נקודות מרכזיות משיעור בוקר – 9.1.24
עלינו להזדהות עם המצב שהבורא מציע לנו, נקבל הכול למעלה מהדעת, וזה יהיה לנו כפרס גדול, כמתנה.
אנחנו לא רוצים להסכים להישאר במצב שבו אנחנו נמצאים, אלא אנחנו רוצים לעלות מהעפר ולהגיע לשמיים.
למעלה מהדעת זה כשאני רוצה להיות בשלמות ובדבקות בבורא בכל מצב, ואני לא מתאר לעצמי שאהיה פחות מזה - בירידה, בנפילה, בקבלה - אלא רק בהשפעה, באהבה, למעלה מכל התנאים.
למעלה מהדעת מקדם אותי לבורא כי כך אני עושה לו נחת רוח.
לעשות נחת רוח לבורא הכוונה שאני עוזב את עצמי ורוצה לקרב את האני שלי אליו.
איזו בקרה יש לאדם שהעבודה שלו נכונה? עד כמה הוא פוחד, עד כמה הוא לא חושב על עצמו אלא רק על נתינה לבורא, לגרום לו נחת רוח, כך הוא שמח ובטוח.
אדם מגיע להחלטה בתוך הדעת שהוא לא מסוגל לכלום חוץ מלעזוב את מצבו ולהיות בעל מנת להשפיע בכל כוחו.
במידה שאדם מתקדם להיות משפיע, להידמות לבורא, הוא מתחיל להבחין במצבים שהוא עובר, למדוד אותם, להרגיש אותם, לשקול אותם.
עבודת עפר מקבילה תמיד לעליית האדם, כך הוא יכול להרגיש כמה הוא היה בעפר, ואם יעזוב עכשיו את הלמעלה מהדעת הוא ייפול לעפר, יתנתק ויעזוב את הרוחניות.
אדם צריך עזרה מהבורא שיוציא אותו מהעפר, שיעלה אותו קצת כך שיוכל להתמודד אחרת. עליו לשאוף לצאת מהמצב שהוא טמון בעפר ורק הבורא יכול לעזור לו, לתת לו דחיפה, ואז הוא ישתדל לעשות משהו מעצמו - בתפילה, בבקשה, בהכול.
כניעה ללא תנאי היא שאני רוצה בכל מקרה, גם אם אני מבין או לא מה זה בתוך הדעת, מבין או לא מה זה למעלה מהדעת, אני חייב לקבל את המצב בו אני נמצא וממנו לצאת.
אני חייב להתרומם אפילו אם אין לי שום כוח, וכשאני מגבש את כל הכוחות שלי ולא מסוגל לקום מהעפר, אז אני צועק "תציל אותי! תעזור לי לצאת קצת מהמצב שאני אהיה למעלה מהעפר, שתהיה לי אפשרות לאחוז במשהו בעל מנת להשפיע". רק לאחוז בחברים ולצעוק להם שיעזרו לי, אין אפשרות אחרת.
אין לך אפשרות לתפוס למעלה מהדעת אלא אם אתה לא מסוגל להישאר בתוך הדעת, לכן העיקר הוא להיפטר מהדעת ולעלות למעלה. מה יש שם? לא חשוב, העיקר לא להיות בתוך הדעת.
מה דוחף אדם לצאת למעלה מהדעת? שהוא רואה שבדעת זה סוף ושקר.
עפר הוא כמו ביצה שמושכת את האדם פנימה. לכן ודאי שלא להסכים עם המצב ולרצות לצאת ממנו.
כל העבודה שלנו היא לצאת מהעפר ולהגיע לעל מנת להשפיע, הבורא מקבל תענוג מזה כי אנחנו רוצים לגדול, לצאת מהמצב שהוא ברא.
האם הבורא נהנה שאדם מרגיש טעם עפר? כן, זה סימן שהאדם נמצא במעבר מלא לשמה ללשמה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
חבר'ה, אתם צריכים להתאמץ בנושא. זה מאמר חשוב מאוד, הוא מתוך המאמרים שממש מושכים אותנו למעלה.
עפר נקרא שבכל התענוגים בעולם הזה אני מרגיש טעם עפר.
אדם מייצב את עצמו בהדרגה כך שבעפר מרגיש טעם עפר, ובהתקדמות על מנת להשפיע מרגיש טעם של שמיים.
אדם דורש שיהיה לו כוח לאחוז במורה ובחברים כדי לצאת מהעפר. זאת אומרת, כדי לא להשתוקק לאותם הדברים שהיו ממלאים אותו עד כה.
אם אתה מחזיק בחברים אתה יכול לעשות את כל הפעולות והתנועות שתרצה.
תשתדלו לפנות יחד לבורא, אפילו שאתם לא יודעים לסכם את הפנייה לבורא, כי אם כל אחד ואחד רוצה לפנות עם כולם ועבור כולם לבורא, זה כבר מתקיים.
אני אומר לך מתוך הניסיון, כלום לא יעזור לך, רק להתאמץ עד שהבורא יתחיל לפתוח לך קצת יותר את הלב. אין פתרון אחר.
איך עשירייה יכולה לעזור לחברים שאין להם טעם בעבודה? לתת כמה שיותר דוגמאות שנראות לעין.
הרגשת העפר היא הרגשה קשה מאוד, לא נותנת לך לצאת. אבל כשתמודד עימה, היא תבנה אותך.
המורה אף פעם לא מסתלק. הוא בכל זאת נמצא ומקשר אותך עם הבורא, ולכן נישָאר בקשר.
העיקר בלימוד שלנו זה להגיע לאמונה למעלה מהדעת, לכוונות על מנת להשפיע, כי אין לנו יותר למה להשתוקק. אפשר להגיד שמהתקופה הזאת והלאה, אנחנו נמשכים לזה ביתר בהירות. לכן כל הזמן לשמור על כוונה שאני רוצה להגיע בעל מנת להשפיע דרך החברים לבורא.
ביטחון באמונה אתה יכול לקבל רק מהקבוצה. ודאי שגם מהתפילה, אבל בעיקר מהקבוצה.