שיעור בוקר 12.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 449, דף תמ"ט, "עשר הספירות של עולם הנקודים", הסתכלות פנימית,

אותיות כ' – כ"ה

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ב', חלק ו', דף תמ"ט, עמ' 449, עשר הספירות של עולם הנקודים, הסתכלות פנימית, אות כ'.

אנחנו לומדים חומר שלא נמצא לפני העיניים שלנו, הוא לא בהרגשה שלנו, אפילו לא בדמיון שלנו ולכן אנחנו צריכים להתייחס אליו כמו לסגולה קודם כל. סגולה. לא שרוצים להבין, להבין זו לא בעיה, אפילו אם היינו מבינים, מה זה היה נותן לנו? יש הרבה דברים בעולם שאנחנו מבינים, גם את החומר הזה היינו מקרבים להבנה הגשמית שלנו ומה היה יוצא לנו מזה.

אלא כל הייחוד, כל הדבר המיוחד שיש בחומר הזה, זה שאנחנו יכולים על ידו להפעיל את הכוונה שלנו וההשתוקקות שלנו להשגה שלו, לדרגה יותר עליונה. אם אנחנו רוצים להבין אותו בדרגה הזאת אנחנו מורידים אותו לגשמיות, ובאמת בצורה כזאת אין לנו שום תועלת ממנו, אלא [אדם נהיה] חכם. זה נקרא "חכם בלילה", כי "לילה" זו הדרגה שלנו, וזה שאנחנו רוצים להוריד את החכמה הזאת לדרגה הזאת זה נקרא חכם בלילה.

אלא אנחנו רוצים להשתמש בו כבסגולה. "סגולה" זה נקרא שאנחנו עולים לדרגת החומר הזה על ידי המאור המחזיר למוטב, כוח שמקבלים מהבורא. שזה לא בשכל, אלא צריכים לקבל עלייה. וכשאנחנו נקבל את העלייה הזאת אז שם בעלייה אנחנו נגלה אותו. לא נבין אותו אלא נגלה אותו. זה יתגלה בכלים חדשים, שכל חדש, הרגשה חדשה, וכך נגיע למה שהחומר הזה מיועד.

אז בבקשה, אנחנו צריכים להפעיל יותר את הכוונה הנכונה שלנו ללימוד חכמת הקבלה, כסגולה.

קריין: עמ' מ"ט אות כ'.

1. אות כ'

"ויש להבין היטב את ההפרש של ב' הבחינות שבחולם, הנ"ל. אשר בחינת ה"ת שבנקבי העינים של הראש הא' אינה יורדת עוד ממקומה. וה"ת של ראש הב' שהיא הכתר דנקודים, יורדת למטה ע"י זווג הע"ב וס"ג. וטעם הדבר הוא, כי נתבאר לעיל באות ט"ו כאן. שעיקר התיקון שבפרסא, הוא להעלים ולהסתיר כח הה"ת הנמצא בנקבי העינים דראש העליון, בעת שהה"ת דראש התחתון יורדת למקום הפה. ע"ש." בעולם הנקודים יש לנו ראש שנמצא למעלה מטבור, שנקרא ישסו"ת, ואחר כך ראש שנקרא כתר, ואבא ואמא שזה גם כראש אחד, ראש הב'. על ראש הא' לא פועל שום צמצום ושום דבר. בראש הב' יש קטנות וגדלות בהתאם לזיווג דהכאה שנעשה בראש דס"ג. לכן צריכים כך לחלק, למעלה מטבור הכללי עומד ישסו"ת, לא משתנה, זה ג"ר דבינה. למטה מטבור נמצא כתר ואבא ואמא, ז"ת דבינה, נמצאים בקטנות ומגיעים מתי שצריכים, לגדלות. "וענין תיקון הזה לא יצוייר בראש הא' עצמו," בישסו"ת,
"בהיות שמה הה"ת במקום אצילותה הראשונה בבחי' השיתוף עם ה"ר, ואם היתה יורדת משם לא היה לה דרך להעלות עוד. וכל ענין הפרסא אינה אלא תולדה דה"ת זו שעלתה בנקבי העינים דראש הא', ולפיכך לא תוכל לרדת ממקומה, כי אין מי שיעלים את כחה. אבל אחר שנולדה הפרסא מתחת הראש הא', והאח"פ שיצאו לחוץ מראש הא', נתחלקו בעצמם לגו"ע ואח"פ, הנה אז אפשר לה"ת, שתרד מנקבי העינים אלו דראש הזה. כי הפרסא מעלמת על ה"ת שבנקבי העינים דראש הא'. באופן שעיקר כח השיתוף דמדת הרחמים בדין נעשה בנקבי העינים דראש הא' לשורש קבוע וקיים. אלא שהפרסא יכולה להעלים כחה לעתים, ולא בתמידות. ופעולת השיתוף הזה, דהיינו העליה והירידה הנ"ל, מקומה היא בראש הב'."

זאת אומרת, יש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג. נקודות דס"ג התערבו עם נה"י דא"ק. הצטמצמו בצמצום ב', עלו בחזרה לראש דס"ג. בראש דס"ג נעשה זיווג בנקבי עיניים לפי רשימות ב'/א' מצומצם, והפרצוף הזה יורד ממקום איפה שהראש, מנקבי עיניים ומתפשט למטה. ומנקבי עיניים ומטה עד הטבור מה שמתפשט זה נקרא ישסו"ת. למעלה מטבור, הוא עדיין שייך לצמצום א', הוא שייך עדיין לבינה, בינה עצמה.

בינה עצמה זה ג"ר דבינה, לא איפה שהיא שייכת לתחתונים כאמא, שזה נקרא ז"ת דבינה. איפה שז"ת דבינה, זה מתחיל להיות מטבור ולמטה. החלק הזה נקרא אח"פ, אוזן, חוטם, פה. אוזן זה כתר, חוטם ופה זה אבא ואמא. הם כבר נמצאים ממש בצמצום ב', נמצאים בקטנות, הקטנות פועלת עליהם ותחתיהם יש עוד גוף, זו"ן. זו"ן גם מתחלק לגלגלתא עיניים עד הפרסא, ואחפ מפרסא עד הסיום.

תלמיד: הוא כותב פה "שהפרסא יכולה להעלים כחה לעתים".

פרסא עולה ויורדת לפי הרשימות, והרשימות משתנות בהתאם להעלאת מ"ן בתחתונים. התחתון שמעלה את המ"ן הראשון זה נקרא נה"י דא"ק, שהוא התערב עם נקודות דס"ג ומשפיע עליהם את הד'/ג' שלו, ואז רשימות דס"ג מצטמצמות וכן הלאה. זאת אומרת, העלאת מ"ן היא משנה את הזיווג שבעליון ואז משתנה מקום הזיווג מקטנות לגדלות.

תלמיד: וזה הכוח של הפרסא?

זה הכוח של הפרסא, ודאי.

תלמיד: הפעולה היא בה או הפעולה היא עליה?

הפרסא נמצאת גם בראש וגם בגוף. אם בראש היא קובעת איפה נעשה החשבון, בגוף היא כבר קובעת איפה קורית התוצאה מהחשבון.

שאלה: ראש דישסו"ת הוא העליון, יש חוק קבוע אצלו שהוא שומר על צמצום ב'. איך זה אפשרי שהתחתון לא שומר עליו?

לא, ראש דישסו"ת זה גם תוצאה מצמצום ב'. כי הזיווג נעשה בנקבי עיניים דס"ג, ולכן זה כבר צמצום ב'. אבל ישסו"ת יוצא כאילו למעלה מצמצום ב', למעלה מנקודת הזיווג, על גלגלתא ועיניים. ולמטה מנקודת הזיווג כבר יוצא מה שלמטה מטבור, כתר, אבא ואמא, זו"ן.

תלמיד: זה אומר שראש דישסו"ת, כך הבנתי מהכתוב, שומר על צמצום ב' לעולם.

כן.

תלמיד: ולעומת זאת, למטה מהטבור יש שמירה על צמצום ב'.

נגיע לזה, זה לא פשוט, איך למטה מטבור מבטלים צמצום ב', ומגיעים אחר כך לשבירה. נגיע לזה, גם על ישסו"ת מדובר. חכה, זה קצת לפני הזמן.

קריין: עמ' ת"נ, אות כ"א.

שוב, לא לשכוח על הסגולה, שזה העיקר. מכל החכמות האלה אנחנו נהיה רק יותר חכמים, אבל לא המשיגים.

קריין: אות כ"א.

2. אות כ"א

"גם תזכור, הצורך לב' בחינות הזווגים שנעשו בחכמה ובינה דנקודים, שנתבארו לעיל, שהם: ענין התלבשות נה"י דכתר נקודים למוחין בחו"ב." אח"פ דכתר שהתלבשו בגלגלתא עיניים דאבא ואמא. "וענין הארת היסוד דא"ק את נקודת השורק לחו"ב דנקודים. כי הזווג דנה"י דכתר הועיל רק לחו"ב, דהיינו לבחינת הראש דנקודים, כי ע"י ירידת ה"ת למקום הפה, חזרו החו"ב לבחינת ראש. אבל לא הועיל כלום לבחינת הגוף דנקודים, שהם הז"ס תחתונות, כנ"ל באות יוד. ולכן הוצרך להארת נה"י דא"ק הפנימים שהם עצמם בחינת ה"ת כנ"ל (באות ז' ד"ה הענין). ואחר שקבלו החו"ב את הארת ה"ת מיסוד, בסוד ו' ובתוכה הנקודה דהיינו ה"ת, כי באה הנקודה בתוך הכלים דחו"ב, הנה אור הזה הוא עצם הז"ת שבאו להבינה דנקודים והולידה אותם ובאו למטה למקומם."

קריין: שוב.

3. אות כ"א

"גם תזכור, הצורך לב' בחינות הזווגים שנעשו בחכמה ובינה דנקודים, שנתבארו לעיל, שהם: ענין התלבשות נה"י דכתר נקודים למוחין בחו"ב. וענין הארת היסוד דא"ק את נקודת השורק לחו"ב דנקודים." נה"י דכתר, שהיו נפולים בתוך אבא ואמא דנקודים הם בקטנות. כשהם עולים לגדלות הם לוקחים לעצמם יחד איתם את גלגלתא עיניים דאבא ואמא דנקודים. הגדלות הזה נקרא גדלות דמין הא'.

"וענין הארת היסוד דא"ק את נקודת השורק לחו"ב דנקודים. כי הזווג דנה"י דכתר הועיל רק לחו"ב, דהיינו לבחינת הראש דנקודים, כי ע"י ירידת ה"ת למקום הפה, חזרו החו"ב" חכמה ובינה "לבחינת ראש." אבא ואמא. "אבל לא הועיל כלום לבחינת הגוף דנקודים," עצמם, זו"ן, "שהם הז"ס תחתונות, כנ"ל באות יוד. ולכן הוצרך להארת נה"י דא"ק הפנימים" שהם ד'/ג' רשימות, "שהם עצמם בחינת ה"ת כנ"ל (באות ז' ד"ה הענין). ואחר שקבלו החו"ב את הארת ה"ת מיסוד," דא"ק "בסוד ו'" ונקודה, ש-ו' כבר נמצאת בפה דנקודים, "דהיינו ה"ת, כי באה הנקודה בתוך הכלים דחו"ב, הנה אור הזה הוא עצם הז"ת שבאו להבינה דנקודים והולידה אותם ובאו למטה למקומם." וזה אחר כך גרם לשבירת הכלי.

זאת אומרת, מה שיש לתוך הנקודים עצמם, שהם יכולים לגרום לגדלות שלהם עד גדלות דזו"ן, לא כולל, וגדלות דזו"ן נעשה על ידי רשימו ד'/ג' מנה"י דא"ק, שגם עלה עם הרשימו ב'/א' מצומצם לראש דס"ג.

אנחנו חושבים על הסגולה. אנחנו רוצים להשיג, כשמשיגים אז רואים את המובן בזה. ועכשיו התשוקה שבה אנחנו לומדים היא חייבת להיות, אבל אנחנו צריכים להעביר אותה מידיעה להשגה. זאת אומרת, להשתוקק להשגה ולא ידיעה, "חכמה בגויים תאמין". אנחנו לא רוצים להיות מקובלים ירושלמים.

קריין: אות כ"ב.

אות כ"ב

"ויש לבאר עוד, כי נודע שכל פרצוף תחתון מלביש להעליון שלו, מפה דראש ולמטה," כמו שאנחנו רואים את גלגלתא וע"ב, ע"ב מלביש את הגלגלתא מפה ומטה. "וא"כ למה הפרצוף הזה דנקודים, שנאצל מפרצוף הס"ג, אינו מלבישו כל עיקר, שהרי הכתר דנקודים מתחיל למטה מסיום כל הפרצוף דס"ג," ס"ג נגמר בטבור ומשם מתחיל הנקודים. למה הוא לא מלביש מפה דס"ג ומטה, או מנקבי עיניים דס"ג איפה שנעשה זיווג עליו ומטה? "אלא שמלביש לנה"י של פרצוף הא' דא"ק הנק' פרצוף גלגלתא דא"ק. ועוד קשה, מה נעשה עם הרשימות דטעמים דס"ג, שנשארו אחר הסתלקות האורות האלו. שהרי בסבת הזדככות המסך נמצאים כל האורות דגוף מסתלקים ועולים למאצילם, כנודע." לראש. "וביותר קשה מאין בא המילוי להגוף דס"ג שמטבור ולמעלה עד הפה, אחר הסתלקות האור משם. כי בכל הפרצופים נמצא התחתון שממלא ומלביש לגוף דעליון שלו אחר הסתלקותו, כנודע, אבל פרצוף הנקודים אינו מלביש לעליון שלו שהוא הס"ג, כי עומד למטה מסיום רגליו, וא"כ מי הממלא אותו אחר הסתלקות אורותיו למאציל.

ולהבין זה, צריכים לדייק היטב בדברי הרב שבכאן (דף ת"ז אות י"ז) וז"ל, והנה כל האור הנמשך עד הטבור" שזה ישסו"ת שעומד למעלה מטבור. "אפילו שהוא מבחינת העינים, הכל נבלע ונכלל בעקודים," ישסו"ת עדיין שייך לעקודים. ישסו"ת זה שעומד מניקבי עיניים דראש דס"ג עד הטבור הכללי. "ולכן אינו ניכר, אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו, זהו לבדו נקרא בשם נקודות. לפי שהוא עומד עתה לבדו. ע"כ לשונו.

וצריכים להבין את זאת, למה האור מבחינת העינים, שהוא נאצל מן פרצוף הס"ג, נבלע ונכלל בעקודים דס"ג ואינו ניכר כלל עד הטבור. הלא כל פרצוף תחתון מלביש להעליון גם למעלה מטבור, ומ"מ הוא ניכר היטב, ואינו נכלל בו ואינו נבלע בו."

זאת אומרת, למה אנחנו לא מתחשבים בישסו"ת, אנחנו אומרים שהוא נבלע בעקודים. למה הוא נבלע בעקודים? ע"ב לא נבלע בגלגלתא, ס"ג לא נבלע בע"ב, למה ישסו"ת נבלע בעקודים, בס"ג וע"ב וגלגלתא?

קריין: אות כ"ג.

אות כ"ג

"וצריך שתזכור כאן היטב כל הגורמים בסדר אצילות פרצוף התחתון מהעליון, שנתבארו בחלקים הקודמים. ונזכיר אך מקצתם, הנה הגורם העקרי ללידת פרצוף, הוא הזדככות המסך עד שמשתוה להמאציל, שבזה הוא מעלה כל הרשימות דספירות הגוף להמאציל, הנשארים אחר הסתלקות האורות דגוף. ונכלל עמהם שם בהמסך דמלכות של ראש, המכונה מאציל, ואז מתחדשים הרשימות ע"י זווג העליון דראש, וכשהוכר עביות הגוף שבהם, מוכרחים לצאת מבחינת הראש, ולחזור לבחינת גוף כבתחילה, אלא לא לבחינת הטבור דעליון כמו שהיו בתחילה, אלא בבחינה אחת גבוה מהטבור דעליון, משום שבחינה אחרונה נעלמת תמיד, בשעת הזדככות, עד שאינה משאירה רשימו. והטבור דעליון הוא תמיד בחינה האחרונה הנעלמת, ע"כ נמצאת הבחינה שכנגדו שבגוף דעליון, שהיא מדרגה אחת למעלה מהטבור דעליון כנודע. וזה נוהג בכל הפרצופין. ועי' לעיל דף ר"ד בתשובה ר"י.

ועל הסדר הנ"ל נאצל גם הפרצוף נקודים, שהוא המ"ה וב"ן דא"ק, מן העליון שלו, שהוא פרצוף ס"ג דא"ק. שעל ידי הזדככות המסך דגוף דפרצוף הס"ג דא"ק, עד שהשוה צורתו להמאציל שהוא המלכות דראש דס"ג, העלה כל הרשימות, שהניחו האורות אחר הסתלקותם מהגוף אל המאציל. ואחר התחדשותם שם בזווג דראש, ואחר שהוכר עביותם יצאו מהראש וירדו להבחינה שכנגדם בהגוף, שהוא מדרגה אחת גבוה מהטבור דס"ג, דהיינו במקום שנקרא חזה דס"ג ומחזה ולמעלה, יצאו ע"י זווג עם אור העליון, ע"ס דראש, ומחזה דס"ג ולמטה, יצאו הע"ס דגוף בתוך וסוף עד הטבור. דהיינו עד סיום רגלים דס"ג. שהוא הסדר דכל הפרצופים."

קריין: אות כ"ד.

אות כ"ד

"אכן נודע," עכשיו זה ההסבר. "אכן נודע שהמסך הזה דגוף הס"ג שנזדכך ועלה להמלכות דראש הס"ג, דהיינו לנקבי העינים, לבחי"א דראש, הנה כולל ג"כ הרשימות שנשארו מאורות דזו"ן דא"ק הפנימי, אחר הסתלקות אורותיהם מהם. (כנ"ל באו"פ דף ש"צ ד"ה ותדע). עש"ה בכל ההמשך. ונמצא שיש כאן בהזדככות המסך דגוף של הס"ג שינוי גדול מבכל הפרצופים, כי הוא כלול מב' בחינות רשימות מב' פרצופים נבדלים: הא' הם, הרשימות הנשארים מפרצופו עצמו. הב' הם הרשימות הנשארים מן הזו"ן דפרצוף גלגלתא דא"ק, שהם רחוקים זה מזה, כי הרשימות של עצמו באים ממסך דבחי"ב, והרשימות של הזו"ן דא"ק הפנימי באים ממסך דבחי"ד. ולפיכך, כשנתכללו בהמסך ועלו להזווג דעליון שבראש הס"ג, יצאו עליהם שם ב' מיני זווגים: הא' על הרשימות של עצמו, שמשם יצא אור העינים שנתפשט עד הטבור, (כנ"ל אות כ"ב כאן בדברי הרב), שאומר עליו שהוא נבלע ונכלל בעקודים ואינו ניכר. וסדר הלבשתו הוא, כנ"ל, כי אחר שהוכר עביותו וירד המסך מן הראש להחזה, הוציא ע"ס דראש מחזה עד הפה דס"ג, וע"ס דגוף מחזה ולמטה עד סיום רגלי הס"ג, שהוא מקום הטבור דא"ק. וזווג הב' נעשה על הרשימות הנכללים מבחי"ד, דהיינו אור הנקודות דס"ג שנתלבשו באותם הזו"ן דפרצוף גלגלתא דא"ק, ונתחברה בהם הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באו"פ דף שצ"ה ד"ה עלו) והוא האור שירד מהעינים ונתפשט למטה מטבור דא"ק. שהרב אומר עליו שהוא לבדו נקרא בשם נקודות. כי הוא שיצא בבחינת ה"ת בעינים, ויה"ו באח"פ, כנ"ל."

בעל הסולם לא כל כך חידש כאן שום דבר, הוא אומר שיש שתי רשימות, הרשימו הראשון מתגלה בינתיים ומחלק לנו את פרצוף הנקודים לישסו"ת שהוא נבלע בעקודים, וכתר אבא ואימא שמתגלה עוד מעט בגדלות שלהם, בקטנות כמעט ולא נחשב.

שימו בסוגריים את כל הקטע שמתחיל ב- "כנ"ל אות כ"ב" ומסתיים כמה שורות למטה ב-"מקום הטבור דא"ק", כל זה, זו קושיא גדולה שאנחנו נצטרך לברר אותה לחוד. היא מתבררת בתשובה ס"ו.

קריין: אות כ"ה.

אות כ"ה

"ובאמת הושרש עוד התחלקות הנ"ל דב' הפרצופים שמטבור ולמעלה ומטבור ולמטה, בפרצוף הס"ג עצמו עוד מטרם הסתלקותו. כי גם אז מביא הרב (לעיל דף שצ"ו אות ו'). שמתחלק על טעמים ונקודות: שהטעמים דס"ג הם אותו חלק הס"ג שלא נתערב במ"ה וב"ן הפנימים, ומדמה אותו לאו"א, ונמשך עד הטבור דא"ק. ונקודות דס"ג הם אותו חלק הס"ג שנתלבש ונתחבר במ"ה וב"ן הפנימים. שמדמה אותו לישסו"ת. ומתחיל מטבור ולמטה. עש"ה ובאו"פ. הרי שעוד בפרצוף הס"ג מטרם הסתלקות אורותיו כבר הושרש בו ב' פרצופים נבדלים זה מזה, בכח החיבור עם הבחי"ד של מ"ה וב"ן הפנימים, שפרצוף העליון שלו נקרא טעמים, והוא בחינת או"א. ופרצוף התחתון שלו הוא בחינת ישסו"ת שנקרא נקודות.

והנה נתבאר, שהפרצוף מ"ה וב"ן החיצון דא"ק, הנאצל מן פרצוף הס"ג החיצון דא"ק, מתחלק לב' פרצופים: העליון עד הטבור, ותחתון מטבור ולמטה. וכשתחשוב שניהם לערך של פרצוף אחד, בדוגמת הטעמים ונקודות דס"ג, אז יבחן העליון לבחינת הג"ר, והתחתון לבחינת הו"ק, שהם בערך כמו או"א אל זו"ן דאצילות."

הוא רוצה לתת לנו הסבר שההתחלקויות האלה הן מקבילות. כבר בס"ג יש לנו טעמים דס"ג, נקודות דס"ג והם כבר שונים מאוד, שם זו הארת חכמה, כאן זו הארת חסדים. אחר כך הפרצוף שיורד למטה גם מתחלק לזה שמשפיע בחסדים שלו, שזה חלק עליון נקודות דס"ג, והוא מקבל התרשמות מד' דנה"י דא"ק, שזה החלק התחתון דנקודות דס"ג. חלק עליון לא מצטמצם, חלק תחתון מצטמצם בלבד. זאת אומרת יש לנו כבר מפרצוף ס"ג חלוקה מאוד ברורה לחצי חצי בפרצוף. ואז זה ממשיך כך גם לישסו"ת וגם לאבא ואמא ולזו"ן.

ומה זה עוזר? זה עוזר שבכל בחינת הנברא יש לנו חלק מסוים מהבורא שאנחנו יכולים לעבוד עימו ולהתקרב לבורא. ואז על ידי זה גם לטפל בחלק התחתון שלנו שהוא העבה, רצון לקבל, שאז נתקן אותו באח"פ דעליה.

שאלה: בראש דס"ג המסך של הפה נמצא בנקבי עיניים והוא בעצם קובע עכשיו את כל החוקיות שממשיכה מפה והלאה. זה נכון?

לא. הוא קובע את כל החוקיות מכאן למטה והלאה לפרצופים של קטנות. לפרצופי הגדלות, ה' תתאה חוזרת לפה ונעשה זיווג דגדלות.

תלמיד: אז עכשיו הפרסא שמתחת לטבור היא תוצאה של מה שהיה בנקבי עיניים?

לא. מה שבנקבי עיניים זה תוצאה מפרסא שלמטה מטבור. כי פרסא למטה מטבור היא נעשתה כבר בצמצום ב'.

תלמיד: אז מה שקראנו עכשיו אולי אפשר לקרוא לזה התוך של פרצוף ס"ג, הוא לא מצטמצם, אין מסך כמו שפעם היה מסך בגוף?

אני לא מבין על מה אתה מדבר, איזה חלק, מה זה תוך דס"ג?

תלמיד: מה שקראנו עכשיו, יש לנו בראש דס"ג מסך בנקבי עיניים, יש פרסא שמתחת לטבור.

ישנו, כן.

תלמיד: ומה כל הקטע ביניהם שהוא תיאר עכשיו?

מה שקורה במסך בנקבי עיניים, הוא עושה זיווג דהכאה ומזה מתפשט ישסו"ת למעלה מטבור, ולמטה מטבור כתר, אבא ואמא וגלגלתא עיניים דזו"ן, והכול נגמר בפרסא.

תלמיד: אז הישסו"ת הזה שבעצם נמצא בין הפה לטבור, שם הכול מלא, אין שם כמו צמצום ב', אין שם מסך?

לא. הוא נמצא למעלה מצמצום, הוא אמנם חלק מהצמצום אבל נמצא למעלה מצמצום, זה לא פועל עליו, כמו גלגלתא עיניים שהוא בינה, ב' דהתלבשות.

תלמיד: בפרצופים גלגלתא ע"ב היה מסך בגוף שהוא גם תוצאה מהמסך דראש. מה קורה עכשיו בס"ג, זה כבר לא עובד ככה?

כן עובד, אבל שם זה מסך לא פשוט, שם זה מסך שאומר בחלק אני אקבל וחלק אני לא אקבל. ואז יוצאת הגבלה, שבחלק שלא מקבל יוצא שהוא מצומצם, הוא נמצא כבר למטה מטבור, והחלק שלא מצומצם נמצא למעלה מהטבור.

תלמיד: שזה הישסו"ת כאילו?

כן.

שאלה: לגבי המבנה של פרצוף בכלל. נניח שפרצוף ע"ב מזדכך ואז מסך יורד לחזה ויש עוד פעם זיווג ויוצא קודם ראש.

אתה מדבר כבר על ס"ג?

תלמיד: אני מדבר על לידה של פרצוף, נגיד שע"ב מזדכך ונולד ס"ג. יש מסך ויוצא ראש.

מסך דטבור דע"ב עולה לפה, אחר כך מתחדשת בו העביות החדשה שהיא ג'/ב'. לפי רשימות ג'/ב' הוא יורד לחזה דפרצוף ע"ב ועושה זיווג דהכאה על הראש החדש, ג'/ ב'.

תלמיד: עושה זיווג חדש ויוצא ראש.

דס"ג.

תלמיד: ראש דס"ג, זה כתר, חכמה ,בינה.

תלוי איך אתה מחלק פרצוף, אתה יכול להגיד עשר ספירות.

תלמיד: למה אני שואל, כי אחרי שיוצא ראש, מראש מתפשט גוף. להתפשטות הזאת הוא קורא בהרבה מקומות כתר.

זה גם כבר משהו אחר. יש מעט כינויים והרבה הבחנות. כתר יכול להיות ספירה, כתר יכול להיות פרצוף, כתר יכול להיות ההתפשטות הראשונה. הרבה שמות של כתר אתה יכול להדביק על הרבה תופעות.

תלמיד: ההתפשטות הזאת נגמרת וזה מתחיל להזדכך. מתחיל להזדכך ולהזדככות הזאת הוא בהרבה מקומות קורא ט' תחתונות. זאת אומרת יש את הכתר שזה מלמעלה למטה ואחר כך הקומות שיוצאות. הט' תחתונות האלה זה רק הגוף זה לא ראש, כי ראש זה ג"ר שלא קשור.

ודאי, כן.

תלמיד: אז זה ט' תחתונות של הגוף כאילו?

אתה מתבלבל בין זה לזה. פשוט הוא קורא להתפשטות ראשונה כתר ולהזדככות שהיא הדרגתית הוא קורא ט' תחתונות.

תלמיד: הכתר זה עשר ספירות.

גם עשר ספירות.

תלמיד: כי מה שנראה כאילו שכתר זה מלמעלה למטה וכל הט' תחתונות זה מלמטה למעלה.

כן, בתוף פרצוף כך אנחנו סופרים. אבל אל תשווה את זה עם כתר במקום אחר ועם ט' תחתונות במקום אחר. כי במקום אחר הוא אומר שכתר וט' תחתונות זה משהו אחר לגמרי. זאת אומרת, כתר זה ספירה אחת וט' ספירות הן תחתיו, ובראש יש לך עשר ספירות. וכשאתה אומר ראש וגוף אז אתה אומר שראש יכול להיות כתר וגוף זה ט' תחתונות.

שאלה: כשאנחנו אומרים עשר ספירות של הפרצוף, הפרצוף בכלל שכולל ראש תוף סוף, אנחנו מדברים על ספירות מלמעלה למטה?

כן. איך יכול להיות שראש וגוף אתה סופר כספירות, הרי בראש עשר הספירות, בתוך עשר הספירות, בסוף עשר הספירות.

תלמיד: ואז נקודות זה משהו אחר.

נקודות זה הסתלקות האורות.

תלמיד: אבל אלה קומות חדשות שנבנות על הקומות שנבנו מלמעלה למטה.

לא. ההבדל בין נקודות לטעמים זה ששם מעורב כוח המסך ולכן הן נקראות נקודות. כי נקודת הצמצום כבר נכנסת בכל ספירה וספירה של אור ישר ואז הן נקראות נקודות.

תלמיד: אבל כשאנחנו מסתכלים על פרצוף שלם ככלל, כל הפרצוף כולו, איפה אני ממקם את הנקודות שבו. זאת אומרת זה חלק מההתפשטות הראשונה או שזו תוספת על ההתפשטות הראשונה?

זה תוצאה מטעמים, וביטוש פנים ומקיף נותן לנו פרצופי הנקודות. נקודות אלו פרצופים שהם נולדים מהזדככות הדרגתית של המסך מטבור לפה. אז יוצאים ויוצאים פרצופים על בחינה ד', ג', ב', א', שורש, חמישה פרצופי נקודות.

תלמיד: כשאנחנו אומרים כח"ב חג"ת נהי"ם של פרצוף, כל הקומות האלה אנחנו מתכוונים לקומות שהן מלמעלה למטה?

כולל ראש, תוף, סוף. ויכול להיות גם בכל אחד מהם. לא לנעול משהו ככה, להיות גמיש. שוב, יש לנו מספר מצומצם של שמות והבחנות הרבה.

(סוף השיעור)