכים להרוג, ואחרי שהאדם גמר עם כל הגאווה, אפשר להתחיל להוציא אותה לאט לאט ולהשתמש בה כקו שלישי.
איך בודקים בעשירייה שאנחנו לא משקרים לעצמנו? זה לא פשוט. ליתר ביטחון תתאספו יחד ותהיו פתוחים וגלויים זה עם זה. תתחברו ביניכם ותדרכו על האגו כך שלא ייוותר דבר שהוא לא בתוך תחום החיבור ביניכם.
אם אדם מרגיש שהבורא חייב לו, זו ההרגשה הכי גרועה.