שיעור צהריים 16.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1508, אגרת מ"ח

זו אגרת מאוד מיוחדת, גם לקראת פסח הבא עלינו לטובה, וכדאי לנו ללמוד אותה.

אגרת מ"ח

ב"ה ה' ניסן תשי"ט פה ת"א יע"א

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

בספר מה שכתבת לי עיינתי בו ונהנתי מזה כי זה ממש כמו שאמרת.

וענין הפסח שממשמש ובא. הנה "כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו', ושאינו יודע לשאול את פתח לו". ויש לפרש את מילת לשאול, מלשון: "שואלים על הגשמים", שפירושו הוא תפילה. היינו: מי שאינו יודע להתפלל, והסיבה היא - מטעם שאין לו חסרון, כי תפילה שייך דוקא במקום חסרון, אז "את פתח לו", היינו שיפתח לו מקום חסרון, ואז יהיה לו על מה להתפלל, ואז ה' יתברך יכול להשפיע לו את אור התורה. ולכן דוקא כנגדו דברה תורה, כי מי שאין לו חסרון נקרא שאין לו כלי לקבל, וממילא לא יכולים לתת לו.

ו"דברה תורה" פירושו שהיא מלמדת אותנו איך להכשיר את עצמנו לזכות לאור ה' ית', שזהו כל היקר שניתן לנו, כמ"ש: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו' כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו". שענינו הוא, שה' יתברך קרוב אלינו בזה שרוצה להשפיע לנו כל טובו ית', רק מה חסר - הקריאה, שהיא החסרון, שרק במקום שיש חסרון אז יש מקום לשאלה, שהוא ענין של תפילה, שזהו הכלי לקבלת השפע. וזהו פירוש: "שאינו יודע לשאול - את פתח לו", שיפתח לו מקום חסרון.

וכשיש לו החסרון, ושואל ומבקש שה' יתברך ימלא לו את החסרון, אז נאמר: "מי שיש לו מנה רוצה מאתים", נמצא שעל ידי מילוי מקום החסרון שיש לו על רוחניות נעשה אח"כ חסרון יותר גדול, היינו שמשיג אחר כך כלים יותר גדולים, שעל ידי הכלים הללו הוא מקבל אורות יותר גדולים משום שכבר יש לו מקום לקריאה לה'. כמו שאמרו חז"ל: "פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות" וכו', היינו שהאדם צריך לקיים את פתח לו אפילו שהוא רק כחודה של מחט.

ויש בזה שתי משמעויות: א) שהוא קטן כחודה של מחט. היינו שרק אם יש מקום חסרון על רוחניות, ואפילו שהחסרון הוא קטן, אבל כבר יש מקום שיכול לקרוא לה' שיעזור לו שימלא לו את החסרון. וכשה' יתברך ממלא לו את החסרון, אז "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", ממילא זוהי סיבה שהאור בעצמו עושה את הכלי, היינו מקום החסרון, עד שה' יתברך מבטיח לו שהוא - היינו האור בעצמו - "יפתח לו פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו".

ב) ועוד משמעות יש במילים "כחודה של מחט", היינו שהחסרון הקטן ידקור לו ויכאב לו כמו חודה של מחט שדוקרין בה. כי מי שיש לו חסרון ואינו מרגיש את חסרונו זה לא מועיל לו עוד, אלא אם החסרון שיש לו כואב לו אז הוא שואל ומבקש לה' יתברך שימלא לו את חסרונו.

ה' יתברך ימלא את חסרוננו לטובה בגשמיות וברוחניות, ויהיה לנו חג כשר ושמח.

מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב

ברוך שלום הלוי אשלג"

זו בעצם האיגרת של רב"ש שכתב אותה למישהו. האמת שזה לא חשוב למי, חשוב מה הוא כותב, כי זה שייך לכולם.

שאלה: בפסקה הראשונה הוא כותב על זה שאינו יודע לשאול, "את פתח לו". הוא כותב "היינו: מי שאינו יודע להתפלל, מטעם שאין לו חסרון, אז "את פתח לו"". מה אנחנו מבקשים?

אנחנו מבקשים שיהיה לנו חיסרון לכל אותם הדברים שהבורא רוצה להאיר לנו, להעביר לנו. זה העיקר. מה זה, יכול להיות שאני לא יודע, אני רק רוצה להיות בקשר עם הבורא, במגע עימו. לכן אני מבקש, "תן לי חיסרון לכל אותם הדברים שאתה רוצה לתת לי. אני לא יודע מה זה, אני עוד לא הרגשתי אותם אף פעם, אבל תעשה לי את זה. וכשארצה את אותם הדברים שאתה מוכן לתת לי, אני אהיה כלי קבלה, ואז תוכל לתת לי הכול, ואני אקבל את זה, אהנה מזה ואברך אותך בכל מה שאפשר".

שאלה: מה זה אומר שכשאנחנו נותנים לבורא פתח כחודה של מחט, הוא פותח לנו פתחים שבהם עגלות וקרונות נכנסים? האם הוא מרחיב את הכלי?

כן, הוא מרחיב את הכלי שלנו.

תלמיד: איך הוא מרחיב? האם הוא נותן תוספת רצון?

הוא נותן תוספת, או את אלה שכבר יש לנו הוא מרחיב. זה מה שעושה הבורא, ואנחנו צריכים רק לבקש.

תלמיד: איך לתת לו את חודו של מחט, את הפתח הזה, את הרצון הזה?

זה תנאי ראשוני התחלתי, רצון התחלתי שהאדם יכול לרצות, מה שהוא יכול לצייר בו, ולפנות עם זה לבורא. זה מספיק, כל השאר כבר עושה הבורא.

שאלה: בזמן האחרון אנחנו לומדים שישראל מקבלים מעט והם לא רוצים לבקש יותר. כאן במאמר כתוב שהם מקבלים מאה ומיד רוצים מאתיים. מי שמיד רוצה מאתיים זה לא ישראל בגלות?

זה בגלות, רק מרגישים שאין להם את מה שהם היו רוצים, ולכן מבקשים.

תלמיד: בין זה שמקבל מאה ורוצה מאתיים, בין המאה למאתיים האלה, האם יש עוד תהליך של גלות במצרים?

אפילו לפני כן. מלכתחילה כולנו בגלות.

שאלה: איך לעורר את החיסרון אצל חברות בעשירייה?

להראות להן שגם את רוצה להשיג משהו, וזה מאוד מדאיג אותך, מטריד אותך, דוחף אותך קדימה, ומכך שיראו את זה בך, הן ירצו את זה בעצמן.

תלמידה: יש לי הבנה שיש לי מתנה גדולה מהבורא - אותך, את העשירייה היקרה שלי, את הכלי העולמי. יש לי הודיה גדולה לבורא, אבל אני מרגישה שאין לי מספיק כלי כדי להודות ולאהוב את הבורא. איך לרכוש את הכלי הזה?

גם על זה תבקשי מהבורא. אומנם יש לך רצון לא גדול, אבל את מבינה שהוא לא גדול, ואת צריכה לבקש מהבורא שהוא ירחיב אותו, יגדיל אותו, יעזור לך.

שאלה: כתוב, "פתח לו פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרונות נכנסות". האם זה מסביר למה אנחנו מרגישים כל כך מזועזעים ממה שקורה בעולם, והגאולה היא שאנחנו מרגישים שרק זה יכול לתקן את זה, ואנחנו רוצים לעשות את השינוי הזה עבור כולם ועבור העשירייה שלנו?

אפשר להגיד שכן.

שאלה: איך אני יכול לזהות את החיסרון הזה כדי שאוכל לדרוש אותו מהבורא?

אתה מרגיש שזה מה שחסר לך. אתה רוצה להתקדם לבורא, אתה רוצה בדרך לגלות אותו יותר ויותר, שתהיה לך משיכה אליו יותר, והתקשרות איתו, אתה אליו והוא אליך, מה שנקרא "אני לדודי ודודי לי". כך אתה תתקרב אליו.

תלמיד: האדם תמיד נמצא ברצון לקבל במצרים, וטוב לו שם במצרים, אז איך אני יכול להתגבר, להתעלות מעל הרצון לקבל?

זו בעיה, תלוי מה אתה רוצה. או שאתה רוצה להיות במצרים, ועל זה כתוב שבני ישראל שהיו במצרים אכלו טוב, והמצרים דאגו להם וסיפקו להם את הכול. אבל היה חסר להם רק דבר אחד, קשר עם הבורא. לכן הם הרגישו שהם נמצאים בגלות וברחו בסופו של דבר.

שאלה: בשיעורים הקודמים דיברנו על רעיון של הפצה. איך לעורר את החיסרון הרוחני בחברה החיצונית?

בחברה החיצונית, אנחנו בינתיים לא לומדים. אנחנו לומדים איך אנחנו נתעורר לבורא, לקשר עם הבורא, לדבקות בו, מתוך החיסרון הרוחני. חסר לי חיסרון לרוחניות, לבורא, לחיבור עימו, לדבקות, ושהחיסרון הזה ילווה אותי, ימשוך אותי אליו יתברך.

תלמיד: איך לעורר את החיסרון הזה בלב? אם אנחנו קרים, אז איך לעורר את עצמנו?

יחד עם החברים אנחנו צריכים לדבר על זה, עד כמה זה חשוב, עד כמה הלב שלנו צריך להשתוקק למטרת הבריאה, לחיבור עם הבורא. וכך לאט לאט, "איש את רעהו יעזורו", נגדל בכל אחד חיסרון בדיוק למה שאנחנו צריכים לבקש ולהגיע.

שאלה: אם אין סבלנות לעשירייה, אז האם זה אומר שזה חיסרון נכון?

צריך להיות רצון גדול עד כדי כך שאתם לא יכולים לחכות, שאתם חייבים עכשיו לגלות את הבורא, את העולם הרוחני, את עצמכם בו. רק אז אתם יכולים להירגע.

תלמידה: כלומר, סאת הסבלנות צריכה להיות גדושה, לא צריך לפחד מזה.

לא, להפך.

שאלה: איך להיות כל הזמן בחיסרון? כי יש כל מיני מצבים, לפעמים מרגישים את החיסרון בצורה מאוד חדה ולפעמים הכול בסדר.

כן, את צודקת. צריך להעריך את אותם המצבים שבהם מתעורר בנו רצון גדול, לזכור את המצבים האלה ולהשתדל לעורר אותם.

שאלה: איך התפילה מגלה בנו את הרגשת החיסרון?

כשאנחנו מבקשים מהבורא שימשוך אותנו אליו, ומרגישים שהוא עושה את זה, אז אנחנו עוד יותר מבקשים, ועוד יותר רואים שהוא עושה את זה. וכך עלינו להיכנס לכזה למצב עם הבורא, שבו אנחנו כל הזמן בבקשה והוא כל הזמן עובד עלינו.

תלמידה: האם אפשר לומר שהנקודה שלנו שבלב היא הדבר הראשון שנותן לנו את החיסרון הקטן, ומזה הכול מתחיל ואנחנו יכולים להרחיב אותו?

כן. נכון מאוד.

שאלה: אנחנו עובדים בעשירייה מבקשים שיהיה לנו חיסרון. אבל זה מורגש כמו משהו שלילי, כמו משהו שחסר ואינטואיטיבית אתה מנסה להתרחק מזה. אתה מבקש על המילוי. האם זאת עבודה לא נכונה, אנחנו צריכים לעבוד על החיסרון עצמו?

כן.

תלמידה: זאת אומרת, עצם המחשבה על הבורא כבר ממלאת אותך. אתה כבר לא יודע מה לבקש כי אתה מרגיש שאם הגיעה לך מחשבה על הבורא, אתה כבר מלא במשהו. האם לעבוד הלאה על השוואת הצורה שלי לבורא?

צריך להשתדל יותר ויותר להרגיש את עצמך כלפי הבורא, ומתוך זה לדלות תוספת חיסרון שיכולה להיות ועם זה לפנות לבורא בבקשה. להביע טוב יותר את החיסרון הזה, ועד כדי כך שניתן יהיה לקבל בו התקרבות לבורא.

תלמיד: כשיש מצב שאני לא מבינה, לא את השאלות ולא את התשובות, כאילו אתה תלוי באוויר, יש פחד שאתה פשוט לא מתאים לחכמת הקבלה. אתה לא מספיק חכם בשביל זה, למרות שפעם לא הייתה הרגשה כזאת. מה זה המצב הזה?

זאת התקדמות.

שאלה: כשאנחנו מרגישות חיסרון בהתכללות עם החברות, בדבקות עם החברות, אנחנו לא מצליחות לקבל את הדעה של החברה, האם אנחנו צריכות ללכת באמונה למעלה מהדעת בכוונה להנות לבורא

וזה ירחיב את הכלים שלנו? בכל פעם זאת עבודה חדשה.

בטח.

תלמידה: ואם אנחנו לא מרגישות את החיסרון הזה, אז אנחנו מתפללות יחד?

כן.

שאלה: במהלך העבודה יש כל מיני חסרונות שמופיעים. לפעמים חסר עין טובה כלפי החברות, לפעמים חסר רצון לאיזו פעולה בקבוצה. מה החיסרון הנכון בכל מצב?

החיסרון הוא בזה שתתחברו "כאיש אחד בלב אחד". זאת הבקשה העיקרית.

תלמידה: וזה יכסה את כל החסרונות הפרטיים?

כן.

שאלה: ככל שהחיסרון שלנו יותר חזק ויותר מורגש, ככה הכלי שלנו יותר גדול והלב נהיה יותר פתוח ומלא בחסד. האם כך בעצם אנחנו בונים אור בתוכנו כדי להשפיע לאחרים?

אור מגיע מלמעלה, מהבורא. העיקר כל הזמן להיות בדרישה כמה שיותר נכונה אליו.

שאלה: כתוב, "פתחו לי פתח לתשובה כחודה של מחט". מה זה "תשובה", בקשה לעזרה?

כן, בקשה לעזרה. אפילו לא מחילה. פשוט בקשה לעזרה.

תלמידה: ואם אתה לא יודע מה חסר לך בדיוק, אבל אתה מרגיש את חוסר השתוות הצורה שלך לבורא, ואתה מבקש?

לבקש.

תלמידה: זה תפילה וכלי.

כן.

שאלה: קודם כל, מודים מאוד לבורא על זה שהוא "טוב ומיטיב". הבוקר כשהתעוררתי בא לי רצון לעשות צמצום. האם אני צריך לעשות צמצום על היום הקודם או על מה שהתעוררתי?

על אותן המחשבות שברגע הנתון נמצאות בראש.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים לעורר את המקומות שאנחנו מרגישים קרבה. אם אנחנו מצליחים לעשות איזו פעולה שגורמת למישהו אחר הנאה, איפה למקם את השמחה באותו אדם או בבורא שהצליח למלא אור בתוך המערכת, או בעשירייה שזיכיתי אותה? כי שמחה בתוכי זה קל. אני עשיתי, אני הצלחתי, הבורא בחר בי. אבל איפה אפשר למקם את השמחה בחוץ?

מה זה "בחוץ", בחברים, בקבוצה?

שאלה: מתוך מה להרגיש את השמחה? נגיד, הקבוצה לא מודעת לפעולה. זו פעולה ביני לבין מישהו אחר. עדיין להרגיש את השמחה בזה שזיכיתי או בזה שהקבוצה זכתה במעשה של השפעה?

בזה שאני מכין לקבוצה לזכות במשהו טוב.

שאלה: שמעתי הרבה פעמים בשיעור שאתה אומר, העיקר לבקש, "אני לדודי ודודי לי". אם אני -האדם מרגיש את עצמו חלש, נבזה, מגושם, עצלן. איך הוא בא לבורא, מה הוא מבקש?

הכול בא מהבורא ולכן הוא בא לבורא ומבקש. פשוט מאוד, הכול הבורא עשה לו. היה יכול לעשות עולם נפלא, בלי שום חסרונות. למה דווקא ברא בנו חסרונות? מפני שהוא מצפה שאנחנו נפנה אליו מתוך החיסרון.

תלמיד: כאילו יש לך ילד שלא רוצה לעשות כלום רק מבקש, מבקש, מבקש. איך תתייחס אליו?

אני אלווה אותו בכזאת צורה, שהוא יראה שעל ידי סתם בקשות הוא לא משיג שום דבר. אלא צריכה להיות בקשה כל הזמן יותר ויותר גבוהה, יותר מכוונת, יותר קשורה למשהו. זאת אומרת, שהוא ילמד מהחסרונות שלו איך להגיע למילוי.

שאלה: האם ויתור וביטול זה אותו דבר, או שזה משהו נפרד?

כן. זה קרוב זה אל זה.

תלמידה: אם בקבוצה מחליטים משהו ואני לא כל כך רוצה, אבל אני מוותרת. זה אומר שביטלתי את עצמי?

כן.

שאלה: מילדות קראנו כל שנה שאנחנו היינו עבדים במצרים. בשיעור הזה אנחנו לומדים שהיינו במצב טוב במצרים, אכלנו טוב והכול היה טוב, בהחלט ברצון לקבל שלנו. באיזה שלב אנחנו במצב העבדים ובאיזה שלב במצב טוב לרצון לקבל?

אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים בעבדות, שאנחנו נמצאים ברצון לקבל. ואפילו לא למדנו איך נכון לבקש לצאת מהעבדות. וזה הכול לפנינו.

שאלה: האם שני הקווים שמתאזנים זה אמונה למעלה מהדעת. והאם אפשר ליצור הרגל בנושא אמונה למעלה מהדעת?

כן. יכול להיות שבעתיד כן.

שאלה: איך אפשר להתגבר על הפחד מהסביבה, מהרב, כדי לשאול, כדי לא לקבל הרגשה של הבושה מול כולם? למה הבורא חוסם את החברות בצורה כזאת שהן מתביישות לשאול?

צריכה להיות תמיכה מהחברות, ואז לא יהיה לך פחד.

שאלה: האם עדיף להתפלל עבור חיסרון שאני מרגישה באמת, למרות שזה עדיין לא חיסרון תקין כי אני עדיין לא מתוקנת, או שעדיף להתפלל עבור חיסרון שאני לא מרגישה, אבל אני מבין בשכל שזה החיסרון הנכון?

לא, צריך להתפלל על חיסרון שמרגישים.

שאלה: בסוף המאמר רב"ש כותב שה' יתברך ימלא את חסרוננו לטובה בגשמיות וברוחניות. האם אפשר להגיד שחסרונות בגשמיות אלה אותם חסרונות, רק שהם מעוותים על ידי האגו שלנו?

כן. יש הרבה כאלה, אבל לא כולם.

תלמידה: האם אפשר לחפש קשר מלמטה למעלה. להסתכל דווקא על החיסרון הגשמי, שממש דוקר אותך במהלך החיים. ולחפש דרכו את החיסרון הרוחני?

אפשר. תנסי, תראי איך זה נעשה, ותצליחי.

שאלה: במאמר כתוב שאם יש חיסרון לרוחניות גם אם הוא קטן, עדיין יש אפשרות לפנות לבורא. יוצא שאצלנו בעשירייה אנחנו ממש מרגישות שעם כל מפגש שלנו, אנחנו עוד קצת מתקרבות לבורא, עוד קצת מקבלות את האור. ואנחנו מסתפקות במועט הזה. האם מותר לנו להסתפק במועט, או שאנחנו צריכות איכשהו להתפתח. ואיך לפתח את עצמנו לחסרונות הגדולים?

גם ככה אתן מתפתחות, אתם מתפתחים, ומספיק מה שיש.

שאלה: מה זה אומר בקשה יותר גבוהה לבורא?

בקשה גבוהה יותר לבורא, זה שאני כולל אל תוך הבקשה שלי רצונות יותר ויותר גבוהים, את הקבוצה, ואולי את כל הכלי העולמי.

שאלה: בזמן האחרון יש לי תחושה חזקה של הודיה לבורא, גם על העשירייה, גם על מה שקורה במדינה, ובכלל על כל מיני מצבים. האם הודיה כזאת לבורא גם עוזרת להגדיל את החיסרון להשפעה?

כן, ודאי. מאוד מאוד.

תלמידה: איך אפשר לעשות משהו בתוך העשירייה, כדי להגדיל עוד יותר את ההודיה המשותפת?

תדברו על זה.

שאלה: איך להגיע בעשירייה למצב של אורות דפסח?

כשכולנו מתחברים, כולנו מדברים, ומחליטים שאנחנו נמצאים בגלות פסח, בגלות מצרים, ואנחנו חייבים לצאת ממצרים, ועכשיו זה הזמן שאפשר לבקש על זה, ולצאת במאמץ משותף.

תלמידה: איך לפתוח את חודה של מחט, כדי לקבל את השפע מהבורא?

איך? קחי מחט, ותדקרי את עצמך. אני אומר ברצינות, שנרגיש שזה מה שנמצא בנו. תצליחי.

שאלה: לא מובן אם מי שיש לו מאה, רוצה מאתיים, למה ישראל מסתפקים במועט ולא מבקשים יותר?

ישראל מסתפקים במועט כיוון שהם רוצים כלים דהשפעה. ובכלים דהשפעה אין לנו רצונות אגואיסטים, לכן אנחנו מבקשים כמה שיש, ומה שיש.

תלמיד: אז מי שיש לו מאה רוצה מאתיים, הכוונה לרצונות אגואיסטים, מצריים?

כן.

שאלה: יש לי קצת בלבול. שמעתי אותך אומר עכשיו שאנחנו צריכים להתפלל על חיסרון שמרגישים. ואצלי מהיום שהתעוררה לי הנקודה שבלב, החיסרון שאני מרגישה זה שאני רוצה לגלות את הבורא. לא אכפת לי מה, אני רוצה לגלות את הבורא לעצמי, לא לעצמי, לא יודעת, זה החיסרון שלי.

אתמול היה לנו איתך בירור בשיעור צהרים, ואמרת לנו שאין לנו כלים דקבלה רוחניים. ושקודם עלינו להגיע למצב שתהיה בנו תכונת הצמצום. אז אני אומרת לעצמי אוקיי, אני מקשיבה לרב שלי, ואנחנו לומדים כל יום איתך, ואתה מכוון אותנו לאיזה חסרונות לבקש מהבורא. אז האם אני צריכה לבקש את מה שאתה מנחה אותנו, או שאני צריכה להתפלל על החיסרון שאני מרגישה?

את צריכה לכוון את עצמך, למה שהלב שלך דורש.

תלמידה: גם אם זה ממש, ממש אגואיסטי?

אז את מבקשת תיקון על זה.

תלמידה: אז אני צריכה לבקש מה שהלב שלי ממש רוצה, אבל שזה יהיה מתוקן?

כן. לתקן את הלב, ולקבל בלב את מה שהלב המתוקן רוצה. את רוצה למלא את הלב שלך כדי להשפיע נחת רוח לבורא. שמעי, שדרך הלב שלך כל המילוי יעבור לבורא.

תלמידה: זו הבקשה המתוקנת, אבל היא לא קיימת בי, היא קיימת ברב שלי. אני רוצה לגלות את הבורא, זהו, ואני לא מרגישה מעבר לזה.

בסדר, תבקשי את זה.

תלמידה: אבל זה אגואיסטי.

לא נורא. את רוצה לגלות את הבורא. זה באמת הרצון שלך?

תלמידה: מהיום הראשון שהתעוררתי.

אז למה את מתביישת לשאול על זה?

תלמידה: מה זאת אומרת מתביישת?

למה את מתביישת לבקש.

תלמידה: אני לא מתביישת, אני פשוט מבינה עם שנים שהבקשה הזאת לא נענית כי היא אגואיסטית.

במה היא אגואיסטית?

תלמידה: כי אני רוצה אותו לעצמי. והרי, אני צריכה לרצות אותו עבור כולם, ואני אחרונה. זה מה שאני לומדת.

אל תהיי עד כדי כך קדושה.

תלמידה: אני לא קדושה, אני רחוקה מקדושה, אני פשוט מבינה שזה החיסרון הנכון שצריך להעלות אליו, ויש שלבים עד שזה נבנה בנו. אבל עכשיו אני שומעת אותך אומר שאתם צריכים להתפלל על חיסרון שאתם מרגישים. אז האם להתפלל על מה שאני באמת מרגישה?

על מה שאת מרגישה. על זה צריכים לבקש, אחרת זה נקרא שהפה והלב לא שווים.

תלמידה: אז אני יכולה לבקש לגלות את הבורא לעצמי?

את רוצה לגלות את הבורא כדי לעשות לו נחת רוח. את יכולה כך להגיד?

תלמידה: כן.

באמת?

תלמידה: נראה לי.

את באמת רוצה?

תלמידה: אני רוצה לגלות את הבורא. אני לא יודעת במה זה כרוך באמת, כי לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו רוצים לגלות, ולא מבינים עד כמה זה הפוך מאיתנו. אבל יש בי את ההשתוקקות הזאת, הבורא שם בי אותה מהיום הראשון שהוא הביא אותי לדרך, זה מה שיש בי, אני רוצה לגלות אותו.

יש לך לב טוב, רצון טוב, את רוצה לגלות את הבורא, רק צריך להוסיף לזה, כדי שתהיה לו מזה נחת רוח. זה נכון?

תלמידה: כן.

יופי, אז רק בזה תהיי כל הזמן. בהצלחה.

שאלה: אתמול נתת לי הכוונה לחפש את הדרך להשפעה, ואני מחפשת את חוד המחט הזה שדרכו אני יכולה לקחת את החברות איתי. אני מסתכלת על כל אחת מהחברות, כל אחת מהן מדהימה, ואני מחפשת את חוד המחט הזה שדרכו היא יכולה להעביר את העשירייה לבורא. האם אדם אחד יכול לעשות את זה, אולי אנחנו נמצאים באיזו אשליה?

אדם אחד לא יכול לעשות את זה. אדם אחד יכול רק לגרום לזה שהקבוצה שלו תשתוקק לקשר ושכולם יהיו כאיש אחד בלב אחד שלם, וברצון המשותף הזה הם יוכלו לפנות לבורא ולבקש, ואז בהכרח הבורא יעשה את מה שהם מבקשים.

שאלה: מה זו תפילה שהיא בצורת שאלה? מדובר כאן על "שאינו יודע לשאול".

בתפילה אפשר גם לשאול שאלה, וגם לענות.

שאלה: אם אפשר לדייק, קורה שלא מצליחים לנסח את השאלה אבל יש איזו השתוקקות פנימית, ממש כמו פרה שגועה ולא יודעת להגיד משהו. זו גם צורה של תפילה?

כן, גם זו צורה של תפילה ואין מה לדאוג, גם לבקשה של פרה הבורא עונה.

שאלה: יש לי חיסרון גדול לתיקון העולם שלנו, אבל אני מבינה שזו לא המטרה הסופית, המטרה הסופית היא להשפיע לבורא. זה חיסרון שהוא בדרך?

זה בדרך, תמשיכי להתפלל דווקא על זה.

שאלה: בעבודה שלנו בעשירייה, כשחברה משתפת חיסרון שלה ואנחנו מצטרפות אליה ומעלות יחד תפילה, הבורא תמיד מגיב אלינו בצורה נפלאה. העניין הוא שאנחנו צריכות להיות יותר אפקטיביות באופן שבו אנחנו מגיבות, פועלות עם התגובה הזאת שאנחנו מקבלות. איך לקחת את התשובות שהבורא נותן לנו ולהפוך אותן להשפעה אמיתית בין החברות בעשירייה?

עכשיו למדנו את איגרת מ"ח, אז תנסו לממש את האיגרת הזאת עד השיעור של מחר, כל הזמן להיות בתוך האיגרת, לחפש, לשאול ולהגיד, ומחר נראה מה תשיגו. אבל אתן לא צריכות סתם להתפלפל, אלא אתן צריכות בחיבור ביניכן להגיע לפנייה לבורא, כאילו שאתן נמצאות במצרים ומרגישות על עצמכן את הלחץ הזה ומה אתן מבקשות.

שאלה: כשהבורא פותח לנו את ההרגשה של כלים דהשפעה או תכונת ההשפעה, ואנחנו רוצים לשמור על זה, צריך לבקש רק חיבור או שהוא ייתן כוחות כדי להתפלל עבור חבר. אם כך לא ברור בשביל מה לבקש על עוד משהו מלבד זה?

זה כמו שהייתם מבקשים שיהיו לכם כוחות. לשם מה? השאלה הזאת נשארת בעינה, פתוחה. לכן בכל זאת צריך לברר את המטרה הסופית.

תלמיד: אבל אנחנו אף פעם לא נצליח לברר מה היא, כי אנחנו אומרים שהמטרה הסופית שלנו היא להתחבר כולם יחד. האם המטרה הסופית יכולה להיות להרגיש את הקשר הזה?

לא, זו לא מטרה, זה אמצעי. המטרה היא גילוי הבורא, השגת הבורא, הקשר איתו.

שאלה: אם לא למדנו לבקש, מה צריך לקרות בנו או בינינו כדי שהתפילה שלנו תהיה תפילה נכונה? אני רוצה לדעת איפה אנחנו נמצאים, באיזה מצב, למה התפילה שלנו לא מגיעה לבורא.

חסר בה דאגה הדדית.

תלמידה: למה עבורנו זה כל כך רחוק, אנחנו הרי בני אדם, יש לנו בפנים חום, לב. למה אנחנו לא מצליחים ללמוד את הפעולה הפשוטה הזאת?

זאת לא פעולה פשוטה. זה להחליף את הלב שלך בלב אחר, של הזולת. זה לא פשוט. כלומר, יש את החברה שלך שבעל כורחה חושבת רק על עצמה, ויש אותך שבעל כורחך גם חושבת רק על עצמך. איך אתן יכולות להחליף ביניכן ברצונות, שאת תחשבי על מה שהחברה שלך חושבת בלב שלה על עצמה, והיא עליך. איך לעשות את זה?

צריך טוב טוב לחשוב על זה ויחד תמצאו תשובה.

שאלה: מה יותר יעיל, בקשה פרטית על מישהו מעומק הלב או בקשה משותפת עם איזשהו קשר מינימלי בתוך העשירייה אבל עוד לא מבוררת מספיק ולא יוצאת באמת מעומק הלב?

בקשה משותפת היא חזקה יותר.

שאלה: למה להתפלל לבורא אם יותר קל להצדיק אותו על כל מה שהוא נותן, מביא לנו?

לנו קל יותר לבקש, זה נכון, אבל כדי להצדיק אנחנו צריכים להבין את הפעולות שלו, להיות במקומו, זה כבר מורכב.

שאלה: האם אני צריכה להעלות תפילה לבורא מהמקום שבו אני מרגישה התנגדות לחיבור, והתשובה היא בעצם הכלי שהבורא נותן לי?

בינתיים שיהיה כך.

(סוף השיעור)