נקודות מרכזיות משיעור בוקר – 13.1.24
אני כל הזמן צריך להתחבר לעשירייה שאני ממש כמו לא נמצא בה, עד כדי כך שלא רואים אותי שם, אני מדלל את עצמי בין כולם.
כשיש לי הזדמנות להתקרב לבורא, ואני מתקרב על ידה בכך שאני רוצה לצרף את כל הכוחות החיוביים שלי לתהליך למעשה, זה נקרא ימין. אחר כך, אני רוצה להוסיף גם את כל הכוחות שכביכול רוצים להכשיל אותי, אז או שאני לא עובד איתם או שאני יכול לעבוד עם חלקם, לכופף אותם ולעבוד כמו בימין. ואז נקרא שאני עובד בשני קווים.
להתקשר לחברים בכל הכוח, לקבוע שהעתיד שלך הוא בחיבור איתם וכדי להתחבר איתם אתה צריך להידבק לכל תכונה ותכונה שאתה מזהה בהם. אז אתה מגיע לדבקות.
מלכתחילה כל אחד מאיתנו מגיע לעשירייה, וכל התקלות בנויות כדי לתקן כל אחד מאיתנו. לכן עלינו לראות את העשירייה כמִתקן שעליו עלינו לעשות את הבדיקה שלנו איך להתקדם לבורא.
הסכנה לאדם היא שייכנס לחשבונות בקו שמאל ויישאר שם וזה יראה לו הגיוני וברור כי נמצא לפניו והוא יכול לעבוד עם זה בכוח, בצורה ברורה, כמו שכל העולם חושב שהוא נמצא בצורה נכונה.
אם אדם לא ייכנס לקו שמאל הוא יישאר בין שמיים וארץ, אבל אם ייכנס לקו שמאל אז יש לו יכולת להצדיק את עצמו בזה שעובד כביכול עם כוח הרע.
הסכנה היא בכך שאם אני לא אתקשר לעשירייה ככל האפשר לפי התכונות שלי, אז אני לא מתקרב לבורא ולא נעשה דומה לו. בכל מצב ומצב אני צריך לראות איך להידמות לבורא, ולהידמות לבורא נקרא לגלות את העשירייה ולהתכלל בה, פשוט לבטל את עצמי כלפיה.
יש בדרך כמה סכנות שבגללן אני יכול לא להצליח, למשל שאני מתחיל לראות שהידיעה שלי גבוהה יותר בהתקשרות לחברה מהידיעות של החברים. אבל העיקר שלמרות זאת אני נכלל בעשירייה. כאן זו העבודה.
אדם יכול לעוף מהעשירייה אם יש לו התנגשות פנימית שהוא הולך בדרך אחרת מהעשירייה והוא בטוח שהוא צודק עד שאין לו מה לעשות אלא רק ללכת בדרכו.
סכנה שנראית לעין היא סכנה שאפשר להתרחק ממנה ולעקוף אותה, וסכנה שלא נראית לעין היא מפני שאדם לא שמע לפני כן בעצות הבורא, לא שמר על עצמו ונתקל בסכנה שלא נראית לעין. אז הוא מגלה פתאום שיש כאן סכנה.
בסכנה שנראית לעין ברור לאדם מה עליו לעשות בצורה גשמית, ובסכנה שלא נראית לעין צריך להיות ברור לאדם מה עליו לעשות בצורה רוחנית.
"עיניים להם ולא יראו". אסור לנו לראות עם העיניים. אם אנחנו רוצים לעלות לרוחניות, אז לא השכל ולא העיניים עובדים בצורה נכונה כדי להביא אותנו לדרך צלחה.
אני לא חושב שאפשר להישמר מסכנה. אני חושב שהעיקר הוא איך להתגבר על כל סכנה וסכנה שמופיעה בדרך. אי אפשר לברוח מהסכנות, כי דווקא על ידן אנחנו עולים ופותרים בעיות.
לקיים תורה ומצוות נקרא לתקן את כל הקשרים שיש בין אדם לדומם, צומח, חי, בני אדם, שהוא נמצא בסביבתם.
חשוב למי אתה מדבר. אתה יכול לדבר לקיר, אני לא יודע למי, אבל אם אתה מדבר לבורא הפנייה שלך בפני עצמה, כבר חשובה.
הכרת הרע האמיתית היא כשאנחנו מבינים שהרע הוא נגד הבורא, ואנחנו מוכנים לדחות את הכוח הזה עבור התכונה הזאת ואז בונים בעצמנו "מלאך הטוב", ציור נכון של הבריאה.
כשהאדם קורא לעשירייה להתחבר בצורה מסוימת, בכוונה מסוימת, עם מטרה מסוימת, והעשירייה מסכימה ומתחברת עימו, אז הם כבר נמצאים יחד בקו ימין.
הבעיה שלנו שאנחנו לא מחוברים מספיק. יש כאן כוח גדול מאוד אבל הוא מפוזר, ואנחנו רואים איפה הכוח שאנחנו יכולים לגבש יחד ולעשות עימו כמה צעדים קדימה. עלינו להשתדל כמה שיותר להיות קרובים ואז זה יצליח לנו. בכלל בשביל מה כל התורה? רק כדי שנתחבר בהתאם לבורא והוא יתגלה.
כל תכונה ותכונה נבנית על יחס האדם לבורא, והיא מורכבת, כמו אקורד במוזיקה, אתה לא מנגן צליל אחד, אלא כמה צלילים יחד והם יוצרים ביניהם הרמוניה מיוחדת.
אדם צריך להגיע למצב שהוא לא מסתכל על החיצוניות ועל תכונות החברים. הן לא חשובות בשבילו. אחד יכול להיות עם קרחת, השני ג'ינג'י והשלישי עוד משהו.
התכונה הרוחנית שהאדם מבחין בחברים בעשירייה היא מידת הנטייה שלהם לבורא.
אם החברים שלי, הקבוצה שנמצאת בתהליך להתקרב לבורא, הבורא סידר ובחר, משך אותם מכל האנושות להיות קרובים יותר אליו, אז אני קודם כול מכבד אותם על כך.
אתה צריך לקבל את החברים כך שהם ימלאו כל הפנימיות שלך. זה מה שהבורא נתן לך, זה מה שעומד כמקשר בינך לבין הבורא.
בכל חבר אין כלום חוץ מהביטול שלו על האגו והחיבור שלו עם כל החברים למעלה מהאגו.
כשאתה מפתח אהבה אתה מפסיק לראות את החבר הג'ינג'י, החבר הקרח וכולי. אתה דבוק להבחנות פנימיות יותר שלו.