שיעור 10.02.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

דומם דקדושה - 2

נקרא את הגדרת הדומם מהמאמר.

קריין: אנחנו קוראים את עניין דומם צומח חי מדבר, מאמר קט"ו בשמעתי.

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו, אלא רשות של בעל הבית עליו, והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמו שכתוב, "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו." מכאן אנחנו צריכים להבין שההתעמקות, כניסה יותר ויותר עמוקה במושג הדומם, מביאה אותנו לצומח, לחי ולמדבר ולא-לוהות השלמה. ובסך הכול זה בדבקות לדרגת הדומם, שבדרגת הדומם "אין עוד מלבדו", ובסך הכול את זה אנחנו משיגים, וכל היתר, הכול בא מהדומם ובעצם בתוך הדומם נמצא.

כשאנחנו מתחילים לחקור את הפעלת הבורא בנו, שהוא מפעיל אותנו, זה מביא אותנו ליתר עומק של ההפעלה שלו, ומזה אנחנו באים, ואנחנו נשארים באותו הסגנון ש"אין עוד מלבדו", ולהיות דבוקים עם הרצון שלו, עם המטרה שלו, עם כל מה שאנחנו מגלים בהפעלה שלו, ואנחנו לא רוצים להיכנס פנימה יותר מזה שהוא מפעיל אותנו בלבד. זה נקרא שלא לערבב את האנוכיות שלנו. אבל זה שאנחנו רוצים להיות בדבקות להפעלה שלו, למה שהוא נכנס בנו ומפעיל, ללא תגובה אפילו משלנו, זה מביא אותנו דווקא לזה שאנחנו מתקדמים לצומח חי ומדבר.

זאת אומרת הדומם נשאר כיסוד, שדווקא בשמירת היסוד הזה בלבד מגיעים לצומח על ידי כך שאנחנו שומרים על הדומם בצורה כפולה נניח, ובשמירה בחזקה שלישית נניח מגיעים לדרגת חי, ואחר כך לדרגת המדבר, והכול מתוך זה ששומרים על עקרונות הדומם. לכן אנחנו צריכים ממש לאתר את הקשר הזה, להיאחז בו וממש לקנות אותו, שיהיה קיים בנו ללא הפסקה. מתוך זה נגיע גם לתפילות, גם לצרכים חדשים, איך אנחנו יכולים להחזיק בזה, הכול בא מזה. אבל לעת עתה רק בזה אנחנו צריכים להיות תקועים אפילו הייתי אומר.

שאלה: האם הנברא קובע ש"אין עוד מלבדו" ואת כל השאר עושה "המאור המחזיר למוטב", כל הדרגות מעל לדומם שייכות למאור המחזיר למוטב?

אמת. אמרת עוד יותר טוב ממני, שהנברא קובע רק "אין עוד מלבדו" וכל היתר נקבע על ידי אותו המאור, זה נכון.

תלמיד: נשמע שדרגת הדומם היא בעצם הדבר היחידי שצריך להתמקד בו.

כן.

תלמיד: אז למה אנחנו מתמקדים בעוד דברים בלימוד שלנו, בקבוצה ובעוד פעולות?

שום דבר ממה שאנחנו אחר כך עושים לא יוצא אלא מההכרחיות לקבוע את דרגת הדומם, שום דבר. ותמיד, לא חשוב מה שקובעים, את הכול אנחנו קובעים בדרגת הדומם החדשה, יותר מתקדמת, ועליה עוד קומות, תוספות. זה כבר שייך לאופי של כל מדרגה.

תלמיד: האם יש קשר בין "לא לשמה" לבין דרגת הדומם?

אני לא רוצה להתחיל לבלבל אתכם. לא לשאול על הגדרות שאנחנו יודעים מחכמת הקבלה ודרגת הדומם. אתה יכול עכשיו להגיד ומה עם קטנות וגדלות, אח"פ דעליון, ומיד אנחנו מוחקים את מה שדיברנו עליו במשך שלוש שעות.

תלמיד: ענית לחבר שבמשך היום צריך לשמור על דרגת הדומם על ידי ערבות.

החבר שאל אותי, איך אני אשמור על עצמי אם אני צריך להיות כל הזמן ב"אין עוד מלבדו", ש"אין עוד מלבדו" זה נקרא שכל מה שיש בי זה בא ממקור אחד. זה נקרא "אין עוד מלבדו", אלא מה עוד? תפרשו את העיקרון הזה ואתם תראו שדומם זה נקרא מימוש של "אין עוד מלבדו".

תלמיד: אני חייב את הערבות בשביל זה?

אם אתה צריך ערבות בשביל זה אני לא יודע, תבדוק האם אתה צריך. החבר הזה שאל אותי איך הוא יכול לשמור, כי הוא יוצא לאוויר העולם, לרחוב, לעבודה, ושם הכול נעלם. אז אמרתי שיכול להיות שהחברים יחשבו עליו, וכך כל אחד על כולם, ובזה הם יתנו לו חיזוק.

שאלה: איך אנחנו אמורים להתחבר אם נראה שאנחנו חסרי משמעות כמו איזו אבן? הרי להתחבר זה דורש מאיתנו לעשות איזה דברים מינימליים, זה דורש מאיתנו להיות בזה לפחות.

אני לא מבין, אנחנו צריכים להידמות לאבן שבאמצע הרחוב?

תלמיד: לא. איך נתחבר אם אנחנו כמו דומם?

רק כלפי דבר אחד אני קובע שאני דומם, שאני נפעל ב-100% מהבורא. אני ניגש לקבוצה, אני מתחיל לעבוד איתם, בסדנה, בהפעלה, אני עושה כל מיני דברים. אסור לי? לא. רק אסור לי לחשוב שזה אני עושה אלא שאני נפעל על ידי הבורא. אבל זה לא משפיע על כל הפעולות שלי בכלל, לא משפיע על כלום, זה רק משפיע על היחס שלי למה שקורה לי בלבד. יחס, לא על שום פעולה, שום תגובה, על כלום. אז אני נשאר בחיים, אני עושה הכול. אני רק רוצה להרגיש איך הבורא פועל דרכי על כולם, ואני לא משנה שום דבר בחיים שלי.

תלמיד: להתחבר זה דורש איזו פעולה רוחנית.

מה פתאום, אם אתם מחוברים זה נקרא פעולה רוחנית? תחשבו זה על זה, בזה אתם תעזרו זה לזה. וגם המחשבה הזאת שאתם חושבים זה על זה, אם תחשבו, זה גם הבורא שמפעיל אתכם.

תלמיד: כתוב פה "היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו."

כן.

תלמיד: זה נראה שיש פה איזו פעולה אגואיסטית.

אלא מי ברא את האגו? הבורא.

תלמיד: כן. אבל למעשה לפי מה שאנחנו לומדים, האגו הזה זה משהו כביכול מוסתר, הוא כאילו עושה את זה לטובת עצמו.

את זה אני לא יודע. אני יודע שכל מה שנמצא בי הבורא ברא, ועכשיו הוא גם מפעיל את מה שברא, זה גם הוא, ונתן לי רק מחשבה, לחשוב שזה מה שהוא עשה.

תלמיד: זה ממנו.

גם זה ממנו, וודאי. הכול ממנו. ונתן לי גם להבין במחשבה הזאת שחוץ מזה יש לי משהו שזה "אני", שהאני הזה כביכול נעתק ממנו. אבל הכול בא ממנו, אפילו האני שלי.

שאלה: מי קובע את תוצאות הפעולות שלנו?

מי קובע את תוצאות הפעולות שלנו? וודאי שהבורא. אלא מה אתה רוצה להגיד? שיש פעולות כאלה שלא הוא עושה? אלא מי?

תלמיד: אז מה אנחנו עושים?

אנחנו רק צריכים לקבוע ש"אין עוד מלבדו".

תלמיד: אז למה אנחנו נפגשים, למה אנחנו יושבים יחד?

כדי לקבוע את זה, זה נקרא גילוי הבורא. חכמת הקבלה נקראת "גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה", את זה אני צריך לגלות. עכשיו אנחנו מדברים על גילוי הבורא כשהוא זה שמתחיל פעולה בי. אחר כך נדבר איך לקבוע במשך הפעולה ובסוף הפעולה ובכול הפעולות בהתקשרות בינינו, זה נקרא גילוי הבורא.

אבל גילוי זה גם הבנה, הרגשה, הכרה, יש הרבה מערכות שאנחנו צריכים לבנות בתוכנו, אבל הן נבנות על ידו, הוא בונה, אלא אנחנו נרגיש גם בזה צורך, וגם הצורך הזה מגיע ממנו. את כול הדברים האלו אנחנו צריכים להכיר, איך שהוא בא ופועל ומזמין לנו צרכים, ואיך אנחנו על ידי הצרכים האלו מגיבים, ואיך אנחנו מתפללים כי הוא מחייב אותנו להתפלל, ואיך אנחנו מתייחסים לאחרים ואליו, וכן הלאה, איך הבורא מבצע את הכול.

אתה יודע מה זה דבקות שלמה? שאתה מגלה שלא פעלת ולא עשית כלום, כלום, ואתה מגיע לסיום הזה, זה נקרא גמר התיקון.

תלמיד: איך בן אדם מגיע לקבוע את זה. כי אנחנו רואים שלא אנחנו עושים את הדברים?

על ידי כל מיני פעולות שאנחנו עושים.

תלמיד: אנחנו עושים הרבה פעולות, איפה נקודת המהפך שאנחנו רואים שזה לא אנחנו אלה שעושים.

אנחנו עכשיו מתחילים להיכנס לזה, "אין עוד מלבדו" בדרגת הדומם. אבל בדרגת הצומח זה אחרת לגמרי, שם כבר מתחילים להיות חיים רוחניים, שם כבר, לקבוע בורא חייבים מערכת.

תלמיד: מה זה לקבוע "אין עוד מלבדו"? אם אנחנו יושבים ביחד ואומרים "אין עוד מלבד" זה לא משנה את הסיטואציה, איפה הנקודה?

עכשיו זה לא משנה, כי אנחנו דיברנו על דרגת דומם, שום דבר לא משנה ודווקא לא משנה. אני עובד, אני עושה כל מה שהיה אתמול וגם היום, אני רק קובע שזה דרכי "אין עוד מלבדו", זה מה שפועל.

תלמיד: אבל מה זאת הקביעה שהיא כבר בהיפוך, ולא שאני סתם אומר מהפה החוצה, אלא שיש פה קביעה כזו, שאני חי את זה.

אני לא יודע, על זה אנחנו לא מדברים. אני עוד לא יודע מה זה נקרא צומח.

תלמיד: אז בינתיים רק להיפגש?

רק? בוא נראה אותך שאתה כל הזמן עשרים וארבע שעות נמצא בהפעלה מהבורא במודעות שלך, בהכרה, בהערכה, בהכול. לא הערכה שאתה מודה לו בזה, לא. אלא שפשוט זה הכול הוא. בוא נראה אותך. זאת דבקות.

אני חושב שהנושא בינתיים מבורר, ולא כדאי עוד להיות בו.

סדנה

מה אנחנו עושים כדי לא לשכוח על "אין עוד מלבדו". בסופו של דבר כל זה, זה כלל "אין עוד מלבדו", רק בדרגת הדומם, שאנחנו נפעלים על ידי "אין עוד מלבדו" בלבד.

*

איך הכנס שלנו נקרא?

תלמידים: "כולנו כאחד".

לא כאחד, אלא "כולנו אחד", כן?

תלמיד: "כאחד".

"כאחד"? אז אני חושב שזה בדיוק להביא את עצמנו לדרגת הדומם, שכוח אחד פועל בכולם, איך אחרת אנחנו יכולים להיות כאחד אם לא על ידי העיקרון הזה. אז מה אנחנו צריכים לעשות בכנס וכהכנה אליו? איך אנחנו משיגים את הסיסמה הזאת "כולנו כאחד"?

*

איך השגת דרגת הדומם עוזרת לי לבטל את עצמי ולהתחבר עם החברים? כי אנחנו מדברים על כנס "כולנו כאחד", כולנו, אז איך הביטול שלי כלפי הבורא עוזר לי, כבר רק זה עוזר לי להתחבר עם האחרים בדרגת הדומם, כאילו אבן, ועוד אבן, ועוד אבן, איך הם מתחברים? מפני שבו, בבורא במקור אחד הם מתחברים. כי עדיין אין ביניהם חיבור אקטיבי ממש, אלא בזה שהם שייכים למקור אחד, שהם מרגישים ומשיגים שנהם פעלים ממקור אחד. שכולם נפעלים יש ביניהם כבר משהו משותף, זה תחילת האחד, "כולנו כאחד". תדברו על זה.

*

מה ההבדל בין מה שאני רוצה לגלות שהבורא מפעיל אותי במאה אחוז, לבין מה שאני רוצה לקבוע שהוא כבעל הבית שולט בי? תבררו את השאלה ואחר כך תגיעו לתשובה.

אני קורא את מה שכבר קראנו: "דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו."

מה שהוא אומר נראה קצת יותר קשה ממקודם, קצת יותר מסובך? אז שוב לשאלה, מה ההבדל בין זה שאני מגלה שהבורא עושה דרכי את כל הפעולות, לבין זה שאני מקבל אותו כבעל הבית עלי שמחייב אותי לקבל את כל הפעולות, שהרצון שלו עלי?

נניח ואני כמדען רוצה לחקור איך הכוח העליון פועל על האדם שבעולם הזה, המערכת הכללית של הטבע, או שאני מקבל את זה שהוא בעל הבית עליי, שיש לו אישיות, וגם לי,ו שזה כוח הטבע ואני כוח הטבע. מה ההבדל בין זה לזה. אם תדברו יחד אתם תגלו.

*

מה ההבדל בין לגלות את פעולות הבורא על האדם בתחילת הסולם ובסוף הסולם? סך הכל זה מה שאנחנו מגלים, אז מה ההבדל בין הגילוי הזה בתחילת הסולם ובסוף הסולם?

*

אנחנו נקרא בהתאם לשאלה האחרונה, מה ההבדל בין השגת הבורא בתחילת הסולם ובסוף הסולם בלהראות את הדומם לגילוי שלו.

קריין: אגרת א' ב"כתבי בעל הסולם" עמוד 665, פסקה שמתחילה "הטעם הוא,".

"הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת... לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב... אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור.

וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון.

אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה, ועיקר הצרה היא, שכאשר רואה איזה גילוי פעולה שלא כשורה, נופל ממדרגתו (ונאחז בשקר מפורסם ושוכח שהוא כגרזן ביד החוצב בו) כי חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו, ואין שום פועל אחר בעולם זולתו.

וזהו הלימוד הגם שעמד בה בבחינת ידיעה מתחילה, מכל מקום בעת הצורך, לא ישלוט בידיעתו ליחד הכל למסבב, ביחוד, שהוא מכריע לכף זכות."

תלמידים: הקטע לא ברור.

תקרא שוב.

קריין: קטע מתוך אגרת א' בכתבי בעל הסולם.

"איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת... לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב..."

אבל אנחנו צריכים לשייך לו את כל המחשבות, כן או לא?

תלמידים: כן.

אז איך אפשר? אז מה הוא שואל, איך אפשר? וודאי שאפשר, חייבים. מה זה אפשר.

"אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור.

וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון.

אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה, ועיקר הצרה היא, שכאשר רואה איזה גילוי פעולה שלא כשורה, נופל ממדרגתו (ונאחז בשקר מפורסם ושוכח שהוא כגרזן ביד החוצב בו) כי חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו, ואין שום פועל אחר בעולם זולתו.

וזהו הלימוד הגם שעמד בה בבחינת ידיעה מתחילה, מכל מקום בעת הצורך, לא ישלוט בידיעתו ליחד הכל למסבב, ביחוד, שהוא מכריע לכף זכות. וזה כל המענה על מכתבו."

שאלה: באגרת כתוב, שכל המהלך הזה, זו גלות ארוכה וזה מורגש. אם זו גלות ארוכה אז איך אנחנו מקצרים את הגלות הזו?

גלות ארוכה, זה שפעולות רבות ישנן מהפעלת הרצון שהבורא ברא, עד שהרצון הזה מגלה אותו במלואו. ומגלה אותו במלואו, זאת אומרת, מגלה שהוא בלבד פועל, מפעיל, עושה ושולט בכול. ומה שניתן לנו, זה לקנות את כל אותה מערכת שיש לבורא, כדי ללמוד מזה ולקבוע ש"אין עוד מלבדו". לכן אנחנו צריכים לכל הדרך הזאת, לגלות את כל המערכת, איך שהבורא מתייחס אלינו ואז אנחנו צריכים בעצמנו להיות בעלי המערכת. להבין, להרגיש לעומק את כל הפעולות שלו, כדי לקבוע שהן כולן מ"אין עוד מלבדו". ולעומק שלו, לתוך כל המחשבה שלו שרצה להיטיב לנברא.

תלמיד: אז אני מבין שאתה חייב לעבור את כל המצבים האלה.

ודאי, ודאי שאתה חייב לעבור את כל המצבים, אחרת איך תגיע לדבקות? מערכת במערכת, שהמערכת שלנו תהיה בדיוק כמערכת שלו. שאנחנו באים כבן אדם, הדמות הכללית, ודבוקים בו.

תלמיד: בעבודה יש לך איכשהו קיצור דרך, ופה לפי מה שאני מרגיש מהכתוב, שהגלות חייבת להיות בצורה כזאת.

לא לא, איזה קיצור דרך יש לך, שאתה מדלג על כמה פעולות? לא.

תלמיד: הוא אומר שהגלות היא ארוכה, אז אני מניח שיכולים לקצר את זה.

אבל לקצר זה בהגברת המהירות, בזה שאתה בעצמך רוצה להתקדם, ולא שאתה פתאום עושה קפיצת הדרך. כך אתה מדלג על כמה פעולות, אז יחסר לך כלי. איך תגלה אותו?

קריין: הוא כותב בהמשך האיגרת ש"אבל ביני לביני, יורש העבד "חכמה" - מידיעה שבסוף. "ואהבה" - מידיעה שבתחילה. ואז הוקם לנצחיות.

והאמת שמראה נפלא הוא כל המלחמות, שבאותו הגלות, והכל יודעים בטוב פנימיותם שהכל מין בדחנות ושמחה המביאים רק טוב. ומכל מקום אין שום תחבולה, להקל על עצמו כובד המלחמה והאיום."

הוא כותב את זה ממצב כל כך גבוה.

שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על דרגת צומח?

לא לא.

תלמיד: אוקיי, בדרגת דומם.

כן.

שאלה: אני צריך להיות בדרגת דומם בקביעות?

בקביעות, אין יותר מדומם כלום. אין. מי שאומר לי עכשיו שכן, אני מרביץ לו, אני ממש מרביץ לו. חבר'ה, אתם צריכים ללמוד גישה, גישה ללימוד, גישה להשגה, רק בזה אני מרוכז.

שאלה: האם היעד שלנו זה להחזיק בהרגשת הדומם בקביעות?

כל הזמן. וצומח וחי ומדבר אתה תגלה בתוך הדומם. אם אתה תצא מדרגת הדומם, אתה לא תגלה שום דבר, הכול בא מהדומם.

תלמיד: אני חייב להיות בזה בקביעות עשרים וארבע שעות בצורה מטורפת, רק אז אפשר לדבר על הדבר הבא?

ודאי ודאי. את כל יתר הדרגות אתה תתחיל לגלות בתוך זה.

תלמיד: אבל רק אחרי שאני אהיה ב-100%, עשרים וארבע שעות בזה.

פחות או יותר.

שאלה: האם אנחנו יכולים להתקדם ברוחניות, להיכנס להתחייבות כלפי נצחיות, אחד כלפי השני, בשביל להחזיק בזה בזמן השיעור וככה להתקדם משיעור לשיעור, או שאנחנו צריכים להיות בזה בצורה מוחלטת עשרים וארבע שעות, ורק אז להתחיל להתקדם?

כן, עשרים וארבע שעות.

שאלה: בעשירייה אנחנו הרגשנו עכשיו בסדנה, שזה קצת דבר לא אנושי להיות דומם.

וודאי שזה לא אנושי. זה ממש לא לבני אדם, רק לאלו שרוצים להידמות לבורא, לגלות אותו. וודאי. אתה מגלה בזה משהו חדש? זו עבודה, זו פעולה לאנשים מיוחדים. וודאי. לבעלי מדרגה.

שאלה: עכשיו, נוצרה אווירה בסדנה, של נקרא לזה ייאוש משותף.

ייאוש?

שאלה: כן.

יפה מאוד. אני אשמח מאוד לראות אתכם ממש שוכבים כאן על הרצפה בלי לזוז ולא יודע מה, וודאי, סוף סוף אתם תראו מי אתם. תדעו. כן.

שאלה: כי מצד אחד האגו אומר, בוא ננסה עוד ועוד ועוד, מצד שני, כל השנים שעברנו מראים שהאגו יוכל להמשיך להזין את זה. מה עושים עכשיו? אני שואל את השאלה של המתחיל, מה עושים?

אנחנו מודים לבורא שגילה לנו קצת יותר את האמת. אומנם אנחנו יחידי סגולה, שהתקרבנו לפחות לדעת מהי האמת. אני אגיד לך, בחיים אף פעם לא היה דבר כזה בעולם, שמרצון לקבל כל כך נבזה, נמוך, ממצב כזה של סביבה, הרבה אנשים מדברים על דומם דקדושה. זה דבר גדול מאוד. שאתם כמו ילדים רוצים לקפוץ, "מגיע לי", "אני רוצה", כך וכך, כמו ילד קטן שהוא עושה קפריזות.

בזה אתה צודק, אתה יכול לדרוש, אבל גם כן להבין מתוך מה שקראנו, עד כמה שזה כבר מצב מיוחד. אנחנו בכוח רב ובהתגברות גדולה משתדלים לטפס על הדרגה הראשונה שבסולם, וזו דרגה הכי קשה, אז מה לעשות.

שאלה: מה עושים?

עושים מה שאני אומר. זהו. ברור?

תלמידים: כן.

זהו. אין כאן מה לעשות. אני גם מסביר בצורה הגיונית מה צריך לעשות, איך. תעשו. אתם תראו שזה בקרוב, ממש תוך כמה ימים, אפילו עד הכנס, אתם יכולים לכבוש את הדרגה הזאת. אם תרצו. אבל זה דבר מאוד מאוד ברור, כל הזמן להיות בהכרה, להשתדל [לחשוב] שהבורא פועל דרכי, מה שאני מדבר, מה שאני רואה, איך שאני חושב, מה שאני רוצה, בכל דבר זה הוא שנמצא ומפעיל אותי. מה כאן קשה כל כך?

תלמיד: איך מקבלים את ההחלטה? כל מי שנמצא פה קיבל את ההחלטה הזאת עשרות פעמים ולא החזיק, למה לא מחזיק? שמעתי אותך אומר כאן שקיבלת את ההחלטה ומאותו רגע בום.

אתה רוצה להחזיק בזה?

תלמיד: אני מאוד רוצה להחזיק בזה.

בטוח?

תלמיד: נראה לי שכן.

תתפלל עבור אחרים. אז אתה תחזיק. רק בצורה כזאת. אם אתה תדאג לעצמך אתה לא תחזיק.

תלמיד: מה לא היה בסדר בכל הבקשות שלי עד היום עבור החברים שעדיין זה לא החזיק?

אתה לא דאגת להם. לא דאגת להם. אם היית ודאג להם לא היית עוזב את העיקרון הזה. האור היה פועל דרכך. הבורא אז היה מפעיל אותך בצורה כזאת.

תלמיד: אתה יכול לתאר את הבקשה הנכונה עבור החברים?

אני רוצה שחברים כל הזמן יהיו בהכרה. הכרה כוללת הכל שם בפנים, הרגשה, הבנה, כל הדברים. שהם יהיו בהכרה שהבורא מפעיל אותם כל הזמן. אני רוצה שהם יהיו בזה, אני כל הזמן דואג לזה, שהם לא יתנתקו מזה. זאת התפילה. ואז אני מבקש את הבורא שידאג שהם לא ישכחו עליו. זהו.

תלמיד: ואיך עושים את זה שזה יהיה באמת, שאני ארגיש ככה ולא יהיה רק מהפה אל החוץ?

ירגיש, זה אחר כך יבוא. ירגיש, זה כבר.. שאני ארגיש אני לא מתפלל ולא חושב על זה מה שאני ארגיש. אני מתפלל שהם ירגישו ולא אני.

תלמיד: אבל אני מרגיש שאני כאילו מתפלל מתוך שאני קורא מילים ולא מתוך כאב פנימי.

בסדר. תעשה את זה הרבה זמן, אתה תראה שתבוא ההרגשה.

שאלה: סתם שהם ירגישו או שהבורא ייתן להם את ההרגשה הזאת כל הזמן? שהבורא יחזיק אותם?

בוודאי שהבורא ייתן. מה יכול להיות.. שוב אתה שואל, אחרי כל מה שדיברנו, שיכול להיות שהרגשה תבוא אליהם ככה, ממה? ממי? מאיזה מקור?

תלמיד: אז אני מתפלל לבורא שהוא יחזיק את החברים בהרגשה הזאת כל הזמן, שהוא מפעיל אותם.

כן.

תלמיד: זה כאילו יש לי טענה לבורא שהוא לא בסדר, שהוא לא נתן להם עד עכשיו את הבקשות הנכונות, ועכשיו, שאני פונה אליו "בורא, תיתן להם מחשבה נכונה", עכשיו הוא ייתן להם.

נכון. הוא בכוונה עשה את זה כך שאתה תבקש. ובלעדייך הם לא יקבלו.

תלמיד: הבורא מחכה לי, הוא לא יודע מה לעשות, הוא מחכה לי שאני אגיד לו מה לעשות?

זה נמצא במערכת. שהם מקבלים רק לפי בקשתך.

תלמיד: אני הבוס.

כן.

תלמיד: לא מקבלים. הבורא לא יודע מה לעשות עד שמבקשים?

לא. אל תגיד שהוא לא יודע.

תלמיד: אתה אמרת עכשיו.

לא.

תלמיד: שהוא מחכה שאני מבקש ממנו שאני אתן להם.

כך הוא עשה.

תלמיד: וככה הוא לא נותן להם.

לא ייתן.

תלמיד: אז אני הבוס של הבורא.

לא בוס.

תלמיד: אני אומר לו מה לעשות.

אתה קובע, אבל אתה לא בוס. אל תקרא לזה בצורה כזאת. הבורא עושה את הכל, אתה לא מסוגל לעשות, אלא אתה יכול לבקש אותו שהוא יעשה להם.

תלמיד: ואם אני לא אבקש הוא לא יעשה.

לא יעשה.

תלמיד: אז אני מנהל אותו.

בזה כן.

תלמיד: זאת אומרת אני מחליט איך הבורא יתנהג כלפי החברים שלי.

זה הוא עשה במערכת כך שאתה מסוגל לעשות. כן. שהחיסרון שלך מפעיל אותו אליהם. כן. כך כולם על כולם. אף אחד לא יכול להאכיל את עצמו, רק כל אחד שייתן כפית לשני.

תלמיד: עכשיו, מה שאני חושב תלוי במה שהחבר שלי חושב על הבורא שיחשוב עלי?

אחר כך אנחנו עוד נדבר על זה, אבל כן.

תלמיד: אז הוא אשם בזה שהוא פועל עלי שאני לא מבקש ממנו שיפעל עליו.

כן. תרביץ לו.

תלמיד: יש איזה דרך יותר פשוטה להשיג רוחניות?

מה יכול להיות יותר פשוט? אני לא מבין. שאתם תלויים זה בזה, תגמרו ביניכם את העניין וזהו.

תלמיד: קשה להוציא אותם לשתות בירה ביחד, אתה רוצה..

תקנה אותם. כתוב "קנה לך חבר". זהו. תקנה. כי בלעדיו אתה לא תקבל, אז צריכים לשלם.

תלמיד: הגענו למשימה היומית, עכשיו כשהרב הכריע, אנחנו צריכים לעשות מה שהוא אומר. והמשימה היא, מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהחברים בעשירייה ירגישו כל הזמן שהם מופעלים על ידי הבורא?

(סוף השיעור)