העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'" מפני שבעבודה שלנו אנו לוקחים דוגמא ממנו – מהבורא, מהטבע ● הכול מתקדם וחוזר לשורשו - גם הדומם, גם הצומח וגם החי. אלא שהם מתקדמים ומתפתחים לפי התוכנית שנמצאת בהם - אי אפשר לשנות אותה וגם אין צורך לשנות אותה - אין מי שישנה אותה כי אין בהם בחירה חופשית, הבנה או הרגשה של מה שקורה איתם, מי עובד עליהם. ומתוך הדומם, הצומח והחי והלאה מתפתח האדם ● "אדם" – מי שיכול לקחת את חוק ההתפתחות בידיו ולבצע אותו לבד. אדם הוא מי שרוצה להתפתח ולא לחכות שמכבש ההתפתחות יביא אותו למטרה בייסורים. הוא מברר את המטרה ואת כוחות ההתפתחות, ורוצה לקחת אותם בידיו ● אנו נקראים "עובדי ה'" כי אנו לוקחים ממנו דוגמה ומבצעים. בונים סביבה, חממה שתאפשר לנו לקלוט אותו - לקבל את כוח ההתפתחות, לסבול אותו ולפתח את עצמנו ● בסך הכל אנו תמיד נמצאים בחיפוש הברית, הקשר עם הבורא; לקבל ממנו את כל האמצעים, כדי לסדר אותם נכון ולזרז את ההתפתחות שלנו. רק לצורך הזה הבורא נתן לאדם שכל – על-מנת שנוכל לזרז את התפתחותנו מעל האינסטינקטים, מעל הבורא, מעל הטבע. ובזה אנו מתקדמים ● לעומת התפתחות דרגת החי שלא משתנה, בהתפתחות בדרגת האדם, האדם צריך כל הזמן לשנות, להפוך את עצמו, ולכן הוא צריך כוחות שיעזרו לו בזה, שיתנו לו קודם כל חשיבות בשינוי - מתכונה שהיא קבלה לתכונה שהיא השפעה ● ההתפתחות שלי אינה בכך שאני גדל, היא בכך שאני משתנה. אני לא צריך להיות מאדם קטן אדם גדול - אני צריך להיות דומה לבורא, לקבל צורה הפוכה. לכן הלימוד שלנו הוא ממש ללמוד מהבורא את התכונות - לאיזה תכונות אני צריך להגיע, ואז לבנות סביבה שתעזור לי לקבל את התכונות הללו כרצויות ואת תכונותיי הנוכחיות כבלתי רצויות, כמזיקות. אם אעשה את זה אז באמת אבנה חממה שתפתח אותי נכון ● אנחנו בעצם לא צריכים לעבוד על עצמנו אלא על הסביבה, על החממה, על ה"אינקובאטור" הזה, והוא יזרז לנו את ההתפתחות. ואז לא נגיע רק בסוף 6000 השנים להתפתחות הרצויה על-ידי מכבש ההתפתחות בדרך הייסורים, אלא נגיע בצורה יפה, קלה ורצויה. וזה יכול להיות מהיום למחר - זה בעצם שלום, שלמות בעבודה ● התקדמות היא תמיד באמונה למעלה מהדעת; שאני הולך לבצע פעולות שיבנו בי את תכונת ההשפעה, ואז אבין, ארגיש מהי בלבד. ולא יכול להיות אחרת, כי כל המציאות נמצאת בי.