שיעור הקבלה היומי12. Feb. 2017(בוקר)
שיעור בוקר 12.02.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא: דומם-צומח
קריין: שלום, אנחנו לומדים ב"כתבי רבש", כרך א', עמוד 11, מאמר "מטרת החברה - א'". ניתן לצפות בשידורנו באתר "קבלה לעם", ניתן לשאול שם גם שאלות, שאלות נבחרות הקשורות לחומר הנלמד תישאלנה במהלך השיעור. "כתבי רב"ש", כרך א', עמוד 11, "מטרת החברה – א'".
המקובלים מסבירים לנו שמטרת הבריאה היא דבקות בבורא, שהנברא צריך להגיע לדבקות. הדבקות היא לפי השתוות הצורה, השתוות התכונות. איך יכול להיות שתכונת הנברא ותכונת הבורא היא אותה תכונה אם שניהם נפרדים והפוכים, שהבורא הוא רצון להשפיע והנברא הוא רצון לקבל? אלא הנברא צריך לקבל על עצמו כוונה על מנת להשפיע, אמנם שהפעולות שלו יכולות להיות רק פעולות קבלה. אבל על פעולות דקבלה אם שורה כוונת ההשפעה, אז הפעולות האלו נחשבות כהשפעה.
ואם אדם, הנברא, לא מסוגל לעשות כוונות דלהשפיע, אז הוא צריך לצמצם את הרצון לקבל שלו ולא להשתמש בו. או להשתמש, אבל לצורך הכרחי בלבד, כדי להתקיים עד שיוכל לקיים את פעולות ההשפעה ממש בפועל. והבורא, כדי לתת לנברא אפשרות להגיע להשתוות הצורה עימו, עשה כל מיני הכנות ומלמד את הנברא איך לעשות זאת, איך להגיע להשתוות הצורה.
הוא לאט לאט פותח באדם רצון לקבל, מגלה לו את זה. ואם אדם מתחיל להרגיש בתוך הרצון לקבל שיש לו נטייה לעל מנת להשפיע, היינו שיש לו איזה נקודה שבלב, שהוא מרגיש שיש לו לפחות איזה נטייה לבורא, או אולי עוד לא על מנת להשפיע אלא הרצון לקבל הוא השולט על הנקודה הזאת, אבל בכל זאת הנקודה היא שמכוונת את הרצון לקבל לבורא, אדם כזה כבר מגיע לקבוצה.
ואז מלמדים אותו. מורה, קבוצה, ספרים, מלמדים אותו שהמטרת הבריאה היא דבקות, ודבקות מתחילה מזה שאדם בכל רגע ורגע בחייו צריך להשתדל לאתר שהרצון לקבל שלו הוא בידיים של הבורא, מנוהל על ידי הבורא, ממולא על ידי הבורא, מכוון על ידי הבורא, שממש נמצא בכול וכול בשליטת הכוח העליון. מזה הוא מתחיל.
הוא עוד לא מגיב, הוא רק קובע את העובדה שהבורא מתלבש בו בכל מה שיש לו, וחוץ מהרצון לקבל אין לאדם כלום. ואז כל הרצונות, וודאי כל המחשבות שהרצונות האלה מולידים, הכול זה בא מהבורא. זאת הנקודה הראשונה שאם אדם אוחז בה, הוא לפחות נמצא בתחילת הדבקות שזה נקרא "תחילת הקו" או "תחילת הסולם".
ואחרי זה מתחילה להיות עבודה, שהבורא מתחיל לשנות כל מיני נתונים בתוך האדם, והאדם צריך להשתדל להחזיק ב"אין עוד מלבדו", שמה שהוא רוצה וחושב בלב ובמוח זה הכול בא מהבורא. וישנם בזה הרבה מאוד אופנים ברצונות, בכל מיני האמצעים האחרים, באופנים שאדם פתאום מתחיל להרגיש בחיים, שהבורא משנה לו רצונות, וברצונות האלה אדם מרגיש את עצמו ואת העולם שכביכול קיים מחוצה לו. אבל הוא מחזיק את זה, כי בתפיסת המציאות הנכונה העולם והוא זה הכול רצון לקבל שלו שמקבל מהבורא כל מיני השפעות, התפעלויות. והאדם צריך לקבוע שגם אני וגם העולם, הכול זה רצון לקבל שלי, והכול בא מהבורא ומעוצב על ידו, ואני מחזיק אך ורק ב"אין עוד מלבדו".
ואז הוא מתחיל לראות שקשה לו אפילו להחזיק בדומם דקדושה, אלא הוא צריך כאן תמיכה גדולה של הסביבה אחרת הוא מתנתק. מידי פעם, מפעם לפעם הוא נזכר בזה, אבל הזמן עובר והוא לא רואה שהוא מסוגל לקבוע כאן את היחס שלו הקבוע אפילו בדומם, ואז הוא מבין שהוא חייב את החברה. שבאמת כל השינויים שהוא מקבל הם באים מהבורא כדי שיתחיל להכין את עצמו לדרגה הבאה, להתפתח דרך הדומם לצומח, והצומח הוא כולו מתפתח כבר בתוך הסביבה.
אז גם כבר בבחינת הדומם, חוץ מהנקודה הראשונה שזה דומם דדומם, אלא כבר בצומח שבדומם ומכל שכן החי שבדומם ומדבר שבדומם, אם כי את ההבחנות האלה אנחנו עדיין לא יכולים להבדיל בדיוק ולהרגיש בדומם כשורשים למדרגות הבאות, אבל בכל זאת לזה הוא גם צריך תמיכה. ולמה זה? מפני שאדם הוא לא אותו רצון שהתעורר והביא אותו למקום לימוד, אלא אדם, זה הוא וכל העולם החיצון שנראה לו, זה הכול מערכת שהיא נקראת "אדם".
ולכן חייב אדם לראות איך הוא מתקשר לכל העולם החיצון, וכאן הקשר בינו לבין העולם החיצון זו הקבוצה. והבורא נמצא שם דווקא בעולם החיצון, "בתוך עמי אנוכי יושבת"1, ולכן אין ברירה לאדם אלא להתחיל להתכלל עם הסביבה שהוא מוצא במקום הלימוד. ואז אנחנו לומדים מה התועלת מהסביבה, עד כמה שהיא רבגונית, עמוקה, רחבה והכרחית. אז בוא אנחנו נלמד את זה, כי בלי להתקשר נכון לחברה מדרגת הדומם לא נוכל להגיע לעולם לדרגת הצומח. ואפילו בדרגת הדומם לא נוכל לאחוז.
מטרת החברה - א'
"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו" זאת אומרת, אנחנו קובעים מלכתחילה, שכאן זה מקום שלומדים בו את שיטת בעל הסולם בלבד. אין מקום כאן להביא כל מיני שיטות אחרות משום דבר אחר שיהיה, אלא זה המקום שמיועד לזה בלבד. לכן ספרי בעל הסולם ורב"ש הם המקורות בלבד שאנחנו קודם כל מקבלים כאן, ואם מצרפים לזה עוד כמה מקורות זה מפני שהם מקורות של קבלה אמיתיים שיש לנו אותם, שידוע אלו הם, אלה כל הספרים הקדושים מהימים ההם מלפני אלפיים שנה והלאה עד אדם הראשון והאר"י, רמח"ל, בעל הסולם ורב"ש. אפשר לצרף את הרב קוק ועוד כמה כאלה, מורי החסידות הגדולים, אבל בעצם הם המקור ושום דבר חוץ מזה. לא פילוסופיות ולא כל מיני שיטות למיניהן, מחוץ ליהדות בכלל לא, ומהיהדות אחרי האר"י ורמח"ל זה יכול להיות בעל הסולם או הרב קוק והרב"ש. כל יתר המודרנים או אחרים אנחנו לא לוקחים בחשבון, אלא אם כן בעל הסולם או רב"ש מביאים אותם בספריהם.
"כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י
ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".
וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".
אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.
והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.
ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".
שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.
אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.
אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".
לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".
ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".
ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה."
סדנה
אז איך אנחנו יכולים לקשור את היראה עם דבקות, שהיא המטרה? במה היראה עוזרת לנו להגיע לדבקות?
*
אם הבורא רוצה להיטיב לנו איך שייך לאמר שאנחנו נמצאים ביראה? איך יכול להיות שאנחנו צריכים להיות ביראה אם הוא רוצה להיטיב לנו, אם אהבתו אלינו חלוטה?
*
איזה קשר יש בין "אין עוד מלבדו" לאהבת חברים ולדומם דקדושא? אין עוד מלבדו, דומם דקדושא ואהבת חברים.
*
מה תפקידו של יצר הרע?
*
למה האדם הראשון לא יכול להגיע לדבקות, אלא רק בתנאי שהוא מתחלק להרבה נשמות פרטיות ונמצא בעבודה שמתגברת על הפער ביניהם, על ההבדל, הריחוק וההופכיות שביניהם? למה בצורה אחרת אם הוא לפני השבירה הוא לא יכול להגיע לדבקות?
*
מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לדרגת הדומם? מה עלינו לעשות כדי להגיע לדרגת הדומם?
*
איך אני יכול להיות עצמאי ודומם? איך אדם יכול להיות עצמאי ודומם יחד?
*
מהי מטרת הבריאה בזמן שמשיגים את דרגת הדומם? מהי מטרת החברה בהשגת דרגת הדומם?
*
איך החברה משפיעה עלי להיות דווקא דומם?
קריין: נעבור למאמר "מטרת החברה - ב'" בעמוד 12 בספר כתבי רב"ש כרך א'. עמוד 12, מאמר "מטרת החברה ב'".
מטרת החברה - ב'
"היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.
ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.
והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.
ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.
וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.
אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").
רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.
לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.
אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא".
סדנה
איך אני מגלה שיש בחברה רצון אחד לביטול ולדבקות בדרגת הדומם, ואז אני יכול להיתכלל איתם? איך אני מגלה את זה. איך אני מגלה שהחברה נמצאת בדרגת הדומם דקדושה, ואיך אני ניכלל בה?
*
מה הם הסימנים שהחברה נמצאת בדומם דקדושה? שאז אני מזהה אותה כך ואיך אז אני נדבק בה, ניכלל בה?
*
איך אנחנו מתארים את הבורא בקבוצה שאליו אנחנו דבוקים בדרגת הדומם? איך אנחנו מתארים את הבורא בקבוצה, בקשר בינינו, שאליו אנחנו דבוקים בדרגת הדומם, במידת הדומם?
*
איך אנחנו מתארים את הקבוצה שבה שורה הבורא והקבוצה נמצאת בדרגת הדומם? איך נראית הקבוצה כשהיא נמצאת בדבקות במידת הדומם עם הבורא?
*
איך אני מחפש למָה להתבטל ולמי להתבטל כדי להיות דומם? איך אני מחפש, איך אני מוצא למי להתבטל ובמה להתבטל, כדי להיות דומם?
*
איך אני משתדל להגביל את עצמי לא לצאת מגבולות הדומם?
*
מה ההבדל בהתקשרות לחברה בדרגת דומם להתקשרות בדרגת הצומח? התקשרות הכוונה היא ביטול, קשר, ערבות, פעולות משותפות וכולי בין דרגת הדומם לדרגת הצומח.
*
מהי צורת הביטול, מהי צורת ההתקשרות, ומהי צורת היראה וצורת הדבקות שיש בין דומם לצומח? ביטול, יראה, התקשרות, כל ההבחנות הללו, תתחילו מביטול. במה אני מבטל את עצמי בדרגת דומם לעומת דרגת הצומח, מה אני מוסיף?
*
מה ההבדל בצורת הבורא שמתגלה בדרגת דומם ובדרגת הצומח? מהי צורת הבורא, האופי של הבורא, המתגלה בדרגות דומם וצומח?
*
מה ההבדל בצורת הבורא בין דרגות דומם וצומח?
*
בדרגת הצומח יכול להיות שפשוט מתגלה לי הרצון לקבל האגואיסטי בדרגה יותר גבוהה, ואני בכול זאת קובע שאין עוד מלבדו. איזה סוג רצון לקבל מתגלה בדרגת הצומח, איזה יצר רע מתגלה בדרגת הצומח, שאני על פניו קובע את "אין עוד מלבדו" ואני נמצא בדרגת הצומח.
(סוף השיעור)
-
מלכים ב', פרק ד', י"ג↩