תקציר שיעור צהריים – 16.4.24
על בסיס איגרת מ"ח
אנחנו מבקשים שיהיה לנו חיסרון לכל הדברים שהבורא רוצה להאיר לנו, להעביר לנו. זה העיקר. יכול להיות שאני לא יודע מה זה, אני רוצה רק להיות בקשר עם הבורא, במגע עימו, לכן אני מבקש "תן לי חיסרון לכל הדברים שאתה רוצה לתת לי. אני לא יודע מהם, אף פעם לא הרגשתי אותם, אבל תן לי אותם, ואני אהיה כלי קבלה לדברים שאתה מוכן לתת לי. תוכל לתת לי הכול ואני אקבל זאת, אהנה ואברך אותך בכל מה שאפשר".
לפתוח לבורא פתח כחודו של מחט הכוונה לתת לו להרחיב את הכלי שלנו.
למרות שיש לך רצון לא גדול ואתה מבין שהוא לא גדול, עליך לבקש מהבורא שהוא ירחיב אותו, יגדיל אותו, יעזור לך.
מספיק לאדם הרצון ההתחלתי שהוא יכול לצייר ועימו לפנות לבורא. כל השאר עושה הבורא.
איך לעורר את החיסרון אצל החברים בעשירייה? להראות להם שגם אתה רוצה להשיג משהו, שזה מדאיג אותך מאוד, מטריד אותך, דוחף אותך קדימה, שיראו זאת בך וירצו זאת בעצמם.
איך לזהות את החיסרון כדי שאוכל לדרוש אותו מהבורא? אתה מרגיש שזה מה שחסר לך, שאתה רוצה להתקדם לבורא, אתה רוצה לגלות אותו יותר ויותר, שתהיה לך משיכה והתקשרות אליו יותר ויותר, אתה אליו והוא אליך, "אני לדודי ודודי לי", וכך תתקרב אליו.
איך לעורר את עצמנו אם אנחנו קרים? אנחנו צריכים לדבר על זה עם החברים, כמה חשוב שהלב שלנו ישתוקק למטרת הבריאה, לחיבור עם הבורא. כך איש את רעהו יעזורו בהדרגה ובכל אחד ואחד יגדל החיסרון שעלינו לבקש עליו ולהגיע אליו.
אם אין לעשירייה סבלנות זהו חיסרון נכון? צריך להיות רצון גדול עד כדי כך שאתם לא יכולים לחכות, שאתם חייבים עכשיו לגלות את הבורא, את העולם הרוחני, את עצמכם בו. רק אז אתם יכולים להירגע.
צריך להעריך את המצבים שבהם מתעורר בנו רצון גדול, לזכור אותם ולהשתדל לעורר אותם.
איך התפילה מגלה בנו את הרגשת החיסרון? כשאנחנו מבקשים מהבורא שימשוך אותנו אליו ומרגישים שהוא עושה זאת, אז אנחנו מבקשים יותר ורואים שהוא עושה זאת, כך עלינו להיכנס עם הבורא למצב שבו אנחנו כל הזמן בבקשה והוא כל הזמן עובד עלינו.
צריך להשתדל יותר ויותר להרגיש את עצמך כלפי הבורא, ומתוך כך לדלות תוספת חיסרון שיכולה להיות בך ועימה לפנות לבורא בבקשה, להביע טוב יותר את החיסרון עד כדי כך שיהיה ניתן לקבל בו התקרבות לבורא.
החיסרון הנכון הוא שתתחברו כאיש אחד בלב אחד, זאת הבקשה העיקרית. זה יכסה על כל החסרונות הפרטיים.
צריך לעשות צמצום על המחשבות שנמצאות בראש בכל רגע נתון.
הכול בא מהבורא ולכן האדם בא לבורא ומבקש. הבורא יכול לברוא עולם נפלא, בלי שום חסרונות. למה הוא ברא בנו דווקא חסרונות? מפני שהוא מצפה שנפנה אליו מתוך החיסרון.
איך למשל תתייחס לילד שלא רוצה לעשות כלום ורק מבקש? אני אלווה אותו כך שהוא יראה שעל ידי סתם בקשות הוא לא משיג דבר. אלא כל הזמן צריכה להיות לו בקשה גבוהה יותר, מכוונת יותר, קשורה יותר למשהו. זאת אומרת ש"הילד" ילמד מהחסרונות שלו איך להגיע למילוי.
בקשה גבוהה יותר לבורא היא כזו שאני כולל בתוכה רצונות גבוהים יותר – את הקבוצה ואולי את כל הכלי העולמי.
איך להגיע למצב של אורות דפסח בעשירייה? מתחברים ומדברים, מחליטים שאנחנו נמצאים בגלות מצרים, ואנחנו חייבים לצאת ממנה, ועכשיו בפסח זה הזמן שיכולים לבקש זאת ולצאת במאמץ משותף.
איך לפתוח פתח כחודו של מחט כדי לקבל שפע מהבורא? קח מחט ותדקור את עצמך. אני אומר ברצינות, שנרגיש שזה נמצא בנו, ותצליח.
עליך לכוון את עצמך למה שהלב שלך דורש.
עליך לרצות למלא את הלב שלך כדי להשפיע נחת רוח לבורא. דרך הלב שלך כל המילוי יעבור לבורא.
עליך לבקש את מה שאתה מרגיש, אחרת "פיו וליבו אינם שווים".
להחליף את הלב שלך בלב הזולת זו לא פעולה פשוטה. כלומר, יש את החבר שלך שבעל כורחו חושב רק על עצמו ויש אותך שבעל כורחך חושב רק על עצמך, איך תחליפו רצונות ביניכם, כך שתחשוב על מה שהחבר חושב והוא עליך? צריך לחשוב על כך טוב טוב ויחד תמצאו תשובה.
בקשה משותפת חזקה יותר.
למדנו עכשיו את איגרת מ"ח, נסו לממש את האיגרת הזאת עד השיעור מחר. להיות בתוך האיגרת, לחפש, לשאול, להגיד, ונראה מחר מה תשיגו. לא להתפלפל סתם, אלא להגיע בחיבור ביניכם לפנייה לבורא. כאילו שאתם נמצאים במצרים, ואתם מרגישים את הלחץ על עצמכם, ואז מה אתם מבקשים?